עין יעקב - ברכות כ"ד-ל' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח,

והשם עלינו ברחמה וירוויח.

אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב,

מסכת ברכות, פרק ראשון, דף ו עמוד ב',

עוד כד.

ואמר רבי חיל בו אמר רב הונא, כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו,

עובר בחמישה קולות, שנאמר

קול ששון וקול שמחה,

קול חתן וקול חלה,

קול אומרים, הודו,

אז סך הכל, אם נספור, ישנם חמישה קולות.

ואם משמחו,

מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות.

יש אנשים שבאים לחתונה כדי לשמח את הבטן.

באים כדי לשמח את הבטן, לאכול, הם חושבים שזו ארוחת ערב זוגית.

האישה יושבת עם הנשים, בהפרדה מלאה כמובן,

והגבר יושב עם הגברים.

חושבים שזה מפגש לילי, הולכים, רואים חברים, משפחה.

חתונה לא נועדה בשביל לאכול.

חתונה נועדה בשביל להשתתף בברכות של האירוסין והנישואין, ובשביל לשמח

חתן וכלה.

ואם אדם לא משמח אותו,

אז הוא מפסיד את חמשת הקולות.

אתה רוצה להיות חזן טוב?

להבדיל, זמר טוב,

שמח, חתן וכלה.

אז ואם אשמחו מה שכרו, אומרת הגמרא, אמר רבי יהושע בן לוי,

זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות שנאמר,

ויהי ביום השלישי, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאוד.

ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד,

משה ידבר והאלוקים יעננו בקול.

אומרת הגמרא, הנה

דעקתי וכל העם רואים את הקולות.

במעמד הר סיני היה פיל א־פלוים.

היה נס מאוד גדול שזכו העם לראות את הקולות.

כשאני מדבר עכשיו, אף אחד לא רואה את הקול יוצא.

למעט

אם יהיה קריר מאוד מאוד בחוץ,

ואז כשאני אעשה חחח,

אז יצא מה שנקרא, כי אין קיטור עשן

מהפה.

אבל עדיין גם לא רואים את הקול.

במעמד הר סיני ראו את הקול בצורתו.

והכתיב וכל העם רואים את הקולות.

אותן קולות דקודם מתן תורה אהבו.

יפה.

אז שמה באמת זה היה נס

שגם זכו וראו את הקולות ממש.

אומר המהרשע ומסביר

מה היה שמה.

שאם אשמחו זוכה להי קולות, סליחה, של תורה, כי נתינתה היא הייתה יום שמחת ליבו וחתונתו עם ישראל.

והה קולות שהן,

ה, מוצאי הדיבור באותיות של תורה, הם קיומו של עולם

שניתנו בסיני.

כמו שכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי.

וישראל מקבלים, ישראל מקבלים.

ומה שסיים ואמר, הדכתיב וכל העם רואים את הקולות,

הן קולות דקודם מתן תורה. דהא יקרא פירושו של ה קולות שנאמרו קודם מתן תורה.

שלא תאמר שהם קולות פשוטים, שווים,

אלא שכל העם רואים את הקולות שהם מתחלקים לפי צורת האותיות, כפי מוצאם של הקולות.

ובדמיון רואה את כל חלק וחלק מהקול,

כפי מה שהוא, לפי צורתו באותיות.

אבל היה שם משהו שמאוד מאוד קשה להבין אותו בכלל,

בשכל כיצד ראו את הקולות, אבל ראו אותם לפי צורת האותיות גם שהיו בהם.

רבי אבאו אומר,

כאילו הקריב תודה, אדם שמשמח חתן וכלה, כאילו הקריב קורבן תודה על גבי המזבח.

שנאמר, מביאים תודה בעת אדוני, זה פסוק בירמיה, ל״ג.

רב נחמן בר יצחק אמר, כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים.

כולם מדברים ירושלים, ירושלים, צריך להרחיב עוד יישובים, עוד תוספת,

להרחיב את ירושלים.

אם אתה משמח חתן וכלה,

כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים.

שנאמר,

כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה,

אמר אדוני.

ואמר רבי יחיאל בו אמר אבהו נא, כל אדם שיש בו יראת שמיים, דבריו נשמעים.

שנאמר בקהלת יב, סוף דבר הכל נשמע את האלוהים מירב ואת מצוותיו שמור,

כי זה כל האדם.

שואלת הגמרא, מהי כי זה כל האדם?

אמר רבי אליעזר, אמר רבי הקדוש ברוך הוא, כל העולם כולו לא נברא, אלא בשביל זה.

רבי אבא

בר כהנא אמר, שקול זה כנגד כל העולם כולו.

רבי שמעון בן עזאי אומר, ואמר אלא רבי שמעון בן זומה,

אומר כל העולם כולו לא נברא, אלא לצוות לזל.

שלבץ בלעז.

כן.

ואמר רבי חילבו, אמר אברונה, כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום,

יקדים לו שלום.

הנה מעשה שהיה בבוקר, ירדתי לתפילה בנץ,

ופתאום הופיע המנקה. המנקה בדרך כלל הוא קם בבוקר,

סליחה מכבודכם, מוציא את הפחים,

כדי שיהיה קל לעובדי העירייה שלא ירעישו ויעירו את כל השכנים.

אז הוא מוציא ככה את זה בשקט,

גורר את זה לבחוץ,

חילוני גמור, אבל תראו איזה מעשה הוא עושה.

גורר את זה לבחוץ, והם יבואו, הם ייקחו את זה מתחילת הרחוב, אז הם באים כמובן בשעות ככה

9-10 כבר, לא כמו שפעם היו משכימי קום,

מוקדם מוקדם לשפוך את זה, הם באים מוקדם. אז הוא ככה עושה מה שנקרא חצי מהעבודה שלהם, מסייע בידם.

אז בבוקר שירדתי, אז

ראיתי אותו לצד ימי שלי, מיד אמרתי בוקר טוב,

כנראה שהוא לא שמע, הוא היה עם כובע צמר.

מבוגר, כנראה שלא שמע.

אז הוא מסתכל, אמר, בוקר טוב!

ואני מיהרתי לתפילה, אמרתי.

אמרתי בוקר טוב,

והמשכתי ללכת.

אז תראו כמה חשוב זו האמירה של

לבן אדם לחברו, כמה שזה באמת משפיע.

אז הנה, כל, זה אמר רבי חילבו, אמר רב הונא.

כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום, יקדים לו שלום.

אתה יודע שחבר שלך אומר לך שלום, תמיד הוא מקדים, תקדים אותו אתה,

תפתיע אותו.

שנאמר בתהילים ל״ד, בקש שלום ורודפהו.

שלום לא רק אומרים, אלא מבקשים אותו להיות מבקש.

מה זה להיות מבקש?

לרדוף,

להשיג את הדבר במהירות, כמו שצריך, על הצד הטוב ביותר.

זה לבקש.

אחת שאלתי מאת אדוני, אותה אבקש.

מה אני מבקש? רבינו שלום, אלא? אני מבקש לך, שיבטי הבאת השם כל יום וחייהם.

לחזות בנועם השם ולבקר בך, לא.

יפה. אז בקש שלום ורודפהו. את השלום צריך לבקש וגם לרדוף

אחר השלום.

ואם נתן לו ולא יחזיר, נקרא גזלן. אז אם אמרו לך, שלום,

ולא יחזרת. הרי אנחנו יודעים ששלום,

אומרת הגמרא, זה אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא.

כן? זה אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא.

אז אם יהודי אמר לך שלום, ולא החזרת לו שלום,

אתה גזלן.

שנאמר בישעיה ג', ועתם ביערתם הכרם, גזלת העני בבתיכם.

יפה.

זאת אומרת, נתנו לך הזדמנות להשתמש בשמו של הקדוש ברוך הוא

ולבקש שלום,

ואתה לא מבקש, לא מזכיר, אז כאילו שאתה גוזל

את עני בתוך ביתו.

יפה.

ואמר רבי יוחנן, משום רבי יוסי בן זמרה, מניין שהקדוש ברוך הוא מתפלל?

שנאמר, ואביא אותי אל הר קודשי ושימחתיים בבית תפילתי. תפילתם לא נאמר, אלא בבית תפילתי.

מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל.

אבל הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, גם הוא מתפלל.

מה אם הוא מתפלל? מה אימצתי? אומרת הגמרא.

אמר רב זוטרא ברטובי אמר רב, יהי רצון מלפניי

שיכבשו רחמיי את כעסי ויגולו רחמיי על מידותיי,

ואתנהג עם בניי במידת הרחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין.

אז זו התפילה שהקדוש ברוך הוא מתפלל,

שיכבשו רחמיו את כעסיו

ויגולו רחמיו על מידותיו

ויתנהג עם בניו,

כן?

במידת הרחמים, וגם ייכנס להם לפנים משורת הדין.

שחס שלום, מידת הדין לא תקטרק על עם ישראל.

הנה ראינו, השתבח שמו,

שהקדוש ברוך הוא שמע את התפילות של עם ישראל,

ואת הצומות ואת התעניות,

ועוד כאלה שעשו כל מיני הקפות וכל מיני גברות צדיקים ושופרות וכולי וכולי.

וברוך השם, גם מטענים בקהילה הקדושה

זכו ברוך השם להיות שותפים בהורדת הגשם.

ברוך השם, לברכה. אנחנו רואים, השתבח שמו, איזה גשמי ברכה.

בעזרת השם עוד

יהיו בעזרת השם.

תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע,

פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפניי ולפנים.

רבי ישמעאל בן אלישע היה כהן גדול

שהוא שימש בכהונה,

כמה שנים?

שבעים שנה.

נכון.

פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפניי ולפנים,

בקודש הקודשים,

וראיתי הקטריק אליה, השם צבאות, יושב על כיסא רם ונישא,

כביכול ראה את השכין.

ואמר לי, ישמעאל בני ברכני.

איזה ענווה.

אמרתי לו, ריבונו של עולם יהי רצון מלפניך,

שיכבשו רחמיך את כעסיך ויגרלו רחמיך על מידותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותיכנס להם לפנים משורת הדין.

והנה אני בראשו,

הסכים עם התפילה הזאת.

אז לא הייתה גמרא שרבי ישמעאל ידע מה הקדוש ברוך הוא מתפלל.

אבל הוא כיוון לדעת קודשא בריך הוא.

ומהי כמשמע לנו, אומרת הגמרא, ברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך.

אם השכינה בכבודה ובעצמה,

אם השכינה בכבודה ובעצמה הנהנה בראשה והסכימה לתפילה הזאת של רבי ישמעאל,

שכביכול אמר אותה לפני השכינה,

אז כל שכן וכל שכן,

שסתם רכה פשוטה שמברכים את האדם,

וזה כביכול נקרא כלפי השכינה ברכת הדיוט,

אז אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך.

לכן אדם משתתף בברית מילה.

יש כאן אנשים בעלי גאווה אומרים, לא, מה,

מי הוא שהוא יברך אותי עכשיו?

הרי כתוב שאם הסנדק הזה נתכוון לשם שמיים,

ונתקדש,

וקיבל על עצמו עול תשובה,

ומבקש באמת סליחה מהגבי שברוך הוא, שימחלו על עוונותיו,

אז הרי הוא צדיק גמור.

ואם הוא צדיק גמור, כמובן שהוא צריך להמשיך בזה, כן? לא צדיק גמור, אחר כך לעשות עבירות חסושלום.

ואם הוא צדיק גמור, אז הברכות שלו מתקבלות.

לכן אנשים צריכים לבקש ברכה, לא לפספס מהדבר הזה.

ואנשים מפספסים, מנהלים על שמאל.

בפרט שאם זה ברית על טהרת הקודש, כן?

אז אליהו הנביא בכבודו בעצמו נמצא שם.

אם אליהו הנביא נמצא שם, איך אפשר לפספס ברכה?

אז זה אומרת הגמרא,

אל תהי ברכת אדיוט קלה בעיניך. אז גם אם אתה רואה אדם שהוא פשוט,

שהוא בגדר של הדיוט.

הדיוט זה לא הכוונה, מה שאנחנו מבינים, במושגים שלנו שוייטה.

אלא הדיוט זה הכוונה פשוט העם.

אחד כזה, גם אם תיקח ממנו ברכה, ישתבח שמו לעד.

זה גם משהו יפה.

כן, אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא,

לעולם אל תהי ברכת אדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור

ברכום שני הדיוטים, ונתקיימה ברכתם.

ואלו הן דוד ודניאל.

דוד אבירכי ארנבה יבוסי,

דכתיב ויאמר ארנבה אל המלך אדוני אלוהיך ירצך.

דניאל דברכי דריה ושמלכה דכתיב אלהך

דיאנת פלח לבית הדירה הוא איש עזבינך.

האלוהים שלך שאתה מתפלל אליו בתדירות הוא יתרצה אליך, יקבל תפילתך, ישמע בקולך.

ואמר רבי יוחנן, אז אנחנו רואים ראיה, שאלתי ברכת להיות קלה בעיניך,

השניים שנתברמרן מרשע הגמור,

ואחד מרשע הבינוני אפשר להגיד,

כן, ונתקבלה ברכתם.

ואמר רבי יוחנן, משום רבי יוסי, מניין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו?

האדם כועס, לא הולכים לפעס אותו עכשיו.

חכה שיחלוף יום,

אולי כמה שעות,

הצבע ישתנה,

ירד לו הדמימות, אז תדבר איתו.

אבל אתה עכשיו, בשעת הכעס והכול, אתה הולך לרצות אותו. לא עושים כזה דבר.

אין מרצין לאדם, בשעת כעס עוד הכתיב,

בשמות ל״ג, פניי ילכו ואניחותי לך.

כך אמר הקדוש ברוך הוא למוישה.

פניי ילכו, הכעס,

חמת הפנים, הזעף, שילך

ואניחותי לך.

אמר אליה הקדוש ברוך הוא למוישה, המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך.

ומי עיקר יתרחא קמא קדשא בריך? הוא שואל את הגמרא, וכי גשבוך הוא כועס?

אומרת הגמרא היא, דתניא ואל זועם בכל יום.

וכמה זעמו?

כמה גשבוך הוא כועס? כמה הזמן שהוא כועס? אומרת הגמרא, רגע.

וכמה זה רגע?

יש לי שעון, כמה זה רגע?

אחד מחמשת ריבור הוא שמונת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה.

כנראה שבע זה מספר מזל, לא רצו להרוס אותו, אמרו הכל בשמונה.

אחד מחמשת ריבור הוא שמונת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה.

וזוהי רגע,

ואין כל בריאה, אומרת הגמרא, יכולה לכוון אותה השעה.

אין מציאות של בריאה

יכולה לכוון, חוץ

מבלעם הרשע.

דכתיב במדבר כ״ד ויודע דעת עליון.

בלעם היה יודע מתי הקדושבוך הוא היה כועס.

יודע מתי הרגע הזה.

וזה מה שהוא תכנן חס ושלום, לקלל את עם ישראל במילה אחת לשונאים של עם ישראל, כלם.

זה מה שהוא רצה להגיד באותו רגע. ואם הקדושבוך הוא, מה שנקרא, היה כועס באותו רגע,

הברוכה של בלעם הייתה מתקיימת.

אומרת הגמרא,

בלעם יודע מתי גשבור הוא כועס.

אשתא דעת בהמתו לא אבי ידע.

הרי את מה שהבהמה, החמור שלו, האתון שלו, רצה ממנו הוא לא ידע.

עד כדי כך שכתוב,

ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר.

שהיא הייתה צריכה ללחוץ את הרגל שלו אל הקיר כדי שהוא יבין כבר את המסר.

שיש איזה מישהו שמפריע לשוטר תנועה שעומד שם בגדר של מלאך.

דעת עליון אבי ידעו?

אז דעת עליון הוא ידע. אם את הדעה של הבהמה שלו הוא לא ידע, איך היא דעת עליון?

אומרת הגמרא,

מהי דעת בהמתו? דאמרי לה, מה הייתה אמה לא רכבת סוסיא? אמר לה, ברטיבה שדאי לה.

כן.

אז מסביר העץ יוסף

מהי תאמה לא רכבת סוסיא?

למה הוא לקח סוס? שילך יותר מהר.

גם שהם עצינים וחשובים וגדולים שירחבו על חמורים כמו אברהם וכמה מקומות בתלמוד,

אלא ככה אמרו ל...מהי תאמה לא רכבת סוסיא? למהר דרכך והליכתך למלא רצון בלק.

הרי בלק אמר לך אם תעשת עבודה טוב תקבל מהר, אז מה אכפת לך ללכת מהר כדי לקבל את הצ'ק?

מבלק.

למה אתה מתעכב הולך לפי הזה עם האתון שלך, שהאתון זוחל?

למהר לבוא שם כי הסוס דרכו לרוץ מפני שמשענתו עליו, אבל החמור אינו רץ לעולם כי משענתו על ידיו.

מה אמר להם ברטיבה הבאך? הוא רצונו לומר כי לא היה מוכן לי אתמול

שלא היה דעתי ללך עמכם עד הבוקר עד שהוא הותר לי בלילה. זאת אומרת, עד שהוא לא קיבל אישור מקוד שבריחו ללכת,

הוא לא ידע שהוא הולך.

לכן הוא לא הכין את הסוס שלו, את הבאחו,

אלא הוא השאיר את האתון. האתון זה כמו הנהגים אוניות שאין להם עבודה.

היא תמיד עומדת במצב של סטנדביי.

מתי שתרצה תעלה ונישא.

אבל הסוס צריך להכין אותו לסרטה ארוכה, לתת לו לאכול וכולי, שיתחזק, ייתן לו כוח לשתות קצת וכולי.

יפה.

שד אילה איש לכתיב לרעות.

יפה.

מיד אמרה ל... מי דיברה לו?

הפה של האתון.

אחד מאסר הדברים, כמו שאמרנו פרק כדרב אליעזר, שנבראו בין השמשות, זה היה

פי האתון.

הלא אנוכי אתונך

בטעינה שלמה אשר אחבת עליי

אקראי בעלמא מעודך עד היום הזה,

ולא עוד אלא שהיית עושה עימי מעשה אישות בלילה.

כתיבה אחס, כן, הסכנתי וכתיבה אותם, והייתי לו סוכנת.

השם ירחם. בלעם הזה היה רשע מרושע.

לא רק שהוא היה כולו שטוף זימה וניאוף ותאוות,

אלא גם שיתף את האתון שלו בתאוות שלו.

עד כדי כך הוא היה בהמה מהלכת על שניים.

אלא מלמד שהיה יודע, ועם כל הטומאה שלו וכל הבהמיות שלו וכל האוי לו מה זה,

בכל אופן בלעם הרשע יודע דעת עליון, פי לפלואים.

אלא מלמד שהיה יודע לכוון אותה שעה שקדוש ברוך הוא כועס בה.

ועיינו דאמר לו נביא לישראל, הנביא מיכה,

מיכה ו' כתוב, עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב

ומה ענה אותו בלעם בן באור מן השיטים עד הגלגל

למען דעת צדקות אדוני.

אומרת הגמרא, מהי למען דעת צדקות אדוני?

אמר רבי אלעזר, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע.

שאלמלא כעסתי לא נשתייר, כביכול, כן?

משונאיהם של ישראל שריד ופליל.

אם הקדוש ברוך הוא היה כועס, חס ושלום, חס וחלילה,

לא היה נותר משונאיהם של ישראל שריד ופליל.

ולכן כשברוך הוא ריחם עלינו ולא כעס, אז תעריכו

את זה שאני ריחמתי עליכם.

והיינו דקאמר לבלעם לבלק, מה אקוב לא כבוהה. למה כשברוך הוא לא קיבל את הכלל? ומה יזעום לו זעם השם? למה כשברוך הוא לא זעם?

כי הרי הוא ידע,

בלעם ידע הרי את הזמן.

הוא יאכל לכלבים, באמת הוא היה בפלא, לכן הוא אומר בלק, מה אני אעשה כשברוך הוא לא...

זעם, מה אני אעשה כשברוך הוא לא כעס?

אני כיוונתי למה שצריך, אבל כשברוך הוא לא.

מלמד שכל אותם הימים, לא רק באותו יום, אלא כל אותם הימים שבלק

ובלעם מתכננים את

תכנון הרע שלהם על עם ישראל, הכדוש ברוך הוא לא כועס.

יחליט בימים הללו לשמוח.

וכמה זעמו אומרת הגמרא רגע,

וכמה רגע אמר רבי אבין,

ואיתמר אבינה רגע כממרה.

כמו שאני אומר רגע, ככה זה.

ומנהלן דרגע רתך, מאיפה רעש זה רק רגע,

שנאמר בתהילים ל׳ כי רגע באפו חיים ברצונו.

ברגע אחד הגמרא ברוך הוא באפו, בחמתו, יכול לכלות חס שלום, להעניש את האדם, אבל חיים, אם הוא מחליט על חיים,

ברצון השם יתברך, כמה שהגמרא ברוך הוא ירצה הוא יחיה.

יש אנשים שמנסים לשים קץ לחייהם ולא הולך.

יש אחד פה מחולון,

וואו, לפני לפחות עבר אולי עשר שנים.

קפץ מקומה ארבע עשרה, כמדומני,

נשאר בחיים.

כמובן פצוע קשה, אבל נשאר בחיים.

למה? כי הקדוש ברוך הוא רוצה חיים ברצונו,

הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא יחיה, אז אין שאלה בכלל.

אם הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ימות, אז גם אם הוא לא יידרס,

גם אם הוא לא יתהפך עם אוטובוס, גם אם הוא לא יקרה לו איזה אסון,

אז הוא ייקח את הנשמה שלו.

אבל אם גדוש ברוך רוצה שהאדם יחיה, יעשה את כל השמיניות שבאוויר בעולם

והקדוש ברוך הוא ישאיר אותו בחיים.

ויבעיתם המאחה חווי כמעט רגע, זה פסוק בישעיה חווי כמעט רגע עד יעבור זעם.

ומתי יראתך אמר אביי בהנחת לה תשעי כמיתה.

באחד מרגעי שלוש השעות הראשונות של הבוקר

של היום,

כן, אז זה הזמן שהקדוש ברוך הוא,

זה הרגע הזה שהקדוש ברוך הוא כועס.

עכשיו מסבירה הגמרא, אם אדם רוצה לדעת,

לבדוק את הזמן הזה, מתי, סימן, כן?

הרי כל דבר הקדוש ברוך הוא נתן לו סימן בבריאה גם.

אז אם אדם ירצה לדעת מתי הרגע הזה, איך הוא יבדוק את זה?

אז חייבים לנו פטנט.

כן, נראה עכשיו.

כי חיברה קרבלתא דה תרנגולה,

שהקרבולת של התרנגול תהפוך לצבע לבן. חיברה זה לבן.

וקאי אחת קראה,

כל שעתה ושעתה.

כן?

אז ברגע שהקרבולת של התרנגול תהפך לצבע לבן,

זה הזמן שבו הוא כועס.

אומרת הגמרא, נמי קא אחי,

אלא כל שעתה יתבשור כסומכה.

באמת כל הזמן הצבע שלו, של הקרבול לצבע אדום.

בהאי שעתה, אבל באותה שעה

לית בשור כסומכה. אין בו צבע אדום.

אז גם הקרבולת של התרנגולת משתנה בזמן מסוים, מחליפה צבע

אדום לצבע לבן.

יפה.

האו מנאה דהווה בשביבותא דרבי יהושע בן לוי.

היה איזה אחד שהיה ככה שויבוב במעשיו, שהיה משתובב

עם רבי יהושע בן לוי.

והווה כמצער לטובה בקראי. היה מצער אותו.

כן, היה שכן שלו, נכון. שביבות איזה שכן.

יום אחד השקל תרנגולה

והוקמא בין קרעי דה ערזה ועין בה

סבר כמעט האישה אתה אל תליה

התעצבן עליו רבי יהושע בן לוי

במקום לשלוח לו את החברותא שלו שזה מלאך המוות

אמר אני אטפל בו בדרך אחרת יותר עדינה

לקח את התרנגול מהחצר

והוא אמר אני עכשיו מחזיק אותו ככה שיבוא הזמן של השעה הזאת

שהקרבולת תהפך מצבע אדום לצבע לבן אז אני

אגיד לו מילה אחת והכל יהיה בסדר

כמעט האישה אתה נעים

ברגע שהגיע אותו השעה נרדם

נרדם רבי יהושע בן לוי

אמר כשהוא התעורר כן אמר שמע מיני אליו אורך האר על ימי בדחי

כנראה שמשמיים לא מוכנים שהאדם מה שנקרא בזמן הזה יהיה ער

ויעשה את הדברים הללו

שנאמר בתהילים קמ״ה ורחמיו על כל מעשיו אפילו גוי

אפילו גוי

רגע שברוך הוא מרחם עליו ורחמיו על כל מעשיו

וכתיב גם אנוש לצדיק לא טוב

גם להעניש חסרונות הצדיק זה גם לא טוב

זה פסוק במשלי יז

טענה משמיד רבי מאיר בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים עטרותיהם דהיינו הכתר

בראשיהם ומשתחווים לחמה מיד אל גושבו הוא כועס

יש עוד סימן ברגע שכל מלכי מזרח ומערב שמים את הכתר על ראשם ומשתחווים לגלגל החמה דהיינו הם הולכים לפי סדר ההתחדשות של החמה

ואנחנו הולכים לפי סדר ההתחדשות של הלבנה

לא שאנחנו עובדים את הלבנה, רק לפי סדר ההתחדשות שלה

ומלכי מזרח ומערב הולכים לפי הגלגל החמה

כביכול הם לא מאמינים באשר הם באח אלה מאמינים בשמש, או תראה איזה שמש חזקה, איזה כוח עצום מחמם את כל כדור הארץ וכולי וכולי וכולי לכן ברגע שהם עושים כזה דבר, קדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו קורס,

זה הזמן שהקדוש ברוך הוא כועס.

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקויות שנאמר ורדפה את מאהביה.

ואמרה הלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי עז מעתה.

ורשלגיש אמר יותר ממאה מלקויות שנאמר

במשלילות זין תחת גערה במבין מהקות

כסיל מאה.

אז באמת עדיף

לגעור

במבין פעם אחת

מלהקות את הטיפש

אפילו מאה פעמים, למה אחרת יכאב היד.

טיפש, הוא גם ככה לא מבין, אז מה יעזור

שאתה תכה אותו.

כן, נעבור למוסר בעזרת השם,

מתוך הפלא יועץ.

בוחר

ראוי לאדם שיהיה בוחר בטוב, בין טוב למוטב, כמו סוחר טוב כשבא להוציא מעותיו בפרקמטיה

ויבחר לו הסחורה,

הפרקמטיה שיש בה יותר רווח, ועל כל פנים יקנה גם כל מין פרקמטיה מעט שימצא אצלו לתת לכל שואל

כמו שעושים בארבעת המינים

קונים

ערוב מהודר וגם מביאים את הכשר לברכה

היום זה להפך לצערנו הרבה מביאים את הכשר לברכה כי יותר קונים כשר לברכה

ומביאים קצת את המהודר

אבל עיקר סחורתו תהיה בדבר שיש בו רווח יותר

כן האיש השלם כשבא להוציא עיתות הפנאי אשר לא יבחר במעלה ציון בדבר היותר מועיל והיותר הכרחי

וכן על זה הדרך שבה ללמוד יבחר הלימוד היותר מועיל והיותר הכרחי

וכן כשבא להוציא מעותיו בדבר מצווה יבחר המצווה היותר חשובה לפני המקום וליתן למקום היותר טוב והיותר הכרחי

ועל כל פנים תהיה ידו בכל ויאחוז בה וגם מזה על ינח ידו

אבל העיקר יעשה משהו יותר טוב לרצון וללחת רוח לפני אבינו שבא שמה.

ומי שאינו יודע איזה דרך ישכון אור,

ואיזוהי דרך ישרה שיעבור לו האדם, ילך אצל החכם וילמדנו.

ייעוץ,

לא הולכים לייעוץ פיננסי,

הולכים לייעוץ אצל החכם.

ובעצתו ינחנו.

רק את זה צריך שיהיה מבין מדעתו, שיגיד לו חכם שאינו לצורך על הבריות.

שהגדולה שבצדקות היא להיות מחזיק ביד לומדי תורה,

שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ואין לך מידה טובה ממנה. וכן לעניין הרע, אם מוכרח מאוד במעשיו לעשות דבר רע, יבחר הרע במיעוטו.

כי כל אשר ימעט יקל עונשו ויעיד על עונשו, ואם יוסיף על הכרחו גם לאנוס בזדון ייחשב לו.

והאלוהים יביא במשפט

על כל שערי עדות יש נפשו,

היוותה עשותה מזימתה.

ולאידך גיסא, אם ימעט בייסורים עדות כי יש את האלוהים ירא ואנוס רחמנא פטרי.

יפה. אז הנה, פה יש סיפור על העוף.

אולי אתם מכירים אותו.

אווירה חגיגית שררה בבית הכנסת הגדול על ברדיצ'וב.

כולם הביטו בדריכות בדמותו המאירה של רבנו הקדוש רבי יצחק לוי עם ברדיצ'וב,

סנגורם של ישראל ואוהבם אשר התכונן בקדושה לקריאת המגילה.

לפתע נקטעו הכנות

בהתלחשויות חרישות, אחד מחסידיו לחש לאוזנות דבר מה?

רבנו לא התמהמה ומיהר לצאת בעקבות האיש לעבר החדר החיצוני בית הכנסת.

מרת שרה האלמנה ענייה חסרת הכל עמדה מתוחה בידה אוצר יקר עוף קטן.

כמה רבות יגעה האלמנה עד שעלה בידיה לחסוך סכום כסף לקניית העוף לכבוד סעודת פורים.

וכעת התעוררה שאלה חמורה בנוגע לכשרותו של העוף.

במתח רב היא הושיטה את העוף היקר לה כל כך לידי הצדיק, והעוף כשר.

העוף אינו כשר, נאנח הצדיק בצער. אסור לאכול אותו.

אוי ואבוי! לא הצליחה שרה לכבוש את דמעותיה. מה אבשל לילדיי הירקים?

מול עיניה היא כבר ראתה במראות את עולליה מאוכזבים מראה מזה שבועות שלא טעמו טעם עוף.

עד כמה המתינו וציפו לסעודה זו.

פורים היום מצווים אנו לשמוח, בתי!

השיב הרב ברוך כשרחמנות רבה נמסכת בקולו.

בעזרת השם תהיה לכם סעודת פורים כיאה וכיאות.

מעודדת מברכתו של הצדיק ומאבטחתו נכנסה אלמנה לעזרת אנשים לשמוע את קריאת המגילה.

בתום התפילה עוד הספיקו האנשים לשוב לביתם, הכחיש רבנו פעמיו לביתו, והחל לרוקן את תכולת הסירים העומדים על הקיריים

לתוך קערות עמוקות, תפשילים לרוב היו שם.

הן עורכים רבים סעדו תדיר על שולחנו, ובפרט בסעודת פורים שתארך מחר.

את כל הקערות ובהן התפשילים חיימים מעלה ניחוח,

עטף רבנו בכיסוי יובלת חמק לו אל הרחוב, כך הגיע לביתה הדל של האלמנה.

פורים שמח!

קרא בצהלה לעבר ילד חיוור שעמוד בפתח, מה שמך ילד צדיק?

מוישה, לענאו,

בביישנות. והוא טרם זכה להכיר את הצדיק, אך עיניו החמימות והמהירות של רבנו נשוא רוח חום

בלבו העצוב. מוישה, ליקירי, אמר רבנו בחיבה,

אמור לאמך כי משלוח מנות זה נשלח לכם מן השמיים.

אמר הרב, הוא מיהר להיעלם ברחוב החשוך, כשהוא מודיר אחריו את כל המזון

שהכינה הרבנית יסודת פורים.

הרבנית עליה השלום, רבן ורדיצ'ו,

שמחה על הזכות שנפלה בחלקם ומיהרה להכין סעודה חדשה באמצעים שנותרו בידה.

זה דבורים נפלואים. עכשיו תשמעו דברים מזעזעים.

היום שמעתי

שבהרצליה יש חלוקה, עמותה שמחלקת אוכל לנזקקים.

ואחד מחברי מועצת העיר שם, הוא גילה באקראי על ידי איזה מישהו שבא וסיפר לו שבמשך שלושה חודשים,

שלושה שבועות או שלושה חודשים כבר,

שלושה שבועות נראה לי,

זה שמביא את המוצרים, מה שנקרא לקטרינג, הוא גם מביא להם בשר ועופות.

והבשר שמביאים לשם, על אנשים נזקקים כמובן מהתקציב של כמיליון שח בערך שהעירייה מתקצבת שם לעניי העיר

של הרצליה,

הם מביאים בשר מהשטחים

של נבלות וטרפות, ודאי.

נבלות וטרפות, ודאי.

וזה דברים שמזעזעים. השם ירחם, איך אנשים נמצאים במצב כזה,

לא מדברים עכשיו על כל הבעיות עם כל הכשרויות והכול,

אנחנו מדברים עכשיו על נבלות וטרפות, ודאי, אפילו בלי חותמת

שלהם של כל השטחים שם.

ואיזה אנשים יהודים, חס ושלום, חס וחלילה, נכשלים.

לכן מפה אנחנו קוראים

לכל מי שמתגורר בהרצליה, או שיש לו קשר עם אנשים שמתגוררים בהרצליה,

שיבדקו באמת במהירות את הנושא הזה, וימנעו מאכילת הבשר והעוף הזה, חס ושלום,

כדי שלא ייכשלו. ואם נכשלו,

לאלו שקיבלו את המוצרים, צריכים לעשות הגעלה של הכלים,

לעשות תשובה על זה שנכשלו.

וכמובן, אלו שהכשילו, גם הם צריכים לעשות תשובה,

ובעזרת השם לקבל על עצמם

אך ורק להביא דברים בהכשר טוב,

בהידור טוב, כמו שצריך, כמו שאמרנו, שחיטה פרטית,

והכול הצד הטוב ביותר, כי חס ושלום, אדם שמכשיל,

עוונו יותר גדול מזה של הנכשל.

ודאי שהנכשל גם עבר איסור,

כי היה צריך לבדוק מה שהוא אוכל.

אבל כל שכן וכל שכן, המכשיל זה שמביא את הסיוע,

ושם המכשיל זה כל העיר כולה. למה?

כי זה נובע מהתקציב של כל אנשי העיר.

אז כל אנשי העיר הרצליה צריכים לקבל על עצמם תשובה בדבר הזה. ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חנניו הקשה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכויות ישראל,

שיקרא בה להם תורה ומצוות שנאמר, ה' חפץ למען צדקו,

יגדיל תורה וידין.