עין יעקב - ברכות פ"ז-צ"א | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב,

אנחנו בפרק 50, עשרת ברכות, דף ל״ב, עמוד א',

אות פז פז.

פז.

וידבר אדוני אל משה,

לך רד כי שכחת עמך.

מהי לך רד?

אמר רבי אלעזר, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

משה,

לך רד מגדולתך.

ולמה?

כלום נתתי לך גדולה לעצמך אלא בשביל ישראל.

עכשיו שישראל חטאו למה לך גדולה?

מיד תשש כוחו של משה

ולא היה בו כוח לדבר כיוון שאמר לו הרף ממני ואשמידם.

לא היה לו מה לומר.

אמר משה,

דבר זה תלוי בי.

מיד עמד ונתחזק בתפילה וביקש רחמים עליהם.

כדי שמה?

לא כדי שיורידו אותו מהמשרה.

לא זה מה שפחד משה.

אלא פחד משה שחס ושלום חרון אף אדוני יפגע בעם ישראל. זה מה שהוא פחד.

היום הוא מפחד בגלל הכיסא. לא, ייקחו לי את המשרה, ייקחו לי את הכיסא.

אז יאללה, בואו אני אעשה מה שצריך לעשות.

מה שיהודי צריך לעשות, הוא חייב לעשות.

כי ככה הקדוש ברוך הוא צריך ומצווה אותו,

ורוצה ממנו ושואף ממנו,

שיעשה בשביל הכלל.

כמו שהרב משתדל ומאיר את עיניהם של אותם

השוגים והטועים, ואת עיניהם של ישראל, ואלו שרוצים לקבל, ואלו שלא רוצים לקבל,

לכולם הוא מדבר.

כמו שאמרו חז״ל, אשרם מדבר אל אוזן שומעת.

אבל לעשות את הפעולה חובה לעשות. ולמה? כמנהיג, כגדול.

מאיפה זה נלמד ממשה רבנו?

משל למלך בשר ודם שהיכה את בנו.

כעס על בנו, והיה מכה ומכה גדולה.

והיה אוהבו יושב לפניו,

והיה מתיירא להצילו.

כיוון שאמר אלמלא פלוני יואבי היו יושב לפניי, הרגתיך?

אם לא היה פה האוהב שלי,

הייתי הורג אותך עכשיו.

אמר,

דבר זה תלוי בי.

מיד עמד והצילו.

מיד עמד והציל אותו.

לכן, היות והאוהב לא היה נמזר, הרגת ברוך הוא מיד היה מכלל.

מי זה האוהב, במשל שלנו?

משה רבנו.

אלמלא משה רבנו, שהוא אוהבו של המקום ברוך הוא, היה הקדוש ברוך הוא אוהד עם ישראל.

ועתה הניחה לי,

אמר רבי אבהו,

אלמלא מקרא זה אי אפשר לאומרו, מלמד שתפסו משה לקדוש ברוך הוא כביכול. אפשר לתפוס את הקדוש ברוך הוא? אין לו גוף, אין לו דמות הגוף.

מלמד שכביכול תפסו משה אל הקדוש ברוך הוא כאדם שתופס לחברו בבגדו,

אוחז בו.

ואמר לפניו,

ריבונו של עולם,

אין אני מניחך עד שתמחל ותסלח לעוונותיהם של ישראל.

יפה.

ויעשה אותך לגוי גדול, אמר רבי אלעזר, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

ומה כיסא של שלוש רגליים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך?

כיסא של רגל אחת, איך יכול לעמוד לפניך בפני כעסך? מה התכוון משה לומר?

אמר משה רבנו, מתי שהקדוש ברוך הוא, אתה כעסת,

זכות של שלוש רגליים, הכוונה, האבות הקדושים אברהם רגל, יצחק רגל, יעקב רגל,

לא עמדה לפניך.

אז כיסא של הרגל הרביעית במרכבה, שזה מוישה רבנו,

יעמוד לפניך?

זה מה שיחזיק את הכיסא?

ראיתם פעם כיסא שעומד על רגל אחת?

יש כזה כיסא,

אבל הלאטוטן מחזיק אותו על האף,

מחזיק אותו בשיניים,

מחזיק אותו באצבע.

אבל מציאות שכיסא יעמוד על רגל אחת, מה פתאום?

אצל הקדוש ברוך הוא כן.

ומי זו הרגל?

משה רבנו בכבודו בעצמו.

זאת אומרת, שלוש רגליים

הקדוש ברוך הוא

לא נותן להם להעמיד את הכיסא.

ומי הם אברהם, יצחק ויעקב? שהייתה להם זכות.

ואנחנו כבנים משתמשים בזכות הזו בכל תפילה.

אלוהי אברהם, אלוהי יצחק, אלוהי יעקב, האל הגדול, הגיבור והנורא, מה אנחנו משתמשים?

ופה עומד לנו זכות אבות בתפילה.

אבל פה, כשהקדוש ברוך הוא חס ושלום רצה לכלות את עם ישראל,

לא עמדה להם זכות אבות.

רק זכותו של

משה רבנו שהוא הרגל הרביעית.

ולא עוד, אמר משה, אלא שיש לי בושת פנים מאבותיי.

מה יגידו אבות הקדושים?

או,

תראה את הפספוס הזה.

צריכים לשמור, כן.

משה רבנו, כזה קטנצ'יק, והוא הצליח לעשות כזה רעש גדול בשמיים.

אז יש לי בושת פנים מהם, שלא יאמרו, ראו מה פרנס העמיד להם.

ביקש גדולה לעצמו, ולא ביקש החיים עליהם. אם אני לא אבקש גדולה, מה יגידו? אה,

תראו, העמיד על עצמו, העמיד הגדולה בפרנס,

ובמקום שהוא יבקש, הוא רק לקח מהם.

למה כתוב שמשה רבנו נתעשר מהפסולת של הלוחות

הראשונים שהוא שבר? אז הנה, העמיד פרנס. הפרנס הזה יתעשר, הפקיד הזה נהיה עשיר והכול בסדר, כמו האלה שבכנסת.

כן?

כל הבחירות, איך אומרים את הפתגם הידוע?

כל הבחירות, הקירות מדברים אליך. אחרי הבחירות אתה מדבר

לקירות.

אז ראו מה פרנס העמיד להם.

ביקש גדולה על עצמו ולא ביקש עליהם רחמים.

לכן, מה אומרת התורה? והעירך על משה את פני ה' אלוהיו.

זו המנגינה של אחינו בני אשכנז.

משה רבנו בכבודו ובעצמו מחלה,

מחלה, כן? נמחת את פניו של הקדוש ברוך הוא. לא מוכן לוותר, ריבונו שלו, אלא מתי תציל

את עם ישראל.

ואם לא,

חס ושלום ומחני נמי ספרי, אני מוכן שתמחק אותי.

אבל הגדוש ברוך הוא מבטיח לו, ממך אני אוציא.

דור חדש, עם חדש. לא, לא, לא, ריבונו שלום, תשאיר אותם, תשאיר אותם.

וייחל משה, אמר רבי אלעזר,

מלמד שמשה יתפלל עד שהחלה.

אביה אמר עד שהחלעו לה קדוש ברוך הוא.

מה הכוונה החלעו? לא מלשון חולי,

אלא הכוונה מלשון הפצרה.

דהיינו, עד שהגדוש ברוך הוא אמר לו, טוב, די, בסדר.

סלחתי כדבריך, כמו שכתוב הפסוק.

וראה ואמר עד שהתיר לו נדרו,

ככתיב,

ככתיב ואחריו היכל משה,

וכתיבה אותם לו יחל דברו,

ואמר מר הוא אינו מחל אבל אחרים אוכלים לו.

ושמואל אמר עד שמסר עצמו למיטה עליהם, שנאמר, ואם אין,

מחני נא, אמרה ואמר רבי יצחק אמר,

עד שהוחל עליהם מידת רחמים.

משה רבנו לא זז מתפילתו עד שהקדוש ברוך הוא לא שינה והפך את מידת

הדין

הקשה והחזקה למידת הרחמים הרפה והרקה.

רבנן אמרי חולין הולך לעשות כדבר הזה.

כן?

תניא, רבי אליעזר הגדול אומר, מלמד שהתפלל משה עד שהחסדו אכילו. מה יאכילו, אמר בלעזר? אש.

של עצמות. מהי אש של עצמות?

אשתא דגרמא.

יפה.

אז אש של עצמות.

הלאה.

זכור לאברהם, ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת עליהם בך. מהי בך?

אמר רבי אליעזר אמר לפניו ריבונו של עולם מלמלא בשמיים וארץ,

השבעתי להם, הייתי אומר.

מה שמיים וארץ בטלים אף שבועתך בטלה עכשיו?

שבשמך הגדול נשבעת מה שמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים?

כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמי עולמים.

וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אשר אמרת מבעי אלה.

היה צריך לומר אשר אמרת. מה זה אשר אמרתי?

מה, משה רבנו מדבר או גדיש בורוך הוא מדבר? גדיש בורוך הוא הבטיח את הארץ, לא משה רבנו?

אמר רבי אליעזר עד כאן דברי תלמיד מכאן ואילך דברי הרב.

רבי שמואל בר נחמני אמר

אלו ואלו דברי תלמיד הן.

ואריק אמר, דברים שאמרת לי, לך אמור להם לישראל בשמי,

הלכתי ואמרתי להם לישראל, משמך, ועכשיו מה אומר להם?

הרי עד עכשיו אמרת לי,

בסנה,

שאם ישאלו אותי מה שמך, נתת לי סימנים, הכל, בסדר.

אבל עכשיו שאני הולך לבשר להם שאתה הולך להשמיד אותם, מה אני יכול להגיד להם? גם את זה אתה מסרת לי? גם את זה אתה אמרת לי?

אפשר לשלוח אדם לומר דברים שכאלו?

יפה.

עוד פח,

מבלתי יכולת ה', משה רבנו מוצא תירוץ.

זה הקדוש ברוך הוא, מה הוא אומר? שמא יאמרו אומות העולם, למה? יאמרו הגויים.

מה יאמרו הגויים?

אה, כנראה הקדוש ברוך הוא, חס ושלום,

לא יכל להחזיק את כל הדור הזה של המדבר.

והיה הרבה הוצאות,

והיה הרבה מזון ומים וזה שחסר, אז למה? אז הוא מתחיל לסנן.

מתחיל להרוג, כמו שעושים שם בגבול סודאן.

כן, בסעודיה, מתחילים לרסס.

בסין, עוברת רכבת, לא אכפת להם. מי שלא הרים את

הבסטה שלו בזמן, הרכבת ממשיכה לנסוע.

למה? פחות מיליון, לא משנה.

שם יש כל כך הרבה שלא צריך.

זה כמו זבובים מתים, להבדיל.

ופה בא משה רבנו ואומר, שלא יאמרו אומות העולם, כזה דבר שהיות והקדוש ברוך הוא לא יכל, אז הוא הורג אותם.

יכול השם מבה ילה?

אמר רבי אלעזר, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, ריפונו של עולם עכשיו עם רוע עובדי כורבים, תשש כוחו כנקבה,

ואינו יכול להצילן.

הכניס אותם לברוך, למדבר, וזהו, לא יכול להציל אותם.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, בן אמרם,

והלא כבר ראו ניסים ונפלאות וגבורות שעשיתי להם עליהם.

מה השאלה בכלל?

מה, הם לא ראו את כל הניסים ונפלאות? יש מחלוקת הרי בהגדה.

כמה ניסים ונפלאות היו?

במצרים היו או על הים היו? איפה היה יודע? מאן דאמר, קרא, מאן דאמר, קרא, מאן דאמר, קרא.

אז הם לא ראו את כל היכולת,

כל הניסים ונפלאות שגבי שבור הוא עושה.

אמר לפניו ריבונו של עולם, עכשיו יאמרו לפני מלך אחד יכול לעמוד.

לפני שלושים ואחד מלכים אינו יכול לעמוד?

מול פרעה יכולת, עכשיו שלושים וחצי מלארים, כנראה שאתה לא יכול, כי הם יגידו.

אמר רבי יוחנן מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה למשה,

תראו מה זה קדוש ברוך הוא,

מוריד את הכובע בפני מוישה,

ואומר לו ריבוי נפשי לאי לאום,

מוישה אתה צודק, סלחתי כדבריך, אני מקבל את התשובה, מקבל את התירוץ.

שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך,

טענה דבר רבי ישמעאל כי דבריך עתידין העובדי כוכבים שיאמרו

אשרי תלמיד שמודה לו, או שרבו מודה לו.

ואולם חי אני,

אמר רבי יצחק מלמד שאמר רבי גוש ברוך הוא למוישה, מוישה חייתני כדבריך,

אתה על ידי הדברים שלך גמרת לי כביכול חיות.

מה גוש ברוך הוא, יש לו את העניין של חיות, מוות, חס ושלום.

אלא מה חיות כלפי דבריהם של אומות העולם.

שאומות העולם עכשיו לא יהיה להם שום דיבורים ושום תירוצים.

זה הסבר של רשי בפני האומות, חייתני בפני האומות, יפה, פט.

דרש רבי שמלאי

לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך יתפלל.

מנהלן ממוישה תכתיבה את חנן אל ה' בעת ההיא, וכתיב ה' אלוהים עתה אכילותה,

וכתיב בתרי ברנה ואראת הארץ הטובה.

אמר רבי אלעזר, גדולה תפילה יותר ממעשים טובים,

שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבנו, ואף על פי כן לא נענה במעשיו, אלא בתפילה,

שנאמר, אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה. דרשו חז״ל, הכוונה בתפילה.

וסמיך לעלה ראש הפסגה.

ואמר רבי אלעזר, גדולה תפילה יותר מן הקורבנות,

שנאמר, למה לי רוב זבחיכם, וכתיבו פרוסכם כפיכם.

אמר רבי יוחנן,

כל כהן שהרג את הנפש,

הלכה פסוקה בשולחן ערוך,

כהן

שהרג את הנפש, לא יישא את כפיו,

שנאמר ידיכם דמים מלאו.

ידיים שלך צריכים להיות נקיות, למה?

לקורבנות, לשחוט את הקורבנות, לשחוט הכול.

אם אתה הרגת את הנפש,

אי אתה יכול לשמש לפני הקדוש ברוך הוא?

הן בזמן שבית המקדש קיים, הן בזמן הזה.

יש בזה שאלה שהביאו פעם לפני הרב זילברשטיין

לגבי אדם שנסע באיזה כביש,

אי שם בערים המצויות בעולם,

סיבוב שם כנראה היה רוכב אופניים, משהו, וגוי, ולא יודע אם זה גוי או לא גוי,

נפל לתהום שם.

מה צריך לעשות? האם הוא כהן? כן לעלות, לא לעלות?

נידון ארוך.

יפה.

ואמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה שנאמר,

גם כי עזעק ואשבע סתם תפילתי.

ואף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו שנאמר, שמעה תפילתי ה' ושבתי האזינה אל דמעתי על תחירש.

ואמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש,

נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשריים, שנאמר ביחזקאל ד'

ואתה בן אדם כך נראה מחוות ברזל ונתת אותה קיר ברזל בינך ובין העיר.

אמר רבי חנין אמר רבי חנין הכל המעריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם

מנהל הנימוי של רבנו שמר ואתפלל אל אדוני

וכתיב בת רבע ישמע אדוני אלי גם בפעם ההיא איזה פעם

שהוא אמר לו על עם ישראל הנה ואמר רבי חייה בר אבא אמר רבי יוחנן הכל המעריך בתפילתו מעיין בסוף בא לידי כאב לב

שנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב

מה הייתה כאן די יעסוק בתורה שנאמר ועץ חיים תאווה

ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר העץ חיים היא למחזיקים בה

זאת אומרת הגמרא לא כאשר אה דמעריך ומעיין בה אה דמעריך ולא מעיין בה. ואמר רבי חנין בחנינא

אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קבל אל אדוני חזק ומציבך וקבל אל אדוני.

תענו רבנן ארבעה צריכים חיזוק ואלו הן תורה

או-הו כמה חיזוק זה צריך

ומעשים טובים

תפילה

ודרך ארץ תורה ומעשים טובים מנין שנאמר

רק חזק ואימץ מאוד לשמור לעשות ככל התורה, פסוק ביהושע א',

חזק בתורה ואימץ מעשים טובים.

תפילה מנין שנאמר קבל אל אדוני חזק ויאמץ ליבך וקבל אל אדוני וקבל אל אדוני ראשון.

תפילה

ודרך ארץ מנין שנאמר חזק ונתחזק בעד עמנו.

צדיק.

ואמר רבי אלעזר גדולת הענית יותר מן הצדקה מה טעם זה בגופו וזה בממונו.

רבא לא גזרת עניתא ביומא דעיבה

משום שנאמר סקות בענן לך וענן לך מעבור תפילה.

יפה.

כן.

צדיק א' עת אומר ציון עזבני אדוני וה' שכחני.

היינו עזובה היינו שכוחה.

אמר ישלאכי שאמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם. אדם נושא אישה על אשתו ראשונה. זוכר מעשה ראשונה?

עתה עזבני ושכחתני.

עת תשכח אישה עולה. אמר גדוש ברוך הוא ביתי שתים עשרה מזלות בראתי ברקיע.

ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל.

ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלושים לגיון.

ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלושים רהתון.

ועל כל רהתון ורעתון בראתי לו שלושים קרטון.

ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלושים גסתרה,

ועל כל גסתרה וגסתרה תליתי בה שלוש מאות ושישים וחמישה אלפי ריבוע של כוכבים כנגד ימות החמה.

שלוש מאות שישים וחמש.

וכולן לא בראתי אלא בשבילך, ואת אמרת עזבתני ושכחתני.

אה כיצד?

התשכח אישה עולה?

אמר הקדוש ברוך הוא כלום, אשכח עולות, אלים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר?

אמרה לפניו ריבונו של עולם, הואיל ואין שיחחה לפני כיסא כבודיך,

שמא לא תשכח לי מעשה ההגה.

עכשיו, על הצד ההפוך.

אולי חסר שלום תזכור לי תמיד מעשה ההגה.

אמר לה גם אלה תשכחנה.

תשכחנה.

אמרה לפניו ריבונו של עולם, הואיל ואין שיחחה לפני כיסא כבודיך, שמא תשכח לי מעשה סיני.

אולי תשכח מעשה הר סיני?

אמר לה ואנוכי לא אשכחך.

והיינו דאמר רבי אלעזר אמר בירושי אמה היא תכתיב גם אלה תשתכחנה זה מעשה העגל. ואנוכי לא אשכחך זה מעשה שנאה.

כן,

סיימנו באות צדיק א' כולל.

מוסר מוסר.

כן.

גערה.

גערה היא צריכה לגעור בעוברי עבירה עם מבין שתחת גערה במבין.

כך כותב שלמה בן הלך במשנה יז יוד.

אבל יותר טוב לדבר בלשון רכה, כי לשון רכה תשבר גערים.

והגערה גוררת כעס לגוער ומחלוקת וקצתה מן הנגער. כי לא כל אדם מקבל גערה, ובפרט בזמן הזה.

אפילו הבנים הקטנים אינם מקבלים כל כך גערה מאביהם ומאמם. מה אתה, מה את אומרת ללישון?

מה את אומרת לקום? מה את אומרת לאכול?

לכן זו דרך ישרה שיעבור לו המוכיח לדבר בלשון רכה וחכם, מתוק,

חלק משמן.

ולא ידבר קשות אלא יהיה חיכם המתקים, ובפרט אם הוא בפני אחרים ובפני רבים, לא ייגר בחברו שנמצא.

שהוא מלבין בפני חברו ברבים, שהמורה באותנו זכרם לברכה שאין לו חלק, כלל הרבה.

ולכן מאוד צריך להיזהר בזו, ובפרט בבית הכנסת.

להיכנע משום כבוד מורה בבית הכנסת שאסור לגעור,

ואפילו אם רואה בחברו שעושה עגל מזהב.

חס ושלום, לא ייתן בקולו כל עוז לגעור בו,

כי נפשו הוא חובל,

והרי זה דומה למכבס בגדיו נגד השמש.

הבגדים מתלבנים והוא נעשה שחור.

וזה רמז אפר הפרה שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא.

כך זה שמבקש לתקן את חברו והוא מתקלקל, מה זה שווה?

וכבר פירשו רבותינו זכרם לברכה בערך טז עמוד ב', על הפסוק הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא,

שתנאי מצוות התוכחה הוא שלא ילבין פניו ולא יישא חטא.

לכן היא בא אלה עפרו שמאיסורה ילך אצל חברו.

וידבר דבריו בינו לבינו, בינו המשיח.

או ימתין עד שימצא עמו יחידי ויוכיחנו

על פניו באופן האל, לפי מה שהוא אדם ולפי צורשה.

ולעולם ראוי לדבר בקול נמוך ובשפה רפה,

כי זה מורא על הענווה וכניעה.

וכתיב ושפלת מארץ תדברי ומעפר תישך ימרתך.

בקול כסילים בגערות הבל הם המעשה תעתועים לשומעים,

מבלבלים ומטעים.

אבל דברי חכמים שבנחת נשמעים הם,

וערבים ומתקבלים לשומעים.

כן.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן.

רבי חנא בקשה אומר, התגש בכל דקות ישראל.

ויגרנו בעליהם תורה ומצוו... אה, רגע, רגע, רגע, רגע, לפני.

יש פה מייסה,

מהמלבים הקדוש.

רבנו הגדול, לוחם מלחמת הקודש, רבי מאיר ליבוש, זכותו תגן עלינו.

עוד פועל?

המלבים. היה כלפיד אש לפני המחנה במלחמה במשכילים.

אקטואלי.

רוחות ההשכלה והרפורמה נשבו אז באירופה

וחילו כל חלקה טובה.

רבים נהרו אחריהם,

חשבו שדרכם ייסוגה בשושנים.

מקסם שווא היה זה,

ותנועות אלו נגסו חלק בעם היהודי.

רבים המשכילים והרפורמים התבוללו ועבדו בין הנוכרים.

רבנו המלבים מחוכמתו הרבה ובכוח תורתו ידע להיות

כתריס בפני הפורענות.

הוא ידע להשיב כסילים כאיוולדם.

למרות שהוא סבל רבות ממלחמתו,

ישב בבית הסוהר, גורש ממשרות רבות, וכל זאת עקב רדיפת המשכילים שיראו מכוח השפעתו ומחוכמתו.

סוגרים הרצאות?

אך הוא לא נרתע כלל ולא חט עד יומו האחרון.

אחד המשכילים הטריד את המלבים בדברי הבל ורעות רוח, ובין השאר ציין אותו משכיל כי יש שיבוש,

חס ושולם,

בדברי הקודש.

אמר לו, אתה צודק, ישיבו רבנו.

במגילת אסתר כתוב שתלו את ויזת על העץ,

והנה הוא עומד לפניי ויזת.

פנה פעם משכיל אל המלבים.

הוא ביקש שהרב ימצא לו היתר לעשן בשבת.

משכיל הרב, אתה כבוד הרב, לא יכול בלי סיגריה, תן לי היתר לעשן בשבת.

דרך שינוי, דרך שינוי, ענה לו רבנו.

אם האש תהיה תדיר בתוך פיך,

העישון יהיה מותר.

באחד מימי הפורים קיבל המלבי משלוח מנות, ובתוכו

פסלון של חזיר קטן נטל המלבי עם תמונתו ושיגרן למשכיל.

ורשם שם, אתה שלחת את דמותך ואני שולח לך את תמונתי.

ומשכיל אחד לגלג על רבנו,

ואמר, בידוע שכשרואים רב צריך לקום לכבודו. מה יהיה הדין אם רואים רב וכלב ביחד?

לקום או לשבת?

אין הלכה ברורה בזה, ענה לו המלבי.

דין זה תלוי במנהג. בוא ונצא לרחובה של עיר יחדיו, ונראה מהו המנהג כאן.

אתה הרב, אני הרב ואתה הכלב, נראה מה ינהגו כאן.

ברוך, אדוני. אה, רגע, הנה עוד אחד.

וכשהמלבי מתמנה לרב באחד הערים, הוא הגיש את התפטרותו כעבור זמן קצר.

וכששאלו אנשי הקהילה מדוע אינו רוצה לשהות במחיצתם,

השיב רבנו מפני שזו השאלה היחידה שנשאלתי מאז שהגעתי לכאן,

לכן כנראה שאין לכם שאלות. לא צריך פה רב.

כל התשובות הללו שוכיח רבנו המלבי בשבת לשונו, ורבות נוספות היו על משכילים שמטרתם הייתה לקנטר.

אך את מי אשר ידע רבנו שניתן לקרבו וחפץ הוא בדרך הטובה,

המושתתת על אדני התורה והעירה, נהג בו רבנו באצילות,

ותוכחתו הייתה מעודנת.

הוא הקדיש את חייו לבאר את התנ״ך כולו, יש פירוש המלבים על התורה.

על פי דברי חז״ל, בכדי להראות כי דבר מדבריהם לא נפל,

של חכמים.

מטרת חיבורו הייתה לסייע בידי התוהים והטועים אשר פוסחים על שני הסעיפים.

ובספרו זה זכו לגלות את המאור שבתורה ולשוב לכור מחצבתם.

רך כקנה וקשה כארז היה רבנו הכל לפי צורך והשעה.

גדולי הדור העריצו וכשעבר על יד העיר בריסק יצאו כל אנשי העיר לקראתו ובראשם רבנו בעל בית הלוי

ונרות בידם בצהרי היום.

צהריים? הם הדליקו נרות

כדי לקבל את פניו ולאחר פטירתו של המלבי מספידו רבנו יצחק אלחנן.

ובין הדברים אמר גאון יחיד בדורו צבי תפארתו פארו והדרו.

איזה השכבות עושים היום, אה?

רבנו נחו מהורדנה אמר עליו הגדול בענקים שלא הניח כמותו.

רבים מגדולי הדור אמרו כי אילו היה כותב ספר על השס כדוגמת ספרו על התורה לא היה ניתן שוב לחדש מאומה על סוגיות השס.

מפני שבעומק עיונו הוא היה נוגע בכל הנקודות

שעליהן מתבססים האחרונים בפלפולים בגמרא.

רב מאיר לייבוש נולד בשנת תקסט לאביו רבי יחיאל מיכאל בעיר ולוציסק,

נתייתם מאביו בהיותו בגיל שש.

גדל וחונך על ידי אביו חורגו רבי אריה לייב אב בדין ולוציסק,

למד גם אצל רבי משה הורוביץ את חוכמת הנסתר אצל אדמו רבי צבי הירש בזדיצ'וב ומצעירותו נודע כעילוי מופלא.

לחם רבות במשכילי הדור ועקב קרא נאלץ לפרוש פעמים רבות במשרותיו,

אך לא אמר נואש ונשא את דגל היהדות הנאמנה בכבוד. הוא זקף את ראשה של היהדות החרדית באירופה בעימותים המשכילים,

כן בוורשה כרב,

קומפנה, בוקרש.

בה הוביל ובא לבית הסוהר בעיצומה של דרשה בשבת

מחמת הלשנות של מתנגדיו המשכילים ממנה עבר לעיר לונציץ.

נפטר ביום א' דראש השנה בשנת תרמ' ובכל מקום אליה הגיע בשורת פטירתו עשו אבל ומספד גדול כיאה לגדול הדור בכל מחמני התורה.

מספריו שחיבר

פירוש נרחב על התורה בבקיאות ובעומק,

ספר ארצות החיים,

אוצרות השלום,

מגילת סתרים,

איילת השחר,

שירי הנפש,

משל ומליצה וארץ חמדה. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חנן בקשר אומר הזרש, ברור לדרגות ישראל לפי גרם בעמדות המצוות של מר עונה, חפש ממנציקו, יגדידו תורה.