קניין ל"ב - אוהב את התוכחות - חלק א'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ארבעים ושמונה דברים שבהם נקנית התורה,

למד ב',

אוהב את התוכחות.

רש״י אומר, דכתיב הוכח לחכם ויהבק.

מדרש שמואל אומר, כאשר ריבו יוכיחהו לא יהיה בועט בו כתינוק הבורח מן הספר.

מסכים למאמר, אף חוכמתי עמדה לי.

חוכמה שלמדתי באף היא שעמדה לי.

כך אמר שלמה המלך עליו השלום.

אז זאת אומרת, כשהרב מוכיח את התלמיד,

לא יהיה תלמיד בועט

כמו תינוק שבורח מהספר או מבית הספר.

וזה מסכים למה שאמר שלמה המלך,

אף חוכמתי עמדה לי.

תורתי שלמדתי באף

היא שעמדה לי. אימא שלו הייתה קושרת אותו לעמוד ומכה אותו בסנדל

כדי שילמד תורה ויקיים את המצוות כמו שצריך,

ויקום בזמן לתפילה.

גם אפשר שרמז שיהיה הוא מהמוכיחים לעם

ויהיה אוהב את התוכחות להוכיח לאחרים.

ולא יאמר שלום עלייך נפשי

כי למוכיחים מן העם ועליהם תבוא ברכת טוב.

ואין טוב אלא תורה שבשכר זה מתגלין לא רזי תורה.

אז המדרש שמואל אומר

שיהיה הוא מהמוכיחים לעם

ויהיה אוהב את התוכחות להוכיח לאחרים.

בדרך כלל אנשים לא אוהבים להוכיח אחרים כיוון שהם לא רוצים לקבל הערות וגערות.

אז הוא אומר מה לי להתערב עזוב אותי אני טוב לי אם ככה שם מה אכפת לי.

הוא לא דואג באמת לשני.

הוא דואג לעצמו שלא יהיה שקט לא יפריעו לו הוא לא מפריע שלום.

ולא יאמר שלום עלייך נפשי שלא יחפש לעצמו את מנוחת הנפש שלו על חשבון זה שאנשים חלילה יחטאו כלפי השם.

כי כתוב בפסוק למוכיחים מן העם מובטח להם גן עדן

ועליהם תבוא ברכת טוב זו ברכת התורה הקדושה

ובשכר זה מתגלין לו רזי תורה

רבי נחוניה בן הקנה אומר כמה פעמים לקה

רבי עקיבא

אז הוא קרא לו עקיבא בן יוסף

כמה פעמים לקח עקיבא בן יוסף על ידי וכל שכן שהיה מוסיף בי אהבה

היה אוהב עקיבא את התוכחות

ומוסיף אהבה כלפי המוכיח

נמצא לומד חוכמה ומוסר הרבה

כמו שאמר מכל מלמדיי השכלתי

כי אם אחד מעיר לך שנקרע לך בגד אתה מודה לו

אם בן אדם אומר שהתלכלכת מהאוכל אתה מודה לו

אם בן אדם מודה לך שהתלכלכת בחטא למה לא תודה לו

הרי אם אתה חכם

אתה תאהב אותו

הוכח לחכם וייאבק

זה מה שהיה רבי עקיבא

היו מוכיחים אותו מוסיף אהבה למי שמוכיח אותו תודה רבה תודה רבה תזכה למצוות

ויקא למידק אוהב את התוכחות, כלומר

שהוא אוהב להוכיח בני אדם

כדרך שהוא אוהב את התוכחה לעצמו.

צריך להיות אוהב את התוכחות בשני הצדדים, לא תוכחה,

תוכחות.

שהוא מוכיח ומוכיחים אותו.

כשם שהוא מוכיח את האחרים ככה ישמח שמוכיחים אותו,

שהיא האהבה הגמורה האמיתית,

כמו שנאמר, ואהבת לרעך, כמוך.

ואם אף על פי כן הבריות אוהבות אותו,

אז יוודא באמת כי הוא אוהב

ואהוב מאהבה נאמנת אמיתית.

זאת אומרת, אם באמת אנשים אוהבים אותו בגלל שהוא מוכיח,

רואים שאהבתו עליהם הייתה אמיתית,

כי כמיים לפנים לפנים כנבע אדם לאדם. אדם מרגיש

אם מוכיחים אותו להקניתו או מוכיחים אותו להועילו.

וזה יתברר מצד

מקבל התוכחת.

כמובן מדובר בחכמים שאוהבים תוכחת,

אבל לא בטיפשים ששונאים תוכחת.

כסילים ישנאו דעת.

ברוח חיים כתוב לשמוע תוכחה ולהוכיח איש אחר.

זה נקרא אוהב את התוכחות. לשמוע תוכחה ולהוכיח איש אחר.

לכן אמר תוכחות

בלשון רבים.

ותפארת ישראל אומרת, כשיוכיחו אדם ישמח בזה.

זה נקרא אוהב את התוכחות. עד כאן ההגדרות

ועכשיו עובדות ומעשים.

כל חיי האדם תלויים ביסוד הזה של שומע תוכחות.

כותב רבי ירוחם ממיר.

כי מי הוא אשר זכה להיות מהמושלים ביצרם,

אשר יכול לסמוך על חוכמתו שלו ולהיבנות על גבה?

שוער רבי ירוחם ממיר. מי זה האיש

שהוא זכה כבר להיות מהמושלים ביצרם? אדם שמושל ביצרו כל הזמן?

היצר שלו תחת שליטה ולא מצליח לפתותו.

הוא עושה תמיד חשבונות עם עצמו. מי זה האיש

שזכה להיות מהמושלים ביצרם, שיכול לסמוך על חוכמתו שלו

ולהיבנות על גבה? לומר, זיכיתי נפשי, אני כבר מסודר, אין צרה רע לא שולט בי.

הוא אומר את זה על סמך דברי הרמחה במסילת ישרים.

כי העצה האמיתית

לא יוכלו לתת אותה לראות אמיתתה,

אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו.

מי יכול לתת לבן אדם חצה אמיתית לגבי עצמו?

לא יוכלו לתת אותה ולראות את אמיתתה?

אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו.

מי שעבר את זה והשתחרר מיצרו, מושל בו,

וידוע לכל שהבן אדם הזה

הוא לא מפותה על ידי יצרו,

אדם כזה יכול לתת עצות לאחרים כיצד לחלץ ממנו.

יש כמה כאלה, כן.

חכמים,

אז עכשיו עניינו של השומע תוכחות הוא כפישוטו.

להיות שומע.

אז שומע תוכחות, הפשט הוא להיות שומע.

אין הכוונה לשמוע ולהבין,

אלא להטות אוזן, לשמוע ולהקשיב מה שהזולת אומר. קודם כול,

שומע את התוכחות. אוהב, אוהב לשמוע, לשמוע. אתה שומע, קודם כול, תשמע.

ולהקשיב מה שהזולת אומר, וכן לעשות.

בין אם יבין, בין אם לא יבין.

כי הזולת ודאי מכוון אל האמת.

זאת אומרת, אם אנחנו מדברים באחד כזה שכבר השתחרר מיצרו,

והוא מהמושלים ביצרן.

והוא אומר לך משהו,

אז תקשיב.

בין אם אתה מבין או לא מבין, מה הוא אומר, למה הוא אומר,

ותעשה מה שהוא אומר.

חכמים, זיכרונם לברכה, הקדושים, הפליגו בגודל העניין של שומע תוכחות.

לא ייתכן שהאדם יכונן,

יכונן את דרכיו ביושר

ללא שישמע אל הזולת.

אומר שלמה המלך, ושומע תוכחות, קונה לב.

יש לו קניין בליבו. אדם שהוא שומע תוכחות,

אז הלב שלו ברשותו.

כי היצר בעיקר נותן לאדם

סיבה לא לשמוע,

לחפש מומים במשמיע.

כמו אומר לחברו, טול קסם מבין שיניך,

ישר הוא תוקף, טול קורה מבין עיניך.

אתה מדבר איתי על קסם?

אתה, יש לך קורה בעין.

אתה מדבר איתי על עבירה קטנה?

אתה, יש לך עבירות גדולות.

מי אתה שתגיד לי?

אבל שומע תוכחות, קונה לב,

אומר שלמה המלך.

וישעיה הנביא אומר, שמעו וטחי נפשכם.

שמעו וטחי נפשכם, אומר ישעיה הנביא,

שעצם השמיעה היא מחיה את הנפש של הבן אדם.

האוזן זה אבר

הכי חשוב שיש באדם, יותר מהעיניים.

בשמיעה אדם מחיה את נפשו.

ממיתה לחיים אדם יכול לצאת בכוח השמיעה.

צאו וראימו ספרי בירוחם.

התורה מעמידה לנו מעשה רב.

בואו נראה מעשה רב.

משה רבנו

זה רב גדול,

משה רבנו.

בואו נראה מעשה רב שלו.

מה זה כוח השמיעה של משה רבנו?

יתרו חותן משה,

איש גר

ואורח חיה,

שנוכח בדברים לא טובים ולא מתוקנים,

הוכיח ללא כל השתהות.

ישר יתרו מוכיח את משה רבנו.

את מי הוא מוכיח?

את משה רבנו.

אז בואו נבין קודם כל איך זה מתחיל.

יתרו היה האדם שטעה והטעטה רבים.

הוא היה כומר לעבודה זרה.

כומר לעבודה זרה.

והוא ניסה עבודה זרה מסוימת,

ראה שאין בה ממש,

בישר בה, בעט אותה,

וניסה אחרת.

ראה שאין בה ממש,

לא עונה, לא משפיעה, לא כלום, שום דבר.

גם בה בעט. כך עבר על כל עבודה זרה של העולם. כל מה שהיה בעולם הוא עבר.

כי גדול השם מכל האלוהים.

איך אתה יודע?

הוא בדק את כל האלוהים שהיו קיימים.

בקיצור,

אז כל הזמן הוא היה מטיף לאנשים לעבוד עבודה זרה.

הוא טעה והוא הטעה.

אז הוא חי בשקר כל ימיו.

משה רבנו

היה אמת לאמיתה.

השם לא בוחר באנשים שהם לא אמיתיים.

כי הוא אמת, תורתו אמת, חותמו אמת.

ואם מישהו לא אמת,

אז הקדוש ברוך הוא לא מתחבר אליו בכלל.

דובר שקרים לא ייכון לנגד העיניים.

אז לא יכול להיות שתהיה לו סיעתא דשמיא למישהו דובר שקרים.

רק למישהו הוא אמת.

אז על ידי מי ייתנו את התורה?

על ידי איש אמת.

על ידי משה רבנו.

אז משה הוא איש אמת,

ויתרו הוא איש של שקר.

למה שקר?

כי הוא הלך אחרי השקר.

אבל בתוך-תוכיותו הוא היה איש אמת. בתוך-תוכיותו הוא היה איש אמת.

רק הוא טעה, טעה, טעה, לא היה מי שידריך אותו.

אבל מכל מקום, כשבא אחד עם רקורד

של שקר,

של טועה ומטעה,

ומוכיח או מעיר

למישהו אמת,

ושנבחר על ידי הקדוש ברוך הוא,

יש מקום בכלל לשמוע אותו?

מי אתה שתבוא ותגיד לי

מה לעשות, מה נכון ומה לא?

ישר הייתה צריכה להיות דחייה

נכון?

נו,

על מה מוכיח יתרו את משה רבנו?

על שהוא מזלזל בכבודם של ישראל.

שמעתם?

מה היינו אומרים?

חוצפה.

מה הוא אומר לו? מדוע אתה יושב לבדך,

וכל העם ניצב עליך מן בוקר עד ערב? תראה איזה תואר יש בחוץ.

מה זה?

איך שלא נבין את הביקורת הזאת, אשר ודאי לא היה בה משום זלזול במשה רבנו, לא היה בה משום זלזול במשה רבנו,

אבל הרי בסופו של דבר נאמר,

וישמע משה,

וישמע, שמעתם?

כתוב וישמע יתרו,

כתוב וישמע משה,

אותו כוח שמיעה יש להם,

וישמע משה

לכל חותנו,

ויעש כל אשר אמר לא.

גם אם בן אדם

כבר שומע למישהו ומבין שהוא צודק,

מנסה לשנות משהו או להוסיף משהו כדי שזה לא יחשב שהוא שמע מאה אחוז לא,

והוא היה כל-כולו טועה ומוטעה.

ופה שומעים שמשה רבנו

שומע

לכל חותנו, ויעש כל אשר אמר לו.

מכל מקום בחשבון גדול עשה מה שעשה.

בתורה, בדברים א'-י'-ד', מצינו

שהיה לו למשה רבנו תביעה על כלל ישראל,

שאמרו טוב הדבר אשר דיברת לעשות.

הוא מסביר רש״י, היה לכם להשיב,

משה רבנו,

ממי נאה ללמוד?

ממך או מתלמידך?

ואחרי הכל, אחרי שלוהים שקיבל משה, ועשה כפי עצת יתרו,

הרי שהיה כאן סוף כל סוף איזו טעות מצד משה רבנו.

ומזה יש להשתומם, ממשיך המשגיח, ממי רבנו ירוחם.

על רוב כוחו וגודל תקיפות הדעת של יתרו,

שהשכיל לבחון כל דבר וללמוד על דברים דקים,

ולא חדל מלהביע דעתו לתיקון החסרון,

ולהוכיח אפילו את מנהיגם של ישראל.

יסוד הנהגתו של יתרו נעוץ

בגודל הכרתו את האמת,

כי היסוד הוא שהוכיח תוכיח,

זה בנוי על יסוד, ואהבת לרעך כמוך.

בלי אהבה אין זו תוכיחה, אלא הקנטה.

או כבר שיבחו החכמים, זיכרונם לברכה, את יתרו בילקוט שמעוני יח.

בשם רבי פפוס אמרו,

גנאי הוא למשה ולשישים ריבו,

שלא אמרו ברוך,

עד שפתח יתרו ואמר, ברוך אדוני.

אחרי האהבה כזו,

אחרי הברכה על הצלת ישראל,

ברוך אדוני אשר הציל אתכם מיד מצרים,

ראוי לו להוכיחם.

יתרו האיש אשר יכול להוכיחם באמת,

הוא שאת טובתם הוא דורש,

מוכרח גם להגיד להם את הדרך להשגת הטובה.

כי איך יראה ברעתם אשר תמצא אותם אם לא יוכיחם,

אם לא יגיד להם את האמת.

ומשה רבנו שמע בקול יתרו.

והתורה מחשיבה מאוד את שמיעתו זו של משה בקול יתרו.

אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים,

כך מובא בראש השנה כה ב.

וזאת משום ששומע תוכחות

זוהי הקדמה לתורה. בלי שתהיה לך אוזן שומעת, אין לך הקדמה לתורה.

תורה לא יכולים לקבל,

אלא דווקא אם יודעים היטב כי הטעות מצויה, שאדם יכול לטעות.

וכי טעות תיתכן שתקרה גם אצל משה רבנו.

יש טיפשים שאומרים, מה?

איך יכול להיות? מה, רב טעה?

מה, איך יכול להיות?

מה זה איך יכול להיות?

כל אחד מזומן לטעות.

אנחנו בני אנוש.

אומנם החכמים יותר מדקדקים שלא לטעות,

החכמים האמיתיים כמובן, לא כל החכמים,

אבל תיתכן טעות.

תיתכן טעות.

רואים פוסקים אפילו שחוזרים בהם מטעותם ואומרים, טעיתי,

ומתקנים את הפסק.

וזה פסק הלכה, ופסק הלכה צריך להתיישב על מדין עד שכותבים.

צריך, כמו שאומרים, הרבה טבילות בשביל להוציא דבר מתוקן ולעשו כי שמעת,

אליבא דילקתא. זה לא כל כך פשוט, צריך סייעתא דשמיא.

אז אדם שאומר כזה דבר זה מה שהוא רוצה להאמין.

אבל התורה מאוד מפוכחת,

ואומרת שתיתכן טעות בכל אדם.

משה רבנו, שהיה עניו מכל אדם, בכל אופן,

נכעס מספר פעמים,

וחוכמתו ונבואתו נתעלמו ממנו.

שכל הכועס,

אפילו חכם הוא, חוכמתו מצטלקת ממנו.

אפילו נביאו נבואה מצטלקת ממנו.

אז הוא העניו מכל אדם, אפשר גם.

גם אפשר.

אז אם בו אפשר, במי אי אפשר?

מכל מקום,

שומע תוכחות זו הקדמה לתורה.

תורה לא יכולים לקבל, אלא דווקא אם יודעים היטב כי הטעות מצויה,

וכי טעות תיתכן שתקרה גם אצל משה רבנו.

גם בחוכמה ישנה בחינה של זה הדבר,

וישנה לבחינה הזו הרבה מחדלים.

וכשמכירים ויודעים היטב את סוד טעויות החוכמה,

מבינים כבר די היטב כי אין עצה ודרך אחרת לעמוד על מתכון את הדברים,

כי אם בשמיעת תוכחה.

היזהר

שלא תסמוך בלבבך ושמע עצה וקבל מוסר.

ככה אומר הראש באורחות חיים.

היזהר שלא תסמוך בלבבך,

ושמע עצה.

וקבל מוסר

האיש הזה כבר יאהב את התוכחה כמוצא שלל רב

יודע היטב כי אין שום מציאות לסמוך על עצמו

ואמרו חכמים זיכרונם ברכה וירקוד שמעוני פרשת דברים

כי המקבל תוכחה נעשה חכם

ושלמה המלך אמר במשלי ט״ו

אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין

זה דורו של משה שנעשו חכמים שנאמר הבו לכם אנשים

ושם עוד נשתבח דור המדבר במה שהיו בעלי תוכחה

אל כל ישראל

מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות

לולא זאת לא היו מוכשרים להיות דור מקבלי התורה

ומה לנו יותר גדול מהדורות האחרונים מהגאון מווילנר

שהזמין מוכיח להוכיחו

ונאמר לו שזו לא חכמה גדולה להיות צדיק כמו הגאון

כשהאדם ספון בתוך ביתו כשחלונותיו מסוגרים והוא לומד לאור הנר

האדם ייבחן בניסיונות

וגזר על עצמו הגאון מווילנא שלוש שנים גלות מביתו

כדי לבדוק את מדרגתו האם הוא עומד באותה רמה בדיוק כמו שהוא בביתו

ואין לו ניסיונות

שיש בחוץ

וכשחזר אחרי שלוש שנים של גלות מפרכת

לא ירד כהוא זה ממדרגתו

אבל הוא קיבל את התוכחה

אתם שומעים?

איפה יש מישהו שיזמין מישהו בוא תוכיח אותי?

מסיים המשגיח ממיר

העניין הזה הוא יסוד גדול ומבהיל עד מאוד

אשר כמדומני שהייתי מורה ומתיר תוכחה אפילו שלא לשמה

אתם שומעים?

חכמים אומרים קשות עצמך ואחר כך קשות אחרים

אבל זה מסיבה שהתקבלו הדברים

אבל באמת ראוי לשמוע תוכחה גם ממי שלא התכוון באמת והוא לא מקושט

נגיד שרופא אומר לך אל תעשן והוא מחזיק סיגריה

והוא אומר לך הריאות שלך שחורות

ואתה עלול חביבי לקבל מחלה

אז יש טיפש שיגיד לו אדוני הרופא אתה צוחק או מלגלג?

אתה בעצמך מחזיק סיגריה

אז הרופא יגיד לו אני רוצה למות מה זה עניינך?

אבל לך אני אומר אם אתה רוצה לחיות

תעשה כך וכך אז מה לא ראוי לשמוע אותו?

אומר רבי רוח הממיר

כמדומני שהייתי מורה ומתיר תוכחה אפילו שלא לשמה כל כך מועילה תוכחה שאולי היא תתפוס

שאפילו לא לשמה

אחד שמתכוון לא להגיד לך את התוכחה באמת באמת לשם תוכחה להצילך ולעועילך וכולי

הייתי מתיר הוא אומר כמדומני

כי אין ספק כי לו הייתה תוכחה בעולם

היו רוב ככולו של הדור ניצולים מתהום רבה רחמנא לצלן

הנה הייתה תקופה

שגילו שהפאות של הנשים

הן ממקום שמורידים את הפאות לעבודה זרה

והתפרסם בארץ מייד

שמאיפה שמביאים את זה בדרום אסיה

יש חשש לעבודה זרה

אם לא עבודה זרה ממש

ועמדו נשים אשכנזיות ושרפו את פאותיהן היה קידוש השם גדול מאוד

ובמקום שימשיכו עם זה ויתפטרו כבר

עמדו כמה חוכמולוגים והתירו בחזרה

סינתטי

אמרו סינתטי לא שיער אישה

מה קרה מאז?

חזרו לשיער אישה

ועוד יותר גרוע

אם היו מוכיחים אפשר היה לתקן את הדור

אם כל רב היה אומר שאסור לשמוע זמרים פסולים כמו שאומרים כל גדולי ישראל

אז זה היה נפלא

היום היה צריך להיות כנס הכנסים לכבוד הקדוש ברוך הוא

אבל זה התבטל כי הקדוש ברוך הוא לא רצה כנס כזה שהוא לא לשם שמיים

כי חלק מהרבנים שהוזמנו לשם היו אמורים

לשמוע את מחטיאי הרבים

מדת טסה ואם בידי מרדכי בן דוד מחטיא הרבים הגדול והדגול

שיצאו נגדו חלק מהרבנים שמופיעים שם ביניהם

הרב שלום כהן שיצא במכתב עם ה-25 נגד זמרים כאלה

והרב בעדני שבעצמו יצא נגד כאלה שהם זמרים לא הגונים וכולי

ורובי שמופיע שם גם כן שהיה צריך שגם יצא נגד זמרים שהם ככה

אבל לא על הזמר של הבית שלו כמובן

וכן על זה הדרך

נו הקדוש ברוך הוא לא חפץ בכנס כזה של אנשים שאומרים משהו ולא מקיימים

אבל זה לא פלא בש״ס זה ככה תמיד

הרי הרב עמר יצא נגד

אלה שהולכים בל״ג בעומר במוצאי שבת כי הם גורמים לחילול שבת ויצא פסק

מתחת ידו ומתחת ידו של הרב עובדיה שאם יחול ל״ג בעומר, מתי?

במוצאי שבת, כיוון שכוחות הביטחון וכולם

הם יעשו חילול שמיים, חילול שבת, חילול הכול

אז ראוי לדחות את זה ביום אחד והוציאו פסק שזהו, מהיום

כשיחול ל״ג בעומר אז דוחים את זה ליום ראשון.

טוב, זה כשהוא היה הרב הראשי

אבל עכשיו הוא לא הרב הראשי

אז עכשיו הוא עובר על הפסק שלו

ובמוצאי שבת

כשהיה ל״ג בעומר

הוא נסע למירון להדליק שמה נרות

מדורה לא משנה מה, להדליק אש

היום החילונים אומרים לא נשמע יותר לרבנות הראשית

כי הם בעצמם עוברים על הפסק שלהם, אז מה מחייב אותנו הפסק שלהם?

אם הם בעצמם אומרים שאסור על פי תורה, כן?

זה לא פסק סתם

זה כאילו מבוסס על התורה שאסור לחלל שבת וכולי וכולי

אז והם בעצמם עוברים אז מה נשאר למי נאמין?

ככה הם כתבו מייד אחרי זה.

אז זאת אומרת הם חושבים אפילו לבטל את הרבנות.

נו תארו לכם

דבר כזה

ויצחק יוסף

מברך את הפאפה

וכבר דיברנו על זה ביומיים האחרונים אז מה נשאר?

לא כל יהודי הוא מברך

בישיבה שלו חלק מהתלמידים הוא קילל

אבל את הפאפה תבורך מפה עליון

לא יאומן כי יסופר.

אז מה נשאר?

אז מה נשאר?

איי איי איי אם היו מוכיחים אם היו מוכיחים באמת

אפשר היה להציל את כל הדור

אבל הם רוצים להישאר יפים ונעים ונחמדים

אבל שכחו את דברי הגמרא

הגמרא אומרת

איי צורבא מרבנן דמרחמי אלה בני מטה משום דלא מוכיח לאו במילי דשמיא

זה התלמיד חכם שאתם רואים שאוהבים אותו בני העיר זה רק בגלל שהוא לא מוכיח אותם

בדברי תורה

הוא לא משרת את השם בקודש

הוא משרת את עצמו

הוא אל זר

הוא כעין עבודה זרה

הוא רוצה שיעבדו אותו לא את השם

הוא רוצה שיכבדו אותו לא את השם

כי אם היה אוהב את השם אוהבי השם שנאו רע איך אתה יכול להשלים עם הרע?

איך אתה לא מוכיח?

וכבר אמרו חכמים בסוטה מ'ט שבעקבותה דמשיחה אין תוכחה

כתבו לנו במפורש

שהדור ילכה בנושא תוכחה

אין תוכחה

וזוהי הקללה היותר מרובה והיא מקור של כל חורבן

ראה בשבת קו יט

אין תוכחה ואי תוכחה מקורה בשנאה גדולה

כי באהבה מי שעושה ברכה על טובת חברו

לא יימלט בשום אופן כי יראה קלקולו ולא יוכיחנו

איך אפשר לראות שאדם מקולקל במידותיו במעשיו ולא להוכיח אותו

הטובע בים לא ייתכן לעמוד מרחוק ולא להציל והטובע בגהנום להניח אותו שיתבע?

איך אתה לא מציל?

אלא יש לך אהבת עצמך ושנאת הבריות שילך לגהנום אבל בינתיים שיכבד אותי

כל זמן שהוא פה שיכבד אותי

אני רב לא? שיכבד אותי

אתה לא רב, אתה עבודה זרה, אתה עגל

אדם, לא רב, כל יהודי

צריך להוכיח מצווה, תוכיח את עמיתך, זו מצווה לכל יהודי

ורב על אחת כמה וכמה.

היה אחד

ששלחו אותו לסיביר 15 שנה, ביקש בקשה אחרונה לראות את הרב שלו

והאשים את הרב, אמר לו, אתה גרמת שאני אהיה לך סיביר 15 שנה.

אמר לו, אני, מה אני עשיתי?

אמר, לא הוכחת אותי.

אם היית הוכיח אותי, לא הייתי עושה את המעשים המקולקלים ולא הייתי נתפס ולא שולחים אותי לסיביר.

אתה,

החפץ חיים, אמר, ככה ידונו את כל הרבנים.

כל אלה שהיו תחתיהם ומושפעים מהם והם לא הוכיחו אותם,

הם ייתפסו בעוונם וייכנסו לגיהינום.

אי אפשר שהם ייכנסו לגיהינום, התלמידים שלהם שלא הוכיחו אותם,

והם ילכו לגן העדן.

אתם לא דאגתם שהם יהיו בגן העדן,

תהיו איתם ביחד. הרב שלהם, תהיה איתם שם ביחד.

לכן, המזכה את הרבים, אין חטא בעל ידו.

למה אין חטא בעל ידו?

משום שלא ייתכן שהתלמידים שלו יהיו בגן העדן והוא יהיה בגיהינום.

לכן לא נותנים לו מן השמיים לחתום.

והמחטית הרבים, אין מספיקין מידו לעשות תשובה.

למה?

אתה תשלח את כולם לגיהינום ואתה תהיה בגן העדן?

אין מצב, אתה תהיה איתם ביחד.

זאת אומרת, עניין התוכחה הוא קריטי,

ובפרט בדור הזה שאין תוכחה.

והשואל,

מה הוא כל פעם קופץ?

אמנון יצחק. כל פעם יש לו הערות, כל פעם הוא אומר.

אתם יודעים למה אני קופץ?

משום שיש חובת תוכחה?

ואם אני לא אוכיח, ואם אני לא אומר, יגידו כולם מחר

שינוחו ברכות על ראשו של הפאפה,

כי יש מעשה רב,

מעשה הרשלץ.

ואם הוא מברך,

אז למה שאנחנו לא נברך את הפאפה?

יותר מזה יש לי שאלה

לבעל הילקוט.

האם מותר להיכנס לכנסייה עם לוחות הברית על החזה?

האם זה מתיר להיכנס לכנסייה?

אז איך אתה עומד מול העגל, ראש הכנסייה,

ראש הנצרות, ראש המיסיון,

וטעון ברך אותו?

כתב רבי יהונתן אייבשיץ,

ולכן אל תטמאו בניי על חפצי תמיד להוכיח,

ובאמונה אני אומר לכם,

כי בכל ימי ושנותי עלי ארץ

לא נבחר ולא הוטב ליבי שעה אחת,

אפס שעה זו אשר אני עומד להוכיח ולהשיב רבים מעוון.

וגם לכם, שעה זו נבחרת מכל ימיכם עלי ארץ,

כי זה תכלית חיים וקיום גבייתנו,

לשמוע בקול מוכיח ולתן אל ליבנו לאהבה

ולראה את השם הנכבד והנורא.

אני חוזר על דבריו.

רבי יהונתן אייבשיץ היה אחד מגדולי הדור,

והוא אומר, אל תטמאו בניי על חפצי תמיד להוכיח.

אני אומר לכם באמונה,

כל ימי

וכל שנותי עלי ארץ,

אין יום שנבחר בעיניי יותר,

ואין שעה שהיא טובה בעיניי יותר מכל הספרים שכתבתי, מכל החיבורים, מכל לימוד התורה, מכל מה שאני עושה.

אין יותר מזה אפס שעה זו שאני עומד להוכיח ולהשיב רבים מעוון.

זאת השעה הכי חשובה בימי חיי.

ולא רק לי הכי חשובה,

גם לכם.

שעה זו נבחרת מכל ימיכם, אם תיקחו את כל ימיכם ביחד עם כל המצוות שעשיתם,

אין כמו שעה שהיא נבחרת שאתם שומעים דברי תוכחה,

כי זה תכלית חיים

בקיום גווייתנו,

לשמוע בקול מוכיח

וליתן אל ליבנו לאהבה ולראה את שם השם,

הנכבד והנורא.

ומי לנו גדול ממשה רבנו ששמע תוכחת באהבה מיתרו חותנו,

ושמע כל אשר אמר ועשה בפועל.

ונרשמה פרשה על שמו של יתרו,

פרשת יתרו,

והוא זכה ליתן פרשת המשפטים

למשה רבנו.

אתם שומעים?

כמה נחשב מי שמוכיח?

ועליהם אמר הקדוש ברוך הוא, ולמוכיחים מנעם ועליהם תבוא ברכתו ברכת התורה, אמן באמן.

רבי יחנניהו ברגשיהו אומר, עושה הקדוש ברוך הוא זה קודש ישראל אבי קודשו.

שנה אמור אדונו אסלמה עשרים, לא יגדיל תרום יעדין.