עין יעקב - ברכות ט"ז-כ"ד | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בלימוד

העין יעקב, אנחנו במסכת ברכות, פרק ראשון,

דף ה' עמוד ב', דף ו' עמוד א',

אות טז'.

תניא, אבא בנימין אומר, אלמלא ניתנה רשות לעין לראות,

אין כל בריאה יכולה לעמוד מפני המזיקים.

אם הקדוש ברוך הוא היה גולל

את כיסוי העין

של כל יהודי ויהודי, של כל אדם ואדם בעולם,

כדי שהוא יוכל לראות

בדיוק מיהם המזיקים ומהם המזיקים,

אין כל בריאה יכולה לעמוד בפניהם, עד כדי כך.

אמר אבאיה,

הניעו נפי שם עינן,

וקיימה אהלן ככיסלא לאוגיה.

אמר אברונה, כל אחד ואחד מינן,

אלפא משמאלה,

ורבבת המימיני שנאמר יפול מצדך אלף,

ורבבה מימיניך.

ואמר אבה,

כן, אז הם מתארים שבאמת כל אחד ואחד,

מסביבו ישנם אלפים

ואלפי אלפים של שדים, כמו הגמרא הידועה, על בני בבל.

בני בבל, הבגדים שלהם היו נהרסים מהר.

היו משתפשפים.

ולמה?

כי המזיקים היו מתחככים בהם.

המזיק מגרד לו הגב.

אם הוא עכשיו יגרד על קיר, הקיר נופל.

אז חבל להפיל את הבניין.

אז הוא מתגרד על החליפה של

תלמיד חוכם של בבל.

וככה הבגדים היו מתחככים להם.

ולכן אלף משמאלו של כל אחד, לפי דברי רב רונא, ורבבה מימינו.

כפי שאומר דוד המלך בתהילים, פול מצדך אלף, זה הכוונה למזיקים, ורבבה מימיניך.

אמר אבה,

היידוך כא דהווה בך אלא מינא יהווה.

מסביר השיעי,

היידוך כא דקאלה, יש שבת שנקראת שבת קלה.

מתי השבת הזאת שנקראת שבת קלה?

שבת שלפני חג

מתן תורה, יפה, חג השבועות, יפה.

לפני שעם ישראל מתחתנים שוב פעם עם התורה הקדושה.

פעמים כשבני אדם יושבים רווחים ביום השבת ובאים לשמוע את הדרשה,

ונדמה להם שהם יושבים דחוקים.

למה הם מרגישים צפיפות?

כל אחד והמאפיה שלו מגיע.

אז יש דוחק, מאפיה של שדים.

הן ברכה דה שילה מינא יהווה.

הן מאנה דה רבנן דה בלו מחוף ידידיו.

כן,

הברכיים עייפות, מאותה סיבה.

הבגדים שמתבלים,

מאותה סיבה.

מחוף ידידיו, שהמזיקים באים ויושבים אצלם ומתחככים בהם.

מה, המזיק צריך לעמוד ואתה צריך לשבת?

אז גם הוא יושב לשמוע את השיעור. איפה הוא יושב? על הברכיים שלו.

יפה.

הן כרת דמנקפינן מינאיו.

הימן דבאי.

או הן כרת דמנקפינן מינאיו.

יפה.

הימן דבאי למי דלהו. מי שרוצה לראות אותם בכל אופן הוא לא שקט. הוא כל כך רוצה לראות את המזיקים.

הוא רוצה לראות מי זה החבר'ה שמסביבו. מי המאבטחים שלו.

איך הוא בודק את זה?

ליתה קיטמא ניהלה ונדרה פורייה.

ובצפרא חזה ככרעי דתרנגולתא.

מה אומר פה? מה אומרת פה הגמרא?

ליתה קיטמא, תעזרו לי. ליתה קיטמא, דניאללה, מה יעשה?

יפה.

עפר.

יפה. ויפזר אותו איפה?

יפה.

בסמוך לקרעי מיטתו.

ומה יעשה שם?

ובבוקר יראה.

מה הוא יראה? סימנים של רגליים של תרנגול.

זה לא מדובר פה שהוא ישן בלול של תרנגולים.

כי אם הוא ישן בלול של תרנגולים ודאי שיש סימנים של רגליים שלהם.

פה מדובר שהוא ישן בבית שלו ולא בארץ ישראל, בחוצה לארץ.

כן? הולך לטיול.

הוא ישן שם באיזה צימר.

והוא רוצה לדעת אם יש פה עוד מבקרים חוץ ממנו שבאו לנפוש.

אשתה חול.

אשתה חול, כן? סמוך למיטתו. ואם יראה סימנים שאלה,

רגליים של תרנגול,

ולא לקח את אותו תרנגול, כן? את השעון מעורר.

אז ידע שבאמת יש פה מזיקים.

ולמה? כי רגליהם

כדוגמת רגלי התרנגולים.

אז זה אם הוא רוצה לראות אם הם נמצאים.

לא לראות אותם ממש.

והאימן דבאי אלה מחיזינו.

ומי שרוצה לראות אותם ממש.

ליתה שילייתא דשונרתא.

ייקח שילייה

של חתולה.

וחמתה בת, וחמתה.

שחורה בת, שחורה.

בוכרייתא בת בוכרייתא. לא חתולה בוכרית.

אלא בכורה בת בכורה.

וליק ליה בנורה.

וישרוף את השילייה הזאת

עם כל הסגולות האלה באש.

ולשחקה.

אחרי שהוא שרף את זה, יעשה מזה אפר, ישחוק את זה.

ולמללה עיני.

ימלול את עיניו בעפר. זאת אומרת,

ימרח על גבי העיניים שלו.

וחזולה. והוא יראה אותם.

אבל, אומרת הגמרא, זה לא מומלץ.

מה יעשה עם הנוטר, כן, עם האפר הנוטר?

ולישדי בגובטא דה פרזלה.

ישים את זה בתוך צינור של ברזל,

וליכטמא בגושפנקא דה ברזלה. וגם יחתום את זה בפקק של ברזל.

למה? דילמגן ומיניה.

שמא יגנבו ממנו את זה. מי יגנוב ממנו?

אין גנבים, הרי יש מצלמות היום.

מי יגנוב ממנו? המזיקים בעצמם.

למה הם לא רוצים שיראו אותם כשהם באים לבקר?

ולכתום פומה כי איכי דלא לצעק. זה באמת יחתום את זה טוב, כדי שלא יזיקו אותו.

רב בביי בר אביי עבד הכי חזה.

הוא עשה כך,

כפי שהגמרא מתארת לנו,

והוא ראה אותם ואיכי זק, והזעיקו אותו השדים.

ובאו רבונון רך מעלה וייצא.

באו חכמים, עשו לו תיקון.

לא כמו התיקונים שעושים היום.

עשו לו תיקון אמיתי של תפילה והכול כמו שצריך,

והקימו אותו מכל יום.

פה מה שמדובר,

ואיכי זק, שהוא ניזוק, זה לא שהשדים הכו אותו, אלא

מה עשו להשדים?

הבהילו אותו. למה? מהמראה שלהם רק כשהוא רואה את זה כמו,

להבדיל, שמתארים לנו חז'ל שהסמ״מ,

כן, מלאך המוות, כל כולו מלא עיניים.

אתה רואה עיניים מכל הכיוונים, ומתחיל להתבלבל.

תארו לכם, אתם רואים בתמונה מלא עיניים, מלא עיניים.

רגע, איזה עין מסתכלת עליי?

הוא מתחיל להיבהל. אותו דבר שהוא רואה את השד עצמו,

הוא נבהל. זה לא משהו שאנחנו יכולים,

מה שנקרא, לעכל אותו.

שמעתי שהאדם שרואה אותו הוא חוטף שצריכה להביעליו, זה נכון, ואז הוא מפיל,

מטפטף לו, נכון, מהחרב, נכון. ג' טיפות כתוב.

תעני אבא בנימין אומר, אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית, עד כאן השדים.

תעני אבא בנימין אומר, אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת,

שנאמר לשמוע אל הרינה ואל התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך בבית הזה.

במקום רינה,

שהציבור שם מרנן הכוונה, שם תהיה תפילה.

אמר רבין, ברב עד, אמר רבי יצחק, מנין שהקדוש ברוך הוא מצוי בבית הכנסת,

הקדוש ברוך הוא מצוי בבית,

בית הכנסת לא,

שנאמר בתהילים פב,

אלוהים ניצב בעדת אל,

אל,

ומנין לעשרה שמתפללים של שכינה עמהם, שנאמר אלוהים ניצב בעדת אל,

ומנין לשלושה שיושבים בדין של שכינה עמהם, שנאמר בקרב אלוהים ישפוט,

ומניין לשניים שיושבים ועוסקים בתורה של שכיניים מהאם שנאמר, אז נדברו יראי אדוני איש אל רעהו, ויקשב אדוני וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו

ליראי אדוני ולחושבי שמו.

אומרת הגמרא, אומר העין יעקב, מהי לחושבי שמו?

אמר רב אשי, אפילו חשב אדם לעשות מצווה,

ונאנס,

ולא עשה את המצווה הזאת, מעלה עליו הכתוב כאילו עשה.

רצה לעשות את המצווה,

ולא עשה, מעלה עליו כתוב כאילו עשה.

ומיניין לאחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו,

שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי יבוא אליך וברכתיך,

ואפילו

וכי מאחר דאפילו חד

כן

תרא מבעיה

אומרת הגמרא,

תראה מיקת ון מילאי בספר הזיכרונות, חד לא מיקת ון מילאי בספר הזיכרונות.

השניים נכתבים

דבריהם בספר הזיכרונות, אחד לא.

זאת באמת שכינה בין אחד בין שתיים, אבל האחרון של שתיים זה שנכתב בזיכרונות. יפה.

וכי מאחר דאפילו תראי תלתא מבעיה,

מה עם שלושה עכשיו?

מהו דתימה?

דינא שלמא בעלמא הוא, ולא עתיה שכינה כמשמע לאן

דדינא מיהיינו תורה.

כן?

אז שלושה שיושבים ודנים,

כן?

בבית דין כמו שצריך,

לא כמו היום השם ירחם שם בבתי הדין,

שמצדיקים את הרשע ומרשיעים את הצדיק

ולא חוקרים

השם ירחם.

אז באמת דין שקדש הוא מכוון לאמיתה של תורה כתורה, דמיא.

וכי מאחר דאפילו תלתא עשרה מבעיה,

מה? אז אם שלושה אז כל שכן אולי עשרה.

אומרת הגמרא, עשרה קדמה שכינה ועת ית לתא עת ית ו...

כן, אז עשרה פשוט שהשכינה נמצאת שם,

אבל בשלושה דווקא בשעת עיסוקם, בשעת הדין,

בשעת המשפט,

אבל לפני כן פשוט שלא.

אמר רבי אבין בר אבד אמר רבי יצחק, מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין.

שנאמר בישעיה סב נשבע אדוני בימינו ובזרוע עוזו, ואין ימינו אל התורה, שנאמר מימינו אשדת למו, ואין עוזו אל התפילין, שנאמר אדוני עוז לעמו יתן.

ומניין שהתפילין הם עוז לישראל?

דכתיב יראו כל עמי הארץ כי שם אדוני נקרא עליך ויראו ממך.

ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש.

יפה.

על מה הכוונה ויראו ממך? על תפילין של ראש, כי תפילין שלה בדרך כלל זה...

מכוסה.

אמר לרב נחמן וריצחק לרב חייא ברבין,

הנא תפילין דמרא עלמא, התפילין של בראו עולם, מה כתיב בהו?

מה כתוב בהם? באמת מעניין.

מי זה הסופר סתם שכתב אותם?

לא, רבנו תמור אשי.

רבנו תמור אשי הוא שימושה רבה.

ובאיזה סדר זה נמצא שם?

מה כתוב בהם? בואו נראה.

הנא תפילין דמרא עלמא, מה כתיב בהו? אמר לאומי כעמך ישראל,

גוי אחד.

ומי משתבח קודש הבריחו בשבחיו עוד ישראל? וכן גב' ברוך הוא משתבח בשבחם של עם ישראל?

שזה מה שגדול התפילין? אומרת הגמרא, הנ,

דכתיב את ה' האמרת היום, וה' מלכה היום.

אמר להם הקב' ברוך הוא לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם,

ואף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם.

אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, דכתיב שמה ישראל.

ה' אלוהינו, ה' אחד,

ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, דכתיב,

ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ.

אמר לה רב אחא ברא דרבא לרב אשי, תינך בחדא ביתא.

בסדר, אוקיי, זה מובן לבית אחד.

בשער בת אמי, בשער בת אמה כתוב.

אמר לה כי מי גוי גדול,

ומי גוי גדול אשריך ישראל או ענישא אלוקים ולתתך עליון.

זאת אומרת, הגמרא היא, אחי נפישי לאו טו ובאתי.

יפה.

לפי מה שאנחנו סופרים, זה יותר מארבע.

נכון? חמישה?

אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול,

זה דומה, זה נמצא באחד.

אשריך ישראל ומקמך ישראל באחד,

או ענישא אלוקים באחד, ולתתך עליון מחדא בטא.

אז יפה,

אנחנו רואים שזה מחולק באמת לארבע כמו התפילין שלנו. וזה מקרה הלכה למשה מסיני,

כפי שמשה רבנו קיבל.

לכן ארבעה ולא חמישה.

וכולו הוא כתבי בעדראי.

כולם כתובים?

בידו.

בידו. יפה.

אמר רבין בר אבד אמר רב יצחק, כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ולא ביום אחד, הקדוש ברוך הוא משאילו, שואל עליו,

מה קורה עם פלוני?

למה הוא לא בא היום לנץ?

שנאמר, מי בכם ירא אדוני שומע בקול עבדו אשר הלך חששכים ואין נוגה לו.

אם לדבר מצווה הלך, נוגה לו. יש לו אור.

אם לדבר רשות הלך, אם סתם הלך, אין נוגה לו.

מה יעשה אחד כזה? יבטח בשם השם.

מה היא טעמה?

משום דעה וליל לבטוח בשם השם ולא בטח.

אז הוא לא בטח בשם השם, צריך לבטוח בשם השם.

אמר בי יוחנן, בשעה שהקדוש ברוך הוא בא לבית הכנסת ולא מצא בו עשרה,

מיד הוא כועס

שנאמר בישעיה נון, מדוע באתי ואין איש?

קראתי ואין עונה?

הקדוש ברוך הוא נמצא, למה אין איש?

למה אין מענה?

ואמר רבי חלו ואמר אבו נא, כל הקרובי המקום לתפילתו אלוהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים עליו איחסי דעניו

מתלמידיו של אברהם אבינו

שואלת הגמרא, ואברהם אבינו מנהלנדה קבע מקום

מנהל לך שאברהם אבינו קבע מקום לתפילתו

דכתיב בראשית יט,

פרשה

וירא שקראנו

וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני,

זה על סדום שם כתוב, יפה

ואין עמידה אלא תפילה שנאמר ויהמוד פנחס ויפלל ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי

כל הקובע מקום לתפילתו לא רק שאלוקי אברהם בעזרו אלא גם אויביו נופלים תחתיו

שנאמר ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתי ושכן תחתיו

ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עוולה לענותו כאשר בראשונה

רב הונא רמי

רב הונא שנה כתיב לענותו וכתיב לכלותו

בתחילה לענותו ולבסוף

לכלותו יפה

אז לענותו מתי זה היה

מה אתם אומרים? מתי זה היה לענותו?

אומר המהרשע הקדוש

פירש רשי בגמרא סייפד יקרא ולא יוסיפו בני עוולת כאשר אבל מלשון שאמר ואויביו נופלים תחתיו ומאית בהאי לישנא ושכן תחתיו נראה דמאי יקרא גופי דמאית

אלף ל... דהיינו השכן שכני בישי ישראל

שהיו דרכן לענותם כמו עמון ומואב ופלישתים יפלו תחתיו

אז זה לענותו

בעמון מואב ופלישתים

ולכלותו זה היה בימי המן

כן בזמן שהיה מרדכי ואסתר

שכמו שאנחנו אומרים ואף גם זאת בהיותם ארץ אויביהם לא מאסתים ולא גלדים לכלותם

להפר בריתי איתם כי אני השם יבדו

יפה

ואמר רבי חלבו

אמר אברונה יוצא עם בית הכנסת אלף שא פסיעה גסה

אמר אבייל לא המרן אלא למיפק

מה שהוא יוצא כן אבל למעל שהוא בא

כל שכן דראית נא

שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' אתה צריך לרוץ לדעת את השם

זה לא ללכת עצל

אמר אב זיירא

מרש כי הוה חזינא לאו דרבנן דקראית אלא פירקא בשבת

כן מה הוא היה רואה? הוא היה רואה

את חכמים רצים בשבת כדי לשמוע את מה?

את השיעור המרכזי כן יפה

אמינא כמחללה רבנן שבתא?

מה וכי עליה לדעתך שרבנן

בעצם המעשה הזה שהם רצים מחללים שבת?

אמרת עכשיו שלא לרוץ

וכי עליה לדעתך הם רצים בדבר מצווה?

כיוון דשמענה לאה דרבי תנחום דרבי טרפון אמר ביהושו בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה או לדבר מצווה ואפילו בשבת שנאמר אחרי אדוני לכו כאריה אישה

כמו שאריה רץ לטרף

כך אדם ירוץ לדבר מצווה, לדבר תורה ובפרט לשמוע

ולמה?

כל דבר כזה,

כן, שאדם רץ ומקבל עליו על הפסיעות האלון ומקבל עליהם סחר

יפה

אמר בי זירא אגרא דפירקא ריהתא

עיקר השכר

שהבריאות מקבלים,

כן, זה עבור הריצה שלהם בשבת

ברגע שהם שומעים את החכם, מקבלים על זה סחר

יפה

אמר אביי איגרא דקאלה דוחקא

שבת שנקראת שבת קלה, איגרא דקאלה

כן דוחקא

גם על זה שנדחקים והכול

על אותה שבת גם על זה יש סחר, נדחקים

אמר אביי איגרא דשמעתא סברא

אדם שטורח ועמל

להבין את הסברא,

כן, את מה שהוא שמע

גם על זה הוא מקבל שכר

אמר פפרא איגרא דבי תמיה שתקותא

כן

יפה נכון, תמיה זה עצמות, אז אדם שהוא מה שנקרא

הגיע לבית האבל

או בית של מתים, בית העלמין

כן, שמה צריך לשתוק

שמה לא מדברים הרבה,

שאנשים אוהבים לדבר הרבה בית העלמין, בית העלמין לא מדברים

שמה זה נקרא מקום הדממה

שקט

אמר אב ששא אמר מרב זוטרא, כן

איגרא דתעניצא צדקתא, אז באמת, קודם התענית

באמת אדם צריך לשים, עיקרה של תענית זה הצדקה,

זאת אומרת, תענית בלי צדקה לא שווה שום דבר

נפקא מינא למטענים ארבעים יום

בימים הללו, שזה ימים מה שנקרא קצרים,

אז בכל יום צריך לשים את הצדקה

קודם

לתפילת מנחה, גם שחרית פשוט, אבל קודם לתפילת מנחה,

זה עבר בימי הצומות

ואמר אבששת אגרא דהספדא דלוייה

כן, ברגע שאדם מספיד, אז שמה יעשה קול של בכי

למה? כדי שבאמת יתעורר ליבם של השומעים ויבכו גם הם,

יעשו חרטיו

בתשובה בזכות אותו נפטר, ואז יהיה זכות גם לנפטר.

ואמר אבשי אגרא דוהילולה מילא,

ובמקום שמה ששם יש חתן וכלה,

שם כן מדברים כל מיני דברים שמסמכים את החתן ואת הכלה.

אז סיפרתי לכם על ההוא שנחנק, שמעתם את זה או לא?

היה איזה ליצן אחד.

והליצן הזה הוא היה ליצן של העיר. הוא שמח את כולם, הוא עושה פה צחוקים, על זה מסתלבט, על ההוא מסתלבט.

בואו תראו מה כוחו של המסתלבט,

מה עונשו יותר נכון.

יום אחד הגביר של העיירה הזמין אותו,

את המסתלבט, את הליצן הזה, הזמין אותו לעשות ליצנות בביתו ובעכו.

והגישו מנה ראשונה דגים, היו דג חי, מקוצים, הכול.

והליצן הזה לא יכול לשתוק.

אז הוא עושה חתיכה, שהכל נהיה בטברו, מהזה דג הזה, ואחד הקוצים כנראה גם נכנס.

ונדקע, והחליף צבעים, מת.

העשיר ראה את זה, אמר, אוי ואבוי, עכשיו מה יעשו?

יענישו אותי.

אמר, אתה יודע מה? יש לי שכן דלת ממול, הוא רופא.

אני אניח אותו על הדלת שלא ידפוק, כאילו שהוא דופק, וזהו.

באמת ככה, עשה, שם את היד של המת הזה, הליצן, על הידיד של הזה, ויד שנייה כאילו מונח על גבי הדלת דופק,

וברח לבית שלו, סגר את הדלת, מסתכל מאחור, העשיר.

ואחרי כמה, הרופא, כן, מי זה? הוא רואה אין קול ואין עונה.

התקרב יותר מהר לדלת, פותח,

פתח את הדלת, וואופ, זה הליצן המת, נפל ומת.

הרופא התחיל להילחץ, אמר, אוי ואבוי, עכשיו ישמעו את זה, ישללו לי את הרישיון.

מה זה, לא טיפלתי בבן אדם, רופא של העיירה והכל זה.

אמר, איפה אני אשים אותו?

עטף אותו באיזה, ככה, מגיל ארוך והכול,

וככה,

יד חובקת אותו,

גרר אותו. לאן? לחנות של התופר.

התופר היה טיפוס עצבני.

הוא, ב-10 בלילה, היה מגיע כל יום לאסוף את

הכסף שהוא עשה, ולספור אותו, והכול, וזהו.

פתאום הוא רואה ב-10 בלילה, אחד בחנות שלו, ב-8 הוא סוגר.

הוא הולך להתפלל לערבית. מה 10 בלילה, אחד עומד?

מרחוק הוא התעצבן, לקח איזה

סלע, אבן, זרע ככה, פגע בזה, זה נפל עוד פעם, עוד חבלה.

הוא ראה את זה ככה, הוא אמר, אוי ואבוי, עכשיו עשו...

אוי ואבוי, האשים מודי שאני הרגתי אותו. הוא אמר, איפה אני אזרוק אותו?

אני אזרוק אותו אצל המגייץ. המגייץ הזה מרגיז אותי בזמן האחרון, הוא לא מגייץ אותי בזמן דברים.

באמת, לקח אותו ככה, כיסה אותו התופר באיזה שמיכה.

איפה הוא שם אותו? שם אותו בפתח של המגייץ.

המגייץ הזה פותח את הדלת לצאת.

שמע רעשים והכל, פתאום הוא רואה איזה אחד קרה, זה עם שמכה, פותח את השמכה, מעצבים, המגהץ,

הרודר, עשה לו כוויות,

עשה לו כוויות לליצן הזה.

עשה כוויות והכל, וזה, פתאום הוא רואה, זה כולו כחול, וזה, אמר, וואי וואי, אני בטח הרגתי אותו עכשיו מהמגהץ, וזה קיבל דום לב מהחום.

אוי ואבוי, מה אני אעשה איפה אני אזרוק אותו? אמר, למה אני אעטוף אותו באיזה

סדין גדול שאני צריך לגייס, לקחת איזה סדין כמו תכריכין, עטף אותו, איפה שם אותו?

שם אותו בספסל, ליד איזה שיכור שישן.

בינתיים הפיקוח העירוני עובר בלילה, זה בליווי שוטר, רואים איזה אחד ככה מכוסה, וזה פתחו.

מה, הבן אדם צריך לנשום, פותחים ומסתכלים.

הלו, מי זה עם הפנס ככה מערים?

השיכור מתואר, כן, זה.

מי זה פה, למה לא מתואם?

נסים להם, לא יודע מי זה.

לא יודע מי זה, אה?

תראה, תראה איזה כוויות עשית לו, תראה איזה צ'פרות נתת לו, תראה איזה מכה פה, איזה שם, איזה.

וכנראה הרגת אותו לפני כמה שעות. כמה שתית, אה? כמה גרמים שתית,

שעשית כזה מעשה. מייד קבלו אותו באזיקים, לקחו אותו לשופט.

השופט ראה ככה, אמר, אתה יודע מה, זה העונש שלו, זה מאסר עולם, זה הרעי

מאסר עולם, ופה ושם, וצלמים, ותקשורת, ומה לא, הליצן של העיר מת!

איפה נמצא מת? בספסל צמוד לשיכור של העיר.

וואי וואי, מסכן השיכור של העיר.

כולם מקללים אותו, מבזים אותו, בגללך עכשיו לא נשמח,

בגללך לא יהיה מי שיצחיק,

מי עכשיו יחליף את הליצן והכל.

בינתיים נכנסו הרהורי תשובה

בליבו של העשיר, בליבו של הרופא, בליבו של התופר,

בליבו של המגייס, יחסו יום ותשובה.

אמרו, תראה, אנחנו אשמים, כל אחד אומר לעצמו.

הם החליטו לבוא בחשאי לבית של השופט,

מה שנקרא, לידע אותו מהמצב.

זה העשיר אומר, אדוני השופט, האמת, אני השם,

הוא אכל אצלי, וזה, הזמנתי אותו ונתקע קוץ בקרון, אמנם עכשיו אני לא צריך לשלם לו, אבל

בגללי הוא מת.

בינתיים, אחרי כמה רגעים בא הרופא, הרופא אומר, אדוני השופט, אני לא טיפלתי וזה, פחדתי שלושתלבדו את הרישיון, אז שמתי אותו באצל התופר. אחרי כמה רגעים בא התופר.

כל אחד מספר את הסיפור שלו. ראה שופט העיר שגרה, אמר, זה עונשו של ליצן.

למה זה הסתלבט גם על התופר,

גם על המגייס,

גם על העשיר,

גם על הרופא,

וגם על השופט הוא המסתלבט, כנראה זה עונשו מן השמיים.

יפה, זה אגרא דבי הילולה מילי.

יפה.

אמר רבי חיל בו אמר אבונה כל המתפלל אחורה בית הכנסת נקרא רשע שנאמר סביב רשעים התהלכון קרום זולות לבני אדם.

ואמר אבייה לא המרן אלא דלא הדה מהי דר אפל לבית כנישתא

שהוא לא נכנס לבית הכנסת אבל מהי דר אפל לבית כנישתא לתלנד בה אבל אם באמת

לא נכנס

לבית הכנסת באמת

אבל אם נכנס לבית הכנסת אין בכך שום דבר.

כן.

כלומר הקהל מביא פה,

מטה פניו זה אלף קול שלא נכנס מה שנקרא ודבר נוסף שהוא לא מכוון

לאן שכל הקהל מכוונים דהיינו כולם מכוונים לצד מזרח

ומתפעל לצד השני או לצד אחר.

זו הכוונה.

אני אמרתי שזה ככה אתה נגיד זה כנסת פה וזה קיר הספרים

ולא עכשיו נשאר מחוץ לבית כנסת פה.

אז אסור לנו להתפלל לשם צריך להתפלל לקיר. נכון לקיר.

לכיוון כולם נכון.

אומרת הגמרא הוא גברא דקמץ לאחורי בית הכנסת

היה אדם שהתפלל אחורי בית הכנסת ולא מהי דר אפל לבית כנישתא ולא כיוון פניו לכיוון בית הכנסת

חלף אליהו הגיע לשם במיוחד ספיישל אליהו הנביא

ידע מלא כתעיה

נדמה לו כאדם שתעה אמר ליה נכון

כדור בר קימא תקמם מרח

מה הוא אמר לו?

מה אתם אומרים?

כדור בר קימא תקמם מרח

וכי יש שניים? אין אחד

שלף ספסירא וקטלה

לקח את החרב שלו

הוריד לו את הראש

אמרו ליהו מרבנן לרב

ביבי בר אביי

ואמרו לרבי ולרב נחמן בר יצחק מהי קירום זולות לבני אדם?

מה זה כדור הפסוק קירום זולות לבני אדם?

האמר לאלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם

ורבי יוחנן ורבי אליעזר דאמרי תרוויהו כיוון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות כקרום

אדם שמבקש צדקה והכל וזה כן נצרך לבריות זה נקרא פניו משתנות

שנאמר קרום זולות לבני אדם מהי קרום?

כי עת הרב דימי אמר

עוף אחד יש בקרקע הים ושמו קרום

וכיוון שחמה זורחת עליו מתהפך לכמה גוונים

רב עמי ורב אסי דאמרי תרוויהו כאילו נידון בשני דינים

אש ומים שנאמר הרכבת האנוש לראשנו בנו באש ובמים

ואם כבר התחלנו באש

אז נמשיך באש ונסיים באש

ואמר רבי חלבו אמר אבונא לעולם ייזהר אדם בתפילת המנחה

שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו ויגש אליהו

הנביא ויאמר ענני אדוני ענני זה מה שהיה שם עם מעשה נביאי הבעל

ענני שתרד אש מן השמיים וענני שלא יאמרו מעשי כשפים הם

למה כי הם בעצמם עסקו בקומבינה מה עשו הכניסו שם את מי?

את יחיאל בית האלי נכון מתחת לזה וצעקו והם לא ידעו

שהקדוש ברוך הוא זימן שם את הנחש

והגיש אותו והוא מת

לכן אמר שלא יגידו מעשה כשפים המה

יפה

ונסיים רבי יוחנן אמר אף בתפילת ערבית שנאמר תיקון תפילתי כתורת אופניך מסעת כפיים מנחת ערב

רב נחמן בר יצחק אמר בתפילת שחרית שנאמר עונאי בוקר תשמע הכל היא

אז זה היום מישהו שלח לי מחול

על האש

שהולכת ומתפשטת

ברחבי הערים השונות

השם ישמור והציל, לאומני, לא לאומני

אבל הכל אנחנו יודעים שזה מלמעלה

לא מלמטה

והוא אומר שהשנה שעברה זה היה 5,776 נכון? לבריאת העולם,

נכון?

יפה

זה היה שנת הטרור

ואם אנחנו נספור 5,776 פסוקים בתורה

זה מביא אותנו למה?

למה שכתוב בספר דברים

שם כתוב

איך הקדוש ברוך חס ושלום חס וחלילה יעניש

את עם ישראל אם הם לא ישמעו בקולו מה כתוב שם בפסוק פרק ל״ב

הם כנעוני בלוהל כי עשוני באבליהם ואני אקניעם בלוהם

בגוי נבל אחיסם?

ואם אנחנו נסתכל על השנה זה שנת 5,777 זה מה שרושמים בסוף הכתובות, כן?

5,777 לבריאת עולם

ובפסוק ל״ב פרק ל״ב פסוק כ״ב מה רשום שם?

כי יש, זה ההמשך, כן?

כי אש קדחה באפי ותיקע עד עד שאול תחתית

ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי ערים.

אז הדברים מאוד מאוד מאוד עמוקים מצד אחד,

אבל מצד שני מבינים איך הקדוש ברוך הוא באמת מנהל את עולמו והכול צפון וכתוב במפורש

בתורה הקדושה וכמה אדם צריך להתעורר ולעשות תשובה ובפרט

שרואים שהדברים הם באמת מתקיימים

ואוי להם לטיפשים שהם נשארים בהבליהם ולא משנים,

חס ושלום,

מדרכיהם לשוב אל השם.

כן, סיימנו באות כ״ד אנחנו עוברים בעזרת השם למוסר בפה ליועץ.

הנה הרבה ברחו מהאש.

ואנחנו היום לומדים על הערך בורח.

אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה,

הווי רץ לדבר מצווה

ובורח מן העבירה.

עניין הבריחה הוא להיות חושש אפילו חשש רחוק.

וכמו שאמרו, שיברח ממאה שערים של היתר

כדי לא להיכנס בשער אחד של איסור.

ואמרו כן.

הוא מביא את זה לספר חסידים, מסכת דרך ארץ.

אהוב את השמע שעל כל מקום שרוצה ללך יחוש לנפשו שמא יבוא לידי איסור.

אז אני לא הולך לשם.

תמיד שאין לך את הספק, אולי יהיה לי חשוב בלגה, אולי פה, אולי שם, אולי זה.

שעל כל מקום שרוצה ללך יחוש לנפשו שמה שיבוא לידי איסור, וכן על כל דיבור שרוצה לדבר יחוש שמא יבוא לידי דיבור של איסור.

ואז הוא שותק, לא ידבר, וכן על כל מעשה אשר יעשה בברח מן ההיתר כדי שלא יבוא לידי איסור

ולא ילך ולא ידבר ולא יעשה אלא מה שמוכרח מאוד

לשם מצווה או לצורכו לאחר שיברר בירור גמור

שאינו יכול לבוא לשום צד נדנוד איסור

וזהו יראת אדוני טהורה

כי אשרי שירת אדוני במצוותיו

חפץ מאוד

והנשמר מאוד מכל דבר רע גם השם שומר אותו מכל דבר רע

והשם יגמור בעדו שלא תצא את הקלה מתחת ידו כפי שאמרו רבותינו בגמרא בחולין י' עמוד א'

חמירא סכנת מאיסורה סכנה יותר חמורה מהאיסור עצמו

ולכן ראוי לברוח יותר ויותר ממקום של חשש וסכנה ומאתר דשכיחא איזקא

ואל לסמוך על הנס לא לסמוך על מטוסי הכיבוי

לא לסמוך על המשטרה לברוח

ואל לסמוך על הנס שמא אין עושים לו נס אולי לא יעשו לך נס

וגם אם יעשו לך נס יו, מורידים לך מהזכויות שלך, מנקים מזכויותיו

כפי שהגמרא אומרת במסכת שבת ל״ב עמוד א'.

וביותר צריכים אנו לחוש היות ואנחנו יתומים

השכינת בגלותה אנחנו אומרים

ומלאים עוונות לברוח מאוד מן הסכנה כי השטן מקטרג בשעת סכנה

רוצה ללמד ממה שכתוב בפרשת דברים

פרק כ' פסוק ח'

מי האיש הירא וירח הלבב ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה

אפילו הוא מפחד מה יש לך לפחד? לא לא לא אני מפחד

ילך וישוב לביתו

ופרשו רבותינו בגמרא במנחות ל״א מי האיש הירא מעבירות שבידו הוא ירא

אולי חס ושלום העבירה שעשתי ביום פלוני היא זו שתגרום לי

מה זה נקרא עבירה אומרת הגמרא שם? סך בין תפילין

של יד לבין ראש או סך באמצע התפילה זה נקרא עבירה

במקום להתפלל הוא מדבר

זה נקרא עבירה שהוא חוזר עליה שעת חירום עולמית צריכים חיילים

הוא לא יכול להשתתף במלחמה

נסיים אותו במטבח לבשל

אף על פי שהייתה מלחמת מצווה

כל שכן שאנחנו מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום

כפי שכתוב בישעיה צריך להישמר מאוד לברוע

אבילו מחשש רחוק של סכנה

וכבר אמרו אנשה מי שברח עמו לא תבכה אותו

כן לא תגידו אוי תראו איזה חשבתי הולדתי גבר אני רואה הולדתי זה זה לא חייל זה

שמע שלחתי אותו לצבא תהיה כמו אבא שלך גבר הלך כל המלחמות על מלחמה זו

ומצינו גדולי עולם שברחו וניצלו

ויברח יעקב

מפני עשו

ויברח משה מפני פרעה

ויברח אליהו וכדומה ואמרו אינשה

בישעיהו כ' ו' כ'

חווי כמעט רגע עד

יעבור זעם

תמדין רגע עד שיעבור זעם ואז ותחיה ימי עולם

יפה אז הנה יש פה מעשה על רבי עקיבא איגר בואו נראה כשהיה רבנו הגדול ראשכבה הגאון

רבי עקיבא איגר זכותו תגן עלינו אמן חתן

הוא בא לבית חותנו לעתיד בתקופה שלפני החתונה

ושמע גדולתו התורנית של הבחור ששמע גדולתו התורנית של הבחור הגיע לאוזני נכבדי העיר

הם באו לבקרו ולחזות בשיעור קומתו לראות מי זה החוסון

רבי עקיבא איגר ראה שמטרת ביקורם היא לבחון את הידיעות שלו

לפיכך הוא התחכם ועשה את עצמו כמי שאינו בעל סברה והבנה

עשה את עצמו לא חכם

ויש לא חכם

כך נוצר רושם שחלילה המחותן נפל בפח

למה הוא היה בטוח שהוא לקח עילוי לבת שלו והנה זה לא

נוכח עתה כי ההפך הוא הנכון והבחור הזה הוא בחור פשוט

מתוך צערו גמלה החלטה בליבו של מי של המחותן לבטל את קשרי השידוכין עם החתן

רצה להרוס

לשם כך רמז אבי הקלה לרבי עקיבא איגר שילך לבית שלו

אבל רבי עקיבא איגר הודיעו כי עליו לשהות בעיר עוד שבוע ימים

והנה לאחר מספר ימי שתיקה

החל רבי עקיבא איגר לפלפל בפלפולי דאורייתא כמעיין המתגבר ותום כל העיר מגאוניותו האדירה

פתאום שינה להם, העלה להם את הרף

נתן להם גז

פתאום רואים בוא'נה זה משהו שלא הכרנו פה כל העיר מדברת על הפלפולים שלו

וכשהביע חותנו פליאה על כך שבהתחלה שתק והעמיד בושה וחרפה עליו

ואילו עתה פתר את דבריו ויצאו כמרגליות

שאל אותו מה נשתנה?

מה שתית משהו? אכלת משהו?

מה קרה? היית עייף? מה קרה פתאום שינית?

אמר לו רבי עקיבא איגר בימים הראשונים לבואיינה היה בעיר חתן נוסף

בן תורה שהכל סחו מידיעותיו בתורה

ולא רציתי לקלקל את הרושם הטוב שיצר החתן ההוא סביבו

ולהפנות את תשומת הלב הציבורית אליי

ולכן אמרתי מוטב בלבי מוטב שיחזיקוני לעם הארץ וגם אקבל עליי את האי נעימות וחוסר שביעות הרצון

של חותני מלהיות חלילה אפילו באין מתכוון מתכבד בקלון חברו

וכשערך למה? כי אם הוא היה מפלפל והכל מראה את הזה אז מה הוא אמר?

אה תראה את החתן של בוני עוזר רב על זה נפל בפח

זאת אומרת העדפתי אני להיות הקרוי פח

וחמי נפל

מאשר חס ושלום חס וחלילה שאני אתכבד בקלון חברים

נכון

וכשירח רבנו אורח בליל הסדר בביתו בעת עריכת הסדר

שפך האורח את הכוס יין בטעות מכירים את זה שהעץ הרע בליל הסדר

ופתאום הילד שופר או על הבגדים החדשים או על המפה הלבנה הצחורה

כולם הביטו לעברו בתימאון וחרון עף

וכלימה כיסתה את פני האורח ומיד הזדרז רבי עקיבא איגר ונגע בכוסו

וכאילו שלא במתכוון שפך אותו אפילו על המפה

גם את הכוס שלו הפיל המפה

תוך שהוא ממלמל ספק לעצמו ספק לאחרים כמדומני שהשולחן עקום

כי לא רק שלי נפל, גם של האורח נפל, אז כנראה השולחן עקום

וככה אבן כבדה נפלה מעל ליבו של האורח

אז היה גאון רבי עקיבא איגר

שהוא דאג באמת לכבוד הזולת יותר מכבודו

ברוך אדוני לעולם אמן ואמן רבי חנן אמר כשהאומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכו את ישראל

לפיקר בעליהם תורה ומצוות

שנאמר אדוני חפץ למען צדקו ויגדיל תורה ויאדיר