עין יעקב - ברכות פ"ד-פ"ו | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העניין יעקב, אנחנו בפרק חמישים עשרת ברכות, דף ל״א עמוד ב״א פ״ד.

אמר רבי אלעזר מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שקראו לקדוש ברוך הוא צבאות.

עד שבת חנה וקרעתו צבאות.

אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם

מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך

ליתן לי בין אחד מהם?

הרי בראת מלא צבאות בעולם, תן לי בין אחד.

אותה חנה ידועה שתיקנה את התפילה ותתפלל חנה,

שדיברנו עליה בשבוע שעבר,

שראה אותה אלי ויחשביה לשיכורה.

משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שעשה סעודה גדולה וזימן

כל בני עבדיו וכל בני עירו לעבדיו. ובא עני אחד ועמד על הפתח,

אמר להם, תנו לי פרוסה אחת

ולא השגיחו עליו, דחקו אותו.

דחק ונכנס אצל המלך, הוא עבר את כל הגדרות, נכנס למלך ואמר לו,

אדוני המלך, מכל סעודה גדולה שעשית, אתה לא יכול לעשות איזה מנה אחת

כמו שצריך, בהכשר טוב, מה, תראה איזה שולחנות פתחת פה,

איזה משקאות הבאת, איזה סלטים.

קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת, מה ביקשתי? כולו לחם.

יש פסוק

שם נאמר, אם רעו תראה.

אמר רבי אלעזר, אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

אם רעו מוטב,

ואם לאו,

תראה.

כיצד?

מה עשתה חנה? עשתה לומדס.

אמרה, לא מזמן ראינו את

הדין של פרשת סוטה, הפרשה הקודמת.

אמרה,

אם הקדוש ברוך הוא לא רוצה להביא לי

מה שנקרא,

בטבע,

אני אתחכם עם הקדוש ברוך הוא. מה אני אעשה?

אני אלך ואסתר מפני אלקנה אישי

ויקנא בי, יגיד, איפה היא הלכה אתמול בלילה, אה?

שעה עשר ישתה כל כבודה בת מלך פנימה.

איפה היא הלכה?

מה היה איזה שיעור, משהו, הרצאה?

כנראה שהיא הלכה עכשיו, השם ישמור ויציל,

לדבר עבירה.

וישקני, ייקח אותי לכהן, וישקני מי סוטה,

והן אתה עושה תורתך פלסתר.

רגע שברוך הוא לא כתב סתם דברים.

למה?

כי נאמר במדבר ה' ונקטעה ונזרעה זרה.

אם חס ושלום, חס וחלילה, האישה הזו קלקלה באמת,

הייתה להלה ולשבועה בתוך עמה, בתניך צבא ואיכך נופלת.

אבל אם לא,

אז הקדוש ברוך הוא ייתן לה

להפך ממה שחשב עליה, ייתן לה בן.

אז אמרה לך, אני אעשה ככה בעורמה, אני אעשה קומבינה כזאת לפני הקדוש ברוך הוא, וככה אני אעשה פתרון.

אומרת הגמרא, ניחא למאן דאמר, אם הייתה עקרה, נפקדת. שפיר, טוב, אלא למאן דאמר, אם הייתה יולדת בצער,

מה זוכה אותה אישה שהלכה ושתתה את אותם מהמרים המערערים?

יולדת ברווח, נקבות

יולדת זכרים, קצרים יולדת ערוגים,

שחורים יולדת לבנים.

אומרת הגמרא, מהי כלמי אמר,

דתניה וניקתה ונזרעה זרה, מלמד שאם הייתה עקרה,

נפקדת.

מפה באה ולמדה חנה את הדבר הזה שיכול לעשות כביכול את העניין הזה כלפי קודשא בריך.

דבר רבי ישמעאל אמר לרבי עקיבא, אם כן ילכו כל העקרות כולן ויסתתרו, כולם ילמדו מחנה לעשות כזה דבר.

וזו שלא קלקלה, נפקדת,

אלא מלמד שאם הייתה יולדת בצער, יולדת ברווח.

קצרים יולדת ארוכים, שחורים יולדת לבנים.

אחד יולדת שניים.

מהי אם רעו תראה?

דיברה תורה כלשון בני אדם,

בעוני אמתיך וזכרתני ולא תשכר את אמתיך ונתת לה אמתיך.

אמר רבי אלעזר, אמר רבי יוסי בחנינא,

שלוש עמתות הללו למה?

אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

שלושה בדקי מיתה בראת באישה.

ואמרי לה, שלושה דבקי מיתה

בראת באישה.

מה זה דבקי מיתה?

דהיינו, דבקי לשון בדיקה.

אומר רשי הקדוש, בדקי מיתה שהאישה נבדקת בהם בשעת סכנה.

שאם יימצא בה אחד מהם, תמות.

כן, ואמרי לה, שלושה דבקי מיתה בראת באישה.

דהיינו, דברים המדבקים אותה למיתה, לעונש,

שקרוי מיתה.

ומה הם?

אנחנו מזכירים אותם כל ערב שבת, זה משנה במסכת שבת,

לגבי פרק בימי מדליקים.

שם כתוב על שלושה דברים,

נשים מיתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנידה ובחלה ובהדלקת הנר.

אז העניין זה של שמירה של נידה נטהרת כדת וכדין,

סופרת לעצמה, כפי שאתה אומר את זה, ספרה לה וכו', וכן על זדך, מקפידה על הכל.

כמו שצריך,

הלכות ריחוק, קרו, וכן על זדך. וחלה,

דהיינו על עניין של הפרשת חלה. עכשיו, לאחרונה, הרבה שאלות של הפרשת חלה.

עשינו ככה, שכחנו להפריש, מה לעשות,

פה, שם, הדברים האלו היו דברים שאם לא לומדים אותם היטב, חס ושלום, חס וחלילה, לא משתכחים.

יום אחד שאל שאלה, הוא אומר, את הפרשת חלה אשתי עטפה בנייר כסף

ושמה את זה בתוך התנור יחד עם החלות.

חלות במגש נפרד, אבל זה עם הנייר כסף על ה...

נו, חתיכת ברזל הזה, הפסים.

שמה את זה.

הכל נאסר או שהכל בסדר?

מה אומרים?

לאחד כזה.

אה?

עכשיו זה האיסור הזה, בולע,

לא האיסור.

זה עטוף בנייר כסף. יפה.

עטוף בנייר כסף, אין שום בעיה, הכל בסדר, נותר במקומו.

איזה איסור יש פה?

אין פה איסור. האיסור הוא לא לאכול.

הדבר עצמו אסור? הוא לא אסור. אסור באכילה.

בסדר?

והיה ואם הוא יתערב בפנים בתוך הבצק עצמו, אז מה עושים?

באמת יש לנו בעיה. כל הבצק,

אין תקנה.

אבל אם לא הפרישה מלכתחילה, מה עושים?

יכולה גם להפריש לאחר שנעשו חלות.

אוספת את הכל, עוטפת את הכל. גם אם עשתה חלבי בתנור אחר, בשרי בתנור אחר, או פרווה, ורוצה להפריש מהם,

קערה על גבי קערה,

מברכת על הפרשת חלל, לוקחת,

נגמר הסיפור.

כל זמן שלא הפרישה, יכולה להפריש.

אפילו לאחר ההפייה.

בסדר?

אז זה דברים שאם אדם לא לומד אותם כהוגן,

חס ושלום חס וחלילה יכול להיכשל בהם.

זה לא העיקר לאפות חלות.

גם לדעת, הלכות, הפרשת חלה וכו'.

ידעתם שאת הקמח, אם ניפיתם אותו,

ואחרי שבוע הוא שהה במקרר, צריך לנפות שוב?

הוא יכול להתליע בשנית, אפילו שהוא במקרר,

הוא מקפיא לו.

במקרר הוא יכול להתליע שוב פעם.

לכן צריך שוב פעם לנפות אותו, לא לסמוך על זה שניפיתי וזהו, הכל בסדר.

אז שלושה דברים, נידה, חלה והדלקת הנר.

וגם לגבי הדלקת הנר, האישה צריכה לשמר את הדבר הזה. כתוב שאם פעם אחת פספסה,

אז נותנים לה עונש לכל החיים, עד מאה ועשרים, שמדלקת נר נוסף.

לכן, האשכנזים באמת נוהגים שהנשים שלהם מדליקות

כל בן וכל בת, כנגד כל בן וכל בת נר.

לכן אצלם תמצא את,

זה נקרא כזה או חנוכיה כזו, איך זה נקרא?

איך?

שנדלרם?

כן,

אז יש להם כמו כזה פעמות אחת שהוא יוצא ממנו הרבה קנים וכולי, כמספר הילדים.

יש פה אחד, ברוך השם, זכה לשמונה עשרה ילדים.

תחשבו איזה

שנדלרם, יש לי אשתו ככה, השתבח, שמונה עד משהו ככה.

כאבוקה, דמיה.

יפה. אז ואלו הן נידה, חלה והדלקת הנר.

כלום עברתי על אחת מהן, ככה טענה חנה לפני הקדוש ברוך הוא, וכי עברתי על אחת מהן?

ולא עברתי על עניין של נידה, לא עברתי על עניין של חלב, ולא עברתי על עניין של הדלקת הנר.

יפה. ונתת לה מתיכה זרע אנשים. מהי זרע? נשים אמריו גברה בגוברין.

גבר שהוא גבר.

זה נקרא זרע אנשים.

למה יש גבר שהוא אישה?

ודאי.

מצין, you השם ישמור ואציל, יש כאלו שהם

נוהגים או מתנהגים או מדמים עצמם, וכן על זה הדרך.

זה מוגדר כגבר שהוא אישה.

כן?

אומרים שנזכה לבן זכר. לכן אומרים, יפה, שנזכה לבן זכר.

למה דווקא בן זכר? יש בן שהוא נקבה?

כי זה תלוי בקדושה וטהרה בזמן,

והדבר תלוי בדברים שבן איש לאשתו.

כך כתוב, ברגע שאדם חושב בקדושה וטהרה ובתפילה והכול,

אז הקדוש ברוך הוא מזמן לו מה שנקרא בן שהוא הגון.

אבל אם חס ושלום, חס וחלילה, הוא חושב על דברים אחרים.

חס ושלום, הילדים הללו יוצאים, ילדים שאינם מאורגנים.

ושמואל אמר זרע שימשך שני אנשים. ומה הנינו?

מי אותם האנשים שנמשכו? שאול ודוד.

הם יצאו,

כן?

מחנה. ורבי יוחנן אמר זרע ששקול כשני אנשים.

ומה הנינו?

פסוק בתהילים צדיק. ושם אמרו משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו.

שמואל הזה שיצא היה שקול כנגד משה רבנו ואהרון הכהן. ורבנן אמרי זרע אנשים זרע שמובלע בין אנשים.

קרית הרב דימי אמר לא ארוך ולא גוץ,

לא קטן ולא הלם, לא צחור ולא גיחור ולא חכם ולא טיפש.

אני אישה נעצב את עמך בזה.

אמר רבי יהושע בן לוי מכאן שאסור לשב בתוך ארבע אמות

של תפילה.

האדם מתפלל, לא יושבים בתוך ארבע אמותיו,

לא מהלכים בתוך ארבע אמותיו.

אל הנער הזה התפללתי,

אמר רבי אלעזר, שמואל מורה הלכה בפני רבו היה.

מורה הלכה בפני רבו.

מורה הלכה בפני רבו מה דינו?

חייב מיתה.

שנאמר, וישחטו את הפר ויעבירו את הנער אל עלי.

משום דבר ישחטו את הפר הביאו את הנער אל עלי.

אלא אמר להן עלי קראו כהן

ליתי ולשחוט.

חזינו שמואל דאבו מהדרי בתר כהן למישחת.

אמר לו, למה לכו להדורי בתר כהן למישחת? שחיטה בזרקשרה, מה אתם צריכים להביא פה עכשיו?

הייתוהו לקמא דעלי אמר לה מינה לך,

מאיפה לך הדבר הזה, שחיטה בזרקשרה? אמר להם, הכתיב, ושחט הכהן את בן הבקר?

אלא ושחט את בן הבקר. מכאן שאף זר מותר בשחיטה,

ולאו דווקא כהן, והדה.

יפה.

והקריבו הכהנים, כתיב, מקבלה ואילך מצוות כהונה.

ומכאן לשחיטה שקשרה בזר.

אמר למימר, שפירקה אמרת, מיהו מורה הלכה בפני רבחת?

אמרת דבר טוב, אבל אתה מורה הלכה בפני רבך.

וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

את יחנה וכצבך כמה.

חנה צווחת, מה היא אומרת?

אני האישה הניצבת עמך בזה. אמר לה, שיבכי לי דעני שיהו,

ובאי נא אחמא ואייב לך רבא מיניה.

תני לי להתפלל עליו שהגוש ברוך הוא, מה שנקרא, יעניש אותו, כי הוא מורה הלכה בפני רבו וחייב מיתה.

ואני אתפלל בשבילך, שמה?

שיהיה לך בן אחר, תחלופה, תקבלי משהו יותר טוב.

ואייב לך רבא מיניה, יביא לך משהו יותר רציני.

האמרה, לא.

אל הנער הזה התפללתי, אותו דווקא אני רוצה.

וחנה היא מדברת על איבא,

אמר רבי אלעזר משור רבי יוסי בן זמרה.

על איסקה ליבה, אמרה לפניו ריבונו של עולם, כל מה שבראת באישה לא בראת דבר אחד לבטלה. עיניים לראות,

אוזניים לשמוע,

חותם להריח, פה לדבר, ידיים לעשות בהם מלאכה, רגליים להלך בהם.

דידים להניק בהם. דידים אלו שנתת על ליבי למה.

למה לדת אם אני לא יכולה להניק בהם, אין לי תינוק?

לא להניק בהם, תן לי בן ואניק בהם.

יפה.

אמר רבי אלעזר משור רבי יוסי בן זמרה, כל היושב בתענית בשבת, קוראין לו גזר דינו של שבעים שנה.

בעיקר ההלכה באמת אסור לאדם להתענות בשבת מלבד

תענית חלום, תענית חלום, חלם חלום רב וכולי וכולי, יכול להתענות בשבת. שאר התעניות הן מתענות בשבת, חוץ מעשרה בטבת,

שיצא כך,

כמובן מנשמיה, שעשרה בטבת לא נופל אף פעם בשבת, אבל אם

מסדרי הלוחות וכולי,

וקדוש ברוך הוא היה רצונו שהעשרה בטבת ייפול בשבת,

גם היו מחויבים להתענות כצוד, כדוגמת צום יום הכיפורים.

אז כל היושב בתענית בשבת קוראים לו גזר דינו של שבעים שנה, ואף על פי כן חוזרין ונפרעים ממנו דין עונג שבת.

על עונג שבת שהוא פספס, הוא יענש.

למה לא אמרת קריאת שמע כמו שצריך? לא היית חולה וחלום.

לא אמרת קריאת שמע, זלזלת במצוות קריאת שמע כמו שצריך,

אז זה העביר אותך לכל מיני חלומות כאלו.

אז לגבי עונג שבת, יתבעו אותו מן השמיים, כי הוא התענה,

אבל באמת יש לו מעלה שקוראה לו גזר דין של שבעים שנה. כמובן שהוא עומד בתשובתו כמו שצריך.

אם נעשה תשובה ויהיה רשע כל ימיו, מה יעזור שנקרא גזר דינו של שבעים שנה, ואחר כך הוא יקבל עונש על הכול?

ומה יתקנתם? מה תקנתו של אחד כזה? אמר הרב נחמן בר יצחק, להיטיב, טעניתא לטעניתא.

יתענה טענית על

כן, פ״ו. ואמר רבי אלעזר חנא הטיחה דברים כלפי מעלה, שנאמר, ותתפלל חנא על אדוני.

מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה, ואמר רבי אלעזר אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר, ועתה עשה בוטה את ליבם אחורנית.

ועתה,

אמר רבי ישמעאל בר רב יצחק, מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו לאליהו,

דכתיב אשר הרע אותי. מה שאסתירה?

אני גרמתי להם שפרדתי עץ הערה.

ואמר רבחנא בן רבי חנינא, אלמלא שלוש מקראות הללו נטמוטטו רגליהם של שונאי ישראל, זה במירכאות, כן?

חד כתיב אשר הרע אותי, וחד דכתיב, הנה כחומר ביד היוצר, כן אתם בידי בית ישראל.

וחד דכתיב אסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר. פסוקים ירמיה, יחזקאל,

כן?

רב פאבא אמר מאחיו ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו.

ואמר רבי אלעזר, משה הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר, והתפלל משה אל אדוני,

אל תקריא אל אדוני, אלא על אדוני,

שכן דבר רבי אלעזר בן יעקב קוראין לאלפין עינין ולעינין אלפין.

דבר רבי ינאי,

אמרי מאחיו ודי זהב, מהי ודי זהב?

אמרי דבר רבי ינאי,

כך אמר מוישה לפני הקדוש ברוך הוא בן ראש העולם, בשביל כסף וזהב שהשפט עליהם לישראל, עד שאמרו די, הוא גרם להם שיעשו את העגל.

אם לא היה להם כסף וזהב, מה היו עושים את העגל? מעשבים? כל דבר היה נשרף.

ועוד לא היה להם כסף וזהב, אז הם הרשו לעצמם, מה שנקרא, ברגע שיש לאדם מומן.

אה, יש לו כסף, הוא מרשה לעצמו, אה, בסדר, הכל בסדר, אני מסודר.

עכשיו הקדוש ברוך הוא קצת פוגע לו בפרנסה,

הוא מרגיש כבר לא מסודר,

אז כבר הוא מרגיש קשה. אה, צריך לחזור את הקדוש ברוך הוא.

לא המפעל הפיס יעזור, לא המנהל בנק, לא ההלוואות בריבית,

שום דבר לא יעזור.

צריך אז תגש ברוך. אז אדם מתואר בתשובה, מתפרע לריבונו שלנו, צריך כסף, צריך ממור.

אז ריבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת עליהם, עד שאמרו, די, הוא קרא להם שיעשו את העגל.

אמרי דבר רבי ינאי,

אין ארי נוהם, אלא מתוך קופה של תבן,

אלא

מתוך קופה של בשר,

מתוך קופה של תבן הארי. יצעק עכשיו, לא יצעק שום דבר, זה לא מדגדג לו תבן. תבן זה לבעלי חיים אחרים,

פרעה, כבש, עז.

אני מחפש בשר, מחפש את הסטייקים.

כן, אז אתה אומר לו, אין בשר, וואו, עכשיו מתחיל לנהום פה, לצעוק.

ואמר רבי יהושעי, המשל, לאדם שהייתה לו פרה כחושה ובעלת איברים, האכילה קרשינין והייתה מבעטת בו.

ואמר לה, מי גרם לך שהייתי מבעטת בי?

אה, עכשיו אכלת קרשינין, קיבלת כוח, לבעוט.

אלא קרשינין שהיכלתי, בגלל שאתה תלך לאכול ולא השארתי אותך רבה,

עד עכשיו את מרגישה בישמן ישורון והייבעט, אפשר לבעוט.

ואמר רבי חייא ברא ואמר לו רבי יוחנן,

משל לאדם אחד שהיה לו בן,

אכילה ואיש קרוב ותלה לו על כיס צווארו,

תלה לו כיס על צווארו,

והושיבו על פתח של זונות.

מה יעשה אותו הבן שלו יחטא?

אמר רבך פרד רבו נאמר רב ששת, היינו דמרין שם מלא קירסה זנה ביש,

שנאמר כמרעיתם ויזבאוס עברו וירום לבם על כן שכחוני.

אתה שם אותו עכשיו שם בפתחו של גהנום ואתה רוצה שהוא לא יקפוץ פנימה?

רוצה להתעניין מה זה גהנום?

רב נחמן בר יצחק אמר מאחה וירם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך ורבנן אמרה מאחה ואכל וסבב את השן ופנה.

מביתם אמא מאחה וישמע נשורון ויבעט.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה למוישה

שנאמר בראשי הבית וכסף הרביתי לך וזהב עשו לבעש.

יפה, נעצור פה בעזרת השם עוברים למוסר, כי בלי מוסר בן אדם לא יכול להיות בן אדם.

ממשיכים בדברים הקדושים

של רבנו אלעזר פפו בעל הפה ליועץ.

כן, גרסה.

אמרו רבותינו בשס, הנה הבאת את הספר כרם יהושע, ספר מאוד מומלץ

על איך, כיצד ללמוד וכיצד לשנן ולזכור.

אז בואו נראה גרסה.

אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, לגרוס אנש והדר ליסבר והתייבשס.

אמר רפא בה היא די כנא לא גרסין.

הנה כי כן אין ראוי לתלמיד חכם שיוציא כל ימיו באיום ופלפול וחידוד.

זה טוב לפלפל,

זה טוב ללמוד בחידוד, אין שום בעיה, אבל

צריך גם, בסופו של דבר, לדעת

מה מקור הפלפולים והחידודים.

הלא יחלם מייסע זה נקרא.

אלא יקבע עדים בכל יום ללמוד בעיון כפי כוחו שס או פוסקים, ושאר המפנה עצמו ללמוד בקיאות שס או פוסקים.

וכמו שנכתוב לקמאן בערך לימוד, באופן שתהיה יעדו בכל ויהיה בקיא בכל הדינים כולם.

ומה גם שבמקום להוציא הזמן לעיינו ולפלפל בדברי האחרונים ולבנות ולמצות כדי לכתוב עליהם במידי דלא נפקא מיניה,

להתעסק באותן העיתים ללמוד בקיאות ולהבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד, ללמד, לשמור ולעשות ולקיים.

וזאת תורת האדם הלומד תורה לשמה.

וכל לימודו אפילו כשלומד בעיון ופלפול יהיה בגרסה בפה.

כי גדול מעלת כל תורה ואותיות פורחות,

והכל עולה ובונה בשמיים על יותיו.

ומי שכשהוא לומד יושב בדת ועידו מאבד טובה הרבה.

כמו שנכתוב בערך כל.

ואם כשלומד נראה שיש בו טעות בספר לא ימהר להגיע את הספר ולשנות את הגרסה.

כי כמה פעמים האדם כוזב בדיבורו וסובר שהספר טועה,

ובסוף כשהוא חוזר עוד פעם ועוד פעם הוא מוצא בכלל שהוא למד את זה. הוא לא עשת את הפסיק במקום הנכון.

לא איית את המילה בצורה הנכונה.

אבל באמת דעתו של האדם הוא הטועה.

ולתותא שמענו מרבנו קדישי ששיד המרבה להגיע בספרים תקצץ.

לכן נתנו הגדרה כזו חזקה, כזו חומרה, יד שנוגעת

ומתקנת סתם ספרים שבאמת לא צריכים לתקן, יד כזו חסל וחסרי יד יקצץ בר מיניים.

אלא אם אחר עיון רב נראה לו הדבר בבירור שיש טעות,

אז מצווה כאבד להרים מכשול ולכתוב בגיליון הספר נהיה צריך לומר כך

וזהו דרך ישרה הכל שהיא תפארת לא עושה ותפארת לא מנעדה. בדרך כלל נוהגים לעשות מה שנקרא כוכבית

ולכתוב את ההערה בצד ולא...

כן, אז בואו נראה. ראש ישיבת עץ חיים היה רבי עיסר זלמן מלצו.

הוא מחבר הספרים אבן העזל על הרמב״ם.

מסר שיעור כללי בישיבתו, ובעיצומו של השיעור נכנס תלמיד לתוך דבריו.

התלמיד בפזיזותו הכריז כי רבי עקיבא היגר כותב בספרו להפך מדברי ראש הישיבה.

רבי עיסר זלמן לא הקפיד אלא חייך

ואיר בנחת, מכיוון שרבי עקיבא היגר אמר להפך,

הרי השיעור יבטל.

אני מבטל את השיעור.

עכשיו היה גם כזה מעשה עם הרב שך בפונוביץ',

שאחד הבחורים הקשה עליו קושייה.

ראש שיעור אחר מה היה עושה?

אמר לו, טוב,

קיבלתי את הקושייה שלך, אני אעיין, ממשיך את השיעור הלאה.

מה עשה הרב שך? סגר את הספר בחזרה,

אמר כנראה, ברבים,

כל הישיבה נמצאים,

מי לא, אברכים, בני תורה,

בחורי ישיבות, כולם, עולם שלם של תורה, פונוביץ' נמצא.

אמר, כנראה שלא למדתי את הסוגיה בעיון כמו שצריך מספיק.

אמר, טוב, בעזרת השם נחזור מחר.

סגר בחזרה את הספר, ישב בחזרה ללמוד, פירק את הכול מחדש,

ולמחרת שוב פעם מסר את השיעור.

באמת, אותו בחור צדק.

והוא לא דחה אותו, אמר, לא, אתה לא מבין, לא יודע, מה אתה מתערם, מה אתה צועק, מי אתה, מה אתה.

זו הענווה האמיתית של גדולי עולם.

ולכן גם רבי סר זלמן מלצר לא הקפיד,

אלא חייך עיר בנחת, אמר, מכיוון שרבי עקיבא אמר להפך,

אז אני מבטל את השיעור שלי.

אולם היות ולא ראיתי עדיין את דבריו, כמדומני שמותר לי לסיים כעת את שיעורי,

כדי שאני אראה את הדברים האלה, ככה, קצת תירוץ יפה.

התלמיד הוציא את ספרו של רבי עקיבא איגר, ואין שובי דבריו, אך הוא נידע מכך שטעה.

הוא היה בטוח שהלשון של רבי עקיבא זה כמו שהוא אומר.

ופרסום בארמוס זה שהראש שיבה אמר את הלשון הנכונה,

והוא בעצמות אבא.

מחשבה.

והבנתו בדברי רבי עקיבא איגר הייתה שגויה וזיכרונו הקלוש היה בעוכריו, ודמעה דבר שלא נכתב כלל, השם ישמור.

ולאחר השיעור ניגש התלמיד הנכלן לרבי עיסר זלמן מלצור וביקש מחילה.

אולם רבנו השתפך בחיוב נלבא ואמר, מה בכך?

אדרבה, אדם טועה, טועה וטועה, ולפי גודל החריפות, גודל השיבוש.

אל לך להתבייש בטעות שלך. ככל שאדם חריף,

כמו שאנחנו רואים, משובשים יותר. ככל שהם חריפים, כרגע משובשים.

ופעם אחת ישב רבנו במסיבת תלמידי חכמים.

אחד הנוכחים השמיע לפניהם חידוש שחידש.

אולם ידוע הכל כי חידוש זה מפורסם ונכתב כבר בספרי האחרונים.

רבנו עמד על המשמר במשך כל האספה ועיניו מרמזות,

לבל ינסה איש מהלומדים להזכיר את מקור הדברים שעלי השמיע.

ובנוסף הוא... כדי שאותו אחד לא יתבייש.

בנוסף הוא עמד והרחיב את דבריו של אותו אדם והסבירם ביתר הבנה והכל כדי שלא יעלב אותו בן דורא.

כמובן, ודאי שאדם מחדש חידוש שהוא רואה אותו בספרים אחרים.

צריך לומר שגם חידש אותו וגם רואה אותו בספרים אחרים, למה? הוא אומר דבר... ואם הוא אמר את זה בשם מישהו אחר?

כמו שאמרו חז״ל, האומר דבר בשם אמרו, מביא גאולה לעולם.

אבל פה מדובר במקרה שהוא לא ראה או לא ידע, וכל החידוש כולו כפי שראו אחרים את זה בספר. לכן כדי שלא יתבזה אותו יהודי,

כדי שלא ייחלם,

אז באמת הוא שם, מה שנקרא, את עיניו עליהם, כדי שלא יוכלו,

חס שלום, חס וחלילה,

לגרום לו לאיזה בושה או משהו.

כן, אז זה מה שאומר הפה ליועץ, ואם שלומד נראה שיש טעות בספר, לא ימהר לעשות הגה.

שוב פעם תחזור.

שוב פעם תחזור.

שוב פעם תחזור,

ואז אולי באמת תגיע למסקנה, לדרך האמת, כיצד ללמוד.

ישבתי בעבר,

היה איזה ויכוח עם כמה תלמידי חכמים בשבת,

לגבי איזו הלכה מסוימת.

מה פתאום, ככה ההלכה צריכה להיות, ככה...

צריך להסתכל בפנים, לראות גם את האותיות בקטן.

אז בואו נשב בתחילת הסוגיה, ישבנו והכול,

והראיתי להם תוספות מפורש, גמרא מפורשת, הכול שלא כמו שהם טוענים.

זה לא דרכם, דרכם לא הדרך הנכונה.

באמת חזרו בהם.

כי בן אדם שלא רואה את הדברים לעומק,

רואה אותם ככה מלמעלה, או שומע אותם,

או חשב שראה, או חושב שידע,

זה דברים ודאי שהם שגויים וטועים.

לכן גם כשאדם מוציא מהפה שלו משהו, הוא צריך לבדוק, לחקור,

ולדרוש

בדרשת וחקרת,

והנה אמת בסופו של דבר. אם הדבר אמת, באמת אתה יכול להוזים פיך, אם לא אמת,

חס ושלום, חס וחלילה,

אדם יכול לבוא מידי מכשורו. ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן.

רבי יחנן בן אשר אומר,

רצה ראש ברוך הוא לדקות ישראל ושקרא בה להם תורה ומצוות שנאמר,

אדוני חפץ אמן צדקו והגדיל תורה.