עין יעקב - ברכות י"ד-ט"ו | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב. אנחנו ממסכת ברכות, פרק ראשון,

דף ה' עמוד א', עוד יג.

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר, שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנן אלא על ידי ייסורין,

ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא.

תורה מנין,

דכתיב אשרי הגבר אשר תייסרנו יה,

ומתורתך תלמדנו.

ארץ ישראל מנין דכתיב ידעתה אם לאוהביך, כי כאשר ייסר איש את בנו,

ה' אלוהיך מייסרך,

וכתיב בת ראה כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה.

העולם הבא מנין,

דכתיב כי נר מצווה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר.

ממשיכה הגמרא ואומרת תנא כמדר רבי יוחנן, כל העוסק בתורו וגמילות חסדים וקובר את בניו,

מוחלין לו על כל עוונותיו בר מינן.

לעסוק בתורה זה מובן, גמילות חסדים, אבל לקבור את בניו, חס ושלום, מוחלין לו על כל עוונותיו.

למה צער שכזה גדול?

אמר לרבי יוחנן, בישלמה תורה גמילות חסדים, הנה השאלה שלנו, מובן.

למה?

כי יש פסוק במשלי ששם כתוב,

משלטת ז', בחסד ואמת יכופר עוון.

חסד זו גמילות חסדים, שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים.

צדקה וכבוד.

אמת זו תורה שנאמר אמת כן ואל תמכור.

אבל קובר את בניו מנין?

מי אמר שקובר את בניו יזכה למעלה שכזו שימחלו לה על כל עוונותיו?

מה, אדם שקובר את הבנים שלו ימחלו לה על כל עוונותיו?

תודה רבה.

אומרת הגמרא,

תנא לה ההוא שבע משום רבי שמעון בן יוחאי.

עת יא עוון,

עוון כתיב הכה,

בחסד ואמת יכופר עוון, וכתיב הטה בירמיה ל״ב,

ומשלם עוון אבות אל חיק ביניהם אחריהם.

אז מההיקש הזה של עוון-אבון אנחנו למדים שחס ושלום, חס וחלילה, על שונאיהם של ישראל,

שאם אדם,

חס ושלום, חס וחלילה, נפטרו בניו,

אז מוחלין לו על כל עוונותיו.

מלימוד הפסוקים,

הקש

של המילה עוון, עוון-עוון, בחסד ואמת יכופר עוון,

ומשלם עוון-אבות אל חיק בניהם אחריהם.

אמר רבי יוחנן, נגעים ובנים אינם איסורים של אהבה.

רבי יוחנן דן בזה, מה זה נקרא איסורים של אהבה?

האם בנים זה נקרא איסורים של אהבה?

כל היום קופצים לו על המיטות, עולים, יורדים,

זורקים, כן, כל אחד והשובבות של הילדים שלו.

ונגעים, חס ושלום אדם, נהיה לו נגע צרעת.

כל מיני פצעים, כל מיני איסורים וכו'.

רבי יוחנן הגיע למסקנה שזה לא נקרא איסורים של אהבה.

ונגעים, אומרת הגמרא, לא אהבו איסורים של אהבה, ואמר מר,

תניה, כל מי שיש בו אחד מארבע מראות נגעים הללו,

אינן אלא מזבח כפרה?

מצינו שאם יש לאדם אחד מארבע מראות נגעים,

הוא נקרא שזה מכפר עליו כמזבח כפרה.

מזבח, סליחה,

אינן אלא מזבח כפרה, מזבח כפרה אהבו, איסורים של אהבה לא אהבו.

אומרת הגמרא, לא, הכוונה היא שמזבח כפרה, כן, שזה מכפר, כן, אבל להגדיר את זה כאיסורים של אהבה, פשוט שאתה לא יכול לומר ככה.

ויהי בהתאימה, עוד הסבר,

לא כאשר אהלן ואהלן הוא.

ויהי בהתאימה, אה בצנעה ואה בפרהסיה.

אז כן, תלוי כיצד.

ובנים לו, שואלת הגמרא, איך ידע? מאיך מדובר? הנה, אם הדאבו להו, מה הייתו שהיו לו וכסלם נפטרו?

ואמר רבי יוחנן דין גרמא דעשירא אביר.

רבי יוחנן, הסברנו שהוא היה מסתובב

בבתי אבלות

עם העצם האחרונה של הבן שלו, העשירי, והיה אומר, אתם לא רוצים להתנחם?

הנה, אני מראה לכם, זה מוציאים מהכיס, את העצם העשירית של הבן שלו.

אומרים, תראו, עשרה בנים נפטרו לו.

ואני התנחמתי, אז כל שכן אתם.

אלא הדה לא אהבו לכלל, והדה אהבו לאומייתו.

אז בעצם מדובר, או שלא באו לו בכלל, והגמרא מונה את האדם

שאין לו בנים בכלל,

לאותם אנשים שהם חשובים כמתים,

או שהיו לו חס ושלום ומתו.

אז איסורים שכאלו,

באמת, כפי שאמרנו,

הם מקרה איסורים של אהבה,

ומכפרים לו על עוונות העולם.

ממשיכה הגמרא ואומרת, רבי יוחנן חלש. רבי יוחנן היה חולה, על לגבי רבי חנינא, בא אליו רבי חנינא.

עכשיו אנחנו נראה איזה מויפטים היו עושים.

לפני מספר שעות התקשרה אל האישה,

ואמרה, הייתי אצל איזה מקובל, באיזה, לא משנה,

באיזה חור בארץ.

פה במרכז, לא הולכים רחוק, לצפון.

הייתי אצל איזה מקובל והכול,

והוא אמר לי שהזיווג של הבת שלי לא מתאים.

יפה,

בסדר, והוא נהיה כבר ברוך השם הקדוש ברוך הוא.

הרי מפירק דרבי אליעזר כותב שמשעה שהקדוש ברוך הוא סיים לברוד העולם העוזה, מזווק זיווגים בת פלוני.

והקדוש ברוך הוא מסדר את הכל,

וכמובן בברכת הרב, הוא מחליט שהסידור של הקדוש ברוך הוא לא תקין.

צריך לבדוק את זה לעומק, לפה, לשם וזה. יפה.

אז יש יותר גדולים מהקדוש ברוך הוא.

ככה הוא חושב.

אז בואו נראה מה היה הכוחות של התנאים דאז.

רבי יוחנן חלשאל לגבי רבי חנינא, אמר לך, חביבין עליך איסורין?

אמר לך, לא הן ולא שכרן. לא רוצה לא את האיסורים,

את הצער ולא את השכר שלהם.

עד כדי כך.

אמר לך, בסדר, אין מה, אהב לי ידך.

תביא לי את היד שלך.

הוא שכב במיטה.

יאהב לידי ורוק, תפס בידו, ומה שנקרא הבריאו.

קם לתחייה.

עשה אותו בריא.

אפרופו קם לתחייה,

השבוע מתקשר אלי יהודי גבאי בית הכנסת,

אמר לי, כבוד הרב,

אני בעזרת השם אחר רוצה לקחת צנדק,

אתה פנוי לברית? אמר לי, בשמחה רבה, למה לא?

בסדר גמור.

אבל צריך לבדוק את התינוק.

כמו אל שלא בודק את התינוק לפני הברית,

וסומך על מה שאמרנו, לא פושע.

יכול חס ולילום גם לסכן את התינוק

עד כדי מוות, ויכול גם לסכן את עצמו.

והלכתי לבדוק את התינוק, חשכו עיניי.

אני מסתכל בטופס הרפואי, ואני לא מאמין.

השום שמה כיום הוא בין שלוש וחצי חודשים,

כן?

נולד בשבוע 25 משקל 800 גרם,

כן? כמעט כמה בקבוק.

לא, הבקבוק כמה, זה ליטר וחצי, אבל כמה גרם?

ממש, כלום.

שקית עגבניות.

800 גרם וללא דופק וללא נשימה. זאת אומרת, ככה הוציאו אותו מהבטן של האימא שלו

בשבוע 25, זה מה שנקרא אפשר שווה, מת.

ממש ככה.

וכשהקדוש ברוך הוא מחליט שהתינוק הזה יחזור לחיים

ויעשה על ידו קידוש השם,

אז מי זה הרופאים?

עפר ואפר.

והם עשו אחייה והאחייה צלחה,

והוא היה באינקובטור במשך

מספר החודשים הללו,

ועשו לו אפילו, השם ירחם, ניקוז של מים מהמוח,

וצינורות הלב היו פתוחים, וכל מיני דברים שאני קראתי את הטפסים, הזדעזעתי. חמש דפי פוליו משני צדדים מלאים כל טוב של צרות.

היום כשהגעתי לאימא, אמרתי לה,

את אמרת תודה לקדוש ברוך הוא?

את יודעת מה הקדוש ברוך הוא החזיר לך?

אז ידעת איזה מתנה קיבלת? היא אומרת לי, כן, כן.

באמת אתה צודק, כבוד הרב?

לא אמרתי מספיק תודה להשם.

אז תגידי מזמור לתודה.

תודי לה, גדוש ברוך הוא. היא אומרת, באמת, הייתי צריכה לאבד חס שלום את הילד הזה.

והקדוש ברוך הוא הפך את היוצרות.

יצא, מת, יצא, מת.

מת, יצא.

גדוש ברוך הוא הפך את היוצרות,

ורוצה שהיהודי הזה יישאר בחיים,

ייכנס בבריתו של אברהם אבינו,

יהיה לו סנדק,

יעשו לו קידוש, דברי תורה, הכל, ישתבח שמו בורא העולם.

כשהקדוש ברוך הוא רוצה,

מי זה בשר ודם? מי זה הרופאים?

מי זה המומחים?

מי זה כל אלה שחושבים שהם יותר מהקדוש ברוך הוא?

עפר ואפל.

ברוך שאמר והיה העולם.

אז התנאים היו בדרגה כזו גבוהה, ולא החזיקו שום טבעותא לנפשי.

עד כדי כך שהם באו לחבר שלנו, ראו שהם בצער, רבי יוחנן היה בצער,

בא אליו רבי חנינא, אומר לו,

חביב עליך איסור, אומר לו, אוהב ולא שרה. תביא את היד שלך, הקים אותו.

ועוקמה זה לא הכוונה שהקים אותו מהמיטה, אלא הבריא אותו.

עשה אותו בריא לחלוטין.

אמה הילוקים רבי יוחנן לנפשי? שואל את הגמרא, וכי רבי יוחנן לא יכל להקים את עצמו?

הרי יכל להקים את עצמו. רבי יוחנן, איזה כוחות.

הוא שינה את תפיסת הדעת, את המחשבה,

את מעשיו של ריש לקיש,

שהוא היה גיסו, מה שנקרא.

כפי שהגמרא מספרת, שירש לקיש ראה את רבי יוחנן.

מעבר לנהר הוא היה בטוח שזו אישה.

מהיופי שהיה לרבי יוחנן.

והוא בתאווה כזאת קפץ את כל הנהר כדי כס ושלום לעשות עבירה.

אבל כשהוא נחת, הוא רואה איזה כבוד הרב, עם כובע וחליפה.

מכילה כבוד הרב, הוא אומר, מה מכילה?

למה באת לפה? רואים את ראש המאפיה מסתובע,

פתאום בא לבן אדם ואומר לו,

מכילה, זה נשמע מוזר.

מה תכננת עליי? שואל אותו רבי יוחנן.

הוא אומר לו, אתה נדמת לי כאישה יפה, רציתי לעשות איתך עבירה.

אמר לו רבי יוחנן ככה, אם אתה תחזור בתשובה,

ככה אומר במילים,

אם אתה תשוב בתשובה, אני נותן לך את אחותי שהיא פי כמה וכמה יותר יפה ממנו.

אמר רבי יוחנן, אמר ריש לקיש, בסדר, אין שום בעיה,

לוחצים ידיים.

אומרת הגמרא, רצה ריש לקיש לשוב בחזרה,

או בא לעשות קפיצה בחזרה, כמו שהוא קפץ את כל הנהר,

מרחק גדול, רצה לקפוץ בחזרה,

כבר לא היה בו כוח.

מה קרה?

קבלת עול תורה ומצוות, עוד לא למד בפועל, קבלת עול תורה ומצוות, החלטה

שיהודי עושה, כבר עץ הרע מפריע לו.

וזה מה שמסבירים, תורה מטשת כוחו של אדם, זה כשהאדם יושב ועמל בה,

אבל זה עדיין עוד לא התחיל ללמוד תורה,

רק קיבל על עצמו עול תורה, כבר העץ הרע רוצה להפריע לו,

כבר העץ הרע רוצה לבלבל אותו. מה פתאום?

מה פתאום שריש לקיש הוא דיין המשבק של העץ הרע?

ועכשיו מה, הוא יהיה משבק של רע בזה?

של גדולי ישראל? לא מתאים, מה פתאום? העץ הרע רוצה לתפוס אותו, הוא מסיר ממנו את הכוחות, כשהוא התייאש יגיד, או, זה קשה, לא כדאי, אי אפשר, בוא נקפור.

אבל ריש לקיש לא התייאש,

עזב את כל הגדולה, ואת הכבוד, ואת המשרה, ואת ה... והכול, וזכה להיות חברותא

של רבי יוחנן, כדי כך שגם הוא הביע דעה בגמרא.

במה?

נכון,

ממש ככה.

אז זה שואלת הגמרא, וכי רבי יוחנן לא היה בו כוחות? הרי במילה אחת הוא השיב את ריש לקישרוש השודדים, אז כמה היה בו כוח? אז כל שכן כוח שהוא יכול לרפות את עצמו, איפה כוחו של רבי יוחנן?

נכון.

הנה

דאר רבי חייא ברבא חלש ועל לגבי רבי יוחנן

ואמר לי חייבין עליך איסורין, אמר לו אלוהים ולא שכרן, אמר לי אהב לי ידך,

יאיב לי ידיו והוקמה. אז גם רבי יוחנן עשה מויפת כזה.

אז למה שרבי יוחנן עושה מויפת לעצמו?

וליקומיהו לנפשה.

עמרי, אומרת הגמרא, יש לנו כלל ברזל,

והכלל הוא אין חבוש מתיר עצמו מבית העשורין.

מקובל לא יכול לעשות קבלות על עצמו.

הוא יכול למכור לאחרים.

אבל לעצמו זה לא עובד, כי הוא יודע שזה חרטא.

כן?

פה מדובר בחרטא.

ואם זה אמיתי,

אז הוא יודע שצריך לעבוד את השם בדרכים אחרות, ולא בדרכים שהוא מחפש את המומן. מומן.

אז איך אתה מוכר לאחרים שטויות?

אלא מה? זה כסף טוב, למה לא?

אז למה לא?

אומרת הגמרא, כלל ברזל אין חבוש מתיר עצמו מבית העשורין. אתה חבוש?

אתה נמצא עם אזיקים. אתה יכול לפתוח את האזיקים שלך?

אתה צריך את הסוהר, שהוא ישלוף את המפתח מהנרתיק, והוא יפתח.

אתה לא יכול להתיר את עצמך מבית העשורין. לא מדובר פה במכשפים וקוסמים.

רבי אלעזר חלה שאה לגבי רבי יוחנן, חזה דעה וכגנא בבית אפל.

גל ילד ארעה ונפל נהורה.

חז יא דעה וכבחי רבי אלעזר.

מה היה שם?

הוא הגיע לפני רבי יוחנן, חזה דעה וכגנא בבית אפל. הוא ראה שחשוך בבית.

אין אור בבית, זה נראה היה למפות כאלה.

איך אומרים? דבר ללמפה.

היה את העשישיות האלה והנרות

קבעו חושך.

אבל לא החושך הזה מדובר, חושך רוחני היה בבית.

הוא רואה שאין פניו כתמול ושלשום.

גל ילד ארעה ונפל נהורה. הסיר את

השרוולים שלו ונהיה כזה אור, נפל כזה אור גדול. השתבח שמו.

כביכול כמו קרני השמש שמסנוורים את האדם.

כשהוא מסתכל עליהם ככה פתאום. נפל נהורה.

חז יא דהבה כבחי רבי אלעזר. הוא ראה את רבי אלעזר בוכה.

אמר לעם העיקר בכית, למה אתה בוכה?

אם משום תורה דלו אפשט

שאני נוחד ארבה ואחד אמית ובלד שיכוון ליבו לשמיים, אם משום תורה שלא למדת מספיק,

אז

העיקר שיכוון ליבו לשמיים, אחד המרבה, אחד והממית.

ואם משום מזונה, לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות.

מי אמר שאתה גם צריך לזכות בלוטו?

בלוטו זוכים. מי שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שהוא יושב ויעסוק בתורה.

ומי אמר שאתה צריך לזכות לשתי שולחנות?

ולא כל אדם זוכה לשתי שולחנות. ואם משום בנה, דין גרמדא עשיר אביר.

עם העצם.

אמר לילאי שופרא דבאלה באפרא קבחינא.

אני בוכה על אותו גוף

שיבלה בעפר.

עפר הרי כתוב מעפר באת ואל עפרת שוב.

הכל יתקלה על זה אני בוכה.

אמר לאלדא ודאי קבחי דבחות רביה. על זה בוודאי צריך לבכות, יש שניהם דבחים.

אדאחי דאחי.

בין כך ובין כך, בין בכי לבכי, כן?

אמר לילאי חביבים עליך איסורים. אמר, איסורים חביבים עליך?

אמר לילאי לא אין ולא שכרן.

אמר לילאי הב לידך, תן לי את היד. יאיב לידי והוא הקים אותו.

יפה. עכשיו אנחנו עוברים לאן?

לאן?

מה אתם אומרים? לאן אנחנו עוברים עכשיו בגמרא?

ליקב

של רב הונא.

רב הונא ולארבע מאות דנא חמרא.

היה לו ארבע מאות חביות של יין.

איתקוף.

נתקפו פתאום החביות.

תקיפו לארבע מאות דנא חמרא. דחמרא.

על לגבי רבי יהודה אחוה דרב סאלח חסידא.

דרבנן.

ואמר אלא רב עדא בר אב אב רבנן.

הוא בא לפניהם וסיפר להם שהארבע מאות חביות התקלקלו. זאת אומרת, זה היין של פעם.

עתיק יומין ועוד עם כוונות שעשה לא המקובל חרטא.

אלא תנא.

רב הונא.

ופתאום הוא אומר, כבוד הרבנים,

היין שלי, ארבע מאות חביות שלי התקלקלו. הפסד מאוד גדול.

אמרו לאל, יין מר במילא, תפשפש מה שנקרא בדבריך.

אולי עשית משהו, הבטחת משהו ולא קיימד, נדרת ולא שילמת. עשה, תבדוק.

איי, איי, איי.

אמר להוא ומי חשדינא בעינייכו, וכי אני חשוד בעיניכם.

צריכים להוכיח אותי.

אם אני חשוד, תוכיחו אותי.

אני חשוד בעיניכם על משהו.

אמרו לאל, מי חש אית קודשא בריך ודעביד דינא בלא דינא, וכי הוא עושה דין בלא דין.

אתה אומר, פתאום החביות שלך התקלקלו. מה זה, סתם?

זה לא סתם, יש סיבה כל דבר.

אמר לאו יקמאן דשמיע עלי מילתא. יש מישהו מכם שמע עלי משהו?

לימא, תאמרו.

אמר אליה אחי שמיע לן. כן, שמענו עליך איזה פרשייה חדשה.

מה הפרשייה?

דלא יאהיב מר שביש על האריסה.

האריס שלך,

אתה נתת לו את הזמורות של הגפן.

נכון? יש את ה...

כמו זרדים כאלה, זה נקרא זמורות של הגפן.

אתה נתת לו, אתה לא נתת לו אותן בשעת הזמיר.

זאת אומרת, בשעה שקוצצים,

זומרים.

את ההגפנים, לא רק מהגפן צריך לתת לאריס שלך,

אלא גם לתת מהעצים הללו, מהזרדים הללו. גם מזה היית צריך לתת.

ולא נתת.

וזה גפן ויין, זה...

אה?

שווה בשווה. אז כנראה בגלל זה לא נתת, נענשת.

יפה.

אמר לאור, מי קשבי כליה מי דמיניה?

אכא גניב לכוליה.

אה, זה לא היה צדיק כמו שאתם חושבים. אז מה אם הוא הלך עם כיפה גדולה?

הוא היה תמיד עושה לי כל מיני תרגילים, לכן אני לא נתתי לו את זה.

כביכול להוכיח אותו.

אמרו להיינו דאמרי אינשא בתר גן וגנוב.

במקום שיש גניבה, שמה נמצא הגנב.

ותאה מאתיים.

אמר לאור, קביל נא עלי דאהיבנא ל...

יפה.

אז אני מקבל עליי, למה?

להחזיר לו. אתם צודקים, קיבלתי את הדין באהבה. מישהו אחר מה היה אומר? מה? אתם פוסקים לי כזה דבר?

מה, אתם הדתיים לא מתביישים בבית דין?

מה, אני לא מבין אתכם. אני רב, פרוטקציה, משהו, תעשו משהו. לא.

דין?

צריך לקיים אותו כמו שצריך.

ואיכא דאמרי הדר חלאה והווה חמרא.

באמת חזר הקלקול הזה, החומץ הזה, ונהפך בחזרה ליין.

עשה לו נס.

ואיכא דאמרי יקר חלאה ויסדה בין בדמי חמרא.

ועוד דבר. כיוון שקיבל עליו את הדבר הזה,

נתייקר החומץ,

והשתבח יותר מן היין. ממילא הוא לא הפסיד שום דבר.

כן.

תניה אבא בנימין אומר, על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפילתי שתהא לפני מיתתי ועל מיתתי שתהא נתונה בין צפון לדרום. על תפילתי שתהא לפני מיתתי, מהי מיתתי?

אי לימה לפני מיתתי ממש ואמריו יהודה אמריו.

ואי תאמר רבי יהושע בן לוי.

מניין למתפלל שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הכותל?

שנאמר ויעשב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל אדוני.

לא תהימה לפני מיתתי אלא איימה, היה צריך לומר סמוך למיתתי,

ועל מיתתי שתהא נתונה בין צפון לדרום.

ואמר רבי חמא בר אבי חנינא

ואמר אלא אמר ביצחק כל הנותן מיתתו בין צפון לדרום

אביאן לבונים זכורים,

שנאמר בתהילים יז,

מה כתוב שם? וצפונך תמלא ויתנם ישבעו בנים.

רב נחמן בר יצחק אמר עוד תוספת,

מה התוספת?

אף אין אשתו מפלת נפלים.

כתיב אחר וצפונך תמלא ויתנם וכתיב הטעם

בבראשית בפרשת תולדות וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה.

טניה, אבא בנימין אומר שניים, סליחה,

כן, אז זה רמז לכך

שבאמת גם אשתו תזכה ללדת ולא יהיה לה חס ושלום נפילות ומעידות הפלות.

טניה, אבא בנימין אומר שניים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ויצא

ולא המתין לחברו, ברח, כן, לא חיכה לו, אמר, אה, הוא נתקע בשמונה עשרה, יאללה, אני אבריז לו.

לא מתאים.

הלכתם ביחד,

לא משאירים אותו לבד.

טורפין לו תפילתו בפניו,

כביכול זורקים לו את התפילה בפרצוף.

שנאמר, טורף נפשו באפו על למענך תעזוב ארץ, ולא עוד אלא שגורם לה שכינה שתסתלק מישראל, שנאמר, ויעתק צור ממקומו.

ואין צור אלא הקדוש ברוך הוא,

שנאמר בדברים ל״ב, צור ילדך תשעי ותשכח אל מחולליך.

ואם המתין לו מסחרו אמר רבי יוסי בר רבי חנינא,

זוכה לברכות הללו שנאמר בישעיה מ״ח,

לו הקשבת למצוותי ויהי כאן נהר שלומך ויהי

ככל זרעך״.

נעבור בעזרת השם לפה ליועץ,

למוסר, סיימנו באות ט״ו כולל.

בניין,

מתרימים עכשיו לבניין?

אמר,

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה בגמרא בימות סג עמוד א',

כל העוסק בבניין מתמסכן.

שמעתם, אמרו שאוסף בשביל בניין, תגידו זאת.

כל העוסף בשביל בניין מתמסכן.

רחמנא ליצלן,

שבכל ההוצאות אדם יודע לחשוב כמה יוציא,

הוא מסתכל בכיסו אם יוכל להוציא מוציא באופן שלא יבוא להתמסכן,

ולא כן, העוסק בבניין שחושב להוציא 100 ונעשה לו ההוצאה 200. ומי שהתחיל אינו יכול למשוך ידו,

ומתוך כך יכול לבוא להתמסכן.

תגידו, להוא שאמרתי, התכוונתי לעצמי.

שיפוצים עוד מעט.

אז הנה, המוסר הזה בשבילנו, לא בשביל אף אחד אחר. קודם בשבילנו.

אה, נארגן ערב הטראומה ברדיו, כן.

נוציא משהו מהמגירה, מה הבעיה?

יש לי ספרי מוסר מאחורה.

ולכן אין ראוי לגבר שיחשוב תחילה אם יכול להוציא כפליים על אשר עמדו שצריך לאותו הבניין,

ויתעסק בבניין, ואם לא, אל יתעסק

שצריך לראות על החנות תחילה,

כדמרי אינשי, החנות בונה הבית,

ואין הבית בונה החנות.

כן, אז צריך אדם להיות מחושב.

ומחשבה בלי תפילה לא שווה שום דבר.

כי הכל בכוח התפילה, הכל מה שקדוש ברוך הוא מזמן לאדם,

הכל הכל הכל הכל הכל בכוח התפילה.

והיה נראה שיותר טוב שיקנה אדם בניין בנוי,

שהוא דבר שיש לו קצבה ונמצא לקנות בזול.

ובלי טרחה.

אמנם לפי דברי הזוהר בפרשת עזריה, דף

נ' עמוד א' מפורש שיוצא שאין לקנות בית בנוי מעובד כוכבים ומזלות אפילו בחינם,

שעכום כשבונה ביתו מזכיר עליו שם עבודה זרה.

הם מדי פעם מתפללים שם הרי,

נכון? בפנים.

ותכף הסתרא אחרא שורה בו ואינו יוצא ממנה לעולם.

אפרופו למי שלא עושה חנוכת בית.

חי עם הסתרא אחריו.

והדר שם יכול להינזק חס ושלום.

וזהו סוד נגע צרעת שהיה בבית

כדי שיצטו את הבית ואת הבנה ואת עציו. לא כן כשישראל בונה ביתו בצדק,

דהיינו שייזהר שיהיה בממון של היתר, ובהתחילה עד נותן היסוד יברר שיחותיו שמעשיו יהיו לשם שמים,

וישפוך שיחו לפני ה'.

וגם אחר גמרא בעניין יעשה חנוכת הבית ולימוד תורה,

וישפוך שיחה.

ואז הקדושה שורה שם,

ובכל מה שמוציא יאמר שהוא לבניין בית להיות מיושב לעבודת השם יתברך.

כשרצינו לקנות את הדירה אמרתי, נכון שקונים את זה בשביל שלאישה יהיה טוב והכול, אבל קודם כל שיהיה לי חדר לימוד.

שיהיה מיושב לעבודת השם,

שיוכל לשבת ולעסוק בתורה, עוד ספרים, עזרת השם,

עוד הלכה, עוד משנה, עוד גמרא.

הכל לכבוד השם יתברך.

וכל מה שמרבה להזכיר שם שמיים על הבניין הוא יותר טוב.

כמה שהוא ירבה, עוד יותר טוב.

יש סגולה.

סגולה.

כן, סגולה. שאדם שבונה גג,

שלא יקפצו משם.

יש היום כל מיני משוגעים שקופצים.

אז כדי שלא יקפצו משם,

אז ישים את האות ה' בארבע רוחות הגג שלו,

ובעזרת השם,

השם הקדוש,

שם השם, ימנע מאותם האנשים ליפול למטה.

זאת אומרת, ימנע סכנה מביתו.

זו סגולה שראיתי בספרים.

הכנתי את זה לפני כמה, זה, וככה באותיות אשורית, בכתב אשורית,

לבית עם הגג.

לא עוד לא היה בתוכנית בכלל, אבל שיהיה.

והנה, עכשיו ברוך השם זה מתמונש.

וייזהר מאוד מאיסור שתדשו בו רבים להניח לגוי לבנות

בשבת או ביום טוב או בחול המועד,

שעל כיוצא בזה נאמר בירמיה כב ב יג,

הוי בונה ביתו בלא צדק.

וכתבו הפוסקים באורח חיים סימן ר' מ' ד' סעיף ג' שאסור להיכנס באותו בית.

ועל העומדים בפרץ מוטל לגדור הפרצה הזאת, אם יש בידם למחות,

ומה טוב אם מרחיב השם גבולו ויש לו רוחב מקום שיבנה עלייה מיוחדת לו לבדו,

להתבודד בה לעבודת קונו.

אז לא עושים על הפנטאוז למעלה חדר שינה.

חדר שינה אתה יכול לעשות למטה, עושים שם עליית גג

כדי לשבת ולעשוק. מאיפה לומדים את זה?

האישה השונמית

שאמרה לבעלה נעשינה עליית קיר קטנה,

בשביל מי? הנביא שיבוא אלינו, שמה שהוא יוכל לשבת ולעסוק אותו.

וגם יבנה בית להכנסת אורחים.

זה לא רק בשבילך הבית.

יבוא אליך בעזרת השם שבת,

אין לך מקום לארח אותם.

ויזהר להניח מזוזה כשרה בכל הפתחים.

עושה אלה בוודאי שכינה שרויה בביתו.

וה' ישמור צאתו ובואו וידע כי שלום ראו לו, ולכן טוב לגבר שיבנה בניין לעצמו, ולא יקנה בנוי.

אלא אם מיהרה שימכור ביתו ישראל כשר שנזהר בכל אלה, יקנה ממנו.

ועל כל פנים, לא יהיה הרבה הוצאות בבניינים גדולים, כמו בניין אבנים, עליות מרווחים, מצוירים, מקוירים וכדומה.

כי הכל הבל ורעות רוח וגרים אנחנו כצל ימינו על הארץ. נכון, טוב שיהיה לאדם

קצת יופי, בית נאה, ישנה, כלים נאים, מרחיבים דעתו של אדם, כך מונה הגמרא.

אבל,

זה לא העיקר.

יש אנשים שעושים את הבית העיקר ואת השאר התפל.

יש

קבלן מאוד עשיר,

גר שם בדרום.

אז הוא עשה באמת דבר טוב.

הוא בנה בית מאוד מאוד מפואר,

אבל הוא אמר כל חתן וכלה שירצו

ליום חופתם ככה לשמוח, לבוא,

להתארח אצלי בבית,

אללה עיני ואללה רסי,

נותן להם מה שנקרא את הווילה שלו

ליום הזה.

וגם אם הם רוצים ככה לבוא, כל אחד כמובן לא בפריצות,

כל אחד לבוא, החתן רוצה לבוא להצטלם. היום הם לא הולכים להצטלם בווילה,

סליחה, בכותל.

פעם הולכים להצטלם בכותל, הולכים לגדולי ישראל, היום הם כבר נהיו מודרניים.

הולכים להצטלם מהאבנים.

הולכים להצטלם מהאבנים.

אז איזה אבנים ניקח? מה, ניקח סתם בית?

לא מתאים, צריך בית יפה, אז נוסעים אליו לדרום, מבזבזים את כל היום

לשטויות והבלים, והולכים להצטלם.

זה יום החופה?

הרי יום החופה זה יום שכולו קודש

יום שכולו תפילה

והגדוש ברוך הוא ביום הזה מוחל לחתן על כל עוונותיו

אז חבל לפספס את היום הזה לצילומים

ולצאת והוא הולך לסלון קלה או כל מיני שטויות כאלה ואחרים

שהשם ירחם

איזה חטאים ועוונו מה לך ולסלון קלה מה לך ולכל השטויות האלה

שב תתפלל שהבית שלך ייראה בעזרת השם

לא כמו שהיית עד עכשיו

שיהיה על הצד הטוב ביותר שיהיה בית של תורה שתזכה לעמיד אורות ישרים זה מה שאדם צריך ללכת

לא ביום החופה הוא עושה כל מיני דברים כל מיני טיולים ודברים שהשם ירחם

וטוב שיוציא אותן הוצאות לבנות בית נאמן לעולם הבא כי שם ביתו

במקום לבנות בית גשמי בעולם הזה ואחר כך הרי הילדים יריבו עליו תבנה בית רוחני

ומה הייתם אעשה בירושלם בשקלים

סוף פרק ה' משני חכמים שהיו הולכים ממקום למקום היו במקום אחד בתי כנסיות מפוארים

אמר האחד לחברו כמה ממון הוציאו אבותי במקום הזה לבנות בתי כנסת כאלו מפוארים

השיבו חברו כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן

וכי לא הבו בני נשא דיעילון באורייתא

ואנחנו נביא ילדים שיעסקו בתורה כלומר

יותר טוב היה שיבנו בית כנסת מקרוון

כמו שעושים כן

ואותן ההוצאות ייתנו לעמלי תורה

ניתן אותם ללומדי התורה

והדור אתם ראו אם כך נאמר על בניין בית כנסת דהי כצד מצווה לפאר את בית אלוקינו מה נענה ליום פקודה מוציאים הוצאות מרובות לבניין בתים גדולים וטובים וחכמים נודדים ללחם

הנה ברוך השם פתחו כולל

בבני ברק, קהילות פז

יושבים אברכים, הם מוסרים את הנפש ועוסקים בתורה

אין משכורות, זה חינם

אדם יכול לעשות חסד

יש פה אברכים

צדיקים גמורים שהם יושבים ועוסקים בתורה

מהבוקר

ועד הערב

ובנוסף לזה עוד שיעורי תורה ועוד תורה ועוד תפילה ועוד מצווה ועוד חסד

והאדם הולך, תורם כל מיני הוראות קבע לכל מיני מקומות

תתמוך במקומות הטובים

קח לך אברך, תחזיק את המעשרות

מהמעשרות שלך, תגיד אני מחזיק חצי אברך

מחזיק אברך

קשה לך? תגייס אחרים

שהם יחזיקו, שהם יסייעו

גם לך יש שותפות בזה, יהיה לך גם חלק מזה

ואם הוא עושה השתבח שמו הסכם יששכר וזבולון, עוד יותר טוב

גם עולם הזה יש לו,

גם עולם הבא הוא מרוויח

אז זה אדם בקלות, בקלות יכול לעשות את הדברים הללו וחס ושלום, חס וחלילה הוא מפספס

הוא זורק את הכסף שלו להבל וריק

וכמה מקומות עושים בתי כנסת מפוארים ומניין לתפילה אין

או ששמים מלא מלא מביאים מלא ספרי היפה

אבל אף אחד לא פותח שם את הספר

אז מה זה שווה?

אז עדיף שלא תפתח בית כנסת

ותעשה קרוון

ותשים שם ספרים ותביא שם כולל שלם של אברכים שילמדו

זה יותר טוב מאשר שתבנה בניין ותתפאר יש לי בית כנסת נו ו?

הבית כנסת הזה פעיל?

מה אתה עושה לבית כנסת הזה? אזכרות?

מה אתה עושה שם? סעודות?

בשביל זה בנית בית כנסת?

בנית בית כנסת כדי שיתפללו ויעסקו בו בתורה

ורק במקום כזה כשבו הוא משרה את שכינתו

אבל אם באים לבית כנסת לדברים אחרים, בר מינן השם ירחם

וכבר אמר רבינו עובדיהם ברטנורא על המשנה במסכת אבות

פרק ה', משנה י', שעם הארץ נקרא בשם עם הארץ על שעוסק ביישוב הארץ ובונה בתים נדלניסט

נדלניסט

יש שם חדש לנדלן

עם הארץ

זה לא אני אומר, רבי עובדיהם ברטנורא אומר

שמצד התלמיד חכם היה עולם חרב

כי מי שיש בו דעת לא יהווה לאבד הזמן ולכלות כוחו וימיו לבנות בתים על זמן מועט כצל עובר

כדי שאחר כך ישבו בהם אחרים או אוהביו או שונאו או בעל או אשתו

והוא לקברות יובל בתחתיות ארץ עמה על עמה

אבל מי שיש בו דעת יפנה לבנות לו בתים בעולם הקיים והנצחי על ידי מעשיו הטובים

ולא יבנה בעולם הזה אלא הכרחי

שבלתי אפשר בלתו להיות מיושב לעבודת השם.

תבנה בית

אבל אל תחשוב על עוד בית בדרך

תחשוב על בית אחד כדי לשבת ולעסוק בו בתורה

כדי לגמילות חסדים

כדי לעשות בו דברים טובים ולא כדי רגע עד עכשיו בניתי את זה אני אמכור את זה ואני אקנה שתיים ואני ככה וכל הזמן הוא חושב מחשבות

ממחשבה למחשבה כאילו שיש לו הרבה הרבה זמן לחיות

אומר דוד המלך אם אש נותנו באים שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה

אז אם תזכה תגיע, ישתבח שמו כמו הרב שטיינמן, שהגדוש ברוך הוא יאריך ימיו שמותיו

שהוא בן 103 כבר אתמול

אז אם תזכה תגיע לגיל כזה מופלג והוא יושן על המיטה של הסוכנות

עדיין מיטה פשוטה, הכל בסדר ובחדר שלו שהוא ישן, שם זה הקבלת קהל גם

שהוא מקבל את כל הזה, יש לו שולחן, הוא שם יושב, עוסק בתורה וממעיט בשינה

והבית הוא לא כזה מפואר, הדלת פשוטה, בבעיטה פותחים אותה

לא צריך הרבה

גם אם ממש בקנואל אתה יכול לפרוץ

לא צריך הרבה, לטרוח

אבל כי זה לא מעניין אותו,

יש לו את העולם הבא, לא את העולם הזה

הפאר וההדר והגדלות והיופי זה בעולם הבא, כי הוא צובר לשם עוד ועוד ועוד ועוד ועוד

ובפרט בארץ העמים אפשר לו לאדם לדור ביישוב

על ידי שכירות יותר טוב שלא יבנה בתים כלל

ולא יקבע דירה בארץ טמאה, אדם נמצא בחוץ לארץ, פששש, אתה יודע מה זה בחוץ לארץ?

פשש, לא כל מי שחוזר עם חליפה ויורד מהמטוס הוא כבר נהיה עשיר בחוץ לארץ

אפשר גם לקנות שם חליפות בשוק הפשפשים של חוץ לארץ

חליפות יד שנייה גם עוכבים שם, יש שם הרבה גמחים וחסד

ואתה רוצה לקנות שם דירה?

הרי אין יותר טוב מארץ ישראל,

איך אתה הולך לקנות שם דירה?

וזה מורה,

אדם שלא עושה כזה דבר, וזה מורה על אמונת הגאולה וציפיית הישועה מיום ליום,

וכמו שקדמנו במקומו, אבל אם הרחיב השם גבולו ויש לו נכסים מרובים,

טוב שיקנה בדים וחצרות וחנויות כברכת השם אשר נתן לו,

להזכיר, למה? למה לקנות?

בשביל מה? הרי זה סתם כאב ראש, בשביל מה? לא, לא, לא.

להזכיר ולטול שכר כדי לקיים את מאמר רבותינו בגמרא במציאה

מ״ב עמוד א׳ לעולם יהיה שליש אדם האותיו שליש בקרקע,

שליש בפרקמטיה, מסחר, שליש תחת ידו.

מה יעשה עם זה?

ויכול לעשות שיהיה און ועושר בביתו וצדקדו מעת לאט כגון אם יזכיר הבית בזול לעני הגון, יביא תלמיד חכם, זוג צעיר,

אברך,

ירא שמים שיושב ועוסק בתורה, אין לו במקום לקחת אלפיים וחמש מאות אלף חמש מאות ערך.

תודה רבה,

בעל הבית, איזה יופי, אתה עושה איתי חסד.

וראוי לאדם שיבחר לו גם למי יזכיר את הבית. לא מזכירים בית לכל בן אדם.

לא סומכים על המתווך.

אתה צריך לראות בעיניים מי זה הלקוח, מי זה הקול. אי אפשר לסמוך עליו.

שיהיה איש עראה השם או תלמיד חכם שילמד בבית הזה ויעשה בו מעשים טובים, ולא להפך.

סיפרתי לכם

על אותו אחד.

הוא בדיוק השבוע לקח את הסנדק

הזה של התינוק הזה,

והוא קרא לו, אמר, כבוד הרב, דחוף, בוא תראה מה קרה.

הוא הביא שם לבית הזה, הזכיר אותו, בית סמוך לאיזה בית כנסת שם בתל אביב.

הוא הזכיר את זה לכל מיני אנשים שמין בשאינו מינו זה נקרא,

בלשון המעטה.

ופתאום נהיה כל מיני כתמים כאלה כאלו. הוא אומר, בוא תראה, כבוד הרב, נראה לי זה צרעת, מה אתה אומר? אמרת, אני לא כהן גדול עוד.

אני לא כהן גדול, אבל נראה שזה סימן מלמעלה משהו.

טוב, ניסית לטייח את זה? כן, הוא אומר, עשיתי כבר פעמיים,

לא עובר, עוד פעם חוזר.

אמרתי כאן שאתה צריך להעיף אותם, עומדים לך.

באמת הוציא אותם משם,

סייד את זה עוד פעם בצבא, ולא חזר הצהרת.

אז זה ראוי למי להזכיר, אה?

כן,

אם לא היה מבין, אה? שלום גם זה, נכון.

אבל זה צריך לדעת למי להזכיר בית, לא מזכירים לכל אחד.

שיהיה איש שיראה השם ותלמיד חכם שילמד בו,

ויעשה מעשים טובים באופן שתהיה שכינה שורה בביתו ויתקיים נחלתו.

על דרך כתיב במשלי יב״ז.

בית צדיקים יעמוד, כל קבל דנא נותן ביתו לאישריו, על אם הנחס שלו מוכר את הבית שלו, נותן את הבית שלו לאישריו.

וידיעת ההפכים אחת היא, הנה כי כן יותר טוב להזכיר ביתו וחנותו לאיש טוב,

טעם וישר, אפילו למחצית שכר,

כי טוב שכרו משכר כסף,

ואוכל פירות בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא,

והנה שכרו ייתוך כבולתו לפניו.

אז אבוי לו לאדם, חס ושלום, חס וחלילה,

שיש לו ממון שניתן לו,

והוא מזכיר את זה לכל מיני אינשי ולא מעלה. ברוך אדוני לעולם,

אמן ואמן. רבי חנן אבן הקשה אומר, הצדיש ברוך הוא לדעקות ישראל,

ולפיכך לבעלי אם תורה ומצוות,

שנאמר אדוני חפץ למען שדקו,

יגדיל תורה ויעדיל.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,