קניין ל"ב - אוהב את התוכחות - חלק ב'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו מסיימים את אוהב את התוכחות

התוכחות לשון רבים

על שום מה

הסביר רבי חיים אפרים זייצ'יק

הכוונה אינה דווקא לתוכחה על חטא ועבירה

אלא התוכחה היא על עליות נוספות אפשר להעלות עוד

שלא יעמוד מלכת

שלא יפסיק את התשוקה לעוד עליות והצלחות רוחניות

שישאף להגיע לשיאים חדשים שיתפלל לנותן החוכמה ממעלה כי יזכה לתופעות חדשות

על פי זה הסביר רבי חיים זייצ'יק את דברי הגמרא בבא מציאה ל.א הוכח תוכיח

אפילו תלמיד לרב

הוכיח תוכיח זה אפילו תלמיד לרב

לכאורה איך מותר ואיך מרשים לתלמיד פעולה נועזת כזו להוכיח לרבו

והכי יכולה לצאת מפעולה והנהגה כזו גם בהרשעת התורה תועלת כלשהי

אבל יש להבין זאת כך

כי התלמיד מחמת רוב חשקו לתורה

להצלחה ולעלייה רוחנית

ומתוך אהבה והערכה לריבו

הוא מעורר את הרב שיפריש יותר זמן לטפל בו

שיאזור כוח למעלה מטבעו

וינצל יותר את סדר יומו ויכפיל רצונו לחנך אותו בטרחה כפולה

והרי דווקא מתוך הערכת התלמיד לריבו

הוא מבקשו ומתחנן אליו שיעשה טובה זו עבורו

הרי זאת תוכחה שהיא גם מחמאה לרב

שגידל את התלמיד לדרגה כל כך מעולה עד שהוא בא לטבוע ממנו יותר השפעה ויותר השפעה

והדרישה הזאת תתקבל אצל הרב בנשיאת חן וכבוד

אז תוכחה זה לאו דווקא על עבירות

תוכחה זה גם דרישה לעלות במעלות

וגם תלמיד יכול לבקש את זה מריבו

הקשה רבי דוד פוברסקי

מדוע נקת התנא אוהב את התוכחות

ולא מקבל את התוכחות?

כלום תוכחה

היא דבר האהוב על האדם?

מי אוהב תוכחות?

אוהב את התוכחות?

אלא הדבר יובן על פי ביאור רבנו יונה בשערי תשובה שער ב' או טי ב'.

הפסוק, אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין

זה פסוק במשלטת ו'.

ואלו דבריו של רבנו יונה

ראוי לשכון בין החכמים

אחרי אשר יקשיב לתוכחתם

ואמרו ריבותינו זיכרונם לברכה בשמות רבי יתרו כזן ט'

נפל אדם מן הגג ונשברו אבריו

צריך רטייה ותחבושת על כל אבר מאבריו ועצם מעצמיו

והחוטא אשר חטא בכל אבריו

ונחשב כאילו רבתה מכה באבריו כולה מכף רגלו ועד קודקודו

שנאמר מכף רגל ועד ראש אין בו מתום

והנה הקדוש ברוך הוא מרפא כל אבריו ברטייה אחת

והיא שמיעת האוזן

שנאמר הטו אוזניכם הולכו אליי

שמעו ותחי נפשכם

על ידי שמיעת האוזן אדם מרפא את כל אבריו

אם אדם נופל ונחבט צריך גבס פה, תחבושת פה

בכל מקום צריך לטפל

אבל אצל האדם אפילו אם חטא בכל גופו

שמיעה אחת יכולה לחיות אותו לחלוטין, לרפא אותו לחלוטין

שמעו

ותחי נפשכם

שמיעת האוזן אם כן

היא המכשיר שבו שומעים את התוכחה

שעל ידה מרפאים את כל חולי הנפשות

כיוון שתוכחה היא רפואה

לכל חולאי הנפש

ממילא צריך בטבעי לקבל באהבה את התוכחות

ולהיות אוהב את התוכחות כי זה הרפואה, זה מה שמרפא את האדם

אם יגידו לאדם

שנפל

שצריך לתת לו ככה וניתוח ככה ולעשות לו ככה וככה וככה

הוא נכנס לייאוש, לא מספיק המכות, עוד הטיפול בתרופות כאלה ואחרות וניתוחים

אז לא נגמרו

מנת וסעת הייסורים, אלא רק מתחילים עכשיו

אבל אם אומרים לו, תשמע, אתה בולע כדור אחד ואתה מתרפא בכול

הוא לא ישמח

הוא ירוץ

לשמוע איפה הכדור, איך מקבלים את הכדור, איך הוא מרפא את הכול

לכן אוהב את התוכחות

ורואים את זה בחוש שממשיך רבי דוד פוברסקי

כששומעים תוכחות יש הרגשה של הקלה מסוימת על הלב

בדורות שעברו היו המגידים נוסעים מעיירה לעיירה לומר תוכחה

ראו בחוש תמתיקות שיש בשמיעת תוכחה

ואיזו אהבה הומשיכה הייתה כלפי המגידים

והיו רצים לשמוע אותם

ובפרט כשהמדובר היה במגיד המחונן בכושר הדיבור

ועל ידי זה היו מקבלים קצת יראה

כי בשעה שאדם שומע תוכחות הוא מפחד

ועל ידי זה הוא מקבל יראה

והיראה מרפאה אותו מכל מחלות הנפש

וזוהי המתיקות שהיה בזמן שמיעת התוכחה

רבי שלמה וולבה מתאר עד כמה דווקא מידת אוהב את התוכחות במשגיח ממיר

רבי ירוחם ליבוביץ'. עכשיו תשמעו דבר מדהים

קשה להאמין שמישהו מאיתנו היה מחזיק מעמד במצב שהוא עמד

המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ'

היה אוהב את התוכחות, אוהב את התוכחות

פעם ביקר אצל ריבו הראשון

רבי נתן צבי פינקל בסלובודקה

והסבא דה סלובודקה

נכנס עמו בשיחה

וטען נגדו כנראה על אופן הנהגתו את תלמידיו

בדברים קשים כדורבנות במשך שעות ארוכות

אתם יודעים מה זה לשבת ולשמוע שעות, קיתונות

של דברים קשים כדורבנות

על הנהגה או הנהגות כלפי תלמידיו?

רבי ירוחם האזין לכל הדברים ולא השיב מאומה

רבי יחזקאל סרנה, ראש ישיבת חברון, שהיה חלם צעיר, היה נוכח בחלק מהשיחה

הוא היה בטוח

כי אחרי שרבי ירוחם שמע טענות ותביעות קשות כאלה

יוקיר רגליו לאבא מבית הסבא מסלובודקה, להפתעתו

למחרת הופיע שוב

שוב התיישב עמו רבי נתן צבי שיחה ממושכת בפעם

טען כנגדו טענות עוד יותר קשות ומקיפות

שוב הקשיב המשגיח

בהתעניינות רבה

פה ושם בירר בדיוק מה הכוונה של הסבא

אך לא השיב מאומה על כל טענותיו

הפעם

היה בטוח רבי יחזקאל סרנה משוכנע שהמשגיח לא יבקר יותר את הסבא

הוא טען

למחרת

הוא בא שוב

והפעם

הסבא טען נגדו טענות חדשות וחמורות פי כמה

וכך היה במשך שבוע שלם

כל יום הוא נכנס

וכמו שאומרים נותן לו בראש

סיים רבי יחזקאל סרנה

כשסיפר על זה

כי אז הוא הכיר את כוחות נפשו העצומים

שרבי ירוחם

יותר מכל מה שניתן להכיר בתוך ישיבתו

כי לא ראה מימיו אהבה כזאת של תוכחה וענוות חן כזאת

בקבלת תוכחה

מה זה אוהב את התוכחות?

וכדברים כאלה

כתב מרן החזון איש

ואני נמצאתי הרבה

עם הסבא, זיכרונו לברכה, מסלובודקה

ועם הסבא, זיכרונו לברכה, ממיר

ותמיד הייתה שרויה בינינו אהבה בלי מצרים

והיו מסורים אליי בכל הלב

ומעולם לא נמנעתי ביקורת בחריפות

והם התענגו על זה

וגם אני מתענג עליהם.

אתם שומעים?

היום אנשים שומעים איזה הערה?

אהמ,

עוסקו, אהמ,

והוא הולך

מלהתראות לו, תראה אותו.

זהו,

מה פתאום פוגעים בו?

מה פתאום?

רבי יצחק קוטנר

אומר מחייב מיוחד

ישנו בקבלת דברי תורה מן הרב.

קבלת תוכחה.

זה מחייב,

מחייב מיוחד.

יש בקבלת דברי תורה מן הרב,

זה קבלת תוכחה.

ואם התלמיד מונע את עצמו מלקבל תוכחה מן הרב,

הרי זה מפסיד ומשחית את דברי התורה שקיבל מריבו.

בהשחתה זו היא-היא האוסר את התלמיד

לדור במקומו של הרב בדלו קייפלה.

אם הוא לא נכפף לו ולא נשמע לו, אסור לו לדור בסביבתו.

בלי נכונות לקבל את תוכחת הרב,

יש חסרון בעצם השם תלמיד.

זה לא תלמיד.

וכך מתואר יחסו המיוחד של רבי יצחק קוטנר

למעלת התוכחה.

בשעה שאחד שמע ממנו דברי תביעה או טענה,

הרגיש בה בשעה מחמאה.

הרי זה סימן שמחשיבים אותו לתלמיד.

זאת אומרת, אם אחד שומע

דברי תביעה

או טענה עליו

והוא מרגיש באותה שעה שזה מחמאה,

זה סימן שמחשיבים אותו לתלמיד. אחרת מי יוכיח את מי שלא מקשיב?

תקשיב. ובשעה שסתם אדם טמא על מכתב במשפט אחד בלבד

כי אינני סולח לך,

הרי התלמיד שקיבל את הנזיפה קיבל באותה שעה גם מחמאה גדולה

על שראוי הוא לדין וחשבון מדויק כזה

על דבר פרטי כזה.

סימן שהוא מקורב.

והיה נוהג לפי הכלל

שלפי יקרת ערכך

הולם אותך דקדוק כחוט השערה.

כמה שהאדם הוא יותר יקר ערך,

אז מדקדקים להעיר לו אפילו כחוט השערה.

אבל אם זה אדם גס,

אדם שאין לו מידות טובות,

אתה יכול להגיד לו איזה דקדוק קטן מקליל.

אדם גס, זה לא משפיע עליו.

אבל אדם שהוא רם הערך,

אז אצלו להגיד לו אפילו הערה על חוט השערה זה פשוט

להביא אותו לשלמות.

זה רק מראה שאם מדקדקים איתו בדברים קטנים,

סימן שהוא נחשב וראוי.

אבל אם לא מעירים לו בדברים כאלה,

אומרים, אין עם מי לדבר, חבל על הזמן.

זה סימן שהבן אדם בבעיה

אם לא מוכיחים אותו.

והיה נוהג לפי הכלל.

לפי קראת ערכך, הולם אותך דקדוק כחוט השערה.

ולא עוד,

אלא שדווקא באותו מכתב תוכחה נתקיים באשר משפטו שם פעולו.

מזכירו בתואר ושבח שלא היה רגיל לקרוא לו.

זאת אומרת, אם הוא היה כותב לתלמיד איזה משהו

וכותב לו, אינני סולח לך,

זה אחרי שהוא כתב עליו תוארים ושבחים לפי ערכו באמת של התלמיד.

באשר משפטו שם פעולו, ככה השם.

השם גם במקום שהוא שופט את האדם ומעניש,

אבל הוא גם משבח ומתחשב

בכל מה שהאדם.

לדוגמה, יוסף

היה ראוי לעונש שירד למצרים,

אבל הוא לא היה ראוי

להריח ריח

של נפט כל הדרך.

אז השם זימן לו אורחה

שהיא נוסעת עם בשמים.

אז הוא מקבל עונש, מכרו אותו לעבד,

והוא יורד למצרים

בתור עבד,

אבל עם ריח בשמים.

באשר משפטו, שם פעולו, גם מחשיבים אותו, הוא לא ראוי. לזה הוא לא ראוי.

אז זאת אומרת,

כך היה מתנהג גם כאן רבי יצחקותנר.

גם אם הוא היה מעיר למישהו,

אז הוא לא היה אומר שהוא גרוע ואין בו כלום. לא, לא.

אתה מצוין, אתה נפלא, אתה הכול, אבל בדבר הזה אתה לא זה, ואני לא סולח לך.

כן, מה הקשר?

מה הקשר?

מה הקשר?

איי, איי, איי, איי, אני אתן דוגמה שהיא לא קשורה, אבל היא תסביר קצת את הדבר.

היום עשינו סעודה לאלה שתרמו מטר רבוע.

כל פעם אנחנו עושים סעודה ומזמינים סוג אחר של אנשים

להכיר להם טובה.

יש כאלה שנפגעים, כאילו, למה לא הזמינו אותם?

הם בכלל לא מבררים

למה הזמינו את אלה שהזמינו.

זאת אומרת, כשהזמינו אותם, הם לא שאלו למה לא הזמנתם גם את האחרים.

אם הזמינו אותם זה בסדר,

אם לא הזמינו אותם זה לא בסדר.

אבל תבדוק,

פעם הזמינו בגלל שהתנדבו לעבודה,

עכשיו הזמינו בגלל מטר,

פעם הבאה משכן הכיסא, כל פעם מסיבה אחרת.

אבל בן אדם רואה רק

לא הזמינו אותי.

אתה אדם חשוב, אתה נפלא, אבל יש תור.

ההוא בתור הזה, אי אפשר להזמין את כולם. מה, יכולים להכניס פה

חמשת אלפים איש שמגיע להם כל מיני דברים?

איך אפשר?

אז מחלקים את זה לפי

מה שאפשר, ויש חשבון.

אבל בן אדם צריך לברר.

לא לחשוד, לא לחשוב, לא... תברר.

אפילו אם עלה לך איזה ספק, תברר.

העחשבה היא עחשבה,

אבל בן אדם צריך לדעת לברר, לברר, לברר. זה לא אומר שאם לא נתנו לך עכשיו הזמנה,

אז אתה כאילו לא נחשב, או שכחו אותך,

או שחושבים שאתה לא... מה פתאום?

מה פתאום? ערכך נחשב,

ומי שאתה זה אתה,

ואף אחד לא מוזיל בערכך,

אבל מה לעשות,

שאי אפשר להביא את כולם בבת אחת, ויהיה סדר וחשבון.

אז הוא חושב ששפטו אותו.

לא, לא שפטו אותו.

אחד שלח היום אס.אם.אס. לשלום.

כתב לו, מה, את הוותיקים כבר לא מזמינים?

תשאל, על מה אמרו? מי?

שום דבר, לא שואלים, לא כלום.

איי, איי, אני אומר את זה דווקא בהיפוך, כן?

לא על תוכחה.

על טענה.

מכל מקום,

באשר משפטו שם פעולו. אדם צריך לדעת, גם אם העירו לו הערה, זה לא אומר שבגלל ההערה הוא לא נחשב לכלום. מה פתאום?

מה פתאום?

כל מה שאתה עושה וכל מה שזה הערכה נשארת בעיניו הכל, אבל על דבר מסוים אין מה לעשות.

נגיד נפל עכשיו חלילה סידור,

ואומרים למישהו תרים,

אז מה הוא צריך להעלב שאמרו לו תרים?

מה, מה, מה?

זה אומר שהוא לא למדן, והוא לא יודע כלום, ולא שום דבר? פתאום בגלל שאמרו לו תרים.

הוא יכול להגיד, טענה, למה אמרת לי תרים?

למה לא אמרת לא תרים?

למה אמרת את זה בצליל כזה תרים?

למה לא אמרת תרים?

איי,

נפש האדם לא כל כך פשוטה, לא כל כך פשוטה.

אבל אדם צריך לחשל את עצמו,

להתחסן, לדעת,

לקבל גם תוכחת.

תוכחת, תוכחת.

לא אוהבים, נכון, שיסבלו.

אמרנו שהתוכחת מרפאת את האדם.

אם זה מרפא את נפשו של האדם, הוא צריך לשמוח, לקפוץ על זה. מי יכול לרפא אותי?

אם אדם היה יכול לקחת רופא צמוד לידו,

רופא צמוד, ללא תשלום, ללא תשלום.

תרופות עליו, תרופות עליו, על הרופא.

לא היה מסכים שיהיה לו רופא צמוד?

כל פעם שיש לו איזה משהו קטן, תיק,

הוא ישר שולף לו תרופה, לא טוב.

אז אם יש לך מוכיח לידך שכל טעות שאתה עושה, תיק,

הוא מעיר לך, מרפא אותך מיד, זה לא טוב?

יש דבר כזה יותר טוב?

רופא פרטי?

כתוב שרוב העולם הם חולי נפשות.

אומר הרמב״ם, פרק שני בלכות דעות,

שרוב העולם הם חולי נפשות.

אומרים לרע טוב, לטוב רע,

שמים אור לחושך, חושך לאור, מחליפים הכול.

וכמו שיש חולי הגופות

שאוכלים סיד

בכל מיני דברים רעים,

אז יש גם אנשים שהם חולים ובוחרים במידות הרעות, בכל מיני דברים רעים.

נו, מה הרפואה של אלה האנשים?

אתם יודעים מה הרפואה?

שילכו אצל החכם,

והחכם יתקן להם את המידות.

איך הוא יתקן? הוא יגיד להם מה לא טוב.

אז איך מתקנים

חולי נפשות?

אני יודע, תיקון המידות. מי מתקן? מי שמוכיח אותך.

היום קיבלתי אס.אם.אס מאישה.

אני, אולי, אולי, כן, הנה, בבקשה.

אס.אם.אס.

הרב שלום.

אני לא אומר מי הכותבת, כמובן.

רציתי לשאול אותך.

בגלל שבעלי בא מבית שכביכול היה בשפע,

ואנחנו חיינו בעוני.

אני לבד עובדת.

בעלי לא מעריך כלום.

בזמן האחרון אשלום בית רעוע למדי.

כל פעם שאני שואלת לשלמה,

מתקשרת, הוא אומר שהוא מיואש, נמאס לו.

אבל גם לי נמאס.

הרב, מה עושים? אני מתחזקת באמונה, ברוך השם, כל יום שומעת הרצאות שלך,

אבל חוסר הערכה מצידו והזלזול פוגע.

מה אפשר לעשות, הרב?

אתה יכול לברך אותנו?

אני עובדת בקושי בעבודה, מחזיקה מעמד בחסדי השם.

גם כשאני באה לביתי אין לי חשק בכלל לבוא.

האם תוכל לדבר איתו, לחזק אותו?

הרב, אני מרגישה שגם הנישואים שלנו זה בנס עצום.

אישה אחרת מזמן הייתה קמה והולכת.

אני פשוט יודעת שהקדוש ברוך הוא נתן לי בעל כזה וניסיונות כאלה.

כתבתי לה שלחיל את מספרו.

שלחה לי.

כותב את הרב, הוא רב איתי עכשיו,

מאוד קשה לי.

מאוד קשה לי.

אין יום שאני לא בוכה.

תמיד זה בגלל הפרנסה,

ושאני אשמה שאנחנו ככה.

אני שואל אותה.

לדבר עימו עכשיו או מחר שיהיה רגוע?

היא עונה לי.

אני מעדיפה עכשיו.

קשה לי איתו מאוד.

אשמח מאוד, הרב.

צלצלתי.

שלום.

מה נשמע? מה שלומך?

מי זה?

אמרתי לו, עד לא נצחק.

אה, הרב, מה שלומך?

אמרתי לו, הבנתי שיש בעיות בינך לבין אשתך בנוגע לפרנסה. אומר לי, כן. אמרתי לו, מה אתה עושה כל יום? הוא אומר, אני לומד. כמה אתה לומד?

הוא אומר, מהבוקר עד שמונה-תשע בערב.

אמרתי יפה. ואשתך עובדת? הוא אומר, כן.

והיא מביאה פרנסה לבד? כן.

אז מה אתה רוצה ממנה?

מה אתה רוצה?

שאין מספיק פרנסה? מה היא אשמה? היא עושה את כל מה שהיא יכולה,

מטפלת בילדים, עושה כביסות,

מנקה, מבשלת, עושה הכול. למה אתה צועק עליה? למה אתה רב איתה?

מי יתחייב בכתובה שהוא יפרנס ויזון ויכלכל והכול? אתה.

והיא מוכנה לעשות את זה רק בשביל שתלמד תורה.

אז למה אתה

פוגע בה?

איך אתה רוצה שתהיה פרנסה?

הרי הונאתה מצויה, דמעתה על חייה,

וזה מונע את הפרנסה.

מה שאתה מצער אותה, זה מונע את הפרנסה. גם אם מגיע לכם, לא יגיע לכם.

והשכינה מסתלקת במקום כזה. למה אתה עושה לה כזה דבר?

הרב, מה שאתה אומר, אני עושה. אני אומר, אני מבקש ממך שתפייס אותה עכשיו,

ואני רוצה שתשלח לי סמס שנגמר.

אתה לא טוען עליה שום טענות,

ואתה רק מכבד אותה על כל מה שהיא עושה

בסדר הרב.

קיבלתי אחר כך סמס.

הרב, עזרת לי מאוד, השם ישמור אותך, השם יהיה בעזרתך תמיד, וישמורך. אתה עזרת לי מאוד, וברוך השם התפייסנו.

תורה רבה רבה.

חנג'ורי.

תוכחת הוא קיבל,

אם אולי הוא מקבל את התוכחת. מה פתאום? היא, היא, ה... הוא הקשיב.

הקשיב. כל מה שאמרתי לו הקשיב. הוא לא חנה כלום. אמר, מה שאתה אומר אני עושה.

זהו.

הרוויח או לא הרוויח?

עכשיו יחיו בשלום. יהיה פרנסה. בירכתי אותם משלום בית ולפרנסה.

שלום על ישראל.

נגמר הכול.

אבל אם הוא היה עקשן, בעל גאווה,

ולא מקשיב,

לא, אתה לא יודע מה זה, אתה לא יודע מי היא, אתה לא יודע מה קרה,

אתה זה לא התחיל היום, זה התחיל פעם, זה היה ככה.

אדם לא יתקן את עצמו על שום דבר.

מחפש להצדיק את עצמו, יסבול כל חייו.

מקבל תוכחת מרוויח.

מרוויח.

אמרתי כבר בכמה הרצאות.

מי שיודע להפסיד הוא המנצח.

אדם צריך לדעת להפסיד.

מי שמפסיד הוא המנצח. לא תמיד מי שמנצח.

הוא המנצח.

לפעמים המנצח הוא המפסיד.

ש״ס חשבו שניצחו, הפסידו.

והמפסיד ניצח.

זאת אומרת, צריכים לדעת.

לא תמיד לרדוף בכוח אחרי ניצחונות.

ניצחונות בכוח זה לא ניצחונות.

אם השם ממציא לך ניצחון, בסדר. אם השם החליט שיהיה ניצחון, ניצחון.

אבל אדם לא צריך להילחם.

שכחו שיש בורא לעולם בשמיים שהוא מסתכל ורואה את הטריקים והשטיקים והקומבינות והכול. שכחו.

כאילו אין אלוקים.

אין אלוקים.

אפשר להסתדר בלי אפשר לעבור על התורה.

אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

אלוקים חיים, רואה ומסתכל ומשלם מידה כנגד מידה.

לעולם לא יברח אדם מידה כנגד מידה.

אז זאת אומרת, אם היו יודעים רק פסוק אחד, שהאלוקים מבקש את נרדף,

לא היו רודפים אחריי.

כי היו מבינים שאני אנצח אותם בסופו של דבר. כי השם בצד שלי.

האלוהים יבקש את נרדף.

אפילו אם הנרדף הוא רשע

והרודף צדיק,

האלוהים יבקש את נרדף.

האלוקים נמצא תמיד בצד של הנרדף.

לכן לא החזרתי להם.

כדי להישאר נרדף.

אז השם בצד שלי.

הבנתם?

אבל זה מי שיודע פסוקים. מי שלא יודע פסוקים, אז הוא מסתבך.

מכל מקום.

בנוסף על כך, נסתרת הייתה האהבה מתחת לתוכחת המגולה.

מכל מקום, תקשיבו.

בנוסף על כך, נסתרת הייתה האהבה מתחת לתוכחת המגולה. לא תמיד כשמוכיחים בן אדם זה כאילו שנאה. חלילה.

האהבה גורמת. האכפתיות.

רוצים לתקן את הבן אדם שיהיה לו טוב. שיהיה לו שם טוב.

שלא יבוא מישהו אחר ויגיד עליו דברים לא טובים.

אז כשמקדימים להגיד לך תוכחת זה לטובתך?

הוא כבר כתב באיגרת אחת משנות בחרותו

כל אוהב פוצע.

כל דובר אמת מתאכזר.

כל דובר אמת באהבה פוצע באכזריות.

אם התוכחה פצעה,

מכל מקום, מלב אוהב ודואג יצא.

ואף על פי שהיא פרודה באהבה,

מכל מקום סוף סוף אי אפשר לה לתוכחה מבלי לבוש של דינים.

ולכך מעודי אני מרגיש קושי בשימת דברי תוכחה בכתב.

כל כתב יש לו בחינה של למען יעמדון ימים רבים.

וישנם דברים שהעמידה לימים רבים קשה היא להם.

כמו כן, היה נמנע עם להזכיר דברי תוכחה ביום השבת משום שאין דין בשבת.

אז זאת אומרת,

אם כבר כותבים למישהו במכתב דברי תוכחה,

כיוון שזה עומד לימים רבים, זה קשה, לא כל אחד יכול לעשות דבר כזה.

אבל אם זו אמירה בעל פה, אז כאילו, גמרת דיבור, זה כאילו נמחק, איננו לא קיים. זה לא קיים, אי אפשר להראות את זה בכתב.

אבל אם זה נכתב,

אז זה קשה ביותר.

ואם זה מצולם, יא בה ביי,

אז זה עוד יותר גרוע.

אבל הפוך, כשזה מצולם זה רק מראה כמה אוהבים את אלה שמזכירים את שמם.

נגיד עוזיאל, מיכאל,

רוני,

ניסים, כשמזכירים את השמות שלהם,

סימן שמחשיבים אותם.

אחרת, אם בן אדם, נגיד, נרדם,

מה יש להעיר אותו? מה קרה?

מה יש? בייביסיטר פה.

רוצה לישון, שיישן.

אבל אם מעירים אותו, רוצים שהוא יחיה,

שישמע, שיזכה. כשישנים לא מקבלים שכר, רק האישה.

כשאתה ישן פה,

האישה מקבלת שכר.

אבל הבעל לא מקבל.

אבל אם הבעל ער, גם הוא וגם אשתו מקבלים.

שלום רב לא אוהבי תורתך ואין למו מכשול, נאמר על הנשים.

למה? יש להם שלום רב.

אין להם ביטול תורה.

הן לא חייבות בלימוד תורה כמונו.

לכן, שלום רב לא אוהבי תורתך. היא שלחה את הבעל ללמוד תורה בלילה, מישמר.

ויתרה עליו.

אז זה שלום.

היום רב לא אוהבת תורתך, היא אוהבת תורה.

ואין לה מום מכשול של ביטול תורה.

היא לא ישנה בזמן הלימוד.

אתה אולי כן, אבל היא לא. והיא תקבל שכר מלא.

היא תקבל שכר מלא.

אבל חבל שאדם לא...

אז לכן מעירים אותו מדי פעם, נותנים לו תזכורת. חי אתה מתים.

אם כן, רב בויסאי, לאהוב את התוכחות זה דבר גדול מאוד.

או מי שזוכה, שתהיה לו אוזן קשבת להקשיב לתוכחות.

אתם יודעים, אני פעם אמרתי שעד אותו זמן שדיברתי, אמרתי שמעולם לא ביקש ממני אדם ברכה לחוכמה.

ביקשו ממני ברכות לכל מיני סוגי דברים.

אבל חוכמה אף אחד לא ביקש. אפילו ששלמה המלך ביקש חוכמה, וכולם יודעים שהוא ביקש חוכמה,

אף אחד לא רוצה להיות שלמה המלך.

אף אחד לא מבקש חוכמה.

הם מבינים שהסתדרו גם בלי חוכמה.

יש עוד דבר שלא ביקשו ממני אף פעם.

אף אחד לא בא אליי וביקש ממני, תוכיח אותי.

תגיד לי מה אני לא בסדר.

אני מבקש ממך שכל פעם שתראה משהו לא בסדר,

תוכיח, תעיר לי, תזהיר אותי, תזכיר לי.

אף אחד.

זה מראה שלא אוהבים את התוכחות.

אם בן אדם אוהב את התוכחות,

כשאדם מתלבש,

לא מספיק לו המראה.

הוא גם שואל את החבר, איך אני? זה בסדר? יושב טוב? נראה טוב? כן? לא חוזר? נקוד. מאחור הכול בסדר? בסדר?

אישה?

גם כן. איך אני נראית? איך אני זה? איך אני? איך אני? איך אני? זהו. היא רוצה ביקורת.

ביקורת.

מבקשת ביקורת.

למה היא מבקשת ביקורת? היא רוצה להיראות טוב ונאה.

אז למה ברוחניות לא?

כי הסטרא אחריו הוא רוצה שילכו כמו שהוא אוהב,

שאדם יחשיב את החיצוניות,

שאדם יטפל כדי שיוכל להאשים אותו אחר כך.

לחיצוניות דאגת, לפנימיות לא דאגת.

בוא תראה כמה הסתובבת מסביב למראה.

תראה כמה פעמים.

תראה כמה פעמים בדקת את הבגד. כמה הסתובבת ככה, מה עשית ככה, מה עשית ככה.

נו, ולמה לעניין המידות שלך לא דאגת?

אז לכן

כל בן אדם, לא צריך אותי בשביל זה, כן? כל בן אדם יכול להגיד לחברות, תקשיב,

אתה חבר אמיתי שלי,

אם אתה רואה בי משהו לא טוב,

תעיר לי.

תעיר לי. אם אני לא שם לב, אם אני שוכח, אם אני זה, תעיר לי.

תזכיר לי.

זה נקרא חברים אוהבים.

אחד דואג לשני ברוחניות.

ברוחניות.

וזה נקרא אוהב את התוכחות.

רבי חננין יום הרגשי אומר.

עושה הקודש ברוך הוא לזה כל ישראל אבי גולדורס וואל.