אלול קרב ובא - חלק א'

- - - לא מוגה! - - -

נציבי יום לעילוי נשמת גילה בת אקלנש תהא נשמתה צרורה בצרור החיים, אמן. אמן. נעמי בת מרים הדיה רפואה שלמה מהאירוע המוחי והדלקת פרקים ורפואה שלמה לבעלה במהרה, אמן. אמן. לזכות קבוצת שערי תשובה, נציב יום 104 לעילוי נשמת יקיר בן נחמה גילה אהובה, זיכרונם לברכה, רפואה שלמה לנאו החגיד בת נחמה גילה אהובה, מהרה אמן.

אלול קרב ובא.

כשמגיע חודש אלול ניתנת הזדמנות מחודשת לחזור בתשובה באפשרויות משופרות כשעומדים לפני בניין רב-קומות ורוצים לעלות למעלה צריך לטפס במדרגות קומה אחר קומה. זה קשה. יש עוד אפשרות להיכנס למעלית בלחיצת כפתור מגיעים עד לגג. חודש אלול זה כמו מעלית. נותנים אפשרות לעלות ולהעפיל ולעשות שינוי כביר במהירות. האדמו״ר מסלוני, זכר צדיק וברכה, סיפר מעשה שהיה עמו בצעירותו ישן וחלם שהוא עומד במוצאי שמחת תורה. ואז ההכרה הכתה בו. היכן הייתי? ימים גדולים כאלו עברו עליי. ימים שאפשר להשיג מדרגות נשגבות. שאיפות והחלטות נעלות וקרבת אלוקים גדולה ועצומה, איך לא ניצלתי ואני כבר בשמחת תורה. והיה לו צער רב מזה. ויקץ והנה חלום והוא בראש חודש אלול. איזה אושר היה לו. איזה אושר היה לו. זה היה רק חלום שהוא בשמחת תורה. פשוט אורז היה ראש חודש אלול. יש את כל הזמן עכשיו לתקן ולעלות מעלה-מעלה. גם אנחנו עומדים עכשיו בשבוע הקרוב להיכנס לחודש אלול, והקדוש ברוך הוא אוחז אותנו ואומר בואו, קחו את המתנות הנשגבות שהכנתי לכם בימים האלו, תכינו את דרכיכם סולו-סולו, בנים אתם לאדוני אלוהיכם. נו, זה הזמן להשיל את בגדי החולין, את בלויי הסחבות, כי אין לבוא אל המלך ולבוסק. וצריך להתקרב לקדוש ברוך הוא, לשוב לארמונו ולהיות כנסיכים הראויים, בנים אהובים של מלכו של עולם. אפשר לוותר על הצעה כזאת שהקדוש ברוך הוא בואו, בואו, בניי חביביי. כל אדם, בשעה שהוא מתבגר ומקבל דעת, יש לפניו דילמה, פיתוי לא פשוט. יש טוב לי מול נעים לי. זה לעומת זה. לא כל מה שנעים, טוב. לא כל מה שטעים, טוב. אכילת מאכלים רוויי סוכר וקולוסטרול, זה לא טוב. אבל זה טעים. לבזבז כסף, גם לא טוב. אבל מהנה. לעשן סיגריות ודאי לא טוב. אבל מהנה. מרשימה ארוכה. הרבה דברים שאינם טובים, מהנים. מצד שני, הרבה דברים לא נעימים, טובים. ללכת לטפל בשיניים זה טוב מאוד, אבל זה לא נעים. לשמוע ביקורת זה טוב מאוד, אבל לא נעים. מלחמה בין הטוב לנעים. יצר הטוב הוא מלך על הטוב, כי לקח טוב נתתי לכם. יצר הרע אומר, לך אל הנעים. עזוב מה שיהיה. עזוב. תהנה. תתמקד בחוויות. אחרי שאדם בוחר את הנעים על פני הטוב, מסתלק את הנעימות ומגיע התסכול. למה עשיתי את זה? ויוצא שאדם מפסיד את כל חייו בגלל שבחר ללכת אחרי הנעים. ומרגיש בסוף רע עם עצמו. בפרט שאדם מתבגר, מתבגר ומסתכל אחורה מה עשיתי, מה צברתי, מה יש לי, ממה אני עולה. מגיע חודש אלול וימי הדין, והקדוש ברוך הוא אוהב אותנו מאוד, רוצה שנחזור בחזרה אליו ונבחר רק בטוב, כי לקח טוב נתתי לכם, נתתי לכם, מתנה נתתי לכם. קמפ, מחנה, ישיבה מסוימת עשתה קמפ, והמצב הרוחני היה ירוד, לא בדיוק ברוח התורה. המשגיח רצה לנער את הבחורים, אמר להם, מוריי ורבותיי, אנחנו נמצאים כעת בחודש אב, ראשי תיבות אלול בא. אלול אני לדודי ודודי לי. איך אפשר להגיע לאלול באווירה כזאת? אחד הבחורים חשש שימת הדין שהמשגיח מנסה להכניס עכשיו למחנה תגרום לכולם לא ליהנות מספיק. הם באו ליהנות בקמפ. בענה בעזות, כבוד הרב. אב זה ראשי תיבות אלול באלול. כשיגיע אלול, דבר איתנו על אלול, לא עכשיו. אין לנו כוח לשמוע עכשיו על אלול, אנחנו באב חצוף. ונתבקש אחד הראמים להגיד לבחורים מעניין. הוא אמר, הייתי רוצה לשאול אתכם שאלה. נניח שניקח את החיים, של אדם בין חלק לשניים. חצי הנאות, חצי סבל. מה שייך להנאות? בריכת שחייה. פיצות. אוכל. ים. טיולים. מה שייך סבל? כאבים, מחלות, צרות. שלא נדע. עכשיו שאלה. חודש אלול, זה שייך להנאות או לסבל? כל אחד ענה תשובה אחרת. אבל התמצית הייתה שאלול זה עמוק עמוק בתוך הסבל. אחד הבחורים, חכמולוג, אמר, הלוואי והיה לי כדור שינה לבלוע בראש חודש אלול ולהתעורר בסוכות. כי ימים נוראים זה נורא, נורא. איך אפשר לראות בזה דבר טוב? אומר הבחור. ואז המשגיח אומר להם, בואו תשמעו כמה התפיסה הזו מעוותת. אספר לכם סיפור. אברך בן תורה. הקים משפחה לתפארת. אחד הבנים למד בישיבה חשובה מהמפוארות בארץ, נמנה על הבחורים הטובים ביותר. בגיל 22 כבר סיים ש״ס. אלא שהשטן לא יכול לראות בחור שלומד כל כך טוב. הצמיד לו חבר רע שחשף אותו לאינטרנט ולאט לאט פעפע ארץ פנימה עד שיום אחד פרק עול לגמרי. בזמן השידוכים שכל העולם רצה אותו, הוא עזב את הכול. השאיר את התפילין מיותמות בארון. בעבר הם חברים פורקי עול כמוהו לדירה בתל אביב. מה לא ניסו ההורים השבורים לעשות? דיברו איתו, תקשירו איתו, הפנה להם ולתורת ישראל עורף. האבא בא, שבור, רצוץ, התורה בוכה עליו. כמה עמל תורה היה לו. ובכל זאת כבר שלוש שנים הוא בתהומות החטא. נו, ישבנו עם הבן כארבע שעות והבנו שרק נס יכול לעזור כאן. חילוני לחלוטין, גס רוח, עמוק בתוך הטומאה, ללא עדינות כלל. אי אפשר להאמין, לפני שנים מספר, אחד הבחורים הטובים בישיבה, למד יומם בלילה. הרגשתי שדיברתי אליו כמו אל קיר אבן, והיה מתאים לעשות עליו קריעה. אבא התקשר, נו, מה אתה אומר? לעניות דעתי רק נס משמיים יכול לא עיר. לא רציתי לספר לו את החוויה, הנוראה, שעצמי עברתי באותן שעות איתו. האבא בכה. ניסיתי לנחם אותו. שאלתי, יש לך עוד ילדים? אמר כן, ברוך השם, עוד תשעה. חמישה מהם כבר נשואים, השאר בישיבות, וגם נכדים, כולם בני תורה. אמרתי לו, אולי תסתכל על שלושת רבעי הכוס המלאה, וזה ינחם אותך? כעס. ניחומים של הבל, אתה מנחם אותי. מאז שהאסון הזה קרה לפני שלוש שנים, אין לנו יום ולא לילה, לא שבת ולא חג. הלב שלי כל הזמן איתו. כל בוקר אני פותח את הארון, רואה את התפילין שלו, אני בוכה. בליל שבת אני מקדש, חושב מה קורה איתו עכשיו בתל אביב. לא מסוגל להמשיך, עומד ובוכה כל שבת מחדש. יום אחד גיליתי את הדירה שהוא גר בה. הגעתי לשם ואמרתי לו, אתה רואה את הספסל הציבורי מולך? אני מחכה לך פה עד שאתה חוזר בתשובה. הבאתי טלית, ותפילין, וישבתי שם. הגיע הלילה, ישנתי בחוץ כמו הומלס. ראיתי שהוא מזיז את הווילון, רואה אותי, ונשאר בבית. הוא יודע שאבא שלו נמצא בלילה על הספסל, בליבו לב אבן. שבוע! אני על הספסל ביום ובלילה. אשתי מתקשרת מבקשת שיחזור הביתה. אני מתעקש, אני נשאר. הייתי בטוח שהוא לא יוכל לשאת את זה. אבל אחרי שבוע אני נשברתי וחזרתי הביתה. הלב שלי איתו כל הזמן. ואתה אומר לי, תתנחם בתשעה ילדים שיש לך ובנכדים? כשהוא אמר לי את הדברים הללו, חשבתי על חודש אלול. בחודש הזה המלך בסדה, יוצא מארמון הפאר. ומגיע לסדה. המלך ישן בספסל מול הבית שלנו. מלך מלכי המלכים, הוא רוצה שנעזור בתשובה. הוא יורד אלינו הבנים החוטאים שלו. אביו של הבחור, בשר ודם, וכואב לו שהבן שלו חוטא. אם הוא מרגיש כך, כמה צער וכאב אנחנו גורמים לבורא עולם שמתרחקים ממנו. העבירות שעוברים לא פוגעות בקדוש ברוך הוא, כמו שהמצוות שאנו עושים לא מועילות לו. העניין הוא שהקדוש ברוך הוא אבא שלנו, וכשהבן עושה טעויות, כואב לאבא. כמו שבחור שלומד, הוא עושה טובה לעצמו, אבל להורים שבעי נחת. ואם הוא לא לומד, הוא מזיק בראש ובראשונה לעצמו, וגם להוריו נגרם צער. חודש אלול הוא לא חודש של סבל. את הסבל אנחנו גורמים לעצמנו בכל פעם שחוטאים. חודש אלול הוא חודש שיש בו הזדמנות להתנתק מן הסבל. בחודש הזה המלך בשדה, על הספסל ממול, מושיט לנו יד ואומר, אני קרוב אליך, אני רוצה שתחזור. אני נותן לך את כל האפשרויות לעשות זאת. אני רוצה שתצא זכאי בדין. לצורך כך אתה צריך לעשות משהו. תצעד צעד אליי. אני לדודי ודודי לי. חודש הרחמים והסליחות זה חודש אלול. הקדוש ברוך הוא נותן לנו אפשרות לחזור אליו במעלית, במהירות למעלה. ולפני אלול תמיד יש פרשת ראה. והראה צריך להגיד שמע. אם תשמעון ואם לא תשמעון אלא מצוות ראה אנוכי נותן לפניכם היום אם תשמעון ואם לא תשמעון אז צריך להגיד שמע תשמע מה שאני אומר לך מה זה ראה? ראה בחג הסוכות יש לנו ארבעת המינים ואמרו חכמים זיכרונם לברכה שכל אחד מהמינים זה כנגד איברים שבגוף. האתרוג כנגד הלב. כמה לב יש לנו? אחד. אתרוג אחד. הלולב כנגד השדרה. כמה יש לנו? שדרה אחת. הערבות שתיים כנגד השפתיים. בהדס. שלושה בדי הדס כנגד העיניים. וכמה עיניים יש לנו? שתיים. אז למה שלושה בדי הדס אם זה כנגד האיברים? צריך אדם שיהיה לו גם עין שלישית. שאיתה הוא רואה. איזה הוא חכם? רואה את הנולד. אפשר לראות את הנולד? עוד לא נולד. בעין השלישית כן. זה צריך לראות. את התוצאות. אם מתקרבים לשם באלול, אתה יכול לראות כבר את התוצאות לשנה הבאה. ואם אתה לא רואה, אז אתה תראה אחר כך מה היו התוצאות. ראה אנוכי נותן לפניכם. ברכה וקללה. הכל תלוי בראייה. הוא אומר הסבא מקלם, ההבדל בין צדיק לרשע זה כוח הציור. ראה. אם אתה מסוגל לראות, לצייר לפניך מה שדיברנו עכשיו, כשהקדוש ברוך הוא מחכה לך פה למטה, הוא אומר לך, נו, נו, תחזור עכשיו. שנה שלמה התרחקת ממני. חיפפת עשייה. עשית מה שנוח לך, בוא, בוא תתקרב. אם אתה יודע לצייר כזה דבר, לראות את האבא שלו מניח תפילין כמו הומלס, והוא רק מעביר את הווילון וסוגר, מה אתה רוצה, כדור בראש חודש אלול ולקום אחרי סוכות? השם עושה לך חסד שאין כדוגמתו, תנצל את זה. זה כוח הציור, שאדם יכול לצייר את הדברים ולהמחיש. דודי ירד לגנו, הקב' ברוך הוא יורד, עוזב את העליונים ובא אלינו, מושיט לנו יד. סיפרתי לכם שבעבר עשיתי כזה ניסיון, נותן יד, פותח יד. הייתי בארצות הברית, היה שם בית כנסת של פרסים, היו איזה 400 איש שם, וישב תימני אחד בשורה הראשונה, וראיתי אותו מסתכל עליי, דיברתי שעתיים בערב, ובסוף החלטתי להתלבש עליו. הייתי כוס תה, ואמרתי לו, סליחה, אני רוצה להציע לך את הכוס תה. אמר לי, לא תודה, אני לא רוצה. אמרתי לו, בכל אופן, אני מציע לך לשתות כוס תה. אמר לי, אני לא רוצה. ואני ממשיך להפציר בו. כל הציבור תמה, מה הולך בו? ואחרי כמה אני עושה לו ככה, אני עדיין מציע לך לקחת את הכוס תה. הוא חוזר ולא רוצה. אני אומר לו, אבל כואבת לי היד. שנייה אתה בא, עושה ככה שלוק, ויושב בחזרה. בקיצור, הוא היה במצב לא נעים. קם. אמרתי לו, תשתה. אז הוא בא לשתות בלי לברך, אמר לו, לא, לא, תברך. ואז הם אומרים לו, לא, לא, לא, ברך. שותה, בא לשבת, אמרתי לו, רגע. כמה זמן לקחת שאני שכנעתי אותך? דקה, שתיים. לא היה לך נעים שאני מחזיק את היד ככה, וכבר כואבת לי היד שאני מחזיק את היד הזאת הקמת. תודה. תודה רבה. בן כמה אתה, אבל אין לי לחושב, ארבעים, משהו כזה. אמרתי לו, הקדוש ברוך הוא יותר משלושים שנה מחזיק את היד ככה, ואומר לך, בוא, תחזור בתשובה. אתה פותח יד, לקבל שווים. ככה הוא עומד עם היד. למעלה משלושים שנה, הוא אומר, בוא, בוא, בוא. אתה מייבש לו את היד ככה? או, וואו, וואו, וואו, איי, איי, איי, שמנו עליו ציצית, והוא החליט שהוא חוזר בתשובה. הוא נפטר לפני איזה שנה, אבל הוא חזר בתשובה, והמשפחה שלו חוזרת בתשובה. יש לו נכדים? יהודי חשוב, היה נהג מונית, היה משמיע לכל מי שבא מארץ ישראל ונכנס למונית שלו, קלטות, ומחלק, וברוך השם עלה מעלה מעלה. נו, אז אם אתה עושה לו ציור, בכוח הציור אתה יכול להשפיע, דבר איתו לשכל ולא ימין, אבל ראה, כשאתה רואה בפועל יד ומחזיקים וזה קשה והכול, ראה נותן ברכה. כוח הציור. ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שמרי שבת וקורא חונג שם במות. ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שם בקורא חונג שבת אהה מקדשא מקדשא מקדשא מקדשא מקדשא שבי איש שבת. ולאסון נחת רוח לתנוע גדוש אם סבטות אדם אלו גבר רבי חנן יורא שאומר עושה גדול לכל ישראל.