כוחו של נס לדורות

- - - לא מוגה! - - - 

ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבוה חמישים אמה ובבוקר אמור למלך

ויתלו את מרדכי עליו ובוא עם המלך אל המשתה שמח

ויתב הדבר לפני המן ויהעשה עץ.

אמרה לזרש אשתו של המן

וכל רחימוי

וכל אהביו

אי שפיר בעיניך נאמר קדמך מלתה חדה

מה דנעבד ללמרדכי יהודה.

אם טוב בעיניך נאמר לפניך דבר אחד מה שנעשה למרדכי יהודי.

אם הוא אחד מן צדיק היד יתבראו בעלמא

אם הוא אחד מן הצדיקים שנבראו בעולם

אי בחרבה נקטול יתן

כבר יתהפיך חרבה ותתרמה עליהן.

אם אנחנו נבוא בחרב להרוג אותו תתהפך החרב

ותוטל עלינו.

טונף עלינו.

ניהב יתה לרגומה כבר רגם דוד גוליית פלישתה.

אם נרצה לרגום אותו באבנים כבר דוד המלך רגם את גוליית הפלישתי באבן.

ואם באטרד נחשה נרמי יתה

כבר בזעם מנשה ונפק מנה. אם נשים אותו בדוד של נחושת

נשליך אותו בפנים

כבר מנשה יצא מזה

מנדוד וניצל.

נזרוק יתה אל ימה רבה

כבר בזעוני בני ישראל ועברו בגבה.

אם נזרוק אותו לים הגדול

כבר יצאו ממנו בני ישראל ועברו בתוכו.

נרמיה תה לגו אתונו ראי הכיתה כבר עקרוהי חננניה מישאל ועזריה ונפקו מגבה.

אם נזרוק אותו לכבשן האש היוקדת

אז כבר עקרו את זה מן החננניה מישאל ועזריה ויצאו מזה.

נרמיה תה לגו בריבתה

כבר לא חבילו אריבתה ודניאל כת חי.

אז אם נזרוק אותו לגו בעריות

לא יצליחו הראיות לפגוע בו ולחבול בו ודניאל ויצא חי.

נרמיה תה קודם כלבין

כבר איסתם פום כלבין ברע דמצרים בני ישראל.

אם נצא לשליך אותו

לפני הכלבים

אז הקדוש ברוך הוא סתם את פיהם בארץ מצרים ולא חרצו את לשונם.

למדברה נגלי התה

כבר במדברה נפישו הושגו.

אם נגלה אותו אז נשים אותו במדבר.

במדבר רבו ופרו בני ישראל.

נרמיה תה לבית הסירה?

כבר מבית הסירה ימלכו ליוסף.

אם נזרוק אותו לבית האסורי יוסף עוד יצא משם ומלך בכל מצרים שמונים שנה.

סכינה נתרמה על צווארה?

כבר הביתה פחת סכינה מעלוי די יצחק.

אם אנחנו נרצה להרוג אותו בסכין, בצוואר,

כבר נהפכה הסכין מעל יצחק בעקדה.

עיני נעבר ונשבוק יתה.

דקטל בנו כמו דקטל שמשון.

אם נעבר את עיניו

אז הוא יהרוג אותנו כמו ששמשון הרג את הפלישתים.

פרענותא דגברא דין לא ידענן מה נעבד.

איזה פרענות תעשה למרדכי היהודי? אני לא יודע מה לעשות.

אלא הגיעו למסקנה,

צליבה רבה יתעבד לה.

נצלוב אותו, נתלה אותו.

עושה לו תלייה גבוהה, משהו מיוחד.

בעל בבא דבייתה דמי ישתפך ועל שער ביתו דמו יישפך.

קומה ט' תתרמה על צביבה,

נגביה את הקומה שלו ונגביה אותה על עץ התלייה.

ויחזון יתקו ליהודי מכל חבריו ירחימו,

ויראו אותו כל היהודים, כל חבריו וכל אוהביו כולם.

בשביל איזה דיון ארוך.

היה זרש

ארורוש זרש, ארורוש זרש, ארורוש זרש.

המאמר הזה הוא מופלא.

מה הקשר בין הניסים שנעשו לאבותינו בתקופתם

לבין תקופת מרדכי ואסתר

בגזירת אמר ואחשוורף?

מה היה פעם? מה זה קשור לעכשיו?

למה פחדה זרש להשתמש באמצעים אלה

שניצלו מהם האבות הקדושים של עם ישראל?

וכיצד זה הבינו שזכותם של הצדיקים האלו שניצלו כבר,

מן התחבולות הרצחניות האלו בעבר?

איך הבינה זרש שזה יגן גם עכשיו על ישראל?

משמע מכאן כי נס

שנתגלה אי פעם,

נשאר רושמו לדורות ולנצח.

קדושתו וכוחו נשארים צפונים וטמונים בתוך אותו

יום ובאותה שעה ובאותו מקום ובאותו חפץ.

המקום מסתפק מכוח עליון וההשפעה אינה נמחית אלא נשארת תמיד.

ההשפעה בהתגלות של יד השם שנפתחו פעם נטויות לתמיד.

שערי שמיים שנפתחו אז פתוחים גם היום במקום שבו הרענס.

ובשעת התערעות הנס

מדי שנה מתעוררת גם שעת הרצון ומתחדשת רוחו של הנס,

קדושתו וכוחו.

וכן כתב מהר'ל מפראז,

זכר צדיק וברכה.

כאשר הקדוש ברוך הוא עושה נס

לשינוי בבריאה בעולם,

אפילו לאחר שעבר הנס,

אי אפשר שלא יהיה ניכר רושם בעולם.

יש עוד דבר מה מאותו כוח בעולם?

מפני שה' יתברך, עשה זכר לנפלאותיו.

וחכמים זכרונם הלכה אמרו שהיה המן

חוזר ומבקש

קורה של חמישים אמה ולא מצא.

איפה ימצא קורה של חמישים אמה?

עשרים וחמש מטר גובה.

אתם יודעים מה זה עשרים וחמש מטר גובה?

מה זה?

שתים עשרה קומות.

לא שתים עשרה.

עשרה.

חלק בשלוש.

אל הקורה שהייתה בתוך ביתו

אל הקורה שהייתה בתוך ביתו

לפי שהיה בנו פרשנדתא

הגמון בקורדוניה

ונטל נסר אחד מתיבתו של נוח

שהיה אורכו של הנסר חמישים אמה

שעשה הקב' זיכרון לדורות שידעו שבא מבול לעולם

אף כי אין הנהגת העולם אחר המבול כמו שהיה במבול

מכל מקום עשה הקדוש ברוך הוא זכר נפלא אותם.

אז יש לנו פה ראיה שאחרי המבול התיבה נשארה שלמה, דרך אגב מצאו אותה בערי ערערד

והוא לקח משם נסר מהתיבה.

ולפיכך אמר לקבל כוח זה על ידי נסר מתיבתו של נוח

שיש בו כוח אלוהות

שנשאר רושם מהנס

ובו יהיה גובר על מרדכי

אז הוא השתמש בכוח

הנס

שהיה בנסר הזה שהציל את נוח ובני ביתו.

איזה דברים?

אש

היה בגור אטום מועק כאן גם אש, היה בזה נסר.

אם הוא לא...

אבל מזה הם ניצלו.

גם מזה הם ניצלו.

אבל זה נוח, לא היה שייך לעם היהודי.

לכל האומות.

יהודים זה מאברהם.

אולם זרש והאמן

טעו טעות גדולה

כמו שבדרך כלל טועים הגויים.

הם לא ידעו

ולא הבינו כי זכות הנס מועילה אך ורק לאלו השרויים באווירה הרוחנית של הנס.

לאלו שיש להם קשר ושייכות לחיי עולם חדשי.

הנס יכול להועיל אך ורק לאלו שמתקרבים לחי עולמים

בעם ישראל התקרבו אל השם יתברך על ידי תשובה ותוענית ותורה

ואז משכו על עצמם חוט של חסד ושל רחמים מן הקדושה

שנותרה במקום הנס

והשם יתברך, יצילם.

תיבת נוח שנשארה מן הנס הייתה ספוגה ורוויה מרוח הנס.

כוח עליון השרוי בתוכה

קרשי התיבה,

עציה ומוסריה שהוטבעו מראשם הנס

מתעוררים להגן על אלו המעוררים בעצמם כוח עליון

אלה שמלהיבים את ניצוץ נשמתם ואמונתם לשלהב את קדושה

וכך נהפכה זכות הנס של תיבת נוח להגן על ישראל, מרדכי ואסתר

ולרעתם של אמנוסייתו

כי הם חיפשו לעשות נגד השם.

בית האסורים

המענה את האדם ומדכדך את נפשו עד למוות

בא יוסף הצדיק

והפך אותו למלכות.

הוא החליש את בית האסורים

וצמצם את כוחו לדורות

שלא ישלוט בישראל הרע החמור הזה

בשמשון בגבורתו האלוהית

ומסירות נפשו

הפחיד את הפלישתים בתפילתו ובתכונו

ועד היום פחד היהודים עליהם

שיחליש המזימות הרעות שיש לאומות העולם עלינו.

כל כלי יוצר עלייך לא יצלח.

הראשונים החלישו והמתיקו את כוח הרע

על ידי קדושתם ומסירות נפשם

בדבר שהם ניצלו

הפיחו כוח אלוהי.

הטביעו בו את גלות ואשרת השכינה

ועל ידי כך השחיתו,

החלישו את המשחית

שאינו יכול כבר להשחית.

הים ראה

בינוס

הירדני סובל לאכול

אף על גב שלא היו ישראל בכלל אצל הירדן.

מה לא לירדן נסוב לאכול?

אם הים ראה

ארונו של יוסף בינוס,

למה ירדן נסוב לאכול?

פרשו חכמים, זכרונם לברכה,

כיוון שלקתה גבירתה

שהוא הים, לקתה שפחה עימה.

הים הוא הגדול,

והנהרות הן הקטנים, הן השפחות כביכול של הגבירה.

אז אם הגבירה לקתה,

אז השפחה ודאי עימה.

זאת אומרת, יש השלכות

ממקום שנעשה בו נס

על כל העולם כולו.

אם הנס נתגלה וחל על מים,

הרי נתפשט הנס

על כל מימי העולם.

וייבקע הים,

לא נאמר,

אלא וייבקעו המים.

והכלל הוא כי כאשר יצא האור העליון לעולם,

כיים הוא

אף על פי שנתקסה לעינינו.

השמש בשקיעתה אינה נעלמת,

רק לפנינו היא מכוסה.

ככה כל דבר שיצא לעולם,

הוא לא נעדר ממנו.

זאת אומרת,

ברגע שאתה מוציא את הקול,

הקול הזה קיים לנצח

והוא משוטט בכל העולמות.

אין דבר שנאבד ונפסד.

כשנעשה פעם נס בעולם,

הרי זה גילוי שכינה.

ורושם הנס לא ייעלם לעולם.

השכינה מתלבשת בכיסוי

ומגינה עלינו על ידי התעוררות

שהאדם מעורר בתשובתו.

זאת אומרת,

התשובה מעוררת את הניסים הראויים שיהיו לו.

וכך כתוב ברבנו יונה,

שערי תשובה בפתיחה,

שאומר שבעלי תשובה

זוכים לסייעתא דשמיא מה שאין יד טבעם משגת.

זאת אומרת,

אז מאיפה הם מקבלים סייעתא דשמיא?

מכל מה שהיה כבר בעולם,

ממה שכבר זכו כל בעלי תשובה בעולם,

כל הסייעתא דשמיא בזה שהוא מעורר את עצמו, הוא מתחבר למה שקיים כבר בעולם.

מן הנס שנעשה לאברהם ושרה שהולידו לעת זקנתם,

נשאר הרושם שגם עמרם ויוכבד הולידו למאה ושלושים שנה.

כי הגילוי הראשון של הנס

נמשך לעולם.

וכיוון שנפתחו שערי אורה,

האור מתקיים והולך.

ואלו הזוכים

מקבלים ממנו השפעה בחיים

ומתגדלים על פים.

מהאור המתקיים הוא הולך.

דניאל מסר נפשו לא להשתחוות לצלם.

הוא היה אז היחידי בדורו

שגילה מסירות נפש כזו.

וידע כי בזה שהוא מתפלל שלוש פעמים ביום,

מסכן את נפשו למות.

על ידי כך גילה את כוח שלמות האמונה באלוהות.

ומדרגתו בלטה מאוד כי יחיד בדורו.

הגילוי הזה שעשה השפיע גם על דורו שמסר נפשו על אמונת השם.

כי מכיוון שפתע דניאל פתחי שמיים הם נשארו פתוחים לכל ישראל.

ורק על ידי מסירות נפש

זכו לגילוי שכינה לישועה ולהצלה.

והדבר גרם לכך שדניאל פסק מלהיות יחיד בדורו במידת מסירת הנפש.

כי המשיך את האור העליון על כל הדור.

וזה הפירוש חתכו מגדולתו.

כי על ידי שהמשיך ליבות בני ישראל לאבים שבשמיים,

לא נתבלטה כל כך גדולתו.

כי זה הפך להיות נחלת הכלל.

ופה יש פירוש נפלא שמבינים אותו הפוך.

חנה ושבעת בניה

אפקוה למיקטלה

אמרה להוא, יאהבו נהלי וינשקי פורתא.

חנה ושבעת בניה הוציאו אותה להריגה.

אז אמרה להם, תביאו לי את הבן

שאני אנשק אותו,

הבן האחרון.

ואני אנשק אותו מעט.

אמרה להוא,

בניי,

לכו ואמרו לאברהם אביכם,

אתה עקדת מזבח אחד

ואני עקדתי שבעה מזבחות.

מה כולם מבינים?

שיהיה יותר ממנו, נכון?

זה בגיטי נ'זן.

לא בזחיחות הדעת אמרה כזאת לאברהם.

אלא אמרה חנה לבניה,

כל כוחכם האדיר של מסירות נפש,

תוצאה היא מן ההשפעה הראשונה של מסירות הנפש שהוריד אברהם אבינו לארץ.

הצעד הראשון שהוא עשה פתח פתח לכל הבאים אחריו לדורותיהם.

אברהם סלל דרך על ידי עקידתו של יצחק.

שרשרת אחת היא הנמשכת מנייעז,

שכל זרעו אחריו מוסרים את נפשם על מזבח השלמות.

אמרה איפה לבניה, לכו והגידו לאברהם אביכם,

כי שבעת המזבחות והקורבנות שקרבתי,

ומכוח העקידה הראשונה.

שאברהם הורה דרך לכל בני ישראל לפשוט צווארם

למען קידוש שמו יתברך.

זה הביאור של הבאר משה.

כל אם בישראל

מחנכת ומגדלת בניה מרוח הקדושה של מעשה אברהם אבינו.

בכוח העקידה ההיא אנו ממשיכים עד היום בגולה,

ובכל הצרות והתלאות הבאות עלינו.

כל אם משכיבה את ילדיה בעריסתם,

בסיפור המעשה של העקידה של אברהם אבינו.

אה, איפה זה היום?

כל אם משכיבה את ילדיה בעריסתם,

בסיפור מעשה העקידה של אברהם אבינו.

איי, איי, איי, איי, איי.

בהודות לזה יש בנו הכוחות לעמוד בכל העקידות שעברו עלינו.

זה דור קודם, רק דור אחד קודם, כך היו.

לא היה זמרים פסולים.

אברהם גילה את עצות העקידה לכולנו.

מוריד שכינה לתחתונים,

עד שכל זרוע אחריו.

יודע לעשות זה.

הוא טיהר וזיכך את האוויר.

הוא בישם אותו.

לכך יכול כל אחד מאיתנו,

אפילו הפשוט ביותר,

להתעלות למדרגה גבוהה של הפותח שערי אורה.

כמו שאמרו זיכרונם לברכה.

יצחק,

ראש הנעקדים,

שהוריד לעולם התחתון כוח עליון של מסירות נפש

בעבור אמונת השם.

ואז באו אחריו הרבה שמסרו נפשם,

כמו רבי עקיבא וחבריו ועוד.

אולם הפותח שערי עליון באמונה היה יצחק,

שעל ידי פעולתו הגדולה משך על כל העולם

את האור הזה, הכוח הגדול שנמשך לדורו.

הגמרא בא בקמא,

ס״א אומרת,

כל המוסר עצמו למיתה על דברי תורה,

אין אומרים הלכה משמו.

מבין עצמו.

אין אומרים הלכה.

כן.

נכון שלא מובן.

כל המוסר עצמו למיתה על דברי תורה,

אין אומרים הלכה משמו.

כאילו מה?

מה, הוא ראוי לעונש?

הלוא אמרו, אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם.

אז למה הוא נענש?

אלא יש לומר לפי דרכנו,

שאין מייחסים את גדלות מסירות נפשו לזכותו,

אלא לזכות אבינו אברהם עליו השלום.

כל הכוח הנפלא הזה של מסירות נפש הוא ירושת אבות.

אברהם אבינו הרב שלום גילה את הסוד שהוריד כוח מלמעלה למטה.

לכן הם אומרים לשמוע הלכה זו של מסירות נפש.

כי זוהי זכותם של הראשונים.

מעניין לזה החלטה בתשובה הראשונת.

מה?

מעניין לזה החלטה בתשובה הראשונת.

אז דיברו בראובן, למרות שהיו לפניו אדם הראשון וכולי.

כן.

אבל ראשון פתח ראובן.

יש חילוק בין

אלה שהיו לפניו לבינו.

יש על זה מאמר ארוך.

מכל ראובן הוא פתח ראשון בתשובה.

יצא ממנו הנביא הושע שפתח בתשובה.

שובה ישראל עד השם אלוקיך כי חשלת בעווניך.

מכל מקום יהודים יקרים,

רואים מפה שזרש ידעה מה שאנחנו לא יודעים.

היא ידעה מה הכוח שהושרש בעולם שמגן על עם ישראל.

כל האויבים והרשעים והשונאים של עם ישראל בדורות הם לא היו טיפשים כמו שיש בימינו.

הם היו חכמים מחוכמים שהיו יודעים לעשות פורים,

גורלות, עניינים, לבדוק חודשים,

אצטגנינות כל מיני.

היו להם חוכמות גדולות.

והם ידעו, אתה מבין, שכוחות רוחניים נשארים בעולם.

והם בדקו.

אתה מבין? גם טיטוס, שאמר לקרוא, אתה חכם עליי בים,

כשהאונייה חישבה להישבר.

אז הוא אמר לו, אתה חכם, הביא לו נחשול וכמעט מת.

אז הוא אמר, אתה חכם עליי בים? אני יודע שיש לך כוח, עשית מבול, ואני לא יודע שיש לך כוח בים.

אבל נראה אותך ביבשה.

כן, טיטוס. לא הערכת זמן.

בצורה של דבר אמר לו, כדאי יא רושע, יא אבן רושע.

אני אשלח לך בריה קטנה שבעולמי, ונראה תתמודד איתה.

אמשלה לא יטוש שבע שנים, טסטס מוכו.

אתה מבין?

אז הרשעים ידעו,

שאה, אתה חכם, אתה בעל, כן, זה אני יודע שיש לך יכולת וכוח, וזה כבר הראית בעולם.

זאת אומרת, אלה הם כבר סימנים, הם מבינו. פה,

בדור הזה, יודעים הכל, שמעו הכל, לא מעניין אותם שום דבר, לא משנה.

אין גיהנום, לא פחדים, לא גיהנום. אין, אין גיהנום ואין גן עדן, לא מפחד משום דבר. דני צעקני.

לא מפחד, לא גן עדן וגיהנום כלום. גבר, יא בביי.

אה, השם ירחם על עמו ישראל.

אמן. אז יש לנו מה ללמוד, אה?

נראה לי יש דרך היום.

כן.

מה?

יש לנו איזה דרך אחת כזאת.

כן.

ארור הדרך.