היסורים מגלים את האמת

- - - לא מוגה! - - - 

כנור רבונן,

מי כתב מגילת תענית?

אמרו חנניה בן חזקיה וסיעתו

שהיו מחבבין את הצרות.

אמר רבן שמעון בן גמליאל, אף אנו מחבבין את הצרות, אבל מה נעשה?

שאם באנו לכתוב, אין אנו מספיקים.

דבר אחר,

אין בשר המת מרגיש באזמל.

פירש רש״י,

מחבבין את הצרות

שנגאלין מהן,

והנס חביב עליהן להזכירו לשבחו של הקדוש ברוך הוא,

וכותבין ימי הנס לעשותן יום טוב.

מדברי רש״י,

נשמע לכאורה כי חנניה וסיעתו מחבבין היו את הגאולה ואת הניסים שנעשו להם על ידי הקדוש ברוך הוא.

אולם הלשון,

מחבבין את הצרות,

מורה בפשטות, כי את הצרות עצמן היו מחבבין, ולא את הגאולה והנס.

אז איך רש״י אומר שהם מחבבים את הניסים שנעשו להם על ידי הקדוש ברוך הוא?

ביאור העניין הוא כי ודאי כפי שמורה לשון חכמים, זיכרונם לברכה,

היו חנניה וסיעתו מחבבין את הצרות.

אלא שהנס והגאולה מאפשרים בידם לפרש את מטרת האיסורים

ולגלות את תעלומת הצרה לשם מה באו

ומה ניתן ללמוד מהם.

זאת אומרת, הנס והגאולה שבאים מגלים בעצם למה הצרות באו.

אז הם היו מחבבים את הצרות

משום שעל זה באה גאולה ונס,

ומזה הם יודעים על מה באו, אז הם יודעים את הנהגת הבורא איתם.

בדבר הזה עצמו הלקח מן הצרות

הלקח מן הצרות היה הסיבה שבעבורה חיבבו את הצרות.

משום שהאיסורים עצמם הם גורם להתקרב אל השם.

ומהם היו למדים לעמוד על דעת המקום עד כמה הוא מחבב אותנו.

כמו שאמר שלמה בחוכמתו, כי את אשר יהב השם יוכיח,

וכפי שהעריך בשערי תשובה לבאר את התועלת הגדולה הבאה לאדם על ידי איסורים,

וכתב שם שראוי לו לאדם לשמוח בייסוריו,

לפי שהועילו תועלות נשגבות

גם

בגרמתם ומתרצה למקום.

ועל כן יש לו להודות לשם יתברך עליהם,

כמו על שאר ההצלחות.

וכבר הגדיר דוד המלך עליו השלום את האדם המתייסר מאת השם,

אשרי הגבר אשר תייסרנו יא ומתורתך תלמדנו.

אלא דכל זמן שמכת האיסורים ממשמשת,

קשה לעמוד על סודה וטיבה.

כשאדם בתוך האיסורים הוא לא יודע כרגע מה הטיב,

מה הטיב, מה הסוד שלו.

ולהבין את התועלת הנשגבה שבה,

קשה לו.

משום שבאותה שעה חרדים על כבוד שם שמיים שלא יחולל בעולם.

כשרואים אותנו הגויים, כשאנחנו מיוסרים,

אז זה חילול השם בעולם.

אומרים, הנה, העם השם,

מה חורי האף הזה?

אבל כשנגאלין מן הצרה ושם שמיים מתקדש בעולם,

הרי אז מכירים ביתר שאת בתועלת של האיסורים,

ובאים לידי מעלה זו של מחבבין את הצרות.

זה מה שכתב רשי, מחבבין את הצרות

שנגאלין מהן,

והנס חביב עליהם להזכירו.

ובשעת הגאולה מן הצרות,

כאשר שרה מעל ראשנו החרדה מפני חילול שם שמיים בעולם,

ושב כבודו יתברך להתקדש בעולמו,

אז יש כוח ביד איש המעלה לחבב את הצרות,

כשהוא מכיר את תכליתן וייעודן בבחינת ומתורתך תלמדנו.

כי כל הצרות אשר באו מן השמיים על ישראל לא באו,

אלא מעצה עמוקה של גדול העצה ורב העלילייה,

בתכלית מכוונת לחזק את יסודי הדת של המון ישראל,

ולהשריש בלבם את הידיעה

כי אדוני אלוהים יסרם

כאשר ייסר איש את בנו.

העניין הזה בא לידי גילוי מופלא, פרשת נס פורים.

כי הנה שנינו במסכת מגילה יב,

שאלו תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי,

מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור קל היה?

למה עם ישראל היה חייב את המצב הזה?

אמר להם, אמרו אתם,

אמרו לו, מפני שנינו, מסעודתו של רשע.

אמר להם, אם כן, שבשושן יהרגו.

כי הסעודה הייתה בשושן, שיהרגו אלה שבשושן,

שבכל העולם כולו אל ייהרגו.

הרי הגזרה הייתה על 127 מדינות.

אמרו לו, אמור אתה.

אמר להם, מפני שהשתחוו לצלם,

12 שנה לפני כן,

אצל נבוכדנצר.

אמרו לו, וכי מסופנים יש בדבר?

איך זכו לנס?

אמר להם, הם לא עשו אלא לפנים,

אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עימן אלא לפנים.

עד כאן הדברים בגמרא.

ולכאורה איננו מבואר מה שאמר להם רבי שמעון בר יוחאי.

כי הקדוש ברוך הוא לא נהג בגזירה זו אלא לפנים.

וכי לא רחפה על ראשם גזירה של ממש,

עד שזכו ועשו תשובה לפניו יתברך וקרע הקדוש ברוך הוא את רוע הגזירה.

אמנם כאשר נבוא החשבון נווכח כי אכן הייתה כאן הגזירה בבחינת לפנים.

כי לפי המבואר במגילת אסתר הופיע אמן אצל אחשוורוש

לבקש את הסכמתו וחתימתו לגזירה יומיים לפני חג הפסח ובו ביום שלוש עשרה בניסן

נשלחו איגרות לכל מדינה ומדינה

להשמיד ולהרוג.

והארצים יצאו דחופים מדבר המלך.

וביום השלישי לצום

הלכה אסתר למלך לבקש מלפניו על עמה.

ולמחרת

שוב הסבה עמו למשתה היין עם המן.

ובו ביום

בראשון דחול המועד פסח

תלו את המן על העץ

אשר הכין לו

בעיר שושן

צהלה ושמח.

נמצא שבעוד אשר בשושן כבר צהלו ושמחו על נפילת האויב,

הרי שבירושלים עדיין לא הגיעו כלל האיגרות הראשונות

של המן.

ולפי חשבון ארכה הדרך שבעה ימים עד בואה מירושלימה.

ואין צורך לומר שעדיין לא הגיעו האיגרות השניות ששלח מרדכי להשיב את הספרים מחשבת המן.

כי הרי מפורש בפסוקים שבאותו זמן טרם נשלחו אותן איגרות שניות עד כג בסיוון.

יוצא אפוא

שכל אותם שבעים יום

שבין איגרות המן

לאיגרות מרדכי

היו היהודים אשר בירושלים יושבים ובוכים יומם בלילה

ומתפללים אל השם בבכי ומספד

על דבר גזרה שכבר מזמן בטלה ועברה.

ובעוד אשר כבר היה מרדכי יהודי משנה למלך אחשורוש

והמן הרשע תלוי על העץ

וליהודים אשר בשושן הייתה רווחה

היו בני ירושלים מתחננים אל השם שיכניע את עורפו של המן הרשע ויבטל את רוע הגזרה.

הרי לפנינו שכל פרשת הייסורים

שהייתה מנת חלקם של אנשי ירושלים והיהודים שבכל מדינה ומדינה

לא היה אלא לפנים

וכל אותה אימת מוות שריחפה על ראשם

לא היה בה ממש

בשעה שהיו מתפללים להסירה מעליהם.

ונתברר להם בגילוי מופלא כי מטרת הייסורים וייעודן

לא היה אלא כדי להשיב ליבם אל אביהם שבשמיים.

וכל התפילות והצומות

לא היו כדי לבטל את הגזירה,

אלא כדי ללמדם דעת בהנהגת השם יתברך,

כאשר ייסר איש את בנו מתוך שפעת אהבה וחיבה יתרה,

כדי לקרבם אליו.

זה שאמר להם רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו

וכיוון שהיהודים אשר בכל העולם נטבעו על שהשתחוו לצלם, לפנים,

עבודה שאין בה ממש,

אלא כלפי חוץ מתוך יראה שהם פחדו מנבוכדנצר הרשע שנתן להם להשתחוות לצלם.

לפיכך הייתה הנהגת השם עימהם בעונש,

רק בבחינת לפנים,

שיסברו שהצרה רודפת אותם,

בעוד אשר באמת לא היה בה ממש,

הוא כבר הושבת אויב ומתנקם כבר כמה שבועות לפני כן.

אמנם היהודים אשר בשושן,

שהם נטבעו על שנהנו ממש מסעודתו של אחשוורוש,

עימהם ההנהגה הייתה אחרת.

כי בהיות וחטאם היה בו ממש,

גם העונש היה ממש.

ולהם נודעת כבר הגזירה,

בשעה שהייתה גזירה כבר בעין,

בעודה עומדת ממש אחר כותליהם.

אך גם ליהודי שושן התגלתה בזה הנהגה מופלאה של הקדוש ברוך הוא עם ישראל בניו אהוביו,

כי הוכח להם שישועת השם באה כהרף עין.

וכעבור שלושה ימים מוודא דבר הגזירה,

כבר פקד אותם הקדוש ברוך הוא והצילם יד שונא,

אחר ששבו לפניו בתשובה שלמה.

ונקראו הימים האלה פורים על שם הפור,

ללמדך כי מעשה האדם

כלא נחשב,

כדוגמת הגורל,

אשר הפיל המן להכחדת העם.

ונהפך לו פור זה עצמו לבור מכשול,

עד שנפל בו ואבד מן העולם.

זאת אומרת, הוא הפיל פור והוא חשב שהפור יקבע את גורלם של ישראל, והוא לא ידע שהפור קבע את גורלו שלו.

וכן המה כל ענייני העולם הזה.

אין ביד האדם כוח מאומה לפעול בהם כתוכניתו, חפצו,

אלא הכל בידי שמיים.

ועלילות אדם כלא נחשבו

וכמשחק המפלגות, איך משחק פורים נדמו.

ובזה יש לרמוז טעם.

למה שנהגו ישראל במשחקים בימי הפורים?

למה עושים כל מיני משחקים?

למה הנערים מתלבשים עם מלבושים שונים להתראות,

כמו אחשוורוש ואסתר,

מרדכי והמן.

למען דעת כי כל מעשה האדם אינו אלא אחיזת עיניים בלבד.

ומהשם צעדי גבר קוננו ועצתו יתברך יתקום.

אתה יכול להיות אחשוורוש,

אתה יכול להיות המן,

אתה יכול להיות מי שאתה רוצה.

זה הכל תחפושת.

כל מה שאתה חושב שזה המצב שלך, זה הכל תחפושת.

הכל חרט.

אתה יכול לחשוב שאתה מרדכי,

אתה תגיע למעלה, יגיד לך, אתה המן.

יכולים להגיד עליך שאתה המן, אתה תגיע למעלה ויגידו שאתה מרדכי.

זה בכלל לא קובע מה שאנשים חושבים ומה שרואים ומה שהם מרגישים וכל דמיין הזה.

אך לא רק מחשבות אדם בענייני עלמא הרי הם כעין ותוהו,

אלא גם מחשבותיו לטובה.

לדעת את השם,

אין בידו לקיימם.

וכמו הבל יחשבון,

אם לא יעזרנו הבורא מלמעלה לחזק ולקיים את מחשבתו ודעתו.

גם כשאתה מתכוון לטובה, אם לא יהיה חיזוק מאת השם יתברך, לא יעמוד.

על זה אומר דוד המלך לשלום, אדוני יודע מחשבות אדם כי הם מעוות.

כל המחשבות.

ומשום כך אשרי הגבר אשר תייסרנו יה,

ומתורתך תלמדנו.

כי הייסורים באמת הצהרות חביבות, כי הן מלמדות את האדם.

בדיוק מה כוונת הבורא ומה רצונו.

זה לפנים וזה ברצינות?

כל אחד לפי מעשיו.

איפה עם ישראל שכח כבר 12 שנה מה היה? השתערו לצלם?

מי יקשור את זה? כולם קושרים למה שהיה תכוף.

וזה לא בגלל שהיה תכוף, זה בכלל מלפני זמן. מה אתה בכלל חולם חלומות?

אף המחשבות לטובה.

שערוך האדם נחשבים המה הבל לעומת חוכמת המקום.

וזקוק הוא לחזק את יסודי הדעת שלו על ידי ייסורים הנשלחים אליו מן השמיים.

אותם יש לו לקבל באהבה,

מתוך ידיעה בהירה

כי אדוני אלוהם יסרו כאשר ייסר איש את בנו,

שכן קבלת ייסורים באהבה מחזקת בקרב האדם את ידיעת השם השוכנת בליבו, את ההכרה שיש לו אב בשמיים החפץ בטובתו ובתקנתו.

ועל ידי העמידה בניסיונות,

כשמקבלים את הייסורים באהבה,

מתיישבת הדעת בליבו כאילו הייתה זאת ידיעה מוחשית ברורה.

זה מה שאמרו חכמים זכרונם לך במסכת שבת.

כותבי מגילת תענית היו מחבבים את הצרות,

משום שבלי מסכת הצרות ופרשת הייסורים

לא היה בכוחם להשיג דעת עליון,

וכל ידיעותיהם ומחשבותיהם היו בכלל הבל.

בעתה שזכו מן השמיים לייסורים ולצרות,

היו מחבבים אותם,

כי מתוכם היו למדים להכיר את השם יתברך והנהגתו עימהם,

ובזה נתקיים בהם ספא דקרא ומתורתך תלמדנו.

עכשיו אני רוצה להגיד לכם איזה רעיון.

התורה מצווה אותנו

מדבר שקר תרחק.

התורה אומרת ששקר זה הדבר הכי מתועב,

הכי גרוע שיכול להיות.

ארבע כיתות

שאינן מקבלות בני שכינה,

חשמל.

זה חנפים,

שקרים,

מספרי לשון הרע, מלצנים.

המכנה המשותף בין כולם זה שקר.

חנפות, שקר.

שקרנים,

גופה.

מספרי לשון הרע,

שקר.

אפילו הוא אומר אמת זה שקר.

כי זה לא רצון התורה.

שהוא יגיד, ואם הוא אומר זה שקר.

ליצנות זה ודאי שקר.

אז התורה אומרת

אל אישה בנידת טומאתה, שזה עריות,

שזה הרג ולא יעבור,

לא תקרב.

אבל היא לא אומרת תברח,

תתרחק.

שקר יותר גרוע.

מדבר שקר, תרחק.

מדבר שקר, תרחק.

אם אתה מזהה איזה שקר באיזשהו מקום, תרחק. אל תשב במחיצתם של השקרנים.

אם כתוב מושב לצים לא ישב,

ולצים זה רק

אחת מהצורות של שקר,

ממהות השקר,

מהשקרן עצמו,

תרחק.

עכשיו, זו עבודה לא קלה. לך תזהה עכשיו את השקרנים.

כולם במסווה.

חושבים שבפורים

לובשים תחפושות.

הפוך, בפורים זו האמת שלך.

אתה רוצה להיות גורילה?

זה כל השנה אתה רוצה להיות.

זה באמת מה שאתה רוצה.

רק אי אפשר, זה לא פורים.

אז אתה מתחפש לחסיד, לאברך, ללא יודע מה.

אבל אתה בפורים מראה שאתה רוצה להיות גורילה.

או אתה רוצה להיות שוטר, לעשות רפורטים כל היום.

או אתה רוצה להיות חייל, טו-טו-טו, להרוג אנשים.

או אתה רוצה, זה מה שאתה רוצה. בפורים זה מי שאתה.

כל השנה זה התחפושת.

אז עכשיו,

לך תדע עכשיו מי האנשים שמסביבך.

אז לך תדע לברוח מהם, מדבר שקר תרחק

ומאנשי שקר על אחת כמה וכמה.

תראו,

כל מה שקרה באחרונה בעניין המפלגות

זה נס ומופת, זה מסכת ייסורים,

זה חביבות של הקדוש ברוך הוא שאין כדוגמתה.

כמה הקדוש ברוך הוא...

מה עשה הקדוש ברוך הוא? לא היה דבר כזה בעולם

שהקדוש ברוך הוא

רואה אנשי אמת

שרוצים לדבוק באמת.

מה עושה?

הם לא ידעו מי שקר ומי לא שוקר.

מה עשה? הבריח את השקר מהם.

מדבר שקר תרחק?

לא צריך כבר. השקר ברח לבד.

ואמר אני שקר.

היום אתה לא צריך לחפש מי שקרן.

אתה יודע איזה מפלגה הוא שייך, אתה יודע שקרן.

נגמר הסיפור.

זה דבר גדול, דבר גדול. אתה לא צריך בכלל להתרחק מהשקר, הוא כבר התרחק לבד. אתה יודע מה זה?

זה אמות משיח.

שהשקר התגלה לעיני כל, שמזהים את יצר הרע,

שמזהים את הערב רב, אתה יודע מה זה הדבר הזה?

זה כתוב בספרים, אבל אתה לא יודעת על זה עוד. מאיפה תדע על זה עוד?

הקדוש ברוך הוא עשה נס ומופת.

זה נס גדול. נס גדול היה ליהודים.

אז לכן צריך לראות שבכל מסכת איסורים, צריך לבדוק על מה באו האיסורים.

זאת אומרת, רואים את אהבת הבורא מהאיסורים,

ומבינים מתוך זה מה ההנהגה האלוקית. הקדוש ברוך הוא רוצה לברור,

כמו שהבאנו תורה רכח,

של רבי נחמן מברסלב, מליקוטי מוהרן.

הוא מביא ואומר שבאחרית הימים,

המחזיר בתשובה,

הקדוש ברוך הוא גורם לו שיהיה עליו מחלוקת.

הקדוש ברוך הוא יוזם שיהיה עליו מחלוקת.

למה שהוא ייזום שיהיה עליו מחלוקת?

הוא אומר כי באחרית הימים

צריכים להתקרב רק בעלי תשובה אמיתיים,

וגרים אמיתיים.

כי בימות משיח זה לא חוכמה, תמיד להתגייר,

או לחזור בתשובה, זה בגלל הטובה.

יהיה מושפע עולם בטובה, מי לא יתקרב?

מי לא יתקרב? אפילו לפיד יתקרב. מה זה יגיד? בוא הנה, הדתיים, תראה מה מקבלים.

אז לכן,

כיוון שמגיע הזמן של הבירור בין האמת לשקר,

אז מה עושה?

שכל מי ששקר יתרחק מה מחזיר להם בתשובה.

ואלה שהם אמיתיים ידבקו בו.

ככה אומר

רבי נחמן בברסלב, בתורה רכ״ח.

לא יאומן כי סופר.

הדברים מפורשים.

אם כן, יהודים יקרים,

אנחנו רואים מפה שמחבבים את הצרות שנגאלין מהן.

והנס חבים עליהם להזכירו לשבחו של הקדוש ברוך הוא.

וכותבין ימי הנס

לעשותן יום טוב.

אז היום יש לנו יום טוב בעזרת השם. מצוות היום, משלוח מנות, מתנות לאביונים, זכר מחצית השקל,

סעודת פורים, קריאת המגילה.

מי שלא

הקריא לאשתו, יקריא וכולי,

לא שמעה.

בקיצור,

זה יום גדול מאוד שצריכים לשמוח ולנצל אותו לא בשביל בדיחות ואבנים.

כוח התפילות גדול ביום הזה.

הכוונה שתהיה תמיד לשם שמיים.

כמה שיותר להרבות

בלימוד התורה הקדושה.

ואשרנו מתום חלקנו, ומה נעים גורלנו, אמן ואמן.