אסור להנות מהעולם הזה ללא ברכה - א' | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 27.03.2017, שעה: 21:30
- - - לא מוגה! - - -
הגמרא בדף למד ה',
בברכות למד ה',
מחפשת
מקור לחיוב ברכות, ברכת הנהנין.
בהתחלה הגמרא והיא הדרסה שכתוב ברבעי,
ובשנה הרביעית קודש
יהיה פריו קודש הילולים לשם.
המילה הילולים יהיה פריו קודש, כלומר שרבעי הפירות של שנה רביעית של האילן
הם כמו מעצר שני שאסור לאוכלם חוץ לירושלים בלי פדיון וצריך להביא אותם לירושלים.
אבל המילה הילולים, מה באה לומר?
להלל,
להלל לקדוש ברוך הוא.
על הילולים, בגמרא חשבה שני ההילולים מיותרים,
הרי הילולים זה שני הילולים, שניים,
אחד לפניה, אחת לאחריה,
משם רצינו ללמוד חיוב ברכות הנהנין,
והגמרא דוחה.
הרי ההילול צריכים לומר אחלה והדר אחלה.
מסביר הטוסות, כי מקודש-קודש לא הייתי לומד ממעצר, אולי הייתי לומד משביעית שאין להם פדיון.
לכן צריך מילה מיוחדת, הילול,
ומחליפים, ה' וח' מתחלפים, הם שתיהן אותיות גרוניות.
נדמה לי
שהיו כאלה שלא יכלו להגיד ח', הנה האשכנזים לא אומרים ח',
אבל אומרים ח'
במקום להגיד ה'.
אז ההילול,
אחד לומר
שצריך חילול,
וההילול השני, הגמרא אומרת, אולי זה בא ללמד,
שאין דיל רבעי בכל פירות האילן, בכל עצי הפירות,
רק בכרם,
בדבר שמעללים עליו.
הרי ידוע שכשמנסחים את היין,
הלוויים צריכים לומר שירה.
כלומר, זה ניסוח היין.
כל יום יש ניסוח יין.
מקריבים תמיד.
יש מנחה
ויש נסוחים.
מנחת נסוחים זה נקרא.
צריך
לשפוך יין על המזבח,
זלף יין.
באותו זמן,
על זריקת הדם לא אומרים שירה,
על הכתרת האיברים על המזבח,
לא אומרים שירה,
רק על אכילה של ניסוח היין.
זה נקרא אכילת מזבח.
אבל אומר תוצאות בפסחים, כשעשו קורבן פסח,
כתוב במשנה בפסחים שהיו אומרים הלל.
כמה פעמים, היו לפעמים שלוש פעמים אומרים הלל, עד שגומרים את כל הפסחים.
אבל על אכילת מזבח, רק על היין
אומרים שירו.
אז זה מה שכתוב, הילול השני, לומר שעל מה יש דין רבעי, דין רבעי, שיש לו דין כמו מעצר שני,
זה רק על דבר שמהללים עליו,
שהוא יין.
אבל
על שאר הנטיעות,
על תאנים, על זיתים, לא אומרים,
לא, לא, לא צריך, אין דין רבעי.
דין רבעי רק בגפן.
שיש, נותנת יין, שהוא מהללים עליו.
אז מאיפה נראה חיוב ברכה?
הילול אחד, צריכים אכלה והדר אכלה.
תכלל אחריכם תוכל.
הילול השני,
לומר שרק על דבר שאומרים הילול,
יש דין רווחי, דיינו כרם רווחי, כרם, אבל לא כל האילנות.
אם כן, אין לך שום הילול מיותר.
אז הגמרא אומרת, מתפלפלת, אולי כן יש הילול מיותר, בסוף הגמרא אומרת אלא ילפינן משבעת המינים.
בשבעת המינים, הרי בפסוק כתוב,
ארץ חיטה ושעורה וגפן וטעינה ורימון, ארץ זה שמן ודבש.
ארץ
אשר לא במסכנות תאכל בה לחם,
ואכלת ושבעת וברכת את השם. הוברכת על זה בגמרא משמע,
זה לא רק ברכת המזון כשאתה אוכל לחם.
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחצר קרבה.
זה חוזר גם על תחילת הפסוק, על חיטה ושעריים, אם אדם יאכל חיטים דייסה יברך,
ועל המחיה,
ברכה מעין שלוש.
משמע מן הגמרא זה גם דאורייתא.
יש מחלוקת ראשונית, הטור מביא מחלוקת ראשונית,
אם גם על המחיה זה דאורייתא
או לא.
אז הגמרא אומרת, זה מצאנו
רק בשבעת המינים,
או ברכת המזון בלחם,
או ברכה מעין שלוש בכל שבעת המינים,
בדייסה של חיטה, של שעורה,
או תאנים, תמרים, זיתים.
יש ברכה, כתוב בתורה שצריך לברך,
אבל איך אנחנו נגמר כל הדברים משם?
מה לשבעת המינים שכן חייבים בביקורים?
ביקורים מביאים רק משבעת המינים,
מחיטים, מסעורים,
מענבים,
זיתים,
תמרים.
יש חמישה מיני פירות רימון, גפן, תאנב רימון,
זיתים, זארץ, זית שמן ודבש.
חמישה מיני פירות,
ושני מיני דגנים, חיטה וסעורה.
יש נידון,
נדמה לי, ברשש בפצחים דף למט וו.
יש שם נידון עם גם שיבולת, שועל חייבת בביקורים.
כל מיני, הרי יש,
למשל, כוסמין זה מין חיטה, זו חיטה מדברית.
אתה רואה, פעם עשיתי דייסה של כוסמין,
אותו טעם כמו של חיטה.
וגם הצורה היא כמו של חיטה.
ארוכה.
לכן, מה שקוראים כוסמת,
יש היום פה, בפרט ברחוב הזה שלנו,
עכשיו כבר,
פה היו הרבה הונגרים הונגרים.
אבל הם כבר הזכינו, כבר הלכו לבית עולמם.
אבל ההונגרים מאוד משתמשים בכוסמת.
כוסמת זה בכלל לא ממן דגן.
מותר לאוכלה בפסח.
כוסמת, בורא פרי אדמה, לא בורא מיני מזונות.
זו טעות, מה שקוראים לזה, כוסמת.
כי כוסמת של התורה זה כוסמין.
החיטה והכוסמת
לא נוקו כי אפילו תמה,
מה שכתוב שם, זה כוונה כוסמין, זה מין חיטה.
אבל הכוסמת
זה פרי אדמה.
ואתם, אני פעם בישיבה, אתה יודע, דיברתי פעם
בהלכות פסח על חמשת מיני דגן, הבאתי להם כוסמין והבאתי להם כוסמת, שידעו, שיראו, שזה שני עניינים, שני דברים.
וחמשת מיני דגן מחמיצים.
אסור לעשות דייסה מקוסמין בפסח, אז אתה חייב כרת,
אבל מקוסמת מותר.
זה כמו קטניות. לפי מי שאוכל קטניות, יאכל גם קוסמת.
ההונגרים מאוד משתבשים בזה.
זה טוב גם כן לחולי סוכרת,
הקוסמת.
אז הזקנים, פה היו הרבה זקנים, בלי עין הרע, והם גבוהים, באו מהונגריה, זה מקום.
שם מים טובים.
מי זה אמר לי שבבודפלד יש מים טובים.
מים עם הרבה מינרלים. אז אנשים בריאים וגבוהים.
על כל פנים, מה דין קוסמין חייבים בביקורים?
אמרתי שהרשש מדבר על זה בדף למד וו,
בפסחים. האם כל חמשת מיני דגן?
כי הרי כוסמין זה מין חיטה.
שיבולת שועל ושיפון זה מין סעורה. אז כל המיני דגן. אנחנו אומרים על המחיה, גם על שיבולת שועל.
אז אולי גם לגבי שבעת המינים,
הרי לומדים את זה בפסוק, בפסוק שם בפרשת ביקורים,
כתוב,
כי תבוא אל הארץ, לומדים את מגזר השבה, שרק שבעת המינים חייבים בביקורים.
אז אם
אם כוסמין מברכים עליהם על המחייס, מאמינה, זה חייבים גם בביקורים. לכאורה, זה הרי הלימוד, הילפותא.
אז הגמרא אומרת, יכול להיות שצריכים לברך,
מצאת פסוק,
ואכלת וברכת על הלחם ועל שבעת המינים, כי זה דבר חשוב,
זה דברים חשובים, למד תורה נשתבחה בעיני ארץ ישראל.
אתה רואה שרק מהם מביאים ביקורים.
מהטוב, מביאים ביקורים לקדוש ברוך הוא. מהטוב, שמע, אז זה,
זה מברכים. אבל אתה תאכל תפוחים, אגוזים, זה שום דבר. זה מה, אולי לא צריך לברך.
כך הגמרא במסקנה.
והגמרא מסיקה, אין לה,
אין לנו מאיפה ללמוד כל דבר.
מהם, שכן יש בהם שבעת המינים,
כן חייבים בשבעיהם, בביקורים.
אומרת הגמרא, אלא, סברהו,
אסור לאדם ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה.
המסקנה,
ועל מה הגמרא מדברת? על הברכה האחרונה.
הרי מה, איפה כתוב בשבעת המינים ברכה?
ואכלת ושבעת וברכת, אלא שם אלוקיך, זו ברכה אחרונה.
והגמרא מקשה גם ברכה אחרונה בתפוחים,
באגוזים אין לנו מאיפה ללמוד.
מה לאלה שכן חייבים ביקורים? זה חשוב.
אצל הכרף, להביא דבר מן הדברים הטובים, להביא עם ביקורים.
אז זה דבר חשוב, צריך לברך, אבל אגוזים וזה, זה לא חייבים לברך.
אומרת הגמרא, אלא סברו.
אז זה מה שהדגשתי, להדגיש את הגמרא,
שגם ברכה אחרונה,
בגלל אסור ליהנות מן העולם הזה, בלא ברכה.
כמובן, שמי שאוכל שבעת המינים חייב לברך ברכה אחרונה, גם מצד המצווה כתוב בתורה וברכת,
זה מצוות עשה.
ומלבד זה, הרי אסור ליהנות מן העולם הזה, לברכה. אז מילא הוא מברך על המחיה, זה פותר גם את האיסור הזה.
אסור ליהנות מן העולם הזה, זה גזל.
הגמרא אחרי כן אומרת, כאילו גוזל את הקדוש ברוך הוא, כנסת ישראל.
אז צריך לברך.
אבל הברכה שעל המחיה פותרת גם האיסור הזה. ממילא אני לא נהנתי בלו ברכה, אבל עיקר הברכה היא, מזאת עשה וצריך לומר שלוש ברכה.
לא רק על ההנאה, הרי על ההנאה
היה מספיק לומר ברכת הזן
או בברכת המזון או בעל המחיה, על המחיה ועל הכלכלה, ברוך אתה השם על המחיה והכלכלה, למה להגיד הארץ ובני ירושלים?
זה דין מיוחד והמינים האלה לומר שלוש ברכות או ברכה מעין שלוש
אבל זה פותר גם את האיסור הנאה, ברכתי.
אסור להנותין העולם הזה בלא ברכה תחילה וסוף.
ואני אראה, אני אקרא קצת את מרן הכסף משנה שהוא גם אומר שברכה אחרונה מצד האיסור להנותין העולם הזה בלא ברכה.
אסור להנותין העולם הזה בלא ברכה תחילה וסוף.
אני אראה בכוסף משנה על הרמב״ם
הרמב״ם אומר מצוות עשה לברך אחר אכילת המזון שנאמר וכתב שבעתה ואינו חייב מן התורה אלא אם שבע הלאה ומדברי סופרים שאפילו אכל כזית מברך אחריו ומדברי סופרים לברך על כל מאכל תחילה ואחר כך ייהנה ממנו וכן אם מריח ריח
ריח טוב יברך ואחר כך ייהנה ממנו
ואפילו נתכוון לאכול או לשתות כלשהו ברכה ראשונה אין מה שלא צריך שיעור אפילו פירור
אפילו נתכוון לאכול או לשתות כלשהו מברך ואחר כך נהנה
וכל הנהנה בלו ברחם העל וכן מדברי סופרים לברך אחר כל שיאכל
קודם הוא אומר מצוות עשה על הלחם וגם משיבת המינים אבל עכשיו הוא אומר על כל מה שיאכל צריך זה מסברה מדרבונן
שאסור ליהנות אין העולם הזה ולא ברכה
כל מה שיאכל או כל שישתה
אומר רבנו הכסף משנה איפה זה כתוב שצריך לברך
על כל הדברים לא רק על שבעת המינים מביא את הגמרא שלנו בדף למדי שרצינו ללמוד חיוב ברכה
מעובר הכתף שזה על שבעת המינים
אבל הגמרא שואלת ושאר מינים מנהלן אולי דווקא שבעת המינים חשובים אתה רואה שביקורים מביאים רק מהם
לתת דבר טוב לקדוש ברוך הוא אבל שאר דברים לא חשובים
אולי עליהם לא צריך לברך אלא
סברו על מה סברו שצריך לברך אחר כל הדברים
וזה אומר בפירוש הכסף משנה פשט ברמב״ם שאומר וצריך לברך אחר מה שיאכל כל דבר
בגלל שאסור ליהנות לעולם הזה ולא ברכה זה המקור
על זה כאן למדנו שיש איסור ליהנות
מן העולם הזה בלא ברכה תחילה ובלא
במחוז
ולמה על הריח לא בורחים ברכה אחרונה?
נסעתי פעם עם הסבא שלי על הריח שלום
נסעתי איתו פעם פה לחדרה
והוא הייתי אומר שיעור שם והוא היה צריך משהו שם מה נסעתי איתו
שאלתי אותו את השאלה למה לא אומרים ברכה אחרונה על הריח?
הוא אומר לי פשוט
הרי גם במזון אם נתעכל המזון
לא אומר לכם ברכה אחרונה
צריך שהברכה היא
יהיה ניכר שהברכה היא על האוכל
אז אם כבר אכלתי ועבר שבעים ושתיים דקות
כבר נתעכב
למזון.
אז על מה אתה מברך?
כשהמזון יש לך עוד בבטן, אז אתה, הנה על זה אני מברך,
אבל אם כבר נתעכל,
על מה אני אברך? צריך שהברכה יהיה לה הקר,
על מה היא אתה מברך.
אז הוא אומר, ממילא בפסמים אדם מריח וגמר כבר אין, אין כבר,
אין כבר ריח, אין לו כבר, זה עברה הנאה, כמו נתעכל המזון.
באמת מצאתי אחרי זה, כך כתוב במורדכי.
המורדכי, על הריף,
המורדכי אומר, למה אין ברכת ברכה אחרונה על פסומים?
ולא כבר נתעכל המזון.
הרי אחרי כן לא צריך לניכר.
האוכל, הברכה צריכה להיות ניכרת על האוכל, אז אם לא נתעכן,
עדיין יש, אני מרגיש את האוכל,
אבל אם כבר נתעכל המזון,
לא מברכים ברכה אחרונה, הפסיד.
לכן לא מברכים ברכה אחרונה. אבל האמת הוא שיש איסור לענות על האוכל הזה בלא ברכה תחילה וסוף.
לא רק ברכה ראשונה עשו דענות על האוכל הזה, בלא ברכה ראשונה.
גם ברכה אחרונה, לא מצאנו עליה מקור בשאר המינים, רק בשבעת המינים. טוב, בשבעת המינים אתה אומר, יש מצוות עשה, כתוב בתורה.
אבל בשאר המינים אין לנו שום פסוק. מה לישיבת המינים שכן חייבים בביקורים?
אין לנו מאיפה ללמוד. אז הצרכנו להגיע שהיסוד של ברכות,
ברכה אחרונה,
אסור לענות על העולם הזה בלא ברכה.
עכשיו, אני רציתי להסביר פה משהו.
שגם בשבעת המינים,
בלחם, במזונות, בפירות,
חמישה מיני פירות שנשטפפה בהן ארץ ישראל,
אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. זה רק ליהנות משאר המינים?
האיסור הזה הוא רק על שאר המינים?
ומשבעת המינים אין את האיסור הזה? בטח יש לנו את האיסור הזה. תענה לי מן העולם, אדרבה, זו הנאה יותר גדולה מהמינים המשובחים? בטח.
אז גם שאר המינים יש בהם את החיוב ברכה מצד האיסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה.
מלבד מה שיש מצווה מיוחדת, לברך מעין שלוש.
זה לא שיש שני סוגים.
יש סוג שכל החיוב הוא משום מה אסור לענות על זה, אומרים בורא נפשות.
יש סוג שאומרים ברכה מעין שלוש.
זה לא ככה פשוט. מה, והמינים האלה,
מותר לענות מהם ולא ברכה? בטח שיש איסור לענות ולא ברכה. רק אתה אומר ברכת על המחיה או על העץ, פותרת גם האיסור הזה.
אבל המחייב, מי שאוכל מזונות אוכל ענבים או תמרים,
יש לו שני מחייבים.
אתה צריך לברך, כי אסור לענות על העולם הזה בלא ברכה?
מה, זה גרע מתפוחים, מאגוזים?
תשועת המינים אתה צריך, אסור לענות, בלא ברכה.
ומצד שני, מצד המצוות עשס, צריך לברך,
ושמה, מצוות עשי מחייבת מעין שלוש.
לא רק על ההנאה.
אתה צריך לברך גם על הארץ וגם על ירושלים,
אבל מצד האיסור לענות מן העולם הזה היה מספיק ברכת הזן,
או על המחיה, בלי להזכיר ירושלים וזה.
אבל על כל פנים, שני מחייבים יש במזונות ובשבעת המינים.
למה אני מדגיש את זה?
-כן.
כי יש שאלה בפוסקים, משנברורה מביא בסימן רי' י'.
אם אחד, הרי מה השיעור של ברכה אחרונה?
הרמב״ם וטוסות ודף לט אומרים שהשיעור הוא כזית,
האיסור הוא משום, אסור ליהנות מן העולם על זה בלא ברכה.
אז כמו שבברכה ראשונה, אפילו על כל דעות צריך לברך,
אולי גם ברכה אחרונה צריך לברך על כל דעות.
מצד הנאה אסור להנות, אז גם משהו זה הנאה.
אתה רואה שמברכים ברכה ראשונה?
אז באמת זה דעת ריבה על הטוסות.
ריבה על הטוסות אומר שמי שאוכל חצי עניו,
אפילו שאין בו כזית וזה לא בירייה,
מברך בורא נפשות ולא מברך על העץ.
על העץ, זה מעין שלוש, כתוב אכלת, צריך אכילה כזית.
אבל על הנאה כלשהו, כמו ברכה ראשונה בכלשהו,
גם ברכה אחרונה בכלשהו.
ועוד יותר חידוש כתוב בראש בשם ארי,
שמי שיאכל חצי כזית מזונות או חצי כזית לחם,
לא יברך ברכת המזון ולא על המחיה.
אבל לברך בורא נפשות,
מצד שאסור ליהנות עיני על העולם, על זה בלום ברכה.
אי אפשר לומר על המחיה,
כי זה כתוב, ואכלת, אין אכילה פחותה מכזית.
אין אכילה פחותה מכזית.
אבל לברך בורא נפשות, הרי אומר, צריך לברך בורא נפשות אפילו על פירור מזונות או פירור ענב או פירור של כל דבר.
אז לפי הרי זה ברור, כמו שאמרנו, שגם ברכה אחרונה,
מטעם אסור לה נותן על המזל. כפשט הגמרא, אני עליתי על זה מלימוד הגברה.
בגברה, כמו שאומר במראה,
הגמרא רצתה ללמוד ברכה אחרונה משבעת המינים, זו ברכה אחרונה, וברכת אחרי האכילה.
והגמרא דוחה, מה, אולי רק שבעת המינים, שהם מינים חשובים.
אבל כל מינים, אולי לא צריך לברך, ברכה אחרונה.
ועל זה הגמרא אומרת, אם כן, מנהלן באמת שם מברכים, כיצד מברכים?
מנהלן שם מברכים על ה...
אלא הסבר ההוא, אסור לענות מן העולם הזה, לא ברכה. אז כתוב בפירוש בגמרא על ברכה אחרונה, שזה מצעד אסור לענות על זה.
והבאתי את הכסף משני... הוא אומר את זה מקור לרמב״ם על ברכה אחרונה.
תראו בפנים, הכסף משנה ראשון בהלכות ברכות.
הקטע השני
או השלישי.
אבל זה מפורש בריב על הטוסות.
ריב על הטוסות אומר שצריך לברך על כלשהו, אפילו מזונות. צריך כזית בשביל על המחיה,
אבל בשביל בורא נפשות, אפילו כלשהו צריך לברך.
למה? כי זה אסור לענות על זה.
אז כמוס ברכה ראשונה, אפילו פחות מכזית מברכים.
אז זה גם ענאה, אז גם לאחריה, אפילו פחות מכזית.
מביא הראש בשם ארי,
שגם אם אכל חצי כזית פת או חצי כזית מזונות או חצי ענב,
חצי כזית ענבים,
בלי בירייה אפילו, בלי בירייה.
מברך,
לא מברך על המחיה ועל העץ,
אבל מברך בורא נפשות.
הטוסות חולקים.
הטוסות אומר,
מי אמר לנו בכלל שיש עניין לברך אחרי האוכל?
אולי הברכה היא רק לפני האוכל.
אדם רעב, אז הוא מברך ל...
קרש בחוץ נותן לו, הוא בא לאכול.
אלא מאיפה לומדים שיש ברכה על האוכל? דומיה דברכת המזון.
אז אם אתה אומר דומיה דשם,
צריך להיות בהנאה של כזית.
מודים התוספות שגם ברכה אחרונה גם מצד אסור לענות,
רק הם חולקים שצריך שיעור.
הם אומרים, מסתבר שברכה אחרונה חייבו רק על הנאה גדולה, הנאה של כזית.
אבל היסוד שאסור,
שצריך לברך ברכה אחרונה משום איסור לענות,
זה גם לפי תוספות. בפירוש, התוספות אומר,
מסתבר שכמו שבברכת על המחיה ועל הגפן צריך שיעור,
מסתבר שברכה אחרונה בכל דבר,
אפילו זה רק ברכה פשוטה, פורה נפשות תוספות קוראים לזה ברכה,
איך הם קוראים לזה?
לא ברכה חשובה, כי אין בה שלוש ברכות, זה רק בורא נפשות רבות וחסר אונן.
מברכים שעקר זוח וברא מה שצריך לאדם.
יש בתוספות,
בדף ל״ז, ביאור המילים בורא נפשות רבות וחסר אונן, מה שבלעדיהם לא יכולים לאכול, כהון לחם ומים.
על כל מה שבראת,
על כל הדברים שלא נחוצים לחיים,
לחיים מספיק תאכל לחם ומים.
אבל אנחנו מברכים גם על כל מה שבראתה,
לחיות בהם נפש כל חיים.
כבוד הרב,
על פי הסוד זה בגלל גלגולי נשמות שיש בפירות הנוסח הזה.
זאת אומרת,
בורא נפשות רבות.
הנפשות.
נפשות. וחסר אונן האוכל,
לחם ומים. אני מדבר עכשיו קבולה, קבולה.
אמרתי הסוד.
אבל כבוד הרב, אני יודע שאין לי עסקה עם הקדומה.
לא, לא, אבל אני לא... אבל לשמוע טוב תדבר.
בורא נפשות רבות וחסר אונן זה הנפשות החסרות שחוזרות ומתגלגלות בפירות.
על כל מה שבראתה הם באים, על כל מה שבראתה.
בשביל מה? להחיות בהם.
להחיות בהם נפש כל חי, כי הם אנשיהם עכשיו בעונש.
הם צריכים לרדת כדי לחיות, לחיי עולם.
אז הם יורדים חיים ג'וניברסטריג.
בסדר.
אני שמעתי. זה כתוב! זה לא שני. בסדר.
אבל אנחנו... לא צריכים לרדת כדי לחיות וכבוד עליו. בגמרא אין את זה.
אין בגמרא את זה.
אבל אנחנו בסדר, שמענו דבר יפה. אבל כל סוף מסביר את הפשט.
חסרונן זה המזונות הנחוצים בשביל לחיות, לחם ומים.
אתה רואה בשואה,
קיבלו פרוסת לחם ליום וכוס קפה.
למה נתנו קפה? לא יודע. למה בזבזו קפה? אני לא יודע.
אנצים בזבזו קפה? לא יודע.
למה מה... אבל מה שכתוב, כתוב ככה. הטויספס אומרים שבעצם לומדים בברכת המזון
שצריך לברך בסוף. הברכה בסוף, לפי הטוירה,
זה וסבעתה.
זאת אומרת, צריך להיות הנועה של שביעה.
תמרות. רגע, רגע. לפי הטוירה.
כן, נכון. רגע, רגע.
עכשיו, החכומים אמרו שיברך בסוף על דברים אחרים.
והחמירו על עצמם
לברך אפילו על כזית. זאת אומרת,
לכתחילה הם סמרו שצריך יותר מזה, קבייצה.
אבל החמירו על עצמם. מחלוקת לא, יותר מזה צריך כדי שביעה.
כן, אבל אני שומדת. הרי ביצה וכזית זה מחלוקת בנים. לא, זה כן, אבל אני אומר רק שזה שיעור החילה.
שיעור החילה
זה קבייצה. קבייצה לפי, על אין הלכה, כן. הלכה כזית.
החבירו עד כזית, לכן השם נושא להם פנים.
הרי כתוב, למה השם נושא?
ניסה שפנה בלילך אומר הם נושאים לי פנים אז אני אשא להם פנים אם הם ברחים אותי על הנוער כזאת קטנה איך אני לא אשא להם פנים אבל צריך כזית כן אז אומר התוספות
גם בורא נפשות צריך הנאה חשובה אין לך מקור לברך גם אחרי האוכל
כל המקור הוא ממה שמצאנו בתורה אז צריך שיהיה הנאה חשובה כזית
ברכה ראשונה בכלשהו
ואסור לענות בכלשהו כמו פסומים גם בכלשהו מריח קצת כבר אתה צריך לברך על זה לומדים במקום אחר
מכל הנשמה תהלליה
למה צריכים פסוק הטיפוקים אסור לענות מן העולם הזה
אז נדמה לי שכתוב שרק הנאה שנשארת אבל הנאה שאולי על זה הנאה שנכנסת לגוף
לכן צריך פסוק גם כל הנשמה שאפילו ריח טוב צריך לברך
על כל פנים מה שאנחנו אומרים שמי שאוכל מזונות
פירות שנשתבחה בעין ישראל יש שתי סיבות שהוא מתחייב בברכה
א' כתוב בתורה וברכת מצאת עשה
אולי על המעלה עם האנשאלות זה דראבונן
ועוד שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה
לכן דעת רי
שצריך לומר אם תאכל חצי זית תברך ברפשות אבל לא רבע על זית
אפילו על מזונות
אבל אנחנו לא קיימה לן כמורי הטוס עוד דוחה את דברי רי
מסתבר שברכה אחרונה לא חייבו אלא בכזית הנאה חשובה
וגם הרמב״ם פוסק
שבהתחלה וכל דהוא אבל ברכה אחרונה יש בה שיעור
אפילו שזה משום אסור לענות על העולם הזה בלא ברכה הרי הכסף המשנה מביא מקור לברכה לא נאמר
ואסור לענות לעולם הזה בלא ברכה וזה צריך שיעור
טוב צריך שיעור
עכשיו יש שאלה בפוסקים משנה ברורה בראש י' מביא בשמו מגן אברהם
אם אחד יאכל חצי זית
מפירות שנשתבחה בהן חצי תמרה הוא חצי כזית מתמרים
וחצי כזית אגוזים
אגוזים לא נשתבחה בהן ארץ ישראל
אם יאכל אפילו כזית אגוזים לא יברך על העץ
רק בורא נפשות
אבל התמרים צריך לברך על העץ אבל אין שיעור הוא אכל חצי זית מזה וחצי זית מזה
אז יש אחרונים שאומרים
זה לא מצטרף
למה כי חיוב על המחיה אין לך על העץ אין לך לא אכלת כזית
וחיוב
וחיוב בורא נפשוט אין לך לא אכלת כזית מאגוזים
אבל וכי האיסור לענות מן על מה זה רק משאר מינים
ומשבעת המינים אין איסור לענות?
לפי דברינו הרי גם זה יש בו חיוב אסור לענות
רק תמיד הברכה ברכת על המעין שלוש פותרת
גם את האיסור הזה הנה בירכתי אסור לענות על מה זה ברכה
הנה ברכתי ברכה מעין שלוש אפילו שהעיקר ברכה מעין שלוש זה מן המצווה
שכתובה בתורה אבל היא ברכה מלאה, בירכתי
אבל איכל שאכלתי רק חצי זית שאני לא מברך על העץ ועל המחיה
אבל יישאר איסור לענות מן העולם הזה ולא ברכה רק מה אין שיעור גם על זה יש שיעור אז על זה יצטרף עם האגוזים
חצי כזה תמרים וחצי כזה תגוזים יצטרף
המשנה ברורה בשם מגן אברהם אומר ש...
מצטרף
בסימן רשיות
שמה מובא על השיעור של הברכות
אבל אחרים מפקפקים בזה
אחרים מפקפקים כי יש משנה במסכת מעילה
יש משנה במסכת מעילה
המשנה אומרת
כל ששיעורם שווה
וטומאתן שווה מצטרפים זה עם זה
המשנה מדברת לגבי טומאה
למשל נבלות
כל הנבלות מצטרפות זה עם זה
תיקח חצי כזית חתול מת וחצי כזית כבש מת
או רבע מזה ורבע מזה ורבע מנבלה של שור
שור מת
כל הנבלות
מצטרפים לטומאת נבלה
כיוון שדינם שווה
ושיעורם שווה טומאתן שווה
נבלה מטמאה במכה ובמסה גם
וטומאתה שווה ושיעורם שווה אז כל הנבלות כל סוגי הנבלות מצטרפים
ואותו דבר בשרצים
שזה טומאת שרצים זה טומאאה
יש לה דינים אחרים
אמנם השרץ הוא אב הטומאא
והנבלה היא אב הטומאאה ומטמאים אדם להיות ראשון
רק יום אחד הוא
טובל באותו יום וערב שמש הוא כבר מותר לאכול בתרומה
ואותה טומאאה
אבל יש הבדל בשיעור
ששרץ מטמא בקע עדשה
ונבלה בקע זית
אז כאן הטומאאה דין אותו דבר שמטמאה טומאת ערב זאת אומרת יום אחד
כי הסרץ הוא אב הטומאאה והנבלה אב הטומאאה
אז הם טמאים אותה טומאאה
אבל בשיעור הם לא שווים
זה בכע עדשה וזה בכע זית
אבל למשל כל הנבלות כולן בקע זית כל אחד בכע זית היה פה
אז גם חצי חצי הם מצטרפים אותו דבר בסרצים אומר רשי דף יוזן במחילה
החולד והעכבר מצטרפים לקע עדשה
הם שרצים, שרצים מטמאים, שרצים מתים
לטעה מתה
זה מטמא
לא כל דבר הוא מטמא
יש שרצים, שמונה שרצים, לא כל השרצים מטמאים
אבל השרצים שמטמאים החולד ועכבר כתוב בפרסת שמיני כתוב. אז מי שאירים חוץ בכבוד הרב עכבר מת אז הוא צריך ללכת למקווה?
מי שאירים?
מה זה צריך ללכת? בשביל מה צריך? אז שיישאר טומאים, מה יקרה?
יש טומאת קרי שעזרה חייב ללכת בשביל ללמוד תורה ותפילה אבל בשביל שאר טומאות לא גזר עזרה
אתה יכול להישאר טומא, לא יקרה כלום היום
אפשר בטומאה?
כן, כבוד הרב שואל שאלה
אדם שאכל
נבלה או טרפה
כזית אחד
אז הוא טמא, טמא ממש, טמא ממש לא כפי שנוגע בשפתיים, לא בגלל שנכנס לזה כי בית הסתרים לא מקווה טומאה אם הוא אוכל עוד כזית הוא מוסיף עוד טומאה?
טומאה על טומאתו? לא, לא. מה לא?
אם הוא אוכל טומאה? אם הוא אוכל טומאה? אם הוא אוכל טומאה הוא אוכל טומאה? זה אותו דבר. אם נגע
לא! אותו דבר נגע. הוא נשאר באכילה!
אז יש דינים שאוכלים טמאים מטמאים
אפילו בלי מגיעה, וזה אפילו אוכלים דרבנון, אפילו אוכלים שהם ראשון.
נגיד אכלתי אוכל שנגע בו שרץ, מת, שנגע בשרץ מת, אוכל,
זה ראשון לטומאה אוכל.
אוכלים טמאים זה טומאה דרבנון, זה מה שקוראים טומאת הגבייה.
מדרבנון, כי אוכל ראשון לא מטמא אדם.
מרבה בבא קמא.
אבה טומאה מטמא אדם וכלים,
ראשון לטומאה לא מטמא אדם וכלים, מטמא אוכלין ומשכין, אבל לא...
אז מה שלמדנו במשנה... אבל לא קיבלתי תשובה. מי שאוכל טונה ואוכל כזית זה אותה טומאת.
הוא נטמא יותר.
אדם שעבר עבירה אחת. אדם שנטמא וחזר ונטמא וחזר ונטמא. יש תוספת בטומאה. לא, זה רק, יש, בטומאת מת יש מה שקוראים טומאה בחיבורי.
אם אדם כבר נטמא במת
והוא עוד נוגע במת,
זה גורם שמי שיגע בו
יהיה גם
עבירה טומאה.
זה טומאה בחיבורין וזה לא פשוט טומאה בחיבורין דאורייתא,
מחלוקת רמב״ם ברייבד, אם זה דאורייתא עוד רבים.
זוהי אין שאלה טובה. הקודם לא יבחן אותי, אני עוד מעט אעשה אותי עם הארץ.
לא, לא לרב אני שופט שאלה, לא לזה.
אדם מכר כל החיים שלו לביילס וטרייבס,
ואדם מכר רק פעם אחת שיעור כזי.
אותו דבר.
טומאה, מה זה טומאה?
זה ראייה,
שור עליו של רוח טומאה, זה בגרסון. כבוד הרב עוד פעם שאלה. הוא כבר בלהימה יש להוסיף אותי. כבוד הרב עוד פעם שאלה.
בן אדם עבר עבירה אחת במזיד, הוא נקרא רשע,
ואדם עובר כל החיים שלו במזיד. זה כן, בעבירות כן.
אותו דבר.
לא, אבל מה טומאה, מה זה?
כתוב שכל בן אדם שעובר עבירה,
אז רוח טומאה שורה עליו. כן, אבל כבודו צריך להבדיל
בין רוח טומאה של העבירות
לדיני טומאה וטהרה.
בטומאה וטהרה, הטומאה לא חלה על טומאה. אני כבר טמא גם הוא.
אבל רשעות, אדום יכול תרשך קטן, תרשך גדול.
אבל אני חושב שכבוד הרב, כי הנה מטהר בן אדם,
הוא שאכל כל כך הרבה זל, לפי השיעור שהוא אכל.
בעבירות, מצד עבירות.
הגיינם זה לא מקווה.
זה מקווה גדול. זה מקווה מעבירות, אבל לא מטומאה.
בכל אופן, אני חושב שחופץ חיים... זה מקווה פסול, אין שם מגשמים.
יש שם אש.
בכל מקרה, אני חושב שחופץ חיים בנדחי ישראל.
יש לו ספר,
שמו ממי שתלוי כמה אדם נטמא יותר, ככה הוא צריך להזדכח בגהנטים. לא בענייני טומאה, זה בעניין רשעות טומאה, רוח טומאה של עבירות.
לא טומאה וטהרה של התורה. כן, אבל מחמת... רגע. טומאה וטהרה כבר ספלת טומאה, הוא כבר טמא. כן, רק שמעתי, אבל מחמת הטומאה שנוספה ונוספה ונוספה ונוספה מהאכילה,
הוא צריך להיטהר יותר ויותר ויותר בגהנט.
בסדר, אין בינינו ויכוחים.
או!
לא, אני אומר האמת, אני מסכים. לגבי עבירות,
ורוח הטומאה של העבירות,
אדם שעשה יותר עבירות הוא יותר מרוחק,
הוא יותר, בוודאי, רשע,
רשע גדול, אינו דומה.
אפילו אין קוברים אדם בעל עבירה אחת לאדם בעל שתי עבירות.
ואין קוברים אדם... רשעים גדולים זה רשעים חד-גדולים.
נשרפים על יד נסכלים.
ולא...
כל... יש דרגות בעבירות.
מי שחייב סקילה לא ייקבר על יד נשרפים.
נשרפים הוא הרכב שדים.
הוא רק עשה עבירה שיש בה שרפה לא סקילה.
אז יש דינים במסכת סנהדרין.
זה בענייני רשעות.
אבל בענייני טומאה וטהרה,
אם אדם כבר טמא, אז כמה תוסיף לו טומאה על טומאה טומאה?
הוא כבר טמא.
רק אם יש תוספת, זה אמרתי, טומאה בחיבורין,
זה מצאנו, הרמב״ם לומד את זה, הרי שזה מטמא בגדים
מהלוחמים של מדיאן,
שאמר להם...
טוב, אז הרב, כבוד הרב, תן לי להמשיך את השיעור.
הרב לא יודע, אנחנו כבר נתנו שלושה שיעורים.
אז מה יהיה?
שעה כבר לא נענו. -כן.
אין לי בעיה, אבל יש מסיבת ראשון. -אז אני מוכן,
מה, אני רק מסיים,
יש פה דבר עמוק,
שאותם שמפקפקים אומרים, אני אגמור רק מה שאני אמרתי,
הרי לכאורה זה שני דינים,
שיעוריהם שווים,
ואין דיניהם שווים, אין טומאה. פה זה לא טומאה.
אדם שאוכל כזית מחשיבת המינים, כזית, מחייב אותו ברכת, איזה ברכה?
על העץ או על המחיה.
אדם שאוכל אגוזים וכזית, שיעורם שווה,
אבל אין דינם שווה, זה מברך בורא נפשות.
על זה שאומרים,
כשאין אותו דין,
כמו שמת ונבלה, לא מצטרפים.
כזית מן המת מטמא אדם
להיות אב הטומאה, כי המת הוא אבי אבות,
והאדם הוא אב ויכול לטמא עוד אדם לערב שמש.
אבל נבלה עושה רק ערב שמש. אז זה דינים שונים, שני טומאות ואותן השיעורים,
לא מצטרפים.
או טומאתן שווה ושיעוריהן לא שווה, גם לא מצטרפים.
למשל, טומאת השרץ והנבלה.
הטומאה היא אותו דבר ערב שמש, אבל זה שיעורו בכה עדשה,
אבל זה שיעורו בכזית.
אז שאין שיעורים שווים,
אבל טומאתן שווה, לא מצטרפים.
או שיעוריהן...
רגע, אז כמה יצטרכו בשביל, לא יצטרפו בכלל?
-לא, אם יש חציקה עדשה וחציקה זית נבלה, לא טומא בכלל.
לא מצטרפים.
אז כאן גם כן,
אכלת כזית המחייבת על המחיה,
וכזיהי תמחו בורי נפשות.
אומנם שיעורים שווים, אבל דיניהם אינם שווים.
אז הם אומרים שלא יצטרפו.
ועל זה אני דורש שזה לא דומה בכלל,
כי שמה הטומאות הן דינים שונים. טומאת מת זה טומאה אחרת.
טומאת שרץ זה טומאה אחרת. -אבל פה הטעמים שווים.
אבל פה החיוב הוא,
אסור לענות לנעלם על זה בלא ברכה.
אז נכון שהברכה היא, כשאכלתי כזית, מברך על המחיה,
אבל כשלא אוכל כזית,
מצטרף לחייב בורא נפשות לפחות.
דבר עמוק להסביר את זה יפה, אז אני, אין לי זמן... בגלל, בגלל פשוט שאסור ליהנות מן העולם ללא ברכה.
אבל, טוב, אבל,
אבל הרי, מה תגיד? הרי החיוב תמיד זה בשביל
טוב, אז אנחנו נמשיך פעם הבאה נהסביר את הדבר הזה.
רבי חנניה בן עקשי אומר, עשה כרוז בו החזקה בישראל,
לפיכך חרבה להם תורה ומצדות, שנאמר,
ה' חפץ מעם צדקו,
יגדיל תורה ויאדיר.
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.