בס"ד 18-03-2014 חובות הלבבות- שער הבטחון - חלק ו' הקדמה - 18-03-2014

"ומתועלת הביטחון בהשם בעניין התורה, כי הבוטח בהשם, אם הוא בעל ממון, ימהר להוציא חובות האלוהים וחובות בני אדם מממונ ובנפש חפצה ורוח נדיבה" מה יש תועלת בבטחון מי שבוטח בהשם מה זה עוזר לו בענייני התורה? לענייני התורה זה עוזר לו, ענייני התורה שמענו, אין הוא שקט ושליו מבעל האלכימיה והכל.

בענייני התורה מה זה מועיל לו שהוא בעל בטחון? מי שבוטח בהשם והוא בעל ממון, יש לו כסף, זה לא אומר שאתה בוטח בכסף, הוא בוטח בהשם אבל יש לו כסף, אז מה הבטחון יועיל אם יש לו כסף, בשביל צריך בטחון? בשביל צריך בטחון אם כבר יש לך כסף? חושבים בטחון צריך מתי – כשאין כסף, מתי שיש כסף מה צריך בטחון?

הבטחון בענייני התורה זה שהוא ימהר להוציא חובות האלוקים, מה זה חובות האלוקים?

חייב כל אדם לכתוב ספר תורה, זו מצוות תרי"ג זה הוצאה נכבדת עולה 90 100 או יותר אלף שקל, חוץ מהתיק וחוץ וחוץ.... ואדם חייב לכתוב ספר תורה לעצמו אפילו שהורישו לו אבותיו, כן יש אומרים שכתיבת אות נחשבת לכתיבה ספר, אבל ודאי מי שכותב ספר תורה שלם - זה לאין שיעור, אם כתיבת אות אז כמה אותיות יש לו? אז כמה זה נחשב.

אז זאת אומרת: אחד כזה ימהר, ימהר, שאני ממצב שך עוני הפכתי למצב של עושר - אחרי שבע שנים כשהקב"ה פתח לי, ולא יהיה לי עוד עושר, אבל הייתי בכיוון, הכסף הראשון שהשתמשתי זה היה לקנות תפילין מהודר, מגילה, ואחר כך שהיה לי יותר כסף קניתי ספר תורה, זאת אומרת: מה אני קודם כל יכול לקנות מהודר מהכסף, כל זמן שיש כסף מהר! מהר להוציא לתפוס קודם כל מה שאפשר, קודם כל, אז מה שכתוב: ימהר להוציא חובות האלוקים, לא ימתין.

"יש לי כסף לא בוער מתי שאני ארצה..."

-           לא! לא בעל בטחון הפוך, הוא לא מפחד לשחרר את הכסף, זה מראה שהוא בוטח,

יש שאומר: "לא, אין לי מספיק חכה שיהיה..."

-          ימהר! ברגע שיזדמן לו משה וישר יוציא את חובו שיש לו חובות האלוקים.

וחובות בני אדם גם, יש חובות בני אדם. לדוגמה: לתת הלואה לתת צדקה, לעשות חסד, כל מיני חובות שיש לאדם בכסף לעשות הוא ימהר לעשות את זה כי הוא בעל הטחון באלוקים, אם הוא בוטח באלוקים אין לו בעיה לשחרר את הכסף, הוא יעשה את זה בנפש חפצה ורוח נדיבה. אדרבא! הוא ישמח – "השם נתן לי את הזכות, נתן לי אפשרות נתן לי אמצעים, אני יכול לעשות את זה לכבודו יתברך!, בזה אני מראה בטחוני בהשם יתברך, שהכסף הוא שלי ולא בשבילי, הוא בשביל לעשות את החובות המוטלות עלי כלפי אלוקים וכלפי האדם",

ואדם בעל בטחון באלוקים - הוא יעשה את זה בנפש חפצה ורוח נדיבה, לא יתן ככה אתה יודע בכמה שאפשר לצמצם נותן נותן, אם בעל ממון ויש לו ביטחון בהשם, יש בטחון בהשם לענייני התורה מה יועיל לו שהוא בעל בטחון אם אין לו ממון, אם אין לו ממון: בעל הבטחון יראה כי חסרון הממון טובה מטובות המקום עליו",

-          "ישתבח הבורא! לא נתן לי כסף אתה איך אני מאושר איך אני רגוע, "נסתלקו מעלי כל החובות שאני חייב בהם לאלוהים ולבני אדם בעבורו" השם פתר אותי! אין לי כסף אני לא יכול לקנות את כל המצוות, בהידור כמו שהייתי רוצה אני לא חייב לתת לאנשים הלוואות כי אין לי, אני לא יכול צדקה מרובה כי אין לי, ממילא אני לא חוטא כי אני לא אומר אין ואני לא עושה, אין לי!"

אז זה טובה מאת הבורא יתברך, שאדם לא יתחייב לשמים, אז בעל הבטחון רואה בזה טובה מטובות הבורא מפני שנסתלקו מעליו החובות שהוא חייב בהם לאלוקים ולבני אדם בעבורו, מה הוא קובע לקב"ה אם לתת לו כסף או לא? אם הוא נותן אז הוא יתן בשמחה ובחפץ לב, אם הוא לא נותן הוא שמח בטובתו של המקום, שפתר אותו וסילק מעליו את כל החובות, וגם לא תהיה לו טרדה, טרדה בלבו כל הזמן לשמור על הכסף, איך להתנהג עם הכסף ואז את מי להקדים ואת מי לא להקדים, ומה לעשות וכו' וכו', זה סיבוך זה לא כל כך פשוט, הניסיון של העשיר הוא קשה מאוד, אז הוא מודה לקב"ה על הטובה,

כמו שנאמר על אחד מן החסידים: "המקום יצילני מפזור הנפש", המקום יצילני מפזור הנפש,

אמרו לו: "מה הוא פזור הנפש?"

אמר להם : "שיהיה לי ממון בראש כל נהר ובראש כל קריה" , זה פיזור הנפש. שיש לו השקעות והשקפות שם והשקעות פה והשקעות שם, נכסים פה ונכסים שם וזה, יש פועלים פה ופועלים שם וצריך לראות ואם הגיע סחורה ואם לא, ואתה טרוד כל הזמן זה פיזור הנפש אין לך נפש הכל מפוזר, לא יכול להתרכז בכל אחד לא יכול להתרכז בעצמי לא יכול לעשות שום דבר הבן אדם הזה מפוזר בנפשו. זה אדם שאין לו ממון, מברך את השם ברוך השם שהצילני ויצילני מפיזור הנפש.

הוא מה שאמרו זיכרונם לברכה: "מרבה נכסים מרבה דאגה". אין מה לעשות ככל שירבו הנכסים ירבו הדאגות נו מי רוצה דאגות? מי שמרבה נכסים, מה אתה מתלונן שיש לך דאגות מה אתה מתלונן שיש לך לחצים, דאגות מה אתה מתלונן שיש לך לחץ דם? דאגות מה אתה מתלונן שיש לך דפיקות בלב? דאגות מה אתה מתלונן כל התלונות שלך בגלל מה? בגלל שאתה מרבה נכסים, אתה רץ כל יום מחפש כסף, אתה מחפש עוד דרכים להביא עוד כסף, אתה מרבה לעצמך דאגה.

אבל אמרו חכמים בהיפוך: "איזהו עשיר השמח בחלקו" אין עשיר יותר גדול מזה אין בעולם, אפילו אם יש לו עשרה שקלים בלבד, אין עשיר יותר גדול ממנו, כי הוא שמח בחלקו אז הוא לא צריך שום דב ר יותר, אם הוא שמח בחלקו - זה חלקי, אם השם נתן לי את זה –עם זה אני צריך להסתדר, אז מה הבעיה, מעכשיו אני לא טרוד בשום דבר, אין לי לדאוג לשום דבר, אני יכול לשמוח, השם נותן כמה שאתה צריך, לפי מה שהוא מבין לא לפי מה שאתה רוצה, לפי מה שהוא מבין, לפי מה שהוא מבין.

שאלה: אבל גם הפוך לא יכול להיות, אז הוא עשיר אז מה, עשיר למה הוא צריך לדאוג? למה אני צריך לדאוג שיהיה שמח בחלקו, שעשיר יהיה שמח בחלקו מה יש לו לדאוג, מה שנתן נתן, אז למה לא יכול להיות הפוך?

הרב: נכון, נכון, באמת למה לא יכול להיות הפוך: כי העשיר מבין שהוא מביא את הכסף,

השואל: ארז אין לו בטחון,

הרב: בטח שאין לו בטחון, אם היה לו בטחון לא היה עומל בשביל הכסף, הוא כבר עשיר אז למה אתה עובד? למה אתה ממשיך לעשות עוד עסקים? למה אתה מרחיב עוד את גבולך למה אתה עושה? למה למה למה למה? כי אתה מבין שאתה מבין, אם היתה מבין שהשם מביא זה בפרט שכבר יש לך כסף - שב, אם העני שהוא שמח בחלקו הוא העשיר - אז אתה סופר דופר עשיר לא? אז למה אתה לא יושב?

השואל: הוא לא יכול לשבת כי כך הוא מתגלגל כשהוא עובד,

הרב: איזה גלגל?

השואל: לא יודע יש לו מפעלים, זה עובד מה יסגור את המפעל?

הרב: כן, ימכור אותו כך את הכסף ותשב, אתה כמו חמשת אלפים עניים, אז מה הבעיה? אתה מבין, אם העני יכול לחיות אתה מבין על הכיפק, אז למה אתה צריך לטרוח יותר מדי?

השואל: אין בעיה

הרב: איזה הוא עשיר השמח בחלקו,

שאלה: אבל יש כאלה שמעדיפים לעשות הכל לתרום לישיבות ולא יודע לא לעשות... לתרום ולהמשיך

הרב: בסדר גמור, אמר דוד המלך עליו השלום: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" שאני מחלק לעניים, טוב לי תורת פיך– שאני לומד מפיך, מאלפי זהב וכסף שאני בעצמי תורם לעניים, שמעת? זהו. אז זאת אומרת: שאין לך דבר יותר טוב מלהיות קרוב להקב"ה דבר בו עושה רצונו, אין לך דבר יותר טוב מזה. הרי מה ההגדרה שאנו אומרים, מה זה עני? אנחנו אומרים מי שעני זה מי שחסר לו, ומה ההגדרה של עשיר מי שלא חסר לו, אם אני רואה עני שלא עושה שום דבר- חסר לו או לא חסר לו?

הגדרה: אם אני רואה עני שלא עושה שום דבר - חסר לו או לא חסר לו? מה? לא חסר לו אז מה הוא? ההגדרה מי שלא חסר לו הוא עשיר, ואם אני רואה עשיר שעדיין הוא עובד - סימן שחסר לו או לא חסר לו? אז מה ההגדרה מי שחסר לו - עני, אז אתה רואה שהוא לא עשיר הוא עני.

השואל: אבל הם לא מבינים את זה

הרב: מה אכפת לי מה הם מבינים, אכפת לי מה התורה אומרת, מה הם מבינים זה לא מעניין אותי, אני לא דן באנשים, אני דן באמת, מה האמת? מה אכפת מה אנשים עושים, אני יכול אחר כך לסווג אותם: שייכים לשקר או לאמת, שייכים למבינים או ללא מבינים, זה אני יכול לסווג אותם אבל מה אכפת מה הם עושים, מה אני בעל הבית עליהם? אני לא בעל הבית עליהם.

אבל הנקודה היא ברורה, שמי שאין לו ממון הוא בעל בטחון, אמרנו שהוא מבין שזה טובה מטובות הבורא עליו, למה? נסתלקו ממנו כל החובות כלפי אלוקים וכלפי בני אדם, וגם הוא יצא מפיזור הנפש, ואין שום בעיה גם אין לו דאגות ואין לו כלום, הוא שמח בשלו ובחלקו.

והבוטח בהשם ישיג תועלת הממון, תקשיב טוב, רצוני לומר פרנסתו - "ותמנע ממנו טרדת המחשבה של בעל הממון והתמדת דאגתו לו, הבוטח בהשם הוא משיג תועלת במה? איזה תועלת הממון? שיש לו פרנסה, פרנסה להתפרנס זה הכל מה שהשם נתן לו, הבן אדם שבוטח - התועלת של הפרנסה, הפרנסה שיש לו היא מונעת ממנו טרדת מחשבה של בעל הממון והתמדת הדאגתו לו, כי בעל הממון יש לו יותר מהפרנסה, יש לו יותר מהכלכלה שהוא צריך, יש לו יותר! עכשיו יש לו דאגת הממון, וטרדת הממון, זה אין למי שפרנסתו מצויה לו, רק פרסתו, שמח בחלקו, אין לו טרדה ואין דאגה שום דבר, אדם שליו ורגוע, אין לו ציפיות לא חלומות לא דמיונות, יש לו פת לחם לאכול יש לו מים לשתות, יש לו מקום את הראש מה הוא צריך עוד? ככה הוא חי, הוא יכול לצמצם את עכל העניינים אתה מבין את על מה שהעשיר רוצה שיהיה לו גם וגם וגם... מסתפק במה שיש לו, זה בעל הבטחון מאושר.

עליו אמר שלמה המלך: "מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל", יום אחד הוא אוכל מעט יום אחד הוא אוכל הרבה, יום אחד עסל ויום אחד בסל, יום אחד דבש ויום אחד בצל, עסל ובסל, זה יושן מתוק אין לו שום בעיה, אין היום יהיה מחר לא מחר מחרתיים.

יש פה אנשים שהתענו שלושה ימים לילה ביום במקום ארבעים יום תענית וראו שאפשר גם לחיות שלושה ימים בלי לאכול ובלי לשתות בכלל, תוך שלושה ימים אני מאמין שתמצא איזה כוס מים באיזשהו מקום, אולי איזה פיתה יבשה, מן הסתם אדם ימצא לא? לא? אפשר לחיות ככה לא? אפשר, כמה ההוצאה על זה - גורנישט מיט גורנישט, אז אפשר לחיות לכאורה גם בלי כסף, אבל יש לכולם כסף לא הרבה אבל יש, יש, אבל הדרישות שלך המעמד שאתה מחפש אתה רוצה להיות בהיי לבל, אתה רוצה לגור פה להיות שם ולהיות ככה... נו אז אתה תשתעבד.

זה כמו אדם שקנה דירה והתלהב, וקנה 300 מטר רבוע, וכמה כיווני אוויר, כך וכך מפלסים וכו' וכו' רק שכח בסוף שלא כל יום תגיע המשכורת אותו דבר, ולא תמיד יהיה עסקים, ואז הארנונה היא גדולה לפי המטרז' לפי האזור, ואחר כך ניקיון הבית צריך עוזרים ועוזרות, ואחר כך ככה ופה ושם, ואין לך מה להשתמש בבית גם וכו' וכו', חוץ מהרושם הראשוני וההתלהבות - אחר כך נהיה עבד ומשועבד לבית להוצאותיו וניקיונו וכו' וכו', נו ומה יהיה?

ואם בן אדם היה לו חדר, חדר, היה לו חדר שגודלו 20 מטר רבוע, מה זה לא טוב לא מספיק 20 מטר רבוע? לא מספיק? אם הייתי אומר לבן אדם אני מסדר לך במלון רמדה חדר, כל החיים ברמדה חדר, היה מפסוט או לו מפסוט? בטח מפסוט, ברמדה חזר כמה זה גודל החדר? 20 מטר, אתה מפסוט נכון? תסדר את החדר יפה כמו רמדה, ותחיה על הכיפק, ולא חייבים לרדת למזנון של רמדה לקנות מכל האוכל ששמים לך שמה מכל המאכלים, אתה לא יכול לאכול הכל אתה יכול להתפוצץ רק מהראיה, אתה לא יכול, ארוחת בוקר זה כל כך הרבה, השוק נמצא שמה, אתה יכול לקחת פרוסה עם גבינה וזיתון וזהו, אתה יכול לאכול ככה גם בבוקר וגם בערב, תאמין אתה תחיה ככה יותר שנים ממה שתוכל את כל מה שנותנים לנו לאכול, אבל העין היא רוצה זה ומעדנים ועוד כאלה ועוד זה ועוד זה, לא גומרים לא גומרים, זה עולה כסף, לך לעבוד לך לעבוד כן אתה רוצה רמה אתה רוצה רמה כן ככה זה קורה.

אבל אם בן אדם יבין שאפשר להסתפק ב 20 מטר ולחיות ברמדה - אז אין שום בעיה, כך העני חי, הוא לא צריך גם את הטפטים כמו של רמדה, הקירות כמו ששלו זה טפט מיוחד זה הטפט,

היום בכלל לפי הצפונבונים שהם קונים ארונות שהם קלופי צבע, ראיתם אותם, הם לוקחים אנטיקה שבור מכסח חלול עם תולעים עם זה... אני מבין זה נקרא מודרני אתה מבין היי קלאס, הם קונים את זה, זה נקרא אומנות, אתה מבין אומנות, אצל העני יש את כל הריהוט יותר טוב ממה שיש אצל הצפונבונים, יותר טוב, הכל שבור מכסח הכל אין שום בעיה,

שאלה: למדו מהעני

הרב: כן למדו מהעני, כן זה פעם ראשונה שהצפונבונים התקנאו בעניים, אז זאת אומרת: אדם כזה שאין לו ממון ויש בטחון בהשם יתברך, האדם הזה נסתלקו מעליו החובות, ורואים שהבטחון שלו מקנה רגיעות ושלוה ואין לו שום דאגה שום תסבוכת והכל טוב מאוד.

עכשיו: מהתועלות מהאדם הבוטח כי הבוטח בהשם לא ימנענו הממון מבטוח בהשם, מה מבחן של בעל הבטחון? כשרואים שאם יש לו הרבה ממון והוא עשיר - הוא לא נמנע מבטוח בהשם, זה לא מונע מבטוח בהשם, מפני שאיננו סומך על הממון, שאיננו סומך על הממון, והוא בעיניו כפיקדון, צווה להשתמש בו על פנים מיוחדים ובעניינים מיוחדים לזמן קצוב.

אומר החפץ חיים במשנה הברורה: אומר כיוון שמזונותיו של האדם קצובים לו בכל שנה, אל יבזבז ממונו כי אין אינו יודע כמה נקצב לו, אז אם אתה תוציא כמה תוצאות בתחילת השנה אז יכול להיות שתגיע לאמצע השנה ולא יישאר לך פרוטה, אתה תהיה בעל חובות גדולים, כי אתה חשבת לפי מה שהלך לך בחודש תשרי וחשון וכסליו שהיה לך עבודה והיה לך פרנסה כך וכך וחשבת שכך ימשיך לך ואתה מתחייב ומושך אובר ומושך וקונה ועושה כך וכך ומגהץ

שאלה: זה מה שקרה בהייטק, הם לקחו מה..... ומה שקרה הם נפלו ולא נשאר להם כלום , אז לא לבזבז וכך כל שנה יהיה לו...

הרב: נכון, נכון,

ועל זה נאמר: "עושר שמור לבעליו לרעתו"  כתוב מה יעשה? הוא מבין שזה פיקדון, צווה בו להשתמש על פנים מיוחדים ובעניינים מיוחדים לזמן קצוב, מה פירוש: אני צריך לחגים שיהיה לי כך וכך הוצאות, אני יודע שעוד מעט יהיה חתונה אז אני צריך לשמור לי כך וכך שיהיה לחיתונה, אני צריך דבר כזה שיהיה לי לדבר כזה למצווה להפקיד כסף, אני צריך זה... הוא יודע כסף זה לא לכל מטרה, זה למטרות שהוא צווה שהוא חייב להוציא למטרות מסוימות, אז את זה הוא יודע שהפיקדון הזה למטרות האלה, לא לכל דבר שהוא רוצה, אלא להשתמש בו על פנים מיוחדים, למקרים מסוימים, בעניינים מיוחדים ולזמן קצוב, זאת אומרת: כך וכך וכך לזה אני צריך.

שואל: המציאות היא....

הרב: המציאות אני לא מכיר אותה המציאות אתה קובע, אתה קובע אם אתה רוצה לחיות במציאות, זה הכול, אם אתה רוצה לחיות במציאות שאתה בנית אתה תשלם, אם אתה לא רוצה לחיות ככה, לחיות על המינימום הנדרש, על המינימום הנדרש תמיד יהיה לך ספר, תמיד יהיה לך ספר, אני ידעתי להסתדר ב-100שקל לשבוע מכולת, שמעת? 100 שקל, אז היום זה מאה חמישים, לחם וגבינה וחלב, תעשה חשבון כמה צריך שלום, אפשר לחיות ככה, אלא מאי, אתה רוצה גם ביצים, אתה רוצה גם עגבניות, אתה רוצה גם מלפפון, וצריך זה... נכון צריך, יהיה אם יש למה לא תקנה מה שצריך, אין! אז מה אתה אומר? חייבים! אין תלמד לחיות עם מה שיש, אם תלמד לחיות עם מה שיש - אף פעם לא יחסר לך, אם תחליט לחיות עם מה שאין - אתה תישאר עם ה-"אין",

שאלה: הבעיה מתחילה בנשים לא בגברים

הרב: אדוני בנשים שתלך לעבוד ותקנה, אתה צריך להבין גם אישה עובדת גם בעל עובד צריכים לדעת לכלכל במשפט את ניהול הבית, אין דבר כזה למה הם למה הוא למה.... אין פה תחרות יש פה מציאות, צריך אחרי מה שעושים להישאר שפוי ופנוי לעבודת הבורא, אם אתה נהיה משועבד גם למלאכה ואתה בא זרוק ומת ועייף וכל המילים היפות אז מה עשית העולם הזה? נהיתה עבד עבדים נמכרת למה?

זה השלוה של בעל הבטחון, זה יתרונו שגם אם יש לו ממון - בעיניו זה פיקדון צווה להשתמש בו בפנים מיוחדים בעניינים מיוחדים בזמן הקצוב,

"ואם יתמיד קיומו אצלו לא יבעט בעבורו" והנה הוא רואה שיש לו סכום נכבד וזה ממשיך וזה הולך, אז אחד אומר תשמע, אני בטחתי בהשם כי זה הולך אתה יודע פעם ככה ופעם ככה, עליות וירידות עליות עליות, והיום שאני רואה מה שיש לי, נאמר שאומרים לו שיש לו הקצבה עכשיו שלא תפסק מאיזה סיבה זה לא משנה והוא מקבל סכום, יכול להיות שעכשיו הוא ישתנה בבטחונו בהשם כי עכשיו יש לו כסף, אומר לא, לא, בעל הבטחון שאנחנו מדברים עליו הוא גם לא יבעט בבטחון עקב זה שיש קיום הממון אצלו, הוא לא יבעט.

עוד דבר: איך נכיר את בעל הבטחון? "הוא לא יזכיר טובתו למי שצווה לתת לו ממנו" כשהוא צדקה למישהו בחסד למישהו - הוא לא מבקש בתמורה "תיתן לי טובה על זה", תגיד לי תודה תכיר לי טובה, הוא לא אומר כלום הוא יודע שהוא צווה, סך הכל עשה את החובה כמו שהוא הניח תפילין, אומר לתפילין תגידו תודה שהנחתי אותכם? לא! הוא חייב להניח תפילין, הוא חייב למי שהוא צריך לתת, אדם בעל בטחון לא יזכיר טובתו למי שצווה לתת לו ממנו בכסף שלו והוא גם "לא יבקש עליו גמול הודאה ושבח" והוא לא מבקש מהבן אדם שישבח אותו ויודה לו וכו' וכו', זה שהשני חייב להודות להכיר טובה זה לחוד, אבל הוא, הוא בעל בטחון עשה מה שמוטל עליו, מה מגיע לו פרס שהוא עושה מה שמוטל עליו? על מה מגיע לך פרס שעשית מה שמוטל עליך, אם לא עשית אתה גרוע ביותר, אבל אם עשית זה החוב שאתה מחויב לעשות. "אבל הוא מודה לבוראו יתברך אשר שמה וסיבה לטובתו", אבל הוא מודה לבוראו יתברך הוא מודה להשם ישתבח הבורא יתעלה שמו כמו שזיכית אותי לתת מכספי לעני לעשות חסד לתת הלואה, לעשות ככה לעשות ככה, ככה ככה ככה, הוא רק משבח אתהשם שהוא זכה לזה, זה בעל הבטחון.

ומה קורה אם אבד לו הממון, פתאום קרה איבד את הממון, בעל הבטחון לא יאבל ולא ידאג לחסרונו, לקח לקח, אנחנו צריכים על אדם שלקח-השם נתן השם לקח, אז אם זה כסף זה יותר טוב, לקח כסף במקום בן אדם לא יותר טוב? צריך לרקוד! צריך לרקוד! ראיתי פעם אדם שאיבד ארנק עם כל המשכורת שהוא רוקד? רק בעל בטחון למה? במקום שיהיה תאונת דרכים לקלחו את הכסף, הוא רוקד!!

זאת אומרת: "בעל הבטחון אפילו יאבד ממנו הממון לא ידאג ולא יאבל לחסרונו, הוא מודה לאלוקיו בקחתו פיקדונו מאתו" היה פיקדון, עכשיו אני פטור מכל החובות חזרנו לציור הקודם שעכשיו אני לא חייב לאף אחד, אין לי, אני לא חייב בכל החובות המוטלות על אדם שיש לו ממון ואז הוא מודה לקב"ה על לקיחת הממון-כמו בנתינת הממון!!. מה לי יש לי מה לי אין לי, ישמח בחלקו ואינו מבקש היזק זולתו, בעל הבטחון לא מחפש להזיק את זולתו, "והוא גם לא יחמוד את הממון של זולתו, אדם בממונו.

כמו שאמר החכם שלמה המלך יג' כה: "צדיק אוכל לשובע נפשו", יש לו שובע מספיק לו, מה אכפת לו מה יש לשני, מה אכפת לו מה יש לשני,מי שאכפת לו מה יש לשני הוא צר עין, לעולם לא יראה ברכה במעשה ידיו, כל חייו ירדוף אחרי הכסף כמו כלב, הבהב ,הבהב, הבהב, כל מקום ילך ויבקש הב  לי הב לי הב לי, תן לי תן לי תן לי כי הוא צר עין, "צדיק אוכל לשובע נפשו",

יש לך מה לאכול מה אכפת לך מה השני אוכל, הרי כל ההנאה שלנו היא בסך הכל סנטימטר אחד בחך, כשעוברים אותו הכל זה אותו דבר, אם זה סברינה ואם ארטיק או קרטיב ובין אם זה לחם או בטטה או סלק או לא משנה, אחרי שזה עובר את הטעם של החך זה אותו דבר, כל מה שאתה משלם ויגיע זה לסנטימטר הזה, זה הכל! כל העבודה היא בשביל הסנטימטר הזה, איזה מגנון, תעקוף את זה אחרי שהבטן מתמלאת לא משנה במה, אפילו בקש, העיקר זה התמלא, אין כרכורים, אתה ממלא דלק מה אכפת לך מהריח של הדלק, מה אכפת לך!

שואל: העין אוכלת קודם

הרב: בסדר גמור, העין אוכלת את הבן אדם, לא אוכלת את האוכל.

שואל: אוכלת את הארנק

הרב: זהו, דרך אגב: אם בן אדם חכם הוא ידע אתה מבין לא לטרוח יותר מידי,

טוב זה רואים מה התועלת של האדם בעניין תורתו, אם הוא בוטח באלוקים, בין אם יש לו ממון בין אם אין לו ממון.

עכשיו מה התועלת של הביטחון בענייני העולם? מהם מנוחת הלב מן הדאגות העולמיות, אתם כמה זה שווה הון עתק שלאדם תהיה מנוחת הלב מכל הדאגות העולמיות, כשאדם יוצא לחופש, פשששש. איך הוא מרגיש מנותק נמצא בהרים באיזשהו מקום, פשששש. איזה שלווה שיישאר ככה כול הזמן, אתה אומר למה צריך לצאת לחופש כדי שיהיה לו.... למה צריך לשלם 10.000 שקלים לצאת לחופש שבוע בשביל להרגיש, יש לך כל השנה בחינם? כן אבל, זה מנוחת הלב מן הדאגות העולמיות,

"והשלוה מנדנוד הנפש וצערה לחסרון תאוותיה הגופיות"  יש לאדם צער גדול שהוא לא משיג תאוותיו, אתה יודע מה בא לי עכשיו- בא לי זה וזה, אתה יודע מה אני רוצה לעשות השבוע - ככה וככה, , אתה יודע מה אני רוצה - אני חייב השנה לצאת לזה וזה, אתה יודע... כל הזמן הבן אדם מלא תאוות, בא הביתה, מה הכנת לאכול? אה זה אאאאאא. כל הזמן יש לו תאוות וחלומות וחשבונות והכל,

כשאדם הוא בעל בטחון יש לו שלוה מנדנוד – כל הזמן הנפש שלו לא רגועה מתנדנדת, יש לה צער לחסרון תאוותיו הגופיות, אבל בעל הבטחון הוא בהשקט ובבטחה ובשלווה בעולם הזה. אתם יודעים כמה זה שווה? אנשים עשירים מוכנים הון עתק שיגיעו למצב הזה מהמצב שבו הם נמצאים,

אין דבר לא יצאו לעולם מן הדאגה, אפילו אם יגיד בן אדם: גם אם יגנבו לי מיליארד ישארו לי עוד שבעים.... אין הוא יתפוצץ, אם ידע שמישהו הונה אותו - אם מישהו נגע לו בכסף, אם המנכ"ל גנב אותו, הוא לא יוכל לישון הוא לא יוכל זה.... אין נתתי לעצמי שיוהנו אותי, איך לא ידעתי? אני אומר לך וסמכתי, והוא מתפוצץ.... אבל יש לך עוד הרבה הרבה, אפילו אם יהיו עוד הרבה גנבים לא יגמרו לך את הכסף, לא עשו לי... עבדתי עליו עד שעבדתי עליו.... עד שהבאתי אותו עד ש.... מה עבדת? יש לך 6.600 עובדים הם עבדו, אתה רק נתת הוראות, אני עבדתי עליו!!.....

איי איי איי כמו שאמר ירמיה יז': "ברוך הגבר אשר יבטח בהשם והיה השם מבטחו", ועוד אמר "והיה כעץ שתול על מים" אתם יודעים מה זה עץ שתול על מים? יש לעץ מים מה הוא צריך עוד? את הפירות הוא יוציא והכל יתרבה ויגדל והכל, הוא על מים! "והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו" איי אייאיי.

אז זאת אומרת: הבן אדם שיש לו בטחון הוא בהשקט בבטחה בשלוה ומנוחה, בלי נדנוד הנפש, אין לו צער אין לו דאגות, פשששש. מה אתה רוצה, צריך לשלם הון עתק ללמוד את הפטנט הזה, איך להיות בעל בטחון להשתחרר מכל הצרות ומכל הדאגות.

איי אייאיי עוד דבר, מנוחת הנפש מלכת בדרכים הרחוקים", מי שאין לו בטחון כל פעם אתה שומע איפה הוא? הוא בלוס אנג'יליס, איפה הוא? באטלנטה, איפה הוא? בקנדה, איפה הוא זה....

אין לו בטחון לכן אין לו מנוחת הנפש, כשהוא מהלך בדרכים הרחוקים שמכלים את הגוף, וממהרת השלמת ימי החיים. זה מקצר את חייו, "עינה בדרך כוחי קצר ימי", כילה ימיי, אדם מכלה את ימיו מהדרכים, הוא לא מבין, הוא חושב, הוא חושב טיסות ופה ושם, מכלה את ימיו, מכלה את ימיו, "מכלה את הגופות בהליכה בדרכים הרחוקים ממהר את השלמת ימי החיים, כמו שנאמר: "עינה בדרך כוחי קיצר ימי",

ונאמר על אחד מן הפרושים כי הלך אל ארץ רחוקה לבקש הטרף בתחילת פרישותו.

ופגע אדם אחד מעובדי כוכבים בעיר אשר הלך אליה.

אמר לו הפרוש:, אדם שפגש עובד כוכבים אמר לו: כמה אתם בתכלית העיוורון ומיעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים.

אמר לו האמגושי, העובד עבודה זרה: ומה אתה עובד?

אמר לו הפרוש: אני עובד הבורא היכול, המכלכל,האחד, המטריף{שנותן טרף} אשר אין כמוהו.

אמר לו האמגושי: פועלך סותר את דבריך.

אמר לו הפרוש: והיאך?

אמר לו: אילו היה מה שאמרת אמת – היה מטריפך בעירך כמו שהטריפך הנה, למה אתה צריך לבוא עד לפה לחפש בלוס אנג'ילס את הכסף, אם היה רוצה יה נותן לך שמה, ולא היית טורח לבא אל ארץ רחוקה כזאת.

ונפסקה טענת הפרוש, ושב לארצו וקבל הפרישות מן העת ההיא ולא יצא מעירו אחר כך.

וככה היה אתי: אבל זה נספר מחר.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.