ניסים נסתרים גדולים מן הגלויים | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

טניה רבי אליעזר אומר, מגילת אסתר, ברוח הקודש נאמרה,

שנאמר ויאמר המן בליבו.

רש״י,

מנא ידעו כותבי המגילה שכך אמר בליבו,

אלא רוח הקודש נגלה עליהם.

אז רבי אליעזר אומר,

שמגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה.

מאיפה לומדים הפסוק?

ויאמר המן בליבו.

מסביר רש״י,

מאיפה ידעו כותבי המגילה שכך אמר בליבו?

אלא רוח הקודש נגלה עליהם.

כל המגילה מתחילתה ועד סופה הרי היא תורה.

אין בה שמץ ותג כלשהו שלא יהא תורה.

וכל עניין המגילה הרי הוא לספר מנס פורים.

אז היה נס בפורים, כן?

ונעמוד בזה על הערה גדולה.

בנס פורים העריכו כל כך,

וכתבו על זה מגילה שלמה מכמה וכמה פרשיות.

בעת שהניסים היותר גדולים, כקריעת ים סוף וכדומה,

הזכירו התורה בפסוקים אחדים.

אמנם, כל השתלשלות הנס שבמגילה

היה בדרך הטבע.

שהרי דבר זה שאישה מטה לב בעלה,

הוא מצוי בשכייה.

אכן המתבונן במגילה יראה על כל צעד וצעד ניסים גדולים.

ותמאן המלכה ואשתי לבוא בדבר המלך.

האם זה לא נס?

אירוע כזה בומבסטי מכל העולם באים,

משתה 180 יום,

והיא מסרבת לבוא.

האם זה לא נס?

בעליית אסתר למלוכה זה לא נס?

מכל הנשים היפות והצעירות

הוא בוחר אישה בת שבעים ושש?

ירק רוקת?

זה לא נס?

שמיעת מרדכי דברי בקתן ותרש.

התזמון שהוא בדיוק שומע, מה הם חורשים מזימות להרוג את רחשוורוש? זה לא נס?

וכן הלאה, ניסים לאין שיעור.

עד הנס האחרון,

איש צר ואויב.

המן הרע הזה,

שנהפך ליבו של אחשוורוש לטוב,

הרי הוא שחתם בטבעת המלך,

ואת חתימת המלך אין להשיב,

ונהפך ליבו לטוב.

הוא היה רשע מרושע יותר מהמן.

והאפיר השם עצת ערומים.

כל נס

בפני עצמו הוא נס גדול.

כל נס

בפני עצמו הוא נס גדול.

אלא שהנס הוא מסוג של ניסים נסתרים.

כל הניסים של המגילה,

צירוף הניסים אחד אחר השני, ניסים נסתרים,

מכוסים מן העין בצעיף של הטבע.

עכשיו, אם נציג את זה לעומת

קריעת ים סוף,

את הנס של פורים,

אין דמיון

ואין ערוך להם,

שהרי נס של קריעת ים סוף

הוא נס אחד.

וכאן ניסים כל כך הרבה עד שיצא הנס האחרון

שנהפך למו של אחשוורוש לטוף.

ופשוט,

שלא שייך למדוד ניסים במידת הקושי שבהם.

אם זה נס קשה לביצוע או לא נס קשה לביצוע.

כי מי מעקב על ידי הקדוש ברוך הוא?

אז יש נס שהוא קשה?

נס נסתר

הוא באמת נס יותר גדול מנס גלוי.

נס נסתר הוא יותר גלוי מנס גלוי.

תתקרב מהכיף.

מראה לנו

איך שהתורה האריכה במגילה,

מגילה שלמה בנס אחשוורוש.

בנס קריעת ים סוף נכלל בפסוקים מספר.

אז הניסים הנסתרים הם יותר גדולים

מהניסים הגלויים.

מובא במדרש

מבראשית רבא, פרשה צדיק זן.

רבי יהושע בן לוי אמר,

קשין מזונותיו של אדם

כקריעת ים סוף.

אז מה אנחנו מבינים?

שקריעת ים סוף זה היה קשה לקדוש ברוך הוא.

הרי אמרנו שאין שום קושי לקדוש ברוך הוא בעשיית נסים.

הוא אמר ויהיה, הוא ציווה ויעמוד, מה שהוא אומר נהיה.

איך הוא עשה את העולם?

באמירות.

קשין מזונותיו של האדם כקריעת ים סוף.

אז לא מצד הקדוש ברוך הוא עם קשין,

אלא מזונות של האדם הם קשים כקריעת ים סוף.

מה היה בים סוף קשה?

כתוב לגוזר ים סוף לגזרים.

אז כמה גזרים היו? שניהם עשר.

כנגד השבטים.

ואיך היו השבילים?

לא מצד לצד,

אלא הם הלכו וחזרו בחזרה.

יוצא לפי זה שהקשת הראשונה מסלול קצר,

והקשת האחרונה מסלול ארוך.

אז קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף.

יש אחת שהפרנסה מצויה לו בנקל וקרוב לבית, יש אחת שצריכה לסוע עד לחוץ לארץ ושנביא אותה.

רבי יהושע בן נביא אומר, כשיר מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, שנאמר לגוזר ים סוף

לגזרים

וכתוב שם

נותן נחם

לכל בשר.

ישמעו חכמים זיכרונם לברכה נס של טבע של נותן לחם לכל בשר לקריעת ים סוף.

הרי שנס של טבע אינו פחות מנס גלוי.

ובאמת,

הרי אמרו שם חכמים זיכרונם לברכה על עניין פרנסה.

ורבן שמעון בן גמליאל אמר, גדולה מן הגאולה.

הפרנסה היא גדולה מן הגאולה.

שהגאולה היא על ידי מלאך,

ופרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא.

פותח את ידיך ומשביע לכל חיי רצון.

דין אחי נמי

שנס טבעי גדול הרבה יותר מנס גלוי ופורסם כמו שנתבער.

יש מעשה בגמרא

מאחד התנאים,

כשפעם אחת הוא הלך בדרך,

בא לקראתו אריה רעב.

נו, מה אנחנו עושים אם בא לפנינו אריה רעב?

מה?

מה אתה אומר לו?

מה אתה אומר לו?

אז הוא אמר לו פסוק,

הכפירים

שואגים לטרף

ולבקש מאל אוכלם.

אני לא ארוחת בוקר.

והקדוש ברוך הוא הוריד לו לאריה נתח בשר רציני מן השמיים.

נפל לו ככה במעלית,

האריה אכל בהותיר.

והוא

לוקח את יתרת הבשר,

הולך לבית המדרש,

שואל, מותר או אסור?

אמרו לו, מותר.

שאין דבר טמא יורד מן השמיים.

הלך,

עשה סטייקים,

מאכל.

ואנחנו היינו מביאים צלמים, עיתונאים,

שומרים חתיכות בפריז,

עושים הקפאה, עושים מוזיאון,

מזמינים אנשים מכל העולם לראות בשר שירד מהשמיים.

והוא אכל את זה.

בשבילו זה בשר רגיל,

כמו בשר מן האתליז.

למה?

למה?

למה?

כי הנס היותר גדול זה הבשר שבאתליז.

אמרנו, נס נסתר,

הוא יותר גדול מנס גלוי.

מי שנתן את הבשר דרך השמיים,

נתן את הבשר לאתליז.

מי עשה את הפרה?

כל התהליך.

מאיפה נהיה בשר?

מי עשה את זה?

הקב' ברוך הוא.

אז מה שונה הקב' ברוך הוא שזרק את זה מהשמיים,

או הביא את זה מהארץ?

זה אותו הקב' ברוך הוא. נותן נחם, נכון, בשר.

נכון או לא נכון?

אז לכן הנסתר הוא יותר מן הגלוי.

כי כשאתה קונה בשר, אתה חושב שזה לנדה, כן?

אתה חושב שזה ככה.

הבשר הזה מן השמיים.

אז מה לי אם זה נפל ישירות,

או בא דרך שם, זה בדיוק אותו דבר.

גם צירופים זה יותר מסובך, כי כביכול מסובך את הצירופים אחרי צירופים, מחלקה עד עשרה דרך על השולחן.

יותר יקר, זה יותר הרבה יותר ניסים. נכון, נכון.

כי בדרך יכול להיות הרבה תקלות, ויש כשרויות שהן על הפנים,

וגם מה שהגיע לשולחן יותר גרוע ממה שהגיע מן השמיים, נכון?

אז אם זה הגיע ועבר את כל הידיים,

ואנשים באמת שאמרו שזה יהיה באמת בכשרות ובהידור, עד שזה יגיע לך לשולחן,

זה נס הרבה יותר גלוי,

הרבה יותר גדול.

כי בשר שיורד מן השמיים אין ספק,

לא צריך השגחה.

מושגח.

אבל עד שיגיע לך חתיכת בשר שהוא יהיה באמת גלאט,

זה ניסי ניסים.

במצב היום של טעמת הממון והבצע,

הרמב״ן מביא שם את דברי האיבן עזרא ומשבח אותו ממה שכתב,

ששם שדי הוא מלשון משדד המערכות.

כדי לנס טבעי

צריך שם מיוחד.

משום שנס בטבע גדול הרבה יותר מנס גלוי.

בקריעת ים סוף לא הזכיר הכתוב,

שהיה צריך שם מיוחד.

ולנס בטבע היו צריכים לשם מיוחד, שדי.

שהוא משדד המערכות. וזה יסוד גדול ונפלא, שנתבער לנו בזה עניין נס נסתר,

שהוא גדול הרבה יותר לעין ארוך מנס גלוי.

זוהי הערה שהתעוררנו מהמגילה.

מעיין ברמב״ן בבראשית מ״ו ט״ו ורבי אברהם השיב

ואמר כי זה תמוה.

אם כן, למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עימה שהולידה משה והיא בת 130 שנה?

למה הפסוק לא פרסם שיוכבד הביאה את משה רבנו לעולם בגיל 130?

ולמה הזכיר דבר שרה שהייתה בת 90?

איזה נס יותר גדול.

אבל אומר לך דבר שהוא אמת,

הוא ברור בתורה.

כי הניסים שנעשים על ידי נביא שהתנבא כן מתחילה,

או מלאך

נגלה במלאכות השם,

יזכירה מה כתוב.

והנעשים מעליהם

לעזור צדיק

או להחריט רשע,

לא יזכירו בתורה ובנביאים.

אז הרמב״ן אומר,

כלל אמת וברור בתורה.

מה שהייתה הקדמה

על ידי נביא,

שכך יהיה,

כמו שהנביא הודיע לשרה שבשנה הבאה יהיה לה בן,

או

על ידי מלאך

שהוא מתגלה בשליחות של הקדוש ברוך הוא,

את אלה מזכיר הכתוב.

וזה דבר ברור.

משום שיש דברים, נגיד, שהנביא אמר שיקרה כך וכך.

אם ישראל יחזרו בתשובה,

אז אם הייתה נבואה לרעה,

היא תחזור לטובה.

ואם הם לא יחזרו בתשובה,

אז הנבואה רעה תתקיים.

נכון?

אז אם הנביא יודע אם ישראל ישמעו לו או לא ישמעו לו,

מה השם יודע?

אם ישמעו לנביא או לא ישמעו לו,

מה הטעם להגיד מראש?

אלא,

שאם זה יקרה,

והוא אמר מראש,

אז ידעו שזה בגלל מה שהוא אמר.

הוא אמר, אם לא תשובו בתשובה,

אז זה יהיה הסיבה לרעה.

ואז לא יוכלו לתלות את זה במקרה.

ולא יוכלו להגיד זה טבע.

כן?

אני מייאמן במקורת הרמב״ם.

מה?

מה, מה?

מה, מה, מה?

היא לא אמרה לאבא שלה בעתידות את גבירה, אלא היה... מה זה קשור?

לא נראה לנו?

לא.

לא בחלק הזה, בחלק אחר היא אמרה, היא שאמרה אם הבנים שמחה.

שייוולד לבן.

בקיצור, אז אומר הרמב״ן

שדברים שהודעו מראש,

אלה שהודעו מראש מזכירה מה כתוב, אבל הנעשים מעליהם,

מה זה מעליהם?

זה גם נס.

אבל נעשים מעליהם בלי הודעה

לעזור צדיק.

צדיק צריך נס עכשיו.

אז עושים לו נס. דוגמה, אברהם

קפץ לכבשן האש,

בטח בשם,

וניצל.

לא היה פרסום.

אין פרסום בתורה.

יש רמז קטן בשתי מילים, אור כסדים.

האור של הכסדים.

אז אם זה נס לעזור צדיק או להחריט רשעה,

לא יזכירו את זה בתורה ובנביאים.

אז זה הכלל.

אף על פי שבעצמות הניסים, הרי ניסים נסתרים גדולים הרבה יותר מניסים גלויים.

ניסים נסים נסתרים גדולים הרבה יותר מניסים גלויים.

אבל בתורה אין ניסים נסתרים מוזכרים כלל.

ומעולם לא עמדנו על דברי הרמב״ן

לרדת לעומקן של דברים.

עד שנתעוררנו על דבריו בקריאת המגילה.

הרי זה להיבהל ולהשתומם.

בכל המגילה לא נזכר אפילו פעם אחת שם השם,

שלא כדרך התורה.

שאין לך שום מעשה ופעולה בתורה הקדושה

שלא יהיה כתוב בשם השם.

ולדוגמה במצרים נאמר

ויתן אדוני את חן העם בעיני מצרים

ובמגילה כתוב

ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רועיה

כאילו שזה נעשה מעצמה.

מגילת איכה מלאה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא.

וכאן כתוב

איש יהודי אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל.

כאילו נבוכדנצר הוא שהסף את החורבן.

וכן בכל המגילה

עד שאפילו בקביעת ימי הפורים

לא הוזכר שמו של הקדוש ברוך הוא.

וזה מפליא מאוד שבכל מגילת אסתר של עמרם רוח הקודש

לא נזכר בה שם השם כלל.

עד שאפילו בקביעת חג ומועד בישראל

לא נזכר שם השם.

ומזה עמדנו על דברי הרמב״ן שזהו באמת סוד נסתר

ואכן אתה אל מסתתר אלוהי ישראל מושיע.

אז ישעה הנביא אומר אתה אל מסתתר.

למרות שאתה מסתתר ואין פרסום לשמך במעשים אלוהי ישראל מושיע.

זה אתה מושיע.

וזהו המסתתר שהניסים הכי גלויים הגדולים

הרבה יותר מסקריעת ים סוף וכדומה.

בכל זאת לא הזכירה אותם התורה הקדושה.

אז בימי מרדכי ואסתר

בהנהגה של אסתר פנים היה הקדוש ברוך הוא כביכול מסתתר

ובהנהגה של מסתתר

ייתכן שיורידו לאסתר מן השמיים תורה חדשה

ובכל זאת לא ייזכר שם שם השם שהוא כביכול אל מסתתר.

וזה להורות לנו מהו עניין נסתר

שבעצמות הניסים אין חילוק בינם לבין ניסים גלויים.

ולא עוד אלא שהם ניסים יותר גדולים בשביל להתבאר.

ובכל זאת לא נתפרש שם שם השם.

ובבחינה של הסתר פנים גם בניסים הכי גדולים ועצומים הוא מסתתר כביכול.

שהרי היה מעמד הר סיני פעם שנייה בפורים.

עם ישראל קיבלו את התורה מאהבה.

אז איזה פרסום היה על מעמד הר סיני הראשון?

ופה כביכול תורה חדשה.

דהיינו עם ישראל מקבל מהחדש. קיימו וקיבלו היהודים.

קיימו מה שקיבלו כבר. זה הכל בשתי מילים. קיימו וקיבלו היהודים.

כי הכל הסתר.

ובתוך ההסתר יש ניסים עצומים.

כמו בתקופה האחרונה שלנו.

כולם לא מבינים מה קורה פה.

אל מסתתר.

אבל אין דבר כזה.

הישועה

כבר רוחשת מלמטה.

כמו שיעקב אבל

על בנו על יוסף והקדוש ברוך הוא ממליכו במצרים.

אז הוא יושב באבל ומצטער,

והוא לא יודע שהקדוש ברוך הוא דואג להמליך אותו על כל ארץ מצרים

למשך שמונים שנה.

והוא יהיה המפרנס הגדול בהיסטוריה שפרנס את כל העולם כולו.

הכלכלן הכי טוב שהיה בעולם.

לא פישר.

פשרונים.

ומכאן יוצא לימוד גדול

בגודל העבודה.

שיום הפורים מטיל עלינו. והוא פרסום אין ניסה.

לכן אנחנו צריכים לפרסם את הנס.

הכל היה נסתר.

הכל היה בדרך הטבע.

אבל מחובתנו לפרסם את הנס. פרסום אין ניסה.

וצריך לקרוא את המגילה.

ומבטלים תלמוד תורה דרבים לקריאת המגילה ברבעם.

פרסום אין ניסה.

אין לך פרסום יותר גדול שכל התהליכים שבטבע, שנראים לך כאילו

אין קשר ביניהם.

חוט שזור ביניהם להביא לאיזה נקודה מסוימת שקדוש ברוך הוא חפץ.

וזה העניין החגים שהוקבעו בגלות. גם חנוכה.

אותו דבר פרסום מניסה.

שחגי הגלות

הם במצב של נסתר.

ולכן, הטילו חכמים, זיכרונם לברכה, על האדם לפרסם את הנס.

בעיקר זה צריך שהאדם יסב את עבודתו

בימים האלה.

בימי הפורים, בימי החנוכה, צריך

להתעורר על הנקודה הזאת שכל חיינו זה נסים.

אין טבע ואין מקרה.

הכל זה נסים.

הכל זה נסים.

וצריך לפרסם את הנס.

נסי נסים.

מפה צריך להתחזק

שגם אם לא רואים

שום בצבוץ של ישועה.

רואים רק צרות.

רק צרות.

מכה רודפת מכה.

מה יש לך יותר מהמגילה הזאת?

מכה רודפת מכה.

היהודים מסתבכים בגזרה שהולכים להרוג אותם

עד הסוף

וביום אחד.

יש לך צרה יותר גדולה מזו?

ומה יצא בסוף?

גאולה שלמה.

ונהפוך הוא, אור גדול, מחושך לאור גדול.

אבל הם עשו את הצעדים הנכונים.

הם קיבלו עליהם תענית שלושה ימים.

לילה ויום.

והם גם חזרו בתשובה.

והם פנו בתפילה לקדוש ברוך הוא.

וכשעושים את זה,

הקדוש ברוך הוא משנה את הגזרות, הרעות.

למה לא במשיח הזה?

מה?

למה לא במשיח הזה, עם כל כך הרבה קבילה?

בגלל ששס לא רוצים שהוא יגיע.

כי אם מבטלים את עבודתו של המחזר בתשובה,

אז הם מחזירים בשאלה.

למה יכול לקרב את הגאולה?

מה יכול לקרב את הגאולה?

תשובה.

תשובה. אז אם מונעים תשובה בישראל,

אז לא רוצים גאולה.

כי אם תהיה עכשיו גאולה, מה יקרה?

אין יותר חברי כנסת.

זהו.

מלך המשיח מנהיג את העולם.

אז למה צריך אותו עכשיו?

זה מפריע.

מה היה העוון של הנשיאים?

אותו דבר.

שהנשיאים חשבו על הכיסא שלהם.

ולכן הם אמרו שבארץ ישראל יש סכון נגד דוילה.

יש שם ענקים וארץ זוכרת יושביה.

מה זה מפחיד פחד פחדים.

וכל זה היה בשביל שלא יבחרו עוד פעם מחדש,

והם לא ייבחרו, ייתכן.

אז כדאי להישאר בתפקידים במדבר.

נו, ועם ישראל שמע להם כי הם היו הרוב.

היו רק שניים

שעמדו בפרץ.

יהושע בן נון וכלה בן יפונה,

שסתרו את דבריהם ואמרו לא.

נו, אבל הרוב קובע, לא.

הרוב, מה, הרוב טועה?

התורה אמרה, לא תהיה אחרי רבים לרעות.

אחר כך היא אמרה, אחרי רבים לעטות.

אבל אנשים מתפעלים מכמויות,

ולכן מתו 600,000 יהודים,

כי הם שמעו לרוב.

אבל

הקדוש ברוך הוא הבטיח שהארץ טובה.

אז גם אם יבואו כולם ויגידו ההפך, כי הם ראו בעיניים,

ולפי הבנתם, היא לא טובה.

לא שומעים להם. כי מי שבא ואומר דבר אחד נגד התורה,

או עושה מעשה נגד התורה,

אפילו אם הוא גדול הדור, אין שומעים לו בשום דבר כבר.

שמעתם?

אפילו אם גדול הדור עובר על העבירה

לא שומעים לו כבר בשום דבר.

והנה אני אראה לכם את זה כתוב פה בספר.

‫אחר כך הוא לא עובר על זה על דבר קטנה גדולה.

‫יש הבדל,

‫יש הבדל בין אדם רגיל,

‫כן, לבין

אדם שהוא גדול.

‫-כן, נגד הקדוש ברוך הוא.

‫יש פה כמה דברים.

‫הרב הקדוש רבי צבי מזידיצ'וב, ‫זכותו יגן עלינו,

‫אומר, אסור לעשות כמעשה הרב,

‫עד שתדע ברור שאינו נגד הלכה,

‫אפילו הוא צדיק מפורסם.

‫הצדיקים האמיתיים לא אמרו ‫שום דבר נגד התלמוד.

‫הרב הקדוש מלובלין אמר, ‫אסור להאמין משום רב ‫שאינו מוסמך עד אליהו.

‫הוא קרוב לעבודה זרה ממש.

‫תן לי רגע להגיד את הכותרות.

‫אסור לנהוג כמנהג ריבו,

‫אם הוא נגד התורה,

‫אפילו יעמיד לו הרב החמה ‫באמצע הרקיע ויבקע לו את הים.

‫מי שסומך על הוראת חכם

‫ויודע שהוראה שלא כדין,

‫נקרא מזיד.

‫רב שמצווה לעבור על דברי תורה, ‫אסור לשמוע לו.

‫אין זו מידת החכמים לומר, ‫קבלו דעתי בלי טעם.

‫מתנאי העבודה, אבל יפסיע ‫אפילו כחוט השערה ‫נגד התלמוד ושולחן ארוך.

‫מי שנוטה אפילו מדקדוק אחד של סופרים ‫הוא אליל מצד הסטרה האחרה, ‫רחמנא לצלן.

‫אם תראה ריבך עובר אפילו ‫על דבר אחד מדברי החכמים, זיכרונם לברכה, ‫הרחק מעל פתח ביתו.

‫כל הצדיקים, הרבי, הרב הקדוש מצאנז, ‫זכותו יגנה אני לא אומר. ‫כל הצדיקים, ריבותינו כולם לא סרו ‫מדבר אחד מהשולחן ארוך.

‫מי שירצה לבטל דבר אחד ‫מהתורה הקדושה, ‫לבסוף יכפור בכול.

‫אסור לעשות כמעשה ריבו ‫נגד השולחן ארוך.

‫אין רשות לשמוע לשום מורה הוראה ‫לחלוק על קבלת האבות.

‫מי שאומר שאי אפשר להטעות את הצדיק,

‫זה אפיקורסות.

‫המצווה לא תסור מדבריהם, ‫אפילו אומר לך,

‫על ימין שהוא שמאל,

‫לא שייך אלא בימי חכמי התלמוד.

‫אבל אחר חתימת התלמוד, ‫אין בידינו לחדש שום דבר מדעתנו.

‫בחכמי דור ודור לא שייך, לא תסור,

‫אלא אם אין משנים מדברי הקדמונים.

‫אבל אם מהפכים מדבריהם ואומרים ‫על ימין שמאל ועל שמאל ימין,

‫לא שייך בזה, לא תסור.

‫אדם גדול שעשה נגד התורה,

‫צריכים לחלוק עליו בכל ענייניו.

‫הפך האמת,

אין שומעין אפילו לאליהו,

‫בכל שכן לגדול אחר, ‫יהיה מי שיהיה.

‫אבל מה אומרת אם הייתם עוד שולחים על זה? ‫-רק לשופט כזה צריך לשמוע, ‫שאינו נשפע

‫רק מדעת תורה ולא מדעת הדור.

‫עכשיו רובם ככולם אומרים דעת הדור,

‫ולא דעת תורה.

‫-את היועצים.

כן.

‫רק אם הרב אומר כדברי הראשונים ‫ואינו משנה מדרכיהם,

‫אז תורה יבקשו מפיו ולא זולת.

‫גם הרבי אינו למעלה מהתורה הקדושה.

‫מצווה לפרסם החנפים שהם רשעים ‫ומראים עצמם כצדיקים.

‫מותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת.

‫מותר לספר בגנות מי ששמועותיו רעות ‫כדי להרחיק אחרים מעליו.

‫מי שעובר עבירה אחת בתמידות, ‫החיוב להרחיקו, לפרסמו.

‫קודם הגאולה התפרסמו החנפים ‫המראים עצמם כצדיקים,

‫ויתגלה רשעתן ‫כדי שלא יאכלו לה שם.

‫ויתגלה רשעתן כדי שלא יאכלו לה שם.

הרב הקדוש מצאנז

‫מבאר את טעמו ונימוקו ‫למה יצא חוצץ נגד רב אחד,

‫לפי שהרב הזה מקל בכמה ייסורים,

‫ומקרב את הכלים,

‫את הזמרים הפסולים, כן?

‫ואת יראי השם הוא רודף,

‫ויורד לחייהם ומגרשם מבית המדרש.

‫ועל ידי זה העם רוגבים אותם באבנים.

‫גם גוזר עליהם גזירות שונות ‫לעבירה ממצוות השם.

‫לרב כזה, מותר להקל בכבודו ‫ומצווה לזלזלו.

‫הפסוק מאריך בגנות רועי ישראל ‫שבדור האחרון,

‫ומזה רואים גודל החיוב להודיע זאת, ‫כדי לדע להישמר מהם.

‫הארי, זיכרונו לברכה, אומר, ‫כשם שליצנות עבירה גדולה,

‫כך מצווה להתלוצץ מעבודה זרה ‫וממנהיגי רשעים.

‫כך היה דרך הצדיקים, ‫להתלוצץ מרבס צבועים.

‫ואין בזה לשון הרע.

‫אדרבה, מצווה לפרסם מחנפים ‫כדי להתרחק מהם.

‫מי שאינו נזהר מחברה אחת תמיד,

‫מותר להחלימו ולספר בגנותו, ‫בין בפניו, בין שלא בפניו.

‫אדם שיש לו מידות מגונות, ‫מותר להזהיר בניו ותלמידיו ‫שלא יתחברו עימו, מצווה נמאיקה.

‫גם אפשר דמותר להגדיל העוולה ‫אם לא יתרחקו בני אדם ממנו.

‫במקום של הריסת הדת,

‫מצווה רבה וחוב גדול ‫לעמוד בפרץ,

‫ולא שייך איסור לשון הרע, ‫מחלוקת והלבנת פנים.

‫צריך לדעת חכמי הדור ‫באופיים האמיתי,

‫ואין בזה לשון הרע.

אך צריך זהירות יתרה פן יוסיף.

זאת אומרת,

אם אתה יודע שהאופי שלו זה להתגדר,

להתגאות על הציבור וכו' וכו',

אז יהיה מותר לעמוד על אופיו האמיתי.

בקיצור, כל מה שאמרתי לכם נכון להרגע זה כותרות.

את זה צריך ללמוד, את המקורות עכשיו על כל דבר.

אבל זה שיהיה בידכם שכל מה שקרה פה,

הדברים כבר ברורים.

כן?

אז בואו נקרא רגע דבר אחד.

הרב הקדוש רבי צבי מזידי צ'וב, זכותו יגן עלינו.

עוד בעניין נשאת ונתת באמונה.

שלא תהיה הכי פתי, יאמין לכל דבר.

אפילו לרב מובהק ומפורסם,

אפילו יהיה דומה הרב למלאך אדוני צבאות,

לא תאמין לשום עובדה ומעשה לנהוג אחריו

שום דקדוק מעשה

עד שתדקדק בעצמך בכל תנועה שראית לרמך ותהיה נושא ונותן בדבר מאיזה טעם ושורש

מה אשר עשה הרב תנועתו ומעשה זו.

ואל תשיב לנו מן המאמר של זיכרונה וברכה, אין לך אלא דיין שבימיך.

זה נאמר על דבר הספק בשיקול הדעת והסברה,

אבל לא נגד הלכה ברורה מפורשת בתלמוד ופוסקים.

מה זה שכתוב אין לך דיין אלא בימיך?

שלא תגיד, אם הוא דיין והוא אמר לי ככה אז אני עושה.

זה לא נאמר ככה, נאמר על זה,

על דבר ספק בשיקול הדעת והסברה ואין איזה פשיטות מההלכה,

והוא בא ואומר כך וכך, זה הסברה וככה צריך לפעול,

אז אין לך דיין אלא שבימיך.

אבל אם זה כבר כתוב הלכה ברורה ומפורשת בתלמוד ופוסקים,

אז אין לך אלא דיין שהוא בא לעקור איזה דבר שכתוב,

או שהוא לא מקיים בעצמו דבר שכתוב.

אי אפשר להגיד דבר כזה,

זה פטי.

הגם שהתנועה ועבודת רווחה הוטב בעיניך ויש לך הנאה הימנה,

כי מחמת אהבת רווחה יש לתנועה חן בעיניך, גם על זה אמר

הנועם אלימלך,

שהדבר כמין פסל חס ושלום.

צריך להיזהר

לעשות דוגמת תנועת רווחה.

יש כאלה רואים את הרבה מתנדנד ככה, עושה איזה תנועות או איזה דברים מסוימים,

הוא עושה ככה והוא חושב שהוא גם כן רבה, הוא כמו הרבה.

וזה מפורסם

לחסידים מאנשי מעשה.

אבל אם אתה נושא ונותן,

בתנועה יש לה טעם מן התורה,

והכוונה הרצויה על פי התורה,

אזי תשכיל ואז תעשה.

כמו שכתוב, למען תשכילון את כל אשר תעשו.

ובפרט, אם ראית, הרב עושה לעצמו איזה דבר שלא כדרך התורה,

כגון אם הוא מאחר את זמן התפילה.

הוא משנה את הזמן שכמוהו חכמים לכל דבר שבעולם, לכל המעשה.

אפילו זמן סעודת תלמידי חכמים.

הגם שהרב הוא צדיק ומפורסם,

לא תעבור אתה על דברי תורה ודברי חכמים, חס ושלום,

אפילו על תנועה אחת.

מהרב הצדיק שעושה,

באפשר הוא בהוראת שעה.

ואפשר שזה לפי מזג גופו וכוחו הוא עושה.

אפשר שזה על פי משקל בריאותו.

וצריך אתה לדונו לכף זכות.

וחלילה, חס ושלום, להרהר אחריו.

אבל אתה לא תעשה כמעשהו נגד התורה,

עד שתישא ותיתן עימו על מה ולמה הוא עושה כאילו.

וכאשר יראה לך טעם על פי התורה,

ויסבור לך דבר,

ויכנסו דבריו באוזניך אחר שתחקור בעניין, אז תאמין.

וזולת זה לא תאמין.

אפילו יאמר לך שקיבל מאליהו,

אל תאמין לו ולא תשמע לו.

כמו שדני צעקני הודיע שהוא בחלום ראה את אליהו מהצד וכו'.

וכבר אמרו, אם יבוא אליהו ויאמר חולצין

את הסנדל,

אין שומעין לו.

ואפילו נגד תקנות חכמים בלבד,

לא תשמע לו.

תודה לאן, יתברך.

בעלי גילוי אליהו האמיתיים,

כמו בעלי הזוהר,

והרמב״ן,

וחבריו,

והארי, זכרו לברכה, והבעל שם טוב,

לא אמרו לנו דבר אחד נגד דברי הגמרא בתלמוד,

אפילו כל שכן.

אפילו כלשהו.

לכן,

אחי ייזהר בזה.

וזהו תכלית,

נושא ונותן באמונה,

ובזה שלום לך.

זה נשאת ונתת באמונה, מסביר

הרב הקדוש מזידי שוב.

נשאת ונתת באמונה, במה?

לא במסחר.

אתה ביררת כל דבר שהרב שלך עשה והכל?

או שאתה עשית דברים נגד התורה, נגד ההלכה, נגד התרבות, נגד הפוסקים? כי אמרת, הרבי עשה, אז אני עושה, הדיין עשה,

אין לך דיין על שמי ימיך וכל מיני דברים.

אתה רואה שמוע בין אחיכם, אין, אתה רואה עוברים על בצדק תשפוט עמיתך,

אתה רואה בשקט תרחק, אתה רואה רכילות בלשון הרע, ויצא וזהו, וזהו, וזהו, וזהו, וזהו, וזהו, וזהו. אתה נגרר.

אתה סופר כמויות.

ומדברים אלו קל וחומר שלא תאמין לרב אשר אינו מוסמך מרב מובהק.

לא כמו היום שמקבלים תעודות, יורה יורה ידין ידין,

עם חתימות של החמלה.

רב מרב עד רב שקיבל מאליהו.

רב מוסמך כזה.

אין כזה דבר כזה.

מה?

זה לא כזה דבר כזה. כן.

מי?

כל האחרונים.

העבירו לא בסמיכות ושמיכה

כמו שהיה בזמנם.

אבל החופץ חיים

דיבר מהחזון איש.

חזון איש

דיבר מזה, וזה דיבר מזה, וזה דיבר מזה,

וכל אחד המשיך.

אז אמרתי, באופן הזה, כמו שאמרתי כרגע,

אז גדול הדור הכי מפורסם אצלנו אמר שהבא אחריו זה זה, וזה, וזה, וזה, וזה, וזה. זה לא שמיכה.

כמו שהיה בדורם.

אבל לפחות זה לא כמו ברבנות, שהולכים לקבל מבחן

ונהיה כאילו, יש לו תעודה,

אז הוא רב מוסמך.

כאילו להיות מוסמך שיהיה גדול בדור באמת,

זה לא מהרבנות.

זה אם גדולי הדור הקודמים אמרו עליו

שהוא ממשיך דרכם. כמו שאמרת פטירה ראית עליך, כאילו, שאתה חדול גדולה דור.

עזוב את זה, זה קטן מאוד מה שאתה אומר עכשיו.

אבל לדוגמה, שהחזון איש אמר על הרב שפירא,

שהרב שפירא זה הבן שלו לחיי העולם הבא.

הוא מהתלמידים המובהקים.

שר גרנרמן אמרתם את זה?

כן, אבל הוא לא היה מהשלישייה המובהקים.

הוא גם, הוא גם, ודאי שהוא גם.

אבל הוא לא היה מהשלישייה,

היו לו שלושה תלמידים

שהוא אמר עליהם שהם הבנים שלו לעולם הבא.

מי זה השנייה?

לא זוכר את שמותם.

ומדברים אלו,

קל וחומר שלא תאמין לרב אשר אינו מוסר.

הוא מוסמך מרב מובהק,

רב מרב עד רב שקיבל מאליהו, הוא מוסמך מחכמי הדור,

רובם ככולם צדיקים גדולי הדור.

אז לא תאמין

בזולתו הגם אשר יאמר לך הרב נביאות

ורוח הקודש,

לא תאמין.

כי מי יודע איזה רוח הוא.

היום חושבים שכל אלה שיודעים איזה דברים זה רוח קודש, זה רוח טומאה.

זה מספרים שיודעים לעשות כל מיני קונצים.

אבל מה זה נקרא גדול דור?

שימו לב,

גדול דור זה לא שהעם החליט שהוא גדול דור.

גדול דור זה מי שגדולי הדור.

הם אמרו שהוא גדול דור.

וזה לא אומר כמה תלמידים יש לו.

עוד פעם.

ומדברים אלו קל וחומר שלא תאמין לרב אשר אינו מוסמך מרב מובהק,

רב מרב עד רב שקיבל מליאו. הוא מוסמך מחכמי הדור,

רובם ככולם צדיקים גדולי הדור.

אם הוא מוסמך מחכמי הדור רובם ככולם צדיקים גדולי הדור,

לא תאמין.

בזולתו מישהו אחר,

הגם אם יאמר לך הרב הזה נביאות ורוח הקודש,

לא תאמין.

כי מי יודע איזה רוח הוא.

כמו שנביא לזה לאבא משער הקדושה,

לאמר הוא זיכרונו לחיי העולם הבא.

ויש לזה ראיות רבות מדרכי התורה.

ומורי זיכרונו לחיי העולם הבא אמר המאמין לכל אדם,

אפילו שאינו מוסמך,

אינו מאמין כלל,

וקרוב לעבודה זרה ממש,

חס ושלום.

ונאמר על פי התורה אשר יורוך,

בעל המשפט,

הגם שאין לך שופט שבימיך,

צריך לברר על פי התורה די כא אם הוא הולך,

על פי דרך התורה.

אז זאת אומרת,

אדם צריך לברר

על פי התורה אשר יורוך.

בעל המשפט,

אם זה על פי התורה אשר יורוך,

כשאומרים על פי התורה אשר יורוך,

אז בוא נראה בתורה,

בוא נראה בתורה,

האם זה על פי התורה אתה מורה לי?

בגלל שאדם הקים מפלגה, על פי התורה צריך למחוק אותו מן העולם,

ולבטל לו את השיעורים, ולבטל לו הוראות קבע, ולבטל את הכול, ולבטל לו את התלמידים, ולבטל הכול,

בגלל שהוא עשה מפלגה על פי דעת חכם גדול אחר?

זה על פי התורה?

איפה יש בתור הדבר כזה?

יש בדיוק הפוך, יש את הברגלים.

בדיוק הפוך.

ועיין ברמב״ם, סוף הלקות מלכים, סימני מלך משיח.

שם הדברים מבוארים.

להיום זה מספיק,

צריך לחזור על זה בשביל להבין.

הרב הקדוש רבי צבי מזרדיצ'ו, זכותו יגן עלינו.

מבאר שאסור לשמוע לשום רב או מנהיג לעבור אפילו על איסור קל מרבנן,

אפילו יעשה אותות ומופתים.

ועל זה נאמר, ונסעת ונתת באמונה לבדוק כל דבר ודבר שנאמר לך,

האם הוא על פי התורה.

ואל תבלבל לי את המוח, אין לך דיין,

אלא זה שבימיך.

זה לומר סברה

או טעם בדבר שלא כתוב אותו בהלכה או בפוסקים,

בתלמוד וכו'.

אבל אם זה כתוב במפורש,

אתה יכול לעקור את מה שכתוב בתורה,

מה שכתוב בשולחן ערוך,

בחושן משפט יוזן,

אתה יכול לעקור, שמוע בן החייכם ושפטתם צדק?

לא שומעים לרבנים כאלה בכלל.

גוצ'אבס!

גוצ'אבס.