לוט צדיק או רשע?

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

קרן בטובה, תזכה לבריאות הנפש והגוף, שמחת חיים תמידית, שפע רוחני וגשמי, תמיד תמיד תמיד, ושתרווה מכל בנותיה נחת יהודית אמיתית.

וכל הברכות יחולו על כל משפחתה המורחבת.

אמן כן יהי רצון.

אמן.

בלחש.

אמן ואמן.

אמן.

נתנאל דוד בן שושנה יזכה להצלחה בכלל,

ובפרט במשפט,

בלבנות בית נאמן בישראל, בני ההגעה, דורות צדיקים, שרים ומבורכים,

פרנסה בשפע ובנקן, לעבודתו יתברך מהרה.

אמן.

אמן. והשיעור לעילוי נשמת

מורי ורבי הרב זכריה בן רבי סעדיה הכהן, מנוחתו עדן.

אמן.

אמן.

פרשת לך לך שנת תשפז,

האם לוט היה צדיק

או רשע?

בכדי לגלות

מה טמון בדמות של לוט,

אז נראה מה היה סדר האירועים לפי רש״י, לפי סדר עולם.

לפי רש״י,

האירוע הראשון בפרשה זה הציווי לך לך,

שנאמר לאברהם אבינו בגיל שבעים וחמש,

וילך אברהם כאשר דיבר אליו אדוני,

וילך איתו לוט,

ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן.

האירוע השני,

ויהי רעב בארץ,

וירד אברהם מצרימה

שלושה חודשים,

כמו ארבע תוספות,

במצרים העמיד אותו הקדוש ברוך הוא בניסיון,

פרעה חוטף את שרה אשתו.

האירוע השלישי,

ויעל אברהם ממצרים חוזה לארץ ישראל,

ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט.

באותה שעה אמר אברהם ללוט,

היפרד נא מעלי.

אירוע רביעי, לוט בוחר לגור בסדום,

ואז נגלה הקדוש ברוך הוא לאברהם,

פתיח לו את ארץ ישראל וזרעו אחריו.

אירוע חמישי, מלחמת המלכים.

אברהם מנצח ארבעה מלכים, מיליונים,

שניצחו את חמשת המלכים, מלחמת עולם.

והכל נעשה להציל את לוט,

שנאמר, וישמע אברהם כי נשבע אחיו,

ואז השיב את הרכוש למלכי סדום ועמורה,

אדמה וצבועים וצוער,

וגם את לוט אחיו ורכושו השיב.

האירוע השישי,

אחר הדברים האלה

היינו סמוך.

מיד לאחר מלחמת המלכים הייתה ברית בין הבתרים משום שחשש אברהם שנתמעטו זכויותיו במלחמה,

אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא אברהם

אנוכי מגן לך סחרכה הרבה מאוד.

ואז בברית בין הבתרים אמר לו הקדוש ברוך הוא שבניו השתעבדו במצרים ארבע מאות שנה.

לא בדיוק במצרים, בארץ לא נעים.

ומפורש במדרש רבה ברית בין הבתרים הייתה סמוך למלחמת המלכים,

בשנת ה-75 של אברהם אבינו.

זה רש״י וסדר האירועים.

בסדר עולם מבואר,

סדר אירועים אחר.

על הסדר שבאל רש״י מקשים החזקונים והדעת זקנים,

כיצד זה ייתכן לומר שברית בין הבתרים הייתה לאחר כל המאורעות המתוארים

בהרי בגמרא מסכת מגילת ט'

ובמחילתא וברש״י בשמות יב״מ עברו על הפסוק ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה.

שהמניין הזה של ארבע מאות ושלושים שנה החל מברית בין הבתרים.

וכשנאמר שבני ישראל היו במצרים ארבע מאות שנה

ספירת השנים התחילה מלידתו של יצחק.

אם כן, לפי החשבון.

כיוון שיצחק נולד כשהיה אברהם בן מאה שנים,

בברית בין הבתרים שהייתה שלושים שנים קודם לכן,

הוא היה בן שבעים שנה.

אז אין אפשרות לפרש את הפרשה כסדרה,

שהרי האירוע הראשון, יציאת אברהם מחרן,

מפורש שהתרחש כשאברהם בן 75. אז לכן מבארים בסדר עולם,

וברמב״ן ובחזקוני,

שהפרשות אינן כסדרן,

אלא שתי פעמים יצא אברהם מחרן.

פעם ראשונה, כשהיה בן 70,

אז יצא מארץ ישראל,

ושם קראת הקדוש ברוך הוא את ברית בין הבתרים,

לאחר מכן חזר

שוב לחרן,

אז פה יצא לארץ ישראל שוב לחרן,

וכשהיה בן 75 נצטווה לצאת בפעם השנייה מחרן.

לאחר היציאה הזו היה רעב במצרים, ושרה נלקחה לבית פרעה,

לאחר מכן עלה לארץ ישראל, ושם רבו רועי אברהם עם רועי לוט,

ובעקבות המריבה בחר לוט לגור בסדום,

ולבסוף הציל את לוט במלחמת המלכים.

כל זה היה בגיל 75. למעשה המחלוקת של רשי והרמב״ן בסדר

המאורעות היא מחלוקת גדולה במדרשי חכמים, זיכרונם לברכה,

ובדעת זקנים יש אופן שלישי לסדר המאורעות.

להשלים את הדברים,

נדגיש שלוט הגיע לסדום פעמיים.

בפעם הראשונה בפרשה שלנו לוט נפרד מאברהם

ובוחר לגור בסדום,

ואז נקלע תוך זמן קצר למלחמת עולם,

שבה סדום וחברותיה הפסידו במלחמה,

ולוט ניצל ברגע האחרון רק כשאברהם נחלץ לעזרתו.

בפעם השנייה בפרשת וירא,

כשנתמנה לוט לשר ושופט בסדום העשירה,

עד שהפכה למלח וגופרית,

רק לוט ובנותיו ניצלו.

נתבונן ונשים לב כמה זמן עבר בין פעם ראשונה לפעם שנייה.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

הפעם השנייה הייתה כשאברהם היה בגיל 99 שנים,

שהרי באותו היום שבו נהפכה סדום,

נתבשר אברהם על לידת יצחק.

יצחק נולד בדיוק שנה לאחר מכן בהיותו בן מאה.

נמצא שחלפו להם 24 שנים

מגיל 75 עד 99 ובגמרא במסכת שבת יוד בארו חכמים שכל ימיה של סדום היו בסך הכל 52 שנים.

מחצית מהזמן היה בסדום שלווה גמורה,

בחצי השני היו שרויים מצער תחת שלטון קדרלעומר,

כשמתוכם 12 שנה עבדו אותו ו-13 שנה מרדו.

בשנה ה-14 למרד,

כלומר אחר 26 שנים,

הייתה מלחמת העולם, חמישה מלאכים נגד ארבעה,

ובה הם הפסידו במלחמה סדום בחברותיהם.

אם כן, לפי החשבון, רק חצי מימיה של סדום הייתה בשלווה,

בחצי השני 26 שנים שעבוד

ואו מלחמה.

בתוספות שם ביארו ש-26 שנות השלווה של סדום התחלקו לשני זמנים.

במלחמת המלכים התבאר שאברהם היה בגיל 75 ובהפיכת סדום

אברהם היה בן 99,

כלומר 24 שנים ביניהם.

מכיוון שאמרנו שסדום הייתה בשלווה 26 שנה,

איפה נעלמו שנתיים של שלווה,

אלא בוודאי שאותם שנתיים היו בתחילת ההקמה של סדום עוד לפני שהשתעבדו לכידר לעומר.

סיכום,

לאחר שהוקמה סדום הייתה שנתיים בשלווה,

אחרי כן עבדו את כידר לעומר 12 שנה,

ו-13 שנים מרדו,

ובשנה ה-14 למרד הייתה מלחמה.

אז תמו 26 שנה של צרות בסדום,

ומשעה של לוט ניצל החלו 24 שנים רצופות של שלווה עד שסדום נהפכה.

סך הכל 52 שנה.

ועוד עומק בתוספות,

המבול אירע בשנת 1656 לבריאת העולם.

לאחריו, כל העולם כולו יתגורר במקום אחד, בבבל.

במשך שלוש מאות וארבעים שנה.

ככתוב, ויהי כל הארץ שפה אחת וימצאו בקעה בארץ שנער.

ובדור הפלגה חטאו,

ואז בלבל אותם הקדוש ברוך הוא.

זה היה ב-1996 לבריאת העולם.

באותה שנה היה אברהם אבינו כבר בן ארבעים ושמונה שנים.

אז בדור הפלגה כל אומות העולם התפזרו לכל קצווי תבל,

גם אנשי סדום הגיעו לארץ סדום,

ואז החלו השנתיים הראשונות של השלווה שאמרנו.

מאה שנתיים לאחר מכן

החל מאז שאברהם אבינו היה בן חמישים

ועד שהיה בן שבעים וחמש סדום הייתה תחת שעבוד קדר לעומר.

וכשהיה אברהם בן שבעים וחמש עזר להם במלחמה,

ומאז היו בשלווה עד הפיכתה של סדום.

הוסיף רבנו בחייה,

זכר צדיק וברכה,

אותם הרשעים שיזמו לבנות את המגדל בדור הפלגה

כדי להילחם בקדוש ברוך הוא,

הם עצמם

אלה שהתיישבו בסדום,

זאת אומרת תחילתם ברשע וסופם ברשע.

בדור הפלגה הם נתפזרו ובסדום הם נהפכו.

עכשיו, נברר מהי הדמות הזאת הנקראת לוט.

קודם כל המילה לוט

היא לשון של ערפל בהסתרה,

כמו וייל את פניו,

הסתיר את פניו.

חכמים בעניין לוט מבררים האם היה צדיק או רשע.

יש דברים לכאן ולכאן.

בזוהר הקדוש,

על הפסוק, וילך איתו לוט,

מבואר

הסיבה שהלך לוט

עם אברהם הייתה ללמוד מהנהגותיו.

לפי זה רואים שלוט היה אדם צדיק על פי הזוהר הקדוש שרצה לשפר את אורחותיו.

ברש״י מתבאר

שלא תהיה אדם כשר.

בחזקוני כתב

כאשר הרן נשרף באור כשדים

הבן שלו לוט

נהיה כבן בית אצל אברהם אבינו זאת אומרת הוא בן אחיו הרן.

מצד שני רשי מביא גם את דברי הגמרא בהוריות יוד

שדורשים את לוט לגנאי שבחר לדור בסדום

שהוא מקום שיתוף זימה.

באה הגמרא במסכת יומא

דף ל״ח דרשו על אנשי סדום את הפסוק שם רשעים ירקיו.

עוד כתב רשי

שמה שנאמר ויישא לוט מקדם

מלמד שהסיע עצמו מקדמונו של עולם.

זאת אומרת הסיע את עצמו מהקדוש ברוך הוא

ואמר אי אפשי לא באברהם ולא באלוהיו.

זאת אומרת הוא לא יכול יותר להיות דתי חרדי כזה

זה עם כל ההנהגות של אברהם והאלוקים שלו.

אם כן יש להבין, צדיק

או רשע.

רשי מבאר

שבאמת חייו של לוט נחלקו לשניים.

בת תחילה היה צדיק

ולכן נגלה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו אף על פי שלוט היה עמו.

ולבסוף כשהרשיע לוט

לא דיבר השם יתברך עם אברהם עד שנפרד מלוט כי הוא התחבר כביכול לרשע במשך אותה תקופה.

שנאמר בה' אמר אל אברהם אחרי היפרד לוט מעימו. התורה מציינת

שכל זמן שהוא איתו הוא לא דיבר איתו

הקדוש ברוך הוא.

אחרי שהוא נפרד חזר לדבר איתו.

ואומרים חכמים במדרש שהקדוש ברוך הוא כעס על אברהם אבינו שנדבק בלוט

ולכן לא דיבר איתו עד שנפרד ממנו.

אז בתחילה הוא היה צדיק

ולבסוף הרשיע.

יש להבין מתי הייתה נקודת השבירה של לוט.

מה גרם לו לשבר הגדול הזה?

זה לא פשוט להיות ליד רגל במרכבה.

צדיק.

ותוך כדי להפוך להיות רשע?

אין לו לא מובן.

איך?

מה גרם?

בשעה שהיה אברהם אבינו בן 75,

בצאתו מחרן, פעם שנייה לפי מה שאמרנו,

עדיין היה לא צדיק.

והשתוקק להידבק באברהם.

ורק לאחר הרעב בירידה למצרים,

החל להרשיעה. ומה קרה?

מה קרה?

אומר השם משמואל, שתי סיבות

גרמו לירידה הרוחנית של לוט עד שהגיעה לכפירה בעיקר.

סיבה אחת,

לשהות במצרים שלושה חודשים.

עיקר החטאים של מצרים גילוי עריות.

ונדבק בו היצר הזה והוריד אותו לשאול תכלית.

ואת הדבר הזה אמרו חכמים בכמה מקומות בעניינו של לוט.

המדרש תנחומא וירא ב' אומר שתקף את לוט בולמוס של עריות.

בהוריות כתוב שלוט בחר לגור בסדום דווקא בגלל שהיו שטופי זימה.

במדרש רבה,

מ״א ז״, אמרו חכמים,

עם כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות,

לבסוף מאחידים אותו מבשרו.

בסוף לוט

חטא בבנותיו.

העריות הגיעו ממש מבשרו.

אז זו הסיבה הראשונה של הירידה, נדבק בעריות.

סיבה שנייה,

העשירות של לוט.

בשעה שאברהם ולוט עלו ממצרים,

אברהם היה עשיר גדול.

ואברהם, כבד מאוד, במקנה, בכסף ובזהב.

לוט שנצמד אליו התעשר גם הוא.

במדרש רבה ממדף ג' אומר, ועל זה נאמר,

וגם ללוט ההולך את אברהם היה צאן ובקר ואוהלי.

ואז כתוב,

לא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו, כי היה רכושם רב.

בעקבות זה החלה מריבה בין רועי אברהם לרועי לוט,

על שהם רעו בשדות זרים.

ואם כן נמצא שהתאווה לממון גם הורידה את לוט לתהום.

אז עריות וממון.

עכשיו מאירים דברי חכמים במסכת מכות ג' טו.

גזל ועריות נפשו של אדם מתאווה להם ומחמדתם.

לוט שנתקף בבולמוס.

של עריות

בתאווה עצומה לממון.

לא ארך הזמן עד שהתדרדר.

ומכאן הדרך קצרה לכפירה בקדוש ברוך הוא, וישמן ישורום ויבעט.

אחרי שהרשיע,

מובן למה בחר לגור בסדום.

מקום שהיו רשעים גם בענייני ממון וגם בענייני אריות.

אחרי זה אני אראה לכם סרטון ששלחו לי של מי שמתחזה להיות משיח במקום של עריות.

כן.

גם לוט היה ככה בתחלה יחסית, זה יכול להיות שהיה לו שטריימל וזה, ואחרי זה.

ואפילו ביחס לאנשי סדום עצמם,

אנחנו רואים עד כמה לא תרשיע.

כי אחרי ששתי בנותיו של לוט החליטו להשקותו יין,

להחיות ממנו זרע, הם התכוונו לשם שמיים,

נאמר אצל הבחירה ולא ידע בשכבה וקומה.

בגמרא בנזיר כג מבואר שיש נקודה על המילה וקומה.

מה היא רומזת?

אחרי שהתעורר לוט, כבר ידע כל מה שקרה.

בתוספות מבוארים שהניקוד על המילה המסוימת בא לומר שאפשר לקרוא את הפסוק גם בלעדיה,

בלי להגיד וקומה,

רק את הבשכבה.

ואם המילה מיותרת,

אז נשאלת השאלה,

אז למה היא נכתבה?

אלא באור הנקודה,

אפשר לקרוא את הפסוק עם מילה זו ואפשר גם בלעדיה.

וזה רומז

שהוא הרגיש.

ועד אז נחדד את העניין.

באמת בשעת מעשה לוט לא ידע מכלום

אבל כשהתעורר לקראת בוקר הרגיש וידע

ועל זה אמרו בגמרא שחטאו גדול

אחר שידע בבוקר מה קרה בלילה

לא היה לו לשתות יין בלילה אחר כך

אלא שהוא הגיע לשפל המדרגה וחטא בגילוי עריות ביודעין

וזה בולמוס של עריות בשיאו

השם משמואן מביא התבטאויות חריפות נוספות שנמצאו על לוט

בזוהר הקדוש מבואר לוט מלשון נטוטה

קללה

ומבאר השם משמואן

מתחילה נברא לוט

להיות כשומר לאברהם אבינו כמו קליפה שהיא שומרת על הפרי

וגם כמו מסכה

על פני אדם

מכאן השם שלו לוט, הסתרה

אך כשהחל התאוות

לכל התאוות החמורות ביותר

וירד לבאר שוחת

נעשה כקליפה שנפרדה מהפרי

וקליפה כזו היא קליפה ממש דהינה להיזרק.

היו לי כמה כאלה שנדבקו אליי בהתחלה וחלק מהם בולמוס של עריות וחלק ממון וחלק ממש ככה.

זה תהליך כנראה כזה שמגיעים לאיזה מצב של

עלייה משם זה כבר למטה.

לכן נפרד ממנו אברהם אבינו

כי בשעה של לוט התאווה לתאוות השפלות

לאברהם כבר אין תועלת בו

הוא רק מזיק לו

ולכן נפרד ממנו אברהם

היפרד מעלי

וכן היה אצל יעקב אבינו ועשו

עשו היה כמו קליפה שומרת על הפרי על יעקב

אבל גם הוא כמו לוט

כשהחל להרשיע נפרד מן הפרי.

יכול לעבור איתכם על כל אלה שהיו איתי

ממש ככה

ומעתה ייתכן להציע מהלך חדשני,

פירוש רש״י.

ללוט הייתה זכות אחת שידע ששרה הייתה אשתו של אברהם,

והוא לא גילה את זה לפרעה

בשעה שאברהם אמר אחות תהי היא.

כי יש אומרים שכל מה שהתלווה לוט לאברהם,

זה היה מסיבת תאוות הממון שהייתה לו,

הוא לקח בחשבון שהוא היורש היחידי כי אין ילדים לאברהם באותה העת,

לכן הוא יצמד אליו,

וברגע שהוא יחלוף מן העולם,

אז הוא יירש אותו.

לכן הוא נצמד אליו כל הזמן לאורך כל הדרך.

וראינו שהיה לו תאוות ממון בסדום,

וזה פלא פלאות, אם זו הייתה תוכנית,

אז כמה שיותר מהר ימות

אברהם אבינו,

אז הוא יירש יותר מהר את הכסף.

ועכשיו הייתה לו הזדמנות פז.

כשאברהם מעלים את זה שהוא הבעל של שרה,

כדי שאם ידעו פרעה

ואנשיו שהוא הבעל, אז אין סיכוי לקחת את האישה הזאת.

צריך לחסל אותו.

אז לכן הוא אמר, תאמרי שאתה חוטי.

או.

ואז יהיה משא ומתן, אם רוצים אותך או לא,

אז ישלמו מוהר

בשביל לקבל אותך.

זה לא מפריע שאני אחיך.

משא ומתן,

מלך הוא עשיר, אין לו בעל לשלם כל סכום,

אם הוא רוצה הוא ישלם.

באותה שעה יכולות להגיד,

מה פתאום, זו אשתו.

מה זה, הורגים את אברהם כדי לקחת את שרה, והוא היה יורש את הכסף.

והוא שתק.

הוא לא לחש.

הוא לא אמר.

זה דבר שהוא עשה מכוח עצמו בניגוד לתאוות הממון שלו. זאת אומרת,

להגיע לשפל הזה, שזה באמת שפל, כן?

אבל עם אחד שבוער אצלו תאוות הממון,

לא בטוח שכל אחד יכול לעמוד בפני הפיתוי הזה.

זו הייתה הזכות שלו,

של לוט.

שהוא לא גילה את הדבר לפרעה בשעה שאמר, אחותי היא.

והדבר המפליא ביותר,

האם לזה קוראים זכות ומצווה?

אם היה מלשין על אברהם,

היה גורם להריגתו.

איך אפשר שאדם ילשין ויגרום לרצח?

בזה מחשיבים לו חסד ומצווה?

נראה לי זה דבר בזוי ונתעם.

מה עוד שאלה?

לא תכניס אורחים לסדום זמן סכנת מוות

ודאג לאירוח מושלם.

למה זה לא נחשב לו למצווה?

למה רש״י אומר רק שזו זכות?

ולמה לא מזכיר לו את זה שהוא במסירות נפש הכניס את האורחים המלאכים?

אלא

המוח של לוט עסק כל הזמן בשאלה איך הוא מתעשר יותר ויותר.

בשעה שראה שאברהם מכניס אורחים,

הוציא הוצאות גדולות ללא גבול,

ואף על פי כן מתעשר עושר רב,

אמר זה סיסטם,

זה עובד.

כמה שאתה מוציא נכנס יותר.

עשר?

בשביל שיתעשר.

ואכן,

הוא התעשר.

המטרה הושגה.

אז עכשיו הוא כבר לא צריך את אברהם.

ביקש להיפרד מעליו.

והלך לגור בסדום, שהיא עשירה,

שם היה אוצרות כסף וזהר.

אז לכן הכנסת אורחים בסדום לא נחשבה לו למצווה.

כי זה הסיסטם להתעשר, לא מפסיקים לעשר בשביל להתעשר.

וזה גם חיקוי.

אתה למדת את זה מזה,

זה לא שבא לך מבפנים שאתה אוהב חסד וזה בסדר. ראית שזה משתלם? עשית.

זה לא מצווה.

זה ביזנס.

וזה מדוקדק.

ברשי

אשתו של לוט אמרה לו

אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה

זאת אומרת, מה זה במקום הזה? עוד פעם אתה מכניס אורחים במקום הזה?

פה כבר לא צריך את הפטנט, הסיסטם הזה, כי פה הארץ מלאה זהה וכסף.

ולא צריך שיטות כדי להתעשר.

אז אתה יכול להפסיק להכניס אורחים, מה אתה מכניס?

היא אפילו מלח לא רצתה לתת להם, לכן היא הייתה נציב מלח.

אפילו מלח לא רצתה.

ועכשיו נראה דבר מדהים,

מה, יכול להיות שאדם כזה שגומל חסד עם מלאכים במסירות נש ודופקים בדלת,

ופה מפקיר את הבנות ואומר, קחו את הבנות, תעשו בהן מה שאתם רוצים, רק אל תיגעו?

זאת אומרת, הביזנס אצלו יותר מהכול.

בשביל הביזנס הוא לא יפסיד,

אבל שהבנות יתעללו בהן, מה אכפת לו בכלל?

הוא גם מבין בזה, כי הוא איזה,

הרי גם הוא עושה דברים כאלה, הוא שטוף בבולמוז של עריות, אז מה?

לא נורא כל כך, זה דווקא מלבב.

אבל כשלוט מתאפק ולא מלשין על אברהם,

זו הייתה הקרבה מצידו,

כי זה מתנגש חזיתית עם תאוות הממון.

ופה ההתגברות שלו ראויה לציון, כי זה לא בן אדם רגיל שיכול להיות שפל וזה,

פה מדברים על בן אדם שכל החזיונות שלו, כל מה שהוא חושב כל הזמן זה איך הוא מתעשר.

עכשיו, אברהם אבינו,

בהיותו כביכול אח של שרה,

מקבל מפרעה מתנות רבות,

כיאה לאח של המלכה,

עכשיו היא הופכת להיות מלכה, אשתו של פרעה.

לוט רואה את כל זה, והוא יודע זה כסף שמגיע לו, למה הוא אי יורש?

הוא היורש.

והוא האח האמיתי של שרה.

הרן הוליד את לוט והוליד את שרה והוליד את מלכה, אז הם אחים.

ומרגיש לוט

שאברהם אבינו את אשר בשקר על חשבונו.

אתה אומר שאתה אחיה.

אני אחיה.

האמת שאני, למי מגיע המתנות?

לאחיה, לי.

לא לך. אתה בא, לוקח את התפקיד שלי, אומר להם חרטה,

לוקח את הכסף,

ואני לא מקבל כלום.

הייתי יכול להגיד אני שאני אחיה, ואני אקבל את הכסף.

והוא מתגבר על תאוות הממון הבוער, אפילו אם הוא דוחה את קבלת הכסף לעתיד קרוב או רחוק,

הוא לא יאבד את הכסף, כי אם הוא היורש היחידי זה...

אבל עצם זה שהוא בשעה שברגע הוא יכול להתעשר ולגמור את הסיפור עם אברהם ולקחת את הכל,

פששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

במצרים זה היה המקום היחידי

של לוט שימש כקליפה

ראויה להגן על אברהם אבינו. פה הוא ממש הגן עליו בזה שלא מסר אותו.

אז רואים שהיה לו תפקיד.

בחלק הנה הוא קיים,

בחלקים האחרים כבר לא.

אבל זה האיש.

לוט,

יש אנשים שיש עליהם מסכה.

הם בהסתרה.

אבל מגיע יום ומתברר מה היה בפנים, איזה תינופת

נמצאת בפנים.

ואני יכול למנות לכם את כל אלה שהיו איתי, ובתינופת הזאת

הם נפלו.

לא יאומן כי יסופר.

פשוט מאוד יש הרבה אנשים כאלה, רק לא קוראים להם לוט,

יש להם שמות אחרים.

אבל המציאות שלהם זה מציאות של לוט.

גם מסכה וגם קללה לעצמם

ולדורותיו.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שמרי שבת וקוראי עונג שם במה במה במה בבת.

ישמחו במה במה במה במה שמרי שמרי שמרי שבת וקרעי עונג שבת עם מקדשא שווי שבת עם מקדשא שביעי שבת.

ארייני.

מכבד לקיים אצל חכמים דאורייתא, בשמחה דאורייתא, גובי נפשו יש חסד דאורייתא.

כבד את אביך ואת אימך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא,

ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דובבות בקבר.