הלכות ספירת העומר | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח,

אנחנו היום נעסוק בעלקות ספירת העומר.

בסייעתא דשמיא במוצאי חג ראשון של פסח,

מתחילים לספור את העומר למשך כ-40,

סליחה, 49 ימים, דהיינו סך הכל 50 יום, וספרתם לכם ממחרת השבת,

כפי שכתוב בתורה, מיום אביאכם את עומר עד תנופה שבע שבתות תמימות תהיינה,

עד ממחרת השבת השביעית,

תספרו 50 יום.

המצווה של ספירת העומר חלה,

כפי שפתחתי, במוצאי יום טוב ראשון של פסח, דהיינו ליל טז בניסן,

עד

ערב חג השבועות.

זמנה של הספירה הינו בלילה,

ואם שכח לספור מתחילת הלילה, יכול לספור כל הלילה עד עלות השחר,

כך פוסק מרן השולחן ערוך בסימן תפט סעיף א.

המדקדקים סופרים רק משהגיע זמן צאת הכוכבים,

וכן ראוי לעשות.

וקודם הספירה מברכין ברכה,

ברוך אתה השם

אלוקנו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו

וציוונו על ספירת העומר.

ומכל מקום,

גם אם ספר בלא ברכה,

כגון ששכח,

יצא ידי חובתו, לפי שאין הברכה מעכבת.

ומי נגנו?

לומר בכל יום, היום,

יום אחד לעומר, היום, יום שני לעומר, וכן על זה הדרך.

בני אשכנז לא אומרים לעומר בל', אלא אומרים בעומר באות ב'.

וכך כתב הרמה

בשולחן ערוך, כן?

סעיף תפט, סעיף א'.

הנשים פטורות ממצוות ספירת העומר,

הועיל ויש לספירה זמן קבוע וכל מצוות עשה.

כשהזמן גרמה, נשים פטורות,

זה מופיע במשנה ברורה,

בסעיף ג'.

ואם

בירכו בכל אופן את הברכה הזאת, הרי שברכתם ברכה לבטלה.

ומכל מקום, אם כל כך רוצות גם להשתתף בעניין של ספירת העומר ולתקן כל יום מידה,

יש ספר

של הרב פריש,

שהוא חיבר ביאור על הזוהר,

הרב דניאל פריש, המתוק מדבש.

שם הוא כותב,

יש לו ספר שנקרא וספרתם לכם, כל יום אדם יתקן מידה

אחר מידה. המנהג שלנו,

מנהג של הרבה, ללמוד כל יום בספר הזה ביום הספירה הקשור. יום אחד לומדים את הלימוד שלו,

יום השני, וכן על זה הדרך ככה, עד שמסיימים

לסיום הספירה בערב חג השבועות את כל הלימוד.

יש

לבן ישחי הקדוש, זכותו תגן עלינו אמן, גם ספר ששם גם מופיעה גם תפילה וגם לימוד בעניין הזה של ספירת העומר.

לכן, נשים שבכל אופן רוצות גם הן

לספור ספירת העומר, רשאיות לספור את העומר בלא ברחב.

המקובלים כתבו,

כך מובא בשו״ת רב פעלים למרן גאון עוזנו ותפארתנו רבי יוסף חיים,

על הבן ישחי זכותו תגן עלינו אמן,

שהנשים לא תספורנה בכלל, אפילו בלא ברכה.

זה עניין ששייך דווקא אצל הגברים ולא אצל הנשים.

הקטנים מתחת לגיל מצוות, מצווה לחנכם

לספור ספירת העומר בכל יום בברכה.

וקטן, ששכח לספור באיזה לילה אחד בימי הספירה,

רשאי

להמשיך לספור בברכה. למה? כי הוא מחויב מדין חינוך ולא מחויבות של ספירת העומר, מצוות

שאר הגדולים שעושים.

וקטן, שנעשה בר מצווה בימי הספירה, אינו רשאי לספור ספירת העומר בברכה. למה?

כיוון שעד כה לא עלו לו כל הימים שהוא ספר בהם

בספירותיו שהיה בקטנות עם ברכה. ילקח,

בכל לילה ולילה יאמר לשליח ציבור, חזן כשר,

שאינו אוכל נבלות וטרפות וכו',

יאמר לחזן או למי שעולה, שליח שיתכוון להוציא אותו בברכה שלו ידי חובה, ולאחר מכן יספור את אותו יום של העומר בלא ברכה.

דהיינו שהוא יצא בברכתו של השליח ציבור.

בימי הספירה, כחצי שעה קודם שקיעת החמה,

לא יאכל אדם סעודה של פת או עוגה יותר משיעור של 50 גרם, שיעור של קביצה.

ואפילו אם כבר התפלל מנחה וערבית מוקדם,

כל עוד לא הגיעה מצוות קיום זמן ספירת העומר,

לא יכול לאכול יותר מכך. ואם התחיל בסעודה בזמן ההיתר, דהיינו קודם לכן,

והגיע זמן ספירת העומר,

לא מחייבים אותו להפסיק את סעודתו כדי לספור את העומר, אלא בסיום סעודתו יעשה לו תזכורת ויספור את ספירת העומר.

אבל אם הוא התחיל את סעודתו באיסור,

כיוון שאין טורח בזה שהוא יפסיק רגע ויברך את ספירת העומר, להפך, שלא יימשך אחר סעודתו,

וישכח, חס ושלום, פוסק מסעודתו וסופר את ספירת העומר.

כן.

זה מופיע בסימן, בשולחן האור, סימן רמ״ה,

הרמה בסעיף ד', המשנה ברורה בסעיף רג',

כד',

כתבו כן.

ומותר לכתחילה לשתות ולטעום פירות,

וכיוצא בזה,

כמו שעושים, נוהגים גם

למי שרוצה לאכול פירות ולשתות גם קודם לשריפת חמץ.

כן, כן, המנהג פה, גם לפני ספירת העומר, יכול לאכול,

כן,

אפילו יותר משיעור של 54 גרם, שיעור קבצה.

אבל פת או עוגה מותר עד שיעור של קבצה. מעבר לכך, בוודאי ובוודאי שאסור.

אדם ששכח ולא ספר ספירת העומר,

אפילו רק לילה אחד אינו יכול יותר לברך על ספירת העומר, אלא סופר בלא ברכה.

כך פוסק מרן השולחן ערוך בסעיף ח'.

כל זה בתנאי שהוא לא ספר גם בלילה וגם ביום.

דהיינו, הוא שכח בלילה וגם שכח ביום.

אבל אם נזכר ביום,

אפילו בזמן של בין השמשות, שהוא ספק יום, ספק לילה,

סופר את המניין של אותו יום בלא ברכה,

ולאחר מכן, מיד אחר תפילת ערבית, ממשיך לספור בברכה את שער הלילות כדת וכדין.

ובבית הכנסת שמצויים בו אנשים שלא ספרו יום אחד,

נכון שהחזן יכריז

בברכתו שהוא מתכוון להוציא ידי חובה

את מי שיחסיר איזה יום,

וכך הוא ימנע מהם ברכה לבטלה.

ומכאן אנחנו למדים

שהמנהג נכון הוא לא רק לומר בלילה בברכה את ספירת העומר,

שהשליח ציבור אומר, והכול חוזרים אחריו ומברכים, אלא גם ביום,

לומר אחרי תפילת שחרית,

היום כך וכך לעומר. יש נוהגים לעשות את זה לפני אי חסדך, למה?

כי הרבה אנשים כאלה יש ממהרים, יש להם יצר רע של לצאת קודם אי חסדך.

אז הם יוצאים,

אז השליח ציבור מכריז,

ולאחר מכן אומר יחסדך וכולי, ממשיך את שאר הסיום של התפילה.

וזה יועיל גם לבן אדם ששכח, כי אם הוא שכח בלילה,

לפחות ביום שהוא שומע בשחרית, הוא יכול לספור כן, בלא ברכה, ואז בלילה ימשיך שוב פעם לספור בברכה.

מי שנסתפק אם ספר את העומר בלילה הקודם, כנראה שתה לשוכרה,

אני לא זוכר אם ספר או לא,

או שמסופק מטרדק, כן ספרתי את המספר הנכון, או לא ספרתי את המספר הנכון,

יכול לספור מכאן ואילך בברכה, כך פוסק מרן השולחן הערוך בסעיף ח',

שתעבורה בסעיף לח' שמה.

המנהג הטוב ביותר,

לעשות תזכורת, יש לאדם טלפון,

יש לאדם צלצול לאורסות, שעון מעורר בשעה מסוימת שהוא עושה, או לקבוע לעצמו זמן ושעה. בזמנם

היה מנהג טוב,

היו שמים לוחות של ספירת העומר בכל בית ובית, בכל בית כנס, בכל בית כנס, עם פתקים ככה שמחליפים כל יום, ואז,

כשהוא ניגש ללוח, ושם הוא סופר בברכה, אז הוא רואה בדיוק כמה יום לעומר.

אז אם הוא לא החליף את זה,

ואתמול היה ככה לפי התאריך חויים,

אז ממילא בוודאי הוא לא בירך, ואז הוא עשה לעצמו סימן.

ויש היום מודרניזציה חדשה, שולחים בוואטסאפ כל יום את יום הספירה, ובכך, בן אדם בוודאי ובוודאי שלא ישכח, כי באמת שולחים לו,

מיד הוא רואה שירות כזה בסמס.

יש המון פתרונות לעצלנים,

והעיקר שאדם יקפיד על העניין הזה לעשות לו מנהג קבוע, ולא לפספס,

חס ושלום, חס וחלילה, לא לזלזל בעניין הזה של ספירת העומר, שרבותינו הקדושים כתבו שאדם שמזלזל בדבר הזה, זאת אומרת,

שהוא דוחה את הטהרה מעצמו.

אם הוא דוחה, לא רוצה להיטהר, כביכול נאמר ראש בורון, לא רוצה לטהר, לא רוצה לספור, לא רוצה להכין את עצמי לקראת קבלת התורה בכל שנה ושנה.

מי ששואל אותו, חברו, אחרי השקיעה, כמה היום לעומר,

יגיד לו בלשון הבאה, אתמול היה כך וכך.

למה? כי אם יגיד לו היום כך וכך,

אף על פי שהוא לא אמר לו לעומר או בעומר,

הוא לא יוכל לברך, פספס את העניין הזה, כיוון שהזכיר,

אז לא יוכל לברך על ספירת העומר. למה?

כי הוא ספר, ואמרנו שברכות של ספירת העומר לא מעכבות,

ולכן מאוד צריך להיזהר בזה ולומר לו, היום כך וכך, סליחה, אתמול היה כך וכך,

או לחלופין להראות לו בלוח.

אבל קודם השקיעה, בוודאי ובוודאי שיכול לענות לו בלי שינוי כלל, כמה היום לעומר.

למה?

כי לפני השקיעה זה לא זמן של ספירת העומר, ספירת העומר זמנה.

בלילה דווקא הארצת הכוכבים.

ומכל מקום, אם רק ענה רק את המספר של הלילה, ולא אמר תיבת היום,

יכול לחזור ולספור בברכה, כך כותב המשנה ברורה,

באות כף,

רמ״ו.

וכן אם הגיע בספירה למספר השבועות,

שאמר היום שבעה ימים,

ולא אוסיף שם שבוע אחד, חוזר וסופר באותו ערב,

ביברחה.

מנהגנו,

החל מערב פסח, מחצות היום ואילך, שכבר לא מסתפרים ולא מתגלחים,

עד

ללג בעומר, לשיטה הקלאסית, הרגילה.

שיטת המקובלים, נהגו בה עד ערב ל״ג בעומר, ואומרים את נוסח התגלחת,

תפילה מיוחדת שתיקן מרן

גאון אוזנו ותפארתנו, הבן איש חי, רבנו יוסף חיים, זכותו תגן עלינו, אמן.

בספרו לשון חכמים, זה מופיע שם,

תמצאו שם את התפילה, קודם התגלחת,

שבערב חג השבועות.

בימים הללו של ספירת העומר,

אנחנו מתאבלים

על תלמידי רבי עקיבא, 24,000 תלמידים היו לרבי עקיבא,

כפי שאומרת הגמרא, ביבמות ס״ב עמוד ב׳.

ולכן בימים הללו, מלבד ימי חול המועד, שבהם

אנחנו סופרים, אבל לא מתאבלים על הבלם של תלמידי רבי עקיבא, אבל תספורת ותגלחת אנחנו לא עושים,

ואפילו לא בערב חג שני, ולא בערב שבת, ולא כל מיני תירוצים כאלה שאנשים מתרצים לעצמם,

ויום כזה, ויום האריכתא, ויום אחר,

ואולי יום שמח, ויום של הציונים הארורים,

וכולי וכולי. בוודאי ובוודאי שבימים הללו אנחנו לא מסתפרים ולא מתגלחים.

וזה חלק מסימן האבלות שלנו לאותם תלמידי חכמים שנפטרו,

כן,

בימים הללו.

למה? כי בימים הללו, כותבי המשנה ברורה,

אין ראוי להרבות בהם בשמחה, אלא להפך,

ראוי להתחזק בהם בעניינים שבין אדם לחברו,

שבהם הייתה סיבת פטירתם של אותם 24,000 תלמידי רבי עקיבא.

המנהג

שלו נושאים אישה בכל ימי הספירה מפסח

ועד ל'ד בעומר, כך פסק מרן השולחן ערוך בסימן תצג',

סעיף א',

בני אשכנז נוהגים כבר בליל ל'בעומר להתחתן, כך כותב הרמל.

אנחנו הספרדים רק בל'ד בעומר יכולים

שוב פעם לחזור ולהתחתן וכו'.

ומותר לעשות אירוסין,

בזמננו זה נקרא הסכם תנאים,

וממעטים בהם בשמחה,

שמא יקדימנו אחר,

ושרים בהם שירים קדושים בפה ולא בכלי שיר.

אבל ריקודים ומחולות של רשות,

דהיינו שנוהגים בהם בשמחות לעשות, אסורים.

וכל שכן וכל שכן, ודאי לא צריך להזכיר את זה,

זמרים פסולים וריקודים מעורבים שהם אסורים עולמית.

לא רק בזמן הזה, אלא עולמית.

משנה ברורה מביא את זה בסעיף ג'.

בימים הללו אנחנו גם לא שומעים שירים המלווים בכלי נגינה, ואפילו מטפ.

אבל שירה דרך הפה, שישבח והודיה לה' יתברך,

בלא כלי נגינה מותרת.

ומכל שכן, שמותר להשמיע נעימות בתוך התפילה, שהן נעימות על טהרת הקודש,

או שבשעה שעוסק בתורה ומנגן לעצמו, איי איי איי איי איי.

וכל שכן בשבתות שבתוך ימי הספירה,

ישמחו במהלכותך, ובזה אין שום בעיה וראוי לעשות כן.

וכן בשמחה של מצווה, כגון ברית מילה ופדיון הבן,

או בר מצווה בזמנה,

סיום מסכת,

הכנסת ספר תורה,

בוודאי ובוודאי שאפשר לשמוע בהם שירי קודש המלווים בכלי נגינה,

כיוון שזוהי שמחה של מצווה. זה מופיע,

כפי שאמרנו במשנה ברורה,

עוד ג'

נקודותיים ובעוד רנח.

מעיקר הדין, בימים הללו מותר לקנות וללבוש בגד חדש,

שצריך לברך עליו שהחיינו,

אך טוב לחוש ממידת חסידות שמיום ראש חודש, אייר ואילך,

נמנעים מכך.

וכשיש צורך גדול, כגון נפסלה לו הטלית, הוא חייב טלית.

יש להדר ללבוש את הבגד החדש בשבת.

ואברך עליו ברכת שהחיינו.

ובמקום של שמחת בר מצווה או ברית מילה,

יש להקל בזה.

וכן חתן או כלה אמורים להתחתן בל״ד בעומר

למנהג הספרדים או בל״ג בעומר למנהג האשכנזים,

רשאין ללכת התופר,

לתפור או לקנות מלבושים חדשים, ואין בזה שום עניין להחמיר.

וכן על פרי חדש מותר לברך ברכת שהחיינו.

ומנהגנו, כפי שהזכרנו,

שלא להסתפר בימי ספירת העומר עד יום ל״ד בעומר בבוקר.

כך נהגו הספרדים.

הספרדים,

אשכנזים כבר בל״ג יכולים להסתפר.

ולאחר מכן מותר לאדם להסתפר בכל עת שירצה, כך פוסק השולחן ערוך בסעיף ב'.

והנשים לא כלולות באיסור הזה של תספורת, רשאיות

לדאוג לכל צורכיהן כדי שלא יתגנו על בעליהן.

והחרדים, לדבר השם, נזהרים גם לגבי גילוח הזקן,

לא רק

בימים הללו, אלא כל ימות השנה.

ויש אנשים שהדבר קשה להם מאוד, מתגרדים עם כל מיני תירוצים של העץ הרע.

אז צריכים להמתין כל כך לגילוח הזקן, ולכן נהגו

עבורם בכל מיני היתרים כאלה ואחרים. לכן מאוד חשוב להקפיד בדבר הזה,

שלא לעשות כן, אלא אך ורק בזמן המותר,

שזה ל״ד ביום,

אז יכולים להסתפר ויכולים להתגלח.

לגבי גזיזת ציפורניים,

אין בכך שום בעיה בכל אותם הימים,

לכבוד שבת קודש, בוודאי ובוודאי שרשאי אדם לגזוז את ציפורניו.

השיעור יהיה מוקדש לעילוי נשמת הנזכרים,

להצלחת עם ישראל,

יזכנו הקדוש ברוך הוא לתקן את המידות הללו שבין אדם לחברו,

ונזכה בקרוב ממש לגאולה השלמה.

אמן כן יהי רצון.