קניין י"ג - בישוב - חלק א'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

דבר נוסף בקניינים של התורה זה נקרא ביישוב.

יש גורסים ביישוב הדעת

ויש נוסח אחר שזה בישיבה,

דמרבה ישיבה מרבה חוכמה,

ויש דבר אחר זה תרבות,

שאומר רשי.

בכל אופן, יישוב, הכוונה שאם ישאלו ממנו שום שאלה,

לא ישיב במהרה עד שיתיישב הדבר במיתון רב,

כי הוא עמוק עמוק מי ימצאנו

אם לא ביישוב רב,

על דרך שאמרו חכמים, הוו מתונים בדין.

אז להיות מיושב ביישוב,

דהיינו, לא להשיב מהרה, אלא להתיישב בדבר במיתון

ולהשיב ביישוב רב.

ויש שגורסים בישיבה.

העניין הוא כי מי שאינו לומד בישיבה לא ירד לעומקה של הלכה.

ואם כן, ההלכה לא תתברר ותתלבן כי אם בלומדו בישיבה.

לא בעמידה ובישיבה, אלא בישיבה.

כמו שאמר התנא, מרבה ישיבה מרבה חוכמה.

זה אומר המדרש שמואל. בדרך חיים מפרש

יישוב הדעת

שאם אין דעתו מיושבת עליו, אין יכול ללמוד.

אם יש פיזור נפש, אדם לא יכול ללמוד.

אבל אם יש יישוב הדעת, אז אדם יכול ללמוד.

ואידה גרסה בישיבה רצה לומר, ללמוד מיושב.

עכשיו בא הפירוש מישיבה ממש. לשבת על כיסא, כמו שאומרים.

לפי שבישיבה מתיישב הדעת.

אבל יש כאלה שאצלם בהליכה דווקא הם מתרכזים יותר.

הם מסלקים יותר את הבלבולים. תלוי, כל אחד לפי מה שהוא.

אבל בדרך כלל על הרוב זה כשאדם יושב,

אז הדברים נקלטים יותר.

ואם תרצה,

אתם רואים, במקום ללכת אפשר לעשות ככה. אז ככה זה במקום זה.

אז אתה גם בישיבה וגם עולה.

ואם תרצה,

אמור אין ישיבה אלא לשון עכבה.

כן?

וישב בארץ מגורי אביב, וישב זה לשון עכבה.

ורצה לומר בן מעומן,

בן מי יושב.

מלאפוקי מהלך

שאין דעתו מיושבת עליו.

זאת אומרת,

כשאדם הולך

ורוצה ללמוד תוך כדי הליכה,

אז זה יהיה קשה מאוד.

לא כמו שאמרנו, אחד שדווקא בוחר ללכת ככה, כי ככה הוא מתרכז.

אבל נגיד שאדם בדרכים,

אנחנו בזה, אז בדרך כלל אנשים חוזרים על חומר,

משננים חומר, מעיינים בסוגיות שכבר למדו,

כי קשה להתרכז תוך כדי הליכה.

יש גם הרבה בלבולים בעיניים, וזה אתה לא יכול ללכת בלי להסתכל.

כשאתה מסתכל אתה קולט דברים. כשאתה קולט דברים אז המוח מנתח,

וזה נכנס עם כל מה שאתה רוצה לחשוב.

זה מעורבב.

אבל אם בן אדם יושב, או אפילו עומד,

תלוי לפי מה שהוא,

אז הוא יכול יותר לרכז את המחשבה.

ועל ידי יישוב הדעת

יודע לסדר דבריו כהוגן,

כי הסידור הוא נשמת הדברים וחיותם.

כשאדם יש לו סדר,

והוא יכול לסדר דברים,

זה הנשמה של הדברים וחיותם.

זה אומר לחם שמיים.

בתפארת ישראל אומר שיהיה מיושב בדעתו ולא מבוהל בדבריו.

מבוהל זה נחפז.

התרגום של בחיפזון, בבהילו.

מבוהל, בבהילות,

במהירות יתרה.

צריך להיות מיושב בדעתו, לא מבוהל בדבריו.

ויש אומרים שהם בקי ביישובו של עולם.

הן בדרך ארץ והן בחוכמות טבעיות ולימודיות,

שעל ידי זה יכולים אלה להיות לו לרקחות ולטבחות

לתורה הקדושה.

כמו שהרמב״ם מזכיר את כל החוכמות החיצוניות, שהן רקחות וטבחות לתורה הקדושה.

דהיינו שיהיו אלו משרתיה להבינה על ידן היטב דכולן כלולין בה.

התורה כוללת כל החוכמות.

אז אם הוא בקיא ביישוב העולם,

יודע את הוויות העולם, לא רק הוויות הבית ורבא,

אלא גם הוויות העולם,

אז זה יעזור לו כרקחות וטבחות,

תוספת

לאוכל העיקרי.

גם על ידי זה יהיה נחמד ונעים בעיני הבריות.

כי כשאדם מתמצא בענייני העולם,

כמה אנשים לא רואים אותו מנותק, הוא שייך לפעם, הוא מבין.

מבין מה קורה בעולם, מבין הכול,

ומילא הדברים מתקבלים, כי הוא משלנו, הוא מבין העניין.

ככה אומרים, הוא מבין העניין.

אז זה גם פירוש של יישוב.

מה זה יישוב? שמתמצא בענייני היישוב, כן?

טוב, זה ההקדמות להבין את המושג.

עכשיו,

נראה כמה דוגמאות.

מדי פעם היה נוהג רבי שלמה זלמן אוירבך

לבחון את תלמידי הישיבה הקטנה של כל תורה,

ואופי המבחן וסגנונו

היה שיעור בפני עצמו.

אופי המבחן והסגנון,

זה היה בעצמו שיעור.

הוא נועד בעיקר להשליט סדר בסוגיה.

תשובה לא מסודרת,

מי שענה תשובה לא מסודרת, נכשל במבחן.

תשובה לא מסודרת,

אפילו אם היא נכונה, אבל לא מסודרת.

נכשל במבחן.

עיקר הכנת התלמידים למבחן היה לסדר את הסוגיה ולסכם אותה כראוי.

אם בחור הקדים לומר את שיטת התוספות

לפני שיטת רש״י,

היה זוכה להערה מראש הישיבה,

מי היה קודם?

רש״י

או תוספות?

והיה ממשיך בנעימה.

אביא לך ראייה שרש״י היה קודם?

תוספות מביאים את רש״י,

ואילו רש״י

לא מביא את התוספות.

אז מי היה קודם?

רש״י.

ואוי ואבוי לו לתלמיד שענה במבחן,

פני יהושע עוקצות,

כשהתשובה הייתה נמצאת בתוספות.

איפה הלכת? לאחרונים?

יש לך ראשונים שכבר אמרו את אותו דבר, למה אתה משתמש באחרונים?

זאת אומרת, הוא דאג שיהיה סדר.

ראשון ראשון ואחרון אחרון.

משמו של רבי ירחנן וסרמן אמרו,

ההבדל בין אדם שלומד

ויודע ברור מה שלומד

לבין מי שלומד

והוא קצת מבולבל,

זה כמו ספרייה.

בספרייה

יש כרטסת מסודרת.

ככל שיש יותר ספרים,

ככה ספרייה טובה יותר.

אולם,

אם אין כרטסת מסודרת,

כי אז ככל שיש יותר ספרים,

כך יותר גרוע,

כי כבר אי אפשר למצוא שום דבר.

אז צריך כרטסת מסודרת.

זה ההבדל בין לומד ויודע ברור,

הדברים סדורים אצלו כמו שצריך, לבין אדם שלומד והוא מבולבל.

אה, זה אה.

אה, נכון, כן. רגע.

אה, לא אה, אי, אה, הוא אה, אה.

מה זה?

צריך להיות מסודר.

אז זה כמו ספרייה.

מעשה בבחור מישיבה פלונית שביקש לעבור לישיבת כנסת חזקיהו.

כנהוג וכמקובל הוא עשה דרכו לכפר חסידים.

ובא אל ראש הישיבה מורנו ורבנו רבי אליהו אליעזר מישקובסקי

על מנת להשמיע בפניו דבר תורה.

על סמך יסודות מהראשונים הקשה הבחור קושיות

שמקורן היה בגדולי האחרונים ותירץ אותם.

ואגב כך ניסה את כוחו להעמיד יסודות נוספים

שעולים מן הדברים.

יצוין שהבחור היה בעל כישרון גדול

ואת הקושיות שכאמור יסודן היה באחרונים

הקשה הוא כתוצאה מעמלו העצמי

ובלי לראות אותם במקור.

תוך כדי שמיעת הקושיות

העיר הרב אליהו אליעזר מישקובסקי שקושיה זו

שאתה מקשה כבר הגשה אותה רבי שמעון שקופ

בקושיה זו מובאת בקצות.

ולפי ההערות של הרב הגיב הבחור אצלנו לומדים רק רישיינים

ולא מעיינים באחרונים.

נדהם הרב לשמוע זאת

והפטיר לעומתו.

צאו ראה

במשנה הראשונה, פותחת מסכת אבות.

נאמר משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושוע ויהושע לזקנים וזקנים וזקנים.

רואים את כל השושנת, איך זה עבר?

ותמוה מדוע המשנה לא מקצרת ואומרת משה קיבל תורה מסיני ומסרה לכלל ישראל.

למה צריך לפרות למי למי למי למי למי

מי נמי נמי.

הפירוט הארוך למי נמסרה התורה מדור לדור על שום מהו,

על כורחך, המשיך הרב,

שבלימוד התורה לא ניתן לדלג על דורות.

כדי להבין היטב

ובייחוד את הראשונים,

זקוקים אנו לעזרת דורות היותר קרובים אלינו,

למבטם והבנתם של האחרונים.

אז מה שאתה מתפאר שאצלנו לומדים רק ראשונים ולא אחרונים,

זה לא קסיידר.

המשנה פורטת לנו בדיוק דור אחר דור,

שלדעת שאי אפשר לדלג על דורות.

מה הסוד של יישוב הדעת?

נו, מה הסוד? אתם יודעים, מה הסוד יישוב הדעת?

איך משיגים יישוב הדעת? מה זה הסוד שלו?

יפה.

כל הכבוד לתשובה.

ישר הלכת לדירות.

אף סטריגה. לפני כן היה לכם יישוב הדעת יותר.

לא נבהלתם להשיב, וזה היה טוב.

מישהו, יריב עוזו, שאל את רבי חיים פרידלנדר,

והוא ענה, פשוט,

כשאתה עסוק בתפילה,

תהיה שקוע רק בתפילה.

כשאתה עוסק בלימוד,

רק לימוד לפניך.

כך תגיע ליישוב הדעת.

פשוט.

אחד ממכריו של המשגיח העיד,

כל מי ששמע

על מגוון פעולותיו

של הרב פרידלנדר סבור

שלמשגיח ישנם עשרות עיסוקים ביום.

ואין זה נכון.

יש לו עיסוק אחד.

ולאחריו, עוד אחד.

ואחריו, עוד אחד.

ואחד אינו נוגע בחברו.

זה נקרא ביישוב.

ברוח הדברים האלה מובא בשם החפץ חיים.

לדבר בכל פעם רק בעניין אחד.

כשמצליחים לבטא רעיון טוב ויהיה אפילו נכון

כנכון היום,

יש להיזהר מלקלקל אותו על ידי הוספת רעיון אחר באותו עניין.

תפוס דבר אחד בטוח וברור.

זהו.

בלי לערבב.

באחת מהשיחות הזכיר הרב מפונוביץ' משל נאה

עם מוסר השכל

שנוגע ליישוב הדעת.

את זה הוא שמע מפיו של הסבא מנובהרדוק,

תוך שהוא מציין

שזה אחד מן הלקחים החשובים ביותר שקלטה אוזנו במחיצתו.

משל, למה הדבר דומה?

לאדם קרתני פשוט שנקלע לעיר הבירה פטרבורג,

ושפר מזלו לפגוש גוי שיכור,

שבתפקידו הוא מנהל הבנק הממלכתי המרכזי של רוסיה הגדולה.

שיכור.

מנהל הבנק.

מהי כטוב ליבו ביין?

תפס השיכור בשרוולו ואמר, בוא אליי,

נפתח לפניך את כל האוצרות שבבנק ואתה תיכנס פנימה

ותצבור ותחטוף כל מה שתאכל.

אבל לא יותר מעשר דקות,

וכמה שתספיק,

שלך הוא.

פשששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

שרק עתה יצום בית היציקה,

מיהר והרים על שכמו את השק הכבד וסחב החוצה,

ולא נתן דעתו לחשוב בכמה יסתכם כל השלל.

כשיעמוד וימנה את כל המטבעות שהוא עשה, והתברר שהם מצטרפים בסך הכל

למאות רובלים.

כל זה בא לו, למה?

כיוון שהיה מבוהל ונחפש.

אם לאדם מזדמנת שעת כושר,

צריך לא להיבהל

ולא להתבלבל.

לא להיבהל זה לא בהלה.

לא להיבהל, לא להיחפז.

ולא להתבלבל.

אלא יחשוב דרכיו בדעה צלולה.

יכלכל מעשיו בתמונה.

אם היה מיושב בדעתו,

היה אומר, עשר דקות זה המון זמן.

במקום לחטוף עכשיו שק מטבעות בשלוש דקות,

כדאי לבדוק את השטח קודם.

איפה מונחים השטרות של אלף רובל?

ואז אם הוא מוצא אפילו חבילה קטנה,

הוא נהיה עשיר גדול.

במקום לסחוב עכשיו שכין בגלל שהוא רואה נוצץ וגדול ממול העיניים,

ישר קודם.

זה בגלל החיפזון.

בגלל הבהילות.

והנמשל הזה אומר, הרב מפונוביץ',

כי אפילו בעת שנותנים לך במתנה עת רצון,

יש לפעמים עת רצון, נותנים לאדם במתנה.

יושב בשיעור ופתאום היה עת רצון שהוא קלט דבר,

התחבר לו, אמר, מתאים,

אני חייב לעשות את זה, צריך לנצל את העת רצון.

שעת הכושר.

מה, אסור לעבד אפילו רגע את צלילות המחשבה ויישוב הדעת,

ולא להיות מבוהל.

צריך לחטוף

בעת רצון

ביישוב הדעת.

מלקחת את זה איתך.

לא להיות מבוהל.

לא להיות מבוהל.

בדרך כלל, יצר הרע, אחרי שאדם מתיישב לו דבר בדעתו,

הוא מקפיץ אותו מהמקום ונותן לו להשתולל.

יואו, אתה יודע מה, וזהו, ועכשיו, וזה, וככה. מתחיל להוציא אותו מגדרו, לבלבל אותו.

במקום שהוא ילך קול,

ויחליט החלטה, ככה, בלי כותבים.

עוד בלי כלום, ככה, בשביל שהיצר לא יפריע לו,

הוא ישר מקפיץ אותו.

איי, איי, איי, איי, מנוחת הנפש והסדר

תופסים מקום מרכזי במורשת של קלם,

בסבא מקלם.

וכך מתואר הדבר בספר תנועת המוסר.

אחד המפריעים העיקריים בעבודת השתלמות האדם, שהאדם יהיה שלם,

הן במה שנוגע למחשבה והן במה שנוגע למעשה.

אז אחד המפריעים להשתלם

במה שנוגע למחשבה ובמה שנוגע למעשה, רואה הסבא מקלם,

רבי שמחה זיס אל זיו,

בפיזור הנפש.

זה מונע להשתלם, להיות בשלמות, להגיע להשתלמות.

לא לחינם, אמר החכם, אין פיזור כפיזור הנפש

ואין מנוחה כמנוחת הנפש.

פיזור הנפש היא תכלית ההרס.

פיזור הנפש,

תכלית ההרס והפרעות,

ותכלית היגון והאנחה,

והיא אם כל חטאת

וגורם לבלבול המחשבה ובהילות המעשה.

פיזור הנפש

זה השתוללות של המידות והכוחות הפרועים שבאדם.

הם מדריכים את מנוחת נפשו ומדיחים אותו מרעה לרעה. כל רגע הוא קופץ בעניין לעניין,

כל רגע הוא חושב משהו אחר.

אין לו יישוב הדעת מבולבל. לא, עזוב, עזוב, אני לא יכול לחשוב. לא, לא, לא, עזוב, עזוב, עזוב.

זוהי תכונתם הנפשית של הרשעים.

בבחינת הרשעים קיים נגרש,

השקט לא יאכל.

כמו שרואים שגלי הים כל פעם מנסים לשטוף

את העולם וחוזרים עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם ככה.

השקט לא יאכל.

כל הזמן עולה לו, כל הזמן רעיונות ועניינים ודוחה ומקבל וזה.

וככה, כל הזמן.

כל חייהם

כים זועף.

והם הולכים ונדחפים מדחי אל דחי.

מדברים על הרשעים, כן? שמי שיש לו פיזור הנפש הוא ממינם.

מה הבעיה שלהם?

יש להם חמדת הממון.

מחמדת הממון הם באים לתאווה. מהתאווה הם באים לכבוד. מהכבוד הם באים לצער.

מה הצער באים אל היגון?

מה היגון באים ככה? הולך וחוזר כל הזמן.

גם עינם לא תסבע מלראות את זולתם בקנאת אש שאוכלת אותם.

ורקב של עצמות נחפזים, רצים, כל ימיהם מבוהלים, מטורפים.

מכוח יצרם הפוחז,

כולו שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה.

מאומה לא יישאר בידם, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

הטרדות והבהילות מרחיקות את האדם מיישוב הדעת.

וכיוון שהוא בלי יישוב הדעת,

הרי הוא מרוחק מן התורה.

בוא תשב. איך אני אשב? תגיד, איך אני אשב? אתה יודע מה יש לי עכשיו לעשות? אתה יודע, איך אני אשב? איך אני אשב?

מרוחק מן התורה.

והרי הוא מרוחק מהקדוש ברוך הוא מכל דבר שבקדושה.

אין לך תקלה רוחנית יותר גדולה לאדם מפיזור הנפש והבהילות.

מידה זו היא ניגוד גמור לכל פעולה קבועה

ומיושבת,

והיא שוללת למפרע כל סיכוי להשתלמות וליציבות.

אז איך אומרים החבר'ה?

את ההיקטיזי.

בי קול.

כשם שרבי שמחה זיסל רואה בפיזור הנפש את הגרועה שבמידות,

כך הוא מוצא במנוחת הנפש את כליל המעלות.

במידה שנקראת מנוחת הנפש כלולה כל השלמות.

זוהי בחינת שבת

מעין עולם הבאה והיא משלימה את כל הבריאה.

מה העולם חסר?

מנוחה.

כיוון שבאה שבת,

באה המנוחה.

הרי שלא מצאו מעלה לכלול בה את תכלית הבריאה, אלא מעלת המנוחה.

מנוחה שאתה רוצה בה.

וזאת הייתה, אומרים הראשונים, המדרגה של נוח.

נוח מצא חן

בשביל שהיה איש מנוחה.

אז הוא מצא חן.

הוא לא היה בהול כמו הדור שלו בעוד, עוד, עוד.

את האלוקים, את הלך נוח.

זהו, ביישוב הדעת, הכל, לאט לאט. איש נוח.

אז דבר גדול הוא מנוחת הנפש.

לכן השם יצילנו מפיזור הנפש.

ככה מביא רבנו בכיר.

מנוחת הנפש

היא המידה הניגודית

לפיזור הנפש ולבהילות המחשבה,

והיא כוח המייצב המעמיד את המהות של האדם.

המידה הזו משמשת קו מכוון

ומרכז לכל המחשבות והפעולות.

היא מהווה גורם לצלילות ההבנה ולשיקול המעשה.

מיישבת ומעצבת את הדעת

וקובעת את שלמות הדמות.

מנוחת הנפש

מהווה תנאי הכרחי בעבודת ההתחנכות וההשתלמות של האדם.

בלעדה לא תיתכן פעולה מדריכה ומרכזת.

גם כדי לעמוד על סוד היראה והאמונה הזכה צריך דעת מיושבת ומנוחת נפש.

בלתי זאת אי אפשר להיות ירא ומאמין אל נכון,

אומר ביסרם חזיסם.

ואינו דין

שאי אפשר להדריך ולכוון את המידות וכוחות הנפש

בלי המנוחה גמורה.

המנוחה קובעת גם ערך מיוחד בדרך הלימוד והעיון.

היא מצילה מבלבול הדעת

ומלמדת העיון והמחשבה היטב

ומרגילה בכל דבר שיבוא לידו לרד עד תכונתו, כי הוא במנוחת הנפש, הוא לא מבולבל.

הוא יכול לשקול כל דבר לאמיתו.

דרך הזו של התמצאות תכליתית

היא יסוד החוכמה וערכה רב מאוד לגבי לימוד כל המקצועות.

היא עילה ללימוד ההלכה

שדרך הראשונים והאחרונים המובהקים בה הייתה לבוא להתפלגות הפרטים עד דקותם

ולהקישם זה בזה בדרך ההיגיון,

בלי חילוף נושא בנושא ונושא בנשוא שלו,

ולהבין שמעתה עד תכונתה.

היא עילה ללימוד המוסר,

להתחקות על תכונות העניינים,

שזו כל מגמתו להכיר את שפלות האדם וגנות העבירות

וערך המעלות והמידות,

ולדעת את כוחות הנפש וכוחות השכל,

והיא מסייעת להבין כל דבר לאשורו,

בין במילא דה-עלמא ובין במילא דשמיא.

וההתמצאות הזו אינה באה אלא מתוך עיון

של מנוחה ושקיטת הרוח.

במילה אחת,

מידת המנוחה משתרעת

לכל שטחי הנפש,

לכל עומקם והיקפם,

והיא כוללת את כל האדם.

היא מתחילה עם ראשית מצעדיו ומגיעה עד תכלית השלמות והמעלות.

ועכשיו נושא חשוב מאוד מאוד מאוד,

ותשימו לב באיזה צורה אתם חיים ותבינו מי אתם.

בדומה לזה העריך רבי שמחה זיסל את מידת הסדר.

שמעתם שאני עשיתי פסס, פסס, כן?

הסדר, מידת הסדר.

הוא לא ראה בסדר נוהג חיצוני בלבד,

כי אם תכונת נפש שורשית

המקיפה את כל הווייתו של האדם

ומשפיעה על כל הליכות חייו.

מידת הסדר

הוא גורם חשוב בכור ההשתלמות.

מישהו מרושל בהנהגתו

ואינו מ...

מסודר ומדויק במעשיו

הרי הוא גם מבולבל בדעתו ובמה חשבתו

ואינו מוכשר לעבודה קבועה ויציבה

אתם רואים שיש אנשים שאתה מסוגל להישאר בעבודה אחת הרבה זמן? כל כמה זמן מעיפים אותם או שמעפים לבד?

אתה רואה עם אנשים שלא מצליחים להת...

לקבוע זמנים ולהחליט שקמים בתפילה אז קמים בתפילה וכשצריכים זה וזה, כל דבר ודבר במקומו?

זה אנשים לא יציבים, הם מבולבלים בדעתם, יש להם מחלה קשה שקוראים לה פיזור הנפש.

אין סדר.

כשאין סדר

זה אומר בדיוק מי הבן אדם.

רבי שמחה זיסל מצא אסמכתה על ערך הסדר בדברי החכמים זיכרונם לברכה.

איפה הוא מצא אסמכתה?

בזה שהחתירו בישיבות בבל את ראש הישיבה, באיזה תואר?

ראש סדרה,

ראש הסדר.

הוא גם ראה רמז,

לזה בהלכה.

בארבעת המינים

פסלו את ההדס השוטה.

זה ששלושת העלים שבגבעול אינם כסדרם,

והם זה שלא כנגד זה.

הדס שוטה,

זה פה עלה, שם עלה, פה עלה, שם עלה.

אז פסלו אותו.

אז הוא מצא רמז לעניין.

אין סדר, פסול.

אבל אם זה אבות,

וזה הכל יוצא מקן אחד, יש סדר.

זה קשה.

גם ראה את כל התורה מבוססת על הדיוק והסדר.

תשמעו עכשיו.

רגע אחד.

זה חשוב רגע אחד?

רגע אחד. למה זה חשוב?

זה מילים יפות. למה זה חשוב רגע?

אז למה אנשים אומרים עוד רגע, עוד רגע? אם כל רגע זה חשוב, אז למה עוד רגע?

אין לך. אני שואל מה חשוב ברגע. אתה יכול לביא לי דוגמה של רגע חשוב?

רגע.

תן לי דוגמא של רגע חשוב.

תן לי דוגמא

כמה רגע חשוב.

אתה יודע מה מפריד בין שבת לחול?

רגע.

אז אם עבר רגע, אתה מחלל שבת.

תן לי דוגמא

שחוט הסערה

חשוב מאוד,

שאפילו

חוט הסערה זה חשוב מאוד.

הפרש

של חוט הסערה חשוב מאוד.

בנייה, למשל, מה בנייה?

כן, אבל זה ייקח הרבה שנים. אני שואל עכשיו משהו.

תפחית.

זאת אומרת,

בין שחיטה כשרה לפסולה זה כחוט הסערה.

טיפה אחת.

תנו לי דוגמא שטיפה אחת

זה הרי גורל. טיפה אחת של מים.

טיפה.

טיפה.

מה העמדה של חמץ?

כן.

חמץ?

מה זה קשור לטיפה?

זה זמן, זה רגע.

חמץ זה רגע. אם אמר חי רגעים, אז זה חמץ.

כן.

זה שייך לרגע, אבל טיפת מים.

ההבדל בין מקווה פסולה לכשרה, טיפה.

זאת אומרת,

צעד אחד.

תראו לי דוגמה שצעד אחד

זה הרי גורל.

צעד אחד מבדיל

בין מחנה לוויה למחנה שכינה.

מלווים מוזרים שלא לעשות עבודת הכהנים,

והכהנים מוזרים שלא לעשות עבודת הלווים.

מלווים מוזרים שלא יעשה אחד מלאכת חברו.

איש איש על עבודתו ואל מסעו.

כל אחד צריך לדעת מה תפקידו

ולא לחרוג

ולעשות כסדר ובזמן.

איש איש על מחנהו,

איש על מחנהו ואיש על דגלו.

וכך כל התורה, אומר הסבא מקלם,

סדר!

צריך סדר!

מי שמבלבל את הסדר,

הוא פוגם בבריאה.

צריך סדר.

אם אתה רואה שמיטה של אדם לא מסודרת,

חדר לא מסודר, חפציו לא מסודרים,

הוא בחיים שלו לא יצליח.

סדר.

בעל מלאכה שאין לו סדר בכלים,

הוא חצי מהחיים שלו עובד רק לסדר ולחפש, ולחפש, ולסדר, ולסדר, ולסדר, ולחפש,

כי אין לו סדר.

אבל אם יש לו סדר, הוא ניגש בשנייה,

לוקח את מה שהוא צריך ולא מחפש.

נכון?

כמה חודשים פה איבדו בשביל הסדר?

איפה יש מטר? רגע. אה, לא פה. נרד למטה. אה, לא שמה. איפה שמנו? רק רגע. איפה היה?

אה, לא יודע.

אין כבר.

מה אין כבר? קנינו כבר 70 מטרים, מאיפה הם הלכו?

אין סדר.

אז יש בזבוז,

ויש גזל, ויש הפסד, ויש זמן.

בעקבה, ואנשים עומדים כי אין סדר,

אז לא מוצאים כלים, לא יכולים לעבוד. אין סדר.

זה מראה על מהותו של האיש, על פנימיותו.

פנימיותו, זה מצביע, חיצוניות מצביעה על פנימיותו.

אדם כזה לא יכול להצליח בחיים.

לא יעזור, כל מה שיעשהו,

שום דבר לא יישאר בידו.

רק מי שבונה דבר על גבי דבר ויש לו סדר,

הוא יגיע בדיוק לאן שהוא רוצה.

אבל אם לא, הוא לא יגיע לשום מקום.

שום מקום הוא לא יגיע.

צריך סדר בחיים, סדר.

אדם צריך לדעת

סוס לא מבין, אז עוזרים לו, שמים לו בעיניים

כדי שישר.

כי העיניים שלו זה לפה, לפה, לפה. הוא לא יגיע אף פעם לשום מקום. לא תעשה לו,

הוא לא יגיע.

צריך סדר.

צריך לדעת מה זה זמן,

מה זה צעד,

מה זה רגע,

מה זה טיפה,

מה זה כל דבר ודבר.

אה, זה יותר מדי מוגזם. מה, צריך לדקדק ככה?

למה צריך לדקדק ככה? מה זה משנה, זה עומד, נו, זה עובד, זה, מה אתה רוצה, אני לא מבין, מה, מה עושים? מי שם לב בכלל?

מה אתה יודע את הפעם?

זה תכונות בנפש, או שאתה מבולגן,

או שאתה מסודר, זה תלוי.

כל אחד בנפש שלו.

אז אחת שהוא בלאגניסט,

הוא לא מבין, מה אתה רוצה, אני לא מבין. זה יפה, תשאל את כולם. נו, זה יפה או לא יפה?

מה אכפת לי אם זה יפה או לא יפה?

זה מסודר, זה מדויק,

זה מושלם או לא?

מי שרגיל לשלמות רוצה אותה בכל דבר.

מי שלא,

אז זה לא יעזור, כל החיים שלו יישאר ככה.

הוא לא מבין מה מדברים איתו בכלל.

לכן הוא מחפף כל החיים שלו,

והוא יכופף גם.

אדם צריך סדר.

צריך סדר בחיים.

זמן זה זמן.

תפילה זה תפילה, לימוד זה לימוד, עבודה זה עבודה.

מסירות זה מסירות, התנדבות זה התנדבות, התחייבות זה התחייבות, הכל הולך עם סדר.

סדר.

הוצאת את הדבר מן הפה, תעמוד בו.

סדר צריך להיות.

יישוב הדעת.

לא בהילות, לא חיפזון, לא בלבלה, לא מרגע לרגע.

סדר.

אה, אתה הולך בשווייץ, בגרמניה, אתה רואה מה זה יקס.

זמן שוויצרי.

אוטובוס מגיע בדיוק בזמן,

רכבת בדיוק בזמן,

חנויות נפתחות בדיוק בזמן, נסגרות בדיוק בזמן,

הכל בזמן.

אסור לעבור פה, קנס.

עברת במהירות במקום 50-51, קנס.

הכל אצלם עם סדר.

אין לכלוך.

אין דבר כזה לכלוך.

אין לכלוך.

סיפר לי יהודי שהיה שם,

כשהוא פתח בקבוק ברכבת,

כשהרכבת הייתה בתחנה.

הוא רגיל להשליך מהחלון, אז הוא השליך את זה מהחלון, את הפקק.

ניגש אליו

אחד מהתחנה ואמר לו, איבדת את הפקק.

אז הוא ירד, זה מהתחנה,

ושכב מתחת לרכבת,

הוציא את הפקק, עלה לרכבת והחזיר לו את זה.

הם לא קולטים שהוא זרק.

איבדת את זה.

כי לא יכול להיות שזורקים.

מה?

יכול להיות שזורקים אנשים דבר?

איבדת את זה.

שמעתם?

כל דבר שאתה תשליך, הם יגידו לך, איבדת את זה. הם לא אומרים לך, אתה מבין? למה אתה זורק?

או שכחת את זה.

אתה הולך שם, הכול נקי, כאילו עכשיו בריאת העולם, עוד לא באו אנשים לעולם.

נקי.

אין אבק שם בכלל.

מדהים.

אבל אתה יודע שיש סדר. זאת אומרת, זמן זה זמן. אתה פספסת, אין טעם שתרוץ. אין דבר כזה שזה יתעכב. אין.

אין.

אתם יודעים איזה כיף לחיות עם סדר?

אדם יודע כל דבר, מתי יש זמן? פססס, איזה דבר זה. מדהים.

מדהים.

כשאתה עובד על סדר חיצוני, אתה מתקן את הנשמה שלך.

ממילא יהיה לך סדר פנימי.

כשיהיה לך סדר פנימי, אתה תוכל לעלות ולקצר תהליכים

לאין ערוך.

אבל איפה?

ישראלים יש להם מושג של סדר?

איי, איי, איי. רק דבר אחד הם יודעים להגיד, יאפ סדר.

יאפ סדר.

רבי יחנן יאמר כשהוא אומר, עושה כל סגול סגול סגול סגול סגול ישראל לפיקוח אחר בעולם תור. עושה שנה אמור, אדם ארבע סמאן סגול ירדים תורו ידיר.