הלכות יום טוב: הכנת חוט ומחט לתפירת עוף ממולא והכשרת תנור וכלים מבשר לחלב

- - - לא מוגה! - - -

בבסטר, אני קורא להביא, הבטח מבל השנינו צריכים לתחום אותו, אני מבין שאני אפסיק לתור עם הפרוטוקול של ירושלים שאירענו ואז אני רואה. תוציא עוד פעם את הספר מהדורה השנייה, הספר של הסתם, נגמר דקה. תוציא, תוציא את הספר מהדורה השנייה. הקונטיננס שהרב הביא, כל זה תכניס, כן, תעשה מהדורה השנייה, ואתה יושב בשקר. לא מוכן. התורה אמרה לנו, אך אשר יאכל אוכל נפש ולבדו יעשה לכם, דרשו בבצע כח הוא ולא מכשיריו. האוכל נפש מותר, אבל לא מכשירי האוכל נפש. ולכן, אדם שרוצה לבשל ביום טוב עוף ממולא. מה זה עוף ממולא? אולי בעזרת הנשים מבינות מה אני אומר. אבל כאן הגברים אולי לא יודעים, לכן אסביר. לוקחים את החזה של העוף, שמים עליו מעט בשר טחון, מעט אורז. על זה שמים עוד חזה, מצמידים אותם ביחד ותופרים, כדי שלא יתפזר הבשר והאורז בפנים. לכן, תופרים את זה. אותו האדם רוצה לאכול או פרגיות או חזה עוף בצורה הזו עם בשר ואורז. אין שום בעיה, מותר ליהנות, ולא רק מותר, מצווה ליהנות ושמחת בחגיך. אבל, בגלל ההקדמה, מה שאמרנו, מכשירי אוכל נפש אסור לעשותם ביום טוב, כאן יש מגבלה אחת, והיא חייב להכין את המחת והחוט שבו הוא אמור לתפור, חייב להכין אותם מערב יום טוב. בערב יום טוב אני לוקח את החוט, משחיל בתוך המחט. כמה אתה צריך? 60 סנטימטר 70? אני גוזר בערב יום טוב, לוקח וקושר את הקצה, את הזנב של החוט, הכול מוכן ומזומן. נשאר רק דבר אחד ויחיד, לתפור. את התפירה של העוף, זה נקרא אוכל נפש. זה מותר לכתחילה. אבל להשחיל את המחט והחוט, או לגזור את המידה שאני צריך לקרוע ולגזור, לחתך, זה דבר שיכולת לעשות יום קודם. האם האוכל יהיה פחות טעים אם תגזור את החוט יום קודם? בוודאי שלא. כל זה קרוב לדין מכשירי אוכל נפש, ולכן מרן כותב לנו שחייב להכין את זה יום קודם. מרן כותב לנו בסימן תקט סעיף ג', שהאדם שרוצה עופות שממלאים אותם בשר וביצים, מותר לתופרם ביום טוב, והוא שיתקן מערב יום טוב החוט וישימנו במחר. בזמנם היה נפוץ מאוד שהיו שוחטים עופות ביום טוב. עד היום יש מקומות, יש במושבים הרבה אנשים, יש להם שוחט מעולה והם שוחטים ביום טוב. מה תגיד לו? תתפור את זה מערב יום טוב? בערב יום טוב העוף היה עדיין חי, העוף היה עדיין צועק וקוריקו. אז איך תבוא ותתפור מערב יום טוב? איזה הווה אמנה. לכן, ברור שזה אוכל נפש גמור. לגבי התפירה של העוף, ודאי שמותר. אלא כל מה שאמרנו, כל מה שהחמרנו, רק להשחיל את החוד בתוך המחד ולגזור את המידה, לקשור אלה הדברים שחייב לעשותם מערב יום טוב. לפעמים יש לו סעודת מצווה. בסימן טוב נולד לו בן, ביום חג השבועות תהיה הברית מילה. והוא מזמין לו שניים או ארבעה, בן פורת יוסף, יש לו הרבה חברים ומשפחה. הוא רוצה לעשות מאה מנות כאלה. אין שום בעיה. יכול להכין מערב יום טוב מאה מחתים. ילך לחנות, לגלנטריה, יקנה משם מחתים, וישחיל עם כל המחתים האלה, ישחיל בתוכם את החוט, ויגזור ויקשור ויעשה. אין הבדל בין אחד לבין מאה. גם בזה וגם בזה יש לנו את ההגבלה האמורה, שגם כשהוא עושה הרבה, חייב להכין את הכול מערב יום טוב. לא הכין. ובליל יום טוב הוא אומר לאשתו, נחשפה וגם קלטה נפשו, רוצה עוף ממולא. אשתו אומרת לו, לא ידעתי שאתה רוצה ולא הכנתי את החוט והמחט. מה הדין בדיעבד? בדיעבד, כשקרה לו דבר כזה, יש עדיין עצה. תודה. ישחיל את החוט בתוך המחט, אבל לא יגזור את החוט במספריים, אלא אתה צריך 70 סנטימטר. אחרי ה-70 סנטימטר, תיקח את זה. איפה הנר, האש, דולק? אתה שורף את החוט, וזה נחתך. אז יגזור את זה, יחתוך את זה בשינוי על ידי האש. יש לנו צד היתר, יש לנו כולה בדבר. כך כותב השולחן גבוה. רוב הפוסקים חולקים על זה, ולכן בלכתחילה ישתדל לא להגיע למצב הזה. לכתחילה ישים לב לעשות את זה מערב יום טוב. אפילו אם יש להם ספק, אולי יבשלו עוף ממולא, אולי דבר אחר, תכין את זה מספק. לא כדאי להסתבך, להיכנס במחלוקת. אבל בדיעבד, שעת הדחק, לא נמנע ממנו שמחת יום טוב, ועל ידי שרפה באש יש מקום להתר. היום יש קיסם, נכון. היום יש אנשים שבמקום לתפור את זה חוט ומחט, במקום זה לוקחים חמישה-שישה קיסמים, ועם הקיסמים מהדקים את החזה הזה עם החזה השני. זה טוב כשאתה לוקח חזה רך, אבל לפעמים מוצאים את זה קפוא, כשזה קפוא קשה מאוד עם הקיסם. שם הפתרון היחיד, רק חוט ומחט. ולכן, אם דעתו, אם כוונתו כך, שיכין. יכין מערב יום טוב את החוט והמחט, זה הפתרון היסודי. כדי שהכל יהיה בהיתר הליבה דקולי עלמא זה אם יש לך חבילת חוט קטנה אבל אם יש לך חוט יש לך חבילה של חוט, יש שם קילומטר של חוט מה תכניס את הכל לתוך הסיר של הבישול? אי אפשר זהו, זה אמרנו, על ידי הנר תשרוף כדי שלא תצטרך להכניס את כל החוט בתוך הסיר ביום טוב הוא בא לאכול לפעמים הוא לא צריך לחתוך את החוט, אלא אתה רואה איפה הקשר, איפה הזנב, אתה תופס, מושך את כל החוט בבת אחת זה הכי קל גם בשבת, גם ביום טוב, שיעשה כך אבל לפעמים, וילול למצוא הפתח, לא מוצא את הקשר, לא מוצא את הזנב הזה מה עושים בחול? לוקחים סכין וחותכים אומר שיבולי הלקט, גם בשבת ויום טוב מותר לחתוך פסיקת התלוש מותרת זה היסוד של שיבולי הלקט, מרן מעתיק אותו פעמיים באהבה גם בהלכות שבת בסימן שייד וגם אצלנו בתקט סעיף ד וכך ההלכה ולכן אם הוא לא מוצא את הקצה שייקח את הסכין ויחתוך, הדבר מותר לכתחילה אין בעיה בדבר מחתך כשאדם מקפיד על המידה ורוצה להשתמש בזה, כאן הוא לא מקפיד על המידה והחוט הזה נזרק במקלקל, הדבר מותר לכתחילה, הרי למדנו בשבת קמ״ו במשנה, שובר אדם את החביל לכל עמיין הגרוגרות ולכן דברי שיבולי הלקט, שמרן מעתיק אותם להלכה, זו הפסיקה, זו ההלכה למעשה. בשיניים איפה הוא חוזר לחתוך בשיניים? לחתוך בשיניים יותר בעיה. תשב ליד החייטים ותראה. לפעמים המספריים לא לידו, לקח לו את זה החבר, אז הם חותכים בשיניים. לחתוך בשיניים זה לא שינוי גמור, ולכן אמרנו את ההמלצה, א' יקדים מערב יום טוב, ב' לשעת חירום על ידי השרפה. זה עצמו בשינוי? לא, גם לא. תקט סעיף M מותר ללבן ביום טוב כלי ברזל שאפו בו פלדין של גבינה, ואחר הליבון יופו בו פשטידה של בשר, והוא שכשהתלבן יתנו אותו על המאכל מיד, אבל אם הוא בלוע מנבלה וכיוצא בה, אסור ללבנו אפילו לאפוד בו דבר היתר. לפני שנסביר את הסעיף שלנו כאן, נקדים קודם את דברי הגמרא בעבודת זרה ע״ו, זו ההקדמה לסעיף שלנו. הגמרא דנה שם אדם שלקח בשר קודשים של עמים וכיוצא בזה. חלק מבשר הקודשים הזה נאכל לכהנים או לבעלים. לקח שיפוד, צלה, אכל, אחרי שני ימים ולילה אחד, השיפוד הזה אסור להשתמש בו והסיבה היא בשר קודשים שעבר עליו שני ימים ולילה אחד הבשר נאסר באכילה הנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו כאן בשיפוד הזה בלוע בתוכו טעם של בשר קודשים ולכן אסור להמשיך ולהשתמש באותו השיפוד אחרי שני ימים ולילה אחד השיפוד נאסר באיזה צורה אנחנו יכולים להכשיר את השיפוד הזה שנחזור ונשתמש בו? הגמרא אומרת שם בעבודה זרה ע״ו תעשה לו הגעלה תרתיח מים תגעיל את השיפוד והשיפוד הזה כאשר. שואלת הגמרא מקשה על זה מדברי המשנה למדנו במשנה בעבודה זרה ע״ד אדם שקונה שיפוד משומש מהגוי צריך ללבן אותו שיהיה חום 800 מעלות ניצצות ניטזין ממנו למה שם אתה אומר לא מספיק הגעלה כיוון שבלע ביובש צריך ליבון איך זה שכאן אתה מתיר לי את השיפוד של בשר הקודשים אתה מתיר על ידי הגעלה זו הקושייה של הגמרא והגמרא עונה שם איסורה בלע פה היתרה בלע כשבלע מעיקרה נבלות טרפות וכיוצא בזה אני צריך לשרש, לשרוף, להשמיד לגמרי שלא יישאר בתוך השיפוד הזה אפילו משהו אבל כאן בשיפוד שהיה עליו בשר קודשים שר קודשים מעיקרה היה היתר, בהיתרה בלע מספיק הגעלה אלה דברי הגמרא ומזה למדו רוב הפוסקים לענייננו לקחתי מגש ואפיתי במגש הזה עוגת גבינה אחרי יומיים אני רוצה באותו מגש להשתמש ולעשות פשטידה של בשר איך אני מכשיר את המגש הזה, המעבר הזה מבשר לחלב או להפך? איך אני מכשיר את זה? שוב לא חייב ללבן אלא מספיק הגעלה תיקח את המגש הזה, תכניס אותו לתוך מים רותחים וזה נעשה כשר. ולמה? גם פה היתרה בלע. מה שהיה קודם העוגת גבינה היה כשר למהדרין, הכל היה בסדר. ולכן כשאני מנסה לשנות, לעשות את זה פרווה, אתה לא חייב לעשות ליבון אלא מספיק הגעלה או תחליף להגעלה. מה זה הגעלה? חום של מאה מעלות מים רותחים. גם ליבון קל שכרש נשרף עליו מבחוץ, גם ליבון גם כן יכול להיות מספיק. לענייננו, אדם שיש לו תנור חשמלי, יש לי תנור חשמלי, כל הזמן השתמשתי בו בבשר, ואני רוצה הערב לעשות בו פיצה. נחשפה וגם קלטה נפשו, או עוגת גבינה או פיצה. יש דרך לעבור מהבשר לחלב בתנור החשמלי? כן, יש דרך. איך יידמה? באיזה... בראש ובראשונה צריך לנקות תיקח סמרטוטלח ותנקה את התחתית, את התקרה של התנור, הקירות, ארבעה קירות, הדלת, תנקה היטב קודם כל צריך לנקות זה נקי מאה אחוז, אני מדליק את זה, מדליק את התנור והמגש שהיה בתוכו הוא מגיע לחום של 200 מעלות, 300 מעלות יותר מהחום של הגעלה אחרי הסקה כזו הפך להיות התנור פרווה, ואז אתה יכול לעבור מבשר לחלב, לעשות בזה עוגת גבינה, פיצה וכיוצא בהם, הדבר מותר בלכתחילה, אלה דברי, זו דעת רוב הפוסקים. הפרי חדש חולק, אבל אנחנו נוקטים להלכה כדעת רוב הפוסקים, יש לנו ספק ספקה בצירוף דברי המה הרשך, ולכן ככה הלכה למעשה, כל אדם שרוצה יכול לעבור מבשר לחלב בדרך האמורה. עד כאן לאחינו בני ישראל הספרדים, לנו. האשכנזים, הרבה מהם מחמירים, הם לא עושים את זה. להם יש מנהג, המנהג שלהם הוא לא לעבור מחלב לבשר או מבשר לחלב. כך כותב מערי פוזנא, רבו של המגן אברהם, מעתיק אותו להלכה, מגן אברהם ושאר האחרונים. למה אסור? מדוע הם מחמירים? הסבירו לנו את המנהג שלהם. שם יהיה איזה אדם קמצן, יש לו רק סיר אחד. הוא לא קונה שניים, זה עולה הרבה כסף. בזמניו הסירים היו ביוקר. בבוקר הוא הרתיח בו חלב. אחר כך הגיע לצהריים, יעשה הגעלה ויעשה בו בשר. וכן הלאה. תמיד הוא ישתמש בו פעם לזה ופעם לזה על ידי ההגעלה. יכול לקרות תקלה. נדמה לו שבפעם האחרונה הוא ישתמש בזה בשר. ולכן כעת הוא בא לבשל בו בשר, הוא לא עושה הגעלה. והאמת, בבוקר הוא ישתמש בו חלב. שמא יקרה בלבול, ולכן עשו הנהגה. לאחינו האשכנזים יש תקנה. לא מגעילים בכל השנה כולה, לא עוברים מבשר לחלב או להיפך. יש להם הזדמנות פעם אחת בשנה. אתה עושה הגעלה בערב פסח, מהחמץ לכשר, אז פעם בשנה. בערב פסח תיקח, תעשה מה אתה רוצה. ברגע שזה הפך להיות פרווה, תעבור מהבשר לחלב. אבל חוץ מערב פסח, בכל שנה אחינו האשכנזים מחמירים. אז מה יעשו אחינו האשכנזים? מה, יקנו שני תנורים, אחד לפיצה ואחד לפשטידה של הבשר? זה עולה הרבה כסף. יש להם פתרון קל. יש עכשיו, בזמן האחרון, תנור חשמלי בהכשר הבדץ. מה התנור הזה? מה המעלה שלו? יש הפרדה מלאה בין התא העליון לתחתון לסתום הרמטי. יש שם פח כפול. ואז, גם אם עשית בעליון בשר, אתה יכול לעשות... לבוא עכשיו לאפוד בתא התחתון עוגת גבינה. למה? אין שום בעיה, אין חדירה, לא חודר, לא טעם של בשר ולא זיעה, אין אפילו בעיה של ריחם מלתיים, אלא זה אטום לגמרי, אין שום בעיה בדבר, זה הפתרון, הם קונים תנור בהכשר הבדד. זה טוב גם לנו, גם לנו מותר לקנות תנור כזה, זה נוח מאוד, במקום שכל פעם תסיק ותנקה, במקום זה אתה מייחד, אתה צובע את התחתון, אתה צובע בצבע לבן. תיקח טיפ אקס, תמרח על הידית של הדלת, תדע למטה זה חלבי, זה הצבע הלבן. למעלה תמרח צבע אדום, שם זה הבשרי, כדי שלא יתחלף לו, זה נוח מאוד עם התנור הזה. אבל אדם שעדיין לא זכה לקנות תנור בהכשר הבדד. יש לו את התנור הישן, המודל הישן. במודל הישן אין הפרדה, אלא הזיעה, היינו האדים, כשאתה צולל בשר, עולים ויורדים בו, יורד גם לתא התחתון או להפך. ולכן שם אין לו אפשרות לעשות את המעבר מבשר לחלב או להפך, אלא אם כן יכשיר לפני כן את התנור. הלבכי, הדבר אסור. זה הכלל לכל ימות השנה. גם למיקרוגל יש לנו את הפתרון הזה. אחרי שהוא מנקה היטב, ייקח כוס מים ממעמה, ירתיח בתוכו, כדי שהאדים, שהם טעם פגום, יכשירו לו את התנור המיקרו, ואחרי זה יכול לעבור מהבשר לחלב. גם במיקרוגל יש את הפתרון, יש את העצה האמורה. לנו, נדידן, יהיה מותר בלכתחילה, אין לי שום בעיה בדבר. עד כאן הלכות בשר וחלב לגבי כל השנה. עכשיו אני בא לגבי הלכות יום טוב. האדם הזה אומר, תראה, היה כל הזמן בשרי, עכשיו ביום טוב הוא רוצה להכשיר את זה. יש לו שעון שקע. הוא לא מחלל את היום טוב חלילה, אלא השעון הדליק לו את התנור החשמלי. התנור הזה נקי לחלוטין. עכשיו, הוא רוצה לקחת את המגש. המגש הזה נקי, אבל זה בשרי. הוא רוצה להכניס את זה עכשיו לתוך התנור הדולק, כדי שיוכל להניח עליו עוגת גבינה. הוא שואל אותך, מותר? או שזה נראה כמתקן? זו הדוגמה שמרן עוסק בה כאן אצלנו בסעיף ה'. מרן אומר שהדבר מותר לכתחילה, אין איסור בדבר. לא נראה כמתקן, ומותר. ולמה? מדוע מותר? למה זה לא נראה כמתקן? קודם זה היה בשריק, העת תיקנת אותו, עשית אותו פרווה. למה זה מותר? ההסבר לדבר, אופה מקצועי יבין אותנו מיד מה קורה כאן. תסתכל על האופה, מגיע למאפייה, קודם כל מדליק את התנור. אתה אומר לו, בשביל מה אתה מדליק? לא חבל על החשמל? עדיין לא הכנת בצק, עוד לא התחלת. אתה יודע מה אתה מדליק? אז הוא נותן לך פרק בעל... דחות אפייה. אומר לך, אם אני קודם אכניס את הבצק ואחר כך אני אדליק את התנור, מה יקרה? החום עולה למעלה. למעלה יהיה לא רק אפוי טוב, יהיה כמעט שרוף. למטה זה בצק. מי יקנה עוגה כזו? למטה בצק, למעלה כמעט שרוף, איזה עוגה זו? לכן מה הוא עושה? הוא נכנס למאפייה, מדליק את התנור. ואז, אחרי עשר דקות, רבע שעה, למעלה, למטה, הכול כבר חם מאוד. כשהוא מכניס את המגש לאפרות, זה ייאפה גם למטה ולא רק למעלה. זו הלכה, הלכה פסוקה, שכל האופים בעולם יגידו לך את ההלכה הפשוטה הזו, כך אופים בכל השנה. לכן, כשהאדם הזה בא ומכניס את אותו המגש לתוך התנור, אנשים לא יגידו שהוא רוצה להפוך את זה מבשר לחלב. אנשים יגידו, תראה, זה אופן מקצועי, זה יודע איך עושים עוגה. הוא רוצה שעוגת הגבינה שלו גם למטה תהיה אפויה. ולכן הוא מכניס את המגש הריק, אחרי כמה דקות, אחרי שזה נהיה 200 מעלות, הוא מוציא את זה ושם על זה את הבצק. ולכן, מרן מדגיש, התרנו אבל בתנאי שמיד אחרי שיתחמם, והוא שכשהתלבן ייתנו אותו, ישים מיד את המאכל, את הבצק עליו. ואז יהיה ניכר שכוונתו, כדי שהעוגה תהיה אפויה טוב גם מלמטה, ובזה לא ייראה כמתקן, יהיה מותר לכתחילה לעשות את כל זה גם ביום טוב, יהיה הדבר מותר לכתחילה. הוא הדין גם לגבי מחוות. גם שם יש לנו את הכללים והדינים הללו. היינו, אדם שקנה מחוות משומש מהגוי, אין לזה תקנה. מה צריך לעשות במחוות הזו? ליבון. אם תלבן אותו זה ילך לאיבוד, זה לא יעמוד בחום של 800 מעלות. למה? איסורה בלע. הגוי בא וטיגן שם נקניק, נקניק טרף וכיוצא בזה, ולכן שם איסורה בלע, צריך ליבון. אבל אם האדם הזה טיגן במחוות הטפלון הזה פיצה, וכעת האדם הזה החליט, הלילה הילדים הזמינו ארוחת ערב, הם רוצים ביצה עם נקניק. לא מספיק ביצה, ביצה זה לא מאכל של בני מלכים. הם בני מלכים, לא מגיעה להם ביצה עם נקניק. אז האמא פותחת להם את הביצה, שמה בתוך זה כמה חתיכות נקניק, כדי שיאכלו ארוחת ערב. וכעת היא שואלת, מה עם המחוות? המחוות שלה היה עד עכשיו חלבי, היה פיצה. אפילו אם המחוות הזה היה טפלון, אם היא מנקה את זה היטב, לקחה אסנו תנורים, ניקתה את זה, אין בו שום שאריות של שמן או דבר אחר, זה נקי מאה אחוז. תיקח את מחוות הטפלון הזה, תעשה לו הגעלה. גם בהגעלה יועיל. למה? כי כאן זה היה דבר היתר ב... לכן קודם תכשיר את זה ואחר כך תעבור מהפיצה לנקניק או להפך גם שם גם במחוות יש לנו את הצד ההיתר הבסיס כמו שאמרנו קודם על פי הגמרא שם בעבודה זרה ענווה ותרבלה גם פה אצלנו התרבלה ולכן גם במחוות יש לנו את הצד ההיתר בדבר הבעיה היא לגבי יום טוב ביום טוב אתה לא יכול לשים את המחוות על האש ריק מתחיל בריק יכול להתקלקל אם זה יכול להתקלקל כאן אין לנו את הפתרון מה שאמרנו קודם במגש מגשי אפייה אבל אם זה יעמוד אם זה לא יתקלקל שתשים אותו על האש ריק זה יהיה כמו הגעלה יגיע יותר ממאה מעלות ואחר כך ישימו עליו את הביצה והנקניק גם כן יהיה הדבר מותר בלכתחילה יש אפשרות גם לגבי יום טוב לנהוג ולעשות כן וכן כל כיוצא בזה - אבל זה נכון של שתי תאים לא של הבדקס אני לא יכול לרעיד אותו על בסרי אחת עליו אתה לא יכול כי זה לא סתום הרמטי והאדים כשאתה צולה בשר האדים מתפזרים גם בתא השני וגם בתא השני זה הפך להיות בשרי וכן להפך לכן בתנורים הרגילים שלנו אין הפרדה וזו בעיה לכן עדיף שימתין 24 שעות יעשה לו העסקה על איבון בינתיים ורק לאחר מכן יוכל להשתמש מרן מסיים כל ההיתר כל הכולה בדוגמה שאמרנו היתר הבלע אתה עובר מבשר לחלב אבל אם האדם הזה רוצה ללבן את השיפוד כדי להכשיר אותו קנה מהגוי שיפוד משומש והוא רוצה כעת להכשיר אותו אין שום עצה ביום טוב להכשיר אותו אתה יכול להכשיר אותו עכשיו תשימו אותו על המדורה של ל״ג בעומר תכשיר אותו בחול ביום טוב אסור למה? שם צריך שיהיה השיפוד 800 מעלות שיהיה אדום ניתוצות ניתזין ממנו בזה כשאתה עושה ביום טוב כולם רואים כולם מבינים שאתה בא להכשיר את זה ודאי שזה נראה כמתקן ובוודאי שבזה אין צד להקל בדבר אין שום היתר בשום אופן המדורה של ל״ג בעומר שהיה שלשום היתה שם 800 מעלות אני לא הייתי בשכונה בסנהדריה אצלך לא ראיתי איך הילדים עשו אצלנו הילדים עבדו טוב המדורה היתה יפה היה יותר מ-800 מעלות אם היית שם שם את השיפוד של הגוי או את הגוי הרמה דן לגבי הגעלה וההלכה היא לכתחילה אסור להגעיל ביום טוב אבל לפעמים אין לאדם ברירה הכלא שלו נטרף מוכרח בשעת הדחק להגעיל ביום טוב ביום טוב. הפתרון היחיד הוא תניח במים ביצה. כשהוא בא לעשות את ההגעלה, לא רק כשהוא בא להגעיל במים האלה, אלא נראה שהוא בא להרתיח במים האלה ביצה, ואחר כך יאכל את הביצה ואת תפוחי האדמה. בדרך הזו יהיה הדבר מותר בלכתחילה. הרמת דן לגבי ללבן שיפוד שצלו בו כבד. הרמה אומרת, מותר ללבן אותו ביום טוב. כל ההלכה הזו שכותב הרמה, כל זה נוגע להלכה למעשה רק לאחינו בני ישראל האשכנזים. לנו אין את הדוגמה הזו כלל ועיקר. הרב, הסיר הזה, כשהוא שם את המיצה, הוא לא כשר כשהוא שם בו, אז שהסיר ייכשל בו. אז קודם, קודם הוא לוקח סיר שהוא בסדר, שהוא כשר, ובסיר הכשר המים רתחו, ומכניס בתוך הסיר הכשר, אחרי שהמים רתחו, הוא מכניס בתוכו כדי להגעיל. זה הדרך. ועל זה דיבר הרמב״ם. תפילת ללבן, יש לו דין של השבת. בסדר, יגעיל בתוכו, אבל אמרנו, הדגשנו פעמים רבות, בימי החול, כשאדם בא להגעיל, צריך להניח בתוך המים גם אקנומיקה, כדי שיהיה טעם נפגם, שלא תהיה בעיה של בן יומו. אבל כאן, ביום טוב, אתה לא יכול לעשות את זה. יקלקל לך את הביצה. יחיד אל אדם זום. בבקשה. בעזרת השם יתברך נראה לעיין בפרשה, פרשת השבוע בהר בחוקותי. כן, כבר רבותינו דורשים את שמות הפרשה עם הזמן שקוראים את הפרשיות הללו. בהר בחוקותי, במדבר נסוף. דהיינו, כשמתקרבים להר סיני, בהר, בהר סיני, מה עניין שמותה אצל הר סיני?