עין יעקב - ברכות נ"ג - נ"ד | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו במסלת ברכות, פרק ראשון, דף י, עמוד ב, אות נג.

בשבוע שעבר דיברנו על העניין של אדם שתולה בזכות עצמו, תולים לו בזכות אחרים.

ומי שתולה בזכות

אחרים תולין לו בזכות עצמו.

יפה, הזכרנו את משה רבנו, את דוד המלך.

יפה.

עכשיו אנחנו מגיעים לגמרא שמזכירה על הנביא אלישע.

אומרת הגמרא, נעשינה עליית קיר קטנה.

רב שמואל, כך אמרה אותה אישה מארחת,

לבעלה נעשה לו חדר על הגג.

לנביא, שכשהוא יבוא אלינו זה לא צנוע שהוא יהיה

בחדר שנמצאת שם אישה נשואה או בתוך בית,

אלא יהיה לו חדר משלו, שם הוא יוכל ללמוד וכו'.

רב שמואל,

חד אמר עלייה פרועה הייתה,

פרועה מלשון פרוצה,

וקירוע, זאת אומרת היה שם גג פתוח וסגרו אותו,

הכינו שם, עשו שם חדר סגור,

בנייה קלה.

ואחד אמר, אך סדרה גדולה הייתה.

היה שם מקום גדול, ענק, וחילקוה לשניים.

מה ההבדל בין המנדאמר הזה למנדאמר האחר?

בישלמה למנדאמר אך סדרה.

לכן מובן, למה כתוב, נעשינה עליית

מה ההמשך? נעשינה עליית קיר.

מה זה הקיר?

דהיינו, רמז שיבנו קיר ויחלקו את האחסדרה לשניים.

אז זה בלשון הפסוק.

היינו דכתיב קיר,

אלא למנדאמר עלייה,

שעשו לו, לא היה מבנה ועכשיו עשו לו את המבנה.

דאמר עלייה, היינו דאמר עליית קיר.

אלא למנדאמר אכסדרה מה היא עלייה?

אז זה שאומר אכסדרה, איך זה יסתדר עם המילה עלייה?

לזה שאומר עלייה, מנדאמר שאומר עלייה, זה מסתדר.

דהיינו, עליית קיר.

אבל זה שאומר אכסדרה, איך זה מסתדר?

אומרת הגמרא, מה היא עליית קיר?

מעולה שבבתים.

דהיינו, אם כבר בונים לו, אז נעשה לו משהו משובח,

מעולה שבבתים.

המעולה, יש לו שני פירושים. דבר אחד, משובח שבבתים. דבר נוסף, מעולה, דהיינו, מעל הבתים.

מלשון עליון לבתים, זה מעולה.

ונשים לו שם מיטה ושולחן, כיסא ומנורה.

אמר אביי ואיתמר רבי יצחק, הרוצה ליהנות,

ייהנה כאלישע.

ושאינו רוצה ליהנות, אל ייהנה כשמואל הרמתי.

שנאמר ותשובתו הרמת כי שם ביתו.

לא היה רוצה ליהנות מאף אחד, היה חוזר לביתו, ושם היה מתגורר.

ואמר רבי יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו.

מה זה נקרא ביתו?

ותאמר אלישע. סליחה.

אז מה זה ביתו? ביתו כמה וכמה פירושים.

דהיינו כליו, ופירוש נוסף ביתו זו אשתו.

ביתו זה אשתו? ביתו, זה הכוונה לאשתו, ככה דרשו חז״ל.

בסדר. הלאה.

ותאמר אלישע,

הננה ידעתי כי איש אלוקים קדוש הוא. איך היא ידעה שהוא קדוש?

מה, היא ישבה איתו לשיחה?

הייתה בקיאה בלימוד?

איך היא ידעה שהנביא אלישע היה קדוש?

מה, היא בחנה וחקרה אותו?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא, מכאן שהאישה מכרת באורחים יותר מן האיש.

אתה רוצה לדעת אם השותף שלך יהיה נאמן לעסק?

אתה מביא אותו לכוס קפה הביתה.

והאישה ככה מהחדר, מהמטבח מציצה.

אתה יכול לקצר את הפגישה, להאריך, זה כבר לא משנה.

היא כבר,

הרגשות שלה, טביעת עין שלה, היא יודעת מי זה הבן אדם, נאמן, לא נאמן, גנב, רמאי, שקרן.

הכול, היא תעשה לך רנטגן עליו,

היא תגיד הכול. זה כל אישה.

מכאן שהאישה, כך אומר רבי יוסי ברבי חנינא, מכאן שהאישה מכרת באורחים יותר מן האיש.

עכשיו, זה שאומר הפסוק, קדוש הוא, שהיא אמרה,

מאיפה ידע שהוא קדוש?

מאיפה ידע שהוא קדוש?

מה, קדושה זה דבר שאפשר לראות על האדם לפי מעשיו?

הרי יש הרבה תחפושות בחוץ.

כן, אבל אתה מסתכל על זה. יש הרבה תחפושות בחוץ.

וכי אתה יכול לראות אם הוא קדוש או לא קדוש?

כדי לדעת אם האדם קדוש,

צריך לראות איך הוא מתנהג בחדרי חדרים.

ואתה לא יכול להיכנס פנימה,

להיות אותו עשרים וארבע שבע.

לפעמים גם יש הפתעות אחרי העשרים וארבע שבע שעתה איתו.

מנה ידה אומרת הגמרא הרב ושמואל חלקו.

חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו.

שום זבוב לא היה מטייל מעל הצלחת שלו.

אפילו לא עובר מלמעלה.

וחד אמר סדין של פשתן הציעה לו על מיטתו.

ופשתן זה דבר שהוא מחמם ולא ראתה קרי עליו.

בסדר?

לכן היא ידעה שהוא קדוש.

אז כל אחד אמר דבר אחר.

עכשיו, מה זה שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו?

מה, אם זבוב עובר מעל השולחן שלי אז אומר שזה לא בסדר?

אז פעם אמרנו, יש פרק שירה. אתה יודע מה זה פרק שירה?

פרק שירה זה כל הבריאה כולה אומרת שירות ותשבחות לבורא עולם.

אחד מהבריאות שאומר שירה ותשבחות זה הזבוב.

מה הזבוב אומר?

זה מה שהוא עושה.

הוא בא להגיד איזה מסר. מה המסר שאומר הזבוב?

מה, הוא סתם עושה זמזומים?

תשים מנגינה קלאסית, נעימות.

שים כינור, שים, אני יודע מה, כל אחד, כלי נגינה שהוא אחד תופים, אחד גיטרה.

מה אתה עושה?

מה זה מעניין אותי?

זה בזית שלך.

אז הנביא כותב שהזבוב בא לומר את הפסוק הבא.

כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה,

יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוקנו יקום.

אם אתה יושב בשולחן ומדבר דברים בטלים,

אז כל הבשר שאתה מעלה על השולחן, לא משנה אם זה השם ירחם או הכי טוב שבעולם, ולא אמרת על השולחן זה דברי תורה.

אז כל הבשר הזה, אין הבדל בינך לבין הבהמה.

גם הבהמה אוכלת את החציר שלה, והיא בטוחה שזה המעדן הכי טוב, זה הבשר, האנדריקוט הכי טוב.

אז כל הבשר שעלית על השולחן והתאמצת והכל כחציר, כמו החציר של הבהמה.

וכל חסדו, החסד שהגשמור נתן לך שיהיה לך שולחן כזה מפואר,

כמו ציץ השדה. כמו שהעשבים, יש מלאך ממונה על כל עשב ועשב, על כל עץ ועץ, נותן לו מכה ואומר לו גדל.

אז כמו שאף אחד לא משקט עשבים בכל המקומות, והם צומחים והכל ומתרבים והכל, מרצון השם יתברך,

ועל פי ציווי המלאך,

כך גם אתה, וכל חסדו כציץ השדה, כל החסד שהגשמור נתן לך כמו ציץ השדה.

מה ההמשך של הפסוק? יבש חציר.

שברגע שהחציר נהיה יבש זה טעים, הבהמה נתקלה בגרון, לא טעים לה, חייבת לחפש מקור מים.

נבל ציץ,

כשהעציץ מתנבל, נופל, אפשר להריח אותו,

אפשר ליהנות מהפרחים הללו, אפשר ליהנות מהעשבים הללו, אי אפשר ליהנות.

אבל הוא דבר אלוקנו יקום,

אבל דברי תורה זה דבר שהם קמים לעולם. לכן כשאדם לא אומר דברי תורה על השולחן,

מגיע זבוב להגיד את הדברי תורה על השולחן

במקומו. מה אומר את הפסוק הזה? זה פסוק בישעיה, כמדומני.

אז הוא בא להגיד את הפסוק הזה, כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה,

אבל שחציר נבל ציצו דבר אלוקינו יקום

אז אתה בא, אז היא באה ובחנה עכשיו, היא ראתה, רגע

לא יכול להיות ברגע שיש בשר זה דבר שמושך זבובים

כל דבר מאכל אחר זה מושך זבובים

זבוב מריח

אתה עושה עכשיו כבד

לא משנה על האש או מבשר אותו וכולי, עוד שער תפשילים

מגיע הזבוב, נכון? הזבובים מריחים אוכל, הם מגיעים לשבת עליו, רוצים גם לטעום

מה קרה שתאכל לבד?

הם גם רוצים את החלק שלהם

אבל אם אתה יושב ואומר דברי תורה בשולחן, אין מקום לזבוב להגיע, למה אין מקום לזבוב להגיע?

כי מה לא עובר לשולחן שלך עכשיו?

לכן הזבוב מגיע רק כשלא אומרים דברי תורה על השולחן וזה בדוק ומנוסה

אם לא תגיד דברי תורה, תדבר דברים בטלים, תדבר חס ושלום לשון הרע, ליצנות וחנופה וכולי וכולי

אז הזבוב מגיע להגיד את הדברי תורה שלו

והדברי התורה שלו זה מאוד חזקים

הוא לא נותן לך לשבת רגע אחד בלי להקשיב לו

הוא יציג לך באוזן פה, באוזן שם,

שזה יחדור עמוק עמוק וזה מפריע.

לפעמים גם אם לא למדת תורה הוא בא אליך בלילה.

לפעמים גם הוא משאיר מזכרת לאדם עקיצה.

ומה באת פה לעולם?

להעביר 70-80 שנה, 90 שנה,

120 שנה לא לעשות כלום? אז הוא משאיר לו מזכרות.

בסדר?

לכן היא ידעה בוודאות שהנביא הוא צדיק. למה? כי היא לא ראתה זבוב עובר על שולחנו.

לא מסתובב, עובר אפילו מלמעלה היא לא ראתה.

אז היא יודעת שעל השולחן של הצדיק הזה הוא עושה את מלאכתו נאמנה.

כי האוכל שאנחנו אוכלים זה כמו קורבן.

וכמו שאדם עושה את כל הפעולות בזמן שבית המקדש הקיימה הוא עושה את כל הפעולות.

וכמו שהכוהן עושה את כל המלאכות הנוגעות להקרבת הקורבן,

קודם ואחרי.

אותו דבר, אדם צריך לעשות כל המלאכות וכל הפעולות כולן.

קודם אכילתו,

דהיינו תהיה ידיים, ברכות וכן על זה הדרך, וגם בתוך אכילתו ולאחר אכילתו.

לא עשית את זה, פגמת בקורבן.

לכן אנחנו אומרים בתפילה, ונשלמה פרים שפתנו.

שהשפתיים שלנו זה כביכול, בכוח התפילה שאנחנו מתפללים זה כמו קורבן.

שהיינו צריכים להביא קורבן, ועכשיו לא זכינו להביא קורבן.

אין בית המקדש קיים.

ויהי רצון בעזרו שם שייבנה עברה בעמנו.

ולכן אנחנו מתפללים. לכן התפילה גם צריכה להיות מושלמת. לא אדם בא בקבעה סוס פרעה, וכן על זה הדרך, או מפספס, או חצי עמה, חצי חוזר אחורה, חצי חוזר קדימה.

בסדר?

הלאה.

לכן היא בוודאות ידעה שהוא צדיק, היא לא ראתה זוב עובר על שולחנו. דבר נוסף שפרסה לו לפי המנדאמר השני, סדין של פשתן, ופשתן זה דבר שמחמם,

ובכל אופן לא ראה את הקרי על שולחנו, מכאן היא ידעה שהוא איש קדוש.

כי מציאות שאדם שהיה משתמש בפשתן, כנראה היה רואה קרי.

ואם מן השמיים מנעו מן הצדיק לראות קרי, כנראה שהוא היה אדם קדוש.

תראו באיזה דקויות הם היו בודקים, פשוטי העם היו בודקים את הגדולים.

ואמר רבי יוסי בר רבי חנינא, הוא קדוש, ומשרתו אינו קדוש.

מי היה משרת של אלישע?

גיחזי.

רשע מרושע.

אז הוא קדוש, והמשרת שלו לא קדוש. למה לא קדוש? שנאמר,

ויגש גיחזי להודפה.

אמר רבי יוסי בר רבי חנינא, שאחז בעוד הופייה.

דהיינו, הוא נגע לה במקום לא צנוע, בבדדיה,

והוא רצה משם לדחוק אותה, מה שנקרא, שלא תתקרב לנביא.

זה צנוע כזה דבר?

מותר לך לגעת באשת איש? רשע מרושע.

לכן, הוא קדוש, ומשרתו אינו קדוש. מכאן ראייה שסביב כל מיני קדושים וצדיקים וכולי, מסתובבים הרבה גיחזים.

השם ירחם.

אה, יכול להיות שהיה לו היתר, כן, של הכפפה.

יפה, כן.

זה גם לא עוזר, אמרנו. ואמר רבי יוסי בר חנינא, שאחז בעוד הופייה.

יפה, עובר עלינו תמיד, זה שהוא היה מגיע אליהם תמיד, הנביא.

אמר רבי יוסי בר רבי חנינא, משום רבי אליעזר בן יעקב,

כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו,

ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידים.

אתה יודע מה זה קורבן התמיד?

מוקרב בבית המקדש בוקר וצהריים.

כל יום, בוקר וצהריים, מוקרב קורבן התמיד. כמו שאומרים בקורבנות.

תמיד של בן הערביים וכולי.

אתה ראשון אלוקים שיקרא ותמידים, וכולי וכולי, וקורבנות וכולי, מה שאנחנו מזכירים בתפילות כולן.

אז זה היה מוקרב כל יום. אתה רוצה שיעלה עליך הכתוב? מלבד התפילה שיעלה עליך הכתוב כאילו בית המקדש קיים ואתה מקריב קורבנה תמיד?

איך תעשה כזה דבר?

על ידי שמה שאתה תכניס תלמיד חכם לבית שלך ותהנה אותו מנכסיך.

דהיינו, תגיש לפניו מין מאכל ומשקה,

תתן לו,

תשב על הכורסה שלי וכולי.

תן לו, תהנה אותו מנכסיו.

אז כל המענה תלמיד לך מנכסיו, בתוך ביתו, ומענה אותו,

מעלה עליו, וכתוב כאילו מקריב תמידים.

יפה.

עוד נ״ד, ואמר רבי יוסי ורבי חנינה משום רבי אליעזר בן יעקב,

אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל,

שנאמר ממעמקים כרעתיך השם.

יש הרבה,

לדוגמה, מתפללים על הבימה.

מכירים את הבימה שהכוהנים שם עולים לזה, אז כשאין מקום מתעגש, יש הרבה עולים שם להתפלל.

או שקוראים, אני אתפלל שם למעלה, זה גבוה, זה פה, אני קרוב להיכל וכולי.

זה לא נקרא ממעמקים כרעתיך השם, רד משם, תתפלל במקום שלך, במקום הנמוך.

כמו שאר העם. מלבד השליח ציבור, שהוא צריך להיות.

שנאמר ממעמקים כרעתיך אדוני,

תניא נמיחי לא יעמוד אדם לא על גבי כיסא ולא על גבי שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל.

גם אם יש לו שרפרף

או כיסא והוא רוצה להתפלל עליו, גם אסור.

למה? לפי שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קרעתיך השם.

יש משהו יותר גבוה מהקדוש ברוך הוא?

הרב השליח נמצא בסוף.

כל הרקיעים כולם משקיף ורואה ומביט וצופה על כל הדורות.

הכל הרגיש ברוך הוא עוזב.

מה?

הארץ זה דור מודלם.

נכון?

יפה. וכתיב תפילה לעניק יעטוף.

ואמר רבי יוסי ורבי חנין ומשום רבי אליעזר בן יעקב המתפלל,

צריך שיכוון את רגליו. אני רואה הרבה אנשים מתפללים,

הם רואים שהם נמצאים בעמדה בתור לבנק

עם רגליים פתוחות.

זה לא מתאים הדבר הזה.

מה זה הכנעה שהאדם מתפלל? שרגליו

צמודות זה לזה,

הוא מתפלל בהכנעה, אחד רוצה, הכוונה שלו בהתנדנדות יותר טובה, תתנדנד.

אבל לפעמים זה גם מפריע לאחר שמתפלל. הוא מתנדנד כל כך חזק, כשהאחר, זה מוציא אותו מהריכוז.

לכן,

אם תשימו לב, גדולי ישראל לא מתנדנדים ומתפללים, הם מתפללים ככה במה שנקרא ממש בעדינות.

אבל זה עיקר הכוונה שאדם מתפלל כמו שצריך בהכנעה וכו' וכו', יחוף את עצמו.

זה כהכנה לתפילת 18, אם תשימו לב מובא בסידורים,

שאדם צריך להתפלל לפני ה' שפתי תפתח.

מכוון איפה הוא נמצא וכו' בתפילתו. זאת אומרת, אדם

צריך לכוון שהוא נמצא בתוך קודש הקודשים פנימה.

אם הוא לא נכנס בתוך קודש הקודשים פנימה, והוא נמצא עכשיו בשוק הכרמל

או בסופר או בשאר מקומות אחרים,

אז התפילה לא עולה, היא נשארת פה.

מי שנמצא בחוץ על הארץ, מכוון לארץ ישראל, לירושלים.

מי שנמצא בארץ ישראל מכוון ירושלים,

בית המקדש,

וקודש הקודשים.

ואז מתחיל השם שפת העדיפת הרופא יגידי ילדתך.

אם לא כיוון במחשבתו שהוא נכנס פנימה,

התפילה נשארת בחוץ, מחוץ לשערים.

יפה.

לכן אמר רבי יוסי בר רבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב המתפלל צריך שיכוון את רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה.

ואמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן ואמר רבי יוסי בר רבי

חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב מה ידכתיב לא תאכלו על הדם?

זה פסוק ויקרא יט שם כתוב שאסור לאכול על הדם. מה זה נקרא לאכול על הדם?

לשבת על הדם ולאכול?

לאכול בשר עם דם?

לא, היה כתוב לא לאכול בשר עם דם. מה זה לא תאכלו על הדם?

לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.

בסדר?

אז קודם כשהאדם מקריב את הקורבן,

זורק את דמו של הקורבן,

לא יכל לאכול מהקורבן עד שלא זרק את דמו,

גמר את סיום הפעולה, אז יכל לאכול.

בסדר?

יפה.

אז זה לא תאכלו על הדם.

אומר המהרשע,

זה לא מה שפשוטי העם מבינים שלא לאכול,

שהכוונה לאיסור של אכילת דם.

כי זה לא צריך להגיד, זה גם התורה פירשה את זה.

יפה.

אלא שהיו אוכלים בשר שלמים קודם זריקת הדם, כי דמם ממסכת זבחים וכו' וכו'. לכן לא תאכלו על הדם. קודם שתתפללו על דמכם, אל תאכלו.

זה הכוונה על עניין של הבוקר.

נכון שיש,

לדוגמה, בחסידות חב״ד,

שם כן עושים קידוש בשבת וכו', ואוכלים קודם התפילה.

ואנחנו לא נוהגים כך באמת.

אנחנו נוהגים אפילו להחמיר, שלא לשתות אפילו.

אפילו שלא לשתות.

בבוקר, בבוקר.

בבוקר, בבוקר, כשאדם קם,

לפני תפילת שחרית, קודם התפלל, אחר כך אוכל ושותה.

כמובן שמי שקשה לו וכו', צריך לקחת תרופות וכן על זה הדרך,

עליו, כמובן, לא דיבר הכתוב, הוא יוכל להשתדל לעשות את המיעוט שבמיעוט,

כדי שיקיים את הפסוק, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

אבל אדם שהוא בריא והכול בסדר,

אז יכול להחמיר בקלות.

עד הרבה יותר, הדבר הזה טוב.

ואמר רבי יצחק משום רבי יוחנן, אמר רבי יוסי ורבי חנינה משום רבי אליעזר בן יעקב, כל האוכל ושותה,

ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר, ואותי השלכת אחר גביך.

אתה עכשיו אכלת כרס מלאה, עכשיו אתה מתפלל.

בינינו, זה תפילה?

אם זו הייתה תפילה טובה, אז גם ביום כיפור חכמים היו מתקנים שלא לצום. הם היו תאכל ואחר כך תתפלל.

אבל עובדה שאתה רואה שהוועיניתם את נפשותיכם, זה שהאדם לא אוכל,

משם באמת הוא קורא מתוך מעמקי ליבו. לכן באו חכמים ואמרו, גם תתענה ביום כיפור,

שזה ועיניתם את נפשותיכם, שאז התפילה והסליחה תהיה יותר אמיתית, מה שנקרא.

אז כן, מה שנקרא סליחה וזה, לשמה,

כמו שצריך.

ברגע שאדם אוכל, הוא כבר מרגיש שהכול בסדר.

איך אומרים? אם היום אדם אכל, אומרים לו, מחר לא יהיה אוכל.

הוא לא חושש שנמחר, למה הבטן שלו היום שביעה.

אבל אם יגידו, לא, אתמול לא היה וגם היום אין, והוא לא אכל, וואי, הוא כבר מתחיל להגיע

למה שהרב אמר בהרצאה,

שלא יהיה מצב של אוכל.

אז צריך לדעת איזה עשבים אפשר לאכול וכו'.

יפה.

אל תקריא גביך אלא גאיך,

שאדם שהוא אוכל, בטנו תופחת, ואז הוא כבר גאה, הוא בטוח בעצמו שהכול בסדר. זה אסור.

וזה גאיך, גביך, זה מלשון הפסוק שכתוב שני גויים בבטנך.

אל תקריא גאים אלא גאים.

כל אחד גאה באמונתו להשם יתברך. עשב היה גאה בדרכו,

ויעקב

היה גאה בדרכו.

יפה.

אמר הקדוש ברוך הוא,

אתם זוכרים את המעשה שהיה עם ירבעם בן נבט,

הרשע, שהקדוש ברוך הוא אמר לו,

לירבעם בן נבט, בוא.

תחזור בך.

תעשה תשובה.

ואתה תטייל איתי ביחד

עם בן ישי בגן עדן.

אה,

אתם יודעים מה זה לטייל עם הקדוש ברוך הוא יד ביד בגן עדן?

מה אמר לו הרשע המרושע הזה, ירבעם בן נבט?

מה אמר לו? מי בראש?

מי הולך ראשון?

מזכיר לי את הפינצ'ר.

אף פעם הפינצ'ר לא הולך אחרי הבעלים שלו. תמיד הוא הולך ראשון,

וכל פעם הוא נובח, כאילו שהוא מה שנקרא מדריך טיולים.

ומה הוא עושה?

זה פלא הכי גדול, מה הפלא שהוא עושה?

גם נובח הרבה ולא נושך, זה פחדן הכי, וטוב פשט, הוא כבר בורח.

אבל לעשות רעש הוא עושה.

ודבר נוסף, כל פעם שהוא גם רץ מהר, הולך לפני הבעלים שלו, תמיד מסתכל אחורה.

אם הבעלים שלו שינה כיוון, פנה ימינה, אפשר עוד פעם רץ, עוקף אותו, להיות תמיד ראשון.

ככה בא ירבעם בנבט, אמר הקדוש ברוך הוא, מי בראש? מי בראש? מי הולך לפניהם?

הקדוש ברוך הוא נמצא פה, אתה שואל, מי בראש?

עכשיו אתה מחפש את העניין של הגאווה?

זה מלשון, אותי השלכת אחר גאוויך.

כביכול, הקדוש ברוך הוא, אתה השלכת אחר גאוותך. זאת אומרת, שאני לפני הקדוש ברוך הוא.

איך אדם יכול להגיד כזה דבר על מי שנתן בו נשמה, נתן בו רוח חיים?

אמר הקדוש ברוך הוא, לאחר שנתגאה זה, קיבל עליו מלכות שמיים.

איך אתה יכול, אתה התגאית עכשיו, אכלת, אתה עכשיו מקבל על עצמך עול מלכות שמיים? על מי אתה בא לעבוד?

זה נקרא עול מלכות שמיים?

זה נקרא חרטא ברטא.

ואמר רבי מאני, גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה, מדקטני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כי האדם הקורא בתורה, מכלל,

דקורא בעונתה עדיף.

אז קריאת שמע בזמנה עדיפה על קריאת שמע שלא בזמנה.

ואמר רבי אבא ברזב דאמריו,

אבל חייו בכל המצוות האמורות בתורה, חוץ מן התפילין,

שנאמר בהן פאר, שנאמר, פארך חבוש עליך.

תנו רבנן.

בית הלל אומרים עומדין וקוראין, יושבין וקוראין, מתין וקוראין, הולכים בדרך וקוראין, עוסקים במלאכתן וקוראין.

אצל בית הלל, על כל האופציות שהאדם נמצא,

יכול לשבת ולקרוא, או לעטות ולקרוא קריאת שמע, או ללכת בדרך ולקרוא קריאת שמע, או לעסוק במלאכה ולקרוא קריאת שמע, עיקר

שיקרא קריאת שמע.

ומעשה ברבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד.

והיה רבי ישמעאל מוטה ורבי אלעזר בן עזריה זקוף,

וכשהגיע זמן קריאת שמע, הייתה רבי אלעזר וזקף רבי ישמעאל.

כל אחד הפך את ה...

הפוך מהפעולה שהוא עשה עכשיו, וקרא קריאת שמע.

לו רבי אלעזר בן עזריה לרבי ישמעאל, ישמעאל אחי.

הם שואלים לך משל, למה הדבר דומה? לאחד שאמרו לו, זקנך,

זקנך מגודל.

או, תראה איזה זקן גדול יש לך.

אמר להם, יהיה כנגד המשחיתים,

שיבואו עכשיו הספרים ויקצצו אותו.

אף כך אתה, כל זמן שאני זקוף עמדתי אתה היית מוטה.

עכשיו שאני הטתי אתה זקפת?

אמר לו, אני עשיתי כדברי בית הלל, ואתה עשית כדברי בית שמאי.

שנינו הרווחנו,

חשב שהוא יעשה כמותו, או שהוא יעשה כמותו.

אמר לו, לא, לא, לא, לא, לא, גם אתה עשית טוב, גם אני עשיתי טוב.

אתה עשית כדברי בית הלל, שאמרו אפילו במטה,

שאדם מטה את עצמו יכול לקרות.

או קריאת שמע, ואני עשיתי כדברי בית שמאי.

ולא עוד אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות.

בסדר?

אז למה שיניתי מדרכי ועשיתי כדברי בית הלל שאפילו במיוחד? כדי שהתלמידים לא יקבעו הלכה לדורות צריך להיות בזקוף

ולקרוא קריאת שמע, כי הלכה באמת פסוקה כבית הלל.

כל מקום שיש מאחורי בית שמע ובית הלל,

הלכה כבית הלל, חוץ מכמה

מקומות.

יפה.

ממשיכה הגמרא ואומרת, מה היא מברך? אמר רבי יעקב, אמר רבי הושעיה,

יוצר אור ובורא חושך.

אומרת הגמרא, למה יוצר אור ובורא נגה?

כתיב כאמרינן,

אלא מעתה עושה שלום ובורא רע,

מי כאמרינן כתכתיב?

אלא כתיב רע וכרינן הכל.

למה לישנא מעליה, לשון מעולה? כי לא יפה לכתוב,

במקום של טוב, דבר לא טוב.

אך ענמי לימה נגה,

לישנא מעליה. אז גם פה, שידור יוצר אור, מה אנחנו אומרים? בורא חושך.

חושך זה דבר לא טוב, זה דבר רע. תכתוב נגה, שזה דבר טוב.

אלא אמר רבא, כדי להזכיר מידת יום בלילה או מידת לילה ביום. כשאתה אומר נגה,

זה עדיין מזכיר לך משהו שמאיר, כוכב נגה וכולי, דבר שמאיר.

אז איפה מתבטא פה החושך?

לכן באו חכמים ואמרו, יוצר אור ובורא חושך ולא ובורא נגה.

ובישלמה מידת לילה ביום? כי תדבר להזכיר מידת יום בלילה או מידת לילה ביום.

אז בישלמה מידת לילה ביום? כי תאמרינן, יוצר ובורא חושך, אלא מידת יום בלילה, איך היא משכחת לה?

איפה מצינו שהוא הזכיר מידת יום בלילה? אמר רבייה, גולל אור מפני חושך וחושך מפני, מה שאמרנו בערבית.

ואמר רבי יהודה מר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך מי שקרא קריאת שמע אין צריך לברך שכבר נפטר בברכת אהבה רבה

ואמר אבונא למקרא צריך לברך ולמדרש אין צריך לברך אדם שרוצה ללמוד למקרא צריך לברך למדרש לא

מה לברך ברכות

התורה וקריאת שמע ורבי אלעזר אמר למקרא

ורבי, נכון, צריך כוון, ורבי אלעזר אמר למקרא ולמדרש שצריך לברך, למשנה אין צריך לברך.

ורבי יוחנן אמר אף למשנה נאוי צריך לברך, אבל לתלמוד אין צריך לברך.

ורבא אמר אף לתלמוד צריך לחזור ולברך. דמה רבחיה ברא ראשי.

זמנין סגיאנה וקאמינה קמה דרב. נזדמן להגיע ולהיות בסמוך לרב.

ותנאי פרקין בספרה דבי רב, כדי לשנות

וללמוד כמה דברים מרב.

וראה ומקדים, וכמה שיעדהו באריך.

כן, הקדים, עשה ידו ובירך, ומתנה לה פירקין. מה אם אברך?

אמר רב יהודה, מר שמואל,

אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעסוק

בדברי תורה,

כמו אחינו בני אשכנז.

ורבי יוחנן מסיים בהכי.

הערב נא אדוני אלוהינו, מה הוא מסיים בברכה?

והערב נא אדוני אלוהינו את דברי תורתך בפינו ובפי פיות עמך בית ישראל, ונהיה אנחנו

וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל, כולנו יודאי שמיך ועוסקי תורתך,

נכון, ולומדי תורתך לשמה, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל. ורב עמנונה אמר, אשר בחר בנו מכל העמים, הנתן לנו את תורתו,

ברוך אתה ה' נותן התורה.

יפה, נעצור פה.

אז זה באמת הברכה שתיקנו כמה שהיא חשובה וגדולה.

אנחנו סיימנו באות נה, לא כולל.

כן, אנחנו עוברים בעזרת השם לספר הכדור שפה ליועץ.

ביקורים,

או מטו בשבט.

ביקורים היא מצווה אחת מתרי״ג מצוות שהייתה נוהגת בזמן שבית המקדש קיים,

ויש דוגמתה בזמן הזה,

שהרי הם אמרו בגמרא בכתובות דף קה״עמוד ב׳, כל המקריב דורון לתלמיד חכם,

קשור אלינו, מה שלמדנו מקודם, כן?

כאילו הקריב ביקורים. הבית המתנה לתלמיד חכם?

לא לנתניהו,

לתלמיד חכם.

לבית המתנה, נתניהו זה מסוכן, יכולים לחקור אותך.

אז אדם שמקריב דורון לתלמיד חכם,

כאילו הקריב ביקורים.

וכבר כתבנו במקום אחר שאשר יאמר כי לבבו עליו יכאב,

על שבעוונותינו חרב בית המקדש.

ואין אנחנו יכולים לקיים מצוות הנהוגות

בזמן שבית המקדש היה קיים בפני הבית, ובזאת יוודא אם כנים הדברים כאשר יקיים המצוות שאין דוגמתן, ואשר בכוחו לעשות יעשה.

וראוי לאיש ואישה אשר נדב ליבם אותם לעשות נחת רוח ליוצרם, ולהפריש ראשית

ביקורי כל אשר בביתם מאשר קונים דגן, תירוש ויצהר, וכל מילי דביתא שקונים, יפרישו תחילה חלקם להשם.

מי זה להשם?

ויתנו לעמלי תורה,

לעניים, בני טובים, יש את הכולל ברוך השם של קהילות פס,

שיושבים שם אברכים,

שיושבים ועוסקים בתורה.

צריך לתמוך בהם,

צריך לדאוג להם, לעזור להם.

וידוע כי גדלה מעלת הצדקה בנותני מילי דביתא דמקרא והנעתן.

והרי זה דוגמת מצוות ביכורים,

ומועיל להניח ברכה באוצרם.

גם על מנה שנותן צדקה בתוך ביתו,

אומנם זה מצד אחד מצווה,

כי הוא מה שנקרא מסייע לבנה ביתו,

אבל מצד שני,

יש לו פה הנאה אישית.

אתם מכירים את המעשה הזה שהיה בשני יהודים שהיו בשיעור תורה?

והם שמעו את הרב, שהרב אומר,

או, שמצווה לתרום צדקה.

אז אחד שמע שמצווה לתרום צדקה לתלמודי תורה, מוסדות, קודש, כוללים, ישיבות וכו'.

אמר, מהיום ולילה אני תורם, וכמו שהרב אמר, מי שתומך בתורה זוכה להיות עשיר.

השני שמע משהו אחר.

הוא חיכה עוד רגע.

זה יצא, קם והלך, והחליט לעשות תרומון. השני,

הרב אמר, מי שתורם, גם בבית, דואג, קונה לאשתו, לילדים וכו', גם בעזרת השם יהיה עשיר.

אה!

אמר, אתה יודע מה? במקום שאני אתרום בחוץ, אני אתרום בפנים.

בא לאשתו, אמר לה, יאללה, לך איתו ציר רישיון, אני קונה לך מרצדס.

לילד אמר, לך תקנה חליפה חדשה, מקבעת חדשה וכו', לזה קרה.

פתאום כולם, מה זה אבא, זה היה תמיד מחביא מתחת לבלטות.

מה, תראה איזה לארג' הוא נהיה, ברוך השם, הכל בסדר, יפה, כל הכבוד, כל הכבוד. יפה מאוד.

יום אחד, שניהם הזמינו קבלנים, רוצים לבנות עוד קומה.

ראובן פותח את הדלת, רואה, גם שמעון הזמין היום קבלן. הוא אומר, מה, שמעון, מה, איך נהיית עשיר?

אמר לו, אה, לך ראובן, שמעתי, אתה, ברוך השם, תומך הרבה מקומות, כל הכבוד, ראיתי הנצחות שעשו לך.

להצלחה, ראובן בן יעקב, כל הכבוד, כל הכבוד.

אבל מה אני אגיד לך, אתה פראייר,

אתה תורם לי בחוץ, הבית שלך בקושי נהנה.

אני כל הזמן תורם לי בפנים,

לבית שלי, תראה, ברוך השם, עכשיו אני בונה את הקומה השנייה,

הכל בסדר, כולם אצלי מסודרים, הכל נשאר בצלחת, הוא עושה לו, הכל נשאר בצלחת.

זה הלך, התעצבן, ראובן אמר, ככה,

אני הולך לרב.

מה, הוא דיבר בשיעור?

בא לרב, אמר לו, כבוד הרב,

התפרץ למשרד. איך זה יכול להיות? אתה דיברת ככה בשיעור,

ואני במקום להיות עשיר, אמנם אני עשיר, אבל במקום להיות עשיר כמו שמעון,

אני עשיר כמו ראובן, אני כמו עצמי,

אני תורם לי בחוץ והכל וזה, וזה לא נשאר מה שנקרא במעגל המשפחתי, הכל אני זורק החוצה.

אז כמובן, גם אני העשיר, אבל

למה לשמעון אמרת משהו יותר טוב?

אמר לו, שב, שב, בני, שב.

כבר שלמה המלך הקדים אותך,

ואמר, אל תירא, כי יהיה עשיר איש, כי יהיה הרבה כבוד ביתו.

אם אתה רואה אדם שנהיה עשיר בגלל שהוא מרבה את כבוד ביתו, דואג לבית שלו,

זה תדע, אחד כזה לא, לא, כי לא במותו ייקח הכל, לא ירד אחריו כבודו.

אחד כזה שדואג רק לבית שלו, רק לבית שלו, רק לבית שלו, זה שום דבר,

כי לא במותו ייקח הכל. כל מה שהוא השקיע, לא ייקח את זה ביום המוות שלו.

וגם לא ירד אחריו כבודו, כל הכבוד שהוא השאיר, שום דבר לא ירד.

אבל,

יהודי שתמך,

עץ חיים ומחזיקים בה ותומכי המאושר,

ואחד החינם וכל נתיבותיה שלום, הוא תמך פה והוא תמך שם,

וואה,

הצדקה הזו שהוא עשה, הזכויות הללו ממשיכים וקיימים ועומדים והכול כמו שצריך.

היום שלחו לי משהו מעניין, בטהרן היה איזה בניין שם גבוה,

לא יודע אם ראיתם את זה או לא,

אבל בטהרן היה איזה בניין גבוה של איזה עוליגרח יהודי עשיר מאוד גדול.

וכנראה ששם הפרסים שם,

אחמדינג'אדים, החליטו להתלבש עליו.

הוא היה הראשון שייסד את הבניין הכי גבוה בטהרן, ומזה התגלגלו כל הזה.

יהודים, כרגיל, חכמים.

והוציאו אותו להורג, כמדומני, בעקבות איזה,

לא יודע, אולי אנטישמיות, אולי סיבות אחרות.

היום קרס הבניין, היום או בשבוע האחרון קרס הבניין.

היה שרפת ענק, כל הבניין לא נשאר.

זה אומר, כדאי שברוך הוא, אתם נוגעים בשלי,

ומה שיהודי עשה אין, לוקח לכם את שלי. זה לא שלכם, זה שלו.

וזה הזכויות של האדם, כשהוא לא נמצא, הופ!

זה לא נמצא.

אדם שעשה צדקה, הוא צריך לדעת,

אני לא חיסרתי

שקל מהארנק שלי, חמש שקל, עשר שקל, מאה אלף, אלפיים, עשר אלף,

חמישים אלף, מאה אלף, לא חיסר.

הוא רק מוסיף לעצמו.

כי הרי הכל, לי הכסף ולי הזהבנו מהשם, הכל שייך לגשבורכו. ואם אתה השתמשת במה שהגשבורכו נתן לך,

ועשית את זה כחסד,

כמו שצריך, כפי שהגשבורכו רוצה,

הגשבורכו ידאג לך.

בכפל כפליים, כי הוא רואה שאתה עושה פעולה טובה עם הכסף שלך.

כשאתה מחזיק בן תורה שיושב, עוסק בתורה,

כל היום, ולומד לכבוד השם ידברך, אם זה בתעניות וכן על זה הדרך, ועוד

מחזק ומתחזק, ולא כמו שיושבים בכל מיני מקומות

ובמקום ללמוד מדברים,

אלא פה יושבים נטו ולומדים ועוד פעם לומדים, וקשה,

ובכל אופן מתאמצים כדי להבין מה זה תוספורד, מה זה רשי,

ומה זה דברי הגמרא, ולמה הגמרא, ואיך הגמרא קשורה אחד לשני.

אין מעלה יותר גדולה מלימוד שכזה,

שהוא נטו לימוד בלי שום הפרעות, בלי שום דבר.

לכן במקומות שכאלה חובה לתמוך.

חובה לתרום, חובה לסייע, חובה לעזור, והצדקה הזו, וצדקתו עומדת לעד.

אדם שעושה צדקה כזו, זו צדקה שעומדת לעד, אי אפשר לקחת אותה.

וזה כדוגמת הביכורים שהאדם היה עושה. פרי הראשון נתבקר,

קושר לו חוט של גמי, מחכה איתו, ומעלים אותו למעלה. מה אתה עושה עם זה? לא, אני רוצה שתשאיר. לא, לא, לא, לא.

הפרי הראשון הזה,

זה לכבוד השם, אבל אני נתתי, אני שתלתי, אני השקיתי,

אני זיבלתי. למה זה רבי להגש ברוך הוא? לא,

שתדע שכל מה שאתה רואה אצלך בגינה זה לא שלך, זה שלא יתברך.

ואם אתה אחד שמאמין

במאה אחוז של השם יתברך, אז הכול יהיה כמו שצריך.

אם לא, הכול ירכיב לך בגינה, כי הראש ברוך הוא רוצה להראות לך. הנה, אתה חושב שזה שעתה? בבקשה, בוא נראה אותך מצמיח את זה.

אז אתה תשכם ואתה תזבל, ולא יצא שום פרי,

ולא יצא שום כלום, כי הקדוש ברוך הוא לא רוצה.

כי המלאך הממונה לא נותן לו צ'פחה.

כפי רצון השם יתברך, ומילא הוא לא גדל,

הוא לא צומח.

זאת אומרת, הכול תלוי בהשם יתברך.

וככל שאתה תעשה לכבוד השם יתברך, ככה גשבור יחזיר לך כפל כפליים.

והן בכלל מצוות ביכורים שאם רוצה לחלק בניו שמקצתם או אחד מהם יהיה חלקו מיושב את המדרש,

ומקצתם או אחד מהם יהיה עוסק בפרקמטיה בסחורה,

כדי שיהיה מחזיק ביד הלומדים שיהיו יכולים לעמוד על המשמר של התורה, ויבחר לו וישתדל שבכור בניו יקדיש להשם.

אתה רואה שהבנים לא כל כך מוצלחים, אבל יש לך סיכוי לקחת את אחד מהם

ולעבוד עליו, מה שנקרא, שהוא יצא לפחות בין תורה אמיתי. שיהיה מזכרת במשפחה של תורה.

על מי הוא ישב ויתלבש טוב? על הבכור.

למה?

כי כל דבר שראשון בקדושה הוא שייך להשם. אז גם הבכור

אדם צריך להקדיש אותו להשם,

שהוא זה שיהיה החלק

הקשור ביותר להשם נדבך בעניין של לימוד התורה והתפילה ועבודת השם.

אבל שאר הילדים, תאכול שיצאו. כמובן, עדיף שישבו ויעסקו בתורה ויהיו תלמידי חכמים אמיתיים.

וסמך לדבר מהפסוק בשמות יג ב',

קדש לי כל בכור.

אם לא שהאחר הוא יותר חריף וזריף וממולח,

תעדיף אותו כמובן.

והבכור אינו ברח איש יהיה תלמיד חכם, אז מה לעשות?

יבוא הטוב מכל מקום, אבל להשתדל בכל כוחו לזכות את הבכור תחילה שיהיה תלמיד חכם, כי מלבד שכן ראוי להקריב השם ביקורי קול,

כל עוד יש טעם ונכון.

כי אם יהיה הקטן תלמיד חכם, יהיה מכובד על הבריות יותר מאחיו הגדול.

וגם אחיו הגדול חייב בכבוד אחיו הקטן שהוא תלמיד חכם.

וקשה כשאול קינה שמביאה לידי שנאה ותחרות שאחד ככה ואחד ככה.

אבל כשהבכור הוא תלמיד חכם, יבוא על הכל,

על נכון כן עופך ספיר ויהלום איש על מקום שלום בשלום. למה? זה הגדול.

אז הוא המוצלח, מה שנקרא, עליו השקיעו עוד

יותר מאיתנו. לכן הוא המוצלח.

בסדר?

יפה.

אז זה העניין של

הקרבה מעצמי,

ממה שאני נותן,

הן מהילדים, הן מהכסף, הן מהזהב, הן מהפירות,

והירגות והכל לכבוד השם יתברך. ומכאן באמת

העניין של הביכורים מסתיים לו.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חנניה בן הקשייה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיקר בעלייה עם תורה ומצוות,

שנאמר ה' חפץ