קניין כ"א - בלב טוב - חלק א'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שבוע טוב,

48 דברים נקנית התורה, קניין 21 בלב טוב.

בפירוש המשניות לרמב״ם אומר הרמב״ם

והאבן שלב טוב

רוצה בו הפעולות הטובות

והן הפעולות הממוצעות

והן מעלות אמידות

והוא כולל הסתפקות

ואהבת הטובים

וזולת זה מן המעלות.

אז מה אומר הרמב״ם?

אומר שהלב טוב, אם יש לך לב טוב, הוא רוצה, הלב הטוב שלך,

את הפעולות הטובות, לעשות פעולות טובות.

ומה הן פעולות טובות, הוא אומר?

אלה הן הפעולות הממוצעות,

כמו שהוא אומר בעלקות דעות.

מה זה נקרא הדעות הטובות?

מה הפעולות הטובות? אלה הממוצעות והן מעלות אמידות.

והוא כולל הסתפקות

ואהבת הטובים.

להסתפק

זה לב טוב,

כי אי אפשר שיהיה לאדם לב טוב אם הוא לא מסתפק, אם הוא חומד,

אם הוא קנאים ודברים כאלה.

לב טוב צריך להיות נקי

מלהתבונן על מה שיש לאחרים ולחמוד את זה.

ואהבת הטובים,

לב טוב אוהב את הטובים, את הטובים דווקא.

וזולת זה מן המעלות.

לב טוב, ממשיך הרמב״ם ואומר, קוראים.

לב טוב קוראים

מי שכל כוונתו להיטיב לבני אדם

בגופו, בעצתו,

בממונו, בכל יכולתו.

אז מה זה לב טוב?

למי אנחנו קוראים שיש לו לב טוב?

למי שמתכוון להיטיב לבני אדם, לא לאחד, לשתיים. לבני אדם.

מי שנברא בצלם אלוקים.

מה הוא מוכן להיטיב?

בגופו, בעצתו, בממונו, בכל יכולתו גם.

לא רק ככה מדי פעם וזה.

לב טוב זה תמיד. זה לא לזמנים, לא לפרקים.

אז לכן,

גם בגופו, גם בממונו,

גם בעצה, בכל היכולת.

בלתי שישיגהו נזק או ביזיון.

הוא לא רוצה שיגרם לאנשים נזק וביזיון.

זה לב טוב,

הרמב״ם.

מדרש שמואל אומר, בהיות כי לאדם שתי לבבות,

לב טוב ולב רע.

כמו שאמרו זיכרונם לברכה, בכל לבביך,

בשני יצריך,

ביצר הטוב וביצר הרע.

צריך האדם שיסיר ויבחר הלב הרע מתוכו,

ואז תנוח התורה בתוכו,

כי בלב נבון תנוח חוכמה.

כמו שאמר דוד המלך העולם השלום, ליבי חלל בקרבי.

שהצד של היצר הרע היה חלול, הוא פינה אותו משם.

נשאל לו רק יצר הטוב.

התורה תיקרא טוב,

ומפני שהתורה תיקרא טוב לא תימצא התורה רק במי שהוא טוב,

כי טוב נדבק לטוב.

והיינו, מי שיש לו לב טוב,

וכאשר יש לו לב טוב,

אז מקבל התורה שהיא טוב.

כי איך תעמוד התורה שהיא טוב במי שיש לו לב רע?

ככה מסביר רבי החיים בוולוג'ין.

תפארת ישראל אומרת שליבו פנוי מקנאה ושנאה ודאגה ועיצבון.

לב טוב זה מי שהלב שלו פנוי מקנאה ושנאה ודאגה ויגון ועיצבון,

כי בכל מידה הוא שמח וטוב לב.

לפיכך, ליבו רחב לקבל דברי תורה.

ולכן שיבח רבי יוחנן בן זכאי מידה זו כנגד כל המידות.

דהיינו, לב טוב, כמו שאמר רבי אלעזר.

לב טוב.

אז מה זה לב טוב? מי שהלב שלו פנוי מקנאה ושנאה,

ודאגה ועיצבון,

כי בכל מידה הוא שמח וטוב להם.

כל מה שהקדוש ברוך הוא מביא עליו

הוא שמח וטוב להם.

לפיכך, ליבו רחב לקבל דברי תורה.

הן לא מציקות לו, המידות האלה.

הרי מה קורה לבן אדם?

למה אין לו לב רחב ולא פנוי לכל מיני דברים?

המידות שלו דוחקות אותו.

הוא כל הזמן נלחץ על ידי זה.

יש לו קנאה, איך הוא זה ואיך הם זה.

והוא עושה לי ככה ואני אעשה לו ככה וככה, שנאה.

או שיש לו דאגה, יואי, יש לי חובות ויש לי זה. הלב שלו לא יהיה פנוי.

ואם הוא בעיצבון אז אין לו חשק ללמוד ואין לו כלום.

ממילא,

מי שהלב פנוי מאלה,

קנאה, שנאה, דאגה, עיצבון,

אז בכל מידה הוא שמח

והוא טוב להם.

ולכן, ליבו רחב לקבל דברי תורה.

ועל זה שיבחר רבי יוחנן בן זכאי את המידה הזאת של לב טוב כנגד כל המידות.

לב טוב אומר את התפארת ישראל, זה שיהיה טבעו רך,

מלא חן וחסד

להיטיב בשמחה לבריות.

אדם שיש לו לב טוב, יש לו מאור פנים.

הוא רוצה לעזור לכל מי שרק אפשר.

בטוב, בחן, בחסד,

בהארת פנים,

זה נקרא שיש לו לב טוב.

טוב, ניקח איזה דוגמה, שתיים.

במבט ראשון נדמה שקו חיץ ברור מפריד

בין עשיית חסד, שזה דבר השייך למידת הרחמים,

לבין עשיית דין, שזה דבר השייך למידת הדין.

לכאורה נראה במבט ראשון

שיש קו חוצץ

והוא ברור ומפריד

בין חסד, שזה מרחמים, ודין, שייך לדין.

אבל לא היא.

גם בעת מתן פסק דין,

גם בעולמה של הלכה,

יש לחתור בחיפוש אחר החסד והרחמים בלי שהדבר יסתור את האמת.

ואף אם האמת נוקבת,

על כך יעידו המעשים שלפנינו.

עגונה אחת

באה אל רבה של קובנה,

רבי יצחק אלחנן ספקטור,

מתוך רצון להשיג היתר להינשא.

רבי יצחק אלחנן בחן את המקרה שוב ושוב,

ולא היה יכול למצוא הוכחה דרושה לפסק כזה.

כמעט כבר ראה את המקרה כאבוד,

כאשר מתוך רחמים על האישה החליט בכל זאת לעיין במקרה פעם נוספת,

אבל אחרונה.

ואז גילה רבי אלחנן,

שהיה גדול הפוסקים של תקופתו,

שבכל זאת קיימת אסמכתה בהלכה מתירה לאישה להינשא שנית.

רחמיו של רבי יצחק אלחנן דחפו אותו לאמץ את מוחו

הרבה יותר ממה שנדרש ממנו,

עד שעלה בידו לגלות באוצר העצום של ידיעותיו

את המידע הדרוש לפסק מקל.

אם לא היה כה רחמן, לא היה עושה את המאמץ הנוסף.

נכון שהפסק המקל נתאפשר בעקבות רחמיו,

אך הפסק לא הסתמך על רחמיו, חס ושולם,

כן?

הרחמים עוררו אותו לחפש ולחפש

עד שהוא מצא,

אבל לא הפסק היה מתוך רחמים,

כי זה עיוות הדין.

אין דבר כזה לרחם

ולטשטש את הדין ולעשות מה שרוצים. אין דבר כזה.

כי אמת התורה אינה ניתנת לפשרות,

ולא חשוב מה תהיינה התוצאות.

לא חשוב.

האישה יכלה שוב להינשא,

וזאת

רק משום שרבי יצחק אלחנן ספקטור הבין

שאכן ההלכה מתירה את זאת,

את הפסק שלו.

אבל מי הביא אותו לידי זה שהוא יגלה סוף סוף

את ההיתר הזה?

מידת הרחמים שלו לשוב ולחפש

ביתר עומק ועיון.

יותר ממה שהוא נדרש.

בדברי ההספד שנשא רבי חיים פרחס שיינברג על רבי יצחק יעקב וייס, בעל המנחת יצחק,

סיפר את המעשה ברבי יצחק אלחונון,

המעשה הזה,

והוסיף ואמר

רבי יצחוק אלחונון כותב

שנכמרו רחמיו על האישה

וחזר לעיין ביתר שאת בפרטי השאלה,

עד שיצאה לו מזה תשובה ארוכה משתרעת על פה שמונה עשרה דפים בחידושים עצומים

בעניין היתר עגונות,

כי הוא האזין והקשיב לכאבה והנחתה של עגונה שבורה ורצוצה,

ועל ידי זה חידש חידושים כה עצומים

כי עמוד החסד ועמוד התורה קשורים זה בזה.

רבותיי,

כמה חסד טמון בהתרת אישה מכבלי עגינותה,

כמה מוח,

כמה לב

וכמה נשמה צריך להשקיע בזה,

וכמה מסירות נפש יש בזה להקשיב ולהאזין להנחתה של עגונה שבורה.

זהו אב בית דין,

האב

שמקשיב לכאב ולאנחה,

כאב של ילד

הממוסס את כל העצמות,

והכאב הזה לא מניח לו לישון ולא נותן לו מנוחה.

מה גדולה היא מידת החסד שבזה,

וכמה אבהות טמון בכתיבת תשובה כזו.

ואפילו אני בעצמי,

כמה פעמים מתקשרים, אפילו בחצות הלילה,

ובשעה שלוש לפנות בוקר,

בשאלות של טהרה.

לפעמים אומרים שיש יום ויש לילה.

לא,

אין לו יום ולא לילה.

וכמה אבהות,

וכמה גדולה הרחמנות של פוסק הדור האב בדין.

זאת אומרת, צריך רחמים גדולים,

כי זה הולך ביחד עם עמוד התורה.

אז זה בא רק מלב טוב. אם אין לב טוב,

אי אפשר להגיע לזה.

תורתו של רבי צבי פסח פרנק

הייתה לעולם מבחינת תורת חיים ואהבת חסד.

התורה והחסד כרוכים היו אצלו,

ואף בעת הדין היה ליבו הגדול להוט לעשות חסד.

משום כך, אפילו שהיה קשה כארז בפסקיו והכרעותיו,

היה רחקא קנא והשתדל תמיד לחפש דרכים להמתיק את הדין.

בפנקס רשימות שלו הוא כתב

”הגיד לך אדם מה טוב

ומה ה' דורש מעמך,

כי אם עשות משפט

ואהבת חסד.

„‫אמרתי לפרש שבשעת עשות משפט

צריך להיות ברוח של אהבת חסד שלא יבוטל

חס וחלילה בעשיית המשפט.

והמשפט צריך להיות בדרך כפיית הרצון

של אהבת חסד.

שלא יענה חס וחלילה ממידת הדין.

הוא סיגל לעצמו דרכים לעשות חסד אפילו בעת עשיית הדין והוראת ההלכה.

דבריו עטופים היו במעטה של רחמים.

כאשר לא יכול היה לעשות דבר כי שורת הדין לא נתנה להקל בדין,

היה משתדל לעזור במילה טובה, בחיוך הבאי,

בסיפור שיכול לחזק, לעודד, לנחם, להרגיע.

והוא לא נרתע מפני שליטים ותקיפי ארץ.

אבל היה נחרד, לצער יהודי,

לדמעות של אישה,

לתחנונים של נער.

נוהג היה כאשר הייתה בעל פניו שאלה על עוף

והוא הטריף

במקום שיש צדדים להקל.

והשואל היה עני,

היה מוציא מכיסו ומשלם תמורת העוף.

פעם אחת באה לפניו ענייה בטובים,

והוא לא רצה לבייש אותה.

נכנס אל ביתו ושאל את ביתו שמא יש בבית תרנגולת שטרם נתבשלה.

הוא הגיש את העוף לשואלת ואמר לה,

הי לך, התרנגולת כשרה למהדרין.

מנהגו לשלם תמורת עופות

שנטרפו

היה ידוע בקרב עניי העיר.

מקצה העיר היו באות אליו נשים עניות לשאול

ביודען כי יקבלו תמורה תחת הטרפות.

אתם שומעים?

זה נקרא לב טוב.

פעם נתבקשתי על ידי בעל תשובה בתחילת הדרך בכרם התימנים,

שהיה צריך להיכנס שלוש שנים למאסר.

והוא ביקש ממני לבוא, לדבר,

והוא התחיל לחזור בתשובה וכו' וכו'.

אז פעם ראשונה נכנסתי לבית משפט,

ישב שם שופט יחיד,

ושם קטגור,

פרקליט אומר את כל מה שהוא עשה, את העבירות שלו,

והשופט שואל אותו, מה יש לך לעשות? מה יש לך לומר?

הוא אומר, אני מתחרט על מה שעשיתי מפה ושם, היום זה לא הדרך שלי, וכך וכך, וזה וזה, והנה הרב שלי נמצא פה, אם השופט יהיה מוכן לשמוע אותו.

טוב,

אז השופט זה פה ושם, אמרתי לו, זה כבוד השופט, אני מכיר את האיש הזה כך וכך, ולפני כמה זמן הוא הגיע לשכונה,

ואנחנו התחלנו לדבר איתו, ללמד אותו, ופה ושם, הוא מתמיד ועושה ופה ושם.

ולפי דעתי,

ודאי כשמגיע לו עונש חמור ביותר על מעשיו וכל הדברים האלה וכו' וכו' וכו'.

אבל השאלה, מה זה יועיל, אם הוא ייכנס עכשיו לבית הסוהר וילמד שם מהאסירים עוד יותר, ויגידו לו, מה אתה הגעת לפה? בשביל זה נכנסת? מה זה, זה העבירה זה?

וילמד אחר כך דברים יותר גרועים וכו', ופה ושם.

כרגע הוא נמצא בידיים טובות, ואנחנו מרוממים, מעלים אותו, הוא יעלה על דרך המלך, וכו' וכו'.

ואמרתי לו בסוף, אבל אני לא קובע,

אני רק יכול להגיד לכבוד השופט,

יש פסוק שאומר,

הגיד לך אדם מה טוב ומה השם דורש מעימך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד.

אמרתי לו, ודאי

הנביא מיכה אומר שצריך לעשות משפט,

אבל הוא אומר שגם אחרי שעושים משפט, הוא אומר אהבת חסד.

צריך אהבת חסד.

מה זה יועיל?

העיקר לעניש.

מגיע לו, מגיע לו.

אבל אהבת חסד, במקום הזה אני חושב שצריך שאהבת חסד

תבוא אחרי שהמשפט יגיד את דברו ולשחרר אותו.

השופט שחרר אותו.

הלך הביתה.

זה היה בהתחלה.

מכל מקום רבויסאי צריך שיהיה לנו לב טוב.

אם יש לב טוב,

זה אחד מהדברים שבהם נקנה את התורה, יהיה לו רוחב לב

כדי לקבל את התורה, לקיים את התורה ולעשות את רצון הבורא יתברך.

רבי יחנניהו רגשו אומר עשו וגמור לנושאים.

להפיק כוח רבות עשו וגמור לנושאים.