קניין כ"ג - ובקבלת היסורים - חלק א'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ובקבלת הייסורים, כג,

48 דברים שבהם נקנית התורה.

רש״י אומר,

אשרי הגבר אשר תייסרנו, יא,

אימתי?

בזמן שתורתך תלמדנו

שהקדוש ברוך הוא מביא איסורים של אהבה לעוסק בה,

להרבות שכרו לעולם הבא.

מה חסיד רבי יוסף יעבץ אומר כי לא יבעט בהם

ויתלה אותם בעוונותיו,

או בקיצורו, בהחובות אשר לבורא עליו,

כאומרם יפשפש במעשיו,

פשפש ולא מצא,

יתלה בביטול תורם.

אז אם באים עליו איסורים, לא יבעט בהם,

אלא יתלה אותם שיש לו עוונות.

למה באו עליו? בגלל העוונות.

או שהוא קיצר בחובות שמוטלות עליו,

מהבורא יתברך.

ועל זה אמרו חכמים, יפשפש במעשיו.

אם באו עוונות, יפשפש במעשיו.

ופשפש ולא מצא.

אין לו שום עבירה שהוא עבר,

ואין שום מצווה שהוא החסיר.

פשפש ולא מצא.

הכול בסדר.

יתלה בביטול תורה.

אתם שומעים?

על ביטול תורה יכול אדם לקבל איסורים,

והוא לא יעלה בדעתו אפילו.

לכן אם אין לו שום עוון וחטא אחר,

יתלה בביטול תורה.

נכון.

על זה מדובר, על אחד שפשפש ולא מצא.

אתה מבין? השני לא צריך לפשפש.

זה מול העיניים שלו.

עכשיו הוא רק עבר עבירה.

המדרש שמואל אומר,

האדם אשר כל כך חשקה נפשו בתורה,

עד שאפילו שיהיה נגוע בייסורים,

מוכה אלוהים ומעונה,

לא יטרדו הייסורים מללמוד בתורה מרוב אהבתו אותה.

זה האיש יקנה קניין תורה.

ככה היו הסטייפלר בחזון איש, ורבים רבים רבים

שסבלו ייסורים כל ימי חייהם.

החזון איש, זכר צדיק וברכה, אמר, היה לי את כל,

את כל הנתונים בשביל להיות עם הארץ.

איסורים, עוני, אין ילדים,

מה לא.

והייתה לו אישה גם לדאבוננו לא מאה,

והוא לא התגרש ממנה.

למה?

קיימה עליו שהיא תתאבד.

אז בשביל שהיא לא תתאבד,

אז הוא נשאר איתה.

הוא אמר, איסורים, איסורים, איסורים, ויצא גאון הגאונים.

זה מה שכתוב עליו ממש במדרש שמואל.

האדם

אשר כל כך השקה נפשו בתורה,

עד שאפילו שיהיה נגוע בייסורים,

מוכה אלוהים במידת הדין, ומכונה,

לא יטרדו האיסורים מללמוד בתורה מרוב אהבתו אותה.

זה האיש יקנה קניין תורה.

ואפשר שרמז

על מה שכתוב פה במשנה בקבלת האיסורים,

ולא אמר בייסורים,

כשהתורה נקנית בייסורים, אלא בקבלת האיסורים,

להודיע שאינו מדבר על האיסורים הבאים עליו מן השמיים,

רק על האיסורים אשר האדם מקבל אותם על עצמו ומביאם בבחירתו עליו.

לא באיסורים שבאים מן השמיים,

אלא הוא מקבל על עצמו איסורים.

איך?

על דרך כך היא דרכה של תורה.

פת במלח טוחן ומים במסורת אשתיהו, הוא מקבל על עצמו איסורים.

שאדם אשר יקבל איסורים עליו לענות בצום נפשו,

בזה נקנית התורה.

איסורים שמביא האדם על עצמו.

אז זה גם כן עוד הסבר למה נאמר קבלת האיסורים.

כמובן שאפשר להסביר, כמו שאמרנו קודם, שהוא מקבל את האיסורים

באהבה בהבנה וזה לא גורע ממנו.

כמו אשרי הגבר אשר תייסרנויה ומתורתך תלמדנו.

והוא עדיין ממשיך ללמוד תורה

עם האיסורים.

על זה נאמר אשריו.

גם אפשר שרמז למה שאמרו זיכרונם ברכה כי שלושה דברים ניתנו על ידי איסורים.

ואחת זה התורה הקדושה.

וכפי דרך זה האיסורים הם בהשגחה נתונים מאת השם מן השמיים

ואינו בועט בהם,

אלא מקבלם בסבר פנים יפות.

הדרך חיים מסביר כי כאשר מקבל איסורים ראוי לתורה.

כך אמרו,

שלוש מתנות טובות ניתנו לישראל,

וכולם לא ניתנו אלא על ידי איסורים.

התורה דכתיב אשר תייסרנויה ומתורתך תלמדנו.

כי התורה שאינה מידה גופנית,

ולפיכך אין אדם מגיע למעלה בלתי גופנית

רק בהתמעט הגופנית.

האיסורים ממעטים הגופני עד שאפשר לא להגיע למדרגה השכלית,

כי האיסורים מסלקים פחיתות הגוף.

נחם שמיים מסביר.

ביסורי הגוף קמיירי,

קמיירי,

שכן לא ניתנה תורה, אלא על ידי איסורים,

שנאמר כי נר מצווה ותורה, אור ודרך חיים תוכחות מוסר,

לפי שרוב הטובה והשלווה מביאים את האדם לבעוט,

כאמור.

לכן אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, ביבמות ממזן,

שאין ישראל יכולים לעמוד ברוב טובה,

ובייחוד לימוד התורה עלול ליסורים.

שכן נקראת תושייה שמטשת כוח.

כי איסורים ממרקין עוונותיו של אדם אומר רוח חיים.

ואם הוא חכם אינו ממתין עד שישלח הקדוש ברוך הוא עליו איסורים,

כי אם מקבל מעצמו איסורים על ידי עסק התורה,

במיעוט תענוג והתמדת הלימוד

ועולה של תורה שהיא מתשת כוחו,

ירוויח בזה שגם האיסורים עצמם

יחשבו לו למצווה,

לבד שהם ממרקין עוונותיו,

שזה היה גם אם הקדוש ברוך הוא שונה עליו איסורים אחרים.

זאת אומרת, אדם כדאי לו

לבחור את האיסורים לבד,

כי כל אדם נקצב לו בראש השנה כמה איסורים יהיו לו השנה.

כמו שמזונותיו קצובים, גם האיסורים קצובים.

וחייב שיבואו עליו האיסורים שקצבו.

אבל אם הוא מקדים ומחליט איזה איסורים נקבל,

אז זה יורד לו ממכסת האיסורים שהוא צריך לקבל.

עכשיו איסורים שנקצבו לו מראש השנה אפשר שהם לא לכפרת עוון, יכול להיות שהם איסורים לעונש,

וזה לא מצווה לקבל איסורים.

אבל אם הוא בוחר את האיסורים בדרך של מצווה, בלימוד התורה, בהתשת כוחו, בעמילות בתורה וכו' וכו',

זה איסורים שהוא מסוגל לקבל כי הוא בחר בהם.

הם יורדים מסך האיסורים שמגיע לו, והם נחשבים למצווה וכפרת עוונות.

אז טוב או לא טוב?

אז אל תחכה עד שיבואו איסורים, ואחר כך תחפש לך את המין פתרונות,

ואז ישלחו אותך לתורה,

וכבר יהיה מאוחר.

אז תפארת ישראל אומרת,

איסורים, קבלת האיסורים

ומידת הסבלנות שאינו מהרהר אחרי דרכי ה'

ושומר מצוותיו דרך תומו

בשלמות בלי שום הרהור אחרי השכינה.

זה נקרא שאדם זוחל קניין תורה כשאין לו הרהור

על קבלת האיסורים, יש לו מידת סבלנות, ואינו מהרהר

אחר דרכי ה'.

טוב.

עד כאן זה ההגדרות, ועכשיו למעשים, לעובדות וכו', הבהרות.

האיר בי שמחה זיסל זיו,

סבא מכלם.

מה זה בקבלת הייסורים? מה זה קשור לקניין התורה, לקבלת התורה?

אז הוא אומר, בקבלת הייסורים פירושו ייסורים

שהאדם מקבל על עצמו בשביל קיום התורה,

בין בשעת לימודה ובין בשעת קיומה.

זה נקרא שהוא קונה תורה.

אז צריך אחד מהתנאים בקבלת הייסורים, כי יש מצוות לפעמים, לימוד תורה, בתנאים כאלה או אחרים, שקשה לו.

אז איך הוא יקנה תורה אם הוא אומר, לא, עכשיו זה לא,

זה קשה, זה מצער אותי,

זה קשה לי, זה, זה, זה, זה, זה, זה, זה, זה לא יעזור.

לכן מוכרח שיהיה גם בקבלת הייסורים בשביל התורה,

כדי לקיים תורה,

ואז היא תתקיים בידו.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

למה נקרא שמו בן בוזי,

שביזה עצמו על דברי תורה?

ופירש זאת רבי אלחונן וסרמן, השם ינקום דמו,

חס ושלום, שדברי תורה גורמים לביזיונות,

אלא יחזקאל הנביא,

שהיה מיועד לביזיונות,

השתדל תמיד להתעסק בחפצי שמיים,

כך שבעת שיבואו עליו הביזיונות,

יתרחש הדבר תמיד כשהוא עוסק בתורה ובכבודה.

לכן הוא נקרא יחזקאל בן בוזי.

למה נקרא שמו בן בוזי, אומרים חכמים,

שביזה עצמו על דברי תורה?

אז אומר הרבי אלחונן וסרמן,

חס ושלום שדברי תורה גורמים לביזיונות,

אלא יחזקאל הנביא, שהיה מיועד לביזיונות,

השתדל תמיד להתעסק בחפצי שמיים,

כך שבעת שיבואו עליו הביזיונות,

מתרחש הדבר תמיד כשהוא עוסק בתורה ובכבודה.

בספרו הוסיף וכתב, כשטורח ויגיע לדבר מצווה

או שמתבזה בשבילה,

ינקו לו על ידי זה מטורח וביזיון במקום אחר.

אתה חוסך ככה,

כמו שאמרנו קודם.

מעשה שבא רבי אלחונן וסרמן, השם ינקום דמו, לבלגיה

בעניין ישיבת אוהל תורה בשלהי שנת תרצ״ז,

הוא ביקש מתלמיד חכם אחד ושמו רבי יהושע לוי גרוספוגל,

שישב בהיידה,

להצטרף אליו בביקורי בית אצל אנשי הקהילה להתרימה עבור הישיבה.

חיכך האיש בדעתו אם לקבל הזמנתו,

מכיוון שלא הסכין מימיו לעסוק

בפעולות בעין אלה,

מחשש שיסבול עלבונות,

מכיוון שרבי אלחנן הרגיש כנראה מה מתחולל בליבו,

פנה אליו בסבר ידידותי.

ידע מר,

אם זה גורלכם לספוג בזיונות

סופו שיבואו הביזיונות לתוך ביתו,

מכל מקום,

מאשתו ומשכניו,

או בשום פנים לא ימלט מהם.

אם כן אפוא,

מוטב שיוכל לתלות שבאו עליו הביזיונות, אם בכלל יבואו, בגלל התורה.

אז כדאי לך שזה יהיה כבר בגלל התורה,

שלכבוד התורה, אתה היית מוכן להתבזות

ממה שתתבזה בחינם, כמו שאומרים,

שלא לשום מטרה נעלה.

כמו שאמרנו, כי מנת הביזיונות

קצובה לאדם. אם הם צריכים לבוא, הם יבואו.

השאלה,

האם הם באו בשביל כבודה של התורה,

או שהם יבואו עליך בראש, כמו שאומרים, בלי שום קשר לשום מצווה ומעלה.

כי אין זה כתב מרן בעל הקהילות יעקום באחת מאגרותיו.

אמרו חכמים, זיכרונם מרחמת מדרש רבה, פרשת מקץ צדיק ב'.

אמר רבי אלכסנדרי,

אלכסנדריי, אומרים את המוני,

אין לך אדם בלא ייסורים.

אשרב לאדם שהייסורים באים עליו מן התורה.

כלומר,

מנת הייסורים נגזר משמיים לכל אחד,

ואי אפשר להנצל מזה.

אשרי למי שהייסורים באים עליו על ידי עסק התורה והמצוות,

שאז כל הייסורים

הם לזכות עצום ונורא,

שסובל בעד כבודו של הקדוש ברוך הוא ותורתו הקדושה,

ואין קץ לזכרו עבור הרדיפות הללו.

ואילו יזניח חס וחלילה עבודת הקודש,

אזי האיסורים לא יעברו ולא יפחתו.

ואז הם רק צרות צרורות בחינם ללא תועלת,

כמו שאמרנו קודם.

זה אומר בעל הקהילות יעקב אסטייפלר,

זכר צדיק לברכה.

והדברים ברורים.

משבאו להתלונן בפני מרן בעל החזון איש שהמצב הכלכלי בישיבה פלונית קשה עד מאוד,

אמר, מקנא אני בכם.

כשאתם מקיימים את התורה מתוך עוני,

וסיפר על החפץ חיים,

שאמר לי רבי שמואל גריינמן,

שאיסורים הבאים על ידי עסק מצווה,

זכות רבה ועצומה היא עד מאוד.

אף כאן,

אם סובלים אתם בגלל קיום הישיבה,

שמצבה הכלכלי קשה עד מאוד, מקנא אני בכם.

הרי כל מצווה שמקיים בצהרן מקבל פי מאה גם.

השכר הוא ללא גבול ממש.

אז מי שיושב פה ואין לו פרנוסה ולומד תורה ודוחק את כל הבעיות,

איי, איי, מה גודל שכרו. זה נקרא לומד מתוך הדחק.

זו המעלה הכי גדולה.

מהם איסורים?

אתם חושבים כאבים,

ניתוחים,

עניות.

טעות, רבו יסייע, טעות.

איסורים פירושם כשלומדים גמורה או רמב״ם או רשב״ו ולא מבינים.

הם לא מבינים בשום אופן, זה איסורים. לא מבינים, זה איסורים.

מה זה ניתוחים?

מה זה כאבים?

מה זה עניות?

קשקושים.

לא מבינים רמב״ם ורשב״א.

איי, איי, איי, זה איסורים.

ורצים בחדר,

רצים באולם הישיבה,

רצים בזיעה ניגרת מכל הגוף,

ועדיין לא מבינים.

מספר אחד התלמידים, פעם נכנסתי לביתו של מרן הגרש שך,

אומרת לי הרבנית,

הוא מרגיש רע היום,

אי אפשר לדבר איתו,

הוא חולה,

נבהלתי,

מה יש לו?

אינני יודעת עונה רבנית.

הוא רץ הלוך וחזור מהבית לישיבה, מהישיבה אל הבית,

ובשני המקומות הוא נראה ירוק וצהוב.

הוא אינו יודע מה נעשה איתו.

הוא רץ הלוך וחזור ונהנה, הולך התלמיד,

אחד מכמה מאות המסורים לחפש את ריבו,

והוא לא נמצא,

חוזר לביתו.

מה הרבנית אומרת בשמחה, הוא כבר מרגיש, ברוך השם, יותר טוב.

מה הוא לקח? שואל התלמיד.

לא.

ראיתי שהוא עולה על כיסא, מוציא ספר,

מסתכל פעם בפעמיים,

וראיתי שחזר לו הצבע האנושי.

אפילו חייך,

וגם טעם משהו.

הרי הוא כבר לא אכל.

הרי הוא כבר לא אכל.

הוא נעשה בריא.

רבי אל-עוזור,

בריא ורענן.

פניו העירו.

למה, יקירי,

להבין את הטוירה זה החיים, ולא להבין.

זה איסורים שקשה לשאת אותם.

מה פירוש לא להבין?

לא להבין?

איך אפשר לחיות?

איך אפשר לאכול?

איך אפשר לישון?

כשהטויספס מסתיר לו

פריחת העיניים כמו ענן ענק מעל הראש

אלה החיים

אלה כל החיים

בשבילי אין אלה חיים

מוכרחים לחלות

אי אפשר לחיות בלי להבין את הטויסס או את הרשבו

שמעתם?

ממש כמונו, לא?

משמו של רבי חיים מוולוז'ין

ובא שאמר,

זאת לא הייתי רוצה

להזמין עליי ביוזמתי ייסורים של אהבה.

חושש אני שלא אעמוד בהם לקבלם באמת באהבה.

אולם

שעה שכבר באים על הייסורים

וסובל אני מחמתם,

אינני מוכן לוותר על שכרם

בעד שום הון שבעולם.

שמעתם? להזמין אותם, אני לא במדרגה כזאת, כי אני לא בטוח שאני אקבל אותם באהבה.

אבל אם הם כבר באו,

אני לא מוכן לוותר על השכר שלהם בעד שום הון שבעולם.

יגידו, לוקח מיליון דולר, לוותר על האיסורים, הוא לא מוותר.

שמעתם?

מסופר על רבי החיים מוולוז'ין.

באו והגיעו ימי הזקנה,

ורבי החיים נחלה במחלה קשה.

ייסורים עזים וקשים נכפו עליו והותקפו.

והנה מתברר חששו כחשד שה...

צהלת הפנים ומור העיניים הסגירו את צפונות על עבר החשב,

וכמי העדים העידו בו,

אשר גם ניסיון האיסורים לא יכל לו.

השמחה של מצווה שליוותה את קבלתם

הוכיחה בעלין כי ציפייה ארוכה קדמה להם.

בהכנה מתמדת הכשירה אותם

בבחינת מתי תבוא לידי ואקיימנה.

כאילו לא בכפייה מלמעלה באו.

כאילו רק בהזמנה וישתוקקות נפש עמוקה.

ייסורים של אהבה כשמם

מעיד בנו רבי יצחק.

מאז ומעולם היו ענייני הגוף בכללם כדבר נבזה ונמאס בעיניו.

עד שלאפס ותוהו יחשבו

מבלי הרגיש לא עונג ולא נגע.

ובתענוגי הגוף אף למיעוטא דמיעוטא היה חושש.

שלא יהיו לו תענוגים.

כך נהג מעודו.

מתאמץ ומשתדל בעצמו שלא יחוש בתענוגות העולם הזה כלל.

ואף כי הגיעו ימי הזקנה,

שנתייסר בייסורים של אהבה,

במאודו ובנפשו קבלם בשמחה ובצהלת פנים מבלי להוציא הנחה.

כמאמר חכמים, זיכרונם ברכה,

בברכות סב,

קבולי דייסורי שתיקוסי,

קבלה של הייסורים,

שתיקה.

זאת אומרת, המסורת אומרת

שייסורים זה בשתיקה.

קבולי דייסורי שתיקוסי.

במשך מספר שנים סבל רבי חיים מן הייסורים.

מספר שנים, מספר שנים

סבל מהייסורים.

כל אותה תקופה הייתה דעתו בדוחה עליו.

מה זה בדוחה? שמח.

מספר רבי היצלם.

רק על זאת היה מצטער ודואב מאוד,

כי מפאת מחלתו

נאלץ לטפל בגופו ולכלכלו ובתוך כך לבטל מלימודו.

ואף גם עוגמת נפש זו לא היה חושף ומפגין לעיני כל קהל המבקרים

או אף המקורבים.

רק מצפין וטומן צערו בליבו

ונשעט הכושר.

זאת אומרת, כמו שאומר, חובת הלבבות, דאגתו בליבו וצהלתו על פניו.

רק היה מצפין וטומן צערו בליבו לשעת הכושר, שעה שנותר עם בנו אהובו לבדו,

ובמסתרים היו עיניו יורדים טיף-טיף.

ואם כי ליבו היה דווי על זה,

היה שמח בייסוריו הממעטים לו הרגש התענוג,

עד שלא שם ליבו

לא לעונג

ולא לנגע.

על השכר של הייסורים מעין רבי חיים נוותר,

ואף עמד בהם לקבלם באהבה גמורה.

אבל בזה לא תם ונשלם פרק המרטיט והנורא בחייו,

כי בה בשעה שגדשה מנת הייסורים,

בגופו הקדוש והטהור נחטש במכתש הסבל

על עמל התורה לא ויתר מכל וכול.

ומספר רבי שאול

כצנלבויגן,

מגדולי הגאונים בדורו,

שגם לעת זקנותו,

מיכאל,

ייסורים שלא ישנים זה ייסורים שממרקים מעברון.

גם לעת זקנותו,

שנתייסר בייסורים, רחמנו לצלן,

בעד יום החלותו מאיתנו הייתה שעשועה בעיון תורת אדוני בליבון הלכה לאמיתה.

הרמב״ם פוסק שאפילו אדם זקן עד יום מותו חיה בלימוד התורה.

לכאורה תגיד מה צריך ללבן הלכות עכשיו אם עוד נגיד כמה ימים אתה יוצא מן העולם?

איזה הלכות אותו הולך לקיים? מה יש לקיים?

אתה כבר בדרך החוצה.

עד הרגעים האחרונים, אתם שומעים? כי העולם חושבים, אנשים נגמר פה, הוא לא נגמר פה, הוא רק מתחיל עכשיו.

ומה שהספקת לאסוף,

עם זה אתה ממשיך.

אדם שנוסע לחו״ל, פתאום הוא נזכר בעוד משהו, מכניס למזוודה, עוד משהו, מכניס למזוודה, עוד משהו.

למה? הוא נוסע, מה שהוא לוקח איתו זה מה שיהיה לו. מה שהוא שוכח פה הוא לא ייקח.

רבי שאול מזכיר עובדת שקידתו בתורה עד כדי עיון מעמיק וליבון הלכה למעשה,

אפילו בשוכבו על ערש דווי.

ובידינו לאשש זאת בשתי דוגמאות.

שאלה בוערת אחת עולתה על הפרק בעניין צדקת רבי מאיר בעל הנס,

צדקה שנותנים לרבי מאיר בעל הנס וסוגיית עניי עירך.

תשובתו ניתנה על ידו כי יומיים קודם ששקעה שמשו לזרוח בארצות החיים,

וחתם על זה בחתימת ידו ממש, יומיים לפני שהוא נפטר הוא חתם תשובה.

כלשון רבי שלמה הכהן אבי דין אורלה,

בחתימת ידו ממש די כאן,

משום שחתימת ידו בשעה ההיא

אומנם ריבוטה היא.

מה הראייה?

שתשובה נוספת שאלה בשוכבו על ערש דווי מצינו שנכתבה על ידי בנו רבי יצחק דווקא,

וזה סיים האיגרת במשפט החותם בפקודת מר אבא הגאון

בני ראו יאיר.

גם גילויים מעוררי צמרמורת

ממצע בריאותו החמור אותה שעה

נכללו בדברי התשובה ההיא,

כאשר הכתיב לבנו,

וכך הכתיבו,

אינני אומר קבלו דעתי.

כל שכן לעת כזאת,

איי איי איי דאנטלית רחמנא ליצלן יד ורגל מאיתי.

כשנתלו רחמנא ליצלן יד ורגל מאיתי.

ודי דלא פלט גם כל הגובה מוח מחלישות ותשעות כוח,

רחמונו ליצלן.

החונן העליון יתברך שמו יחזירני לאיתן בריאותי.

אין לך אות ומופת גדול מזה לקבלת איסורים ואהבה,

מאשר גילוי כה נפלא של עמל התורה בגיעה וביישוב הדעת.

הכרעת הדין וההלכה הסבוכה להוראה למעשה.

קטוע יד ורגל.

אתם שומעים?

קטעו לו יד ורגל.

יומיים קודם הסתלקותו,

עדיין כבימי עלומיו

היו שעשועיו

בעיון תורת השם, בליבון הלכה לעמיתה.

תלמידו איש וילנה,

מזכיר את עניין המחלה בהספדו.

בעיני אף ששמענו פעמים שהצדיק חלה,

בא יהיה חזק, לא התפעלנו מאומה,

כי אמרנו ושב ורפא לו,

ויחי עוד.

כעת ידעתי שהמכה הייתה נחלה מאוד.

חשבתי ככל יקל הוא

ויוכל לרפא עוד.

ואומנם, שמע מחלתו הטריד והזעיק את התפוצה כולה,

וקהילות ישראל נקבצו לתפילות לשלומו ולתרופתו,

אך מצבו הלך והחמיר.

נתמרק

ונזדקק הצדיק מן הבדילים והפסגים,

משרידי החומר והגשם,

שאפשר ודבקו בשולי מעילו של איש קדוש עליון זך וטהור.

בין כך ובין כך העיד בנו רבי יצחק

כל ענייני הגוף מאוסים היו בעיניו כבר מימים ימימה.

בהנה אף מתוך ייסורים וחוליים קשים נפשו ומאודו לא היו נתונים אלא

לעמל התורה.

רבי חיים מוולוג'ין,

זכר צדיק וקדוש לברכה, תלמידו המובהק של הגאון מביך.

מרבי חנניהו ברגשי אומר