קניין י"ב - ובפלפול התלמידים

- - - לא מוגה! - - - 

פלפול התלמידים קניין הדרך ה-12 בקניין התורה

רש״י אומר בתענית זן שיפלפלו לפניו יחכמוהו

כמו שנאמר ומתלמידיי יותר מכולם

זאת אומרת הפלפול

כששומעים את פלפול התלמידים

אז פלפולם של התלמידים מחקים גם את הרבנים

ומתלמידיי יותר מכולם

המדרש שמואל אומר מה שנקט בתלמידים לשון פלפול

כי הפלפול אין למעלה ממנו בלימוד התורה

כי משיג להיות מחודד ומפולפל

על כן נקט בתלמידים פלפול כי מתלמידיי יותר מכולם

ודרך החיים

זה רבי חיים מבולוז'ין

וזה כי החברים זה מחכים זה

וכן הוא מחכים את ריבו

ובפרק כמא דתענית

אמר רבי נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה לעץ

שנאמר עץ חיים מלמחזיקים בה

מה עץ קטן מדליק את הגדול

אף דברי תורה קטנים מחדדים את הגדולים

אז בדברי תורה הקטנים מחדדים את הגדולים

ואין עוד אמר רבי חנינא הרבה תורה למדתי מריבותיי

ומחבריי יותר מריבותיי

ומתלמידיי יותר מכולם

כי הם מפלפלים ומחדדים יותר בשאלה

והלחם שמיים אומר זה יעבץ

כמו שנאמר מתלמידיי יותר מכולם כי התלמידים מתוך שאינם שלמים בחוכמה עדיין

וגם כדי להראות כוחם שגם להם לבב ואוזן מילים תבחן

הם מפלפלים בין באמת בין בשקר ושיבוש

בחימום ובחריפות

יתר, בחריפות יתר

מאוד מן החברים

שהם שלמים בחוכמה ויודעים

ועל ידי כך גם הרב מתחדד שעומד על מקום טעות התלמידים

שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם

שעל ידי השגיאה מתבררת האמת

שכל דבר נודע באבקו

הרע מבחין את הטוב וכן האמת

נבחן על ידי השקר

ומפני שהתלמידים הטעות והשיבוש מצוי בהם

גם הספקות והדעות מתרבות בריבוי התלמידים

על ידי זה הרב מוציא תעלומות לאור אמת

אז היעבץ הולך בקו

שהפלפול זה כמעט בלבול

שהתלמידים מעורב אצלהם אמת ושקר יחדיו ומתוך זה הרב צריך

ליתן דעתו כדי ליישב את הדברים ולהוכיח את הדברים על מתכונתם

ברוח חיים מביא על פי רוב לא יימצא בדבריהם דבר אך על ידי קושייתם יפלפל ויתרץ

וממילא רבחה שמעת

כמאמרם את תלמידי יותר מכולם אז הנה פה הולכים גם כן בקו הזה שלא יעבץ

כי על פי רוב לא יימצא בדבריהם של התלמידים דבר

על פי רוב לא לגמרי

אבל על ידי הקושיות שהם אומרים ומקשים אז הרב מפלפל בעניין ומתרץ

ואז ממילא ההלכה מתרווחת ולומדים עוד צדדים עוד מבטים

על הסוגיה של לומדים

ועל זה נאמר מתלמידה יותר מכולם

והתפארת ישראל אומר כי אין זה שעל ידי השאלות והתשובות שביניהן ממילא רבחה שמעת

וגם על ידי זה יתעורר לכמה דברים חדשים

בסדר?

עד פה זה הגדרות

עכשיו

אנחנו ניכנס לכמה מעשים

בהקדמה לספרו עומד רבי משה מרדכי אפשטיין

ראש ישיבת סלובודקה חברון

על גודל מעלת וחשיבות העיון

והבנת לימוד התורה כתנאי לידיעת התורה באמת.

עכשיו תקשיבו טוב זה קטע חשוב מאוד.

בהקדמה לספרו עומד רבי משה מרדכי אפשטיין

ראש ישיבת סלובודקה חברון על גודל

מעלת וחשיבות העיון

והבנת לימוד התורה כתנאי לידיעת התורה באמת.

כדי לדעת תורה באמת

צריך להבין

את החשיבות של הלימוד בעיון

ולהבין את מה שלומדים.

ואלה דבריו.

יש לימוד

ויש לימוד.

מצינו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בקידושין מ״ט.

כי תלמיד

ששואלים אותו דבר הלכה

במסכת אחת

ואפילו במסכת קלה שזו מסכת קטנה שתיים וחצי דפים

ויודע להשיב

ויודע להשיב

נקרא תלמיד חכם.

שמעתם?

עוד פעם.

תלמיד

ששואלים אותו דבר הלכה

במסכת אחת

ואפילו במסכת קלה.

מי יודע? קלה זה קלה, כן? קלה וחתן.

ויודע להשיב

נקרא תלמיד חכם.

כנגד זה אמרו בברכות ממזן.

כי ראמה ברחמה לא רצה לצרף אחד לזימון

שלמד

ספרה

וספרי והלקטה

בחושבו אותו לעם ארץ.

יען

שלא שימש תלמידי חכמים.

כמה מרחק גדול.

זה למד מסכת אחת,

שתיים וחצי עמודים,

ונקרא תלמיד חכם,

והוא היה מצרף אותו לזימון.

וזה למד כל השאס

ונקרא עם הארץ.

איך זה?

יען, כי עיקר ידיעת התורה לא בקיאות צורת הדברים,

אך עיקר הידיעה היא סברת והבנת הדברים.

כמאמר חכמים, זיכרונם וברכה בברכות,

אגרא דשמעתא סברה.

אם אחד בקיא בהלכה אחת

ואינו יודע סברת והרגשת דברים,

לא נוכל לומר כי חסר לו מקצת הדבר.

אך כל הדבר חסר לו, כי עיקר הדבר הוא סברת הדבר.

זה לא תוכי.

ועל ידי זה, על ידי הסברה,

מתהפכים הדינים היוצאים מן הקצה לקצה.

אז מי שבקיא אפילו במסכת אחת,

אבל הוא בקיא, פירושו, יודע את הסברות של כל דבר הדבר שנאמר.

זה לקראת תלמיד חכם.

אבל מי שידע אפילו את כל השס,

והוא לא מבין לו את הסברות ולא כלום, ולא מעיין ולא יודע כלום,

הוא רק יודע מלמעלה את צורת הדברים,

הוא לומד דף היומי,

נו,

זה לא מצרף אותו רמי בר חמא לזימון.

הוא אומר זעם הארץ.

לא שאין לימוד תורה זה נחשב כלום,

אבל בשביל להיקרא תלמיד חכם

צריך להבין את הדברים בסברתם בהבנה עמוקה

כי אחרת הדברים ישתנו מעניין לעניין, מן הקצה אל הקצה.

על כן שפטו החכמים זיכרונם לברכה

כי אחד מהדברים שהתורה נקנית הוא פלפול התלמידים.

שבלי פלפול התלמידים אי אפשר לקנות את התורה.

וכאשר בזמן השס היה הגמרא מפתח להבין את דברי המשניות,

ובלא הגמרא היה עם הארץ במשניות,

כי בלי הגמרא שפותחת את המשניות, בן אדם שהיה יודע רק משניות, הוא היה עם הארץ.

כן, בזמננו שנתמעטו הלבבות ונתקטנו המוחות

ודברי הגמרא הם לנו בוודאי כספר החתום

יותר משהיה משניות ספר חתום לפני בעלי הגמרא,

לפני שהיו בעלי הגמרא,

ולא עוד,

אלא אף דברי הראשונים הם לנו כמשניות וכספר חתום.

ורק על ידי פלפול התלמידים במשא ומתן גדול,

אז נוכל לרדת לעומק דבריהם ולקנות אגרא דשמעתא סברא.

דבר זה ידוע לכל

ולכל אשר יודע ומבין ערך הדברים,

ערך הבנת הדברים.

יודע כמה הגיעו צריך לגע

עד שיעירו עינינו להבין את הסברות של הראשונים,

הרשב״א והר״ן.

ועל כן, רק על ידי פלפול התלמידים.

פלפול כזה שיהיה רק בנוי לקנות ידיעה בתמצית הדברים ולהבין הסברה נכונה.

לא פלפול שיהיה בנוי לומר דבר חריפות,

שזה רחוק מנקודת האמת,

אך פלפול שיהיה בנוי להתקרב לאגרא דשמעתא הסברא,

וכפלפול שהורו לנו ריבותינו

הקצות והנתיבות,

שעליהם נוכל לומר,

הם החזירו התורה מפלפולם,

והם האירו לנו את הדרך איך להתנהג בפלפול אשר בנוי,

שיהיה כולו על אדני השכל,

ניישרות הסברה.

על ידי פלפול כזה יש לקנות את ידיעת התורה.

ופלפולים מהסוג הזה, תודה לאל,

יש בישיבות הקדושות.

וכאשר המליצו חכמים, זיכרונם לברכה, שתלמידי חכמים נקראים הולכי על דרך שיחו,

שכל שיחם בתורה ומסעם ומתנם של בני הישיבה רק בדברי תורה.

והגיעים המה בגיעה רבה ועצומה להבין ולהשכיל,

ועל ידי זה עולים ומצליחים המה,

והרבה גדולי תורה יוצאים ממנה בכל עת.

תודה, תודה לאל.

והנה,

אם הארכנו לבאר

עיקר ונחיצות פלפול התלמידים, כי הוא עיקר ידיעת תורתנו הקדושה,

עם כל זה כל מבין יבין,

כי בפלפול לבד לא באים אל הקודש,

כי יש אשר הוא מפולפל וחריף ויודע ליישב ולפרק בסברי איש הרב,

אך בלי בקיאות גם לא תועיל לו כלל ידיעתו.

על כגון דא,

אמרו בירושלמי בסנהדרין,

אמר רבי,

תלמיד היה לרבי מאיר,

והיה מטהר השרץ ומטמאה מאה פעמים.

אמר רבי יעקב ברדסייד, ההוא תלמיד הקטוע מטורה דה סיני.

פירוש,

לעניות דעתי, הוא היה חריף ומפולפל,

אבל הוא היה קטוע מהתורה,

קטוע מטורה דה סיני, מהר סיני.

היה מפולפל בפני עצמו,

לא מצורף לתורה,

כי היה חסר לו בקיאות התורה.

יש סיני ויש עוקר הרי.

אשר קראו חכמים זיכרונם לברכה בהוריות יד לרב יוסף

סיני על בקיאותו.

בעדין תלמידה היה קטוע מטורה דה סיני,

הוא רק מפולפל בפני עצמו.

וטוב להיות מפולפל על התורה,

היינו שמזה, מבקיאות,

וגם מזה, מפלפול התלמידים בסברה ישרה, אל יניח ידו,

ואז יהיה מחובר ודבוק לתורה ולהר סיני.

ובדוק

כי טוב מאוד העצה יעוצה,

כי תכף כאשר יוכל ללמוד גמרא ותוספות בעצמו,

אז יקבע לו שני לימודים.

אחת גמרא עם תוספות ועיון,

וחצי היום ילמד גמרא בלי טויספס,

רק לחזור להיות בקיא היטב,

ושעה אחת ביום יקבע ללמוד קצות

עם חבר בגילו שיש לו שכל ישר,

ובזה בעזרת השם יצליח הרבה.

זה לאלה שהגיעו לדרגה כזאת שיכולים להתפלפל, ברוך השם, בתורה, ויש להם כבר יסודות איתנים,

או שלומדים מפי רבנים חשובים שבאמת בקיאים בנושאים האלה.

אבל לבד אדם לא יוכל להגיע לזה בוודאי רק אחרי כמה שנים

שישב ככה ברצינות לשבת,

אז יוכל להגיע. זה לא כמו שאנחנו קוראים לזה צ'יק צ'אק, כן?

לקרוא זה לא בעיה, אבל להגיע לזה,

צריך דרגה אחר דרגה, אבל אסור אף פעם להתייאש, כי אם עוד לא התחלת, מה אתה מתייאש?

זה כמו אחד שמגיע לעבודה, הוא כבר מזיע. עוד לא התחיל לזה, הוא כבר מזיע.

יש לך מפחדה?

מזיע. מה עשית? כלום.

כבר מזיע.

רואה את זה הר, הר גבוה, הר גבוה. זה לא הר, לא הר. מטר ועוד מטר ועוד מטר.

מטר לעלות בהר זה לא קשה, נכון?

מטר זה קשה?

לא קשה. גם בהר זה לא קשה.

אחר כך זה רק עוד מטר, מטר דווקא, רק מטר, אתה עייף, תעצור

אחר כך עוד פעם מטר, מטר ועוד מטר ועוד מטר ועוד מטר, ככה עולים לאט לאט, מטר ועוד מטר, זהו, לא את כל ההר לעלות, מה פתאום, מה פתאום,

אל תפחד לא עולים להר,

עולים רק מטר,

מטר אתה יכול, בוא נעלה, מטר, רגע, עוד מטר, עוד מטר, זה הכול, זה הכול,

עכשיו אתה מסתכל למטה, יואו, איזה מדרון.

איך הגענו לפה?

כן, זה מטר ועוד מטר ועוד מטר.

רבי יחנן יאמר מה שאומר, עשו את זה ועוד זה כל סופר.

כשנעמור אז נעמור ושמא על ספגו יגדיל תורו ויעדרו.