מעשה אבות | רבי עקיבא חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו ריבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?

אמר לו שתוק אצלנו את היבנים אומרים שתוק מה זה שתוק?

אתה שתוק מולדבל לא שתוק, שתוק

כך עלה במחשבה לפני.

אמר לפניו ריבונו של עולם הראית לי את תורתו הראה לי את שכרו אמר לו חזור לאחוריך

חזר לאחוריו ואז ששוקלים את בשרו במקולים דהיינו סורקים הרומאים את בשרו במסרקות של ברזל

אמר לו ריבונו של עולם זו תורה וזו שכרה.

אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני.

פעם אמר לי יהודי תימני שהוא ראה במדרש מה זה שענה לו הקדוש ברוך הוא

כך עלה לפני במחשבה אז הוא אמר כך זה ארבעים ארבעים שנה שהוא היה עם הארץ עלה לפני במחשבה

כך עלה לפני במחשבה כשעלה לקדוש ברוך הוא לברות העולם הוא ברא אותו במידת הדין

היות שרבי עקיבא רצה לחוות את הקדוש ברוך הוא במידת הדין ולא ברחמים אז הוא דן אותו לפי כך עלה לי במחשבה לא לפי שאחר כך שיתף מידת הרחמים במידת הדין אז לכן כך עלה לפני במחשבה לדון אותו במידת הדין בעקבי מידת הדין הוא חייב אתמול הסברנו למה סרקו את בשרו במסרקות של ברזל

אלא הוא אמר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכם לנשיכת חמור ששובר עם העצמות כך היה בסופו.

ומי זה הרשע שנתמנה לעשות זאת?

טורנוסרופוס הרשע.

טורנוסרופוס הרשע הוא היה נציב הרומאי ביהודה והוא במרד בר-כוכבא

היה שותף בהכנה של מלחמת הרומאים ביהודים והוא גם הרג אלפים מישראל.

והוא טורנוסרופוס הרשע שמקפח את רבי עקיבא בהלכות כי הוא היה גם פילוסוף.

ולכן טורנוסרופוס הזה הרשע הוא הוא שהסכים

שאשתו תפתה את רבי עקיבא ובסוף היא היתה אשתו.

ומידת הדין זה לפעמים פועל יותר טוב מאשר מידת הרחמים.

כתוב יבואו ויגידו ליעקב,

חתו את אברהם, חתו ישראל,

אז המה יקראו על... ימחו על קנות שמינו. יבואו ליעקב ויגיד גם כי ימחו כי אם מגיע אז

לא יכולים לבקש רחמים אבל יצחק אמר על חוויית דין בואו נעשה חשבון לזכות במשפט, לזכות את הדין שזה יכולים לפעמים עם הדין לפעול יותר משה רבינו גם היה רחמים למה הוא הביא לנו את השלוש עשרה מידת הרחמים כן רחום וחנות זה משה רבינו הביא לנו כי הוא אמר בעגל אז משה היה רחמים רבי עקיבא היה יותר גדול ממנו

והוא יחלף לפי דין לזכות את זה.

אין רחמים יותר גדולים מאשר הדין.

משפט זה רחמים, לזכות במשפט.

מסופר על אחד מתלמידיו של רבי עקיבא שהיה אחד מעשירי ישראל בשמו היה נתן.

ביא ההם אישה נשואה ושמה חנה.

והיה בעלה עני ביותר.

והאישה הזאת הייתה יפה תואר עד מאוד.

הוא נפל למשכב מרוב אהבתו אליה.

ונכנסו אליו הרופאים ואמרו לו,

לא תוכל להירפא עד שתהיה איתה.

כששמעו זאת חכמי ישראל אמרו,

ימות ואל יעבור עבירה.

אמרו להם הרופאים, לפחות שתבוא ותדבר עימו.

אמרו להם חכמים,

ימות,

אין אפשרות.

ידבר עימו מעבר לגדר, ימות.

ביא יארך חוליו עד מאוד.

בעלה של חנה שקע מחובות כבדים.

ויתנו לו אל בית הסוהר,

כי לא היה לו מה לשלם לבעליה חובות.

ואשתו הייתה טובה ביום ובלילה.

והייתה קונה לחם בדמי הטביעה.

והייתה מביאה לו לבית הסוהר.

ויהי ימים רבים בבית הסוהר ותקצר נפשו למות.

ויהי היום ויאמר לאשתו כל הפודה נפש אחת ממיתה כאילו מקיים נפשות רבות.

ואני הקצתי בחיי בבית הסוהר.

אנא ממך,

תרחמי עלי.

ולכי לנתן ובקשי ממנו שילבל לך ממון ותפדה את נפשי ממוות.

ואתה אומר לא?

הלא ידעת ולא שמעת שהוא חולה ונוטה למות בעבורי?

ובכל יום ויום באים אלי שלוחיו ומציעים לי ממון הרבה,

ואני מקבלת מהם.

ואומרת להם שלא יראה פניי לעולם ולך אליו ללמוד ממנו ממון.

אם היה בך דעת לא היית אומר לי כך.

שמא מתוך השהייה הארוכה בבית הסוהר נשתבשה דעתך בתקצוף עליו בתלך לביתה,

בה חורי אף ולא הלכה אליו שלושה ימים.

ויהי ויאמר ביי ותחמול עליו בתאמר אליך ויראינו בטרם ימות ותלך אישה ותמצאהו נוטה למות.

ויאמר לה הקדוש ברוך הוא יבקש חמתי ממך

ויתפסך בעמוני.

אבל אני רואה שאת רוצה שיעמוד כאן ותינשאי לנתן לי אישה ותאמר לו גרש אותי ועוזבני ואלך אליו.

ויאמר לה הלא זה דברי שאת חפצה לי לנשא לו.

ותזעק בקול גדול ותיפול על פניה ותאמר.

מי שמע כזאת?

מי ראה כאלה?

האיש הזה אומר לי לכי ונאפי ותטמאי ומוציאיני מבית הסוהר ויאמר

לבעלה ותלכי מכאן ותעזבי אותי עד שירחם הקדוש ברוך הוא עלי ותלך לביתה ותחשב בצרתה ובצרת בעלה ותחמול עליו ותתפלל חנה ותאמר.

אנא אדוני הצילני ואושיעני שלא ייכשל בעבירה

ותלך לבית נתן ויראו אותה משרתיו וימהרו להגיד לנתן חנה עומדת בשער

ויאמר להם אם אמת הדבר אתם משוחררים.

ותבוא בחצר ותאמר לו שפחתו הנה חנה עומדת בחצר

ויאמר לה גם את משוחררת ותבוא אליו חנה ויישא עיני ויאמר לה גברתי מה תרצי

אומה שאלתך ותינתן לך מה בקשתך בו תעש ותאמר שאלתי ובקשתי שתלווה למעלי כך וכך שהוא חבוש בבית הסוהר ולך תהיה צדקה

לפני השם ויצר את עמדיו להוציא את הממון ויתן לה חפצה ויאמר לה איננה עשיתי רצונך ואת יודעת שאני חולה מאוד מאהבתך ואתה עשי רצוני ואחייני ותאמר וחנה הנני מידך

מתחת כנפיך ואיני יכולה להמרות את פיך אבל הודיעך שבאה לך שעה לקנות את חיי העולם הבא להיזהר שלא תפסיד שכרך לעולם הבא עבור דבר מועט ואל תאסרני על בעלי

כי אישה נשואה שנבעלה ברצון אדם זר נאסרת על בעלה עולמית.

בחשוב שהגעת לחפצך ואל תאבד בגללי טובה הרבה.

בחשוב בייסורי הקדוש ברוך הוא ואל תעשה דבר שתתנחם באחריתך דהיינו

תתחרד מאחריתך וזו לך שעה קלה ותמנע עצמך מלקנות חיים ארוכים מסחרתו בעולם הזה ובעולם הבא שלא יוכל אדם להגיע לדבר זה אלא בעמון רב וביגיעה גדולה ואתה יכול להגיע לרצון בוראך בשעה קלה אם תשמע לעצתי ותגער ביצר הרוע שלך

ואז טוב יהיה לך בעולם הזה ובעולם הבא.

ויהי כשמוע נתן את דבריה ויגער ביצר הרע ויעקב אמיתתו ויפול על פניו ארצה ויתנפל לפני אדוני ויתפלל לך מי עצרו ולשבר טענתו ולהדריכו בדרך ישרה וטובה

ולסלוח עוונותיו ולשוב בתשובה שלמה.

ויענהו אדוני ויעתר לו.

ויאמר נתן לחנה ברוכך את לאדוני וברוך טעמך אשר מנעת ממני היום הזה מלעבור עבירה חמורה זו

לידי אושיע לי לכי לשלום לביתך.

ותה לך אישה ותפדה את בעלה ותוציאו מבית הסוהר ותגד לו את אשר עשתה

ולא האמין לבעלה

כי חשד כי נתן עשה עימה את העבירה והעלימה זאת ממנו.

ויהי כי ארכו הימים וישקף רבי עקיבה בעד החלום.

וירא איש רוכב על סוס ועל ראשו זיו גדול וזוהר ומזעיר כשמש.

ויקרא לאחד מתלמידיו ויאמר לו מיהו האיש הרוכב על הסוס?

ויאמר לו תלמידו זה הוא נתן רועי הזונות.

ויאמר לתלמידיו הרואים אתם דבר על ראשו?

ויאמרו לו לא.

ויאמר להם מהרו והביאוהו אלי והביאוהו לפניו.

ויאמר לו בני ראיתי על ראשך אור גדול בלכתך ואני יודע שאתה מיורשי העולם הבא.

ועתה עודיהני מי עשית ויספר לו את כל המעשה ים חנא ויתמר בי עקיבא על כוח התאפקותו ועל כיבוש צבא רע בשובו בתשובה שלמה ויאמר לו אומנם עשית דבר גדול ועל כן הזריח הקדוש ברוך הוא אור גדול על ראשך.

הזיו הגדול הזה שראיתי והנה זה בעולם הזה מעל אחת כמה וכמה בעולם הבא.

ועתה בני שמעני בשב לפני ואלמדך תורה ויעשקל וישב בפני רבי עקיבא

ויפתח לו הקדוש ברוך הוא את כל מעיינות החוכמה.

והיינו ימים מועטים הגיעו למעלה גדולה בחוכמה וישב בצד רבי עקיבא במעלה אחת.

והיו כולם מכנים אותו בשם רבי נתנדי צוציתא

על שם האור הגדול צוציתא

ויהי היום וייכנס בעל חנא לבית מדרשו של רבי עקיבא וירא נתן דצוציתא בצד רבי עקיבא במעלה אחת וישאל לאחד מן התלמידים איך עלה נתן לזו הגדולה ויספר לו את כל המעשה הזה.

אז הימין האיש לדברי אשתו ותשקוט רוח הקנאה שעברה עליו בעת שהרחיקה ממנו ויבוא אל ביתו ויישק ראש אשתו ויאמר לה סלחי לי על שחשדתך בדברי נתן שהרי לאחר שראיתי הוא היום בצד רבי עקיבא ושאלתי והגידו לי את כל המעשה

יתברר לי שהצדק ענמך הקדוש ברוך הוא ירבה שכרך כפל כפניים כי הייתי בדאגה גדולה בנפשי עד שהושעני הקדוש ברוך ברחמם בדבר הזה שנגלה אלי היום.

המקור למעשה מעשיות רבי נסים גאון

שבת מסכת שבת נו בסנהדרין ל.א.

אמרו עליו הרמבי עקיבא מי אמר לא אמר הגיע חטא לעמון מבית המדרש כלומר להפסיק ללמוד חוץ מערבי פסחים וערב יום הכיפורים אתם שומעים איזה התמדה אין דבר כזה אני הולך לישון

אני הולך הביתה.

בעמוני פסחים בשביל תינוקות על מנת להרדימם בצהריים כדי שיישארו ערים לעילת סדר וערב יום הכיפורים כדי שיאכילו את בניהם סעודה מפסקת.

ככה כל הזמן בית המדרש,

גמרא פסחים קט.

כשהיה רבי שמעון, בנו של רבי עקיבא, חולה,

הוא לא ביטל בית מדרשו אלא מינה שליחים שיטפלו בו.

בא השליח הראשון ואמר לו,

נטען,

הכוונה התחזק החולי.

אמר לו תלמידיו,

המשיכו לשאול.

באינו לשאול לשלומה.

עד שבא השני ואמר לו,

הכביד כל יום,

החזירם לתלמוד תורה.

בא השלישי ואמר לו, גוסס.

אמר להם, שאלו.

בא הרביעי ואמר לו, השנים, נפטר.

עמד בחלץ תפיליו וקרע בגדיו.

ואמר להם,

עד כאן היינו חייבים בתלמוד תורה.

מכאן ואילך אנו חייבים בכבודו של מת.

שמעתם?

לא מבטלים אפילו תלמוד תורה בשביל ההונה,

ואפילו זה הבן שלו.

שמעתם?

מכאן ואילך אנו חייבים בכבודו של מת.

נתקבצו כל הקהל לקבור את בלו של רבי עקיבא והספידו הספד גדול.

בשעת פטירתם עמד רבי עקיבא על ספסל גדול ואמר,

אחינו בית ישראל שמהו.

אפילו שבני חתן קברתי ממוחמא אני מרוב כבוד שעשיתם לי.

לא שאני חכם,

יש כאן חכמים ממני.

לא שאני עשיר,

יש כאן עשירים ממני.

אנשי דרום מכירים את רבי עקיבא,

אנשי גליל מאין מכירים,

האנשים מכירים את רבי עקיבא,

אנשים מעטף מאין מכירים.

אם בשביל עקיבא באתם,

כמה עקיבא יש בשוק שלא הלכתם לנחמם,

אלא יודע אני שלא הצטערתם ובאתם אלא לשם מצווה ולכבוד התורה,

שכך אמרתם,

תורת אלוהיו בלבו,

כמו שכתוב בישעיה נח.

כל שכם שזכרכם כפול,

מנוחם אני לכו לביתכם לשלום.

הגמרא במועד קטן כא,

ובשמחות פרק ח'

הוא אמר דרושה עליו, על הבן.

הוא אמר, יודע אני שהוא בן העולם הבא,

שזיכה את הרבים.

והוא נתן דרשה על זה.

בעבר

ראויים היו ישראל לגאל ממצרים לולא משה ואהרון.

גם אם לא היו משה ואהרון,

היו נגאלים ישראל ממצרים.

למה?

משום שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו,

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

זאת אומרת, השם הבטיח שעם ישראל יצאו ממצרים עם רכוש גדול,

אבל הם יצאו ממצרים.

אז אם לא היו משה ואהרון, גם הם יוצאים ממצרים.

אלא למה הם יצאו דווקא על ידי משה ואהרון,

שמגלגלים זכות על ידי זכאי?

והוא מביא כל מיני דוגמאות.

דוגמאות שמגלגלים גם חובה על ידי חייו.

אז מה הוא אמר?

יודע אני שבני זה לחיי העולם הבא.

מאיפה אתה יודע?

הוא אומר שזיכת הרבים.

ומגלגלים זכות מן השמים על ידי זכאי.

אז אם נתגלגלה לו זכות שהוא זיכה את הרבים,

אז השמים מעידים עליו שהוא זכאי,

כי אחרת לא מגלגלים זכות,

אלא רק על ידי זכאי.

מי מגלגלים? מן השמים.

פירושו שהוא זכאי בשמים.

לכן אני מובטח שהוא בן העולם הבא.

אז מי שמזכה את הרבים,

מובטח שהוא בן העולם הבא.

על סמך מה אני מבטיח לאנשים בעולם הבא, למי שעושה הרצאה?

אחד מן הדברים זה הגמרא הזאת ודברי רבי עקימא,

שאם מגלגלים זכות,

סימן שאתה זכאי.

אתם יודעים כמה תירוצים יש לאנשים בשביל לא לזכות?

זה לא ייאמן אפילו שקל וחצי להיות מנוי שחור, מה שנקרא.

אין לו זכות.

זאת אומרת,

אנשים לא חושבים, הם חושבים שהם מחליטים.

הם לא מחליטים, אין להם זכות.

לא נותנים להם זכות מן השמים כי הם לא זכאים. אם הם היו זכאים היו מגלגלים גם זכות על ידם.

ובדרך כלל, אם מתגלגלת לאדם זכות והוא ממשיך הלאה,

כי מצווה גוררת מצווה ומצווה גוררת מצווה.

ואז רואים,

אם בן-אדם זוכה הרבה, ויש לו הרבה זכויות, ומתגלגלות על ידו זכויות רבות,

הוא זכאי בשמים.

אפילו העולם יגיד מה שיגיד, לא יעזור.

השמים העידים שהוא זכאי.

איך?

שמגלגלים זכות על ידו.

לכן הוא אמר שמתגלגלה הזכות על ידי משה ואהרון,

כי הם היו הזכאים ביותר בדור.

לכן התגלגלה על ידם.

ואם הם לא היו, אז היו הזכאים האחרים שהם זכאים בדור.

עד כאן המשך אחרי התפילה.