---

11-7-12
...לפני הקב"ה ואמר לפניו, רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר לו שתוק, אצלנו התימנים אומרים שתוק, מה זה שתוק? אתה שתוק מלדבר, לא שתוק, שתוק, כך עלה מחשבה לפני, אמר לפניו רבונו של עולם, הראית לי את תורתו, הראה לי את שכרו, אמר לו חזור לאחוריך, חזר לאחוריו, ראה ששוקלים את בשרו במקולין, דהיינו סורקים הרומאים את בשרו במסרקות של ברזל, אמר לו רבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה? אמר לו שתוק, כך עלה במחשבה לפני.
פעם אמר לי יהודי תימני, שהוא ראה במדרש, מה זה שענה לו הקב"ה כך עלה לפני במחשבה? ז הוא אמר כך זה ארבעים, הארבעים שנה שהוא היה עם הארץ עלה לפני במחשבה. ויש כך עלה לפני במחשבה, במחשבה כשעלה לקב"ה לברוא את העולם הוא ברא אותו במידת הדין, והיות ורבי עקיבא רצה לעבוד את הקב"ה במידת הדין ולא ברחמים, אז הוא דן אותו לפי כך עלה לי במחשבה, לא לפי שאח"כ שיתף מידת הדין למידת הרחמים. אז לכן כך עלה לפני במחשבה לדון אותו במידת הדין ועל פי מידת הדין הוא חייב. אתמול הסברנו למה סרקו את בשרו במסרקות של ברזל? אלא הוא אמר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו נשיכת חמור, ששובר עם העצמות, כך היה בסופו. ומי זה הרשע שנתמנה לעשות זאת? טורנוסרופוס הרשע, טורנוסרופוס הרשע הוא היה הנציב הרומאי ביהודה, והוא במרד בר כוכבא היה שותף בהכנה של מלחמת הרומאים והיהודים במרד, והואר גם הרג אלפים מישראל, והוא טורנוסרופוס הרשע שהיה מקפח את רבי עקיבא בהלכות, כי הוא היה גם פילוסוף, ולכן טורנוסרופוס הזה הרשע הוא הוא שהסכים שאשתו תפתה את רבי עקיבא ובסוף היא היתה אשתו.

ש. מידת הדין זה לפעמים פועל יותר טוב מאשר מידת הרחמים, כתוב יבואו יגידו ליעקב לאברהם חטאו ישראל, אז הוא אמר

הרב: ימחו על כבוד שמך

ש. יבואו ליעקב ויגיד גם ימחו, כי אם מגיע אז לא יכולים לבקש רחמים, אבל יצחק אמר היה דין, בא נעשה חשבון, ז"א לזכות במשפט, לזכות את הדין, שזה יכולים לפעמים עם הדין לפעול יותר מאשר הבן גם אם היה רחמים, לנו היהודים את השלש עשרה מידות שלה רחמים קל רחום וחנון, זה אמר משה רבינו, הקדשוה היא הרחמים כי רבי עקיבא היה יותר גדול ממנו יצא מדין לזכות

הרב: אין רחמים יותר גדולים מאשר הדין.

ש. משפט זה רחמים, לזכות במשפט

הרב: מסופר על אחד מתלמידיו של רבי עקיבא שהיה אחד מעשירי ישראל, ושמו היה נתן. ויאהב אישה נשואה ושמה חנה, והיה בעלה עני ביותר, והאשה הזאת היתה יפת תואר עד מאד, והוא נפל למשכב מרוב אהבתו אליה, ונכנסו אלו הרופאים ואמרו לו, לא תוכל להירפא עד שתהיה איתה. כששמעו זאת חכמי ישראל אמרו, ימות ואל יעבור עבירה, אמרו להם הרופאים, לפחות שתבוא ותדבר עמו, אמרו להם חכמים, ימות. אין אפשרות. ידבר עמה מעבר לגדר, ימות. ויארך חליו עד מאד, בעלה של חנה שקע בחובות כבדים, ויתנוהו אל בית הסוהר, כי לא היה לו מה לשלם לבעלי החובות. ואשתו, היתה טווה ביום ובלילה, והיתה קונה לחם בדמי הטויה, והיתה מביאה לו לבית הסוהר. ויהי ימים רבים בבית הסוהר, ותקצר נפשו למות, ויהי היום ויאמר לאשתו, כל הפודה נפש אחת ממיתה כאילו מקיים נפשות רבות, ואני קצתי בחיי בבית הסוהר, אנא ממך, תרחמי עלי, ולכי לנתן ובקשי ממנו שילווה לך הממון ותפדי את נפשי ממוות. ותאמר לו, הלא ידעת ולא שמעת, שהוא חולה ונוטה למות בעבורי, ובכל יום ויום באים אלי שלוחיו ומציעים לי ממון הרבה ואיני מקבלת מהם, ואומרת להם שלא יראה פני לעולם, ואיך אלך אליו ללוות ממנו ממון? אם היה בך דעת לא היית אומר לי כך, שמא מתוך השהיה הארוכה בבית הסהור נשתבשה דעתך. ותקצוף עליו ותלך לביתה בחורי אף, ולא הלכה אליו שלשה ימים. ויהי ביום הרביעי, ותחמול עליו ותאמר, אלכה נא ואראנו בטרם ימות, ותלך האישה ותמצאהו נווטה למות, ויאמר לה, הקב"ה יבקש חמתי ממך ויתפסך בעווני. אבל אני רואה שאת רוצה שאמות כאן ותנשאי לנתן לאישה, ותאמר לו, גרש אותי ועזבני ואלך אליו. ויאמר לה, הלא זה דברי, שאת חפצה להנשא לו, ותזעק בקול גדול, ותיפול על פניה ותאמר, מי שמע כזאת? מי ראה כאלה? האיש הזה אומר לי, לכי ונאפי ותטמאי והוציאיני מבית הסוהר, ויאמר לה בעלה, תלכי מכאן, ותעזבי אותי עד שירחם הקב"ה עלי. ותלך לביתה, ותחשוב בצרתה ובצרת בעלה, ותחמול עליו, ותתפלל חנה ותאמר, אנא ה', הצילני והושיעני שלא אכשל בעבירה, ותלך לבית נתן, ויראו אותה משרתיו, וימהרו להגיד לנתן, חנה עומדת בשער, ויאמר להם, אם אמת הדבר אתם משוחררים. ותבוא בחצר, ותאמר לו שפחתו, הנה חנה עומדת בחצר, ויאמר לה גם את משוחררת. ותבוא אליו חנה, וישא עיניו ויאמר לה, גברתי, מה תרצי? או מה שאלתך ותנתן לך, ומה בקשתך ותיעש. ותאמר, שאלתי ובקשתי שתלווה לבעלי כך וכך, שהוא חבוש בבית הסוהר, ולך תהיה צדקה לפני ה'. ויצו את עבדיו להוציא את הממון ויתן לה חפצה, ויאמר לה, הנה נא עשיתי רצונך, ואת יודעת שאני חולה מאד מאהבתך, ועתה עשי רצוני והחייני, ותאמר לו חנה, הנני בידך, ותחת כנפיך, ואיני יכולה להמרות את פיך, אבל אודיעך, שבאה לך שעה לקנות חיי עולם הבא, והזהר שלא תפסיד שכרך לעולם הבא עבור דבר מועט, ואל תאסרני על בעלי, כי אשה נשואה שנבעלה ברצון לאדם זר נאסרת על בעלה עולמית. וחשוב שהגעת לחפצך ואל תאבד בגללי טובה הרבה, וחשוב ביסורי הקב"ה. ואל תעשה דבר שתתנחם באחריתך, דהיינו תתחרט באחריתך, וזו לך שעה קלה, ותמנע עצמך מלקנות חיים ארוכים ושכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא, שלא יוכל אדם להגיע לדבר זה אלא בעמל רב וביגיעה גדולה, ואתה יכול להגיע לרצון בוראך בשעה קלה אם תשמע לעצתי ותגער ביצר הרע שלך ואז טוב יהיה לך בעולם הזה ובעולם הבא.
ויהי כשמוע נתן את דבריה, ויגער ביצר הרע, ויקום ממיטתו, ויפול על פניו ארצה, ויתנפל לפני ה', ויתפלל להכניע יצרו, ולשבר תאוותו, ולהדריכו בדרך ישרה וטובה ולסלוח עוונותיו ולשוב בתשובה שלמה. ויענהו ה' ויעתר לו.
ויאמר נתן לחנה, ברוכה את לה' וברוך טעמך אשר מנעת ממני היום הזה מלעבור עבירה חמורה זו, וידי הושיעה לי, לכי לשלום לביתך. ותלך האישה ותפדה את בעלה ותוציאו מבית הסוהר, ותגד לו את אשר עשתה. ולא האמין לה בעלה, כי חשד כי נתן עשה עמה את העבירה והיא העלימה זאת ממנו.
ויהי כי ארכו הימים, וישקף רבי עקיבא בעד החלון, וירא איש רוכב על סוס ועל ראשו זיו גדול וזוהר ומזהיר כשמש, ויקרא לאחד מתלמידיו, ויאמר לו, מי הוא האיש שרוכב על הסוס? ויאמר לו תלמידו, זהו נתן רועה הזונות, ויאמר לתלמידיו, הרואים אתם דבר על ראשו? ויאמרו לו לא. ויאמר להם, מהרו והביאוהו אלי, ויביאהו לפניו, ויאמר לו, בני, ראיתי על ראשך אור גדול בלכתך, ואני יודע שאתה מיורשי העולם הבא, ועתה הודיעני מה עשית. ויספר לו את כל המעשה עם חנה, ויתמה רבי עקיבא על כח התאפקותו ועל כיבוש יצרו הרע, בשובו בתשובה שלמה, ויאמר לו, אמנם עשית דבר גדול, ועל כן הזריח הקב"ה אור גדול על ראשך, הזיו הגדול הזה שראיתי, והנה זה בעולם הזה, ועל אחת כמה וכמה בעולם הבא. ועתה בני, שמעני ושב לפני ואלמדך תורה. ויעש כן, וישב לפני רבי עקיבא, ויפתח לו הקב"ה את כל מעיינות החכמה. ויהי לימים מועטים הגיע למעלה גדולה בחכמה, ויש בצד רבי עקיבא במעלה אחת, והיו כולם מכנים אותו בשם רבי נתן דצוציתא, על שם האור הגדול, צוציתא.
ויהי היום, ויכנס בעל חנה לבית מדרשו של רבי עקיבא, וירד נתן דצוציתא בצד רבי עקיבא במעלה אחת, וישאל לאחד מן התלמידים, איך עלה נתן לזו הגדולה? ויספר לו את כל המעשה הזה. אז האמין האיש לדברי אשתו, ותשקוט רוח הקנאה שעברה עליו בעת שהרחיקה ממנו, ויבוא אל ביתו וישק ראש אשתו ויאמר לה, סלחי לי על שחשדתיך בדברי נתן, שהרי לאחר שראיתיהו היום לצד רבי עקיבא ושאלתי והגידו לי את כל המעשה, התברר לי שהצדק עמך. הקב"ה ירבה שכרך כפל כפליים כי הייתי בדאגה גדולה בנפשי, עד שהושיעני הקב"ה ברחמיו בדבר הזה שנגלה אלי היום.
המקור למעשה, מעשיות דרבי ניסים גדול, שבת, מסכת שבת נ"ו, וסנהדרין ל"א.
אמרו עליו על רבי עקיבא, מימיו לא אמר, הגיעה עת לעמוד מבית המדרש, כלומר להפסיק ללמוד, חוץ מערבי פסחים וערב יום הכיפורים. אתם שומעים איזה התמדה? אין דבר כזה אני הולך לישון, אני הולך הביתה, בערבי פסחים בשביל תינוקות על מנת להרדימם בצהריים כדי שישארו ערים לליל סדר, וערב יום הכיפורים כדי שיאכילו את בניהם סעודה מפסקת, ככה כל הזמן בית המדרש, גמרא פסחים ק"ט.
כשהיה רבי שמעון בנו של רבי עקיבא חולה הוא לא ביטל בית מדרשו, אלא מינה שליחים שיטפלו בו, בא השליח הראשון ואמר לו, נטען, הכוונה התחזק החולי, אמר לתלמידיו, המשיכו לשאול, דהיינו לשאול לשלומו, עד שבא השני ואמר לו, הכביד חליו, החזירם לתלמוד תורה, בא השלישי ואמר לו - גוסס, אמר להם שאלו, בא הרביעי ואמר לו השלים - נפטר, עמד וחלץ תפיליו וקרע בגדיו ואמר להם, עד כאן היינו חייבים בתלמוד תורה, מכאן ואילך אנו חייבים בכבודו של מת. שמעתם? לא מבטלים אפילו תלמוד תורה בשביל החולה, ואפילו זה הבן שלו, שמעתם? מכאן ואילך אנו חיבים בכבודו של מת. נתקבצו כל הקהל לקבור את בנו של רבי עקיבא, והספידוהו הספד גדול, בשעת פטירתם עמד רבי עקיבא על ספסל גדול ואמר, אחינו בית ישראל שמעו, אפילו שבני חתן קברתי, מנוחם אני מרוב כבוד שעשיתם לי, לא שאני חכם, יש כאן חכמים ממני, לא שאני עשיר, יש כאן עשירים ממני, אנשי דרום מכירים את רבי עקיבא, אנשי גליל מאין מכירים? האנשים מכירים את רבי עקיבא, הנשים והטף מאין מכירים? אם בשביל עקיבא באתם כמה עקיבא יש בשוק שלא הלכתם לנחמם? אלא יודע אני שלא נצטערתם ובאתם אלא לשם מצוה, ולכבוד התורה שכך אמרתם, תורת להיו בליבו, כמו שכתוב בישעיה נ"ח, כל שכן ששכרכם כפול, מנוחם אני, לכו לביתכם לשלום.
הגמרא במועד קטן כ"א, ובשמחות פרק ח', הוא אמר דרשה עליו על הבן, והוא אמר, יודע אני שהוא בן העולם הבא שזיכה את הרבים, והוא נתן דרשה על זה, ואמר, ראויים היו ישראל להגאל ממצרים לולא משה ואהרן, גם אם לא היו משה ואהרן היו נגאלים ישראל ממצרים, למה? משום שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", ז"א ה' הבטיח שעם ישראל יצאו ממצרים עם רכוש גדול, אבל הם יצאו ממצרים, אז אם לא היו משה ואהרן גם היו יוצאים ממצרים, אלא למה הם יצאו דוקא ע"י משה ואהרן? שמגלגלים זכות ע"י זכאי והוא מביא כל מיני דוגמאות. דוגמאות שמגלגלים גם חובה על ידי חייב.
אז מה הוא אמר, יודע אני שבני זה לחיי העולם הבא, מאיפה אתה יודע? הוא אומר שזיכה את הרבים, ומגלגלין זכות מן השמים על ידי זכאי, אז אם נתגלגלה לו זכות שהוא זיכה את הרבים אז השמים מעידים עליו שהוא זכאי, כי אחרת לא מגלגלים זכות אלא רק ע"י זכאי, מי מגלגלים? מן השמים, פירושו שהוא זכאי בשמים, לכן אני מובטח שהוא בן העולם הבא. אז מי שמזכה את הרבים מובטח שהוא בן העולם הבא. על סמך מה אני מבטיח לאנשים עולם הבא למי שעושה הרצאה? אחד מן הדברים זה הגמרא הזאת ודברי רבי עקיבא, שאם מגלגלים זכות - סימן שאתה זכאי.
אתם יודעים כמה תירוצים יש לאנשים בשביל לא לזכות? זה לא יאומן, אפילו שקל וחצי להיות מנוי שחור מה שנקרא, אין לו זכות. ז"א, אנשים לא חושבים, הם חושבים שהם מחליטים, הם לא מחליטים, אין להם זכות, לא נותנים להם זכות מן השמים, כי הם לא זכאים, אם הם היו זכאים היו מגלגלים גם זכות על ידם. ובדרך כלל אם מתגלגלת לאדם זכות הוא ממשיך הלא, כי מצוה גוררת מצוה, ומצוה גוררת מצוה, ואז רואים, אם בן אדם זוכה הרבה ויש לו הרבה זכויות ומתגלגלות על ידו זכויות רבות, הוא זכאי בשמים. אפילו העולם יגיד מה שהוא יגיד לא יעזור, השמים מעידים שהוא זכאי, איך? שמגלגלים זכות על ידו.
לכן הוא אמר שנתגלגלה הזכות ע"י משה ואהרן כי הם היו הזכאים ביותר בדור, לכן נתגלגלה על ידם, ואם הם לא היו - אז היו הזכאים האחרים שהם זכאים בדור.
עד כאן, המשך אחרי התפילה.