הכנה לחג הפסח - הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 14.03.2026]

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, היום נעסוק בשיעור הכנה לחג הפסח.

כידוע, מנהג ישראל תורה הוא לגרור שולחנות וספסלים, לגרר, סליחה, שולחון וספסלים מכל חשש חמץ, דהיינו לנקות.

והשם יתברך יאיר את עינינו הפקוחות על מעשינו,

כי עם ישראל הם קדושים בני קדושים,

וכל טרחתם ויגיעתם היא לעשות רצון אביהם שבשמיים.

ועל כן, לא רק שינקה וינער את החמץ הגשמי,

אלא גם ראוי שיגרד וינער את החמץ הרוחני מליבו.

וזה כתב בעל הרוקח בספרו בהלכות פסח, בסימן רפג.

לא יאמר כמה טורח הוא חג הפסח. רשם ההוא אומר, מה העבודה הזאת?

מה הטורח הזה?

זה דרכו של רשאי, אלא להפך,

ישמח בתור החדש שהקדוש ברוך הוא

נתן בו.

רבנו הארי כותב שהשתדל אף לעסוק באפיית מצות,

ובזיעה שהוא מזיע בעת הניקיונות ובעת אפיית המצות,

הן בימי חודש ניסן והן בערב פסח,

שעושים מצות חצות, הזיעה הזאת מכפרת

על העוונות שהאדם הזיע ועשה אותן, וזה מוחק

את אותם מלאכי חבלה שנבראו

מעוונות של האדם בר-מינם.

ישנה סגולה להרוג מזיקים,

הנקראים נגעי בני אדם,

והיא על ידי שיטרח בקניות

ינצל מן המזיקים ומן החולאים,

כך כותב בעל הקו הישר בספרו בפרק צדיק,

ויש קבלה בידי, וזה לשונו, כל טורח שטורח האדם את עצמו לכבוד יום טוב של פסח,

והוא עייף ויגע בטורח,

אזי בעסק הזה שעושה, כי הוא הורג את כל המזיקים הנקראים נגעי בני אדם.

על ידי

שאדם משבית את השאור

ואת החמץ בערב פסח, כן?

הוא דוחה ממנו גם את יצרו הרע. ולמה?

כי הקב' ברוך הוא מבקש מאיתנו להתקדש, והתקדשתם,

והייתם קדושים.

דהיינו, כיצד תדעו שקדושתכם נמשכת מקדושתי על ידי שתעזקו בענייני הפסח,

באמונה זכה שלמה ובהודיה לה' יתברך,

ותשביתו את השאור והחמץ, הם יצר הרע.

ובכך תזכו לקדושה והשפעה גדולה מהשם יתברך. כך מופיע בספר בית אהרון לרבי אהרון מקרלין, זכותו תגן עלינו, אמן.

בשעה שאדם טורח ועושה הגעלת כלים,

יש לו לכוון,

כן,

לעשות הגעלה למצח שלו, מהעדים שעולים, על ידי הדמעות שהוא יבכה ויתוודה.

באותו זמן כותב הרב פלאג'י,

כן,

על ידי הדמעות

התחפרו לו העוונות שלו,

כאילו הוא מירק ושטף את עצמו.

ובעל קו הישר כתב שראוי ללמוד לבית ישראל להיות מגעילין

ומלבנין את הכלים מפני החמץ כדת וכדין,

ויכוונו כמו שאנחנו מבערים את החמץ,

כן, לגשמי שלנו,

מאותם כלים וכו', כך יבאר הקדוש ברוך הוא את היצע הרע ואת אשתו, כן, הל׳ יל׳ ת' מקרבנו מן הארץ,

ונהיה בטוחים ודבקים בהשם

יתברך תמיד.

ובכל מועד,

בימים הקודמים לימי ההכנה לקראת חג המצות,

אנחנו נוהגים כידוע לדרוש ולשאול שלושים יום קודם ההלכות שקשורים לפשח,

שזהו מיום פורים דווקא.

ועל כן גם בימים הללו אנחנו מזכירים את העניין של מחיית עמלק,

את הפרשיות שאנחנו קוראים,

פרשת, נו, החודש, פרשת זכור ופרשת פרה, וכן על זה הדרך, כדי לטהר את עצמנו להיות ראויים להזדכך לחוג את חג החירות בקדושה ובטהרה בלי שום מניעות, בלי שום היפוך, בלי שום

מחשבות זרות.

ישנן שלושה פעולות שיכול האדם לעשות אותן, והן עיקריות ביותר עבור חג הפסח, החג הקדוש.

הדבר הראשון זה להקפיד על כשרות הכלים מחמץ אפילו במשהו. בימינו יש לנו כלים חדשים,

יש לנו פחות טורח בעניין, אבל אם אדם כן מכשיר כלים ראוי,

שיעשה את זה כדת וכדין במקום שיודעים את הלכות הגעלת כלים,

ולא נמצאת שם אישה שעושה הגעלת כלים, אלא נמצא שם

מורה צדק, תלמיד חכם ויהודי ירא שמיים,

שעושה את ההגלה כדת וכדין על פי כל כלי וכלי במהותו ותיקונו.

דבר נוסף,

ראוי שהאדם יתקן את ביתו,

ינקה את ביתו, את שולחנו, את הרהיטים, את כל החפצים שדרך להשתמש בהם עם חמץ,

כמובן שיכין אותם כדי שיהיה הכל כדת וכדין.

ועת עלית על כולנה זה כשרות המאכלים,

התבלינים,

הפירות,

הירקות,

המשקאות, הבשר,

שיש בזה רמזים גדולים וסודות גדולים להשפעה לעולמות העליונים,

ובכוח אכילת הדברים הללו בכשרויות מהודרות, רבותיי.

זוכה האדם להשיג קדושה ברוחניות,

זוכה לתקן האדם את נפשו ולטהר אותה,

כי כשעוסק בטהרת הכלים,

הוא מכוון להתם ולכלה את הדינים התקיפים ואת הקליפות ולהעביר ממשלת זדון מן הארץ העליונה למעלה עד כדי כך שאופפת אותו שמירה וקדושה מיוחדת מאוד.

רבותינו הקדושים היו נוהגים מאוד מאוד להקפיד בעניין של שמירה וברירת החיתים לחג הפסח

משעת קצירה כפי שאנו נוהגים.

וישנם כאלו שהיו אף זורעים את החיתים,

ובחודש מר חשוון,

כן, היו זורעים אותם לשם מצת מצווה, ובחודש סיוון היו יוצאים לקצור אותם בעצמם ודשים אותם ומפרידים אותם מהמוץ והתבן ושומרים אותם

במשמרת מיוחדת לשם מצת מצווה לחג הפסח,

שיבוא עליהם לחיים טובים ולשלום.

ובזה רמזו רבותינו רמזים וסודות גדולים ועצומים ונפלאים, כי החיתה,

כידוע,

רומזת לשכינה הקדושה,

והמוץ והתבן רומזים בר מינן לכוחות הסיטרא האחרא וחילותיו.

ועל כן האדם המשמר את החיתים כדת וכדין,

יכוון בזה לתקן את פגם חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדת.

ועוד נהגו רבותינו ללך ולשאוב מים שלנו,

כדי שיהיו ראויים לעשיית מצות מצווה, ויש בזה הרבה סודות וכוונות.

אך אנחנו צריכים לכוון את הפשטות ביותר,

כאיש חיל פשוט שעושה,

עוסק במצוות מלך מלכו של עולם.

כתב הרב קו הישר בפרק פ״ט, וזה לשונו,

ובהגיע העת לילך אל המים לשאוב מים של מצה או מים של מצווה,

אף שהוא רב ופרנס,

ונגיד בישראל לא יקפיד על כבודו מלמנוע לילך בעצמו לשאוב מי מצה.

ומכל שכן, מים של מצווה.

וכל אחד מאחד מישראל יזדרז בשמחה של מצווה שזיכהו הקדוש ברוך הוא להישאר בחיים,

ולשאוב את המים של מצה ומצווה לשנה הבאה.

ויקוים בו, ושאבתם מים ממעייניהם, ובששון

ממעייני הישועה כדי שיזכה בסופו של דבר לראות מים חיים מבעירה של מרים הנביאה

ועל כן ראוי שיבחר כלים נקיים שלא יהיה בהם שום לכלוך

כדי לשאוב בהם ויהיו ראויים לשאוב בהם את מי המצווה עבור עשיית מצות.

וייקח בית כלים לשני לילות לכל לילה כלי מיוחד

וכמו שנהג רבנו המהרי לזכותו תגן עלינו אמן

וכך נהגו אף כל גדולי ישראל שהיו שואבים מים היו לוקחים כלי קטן

והיו סופרים בכל פעם ששופכים את המים א', ב', ג', ד', ה', ו',

עד שהיו סופרים את כל ה-22 אותיות כב', אותיות התורה.

והוא כדי למשוך קדושה על המים שהיו שואבים עבור

עשיית המצה שתהא גם היא בקדושה וטהרה. וכן יעשה לתוך הכלי השני.

מי מצווה שייך ללילה שלי ואם הוא איש זקן או שיש לו איזה חולי ואינו יכול ללכת בעצמו לשאוב מים.

אזי ימתין וישמור על פתח ביתו וכשרואה נושאי מים של מי מצות

ירוץ לקראתם וייקחם ויסיים לביתו

לרכוש אותם, כן? וכן נהגו הרבה גאונים בזמנם שהיו עושים

את המצות מצווה בביתם. וכשהיו רואים שמביאים לביתם מים של מצווה, היו רצים לקראת המים הקדושים

והיו נושאים אותם על כתפיהם ומכניסים אותם לביתם והיו נזהרים להעמיד המים

במקום נקי שאין שום לכלוך וסירחון, חס ושלום,

שמה כדי לא להוריד מתוקף חשיבותם וקדושתם של המים הללו.

וכבר דרשו רבותינו זיכרונם לברכה לפסוק בשמות יב יז ושמרתם את המצות.

על זה דורשת הגמרא בפסחים לח עמוד ב מצה המשתמרת לשם מצה.

מפרש אמרה שבדיבור המתחיל ושמרתם כל שימור שעתה משמרה שלא תחמיץ,

תכוון בדעתך שהוא לשם מצה של מצווה.

ועל כן,

כל פעם שאנחנו עוסקים בעסק המצות,

משעת קצירה ואילך,

אנחנו מזכירים

כל מה שאעשה היום בעסק המצות, הרי אני עושה לשם מצות מצווה או מצת מצווה, כי כל דיבור ודיבור שאדם

מוציא מפיו הוא פועל ישועות גדולות בשמיים.

ועל כן גם בדיבור פשוט שכזה מועיל שתשפיע

הקדושה,

כן, בכוח הדיבור הקדוש על עשיית המצווה של הקדוש,

כותב על דברי הגמרא במסכת פסחים, פרק נר מצווה,

כ״ג,

וכדי שיהיה רושם לאדם

הקבוע בליבו להיות זהיר וזריז בעסק המצוות,

היה מקפיד גם השלל לומר לשם מצת מצווה הן בעשיית המצות,

הן בשאיבת המים, הן במדידת הקמח, הן בנתינת המים תוך כדי הקמח,

כי המים והקמח

בסופו של דבר נחשבים כאחד.

ובספר משנת חסידים במסכת ניסן פרק ג',

משנה ג', כתוב,

וישתדל בעשיית המצות של מצווה ויתרח בהם עד שיזיע,

והוא בכוח תיקון סוד עוון הקרי,

וישמרן מחמץ,

כי היא שמירה מן המזיקים, מפני שהיא כנגד

מוחות החוכמה,

שאף על פי שהם באים מקטנות המוחין, כן,

אין לקליפה

ראוי להיות אוחזת בהם.

ישנה סגולה לאישה שמפלת נפלים בר מינן.

שתקפיד לטחון את הקמח של,

את החיטים, כן,

לקמח של אפיית המצות ולישת המצות של פסח, והיא סגולה בדוקה,

שמופיעה בשמו של רבי נחמן מברסלב בספר המידות בערך מפלת בחלק ב' אות ב',

סגולה לאישה שמפלת נפלים שלא תפיל יותר לעסוק בעניין הזה של טחינת הקמח ולישת מצות מצווה,

של פסח בביתה.

ועוד, ישנה סגולה

בשם רבותינו הקדושים, שלושה סגולות, נגיד אותן, והן בדוקות ומנוסות.

האחת

מופיעה בספר ברכת דוד, בשם בעל התשובות וההנהגות,

וזה בדוק ומנוסה לאישה שמפילה נפלים,

שיאמר בעלה לפני קריאת התורה בכוונה גדולה, ואתם הדבקים באדוני אלוהיכם,

חיים כוליכם היום.

החזון איש, לעומת זאת, כתב סגולה אחרת,

אם אשתו של אדם מפילה נפלים,

יקבל על עצמו לתת מעשר כספים מכל הרווחים שלו,

ובעזרת השם, תלד אשתו ולד בריא ושלם.

רב' מוישה הלברשטיין,

שהיה מורה צדק ודיין

בעדה החרדית בירושלים,

הוא אמר,

אם אישה תקפיד לא לומר בפה שלה את המילה הפלה,

וכיוצא בזה היא סגולה בדוקה עבורה שלא תפיל את פרי בטנה,

כי שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.

ברוכים תהיו להשם.