פרשת וארא | הרב אורי יצחק

\n - - - לא מוגה! - - - \n 

ברוכים הבאים לפני שנדבר בעזר השם יתברך על הפרשה יש לנו להשלים קצת מהשבוע שעבר בשבוע שעבר דיברנו בין השאר על העניין של האמונות טפלות או התבטאויות לא נכונות 

והשבוע שוב מישהו אמר משהו שאמרתי שאני אסב את תשומת לב הציבור גם לעניין הזה שהרבה אנשים שהם שומרי תורה ומצוות לא שמים לב ואומרים את הביטוי הזה יש כאלה שאומרים כאשר אדם עושה איזשהו מעשה טוב, מוצלח וכדומה 

אז אומרים לו אני מוריד בפניך את הכובע גם זה מושג של גויים, של נוצרים, זה לא שייך לעם ישראל אצלנו לא מורידים את הכובע לכבוד שום אדם הכובע הוא לכבודו יתברך אצל הנוצרים הם נוהגים ככה כשמכבדים מישהו להוריד את הכובע לכבודו 

אצלנו אין דבר כזה אנחנו שמנו את הכובע לא לכבוד אנשים, לכבוד בורא עולם ולכן לא מורידים את הכובע לכבוד שום אדם 

***

הפרשה הקודמת בסוף הפרשה, שלוש מילים אחרונות בסוף פרשת ויחי כתוב "וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם" (בראשית נ, כו) עוד פעם, הפסוק אומר "וַיָּמׇת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים, וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם" 

שאלתי את עצמי למה כתוב "וַיִּישֶׂם" היה צריך להיות כתוב ויושם או אם זה אחים וישימו וישם מה זה "וַיִּישֶׂם"? 

ועוד הם שני יו"דים לא הסתדר לי חיפשתי 

ואז מצאתי שבעל הטורים אומר כדי שיהיה מצוי להם בצאתם משם 

אז מה זה קשור לזה שכתוב "וַיִּישֶׂם" שני יו"דים? 

אז חיברתי את זה ויישם זה כאילו כתוב אם תפריד את שתי התיבות ותכניס ה' בין השני יו"דים יוצא ויהי שם לכן כתוב "וַיִּישֶׂם" לא מלשון ההשמה אלא מלשון זה שהוא שם ויהי שם דהיינו ויהי שם כמו שאומר בעל הטורים כדי שיהיה מצוי להם בצאתם משם אבל עכשיו זה קצת יותר מסתדר כי אחרת לא ברור מה זה "וַיִּישֶׂם". 

***

עוד דבר שחשבתי לומר לכם שהוא עדיין מפרשת שבוע הקודמת כתוב "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכׇּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים" (בראשית מח, טז) 

עכשיו תראו לפני הפסוק הזה מה כתוב? - כתוב ככה "וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר, הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכׇּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טו-טז)

אז תכף נחזור לזה אבל לפני כן נאמר ככה אתם יודעים שבערב שבת בליל שבת אנחנו אומרים בליל שבת כשמגיעים מבית הכנסת אז שרים 'שלום עליכם מלאכי השלום' יש כאלה מלאכי השרת מלאכי העליון 

אחר כך אומרים בואכם לשלום אחר כך אומרים ברכוני לשלום או ברכונו אחר כך אומרים בשבתכם ויש כאלה שגם אומרים בצאתכם יש כאלה שלא אומרים בצאתכם 

כידוע לכם שלום עליכם זה לא מזמן התנאים זה לפני כארבע מאות (400) שנה בערך כן, כמו שהרב אלקבץ כתב לנו את לך דודי, אז גם באותה תקופה, פחות או יותר, יש לנו את שלום עליכם, מלאכי השלום. 

ואני שואל את השאלה, למה אומרים בצאתכם? מה, אתה מגרש אותם? ולמה אתה אומר, בשבתכם? כי המלאכים יושבים, המלאכים עומדים. ולמה אתה אומר, ברכוני או ברכונו? המלאכים מברכים, יתברך מברך, הקדוש ברוך הוא מברך. אז מה הולך פה? 

אז רבותיי, צריך לדעת שאנחנו אומרים ברכונו לשלום, על סמך מה שכתוב פה, ב: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי... יְבָרֵךְ" אתה רואה שהמלאך יכול לברך. כי הרי מה אומר רש״י על "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי"? 

מלאך הרגיל ישתלח אליי בצרתי, כעניין שנאמר "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב" (בראשית לא, יא) "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל" (בראשית לא, יג)

 אבל לפני כן, מה אמר יעקב אבינו? הוא אמר ככה "הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה". 

ואז הוא אומר "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכׇּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים" זאת אומרת שהמלאך, יש לו רשות לברך כאשר הקדוש ברוך הוא נותן לו את הרשות לברך. לכן, על סמך זה אנחנו אומרים ברכוני, ברכונו. 

ומה העניין בשבתכם? בשבתכם הרי הם עומדים. 

אבל שימו לב, רבותיי, שבהרבה מקומות בתורה, כשכתוב שבת, לא הכוונה לשבת בדווקא, אלא שבט מלשון עיכוב, להישאר פה. כן? יש לזה הרבה דוגמאות בתורה, כמו לבן שאומר ליעקב, כשהוא יושב אצלו. איך? "שְׁבָה עִמָּדִי" (בראשית כט, יט) אז זה לא הכוונה, תשב עכשיו. 

או בסוכות "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מב) מה צריך לשבת בסוכה שבעה ימים? לא לזוז? לא לעמוד? רק לשבת? זה לא הכוונה לשבת. הכוונה שתשהה שם, השהות שלך תהיה שם בסוכה. כתוב בהלכה, תדור שמה, תלך, תצא שמה, אבל הכול זה הבית. 

ככה זה הדרך. בהרבה מקומות תסתכלו בתורה, דוגמה בקריאת שמע, שאנחנו אומרים "בְּשִׁבְתְּךָ" צריך ללמוד תורה מתי "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ" (דברים ו, ז) אה, כשאני עומד, לא, רק כשאני יושב. זה לא הכוונה. כשאתה נמצא "בְּבֵיתֶךָ" זה הכוונה "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ" לא הכוונה כשאתה יושב בבית. בסדר? 

אז אותו דבר כשאנחנו אומרים למלאכים עניין של ישיבה, אנחנו מתכוונים עיכוב, שישהו איתנו. אז אם אתם אומרים שישהו איתנו, אז למה אתם אומרים בצאתכם? עכשיו אמרת להם, תעכבו, מה אתה אומר בצאתכם? לאלה שנוהגים לומר בצאתכם. 

אלא רבותיי, צריך לדעת שבערב שבת, כשיש קבלת שבת, אז ידוע ששני (2) מלאכי השרת, שהם המלאכים של שבת, מלווים את האדם מבית הכנסת בביתו ולכן מהם הוא מבקש שישהו איתו כל השבת. אבל באותו רגע שנכנסים מלאכי השבת, ואנחנו ישר אומרים 'שלום עליכם' ואומרים את כל הנוסח, אז יש עכשיו החלפת משמר המלכה. מלאכי החול צריכים לעזוב. אז להם אנחנו אומרים 'בצאתכם לשלום'. לא למלאכי השבת שבאו, למלאכי החול שהיו איתנו כל השבוע. להם אנחנו אומרים בצאתכם לשלום. ואז הכל עכשיו ברור, ישתבח שמו לעד, נכון? ישתבח שמו. 

***

טוב, נתקדם לפרשה שלנו, פרשת שמות. כתוב בפרשה "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" (שמות א, א) 

בפרשה ופרשת "שְׁמוֹת" מסופר שציפורה מלה את בנה אליעזר וכמעט שהמלאך מחסל את משה רבנו חלילה. כמו שכתוב בחז״ל שהמלאך בא והיה בולע אותו מראשו עד לירכיו ואחר כך יוצא ובולע אותו מרגליו עד ירכיו כדי שהיא תבין שהבעיה היא בעניין של ברית המילה. ואכן היא הבינה ומיד מלה את בנה אליעזר כמו שכתוב. 

המעניין הוא שבפסוק הראשון של "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" רמוז כל העניינים של הברית מילה בנוטריקון 

"וְאֵלֶּה" ואו לה ראשי תיבות וחייב אדם לימול הבן "שְׁמוֹת" שבת מועד תדחה צוות ברית המילה דוחה את השבת ואת המועד זה "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת" שמ ות "בְּנֵי" בשם נאה ייקרא צריך לקרוא לתינוק בשם נאה 

***

מה זה בשם נאה? לא לקרוא לו בשם של רשעים שאנשים קוראים לילד שלו נמרוד שם של רשע 

חוץ מזה כתוב רבי מאיר בעל הנס אומר בגמרא שהשם של האדם קובע קובע את המהות שלו אז מה זה נמרוד? מרד נמרוד בן אדם קורא לבן שלו טומי בלשון טומאה מה זה טומי? הבל? הבל? אז תלוי יש אחד שיהביל את העולם ויש אחד שמצד שני יכול להיות שיצא 

אתה יודע מה זה הבל בעברית בלשון הקודש? הבל זה אדים יש הבל שיוצא מן הקומקום נכון? מה זה ההבל הזה? זה אדים 

אז כל שם יש לו מהות צריך לשים לב, הלו, אם יש לזה משמעות טובה או משמעות בעייתית יש ילדה, דוגמה, קוראים לו שובל אז זו ילדה שאתה קובע לה שהיא תהיה נגררת כמו השובל שנגרר למה חסר שמות עם תוכן? 

למה צריך לחפש שאנשים קוראים שמות שזה גם טוב לבנים, גם לבנות? מה אתה רוצה עכשיו? שהבן שלך יהיה חצי-חצי? שהבת שלך תהיה חצי-חצי? היום מישהו אמר לי שהוא קרא לבת שלו אביו מחפשים שמות חדשניים, ככה יוצא דופן 

אבל שוכחים שאחר כך הילדים שלהם יוצאים יוצא דופן למה לסבך את הילדים, לסבך את העולם? 

יש כאלה שקוראים לילדים בשמות של אנשים שנפטרו מן העולם בקיצור ימים ובצורה טראגית. למה? אז אם רוצים לקרוא, כי זה איזה קרוב משפחה ש... אז צריך להיות חכמים. 

דוגמה, קראו לו סתם דוגמה, אברהם. אז תכוון על אברהם אבינו, וכל אלה שצריכים לחשוב שזה על שמו של אותו אחד, שיחשבו מה שהם רוצים. אתה, היקר תכוון, זה על אברהם אבינו. כן? וככה זה הדרך, אז צריך לחפש. אם זה מתאים למישהו. 

אנשים עושים בעיות, ואחר כך לילדים שלהם, ואחר כך רוצים לשנות שמות. כבוד הרב, אפשר לשנות את השם? אפשר להוסיף שם? אתם עושים בלאגן עכשיו בעולמות, בעולמות העליונים. זה לא פשוט לשנות שם. גם אם משנים שם, צריך לשנות בשם עצמו. מתי מוסיפים שם? רק אם יש חס ושלום מצב של חולי, כשר, רחמנא ליצלן, אז מוסיפים חיה, חיים, זהו. אבל סתם להוסיף שמות, זה מסבך את העניינים. 

אנשים, אין להם בעיה. יש כאלה בכלל שלא יודעים ששינוי שם צריך עשרה בבית כנסת וכו'. הם ישר הולכים למשרד הפנים, מחליפים שם, ונגמר הסיפור. 

יש אנשים, יש להם שלוש-ארבעה שמות כבר, שהחליפו. עכשיו, לך תדע עד מי לברך. הוא בא לך, תעשה מי שבר, אה? הוא אומר לך רשימה של שמות. לך תדע מיהו. למה לסבך את כל העולם, את כל העניינים? 

כתוב, "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"... "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה" זה השמות "רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן" (שמות א, ב) מה רע בשמות האלה? למה צריך לחפש כל מיני שמות עם בעיות? חסר שמות טובים בכל התנ״ך? 

רק תבדוק תמיד אם ההוא היה זה שאתה רוצה לקרוא, אם הוא היה צדיק או היה בעייתי. אבל גם אם אתה רוצה שמות אחרים וכולי, תתייעץ. 

***

אתם יודעים שלפני כמה שנים, לפני 50 שנה, הגיעו זוג לחזון איש "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) זכותו תגן עלינו. והתייעצו איתו לגבי שם. לא שהם התייעצו, הם ביקשו שהוא ייתן להם שם. 

אז הרב אמר להם, תראו, עד שכבר יש לכם זכות שמשמיים נותנים לכם נבואה לרגע, כי הרי כתוב שברגע שקוראים את השם בזמן הברית, אז נזרקת נבואה בהורים. עד שיש לכם הזדמנות שמשמיים זורקים לכם נבואה, אתם רוצים להעביר לי את הזכות? 

***

אבל זה היה לפני 50 שנה, שאנשים, לא היה להם כל מיני שטויות בראש להכניס כל מיני שמות שאני לא יודע מאיפה הם מביאים אותם בכלל. יש שמות בכלל בלי משמעות. בכלל בלי משמעות, אני לא יודע מה הם רוצים. העיקר זה נשמע יפה, צליל יפה. מה, אתם רוצים ילדים בלי משמעות? 

אבל אנשים לא מודעים לכך, חושבים שזה נחמד, העיקר שיהיה לו שם יפה, שיקראו לו וזה, וחושבים על הקיצור ואיך יהיה. 

***

ריבי מאיר בעל הנס אומר שהשם קובע. זה לא פשוט. והגמרא (יומא פג, ב) מספרת אפילו סיפור שפעם רבי מאיר וחבריו הלכו לאיזשהו מקום והגיעו לפני כניסת שבת לאיזה עיר ורצו להפקיד את הכסף אצל המארח שלהם. ואז רבי מאיר בעל הנס שאל אותו, 

אמר לו, תגיד לי, איך השם של כבודו? 

אמר לו, כידור. 

אמר לו, אה, קידור? אין בעיה. לא הפקידו אצלו את הכסף. הלך לאיזשהו יער, פרדס, לא יודע מה, החביא שם ליד איזה עץ, שם את זה שם. בקיצור, השניים האחרים הפקידו אצלו והוא הכחיש. מאוד. 

אבא של הכידור הזה בא לו בחלום, אמר לו, תדע לך שהוא החביא שם בפרדם. קיצור, סיפור, סיפור. 

כשרבי מאיר במוצאי שבת שמע שהוא לא רוצה להחזיר להם את הכסף, 

אז אמרו לו: איך אתה ידעת? 

אז הוא אמר להם, מה, לא שמעתם מה השם שלו? כידור. מה נאמר על כידור? "כִּי, דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה, בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (דברים לב, כ) הוא הפכפך, הוא מתהפך. היום יגיד לך ככה, מחמר על יגיד לך ככה? השם קובע. השם של הבן אדם קובע. 

***

אז כתוב "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי" אמרנו "בְּנֵי" ראשי תיבות, בשם נאה ייקרא. "יִשְׂרָאֵל" יזמן שכניו, רעיו, אוהביו לסעודה. ראשי תיבות. למה? צריך לעשות סעודת מצווה. אחרי הברית מילה ישתבח שמו. אז "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים" ראשי תיבות, הזהיר במצוות אברהם יינצל מג'הנם. ישתבח שמו לעד. 

אחר כך "מִצְרָיְמָה" מוהל צריך רחיצת ידיים מאחר המילה. זה ראשי תיבות של "מִצְרָיְמָה". 

"אֵת יַעֲקֹב"; "אֵת" זה אליהו תשבי, "יַעֲקֹב" יבוא על קדושת ברית. 

על פעם אחת שאליהו קינא לשם ואמר על עם ישראל שעזבו את בריתו. מאז ציווה אותו השם יתברך, אתה בכל ברית מילה מופיע. מלאך הברית. ישתבח שמו לעד. אז אליהו תשבי, יבוא על קדושת ברית "אֵת יַעֲקֹב". 

אחר כך כתוב "אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" מה זה "אִישׁ"? ראשי תיבות, אביו יברך 'שהחיינו'. 

"וּבֵיתוֹ" ובו ביום ילמד תורה וזוהר. למה? יש את העניין של ברית יצחק שזה שמירה לתינוק. יש עניין כבר מהלילה ללמוד לשמור על התינוק, למה? יש עליו קטרוג. עוד ילד נכנס לעם ישראל, עוד ילד נכנס להיות בנוי, בן זה מלשון בניין, הולך להיבנות, אז יש קטרוג. מה עושים? לומדים תורה, זה השמירה הכי טובה בעולם. 

אז קוראים ללימוד הזה בלילה ברית יצחק. למה קוראים לזה ברית יצחק ולא ברית אברהם? משום שיצחק אבינו הוא הראשון שנימול לשמונה (8) ימים. לכן קוראים לזה ברית יצחק. 

אז "אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" – 'ברכו אלוהים ויקדשו' כל הפסוק הראשון זה נוטריקון בעצם על העניין של ברית המילה. כך מובא בספר כיסא רחמים. ישתבח שמו לעד. 

איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, אז זה הפסוק הראשון בפרשה. 

***

בואו נראה, אני אגיד לכם כמה חידושים מתוקים מהפרשה. הפלא ופלא. אחד החידושים הנפלאים, שימו לב, כתוב שמשה רבנו, הקדוש ברוך הוא משכנע אותו שבעה (7) ימים, שבעה ימים, משכנע אותו ללכת לגאול את עם ישראל.

 ומשה רבנו אומר לו, תשמע, אולי ככה, אולי ככה, אולי ככה. 

עד שבסוף, כשאומר משה "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי" (שמות ד, י) 

ואחר כך הוא אומר, אחרי שהוא אומר לו "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם" (שם יא) וכולי, 

הוא אומר "וַיֹּאמֶר בִּי ה', שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שם יג) 

כתוב ככה "וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא, וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שם יד).

 עכשיו תראו דבר מדהים מה רש"י כותב, רש"י הקדוש? רש"י הקדוש מביא את הגמרא שדנה על זה. על מה? על מה שכתוב "וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה" שימו לב. 

רבי יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה עושה רושם, וזה לא נאמר בו רושם. ולא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון. זו דעתו של מי? של רבי יהושע. 

אמר לו רבי יוסף אף בזו נאמר בו רושם. למה? כי כתוב "הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי" שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן. משה היה צריך להיות כהן. ואהרון היה צריך להיות לוי, אחר למה כתוב "הַלֵּוִי"? מה, אנחנו לא יודעים שהוא לוי? בטח שהוא לוי. אלא מה? הוא היה לוי עד עכשיו, נגמר. עכשיו הוא כהן, אתה תהיה לוי. אתה תשאר לוי. 

אז, והכהונה, הייתי אומר, לצאת ממך, ממשה. מעתה לא יהיה כן, אלא הוא יהיה כהן ואתה לוי. שנאמר "וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי" (דברי הימים-א כג, יד) 

שמעתם? אז יש מחלוקת בין רבי יהושע לבין רבי יוסף. רבי יוסף אומר, זה חרון האף שאין בו רושם. 

ומה אומר רבי יוסף? לא, זה חרון האב שיש בו רושם. עובדה שהורידו את משה כביכול מדרגתו, והוא היה צריך להיות כהן? 

עכשיו תראו דבר מדהים. אם משה רבנו היה כהן, כשיתרו חזר עם אשתו ובניו ממדיין, הרי כתוב שכשמשה הלך לגאול את עם ישראל, אז אהרון בא לקבל את פניו, מה שכתוב. ואז מה? 

הוא אומר לו "מי אלה?" 

הוא אומר לו, זאת אשתי והילדים. 

הוא אומר לו, לא מספיק לנו כל אלה שיש לנו שם במצרים, עם כל הצרות אותם ועוד תגבורת. מה, גם שהם יחנו אותם? גם אותם צריך ש... הבאת לעבדים. 

אז על בניו של משה אין שאלה למה הם לוויים. אבל הבעיה, מה עם אשתך? ציפורם, אתה רוצה שתביא אותה לעבדות? 

אז לכן כתוב שמשה גירש אותה, שילח אותה לאבא שלה. 

לכן כתוב שכשיתרו בא, כתוב שהוא בא "אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" (שמות יח, ב) אם הוא היה כהן, משה רבנו, הוא היה יכול להתחתן איתה? כהן לא יכול להחזיר גרושתו. איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. 

יוצא שאומנם הוא ירד מדרגה של כהן ללוי, אבל מצד שני הוא יכל להחזיר את גרושתו. אז יוצא שגם לשיטת רבי יהושע וגם לשיטת רבי יוסי אין פה חרון אף. למה? כי אומנם הורידו אותו מכהן ללוי, אבל הוא יכל להחזיר גרושתו. 

אז אתם יודעים מה יוצא מזה? מה הלימוד שיוצא מזה? ששלום בית יותר גדול מכהונה גדולה! לפי רבי יהושע, ככה יוצא. שמעתם איזה דבר? ישתבח שמו לעד. איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. 

***

עוד ממתק אני אגיד לכם. תראו איזה דבר נפלא. יש פסוק שכולכם מכירים. כתוב "וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר פַּרְעֹה אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן. אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ, כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר" (שמות ה, י)

כל מי שקורא את הפסוק הזה, מה מבין? כשהוא אמר להם, תשמעו, מהיום אמרו להם, חבר'ה, אין יותר. אין חומרי גלם. לכו תחפשו לכם את החומרי גלם, תסתדרו לבד ושיהיה לכם ברור, אתם צריכים אותה תוצר, אותה כמות. ככה ברור לכולם, נכון? 

תשמעו איזה חידוש נפלא. כתוב "אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן" מה זה, "קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן"? איפה שנאמר, נאמר קיחה זה קנייה, זה קניין. נכון? קיחה, קיחה. נכון? אז קיחה זה לשון קניין. 

אז מה הם אמרו להם? אתם רוצים לשמוע עצה? כה אמר פרעה "אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן" זה כבר לא יהיה בגדר של נתינה, מה שקיבלתם. אתם רוצים? עדיף לכם שתקנו את זה "מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ" עדיף לכם לקנות "מֵאֲשֶׁר" תלכו עכשיו לחפש, ועד ש: "תִּמְצָאוּ" לך תדע אם תספיקו. למה? "כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר" סוף היום אתם צריכים להביא את התוצר, את הכמות המדויקת. לא תביאו, תענישו אתכם, חארם. אבל, כדאי לכם לקנות. 

עכשיו הסתדר לי למה במכת דם, כשבא מצרי לשתות, 

אז היהודי אמר לו, תשמע, אתה רוצה שזה יהיה מים? "שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה" (שמות כב, ה) תחזיר לי את הכסף שלקחתם לי על התבן, עכשיו תחזיר לי במים, מותק. תן לי כסף, יהיה לך מים. לא תיתן כסף, נשאר לך הדם, תשמע על העצה, כדאי לך 'מידה כנגד מידה'. 

אה? מתוק או לא? יותר מתוק ממתוק, ישתבח שמו לעד עולם. 

***

ובכן, עוד דבר ששאלתי את עצמי השבוע, מה ההבדל בין זכירה לבין פקידה? 

תראו, כתוב "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם" (שמות יג, יט) ופקד, מופיע הרבה עניין של פקידה. התרגום אומר שהכוונה זיכרון. כך אומר התרגום על המילה פקידה, בכל המקומות שלנו. למילה פקידה יש הרבה פירושים. זה מסתעף לכל מיני שורשים, אבל אני מדבר פה בעניין של גאולת מצרים. מופיע כל הזמן עניין של פקידה, והתרגום אומר דוכרנא, זיכרון. 

אז אמרתי, רגע, אם זה זיכרון, אז מה ההבדל בין זיכרון לבין פקידה? זכירה ופקידה, מה ההבדל ביניהם? 

יותר מזה, תסתכלו שבשחרית, בתפילת שחרית, בקורבנות, כשאנחנו מתחילים לפני העקידה, אנחנו אומרים, וזכור לנו, ואחר כך אומרים, ופוקדנו בפקודת ישועה ורחמים, ואחר כך עוד פעם אומרים, וזכור. אז מה ההבדל בין זכירה לבין פקידה? 

שימו לב, זכירה זה לזכור. זה בכוח. פקידה זה להוציא לפועל, כמו שכתוב "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה" (בראשית כא, א) לא הכוונה שהוא רק "פָּקַד" אותה מלשון זכירה, אלא התוצאה של הזכירה. התוצאה של הזכירה זה זה שהקדוש ברוך הוא זיכה אותה, להתעבר. אז פקידה זה התוצאה של הזכירה. הזכירה זה בכוח, הפקידה זה כבר בפועל. ישתבח שמו. אני מקווה שזה מכוון לאמת. כך נראה לי בכל אופן. 

***

ובכן, רבותיי, שאלה ששאלתי את עצמי הרבה שנים, ולא מצאתי לזה תשובה, ודווקא השנה ישתבח שמו לעד, נפל לי הסימון. שוב, אני מקווה שזה מכוון לאמת. שאלתי את עצמי שאלה פשוטה. מה, פרעה היה כזה טמבל? לא יכול להיות. אתה מגדל את מושיען של ישראל אצלך בבית, איך הוא לא הרג אותו? 

איך שבתיה הביאה אותו, היה אמור להרוג אותו? מה זה, זה "מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים"? (שמות ב, ו) מה את מביאה לי אחת כזה הביתה? מה, את נורמלית? כל מה שהוא עשה, זה כדי לחפש ולמצוא ולהרוג את מושיען של ישראל. איך יכול להיות שהוא מכניס אותו הביתה? 

לא תגידו שיהיה אמור לעוד זה מצרי. הוא ידע שזה עברי, ילד עברי. נו, איך זה יכול להיות? אף פעם זה לא יסתדר לי, מה? אז מה, תגיד, הקדוש ברוך הוא סימא את עיניו. בסדר. אבל מה הוא חשב, פרעה? מה הוא חשב? 

אז בואו תראו דבר מדהים, מדהים, מדהים. ישתבח שמו לעד. תראו רבותיי. כתוב שכשבתיה מוצאת את הטבע, אז כתוב "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה, וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" (שמות ב, ו). 

שואל הגאון מווילנה, מה זה כתוב "וַתִּרְאֵהוּ"? איך היה צריך להיות כתוב? ותראה את הילד. מה זה "וַתִּרְאֵהוּ"? 

מה אומר על זה רש״י? שימו לב. את מי ראתה? הילד. זה פשוטו. ומדרשו שראתה עמו שכינה. אז כאילו כתוב פה, אומר הגאון מווילנה, זכותו תגן עלינו "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) כאילו כתוב פה "וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד" - "וַתִּרְאֵהוּ" - "וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד" מי זה הוא? הוא זה השכינה. 

ה' ו', אנחנו אומרים בהושענא רבה מה אומרים? אני והוא הושיענא, נכון? על מי אנחנו מדברים כשאומרים אני והוא? הוא זה השכינה. אז היא ראתה את השכינה "אֶת הַיֶּלֶד". 

עם הילד. למה כתוב "אֶת הַיֶּלֶד"? אז כבר הסברנו שיש הבדל בין את לעם. עם זה באותה דרגה, באותה כוונה, ואת זה כשבן אדם הוא נספח אליך, אתה עיקר והוא איתך. אבל כשהוא עמך זה באותה כוונה, באותה דרגה. 

אז "וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד" היא ראתה קודם כל את השכינה. היא ראתה שהשכינה "אֶת הַיֶּלֶד" זאת אומרת "הַיֶּלֶד" נספח לשכינה. 

לכן, אני מחבר את זה עכשיו ללפני כן, כתוב שהיא אוכבת, כשהיא ילדה, כתוב "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים" (שמות ב, ב) למה לא כתוב ותצפנו? 

אלא היא ראתה "כִּי טוֹב הוּא" ומה אומרים על זה חז״ל? מה זה הטוב הוא? שהיא ראתה את האור, כי נאמר על "הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א, ד) אור של בראשית, לא האור של השמש. 

אז בלאו הכי, כשהיא ראתה "כִּי טוֹב הוּא" ראתה את האור הזה, אז "וַתִּצְפְּנֵהוּ" הצפינה גם את התינוק ביחד עם השכינה ששומרת עליו "שְׁלֹשָׁה יְרָחִים" ישתבח שמו לעד. 

***

אחר כך כתוב "וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ" (שמות ב, ג) את מי? את התינוק. את השכינה לא צריך להצפין. כל הבעיה זה להצפין אותו. 

עכשיו, שימו לב, למה היא הצפינה אותו שְׁלֹשָׁה (3) חודשים? 

כי כתוב שמשה רבנו, תקשיבו טוב, משה רבנו נולד לשישה (6) חודשים ויום. זאת אומרת, תחילת חודש שביעי (7). עכשיו, אז מה היא עשתה? היא אוכבת. היא הצפינה אותו שלושה חודשים כדי שיהיה שביעי, שמיני ותשיעי. ואז בסוף תשיעי היא כבר לא יכלה. למה? 

כי חז״ל אומרים שהמצריים היו עוקבים אחרי הנשים היהודיות שהיו בהיריון לראות מה הם עושים עם התינוק שלהם. האם משליכים אותו ליאור או לא? היו הרבה משת״פים, שטינקרים, מאסרים. אז לכן "וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ" למה הם היו אמורים להיכנס לבדוק מה קורה, איפה התינוק? למה לא זורקים אותו? 

***

חז״ל הקדושים, שימו לב, אומרים שהגזרה לזרוק את הילדים ליאור היא היתה כבר שלוש שנים וחצי (3.5) לפני שמשה נולד. בתחילה היה את העניין ש: "וּרְאִיתֶן עַל הָאׇבְנָיִם" (שמות א, טז) מה שאמר פרעה. למה? כי הוא רצה לעשות את זה בשקט. איך אומרים היום? בשושו. 

לעשות חטיפת ילדי תימן ככה בתוך הבתי חולים בלי שידעו, שקט. רואים ילד הולך להיוולד אם זה בן בתוך הבטן להרוג אותו, בפנים. שהאימא לא תדע אפילו שהרגו לה את הילד או חטפו לה. 

וחז״ל הקדושים אומרים ואיך הן היו אמורות לדעת אם זה בן או בת? חז״ל נתנו סימן בן אומרים שככה פרעה אמר להם, בן פניו כלפי מטה, בת פניה כלפי מעלה. ואז אם תראו את התינוק לפני שהוא יוצא, פנים כלפי מטה, תחנקו אותו בפנים. ואז בלאו הכי אנחנו סוגרים את העניינים בשקט בלי לעשות הרבה בלאגן. 

אבל בגלל שהם ילדות, אמרו לו, תשמע, אנחנו לא עומדות בקצב, לא משתלטות עליהם וכולי וכולי, אז התחילה הגזירה להשליך את הילדים למים. איזה ילדים? רק העיברים. 

כתוב בחז״ל, כשמשה רבנו נולד, באותו יום שהוא נולד, אז האצטגנינים אמרו לפרעה, היום מושען של ישראל נולד. אנחנו רואים שהוא נולד היום. 

עכשיו, מתי זה היה? כש... בחודש השישי ויום. שם הוא נולד, הרי אמרנו. אז עכשיו הם אמרו לו, תשמע, היום הוא נולד. רק מה, האצטגנינים לא יודעים בדיוק 100%, הם יודעים ככה, במעורפל כזה. אמרו לו, תשמע, או שהוא יהודי או שהוא מצרי. 

מה בלבל אותם? כי מבחינת העתיד הוא היה צריך לגדול בבית פרעה. אז הוא היה נראה כמו מצרי. 

אמרו לו, תשמע, אנחנו רואים אותו, הוא לא כל כך יהודי. הוא נראה מצרי כזה. ועוד מעט אנחנו רואים שהעונש שלו יהיה על המים. מה הכוונה? על מי מריבה. שהוא קיבל את העונש על מי מריבה. אבל הם הבינו שהוא כאילו ייפטר בגלל מים, אז הם חשבו שהוא יטבע במים. אז הם אמרו לו, תשמע, זה מה שאנחנו רואים. 

מיד גזר פרעה "כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב) גם עברים, גם מצרים, את כולם היום לזרוק. למה? כי היום הוא נולד. אז מאותו רגע התחילו לזרוק את כולם לים. גם את העברים וגם את המצרים. 

שימו לב טוב עכשיו. ברגע שיוכבד "וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ" מה היא עשתה? שמה אותו בתיבה, ואיפה היא שמה אותו? במים. ברגע שהוא הורד למים, 

האצטגנינים אמרו לפרעה, זהו, אנחנו רואים שהוא כבר במים. אז לא היה צורך להמשיך את הגזרה של "כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" בלאו הכי הגזרה בוטלה. 

ולכן כשבתיה הגיעה אחר כך עם משה, שימו לב, כבר אין גזרה, כי הוא הבין, פרעה נגמר. כבר הלך, ראחת עליו על מושיען של ישראל. 

אז עכשיו שהיא אמרה לו, הבאתי לך אחד "מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" אמרה, אין בעיה. ההוא כבר הלך, עכשיו לא אכפת לי. 

הבנתם? חזק ביותר. 

***

אה, תבואו ותשאלו, אז מה קורה עם זה, עם הקטע הזה שהיה עם המלאך, שהיה עם האש, והכתר, שאמרו לו האצטגנינים? 

אלא, ההצטגנינים שם, מה אמרו לו? זה נראה שהוא שואף לכתר, הוא הולך לירש אותך על זה. אז לפרעה לא הפריע לו, למה? אם הוא הבן המאומץ של בתיה, מה, לא הבעיה שלי.

 זה לא הפואנטה, זה לא הפריע לו כמו שתגיד לו שזה מושיען של ישראל. כי אחרי שהוא ימות, לא אכפת לו מי יירש אותו, לא אכפת לו מי יירש אותו. כל הפואנטה שהיה לו, זה היה כל הזמן נגד מושיען של ישראל. ולכן, ברגע שהוא חשב שמושיען של ישראל כבר מת, בוטלה הגזירה. 

וזה פותר את השאלה, למה הוא לא הרג את משה? הבנתם? ישתבח שמו לעד. אני מקווה שזה מכוון לאמת. טוב, עד כאן היתה הקדמה למבוא. 

***

רבותיי, אם דיברנו על הגאון מוינלה, אז בואו תשמעו עוד חידוש נפלא שלו שקשור. אתם יודעים, יש טעם בתורה, אחד מהטעמים, שהוא נראה בצורה כזאת. מעל התיבות, מעל שתי תיבות, מופיע ככה. אצל התימנים קוראים לזה אוזל ואותא. הולך ובא, אזל ואתה. אצל האשכנזים קוראים לזה קדמא ואזלא. הקדים והלך. ואצל הספרדים, קוראים לזה אזלא גריש. כל אחד יש לו שם אחר. אזל, הלך ו... סתם באשים. כל אחד והטעם שלו. 

אבל אומר הגאון מוילנא דבר הנפלא. תשמעו, הוא אומר לפי האשכנזים שאומרים קדמא ואזלא, קדמה ואזלה יוצא בגימטריה 190. בדיוק כמניין קץ. כמו שאמרנו שהוא רמז להם "פָּקֹד יִפְקֹד" (בראשית נ, כד) ש: "פָּקֹד" זה גימטריה 190 קץ. אז גם הקדמה ואזלה, הטעם קדמה ואזלה הוא כמניין קץ. 

מה העניין? הוא אומר, תראו שהטעם הזה נמצא בשני מקומות שקשורים לעניין. איפה? יש קדמה ואזלה על, יש בה הרבה מקומות, כן? אבל הוא ממקד אותנו על שניים, ואומר ככה. 

איפה שכתוב "וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם" (שמות א, יד) יש דווקא קדמה ואזלה. 

וכשמשה רבנו נשאל על ידי פרעה, מי אתה מתכנן להוציא אותו ממצרים? 

אומר לו משה רבנו "בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ" (שמות י, ט) גם שם יש קדמה ואזלה. 

אומר הגאון מוינלה, אלה שני הסיבות לגאולת מצרים לפני הזמן. 

הסיבה הראשונה (1), בגלל קושי השעבוד "וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם" קדמה ואזלה. אז לכן זה הקדים ואזל. זה הגאולה קדמה ובאה. לפני הזמן. למה? קושי השעבוד. איך אומרים? פרעה הגזים. נכלך אותה יותר מדי. נחילק. החמיר! 

והדבר השני (2), "בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ" מה זה? זה מה שכתוב. בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים. בזכות נשים עתידים להיגאל. 

***

לפני שנגיד את הדרשה בעניין, נגיד קודם כל בדיחה. מספרים שהנשים פנו לה' יתברך ואמרו לו ריבונו של עולם! אנחנו רואות את הדברים שלנו מצ... קשה ביותר. ממש. אם אפשר לשחרר אותם מזה, ואנחנו מתחייבות שבעזרת השם, בלי נדר, אנחנו נענה אותם. במקום העינוי של מצרים, אנחנו נמשיך לענות אותם. 

רק הם שכחו שנגמר 190 שנה, דחילקו. כך אומרים בבדיחה, בהלצה. אבל עכשיו נחזור לרצינות, ישתבח שמו. 

***

ישתבח שמו לעד של מלך, מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, בזכות נשים צדקניות גאל אותנו הקדוש ברוך הוא. מה היתה צדקתם? 

היה גזירה "כׇּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" בין השאר, בין שאר כל הגזרות. חוץ ממה שהנשים היו עובדות קשה ביותר, כי פרעה הרשע החליף, כידוע, את התפקידים, והנשים עשו את המלאכות של הגברים, והגברים עשו את המלאכות של הנשים. 

ועם כל זה כתוב שהנשים היו באות אחרי העבודה הקשה שלהן והיו מתייפות ומפתות את הבעלים כדי שימשיכו להביא ילדים לעולם. אף על פי שיש גזירה, הילדים ילכו לשמן רחם. נו, לא, הם בטחו בקדוש ברוך הוא והמשיכו להביא ילדים. 

אומר הזוהר הקדוש, לא רק שהם המשיכו להביא ילדים, הם גם לא עשו הפלות, הם גם לא עשו שום אמצעי מניע, כלום, כלום, כלום. שמעתם? מובא ב... היו עושים את זה, משדלות את הבעלים וכולי,

 כתוב מתחת לעץ התפוח ("תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ" שיר השירים ח, ה) מה העניין של התפוח? 

תפוח, יש כאלה שחושבים שבגן עדן היה עץ תפוח. מה פתאום? זה הגננת בגן עבדה על ה... ילדים. איזה תפוח, מה זה הקשקוש הזה? איפה כתוב תפוח? בשום מקום לא כתוב תפוח, בגן עדן. יש הרבה אפשרויות, חיטה, תאנה, גפן, יש דעה שאומרת כל סוגי העצים. אבל תפוח? תפוח זה בשיר השירים כתוב, אבל לא בגן עדן. אז מה המיוחד בתפוח? 

תפוח, יש שאומרים שהוא יוצא לפני העלים. כל העצים קודם כל עלים, אחר כך הפרי. בעץ התפוח יש את המציאות שהוא קודם כל יוצא, ואחר כך עלים. 

אז יש כאלה שחלקו ואמרו, מה פתאום? צריך לדעת שראיתי שחז"ל אומרים שהתפוח, מה שמתכוונים זה אתרוג, שהוא הודר כל השנה על העץ. לאו הכי הוא מקדים את העלים. 

בכל אופן, לענייננו, אנשים התעקשו להביא ילדים לעולם. מה הפרס שהם קיבלו, שימו לב, ללדת שישיות (6)? לך תגיד לאישה עכשיו, תשמעי, אני נותן לך פרס. יודעת מה הפרס? כל לידה את הילדים שישה ילדים. תגיד לך, זה פרס? אתה נורמלי? איזה פרס זה? זה ועד עונש. מה, שישה ילדים בלידה אחת? זה הפרס. שישה ילדים. 

עכשיו, בגמרא כתוב, דעה שישה ילדים. יש דעה אחרת שישים ילדים בכרס אחד (1). 

***

דרך אגב, כתוב שהיתה אישה אחת שילדה שישים ריבוא (600,000) ילדים בלידה אחת. מי זאת? יוכבד. היא ילדה את משה רבנו שהוא שקול כנגד שישים ריבוא. 

אז אמרתי, איך מסתדר? איך אפשר להגיד שזה אומר שישים וזה שישה? 

אמרתי, תראו, אפשר גם להגיד שזה היה שישה בכרס אחד, כי כתוב "וַיִּשְׁרְצוּ" (שמות א, ז) כמו שרצים, כן? אבל כמה לידות היא ילדה? מה, היא ילדה רק לידה אחת (1)? מה פתאום? כל אישה בממוצע עשר (10) לידות. אז עשר כפול שש, שישים. בסדר, מסתדר גם לפי זה. גם לפי מי שאומר שש, יוצא שישים. קיצור, ילדים מקיר לקיר, ישתבח שמו לעולם. 

***

אז עכשיו, שימו לב, בארבע מאות (400) שנה שהקדוש ברוך הוא גזר "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם, אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג) היו צריכים לרדת כמות מסוימת של נשמות, ממחסן הנשמות לגלות של מצרים. 

כתוב שבעולם עליון הנשמות נמצאות בתוך מחסן נשמות, שצורת מחסן הנשמות זה בצורה של אדם. לדוגמה, האבות באו מהמוח. דוד המלך, מהלשון. אתם יודעים מאיפה אנחנו באנו? ממחסן הנשמות. מהעקב. עקבתא דמשיחא. אנחנו מהנשמות. 

אבל מצד שני (2), תראו, כל הגוף עומד על העקב. יש לנו אחת אחריות. איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. 

אז בארבע מאות שנה הללו היו צריכים לרדת כמות מסוימת של נשמות לגלות, לתיקון. עכשיו, ברגע שאנשים המשיכו להביא ילדים על אף הגזירה, עשו מסירות נפש מעל הטבע, הקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה, נתן להם שכר מעל הטבע. שמה? שהם ילדו שישיות. 

מה זה גרם? זה גרם לכך שהגלות התקצרה, כי כל הנשמות שהיו צריכים לרדת בארבע מאות שנה, בפריסה של ארבע מאות שנה, ירדו כבר אחרי 210 שנה. נו, עכשיו מה? אז אין טעם להמשיך את הגלות, הם כבר ירדו לשעבוד. בלאו הכי, הגלות הסתיימה. 

אז בזכות מי זה? בזכות נשים צדקניות. שמעתם איזה דבר מדהים? לכן קדמה ואזלה, אומר הגאון מווילנא, איפה נמצא? גם על "וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם" שזו הסיבה לקצר את הגלות, וגם "בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ" עצם זה שנולדו ילדים בצורה כזו מסיבית, והמסירות נפש של האימהות הצדקניות, בלאו הכי, זכינו להיגאל 190 שנה לפני הזמן, כמניין קץ, שזה גימטריה, קדמה ואזלה. חזק ביותר. ישתבח שמו לעד. 

***

ובכן רבותיי, כידוע לכם, משה רבנו... 

לא, בואו אני אקריא לכם משהו רגע לפני כן. תשמעו דבר חזק ביותר. ישתבח שמו לעד. שימו לב! 

כתוב "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמׇת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּדַע אֱלֹהִים" (שמות ב, כג-כה)

"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם" רבותיי, אחרי התקופה הזאת של 200 שנה, למעלה מ-200 שנה של עבדות, כתוב "וַיָּמׇת מֶלֶךְ מִצְרַיִם" אומרים חז"ל מה זה שכתוב פה "מֶלֶךְ מִצְרַיִם"? איך שייך במיתה אדם מת? כתוב, שלמה המלך אומר "וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת" (קהלת ח, ח) אז איך כתוב פה "וַיָּמׇת מֶלֶךְ מִצְרַיִם"? 

אלא לא מת, נצטרע. כמו שכתוב אצל עוזיה, עוזיהו המלך. 

תראו, אצל דוד המלך כתוב "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת" (מלכים-א ב, א) לא כתוב המלך דוד או דוד המלך "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת" למה? "וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת" אז איך אצלו כתוב? אלא רק נצטרע. 

***

עכשיו, אתם שמתם לב שבשני פסוקים האלה יש ארבע (4) לשונות של תפילה וזעקה לקדוש ברוך הוא? שימו לב! 

כתוב "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם... וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם" יש פה ארבע לשונות שכנגדם יש ארבע לשונות של גאולה. 

מה ההבדל בין ארבעת הלשונות? יש אנחה "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל" מה זה הנחה? שאדם נאנח. הגמרא אומרת מחלוקת. עם אנחה שוברת כל גופו של אדם או חצי (1/2) גופו של אדם. בכל מצב, על הפנים. 

***

אתם יודעים, יש על הפנים ויש על הגב. מה ההבדל בין על הפנים לעל הגב? מה יותר גרוע? אמרתי שעל הגב יותר גרוע. למה? על הפנים, אם אתה נופל, אתה עוד יכול להתרומם עם הידיים. אבל ראית פעם צב או תיקן הפוך על הגב? ראו, אתה עושה ככה, אם לא יבוא מישהו ויעזור לו להתהפך, הוא יישאר ככה. אז ליפול על הגב יותר קשה. על הפנים, עוד אפשר להתרומם. 

***

אז "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה". 

עכשיו כתוב "וַיִּזְעָקוּ" מה ההבדל בין "וַיִּזְעָקוּ" לבין ויצחקו? עם צדיק. צעקה זה בפה. צעקה זה מקירות הלב. 

"וַתַּעַל שַׁוְעָתָם" מה זה שוועה? שוועה זה תפילה חרישית. שימו לב, זה תפילת לחש. מה עולה לקדוש ברוך הוא? לא צעקות ולא... השוועה. זה עולה "וַתַּעַל שַׁוְעָתָם" תפילת לחש. 

"וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם" מה זה נאקה? אדם נואק. זה אדם שאתה רואה אותו עושה, אהההההההההההההההה 

***

קיצור המצב אבל אני רוצה שתשימו לב למה שכתוב פה בפסוק נראה מי יעלה על זה ראשון 

כתוב "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמׇת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" אה? יפה מאוד. 

למה כתוב פה פעמיים "מִן הָעֲבֹדָה"? חיים טובים. למה כתוב "מִן הָעֲבֹדָה"? פעמיים. 

באה התורה להדגיש, תקשיבו טוב, הם בכלל לא חלמו על גאולה בכלל. כל התפילה שהם התפללו לקדוש ברוך הוא, מה היתה התפילה? 

"ריבונו של עולם! תעשה לנו הסתדרות עובדים, תעשה לנו משהו, קצת זכויות. אנחנו כבר לא יכולים, גמר עלינו זה הפרעה הזה. קשה לנו העבודה..." 

אתם שומעים? הם לא דמיינו בכלל גאולה. הם חיפשו איך להסתדר עם העבודה. 

לכן, תראו שלפני כן, כשהקדוש ברוך הוא פונה למשה, סליחה, אחרי זה, כשמשה אומר לו לך בסנה, לך תגאל את עם ישראל וכו' וכו', בין שאר הדברים שמשה רבנו אומר, שימו לב מה הוא אומר: "וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ השם" (שמות ד, א). 

למה? הרי אם אמרנו שהם היו למעלה מ-200 שנה עבדים, אתם יודעים מה זה אומר? שאלה שמשה הולך לגאול אותם, הם בכלל לא יודעים מה זה חירות. הוא עבד, אבא שלו עבד, סבא שלו עבד, אבא של הסבא שלו עבד, סבא של הסבא שלו עבד, הוא לא יודע מה זה בכלל חירות. 

לך תסביר לו, תגיד לו, תשמע, הולכים עכשיו לגאול אותך. על מה מדברים? 

בלאו הכי משה רבנו אומר "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי" למה שיאמינו לי? ותכף נראה את ההשתלשלות. 

אבל אני ממשיך בפסוק הבא "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" זאת אומרת, כל הגאולה היתה בזכות האבות, לא בגללם. התפילה הזו שהם התפללו וכולי וכולי, זה עורר כמובן קצת זכויות, אבל זה עוד לא. עוד לא. 

אבל הפסוק הבא הוא מאוד משמעותי. כתוב "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּדַע אֱלֹהִים" 

ואני שואל אתכם שאלה. כשכתוב "וַיַּרְא" מה זה אומר? שעכשיו הקדוש ברוך הוא ראה. כשכתוב "וַיֵּדַע" אז עכשיו הקדוש ברוך הוא ידע. איך יכול להיות שכתוב דבר כזה? וכי הקדוש ברוך הוא לא רואה כל הזמן ולא יודע כל הזמן? ישתבח שמו לעד. הוא היה, הווה ויהיה, רואה כל הזמן, יודע הכל. למה התורה כתבה פה "וַיַּרְא" כאילו ראה משהו שעכשיו, עד עכשיו לא ראו? "וַיֵּדַע" כאילו ידע עכשיו משהו? מה הולך פה? 

אומר תרגום יונתן בן עוזיאל, דבר הפלא ופלא. אתם יודעים מה הוא אומר? הוא אומר שעכשיו, באותו רגע, הקדוש ברוך הוא ראה את מה שאף אחד לא ראה. והקדוש ברוך הוא ידע את מה שאף אחד לא ידע. את מה? 

הוא אומר שהם חזרו בתשובה, כל אחד מהם, מעם ישראל, בסתר. קיבלו עליהם תשובה בסתר, כל אחד, ואף אחד לא אמר לשני, לחבר שלו. לא גילו אחד לשני. זה התחיל להניח תפילין בשקט בבית, זה התחיל לשמור שבת בבית, לא גילו לאנשים שהם התחילו להתחזק, לחזור בתשובה. קיבלו עליהם תשובה. כך אומר תרגום יונתן בן עוזיאל. 

תקשיבו טוב, וזו היתה הסיבה שהפסוק הבא אומר "מֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן" (שמות ג, א) בלאו הכי הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו בסנה. הוא אומר לו, לך לגאול את עם ישראל. הבנתם מה קרה? 

לכן כתוב, שימו לב, כתוב "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ואחר כך מה כתוב? "וַיֵּדַע אֱלֹהִים" ידע זה לא רק מלשון ידיעה, 

***

שימו לב, עוד חידוש, עוד פירוש. ידע זה גם מלשון חיבור, כמו שנאמר "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד, א) זאת אומרת, ברגע שהקדוש ברוך הוא ראה, הקדוש ברוך הוא ראה שעם ישראל מקבלים עליהם תשובה, אז הוא התחבר עליהם בשנית (2) "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (מלאכי ג, ז) מיד משה רבנו נשלח לגאול את עם ישראל. 

פסססססססססססססססססססססססססססססססססססססוסססססססכם, וואלה... 

***

ובכן רבותיי, כידוע לכם פרעה הוא היה הפוליטיקאי הראשון (1). פרעה? הפוליטיקאי הראשון. 

***

דרך אגב פרעה זה אותיות העורף, קשה עורף. ומה נאמר על עם ישראל? כשעם ישראל חטאו בעגל, אז כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר למשה שהוא רוצה חלילה לכלות את עם ישראל ואחר כך הוא יפתח עם חדש ממשה. ומה הסיבה? "וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (שמות לב, ט). 

אז משה רבנו מתחנן לקדוש ברוך הוא ואומר לו: "ריבונו של עולם! תמחל להם. ולמה? "כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (שמות לד, ט).

 מה יכול להיות? מה הולך פה? עכשיו בן אדם אומר לך, שמע, אתה רואה את הבן אדם הזה? חכה תרם אני אעשה לו. הוא גנב אותי. 

הוא אומר לו, עזוב, עזוב אותו. עזוב, הוא סתם גנב.

 מה הולך פה? איך זה מסתדר? 

אלא תראו איזה דבר מדהים. הקדוש ברוך הוא אמר "וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" זו שלילה כביכול.

 אז מה אמר משה רבנו איך סינגר עליהם? הוא אומר, ריבונו של עולם, אדרבא. בגלל שהם "קְשֵׁה עֹרֶף" והרי אנחנו יודעים על פי הנבואות שהם הולכים לגלות אלפיים (2,000) שנה. אם הם לא יהיו "קְשֵׁה עֹרֶף" הם לא יחזיקו מעמד. מי יכול לעבור את כל מסעי הצלב ואת כל האינקוויזיציות ופרעות ושואה? וכל מה שאתם לא רוצים בהיסטוריה? ואנתיפאדות? ולהישאר ולהחזיק ולא לוותר ולרוץ קדימה? הם לא היו עקשנים "קְשֵׁה עֹרֶף"? מזמן היו מתאדים. 

עם ישראל, אומרת הגמרא, עזים שבאומות. אז אם לא היינו עזים, אם לא היינו קשי עורף, לא היינו מצליחים להתמודד. אז זה עצמו המחלה, כאשר היא בכיוון הנכון. רק שהקדוש ברוך הוא אמר שאנחנו משתמשים בזה לא לכיוון הנכון. אבל זה עצמו הסניגוריה על עם ישראל, שמשה רבנו השתמש בזה. 

***

נחזור לענייננו. אז פרעה היה הפוליטיקאי נאמבר וואן (1). 

אתם יודעים שפרעה היה הגובה שלו, האמה, כמה זה? חצי מטר. בקבוק קוקה-קולה עם הפקק ועוד קצת. איי איי איי. 

***

אני פעם שאלתי, איך יכול להיות שהפרעה הזה, שהיה הגודל שלו אמה וגם הרוחב שלו אמה, יעני בקיצור הוא היה ריבוע, איך יכול להיות, הרי מסתמא שהיו לו שומרי ראש, לא ייתכן שלא היה לו שומרי ראש, הרי כל מיני מלכים בהיסטוריה ניסו להרוג אותם, לרצוח אותם וכדומה. צריך שומרי ראש. 

בואנה, כל שומר ראש שלו בטח היה וואחד הר אדם, וואחד ג'לוב. לא יכלו לשחט את השומר, לדרוך עליו ככה בטחות? מה הבעיה? כולה אמה? תן איזה ככה אחת, ופתרנו את הבעיה, שאתה בא שמונה, תן! 

אותו דבר אצל נבוכדנצר. כתוב שאצל נבוכדנצר הרשע הוא היה אותו דבר כמו פרעה, כמו באמה. וכתוב שכל תקופת שלטונו לא היה מי שחייך מהפחד. לא היהודי, אפילו גויים. לא חייכו מהחופה. ממי? מאחד כזה? תוריד לו אחת! איי, איי, איי, איי, 

אלא מה זה בא לומר לנו? רבותיי, מי ששולט בעולם זה לא מי שיש לו כוח, ולא מי שיש לו כסף, וגם לא מי שיש לו חוכמה, אלא מי שהקדוש ברוך הוא החליט שהוא ישלוט. ואם הוא החליט שהוא ישלוט, תעשה את כל מה שלא תעשה, הוא ישלוט. כי עכשיו הקדוש ברוך הוא החליט ככה. והכל הכל על סמך מעשינו, הכל תוצאות של המעשים שלנו. 

***

איי איי איי, אז פרעה בא ליהודים ואמר להם, תשמעו, אתם היה לכם פה מישהו בממשלה אצלנו, קראו לו יוסף הצדיק, והוא היה מהמפלגות של החרדים אצלנו בממשלה וזה, אז נתנו לו את ארץ גושן בשבילכם, סידרנו לכם בני ברק, אלעד, קיבלתם ביתר עלית, קיבלתם? לא תגידו שלא קיבלתם. 

אבל תשמעו, אתם צריכים לתרום. לא ייתכן שאתם תגורו פה אצלנו במדינה בארץ מצרים ולא תעשו משהו? מה זה? צריך להשקיע. אנחנו רוצים ליצור צמיחה, צמיחה. מכירים? זוכרים את המושג צמיחה? אנחנו צריכים להצמיח את המדינה ולגרום שכולם יהיו עניים, אבל המדינה תהיה עשירה, זה מה שחשוב. המדינה עשירה, והאנשים דלפונים. לעיקר שהמדינה תהיה בין המדינות שבה איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי. 

ואז פרעה מכריז, רבותיי, אנחנו החלטנו את הארץ שלנו לבנות ולהיבנות. מחר כולם יוצאים לתרום למולדת. אנחנו הולכים מבצע. קיצור הוא יצא למחרת עם טוריה. כולם רואים אותו עם טוריה, מי לא יצא, זה יצא עם העץ, זה עם הטוריה, כולם יוצאים לעבודה. 

תגידו, אם פרעה הגובה שלו היה אמה, חצי מטר, מה היה גובה? בודל הטורייה. חשבתם על זה? בוא הנה, המכרית הזה בא עם מזלג או עם כף. הוא לא יכול להרים טורייה, מה? הטורייה פי שתיים ממנו. אה? בא לשיחק אותה עוונטה, הפוליטיקאי הזה, תראו גם אני. נותן דוגמה אישית. יום למחרת, הוציא גימלים, לא בא. אמרו, מה? אמר, חבר'ה, אני המלך, אני רק נתתי ככה דוגמה אישית, עכשיו תמשיכו אתם. והיהודים והמצרים, ככה. ואז מה הוא עשה? התחיל לסדר ג'ובים לחבר'ה שלו המצרים. וזה עשה אותו דירקטוריון, זה מנהל, זה ככה, זה נהג בוס, זה, זה ככה, זה. סידר לכולם ג'ובים. 

יום אחד העיברים התעוררו, הלו, מה נשארנו? רק אנחנו עובדים. והמצרים נהיו הבוסים. אלה יושבים, תראה אותם על איזה רכבים, על איזה זה, איזה בניינים הקימו. ואנחנו צריכים לקושש, הלו, פרנסה. כשלעיברים נפל האסימון, 

אז המצרים אמרו להם, תשמעו, הם תחשבו לעשות איזה בלגן, איזה מרד וזה, יש כל הבוש שלנו, זה, זה, זה. אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, הוא התחיל איתם "בְּפָרֶךְ" ("וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" שמות א, יג) בפרך אומרים חז״ל. פרך זה פוליטיקאי. פרך. ככה זה התחיל. 

ואז כתוב ששבט לוי לא התפתו. תלמידי חכמים, אנחנו יושבים בישיבה, אנחנו לא עובדים, לא מתנדבים. גם לא שירות לאומי. אנחנו לומדים, אנחנו שבט לוי. ובזכות זה ניצלו. 

ואתם רואים שמשה ואהרון נכנסים אליו, למה הוא לא אומר להם? מה לא? לכו לעבוד. 

משה ואהרון שבט לוי, הוא לא מסתבך איתם. למה אפילו פרעה ידע, פרעה, פרעה ידע, שעם הכהנים והלוויים לא מסתבכים. כי גם אצל הפרעונים הקדמוניים "אַדְמַת הַכֹּהֲנִים" זה לא נמכרה בזמן פרעה אצל יוסף ("רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה, כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם" בראשית מז, כב). 

למה? כי הכהנים זה לא מתעסקים איתם. זה אפילו פרעה ידע. מה שכאן במדינה שלנו עוד לא יודעים. פרעה ידע. 

נו, אז התחילו, התחילה העבדות, הכל הולך קשה, ואז שימו לב, משה רבנו מקבל את השליחות, והקדוש ברוך הוא, כשהוא אומר לו לגאול את עם ישראל, אז מה אמרנו? אחד הדברים שהוא אמר לו "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי". 

אבל אתם יודעים מה מפליא? שאיך שמשה רבנו מגיע אליהם, מה כתוב? מה כתוב? מי זוכר? הפלא ופלא "וַיַּאֲמֵן הָעָם" (שמות ד, לא) איך יכול להיות? הרי משה רבנו היה בטוח שהם לא יאמינו לו. איך שהוא בא לדבר איתם על ההתחלה, מה כתוב? "וַיַּאֲמֵן הָעָם". 

אלא מה, רבותיי, שימו לב? באמונה יש הרבה דרגות. יש אחד (1) שמאמין ואומר, למה לא? הלוואי, משה, ותשחרר אותנו מהעבודה. על זה חשבנו כל הזמן, פללנו לשם שיבוא מישהו ויקים לנו הסתדרות עובדים. תשחרר אותנו, הלוואי, תזכה למצוות. כל זמן שזה לא מחייב אותנו כלום, למה לא? תפדל, תפדל. אז יש אחד שמאמין? אין לו בעיה להאמין. למה? לא מחייב אותו כלום. 

אבל כשאתה מתחיל לחייב אותו, מצווה, תראה, מה אומר לך? רגע, חכה, זה קשה. זה קשה. למה? זה יותר קשה מעבדות של מצרים. אז משה רבנו בא ואומר להם, נשלחתי לגאול. אז היו כאלה שהאמינו. אבל זה המון דרגות. תראו, גם אנחנו נקראים מאמינים, לא? 

***

דרך אגב, אתם יודעים שאמונה וביטחון גימטריה גן עדן. שמעתם? אמונה וביטחון גימטריה גן עדן. אבל אתם יודעים מה ההבדל בין אמונה לביטחון? אמונה זה בכוח, ביטחון זה בפועל. להאמין? בסדר. אדם יכול להאמין. אבל אתה בוטח. אנחנו יכולים להגיד על עצמנו שאנחנו בדרגה של ביטחון. שמי רע. אדם יבדוק את עצמו. 

איך הוא נראה בפרנסה? יש לך ביטחון בכלל? יש לנו ביטחון בפרנסה? כשיש מלחמה, יש אזעקה, יש לנו ביטחון? וככה זה הדרך. בחיי היום-יום. אדם יבדוק את עצמו. באמונה הוא יכול להיות חזק. השאלה איך נראה ביטחון? לדבר אמונה זה הכי קל. אבל לבטוח? זה הניסיון. 

***

אאי, אאי, אאי, אאי, אאי, אאי, אאי, אאי, אבו "וַיַּאֲמֵן הָעָם" ישתבח שמו. עכשיו בואו נראה מה קרה. רבותיי, משה רבנו מתחיל לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא מצווה אותו. ניסים ונפלאות, אותות ומופתים. שימו לב מה קורה. מגיעה המכה השמינית (8). לפני מכת חושך, לפני המכה השמינית, משה רבנו פה מכניס את ישראל לתמונה, את בני ישראל. 

עד עכשיו בני ישראל לא התערבו. הכל משה רבנו עשה בשליחותו של הקדוש ברוך הוא. פתאום לפני מכת חושך, משה רבנו אומר לעם ישראל, תשמעו, אתם צריכים עכשיו במכת חושך שתבואו, להיכנס לתוך הבתים של המצרים, ו... כאשר תהיה מכת חושך, הם לא יוכלו לזוז, אתם תיכנסו ככה, תחפשו בתוך המגירות, בכספות וזה, מה, איפה הם מחביאים את כל הרכוש שלכם שהם לקחו והשאילו ולא החזירו לכם וכולי, את כל המטמונים שלהם, הכל הכל תחפשו ותצאו. 

וכאשר במכה העשירית (10) אנחנו נצא ממצרים, אתם תלכו ותשאילו מהם את מה ששייך לכם, בעצם. אומרים חז״ל, תקשיבו טוב רבותיי, ש-80% מעם ישראל עמדו מול משה ואמרו: "בשום פנים ואופן אנחנו לא נשמע מה שאתה אומר. עד כאן!". אה, נגמר להם הוויה מן העם. עד כאן. שים לב, עד עכשיו כשאתה עשית מה שעשית, הכל טוב ויפה. אל תכניס אותנו לקטע הזה. אל תערבב אותנו. הקימו את מחנה השלום. 

אמרו לו, תשמע, מה אתה רוצה, שיגידו עלינו שאנחנו גנבים? מה אתה רוצה, שיהיה חילול השם? מה זאת אומרת? תיכנס לבתים של המצרים בלי רשות, להשיג גבול, ועוד להציץ להם, לחפש להם. לא יכול להיות שהקדוש ברוך הוא המחט דבר כזה. אנחנו לא מאמינים. הקדוש ברוך הוא יגיד לך, שנענו נעשה דבר כזה. מה קרה פתאום? אתה מערבב אותנו.

 80% מעם ישראל לא שמעו למשה רבנו. 

ומה כתוב, רבותיי? שהם כולם מתו בשלושה (3) ימים. 80% מעם ישראל מתו בשלושה ימים. 

תגידו, אתם עקלים? זאת אומרת שאלה שיצאו ממצרים? אה? איך הם יצאו? השם ירחם. הדוד שלו, השכן שלו, החבר שלו, לך תדע, כל הג'מאעה מתו. אז זה, מאיזה מצב רוח הוא היה, זה שיצא ממצרים? 

***

אתם מבינים איזה ניסיון היה ליוצאים ממצרים? 80% מעם ישראל? 80%? כמה זה 80%? 

אם הנגאלים, כתוב שהיו 60 ריבוא "כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" (שמות יב, לז) מאיזה גיל? אה? מאיזה גיל עד איזה גיל? 20 עד 60? בסדר? רגע. תעשו חשבון עכשיו. מגיל 20 עד 60, 600 אלף גברים יצאו? כמה לכל אחד מהם היה נשים? בבקשה אחת (1)? עוד לא היה חוק ביגמיה. אה? עוד לא היתה גזרה של השתבחתם אולי. נו. אז כל אחד היה לו כמה הנשים. רגע, וכמה ילדים היה לכל אחד? אמרנו, 60. זה אלה שיצאו. 

עכשיו תראו, בשביל שהחשבון יהיה, שנוכל לחקל. אז אני הולך איתכם על המינימום שבמינימום שבמינימום. לכל גבר היה רק אישה אחת. נגיד. נגיד. אז כמה הם היו? מיליון ומאתיים. מסכימים? יפה. כמה ילדים היה להם? לא 60. אני הולך על המינימום. מגזים. שלושה (3) ילדים וכלב, כמו הצפונבונים. בסדר? יודעים מה? עזבו את הכלב. שלושה ילדים. שלושה ילדים בכל משפחה. אז כמה ילדים היו? כפול 600,000 משפחות. זה מיליון ו-800 ילדים. זה לפי שלושה ילדים, לא לפי שישה ולא לפי שישים. שלושה. מיליון ו-800 פלוס מיליון ו-200 הורים, אנחנו כבר בשלושה מיליון. 

ושימו לב, זה מגיל 20, נכון? בסדר, הכנסנו את הילדים, נגיד, עד גיל 20. רגע, ומגיל 60, מה, לא היו זקנים? בוא נגיד שגם אצלהם היה שלטי חוצות, העולם שייך לצעירים. לא היו זקנים. נגיד. מה, לא היה זקנים? משה רבנו בן 80. אהרון בן 83, מה, לא היה זקנים? אבל נגיד, בשביל החשבון. בסדר. 

רבותיי, אם לפי החשבון המינימלי שלי, שהוא סופר מינימיני מינימיני מינימלי, היו שלושה מיליון שיצאו, אז כמה שמה מתו במכת חושך? אם זה רק חומש? אם זה רק 20 אחוז? אז 80 אחוז זה 12 מיליון. זה אומר שהיה השואה כפול שתיים (2) מינימום תקופה קצרה לפני הגאולה. שמעתם? כולה? שתי מכות? לפני הגאולה? אתם עקלים על מה מדברים? אתם מבינים איזה ניסיון היה פה לעם ישראל? 

עכשיו תראו, אחרי מכת בכורות, יוצאים. תגידו, בהגדה של פסח, איך אנחנו מתחילים את ההגדה? אה? עבדים היינו. התימנים מתחילים בבהילו. בבהילו יצאו אבותינו. מה זה בבהילו? בבהלה "כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (דברים טז, ג). 

אני שואל אתכם שאלה. גאולה זה בבהלה? "בְחִפָּזוֹן"? בוא הנה, אם אתה גואל אותי, אני צריך לצאת, כמו איזה אפנדי לצאת ככה, מבסוט. מה זה גאולה? הוא אומר לך, לא, לא, לא, לא. הם יצאו בחיפזון. 

אני עוצר פה רגע שנייה, ואני שואל אותכם שאלה. אם נשאל בן אדם, תגיד לי, איפה היתה הגאולה של מצרים? אתה יכול למקד לי אותה? מה תגיד, שהגאולה זה כשמשה רבנו בא והודיע להם שהוא בא לגאול אותם? 

או שהגאולה היתה כאשר המצרים קיבלו את עשרת המכות? או אולי נגיד שהגאולה היתה כשעם ישראל יצאו ממצרים? ואולי נגיד שהגאולה היתה בקריעת ים סוף? ואולי נגיד שהגאולה היתה אחרי שהם ראו את האדון המצרי מת, אבוח, בים. 

ואולי נגיד שהגאולה היתה במתן תורה, שזה התכלית. רגע, אבל אפשר להגיד שהגאולה היתה כשעם ישראל נכנסו לארץ ישראל. תגידו לי אתם, אז איפה היתה הגאולה? 

אלא אתם רואים שהגאולה לא היתה בזבנג ונגמר. לא, זה תהליכים. וכתוב "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו) ככה גאולה לעתיד לבוא. שלבים שלבים. זה לא חדשות, המשיח בא, זהו. 

לא. גם כשהמשיח יבוא זה עוד לא נגמר. הוא הולך להיות וואחד אקשן גם אחרי שהוא יבוא. גם עם הגויים וגם עם אלה שבארץ ישראל, היהודים. תקראו את הנבואות. זה לא פשוט. וכל זה, זה בעצם בירור וניסיון לברר כל אחד ואחד מאיתנו, לראות איפה אתה, איפה אתה, איפה הדרגה שלך. 

***

אז עם ישראל, שימו לב, יוצאים "בְחִפָּזוֹן" תיכנסו לנעליים שלהם. תיכנסו. זה לא פשוט. 

אתם יודעים מה כתוב? כתוב שעם ישראל מגיעים לפני הים, וכתוב שמשה רבנו לא יודע מה לעשות. איך אני יודע? 

שהרי הקדוש ברוך הוא אומר לו: "מַה תִּצְעַק אֵלָי, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות יד ,טו). 

סימן שמשה רבנו צעק, התפלל לה' כי הוא לא יודע מה לעשות.

 נו, עכשיו מה? יש ים מקדימה, מדבר מימין, מדבר משמאל, והמצרים מאחורה רצים בקריזה עם הסוסים, ובוואחד קריזה. עכשיו מה עושים? 

שימו לב מה אומר לו הקדוש ברוך הוא למשה: "מַה תִּצְעַק אֵלָי, דַּבֵּר" לא 'אמור' – "דַּבֵּר". "דַּבֵּר" זה לשון קשה! "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ". 

איך אומרים? משה רבנו מסתובב לעם ישראל, אומר להם, חבר'ה, הקדוש ברוך הוא אמר, תכנסו לים. 

מה להיכנס לים? בואנה, לא למדנו שחייה. במצרים לא היה זמן ללמוד שחייה. רק לטבוע. הטביעו אותם, אבל לזחות, מי למה שחייה? 

במרכאות, היו יכולים להגיד לקדוש ברוך הוא, למשה רבנו, בכבוד, ימשיך כבודו, תלך לפנינו, מה קרה? אנחנו צריכים פתאום ללכת לפניך. מה זה "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ"? איזה ניסיונות. 

אתם הייתם נכנסים? אתם הייתם נכנסים? אה? נכנסים? מפחיד. צריך אמונה וביטחון. לא פשוט. 

ואז מה כתוב בחז"ל? שנחשון בן עמינדב קפץ. קפץ לים. מה אתם חושבים, שהוא קפץ ראש? לא, מה הכוונה קפץ לים? 

הכוונה, רבותיי, שהוא התחיל ללכת לכיוון המים. כך כתוב בחז"ל, שהוא הלך לכיוון המים. וכל צעד שהוא היה נכנס למים, לא קרה כלום. עד שרק הגיעו המים, הגיעו מים עד נפש, עד שהוא כבר אי אפשר לנשום, עד לאף, אז התבצע הנס. אבל לפני כן עוד לא היה כלום. למה? 

להגדיל את הניסיון לאלה שעמדו שם בחוץ. אלה שעמדו בחוץ, 

שכן של נחשון בן עמינדב, אומר לחבר שלו, שמע, אני מכיר נחשון, הוא לא יודע לשחות. אני אומר לך, לא יודע לשחות. 

הרי מה הבעיה? אנחנו מכירים את הסיפור, אז אנחנו יודעים מה היה. אבל הם, שעמדו שם, לא ידעו מה הולך להיות. כנסו לנעליים שלהם. הם לא ידעו מה הולך להיות. הנערים שלנו לא חוכמה, למה? יודעים מה היה. הם לא ידעו. הם עמדו בניסיון הזה. וואי וואי וואי וואי. 

עכשיו, מה הם רואים? שאיך שהגיעו מים עד נפש לנחשון ("הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ" תהלים סט, ב) 

***

מה קרה? כתוב שהמים, תשמעו דבר מדהים שראיתי. המים הלכו לצדדים, אבל לא לאורך כל הים. מה פתאום? רק מנחשון עד הגדה לאחור, ובארבע (4) אמותיו. עכשיו, כל צעד נוסף שהוא היה עושה, המים היו בורחים ממנו באותו מרחק שהוא עשה צעד, ועולים לצדדים. הוא עושה עוד צעד, המים שוב. איך שהוא הוא מתקדם, המים כל הזמן נשארים במרחק של ארבע אמות ממנו. 

שמעתם? זאת אומרת שאלה שעמדו בחוץ, מה ראו? את נחשון בן עמינדב נמצא בתוך איזו מנהרה, בתוך הים, ומעליו יש גלים של הוואי. עשר (10) מטר כל גל עומדים בצדדים. כל אחד אמר, וואי, אם זה נוחת עליו, עליו ראחת על נחשון. וואי, וואי, וואי. וככה הם עומדים בהלם. 

מה אומר להם משה? אתם רואים? חבות, תיכנסו. אתם הייתם נכנסים? והם נכנסו. תגידו, מה יותר מפחיד? הים? או שפרעה רודף ערב? ואיך תדע מה יותר מפחיד? נכנסו. 

והם נכנסים עם הילדים, עם האישה והילדים, עם הנשים והילדים. וחז״ל מגלים לנו, תשמעו איזה דבר, כשהם הגיעו לשלושת רבעי הים, המצרים כבר היו ברבע. זאת אומרת, עכשיו כולם בתוך הים. היהודים בתוך הים, העיברים, וגם המצרים. אתה יודע איזה מפחיד? 

מה הם אומרים? יואו, זהו. זהו, תפסו אותנו. הנה, הנה הם הגיעו. הנה הם קרובים. כתוב: 'איהו לא חזיה, מזליה חזיה' כך אומרת הגמרא. גם כשהבן אדם לא מרגיש, המזל שלו מרגיש. זה, מה קוראים לזה במילים אחרות? חוש שישי (6). אדם מרגיש, יש לו הרגשה כזאת. 

מה הם הרגישו באותו רגע? אתם יודעים מה הם הרגישו? כתוב אצל יעקב אבינו, שכשעשו רדף אחריו, אז כתוב, "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" (בראשית לב, ח) יעקב התיירא. ממה הוא חשש? הוא חשש, הוא חשש שמא יגרום החטא. שמא יגרום החטא. 

מי חשש? יעקב אבינו, אתה יש לך מה לחשוש מכזה עשו? הוא אומר, כן, אם יש חטא, זה כבר סיבה לקטרוג. למה? היה חסר לו העניין של כיבוד אב ואם עשרים (20) שנה והעניין של ישיבת ארץ ישראל, ועשו היה לו, בקטע הזה יש לו פלוס? אמר, לא, שלא יהיה פה קטע. מי חושש, יעקב? 

אז אלה שיצאו עכשיו מ-49 שערי טומאה, והקדוש ברוך הוא רק בחסדיו המרובים הוציא אותם משם. אין להם זכויות. כל מה שיש להם זה חסדיו המרובים של הקדוש ברוך הוא. 

באותו רגע הם אמרו, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי. ואיך תדע, זה לא הסוף שלנו. 

וכך כתוב בחז"ל, שבאותו רגע מידת הדין קטרגה בשמים. ואמרה: "מה אלו שונים מאלו?! אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה!" כי אלה שיצאו ממצרים היו עובדי עבודה זרה. 

כמו שאנחנו אומרים, מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו במצרים. 

אתם שומעים? ועם כל זה הקדוש ברוך הוא בחסדיו המרובים הציל אותנו. והיהודים, ישתבח שמו, עולים לגדה. והם רואים את האדון המצרי מוטל לפניהם, מת, אחרי כל הקטע של ים סוף. 

ואז מה כתוב? "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, לא) תודה רבה. מה, עכשיו זו חוכמה להאמין? עכשיו אתה כבר לא מאמין אם אתם כבר יודעים. מה יש להאמין פה? מה, אחרי שהמצרים מתו? מה זה לא "וַיַּאֲמִינוּ"? 

ואני שואל אתכם, של מי האמונה היתה יותר גדולה? של אלה שבאמת האמינו בהתחלה, שכשמשה רבנו בא ואמר להם שהוא נשלח מאיתו יתברך, כתוב ופלא "וַיַּאֲמֵן הָעָם". ופלא "וַיַּאֲמֵן הָעָם". 

מה, עכשיו היה אני כאילו מודיעים לי שהגזמתי? ופלא "וַיַּאֲמֵן הָעָם", אלה שהאמינו בתחילה והאמינו בלב שלם ובטחו, לא אלה שאמרו, הלוואי ותוציא אותנו אבל אנחנו לא מתחייבים על כלום, לא אלה שהחליטו מההתחלה שהם הולכים עם השם יתברך ועם משה רבנו עד הסוף. אלה זכו ל: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" בסוף. אבל זה אלה שהיו בהתחלה ב: ופלא "וַיַּאֲמֵן הָעָם". 

וכמובן שגם בזה היו הרבה דרגות. יש הרבה דרגות. ישתבח שמו. ישתבח שמו. 

***

פליסטים. מה הוא חושב? תראו! ללכת בהן. אחת בדרך קצרה. שנייה בדרך ארוכה. אבל בדרך הקצרה יש נשים קופסות. הן מחפשות שם על הנהר, ואתם יודעים, כשנשים קופסות אז הן לפעמים מתגלה מזרועותיהן קצת. קצת מזרוחותיהן מתגלה. 

עכשיו היהודי הזה, צדיק. צדיק. מה הוא עושה? הוא אומר, אני פשוט... שלא יהיה ביטול תורה. חווה לי על כל רגע. אז הוא הולך בדרך הקצרה, והוא אומר, אני אסגור את העיניים. אני לא אסתכל על אנשים בכלל. הוא אומר, הוא לא הסתכל. הוא לא הסתכל. והוא באמת לא מסתכל. אכן הוא לא מסתכל. והוא מקצר בדרך הקצרה איפה שיש נשים כובסות. 

הגמרא אומרת, איך נקרא היהודי הזה? אתם יודעים איך הוא נקרא? הגמרא אומרת רשע. 

רשע מה הוא עשה? 

אתם יודעים, כתוב בחז״ל במקום אחר, שיהודי שקורא ליהודי אחר רשע, אז כמדומני זה כתוב בזוהר, בזוהר הקדוש. מורידים את אותו יהודי, זה שאמר על יהודי אחר רשע, אם ההוא לא באמת רשע, מורידים אותו לראות איפה יושבים הרשעים ומי הם הרשעים האמיתיים. מורידים אותו, אותו אחד שהוא אמר על אותו אחד רשע, אותו מורידים לראות, בוא תראה מה זה רשע ומי הם הרשעים. זה לא פשוט להגיד על יהודי רשע.

 ואם הגמרא אומרת על אחד כזה, כזה שהוא נקרא רשע אז זה לא מובן מה הוא עשה הוא סגר את העיניים הוא לא הסתכל שומר העיניים אומרת הגמרא הוא רשע כלפי עצמו לא כלפי אחרים מי הרשה לך להכניס את עצמך לניסיונות מיותרים?! דרך המלך תלך תלך בדרך הארוכה מה אתה מכניס את עצמך לניסיונות מי יתן לך להיכנס להרפתקאות מיותרות

 מאיפה לומדים את זה? בפסוק הזה אם התורה טרחה לנו לספר לנו למה? התורה טרחה לספר לנו מה הסיבה שהקדוש ברוך הוא "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" (שמות יג, יז) אפילו שהוא "כִּי קָרוֹב הוּא" (שם) למה? "כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שם) 

באמת הקדוש ברוך הוא לא חושש כמו שאמרנו הוא שייך אבל הקדוש ברוך הוא בא ללמד אותנו מהפסוק הזה אני צריך להעמיד אותך בניסיונות אבל אתה אין לך רשות להכניס את עצמך לניסיונות 

לכן תראו שבבוקר אנחנו אומרים ואל תביאני לידי ניסיון בברכות השחר ואל תביאני לידי ביזיון. מה זאת אומרת? אני הבאתי אותך לעולם בשביל לנסות אותך לא?! לא אבל ריבונו של עולם אל תיתן לי להכניס את עצמי לניסיונות מיותרים 

כי זה הבעיה הכי קשה כשבן אדם מכניס את עצמו לניסיונות את זה בא הפסוק ללמד כשאני מנסה אותך כמו מה שדיברנו מקודם זה אתה צריך לעמוד בניסיונות אבל פה אם אתה מכניס את עצמך לניסיונות 

זה כמו אדם שנודר נדרים. מי ביקש ממך לדור נדרים? לא מספיק התורה והמצוות שחייבתי אותך? לכן מי שנודר נדרים ולא עומד בהם, העונש שלו יותר חמור מאשר לעבור על תורה ומצוות. למה? כי זה אתה חייבת את עצמך. מי ביקש ממך? לכן כתוב, טוב שלא ידור מאשר ידור ולא ישלם. 

בלאו הכי, רבותיי, אנחנו רואים שמפרשת השבוע שלנו אנחנו למדים שאנחנו כל הזמן נמצאים בניסיון. רק החוכמה היא שהשם יציל אותנו, על זה צריך להתפלל, יציל אותנו מהניסיונות שאנחנו מכניסים את עצמנו. כי בניסיונות שהוא מנסה אותנו, הוא נותן לנו את הכוח והכלים לעמוד בהם. 

והוא לא מנסה אותנו בניסיונות שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בהם. אבל כשאנחנו מכניסים את עצמנו לניסיונות, זה כבר לא בטוח. זה כבר בעיה כשפה. השם יציל אותנו מהניסיונות שאנחנו מכניסים את עצמנו, ויסייענו על דבר כבוד שמו, שנעמוד בכל הניסיונות, שהוא יתברך, מנסה אותנו, שנעשה רצונו כרצונו, אמן כן יהי רצון.