חיזוק לפני אלול מפי הרב שלמה רביבו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו נמצאים עכשיו סמוך סמוך ונראה בעזרת השם ביום שני בלילה כבר ראש חודש אלול.

ראש חודש אלול.

קודם כל צריכים לדעת מה זה המושג, מה זה נקרא אלול? מה זה השם אלול?

מה זה אלול?

הרי כל החודשים, מה שתבוד ישרבה בלי סוף,

אבל כל חודש יש לו את השם, המהות של השם.

מה השם של המהות של אלול?

יש בתרומת הדשן, הוא אחד מהראשונים,

התלמיד שלו, זה אלקות היושר,

הוא כותב בשמו, בשם תרומת הדשן,

שאלול,

המילה אלול זה מלשון,

היא הלילון, כלומר התרגום אומר את זה יתורו,

יתורו,

בממית במה בתרגום של יתורו,

הלילין, כלומר מלשון לחפש, לאתור, לחפש.

הלילין זה אלול, לחפש.

כל המהות של אלול זה אדם צריך לחפש ולפשפש במעשיו.

זה המהות של המילה אלול.

אלול, הלילין, הפשט הוא שצריכים לחפש ולבדוק

מה צריך לחפש, מה צריך לפשפש.

יש שני חלקים שצריך לפשפש. א', דבר ראשון,

את הדברים שאדם עושה לא בסדר, את העבירות שהוא עושה.

אז הוא צריך לבדוק את זה,

מה העבירות שהוא עשה ולתקן אותן.

עוד דבר,

גם בדברים הטובים שהוא עשה,

במצוות שהוא עשה,

הוא עשה מצוות, את הנקודות התורפה של המצווה.

הוא עשה את זה, הרבה פעמים את המצוות, בלי הרבה חשק,

בלי הרבה שמחה, עם הרבה נגיעות,

הרבה עניינים צדדיים שהוא רצה.

איך המסילת ישרים אומר בפרק ג',

אומר המסילת ישרים,

נוח לו הרע, הגמרא אומרת בעירובין יג, נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ועכשיו שנברא מה הוא צריך לעשות?

יפשפש במעשיו.

זה העניין של אלו בעיקר, לפשפש במעשים.

ואמרלה,

ימשמש, למשמש, לא רק לפשפש, אלא למשמש.

אז הוא כותב פה ששתי הלשונות האלו,

יש הבדל ביניהן, וזה שתי אזהרות בעצם.

יש את הפשפוש במעשים, לחקור על כל המעשים ולהתבונן.

מה זה נקרא לחקור, לפשפש?

זה לחקור על כל המעשים שלו,

מה המעשים הטובים, מה המעשים שזה לא על פי השם.

וזה מה שדיברנו מקודם, המצוות, העבירות שהוא עשה.

והמעשים הלא-טובים, הוא צריך לבאר אותם מהעולם.

זה נקרא לפשפש, לבדוק, לחקור.

אבל יש גם למשמש, אמרלה. מה זה המשמוש?

אומר המסילת ישרים, זה גם מה שדיברנו.

המשמוש הוא במעשים הטובים עצמם.

לחקור ולראות אם יש בהם איזה פנייה,

אם יש בהם איזה פנייה או פגם שהיא לא טובה.

גם במעשים הטובים אנחנו צריכים לפשפש ולבדוק,

אולי יש בהם איזה פגם שהוא לא טוב,

שלא עשיתי את זה לשם שמיים.

איך הרמב״ם אומר בסוף, הרמב״ם בפירוש המשניות אומר,

ולכך הרבה להם תורה ומצוות,

כבושבוך הוא הרבה להם תורה ומצוות. למה כבושבוך הוא הרבה תורה ומצוות?

כתוב ברמב״ם, בפירוש המשניות, כתוב דבר נורא.

אומר הרמב״ם, כבושבוך הוא הרבה תורה ומצוות. למה?

שאם נגד עשית מצווה אחת פחות טוב, פחות מצווה אחרת, אתה עשה את זה. שאולי,

אומר הרמב״ם, יפה מאוד, יהיה מצווה אחת שהוא יעשה אותה בשלמות.

כי אדם זוכר כשהוא עושה דבר במצווה שלם.

אז ירבה להם הרבה תורה ומצוות, כמו שאתה אומר,

מה השם?

מיכאל. מיכאל, כמו שמיכאל אומר, יש לנו פה כמה מיכאל.

אומר מיכאל

שהקדוש ברוך הוא ירבה להם כדי שאולי מצווה אחת תעשה בשלמות. עד כדי כך שהגמרא מספרת,

אבל עוד מעט נגיע לגמרא,

זה דבר נורא,

שרואים הרמב״ם מביא את זה.

אבל כבר אני אגיע לזה,

בעזרת השם.

מכל מקום, פה אנחנו רואים שיש לפשפש ויש למשמש.

לפשפש זה לחקור במעשים הרעים שלי,

ולמשמש זה כמו שאני תופס בבגד וממשמש אותו.

זה את הדברים הטובים,

אבל נבחון אותם. זה היה באמת רציני מה שעשיתי?

למה הלכתי, מה עשיתי ככה, מה שהלכתי, התפללתי היום?

בואו נבדוק את התפילה.

בגלל שאני כל יום מתפלל,

אז עשיתי היום כמו מצוות אנשים מלומדה, טק טק טק טק בלי לחשוב.

אדם שמתפלל ככה כמו שהוא רגיל, בלי לחשוב על המילים, אז מה זה, איזה תפילה זה?

צריך למשמש, התפילה הזאת לא שווה, מה זה?

הגמרא אומרת אוי ואבוי על דברים כאלה, מצוות אנשים מלומדה, כמו שבחור שונא את זה.

אדם צריך לבוא לתפילה כל פעם מחדש בשמחה.

אז זה המעשים הטובים שאתה עושה כביכול, צריך משמוש,

לבדוק את זה.

אנחנו באים להתפלל, צריך לבדוק כל תפילה.

ואם אנחנו מדברים על התפילה, רבותיי, צריכים לדעת, אנחנו במצב, בדור שהשם ירחם.

כמה צרות שיש, ומצב שלי כבתא דמשיחא, השם ירחם, ממש תראו מה שכתוב בחז״ל.

והדבר שיכול להציל אותנו, שתי דברים, אחד זה התפילה.

תפילה, ואני רוצה לדעת, שצריכים לדעת מה זה תפילה. תפילה היא צריכה לבוא מכל קירות הלב.

אדם צריך לצעוק לקדוש ברוך הוא.

במיוחד עכשיו מגיע אלול.

באלול אנחנו צריכים, בשלושים יום שאמרנו,

צריכים להתכונן ליום הדין.

ומתחילת אלול צריכים להתכונן, לא יודעים להכין את עצמנו ליום הדין.

ואחת ההכנות החשובות זה התפילה,

שאנחנו צריכים לצעוק ולהתפלל לקדוש ברוך הוא.

היה אחד מתלמידי הגאון מווילנה,

קראו לו רבי יהושע ברדוקי.

הוא רצה לעלות לארץ. מתלמידי הגאון מווילנה, רבי יהושע ברדוקי,

והוא אמר לי אשתו, תראי,

תעלי את לארץ לבינתיים.

אני אשאר פה עם שתי הילדים. תמצאי דירה בירושלים.

הכל טוב עד שתסתדרי, אז תשלחי לי טלגרמה ואז אני אעלה עם הילדים.

וככה היה, אשתו עלתה, מצאה דירה בירושלים,

ואחרי זה הולכה לראות טלגרמה שהיא כבר בירושלים, שהוא יכול לבוא. והוא בא עם הילדים. איך באים אז?

אוניות, ספינות, אוניות.

והנה באונייה של רבי יהושע ברדוקי, באמצע הנסיעה,

סערה,

סערה כפשוטה.

וסערה כל כך שהאונייה לא רק חישבה להישבר,

אלא גם נשברה.

תמיד אנחנו אומרים, חישבה להישבר, אבל לא, נשברה האונייה,

כן?

וכולם מוצאים את עצמם במים. רבי יהושע ברדוקי מוצא את עצמו במים,

הוא רואה את הבן והבת שלו, מיד תופס אותם,

נתפסים באיזה מקל

עם הבן והבת שלו, וממשיך קצת לשחות, לשחות,

אבל הגלים ממשיכים.

זה לא שהאונייה נשברה, אז נגמר.

וגם הוא ראה שגם הקרש כמעט,

הקרש גם, שהוא החזיק בו

מהגלים עף לו מהידיים,

אז הוא תופס את הילדים בכוח, את שתי הילדים, עם כל הכוחות שלו,

ועד שהים קצת נרגע,

אז הוא שם את הבן על הכתף הימני,

ואת הבת שלו הקטנה על הכתף השמאלי,

ורבי יהושע ברדוקי מנסה לשחות, הוא לא יודע לאן, הוא לא רואה כיוון,

אבל הוא שוחר, רבי יהושע ברדוקי, לנסות להציל את עצמו עם הילדים.

הוא סוחב וסוחב, ואז הוא מרגיש שכבר הכוחות,

אין כוחות.

תש כוחו.

ואז הוא עושה חשבון שאם הוא ממשיך ככה בשחייה,

אז שלושתם תובעים.

שלושתם תובעים.

אם הוא ממשיך ככה בשחייה, שלושתם תובעים.

הוא החליט שהוא חייב להוריד אחד,

השם מרחם על הילדים, רבותיי, זו החלטה קשה מאוד,

אבל הוא יודע מה עדיף, ששתיים לפחות ינצלו.

אז הוא חייב להוריד אחד מהילדים שלו, או את הבן או את הבת.

דברים כאלה, החלטות כאלה קשות,

אדם מאבד את העשתונות, השם מרחם.

אבל רבי יהושע ברדוקי, אדם גדול בתורה,

ואז מה הוא עושה?

מה הגמרא אומרת? ואז הוא משנן את הסוגיה במסכת הוריות,

דף יג.

אמרה שם, אומרת, כהן קודם לישראל,

הביא לישראל, בן קודם לבת, כי בן חייב בתורה, בת לא חייבת בתורה.

אז אם יש לי את מי להציל, בן קודם לבת.

ואז רבי יהושע ברדוקי אומר להם את המשנה לילדים הקטנים,

והוא אומר להם, ובן קודמת לבת.

אז הוא אומר לביתו הקטנה, ביתי,

את צריכה לעזוב אותי, להשתחרר,

אני חייב.

היא אומרת לו, מה פתאום, אבא, מה זאת אומרת? אני אמות, על המים.

הוא אומר לה, אבל אני לא יכול.

אחד, אני יכול לשים על מרכז הכתף שלי, על מרכז הגב שלי,

ואיתו אני עוד יכול להמשיך לשחות, אבל עם שתיכם, עם שתי ילדים, אני לא יכול, ממש לא יכול.

אם היה לי כוחות, הוא אמר, ודאי.

והבת, כמובן, שהיא לא רוצה, ילדה קטנה, מה פתאום?

ואז רבי יהושע ברדוקי עושה את הדבר הנורא ביותר, אין ברירה, זה מצב שאין מה לעשות.

ורבי יהושע ברדוגי מוריד אותה בכוח למים,

עם כל הכאב, עם כל הצער, זה דבר נורא, זה רגעים מאוד קשים.

שם ירחם.

אבא, כך צריך לעשות, אבל אין לו ברירה.

וכשהוא מוריד אותה למים, רבי יהושע ברדוגי,

הוא ממשיך קצת לשחות,

הוא לא רוצה להסתכל אפילו אחורה,

עיניו דומעות, גרונו נחנק,

מוריד את הבד למים.

הוא לא רוצה אפילו להסתכל,

הוא מוריד אותה וממשיך עם הילד.

ואז הוא שומע צעקה, אבא.

הבת שלו צועקת בקול הכוחות, אבא.

התחילה להרגיש שהמים נכנסים לפה, צערך, אבא.

מישהו אמר דוגי כולו הזדעזע, הוא לא יכול,

חזר אחורה, תפס אותה, החזיר אותה על הכתף,

והמשיך לנסות עוד לשחות ועוד לשחות.

והוא סוחר עוד עשר דקות, עוד רבע שעה,

ואז עד שהוא רואה מרחוק איזה אי

תפס כוחות רבי ישועה מרדוקי, הנה הוא כבר מגיע עם הכוחות האחרונים עד שהוא הגיע.

האי מאולף, כלומר כשהוא הגיע לאי והתעלף על המקום.

הילדים כבר סחבו אותו לאי,

אחרי כשעה שרבי שועה ברדוקי התעורר והכול,

הילדה הקטנה ניגשת אליו,

מסתכלת לו בעיניים,

אומרת לו, אבא,

איך עשית לי את זה?

היא מסתכלת ואומרת לו, איך עשית לי את זה?

זרקת אותי לים?

זרקת אותי לטביעה?

הוא אמר לה, לא היה לי כוח.

היא אומרת לו, לא היה לך כוח?

אז איך אחרי זה כן הבאת אותי?

איך אחרי זה כן?

ואז רבי שועה ברדוקי אומר לה, תשמעי, בתי,

האמיני לי שברגע שהורדתי אותך למים,

לא היה לי כוח.

אבל כשצעקת לי, אבא,

זה נסך בי כוחות חדשים, זה עצמו נתן לי.

שמעתי את הצעקה שלך, אבא, עם כל הכוח,

זה עצמו נתן לי כוחות.

וזה מה שנתן לי את הכוח, והמשכתי לשחות, הצעקה שלך.

רבי שועה ברדוקי הגיע לארץ.

כל יום באלול הוא היה מדבר ונותן דרשה, כל שנה אותה דרשה בבית כנסת הגדול בירושלים, ליד חורבת יהודה הנשיא.

הוא היה שם גר, והוא היה אומר את הדרשה שלו, והוא אמר,

אחרי הסיפור שעברתי הבנתי את הפסוק,

תנו עוז לאלוקים,

אמר רבי שועה ברדוקי.

תנו עוז, תנו כוח לאלוקים. אנחנו ניתן כוח לאלוקים?

הוא נותן לנו הכול.

אומר רבי ישועה ברדוקי הפשט הוא תנו עוז לאלוקים, לפעמים איש נגזר על אדם גזירה.

הקדוש ברוך הוא גזר, אי אפשר, אבל אם אתה נותן כוח, אתה צועק אבא לקדוש ברוך הוא, עם כל הכוח,

אבא, ריבונו של עולם, תעזור לי,

תנו עוז לאלוקים, אז אפילו שנכרה אין, אבל זה נוסך כוחות, הקדוש ברוך הוא אומר, אה,

הגעת למצב שאתה צועק עם כל הכוח, אבא לאבא שבשמיים?

אז אפילו שיש גזירה, הקדוש ברוך הוא יכול להציל אותך ולהוציא אותך.

זה רבותיי, כוחה של תפילה.

יש לנו תפילה ויש לנו אבא.

אנחנו צריכים לצעוק לאבא, כל אחד.

אין אחד בכלל ישראל שאין לו פה קלח בבעיות שלו.

כל אחד הבעיות הן בעיות שלו.

הראש ברוך הוא נותן לכל אחת את הבעיות שלו לפי הכוחות שלו.

אדם יחליף בצרות שלו עם צרות של מישהו אחר, הוא לא יסתדר.

הוא לא יכול להסתדר. השם נותן לכל אחת את הבעיות שיכולות להתאים לו, שהוא יכול לעמוד בהן.

ועליהם הוא צריך לקרוא, להתפלל. אבא, לצעוק לאבא, כוח התפילה, זה כוח התפילה.

אתם יודעים שבמתי מדבר,

כל שנה היו מתו במדבר

אחרי שהם התלוננו אז,

אז כולם היו צריכים, נגזרה גזירה על כולם למות במדבר.

וככה במשך כל השנים, 40 שנה, כל שנה היו חופרים קבר ונכנסים כולם,

והיה כל פעם חלק יורד, נשארים מתים, ואז היו מכנסים אותם.

ובשנה האחרונה, טו באב אתה מתכוון,

בשנה האחרונה,

בשנה האחרונה

של ה-40 נשארה קבוצה אחרונה של איזה 15,000 איש שנכנסו,

קבוצה אחרונה של כלל ישראל לפי החשבון,

15,000 שנכנסו לקברים,

וגם מחכים שם, זה השנה האחרונה.

והגמרא אומרת שלכן זה היה אחרי זה,

אחד מהם הטובים לישראל כטו באב, אחד הדברים.

אז שם הגמרא חיכו עוד יום ועוד יום,

רואים יומיים, מה קרה?

הם חיים, אולי הייתה טעות.

אחרי כמה ימים כבר ראו שזו לא טעות, הם יצאו החוצה.

מה קרה פתאום?

כל השנים התפללו, ידעו שחלק מתים.

מה קרה בשנה הזאת, פתאום כן הם הצליחו?

כל השנים הם ידעו שחלק מהם מתים, הם התפללו.

אבל כל אחד חושב, לי לא, אני אהיה בסדר.

כנראה זה החבר שלי ימות. הוא התפלל, הוא פחד, אבל בשנה האחרונה הם ידעו שזה רק הם, זהו, כל הגמוזה מתה.

אז התפילות היו מקרב הלב.

אני גזירה, גזירה,

אבל כשהתפילה היא מקרב הלב, מכל הכוח,

זה שובר את הכול, ולכן הם ניצלו. אנשים הרבה פעמים חושבים,

גם כשאדם חולה ומשהו, הרופא יעזור. הוא לא מאה אחוז נותן את זה לקדוש ברוך הוא.

כן, הוא מתפלל, אבל גם זה יעזור, גם הרופא, גם אני אלך לזה, אני אסתדר עוד.

אבל כשזה מגיע למצב שאדם אומר, אין לי כלום, כלום, כלום, כלום, רק אתה, הקדוש ברוך הוא,

רק אתה מה שיכול לעזור לי,

אז התפילה שלו יכולה לבקוע.

זהו, תפילה שיכולה לשבור הכול.

זה התפילה, וזה כוח של התפילה שהשם נתן לנו.

כוח של התפילה.

אתם יודעים, יש גמרא במסכת קידושין.

הגמרא שמה אומרת

שאחד המוראים הגיע, שלח את הבן שלו ללמוד תורה,

ואחרי זה, כשהוא חזר הבן שלו, הוא אומר לו, נו, מה למדת?

רב אוכל זה היה.

ואחד המוראים, הגמרא אומרת, שלח את הבן שלו ללמוד תורה, אמר לו, נו, מה למדת? התחיל לדבר איתו, הוא רואה שהוא לא רציני.

רציני.

אז אמר לו, אני צריך לעבוד פה בבית, לפרנס את המשפחה ולשלוח אותך ללמוד תורה.

אם אתה לא שולט בחומר, חביבי, תישאר פה בבית, אני הולך ללמוד תורה.

הוא היה צדיק גדול.

הלכו לישיבה.

ראש הישיבה שמע שהוא מגיע, אבא, הוא היה אדם צדיק גדול.

היה להם בעיה בישיבה, אומרת הגמרא בקידושין. מה הייתה הבעיה?

היה שם אחד המזיקים. מזיק.

אז היה מזיקים.

מזיק שכל פעם מישהו היה נשאר אחד בבית מדרש, הוא היה עושה לו שמות, המזיק הזה.

אז היה אסור שיישאר מישהו אחד לבד בבית מדרש.

היו רק צריכים כמה.

אמר ראש הישיבה, הוא, אבא שלו בא, היה צדיק גדול.

הוא אמר, הוא יבוא, אף אחד לא יזמין אותו בליל שבת רבות. אף אחד לא תזמין אותו הביתה בלילה.

שיישאר בבית המדרש, הוא צדיק גדול, הוא יצליח על המזיק.

הראש היוון שם לא יכל.

אבל אבא שלו היה ידוע, אדם צדיק גדול, אמר הוא יצליח.

וככה, אף אחד לא הסבין אותו,

בלילה הוא נשאר בבית מדרש.

ופתאום אומרת הגמרא, בלילה הוא רואה חיה כזאת, מזיק.

המזיק הזה היה עם שבע ראשים.

אתם יודעים מה זה מזיק עם שבע ראשים?

משהו מבהיל.

אין לנו דברים כאלה היום.

ואז הגמרא בקידושין, מזיק עם שבע ראשים.

מיד הוא התחיל להתפלל, להתפלל לקידוש ברוך הוא בחר,

וכל קריאה שהוא עשה, נפל לו ראש,

עד שהוא הרג את המזיק.

מחר רע בבוקר באו כולם,

חושב שבע היה מבסוט.

הוא בא אליו ואמר לו, איך עשית לי את זה?

איך השארת אותי פה? אמר לו, אני ידעתי שאתה אדם צדיק גדול, והכוח התפילה שלך יכול לעזור.

שואל המהרשו על המקום שם בקידושין.

שואל המהרשו, קושייה עצומה, הוא לא מבין.

הרי מי שנעשה לו נס, מה הדין?

מנקים לו מהזכויות.

אומר המהרשו, אתה רוצה שלכם לא יהיה פה מזיק, לחיות פה בטוב, בישיבה,

אתה גורם לבן אדם שינקו לו מהזכויות שלו, הרי נעשה לו נס. השם, עשה לו נס פה, מזיק עם שבע ראשים זה דבר שאי אפשר.

והשם עשה לו נס, אז אתה גורם לו שינקו לו מהזכויות.

איך אתה עושה את זה?

אומר המהרשו, יש סוד, רבותיי, וזה יסוד חשוב.

כשעושים לבן אדם נס, נכון, מנקים מהזכויות,

אבל אם הוא על ידי תפילה,

זה לא נס, זה טבע, אומר המהרשו.

כשאדם מתפלל וצועק לקדוש ברוך הוא זה טבע וזה לא נס,

ולא מנקים אפילו מהזכויות.

אתם יודעים מה זה קורה בשביל תפילה, רבותיי?

זה טבע, הדת תפילה זה הטבע שהשם ברא, זה טבע.

ומתי הוא נקים לו מהזכויות? אם הוא לא היה מתפלל?

הוא לא מתפלל ונעשה לו על ידי נס,

אז מנקים לו מהזכויות.

אם אדם מתפלל וצועק לקדוש ברוך הוא, תפילה שהיא תפילה, לא תפילה של...

אבל לפי זה ראש הישיבה יכול היה להתפלל.

אבל צריך תפילה. ראש הישיבה כנראה, הוא לא היה צדיק בדרגה כזאת של התפילה מכל הלב.

הוא הרגיש שהתפילה שלו מכל הלב.

אבל הוא יודע שאדם הזה הצדיק זה תפילה מכל הלב.

והתפילה זה טבע, וטבע יכול לשבור. אין, לא מנקים מהזכויות.

ככה אומר רמא הרשע רבותיי, זה השם הטען מכוח של התפילה.

כל יהודי איפה שהוא נמצא

יכול להתפלל לקדוש ברוך הוא, לצעוק אליו, לזעוק אליו מקירות לבבו.

יש אבא ששומע אותנו,

אבא שמקשיב לנו, אבל צריך שתהיה צעקה לקדוש ברוך הוא והכול נפתח.

רבותיי, אנחנו נמצאים, אני רוצה להגיד לכם, איש גמרא בעבודה זרה. הגמרא אומרת בדפים הראשונים בעבודה זרה,

אותו סוגיה גם נמצאת בראש השנה.

הגמרא אומרת שמלך וציבור נכנסים לדין.

מי נכנס ראשון לדין?

מלך או ציבור?

אומרת הגמרא, מלך נכנס ראשון לדין.

הקדוש ברוך הוא מכניס קודם כל מלך לדין, אחרי זה את הציבור.

למה אומרת הגמרא?

שתי טעמים. אחד הטעמים של הגמרא,

כדי דלא ליפרוש חרון אף.

כי אם הרבה נכנסים,

מי שבסוף,

אז פחות רחמים איתו בדין.

כי כבר הקדוש ברוך הוא כועס על כל העבירות של כל האנשים האלה שעשו.

אז מי שבסוף, כבר פחות יש עליו רחמים.

מי שנכנס ראשון, יש הרבה רחמים.

אז למלך,

כשדנים אותו שיהיה לו הרבה רחמים, הוא מלך.

כבוד המלך, אז לכן מלך נכנס ראשון לדין.

למה?

כדי שיהיה הרבה רחמים.

נו רבותיי, כל אחד רוצה בראש השנה היום עומדים להיכנס ראשון לדין. הקדוש ברוך הוא דן את כל כלל ישראל.

כל אחד מאיתנו רוצה להיכנס ראשון לדין.

איך עושים את זה?

אם אנחנו נכנסים ראשון, יש הרבה רחמים. אתם יודעים מה זה רחמים?

כשיש מלא רחמים, אז כל השנה אחרת.

כל השנה אחרת.

איך ההצלחה בלימוד שלנו, איך ההצלחה בבריאות שלנו, איך ההצלחה בפרנסה שלנו. הכל, הכל זה אלול.

זה ראש השנה, יום הדין להכל.

בא פעם אחת לרב חיים קנייבסקי.

הוא אמר לו, איזה השתדלות אני צריך לעשות כדי לפרנסה?

הוא אמר לו, השתדלות תעשה אותה בראש השנה, תתפלל חזק.

זו ההשתדלות שתעשה, הוא אמר לו.

ראש השנה זה הכל, כל השנה.

נו, אז כל אחד רוצה להיכנס ראשון, לצאת בריא השנה, להצליח, הכל.

איך מצליחים, איך נכנסים ראשון? אולי גם נשלים נפילה.

אומר רבי צחוק בלאזר, אומר רבי צחוק בלאזר,

מי שמתחיל את האלול ראשון,

הוא נכנס ראשון לדין בראש השנה.

או-טו-טו יש לנו אלול.

יש כאלה שמתחילים את האלול מאוחר.

מי שמתחיל את האלול ראשון, דבר בראש חודש אלול הוא עושה שינוי.

עכשיו הוא מכין את עצמו לכבוד האלול, לפני אלול, ובאלו הוא כבר נכנס עם הכל.

עם הדבקות יותר בתפילה, לפשפש יותר במעשים, להתחזק בכל צעד.

מי שנכנס ראשון לאלול מתחיל את האלול חזק ראשון, אומר רבי צחוק בלאזר, הוא נכנס ראשון לדין.

ואז יש הרבה ים של רחמים.

הגמרא אומרת, דירשו השם בהימצאו,

בקשו בהיותו קרוב. אז הגמרא בראשונה י״ח דורשת על מה זה הולך?

על עשרת ימי תשובה.

אבל יש פה שתי חלקים, רבותיי. דירשו השם בהימצאו, קראו בהיותו קרוב.

יש פנים יפות, אומר הפנים יפות, בעל המקנה.

חידוש נורא.

דירשו השם בהימצאו, הימצאו כשהוא נמצא. זה באמת ראש השנה ועשרת ימי תשובה.

אבל מה ההמשך? קראו בהיותו קרוב.

אומר הפסוק, אל תחכה אבל עד דירשו השם בהימצאו עד שהשם נמצא,

אלא קראו בהיותו קרוב. מראש חודש אלול הוא מתקרב אלינו.

מראש חודש אלול, הקב' ברוך הוא כבר קרוב אל עם ישראל.

אז אל תחכה עד שיהיה בהימצאו כשהוא נמצא, אלא כבר בהיותו קרוב, שהוא מתחיל להתקרב.

קראו השם בהיותו קרוב כבר מראש חודש אלול, תתחיל לקרוא ונתחזק

כבר מאז שהוא קרוב אלינו.

כתוב בכתבי הארי, ובכתה את אביה ירח ימים.

אתם יודעים, זה אליפת תואר בפרשה, ובכתה את אביה ירח ימים.

אומר הארי זל, אלו שלושים יומים של אלול.

כך כתוב בכתבי הארי, אלו שלושים יום של אלול.

השלושים יום של אלול צריך להתחיל אותם, לפקוד, להתחנן, לבקש מהקדוש ברוך הוא.

לכן אומרים, תראו את המשנה ברורה, סליחות מראש חודש אלול. למה?

כי אלו ימי רצון.

אלו ימי רצון. מראש חודש אלול זה ימים רצון, שקדוש ברוך הוא נמצא אצלנו.

רבותיי, אדם שרוצה לעלות לגורד שחקים,

אתם יודעים, כמה זה קשה לעלות לגורד שחקים. 100 קומות, לעלות במדרגות, זה עד שאתה מגיע לשם כולך כבר, ניסיתם פעם לעלות 100 קומות.

אוי וואי, כולך מים עייף, אני רק עולה ארבע מדרגות כבר מפני הרגליים.

100 קומות.

אתם יודעים מה שזה.

כן, זה קשה.

כל השנה אנחנו צריכים לחזור בתשובה לעלות 100 קומות.

אבל בראש אלול,

זה אתה עולה במעלית, זה רק לוחץ כפתור.

אלול יש לנו מקפצה, זה מעלית.

אתה עולה לגורד שחקים, נכנס למעלית, לוחץ על כפתור, זהו.

הקדוש ברוך הוא קרוב אלינו, אנחנו יכולים לקפוץ בימים האלה.

צריך לעשות שינוי, ותראו איך זה יותר קל מכל השנה, כי הקדוש ברוך הוא קרוב.

נו, ואם הקדוש ברוך הוא קרוב וזה יותר קל, רבותיי, אז הגמרא במנחות מ״ג אומרת,

קשה עונשו של לבן מעונשו של תכלת.

כלומר, אחד שלא שם ציצית, שזה לבן,

הרבה יותר העונש שלו חמור ממי שלא שם תכלת. תכלת קשה להשיג. היום זה לא מה שהיה בזמן חז״ל, תכלת.

היה איזה דג שקשה להשיג אותו של התכלת.

כן?

לא פשוט להשיג את הדג הזה, היום אין לנו את זה.

היום לא צריך לשים תכלת.

כבר רבי בריאס, יש תשובות ארוכות בזה,

או פעם נדבר על זה אם אתם רוצים על הנושא הזה, למה העניין להחמיר, לפחות לעשות את ה... כמו אלה שטוענים שזה כן התכלת. למה לא העניין להחמיר?

איזה שיעור בפני עצמו נמסור על זה פעם, לא זה הנושא שלנו.

אבל מה אומרת הגמרא במנחות?

קשה עונשו של לבן מעונשו של תכלת.

למה?

כי עונשו של לבן זה קל להשיג.

אין אחד יכול לקנות איצטית לב רגילה לבן, פתיליות רגילות.

תכלת זה סיפור, זה עולה הרבה כסף, זה להשיג את הדג הזה של התכלת.

רבותיי, אלול מי שלא חוזר בתשובה, זה קל, קשה עונשו של אלול מי עונשו של כל השנה,

כל השנה הם לא חוזרים בתשובה, זה יותר קשה.

אבל אלול שהקדוש ברוך הוא קרוב אליך,

הקדוש ברוך הוא נמצא איתך.

רק תחזור, נותן לך את הכול, והאדם אומר, עזוב, אין לי כוח לחשוב על זה, אין לי כוח להיכנס לזה.

קשה עונשו של לבן מי עונשו של תכלת.

אדם צריך לדעת,

אלול מתחיל, הוא צריך עם כל הכוחות.

כל הכוחות שלו, אלול לפני ראש השנה, מראש חודש אלול, צריך אדם להתחזק,

הן בסליחות, הן בלימוד התורה, הן בתפילה.

חפץ חיים.

היה בישיבה

שלו מוסר באלול,

הוא מסר שיחה של שלוש דקות בלבד.

והוא אמר בשיחה שלו.

הוא אמר בשלוש דקות האלה, הוא אמר,

רבותיי,

אתם יודעים שקשה להשיג פה אתרוגים ולולבים,

כי זה היה, אתם שם הכל שלג,

אין שם חקלאות קשה מאוד, אז היו מביאים את זה ממדינות אחרות.

הוא אומר, וכמה אנחנו משיגים פה בקושי?

וכולם מסתכלים על העשירים שיש להם כסף לקנות אתרוג,

ארבעת המינים. כולנו מקנאים בהם, אה,

אבל למה לנו אין לקנות? לזכות במצווה הגדולה הזאתי.

ואז הרים על חפץ חיים את הקול שלו וזעק ואמר, רבותיי,

כל המצווה של האתרוג וארבעת המינים זה מצווה אחת מדאורייתא.

אבל לימוד תורה שזה בדקה אחת עומד על חפץ חיים, יש 200 מילים,

וכל מילה זה מצווה יותר מהאתרוג וארבעת המינים ביחד,

כי תלמוד תורה כנגד כולם.

אז אומר,

צעק חפץ חיים, אז איך זה יכול להיות? בישיבה הוא צעק שם.

בישיבה בראדים.

אז איך זה יכול להיות שבחור מאחר לסדר חמש דקות?

איך זה יכול להיות? חמש דקות? דקה זה 200 מילים, חמש דקות זה אלף מילים.

אתה הולך להפסיד אלף מילים של תורה כנגד הכול,

ומאידך גיסא אתה מקנא וכולך משתוקק כשאין לך איזה אתרוג.

ודבר שיותר חשוב, אתה מזניח את זה?

איך אפשר להזניח את זה? כל רגע של מילה, של תורה, זה מצווה.

אדם לומד, לא משנה מה הוא לומד, משניות, חומש,

גמרא,

כל רגע זה מצווה שאי אפשר להבין.

אדם צריך לנצל את הזמן שלו,

לנצל את הזמן ללימוד התורה מתי שהוא יהיה אפשר, לא לוותר על רגע של תורה כשאפשר.

נו, אשריכם שאתם באים לשמוע שיעור, זה לא פשוט.

העץ הרער אומר, אני עייף, עבדתי קשה, עסקתי במצווה, בטח מצווה גדולה,

נבוא עוד לשיעור?

יש לו אלף תירוצים להסביר למה לא תבוא לשיעור.

אלף תירוצים.

אבל צריך את הרצון.

תורה, לא מוותרים עליה.

לא מוותרים עליה. אני רוצה רק להגיד לכם מה זה כוח התורה.

היה בניו יורק

אדם שהיה עובד, אבל הוא קיבל על עצמו להתחזק בתורה.

הוא היה שומע, דוף היום מתמיד.

באחד הנסיעות שלו, רואי העבודה שלו, הנסיעה הזו זה שעה וחצי,

באחד הנסיעות שלו, באמצע הנסיעה,

הוא נרדם.

הוא נרדם כמה שניות על הרכב ופתאום הוא שומע צפצוף,

מישהו צופר לו מאחורה, הוא כולו נבהל,

קם ואז הוא רואה שהוא ממש עוד רגע לפני התהום.

בשנייה האחרונה הוא סיבב את הרכב והמשיך.

הוא מסתכל אחורה להודות לזה שהציל אותו והוא לא רואה אף אחד.

זאת אומרת, אתם יודעים היום, כולם מה היום אנחנו מדומיינים.

וואו, היה אליהו הנביא,

מה, משמיים של רולימי,

כולו היה בזה,

מכפר,

חוזר הביתה, לעבודה מגיעה כאילו בדרך.

הוא אומר, רבותיי, אין לכם מושג, אליהו הנביא היום הציל אותי.

טוב, שמעו את הסיפור, אליהו הנביא אליך, מה אמרו?

בחזור שהוא חוזר הביתה, רבותיי,

הוא שומע את הקלטת של הדף היומי, ופתאום הוא רואה,

באמצע הדף היומי, באמצע הקלטת,

אז איפה שהקליטו את זה, היה שם איזה משאית שחנתה, עשתה איזה פיפ, אז הוא רואה שהפיפ זה היה מהקלטת.

כשהוא שמע בהלוך הדף היומי,

אז פתאום היה באמצע השיעור איזה פיפ גדול של משאית, כשזה נקלט, כשהקלטו את הדף היומי.

אז הוא קלט שהשיעור הדף היומי הציל אותו, לא אף אחד אחר.

הדף היומי, כשהוא חזר ושמע, זה הפיפ שהציל אותו ברגעים הארגונים.

העיר אותו, הפיפ הזה העיר אותו.

אדם לא יודע כמה התורה מצילה אותו.

לפעמים מראים לבן אדם את זה.

פה הראו לו את זה.

אבל כמה פעמים, גב' ברוך הוא לא מראה לנו את זה.

כמה פעמים, אתה לומד תורה, אתה יודע מה זה עוזר לך, אתה יודע מה זה מציל אותך.

תלמוד תורה כנגד כולם, מה שזה עושה.

ואני אסיים, רבותיי, כל אחד רוצה אריכות שנים, אריכות ימים. אומרת הגמרא במסכת ברכות, איך יש אריכות ימים?

גמרא אומרת שם, במקום שהיו מאריכים ימים, איך מאריכים שנים?

אומרת הגמרא, מי שבא מוקדם לתפילה,

בתחילת התפילה,

מאריכים את שנתיו. גמרא אומרת שם, על כמה שהיו אריכות שנים, בגלל שהיו בתחילת התפילה.

כשהיו באים לסטייפלר,

כל מיני אנשים שבמשפחה שלהם היה השם מאחד סיפורים,

הוא היה אומר להם, תבואו בתחילת, גמרא בברכות הוא ציין להם, תכנסו בגמרא בברכות, תבואו בתחילת התפילה ותזכו לאריכות שנים. נזכה בעזרת השם כולנו לאריכות שנים ובעזרת השם לאלול חזק עם עלייה בתורה אווירת שמיים ונזכה במהרה לבניין אריאל, אמן ואמן.