פרשת צו | הרב אורי יצחק

\n - - - לא מוגה! - - - \n 

ערב טוב לכולם, ברוכים הבאים. בשבוע שעבר דיברנו על העניין של, הזכרנו את העניין של חד גדיא בצורה חינוכית, שמתאר את הגדילה של הילד שאבא שלו לא חינך אותו כי היה עסוק בפרנסה וכולי. אז שם אמרתי שאנחנו לומדים מהחתול, הגמרא אומרת שלומדים ממנו דרך ארץ. והתכוונתי לומר צניעות. דרך ארץ, מדובר שם על גבי התרנגול, והצניעות זה מהחתול שהוא, כמו שאמרתי שם, שהוא מסתיר את מעשיו. אז עשינו הגהה. 

***

יש מושג שהרבה פעמים אני שומע את האנשים אומרים, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. 

ואני שואל אתכם, מי עבר את פרעה? אומנם פרעה היה גובה אמה, אבל אף אחד מאיתנו לא עבר אותו, ועם ישראל לא עברו אותו. אילולא הקדוש ברוך הוא, שהעביר אותנו מפרעה. עד היום היינו עם פרעה. אז המושג עברנו את פרעה זה פשוט מושג של "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח, יז) עברנו את פרעה, כוחותינו ניצחנו. אז נא לדייק בבקשה, אנחנו לא עברנו את פרעה. הקדוש ברוך הוא הציל אותנו מידיו של פרעה. 

***

לגבי ברכת האילנות, שאל אותי מישהו למה אומרים בברכה אילנות טובות. למה שמה מופיע בלשון נקבה? 

אתה צריך לדעת שהמילה אילן בכל התנ״ך היא מוזכרת בספר דניאל. וזה שם רובו ככולו של כל הספר הוא בארמית. בלאו הכי המילה אילן כנראה שורשה מהשפה הארמית. ובארמית אנחנו אומרים אילנא. אנחנו לא אומרים אילן בארמית, אומרים אילנא. רק איך אומרים? עיברתו את זה לאילן. אבל במקור זה אילנה. אז כנראה בגלל זה אומרים, אילנה כן, אילנות טובות. יכול להיות שזו התשובה, אולי. לא מצאתי משהו אחר. אולי זו הסיבה. 

***

לפני שנתחיל את דברי התורה שקשורים לפסח, אם נספיק גם את פרשת שבוע, לפי העניין. אז רציתי לספר שני (2) סיפורים שנתבקשתי בשבוע שעבר לספר, שקשורים להשגחה פרטית שבדידי הווה עובדא. 

סיפור אחד (1) זה על מכירת חמץ, וסיפור שני זה על בדיקת חמץ. מכירת חמץ, באחת הפעמים כשמכרתי את החמץ, הייתי נוהג למכור את החמץ אצל הרב שלום נגר רבה של אריאל, שהוא גר בראש העין. וכך במשך שנים הייתי מוכר אצלו את החמץ. באחת הפעמים, בשנה אחת, כשישבתי לכתוב את הפירוט של איפה שנמצא החמץ, 

אז הוא ניגש אליי ואומר לי, תוסיף בכל מקום שהוא נמצא. אף פעם הוא לא אמר לי את זה. דווקא באותו פעם, אני מדבר לפני הרבה שנים, לפני עשרים (20) ומשהו שנים, הוא אמר לי, תוסיף בכל מקום שהוא נמצא. הוספתי. חוץ מהפירוט, כתבתי, ובכל מקום שהוא נמצא. 

בליל הסדר, אשתי ביקשה שאני אביא את המצות השמורות מהמקרר, מהחלק העליון של המקרר, הפריזר. אני פותח את המקרר ונהיה לי חושך בעיניים. מה קרה? כשניקינו את כל הבית ואת המקרר וכו' וכו', משום מה היתה אי-הבנה ביני לבין אשתי, ואת הפריזר לא הוצאנו משם את החמץ. 

ואני רואה מולי חבילה של ג'חנון השם ירחם. באותו רגע לא ידעתי מה אני עושה עכשיו, מה הולך פה? מאיפה זה בא? אז נזכרתי שמשמים הרב שלום אמר לי, תכתוב, הוא בכל מקום שהוא נמצא. ואז בעצם זה מכור. אז מה שנשאר לי לעשות זה רק לעשות מחיצה. ולהשתבח שמו לעד, ניצלתי מ: בל ימצא ("שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, כִּי כׇּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ" שמות יב, יט) השם ירחם. מאז למדנו ככה. להשתבח שמו. 

***

עוד סיפור שהיה לי בבדיקת חמץ. אתה סולח לי, נכון? בבדיקת חמץ באחת השנים, גם כן לפני עשרים ומשהו שנה, אחרי, סליחה, אחרי שרפת חמץ, אחרי ששרפתי כבר את החמץ, כעשר (10) דקות אחרי זה, נסעתי לחנות שלי בראש העין. הילדים היו שם בחנות, הילדים הקטנים שמרו לי על החנות. הם היו בגילאי 12, 14, שני הבנים שלי. 

ואני מגיע לחנות, ואני שואל, הכל בסדר? 

ואמרו לי, כן, אבא הכל בסדר. 

אמרתי להם, טוב, אז אני עושה עוד איזה גיחה לאיזשהו מקום, ואני תכף חוזר. 

יום לפני כן, לפני הבדיקת חמץ, ניקיתי את הרכב. ובבגז, שם מאחור, היתה המטחן, היה לי את המטף, והוא היה מפורק. לא יודע איך התפרק, אז החזרתי את כל החלקים של המטף, החיצוניים, ואז בעצם, איך אומרים, למדתי להשתמש בו יותר טוב. 

כשיצאתי מהחנות, ממש, נסעתי כמה מטרים, ופתאום אני שומע את אחד הילדים שיוצא מהחנות וצועק לי, אבא, אבא, שרפה, אבא, שרפה! לא הבנתי. רגע, יצאתי מהחנות, מה אבא שרפה? עצרתי את הרכב בצד, רצתי לחנות. אני לא מבין על מה הוא מדבר בכלל. 

אני נכנס לתוך החנות, ואני רואה להבה, ממש להבה ענקית, בחנות. החנות היתה מורכבת משני חלקים. צד אחד זה חנות, צד אחד זה משרד של הארגון שלי. אז בצד של המשרד היו הרבה מדפים, עם הרבה דפים, עם קלטות, אז זה היה קלטות. ואני רואה שם את כל הזה באמצע עולה בלהבה. אתה לא מבין מאיפה זה בא. 

רגע, הייתי פה, בחנות לא היה שום דבר. אז מייד, מחשבה ראשונה, עלה לי מטף. ובחנות היה לי מטף תלוי בקיר. הוצאתי את המטף. כבר הייתי מיומן מאתמול עם המטף שברכב. שלפתי את הנצרה, לחצתי כלפי מטה, בלחיצה אחת הכל נכבה. ישתבח שמו לעד נות. 

טוב, אתה עומד מול זה ואתה מנסה להבין מי נגד מי, מאיפה זה בא. ואז אני שואל אותו, את הילדים, איך זה נהיה? אז אומרים לי, לא יודעים. פתאום. ואז אני מסתכל, ואני רואה שבצד השמאלי יש שם תנור ספירלה שהוא היה הספירלות לכיוון המדפים והוא מחובר לחשמל. 

ואז שאלתי, מי נגע בתנור? 

אז הבן שלי אומר, אני לא נגעתי בו, אני הוצאתי את המטאטא משם מהפינה. 

אז הבנתי מה קרה. התנור היה מחובר לחשמל. כשהבן הוציא את המטאטא, הוא נתן כנראה מכה ללחצן. התנור נדלק, הדליק את הדפים ואת הקלטות. זה עניין של שניות. ישתבח שמו לעד ן. טוב, ברוך השם, ברוך המציל. 

התחלנו ל... הבאתי פח, את הפח הירוק, ואנחנו מתחילים להכניס את מה שנשרף לתוך הפח. איך שאנחנו מכניסים את הדפים לתוך הפח. מה אנחנו מוצאים מאחורי הדפים ואחד המדפים שם מאחורה, מאחורי כל הדפים והקלטות? שקית עם סנדוויץ', מאחורי הדפים. קיצור, עשו לי בעור חמץ מן שמיא. לא בדקת טוב? ישתבח שמו לעד. סיעתא דשמיא, השגחה פרטית, ישתבח שמו לעד. 

אז יצאנו, איך אומרים, בזול. אבל מזה צריך ללמוד לבדוק את החמץ כמו שצריך, ברוך השם. 

***

טוב, ידוע שיש עניין של קמחא דפיסחא ולא לחינם פרשת צו יוצאת ככה שבת הגדול. ברש"י הראשון של פרשת צו אנחנו קוראים "צַו אֶת אַהֲרֹן" (ויקרא ו, ב) אומר רש"י: אין "צַו" אלא לשון זירוז מיד ולדורות. ואז אומר רש"י, אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. ובעולה יש חסרון כיס לכהן שכולה כליל. אז אין מזרזין אלא למזורזין ישתבח שמו. 

ויש הרבה אנשים שהם נזקקים. יש מצווה גדולה לסייע בעניין של קמחא דפיסחא. 

אז לחזק את העניין, אמרתי, כתוב בחז"ל, כסף במילוי הוי כפרה. בפשט, מה שאתה יכול להבין, כשאדם נותן כסף במילוי, נותן כמו שצריך, לא בקמצנות, אז זה נחשב לו כפרה. כשנותן סכום כמו שצריך. 

אבל אם נבדוק, נראה דבר מעניין. כסף, איך כותבים? איך כותבים כסף? כ', ס', פ'. כ' זה כפ'. ס' זה ס', מ', כ'. כ' פ' זה מאה. ס' זה מאה עשרים. פ' ה', שמונים וחמש. ביחד, שלוש מאות וחמש. כמה זה כפרה? שלוש מאות וחמש. יוצא שכסף במילוי, כשאתה לוקח את המילה כסף עם המילוי שלה, איך אומרים? 'תוכו כברו'. גם בפנימיות, גם בחיצוניות. אז זה נחשב כפרה. 

כשאתה נותן בשמחה, מהלב, לא רק בשביל לצאת ידי חובה. אז זה רמוז כסף. במילוי, כשאתה ממלא את האותיות כסף, אז זה יוצא כפרה כשאתה באשמה. 

מאוד מעניין שבאלף-בית, מה האותיות שקודמות למילה כסף. לפני האות כף יש לנו יוד. לפני הסמך יש לנו נון. ולפני הפה יש לנו את האות עין. מה יוצא? עני. ישתבח שמו לעד. אין סתם. הכול מכתוב. ישתבח שמו לעד. 

***

טוב, בהגדה של פסח יש לנו הרבה דברים, יציאת מצרים, עניינים. בואו נגיד לכם כמה חידושים מתוקים. כתוב שים סוף נס מפני הנס. ים סוף נס ברח מפני הבורח. מי זה הבורח? יוסף הצדיק. שברח מזלייכה, אשתו של פוטיפר. 

אני שואל את השאלה, מדוע לא נפגע הים מפני משה ואהרון? למה צריך להגיד שהוא נס מפני הנס, מפני ארונו של יוסף? למה לא מפני משה ואהרון? 

ועוד (2). איך פנחס בן יאיר בקע את הנהר? מה, זה יותר גדול משה ואהרון? פנחס בן יאיר? איך זה? 

אז יש מתרצים לגבי רבי רבי פנחס בן יאיר שהוא היה אחרי מתן תורה. ואילו משה היה לפני מתן תורה. 

אך עדיין נשאלת השאלה (3), מה תגיד לגבי יעקב אבינו? יעקב אבינו גם היה לפני מתן תורה. ומה נאמר אצלו? "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (בראשית לב, יא) אז איך נפגע ליעקב הירדן לפני מתן תורה? 

אז אומרים, מתרצים, שיעקב היה עמוד התורה. עכשיו, כשהשר של הים סירב לבקוע את הים אמר לו משה שייבקע מפני פיקוח נפש. זה לא פיקוח נפש רגיל, זה פיקוח נפש של עם שלם. אמר לו השר של הים שיילחמו במצרים. מה, בשביל זה אני צריך לחסות מעל הטבע, לבקוע את הים? שיילחמו. 

אמר לו משה שהם לא יכולים. לא יכולים להילחם עם המצרים. למה לא יכולים? בגלל שיש להם הכרת הטוב, למצרים. איזה הכרת הטוב יש להם? שהם השאירו אותם בארץ גושן. 

אז השר של הים, אמר, נראה לי שהתירוץ שלך נובע מעצלות. אבל אז שרו של הים ראה את ארונו של יוסף. מה הוא ראה בארונו של יוסף? הוא ראה שכשהוא יוסף נס מפני זליכה, אז הוא היה יכול לקחת את המעיל שלו, שזה היה בידיים שלה, והוא לא לקח. 

עכשיו יש מתרצים, למה לא לקחת את המעיל, יוסף? למה לא לקחת? השארת ראיות, תעלים ראיות. 

אז יש את תירוץ אחד (1) שמתרץ, בגלל שהוא לא רצה להישאר אפילו רגע, כדי שהוא לא יתפתה. הוא ברח מעצל הרע, כשבורחים אז לא משתהים. 

אבל יש את התירוץ (2) שקשור לעניין הזה, שהיה לו הכרת הטוב גם כלפיה וגם כלפי בעלה, על כל מה שהוא היה אצלם. אז לכן, היות שהוא השאיר בידיה את המעיל, ובגלל זה, בגלל הראייה הזאת שהוא השאיר את המעיל, כי הוא לא רצה להשתמש בכוח למשוך את המעיל מידיה. אז זו היתה מסיבת הכרת הטוב. 

אז השר השתכנע, שרו של ים השתכנע, שמה שאומר משה רבנו עכשיו, שהיהודים לא רוצים להילחם עם המצרים משום הכרת הטוב, אז היה לו בעצם ראייה ממי? מיוסף. כשהוא ראה את ארונו של יוסף, היה לו ראייה שמה, שגם יוסף, משום הכרת הטוב, היה מוכן לשבת בכלא, והעיקר לא להשתמש בכוח נגד מי שהטיב לו. 

אז גם הם, עם ישראל, לא רוצים להשתמש בכוח כנגד מי שהטיבו להם והסכימו שיגורו בגושן. הם לא יכולים לגלות אותם, להעביר אותם. כל זמן העבדות הם עדיין היו גרים בגושן. וגושן היתה הארץ הטובה במצרים. שכונת עילית. השם ירחם. 

***

עכשיו, אצל יוסף כתוב שמה "וַיָּנׇס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית לט, יב) למה צריך לכתוב "וַיָּנׇס וַיֵּצֵא הַחוּצָה"? 

אלא מה? כשהוא ברח, הוא ברח מפניה. הוא נס מפניה. אבל איך שהוא יצא מהדלת הוא יצא. הוא הלך רגיל. הוא לא ברח. בתוך הבית הוא רץ. הוא ברח. איך שהוא הגיע לדלת ובא לצאת הוא הלך רגיל. למה? שלא ירגישו האנשים ויחשדו בו חלילה. אז לכן, כשהוא יצא מהבית, אז הוא "וַיֵּצֵא" בפנים "וַיָּנׇס". 

***

עכשיו, מאיפה ידע יוסף שאשת פוטיפר אינה מתכוונת לשם שמים? הרי היא באה ופיתתה אותו, ואמרה לו, וכולי, וכולי, וכולי. איי, איי, איי. והיא טענה שכל מה שהיא עושה זה לשם שמים. מאיפה הוא ידע שזה לא לשם שמים? 

אלא, יצר הטוב מציע את הסחורה שלו פעם אחת (1). תשמעו איזה כלל. אבל כתוב שיצר הרע הוא כמו הזבוב ("אמר רב: יצר הרע דומה לזבוב, ויושב בין שני מפתחי הלב, שנאמר "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ" (קהלת י, א) ברכות סא, א) הוא נודניק. וזה מה שכתוב "וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם" (בראשית לט, י) 

לכן, מה אומר המשך הפסוק? "וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ" (בראשית לט, י) למה? התבררה כוונתה. שהיא, כמו יצר הרע, שהיא כל הזמן מנג'סת. אז מכאן הוא ידע שזה לא לשם שמים. 

***

ואכן, אנחנו רואים אחר כך שהיא גרמה לכליאתו בכלא. פרט מעניין נוסף שקשור למשה ויוסף. משה רבנו, כידוע, לא זכה להיכנס לארץ ישראל. 

מה הסיבה? כתוב שמשה, יש הרבה סיבות, כן, מופיע בחז״ל, אבל אתם תשמעו עכשיו משהו, חידוש מתוק. משה, כששמע שאומרים עליו "אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים" (שמות ב, יט) 

אז הוא לא מחה. הוא לא אמר, לא, לא, לא, איש עברי אנוכי. הוא לא תיקן. 

אבל יוסף, שאמר "כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים" (בראשית מ, טו) זכו עצמותיו לקבר בארץ ישראל. שמעתם? מדהים. 

***

עוד דבר שקשור לעניין. כתוב "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר" (תהלים קיד, ג) "הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר" אז מה נעשה? אנחנו יִסֹּב לְאָחוֹר באותיות הַיַּרְדֵּן. קח את האותיות, שהן מתחת לירדן. יִסֹּב לְאָחוֹר. אז מה יש לנו מתחת לאות ה'? יש לנו את האות ד'. מה יש לנו מתחת ליוד? ט'. מה יש לנו מתחת לר'? ק'. מתחת לד'? ג'. מתחת לנון? מ'. האותיות שיש לנו מתחת לירדן, הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר. גימטריה, 156. 

כמה זה יוסף? 156. לכן "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" מה ראה? ראה את יוסף. איפה זה רמוז? "הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר" אם תיקח הַיַּרְדֵּן, תסתכל לְאָחוֹר, תראה יוצא לך יוסף. זה מה שראה הים "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" את מי? את יוסף. שזה אותיות "הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר". אה? חזק ביותר. טוב. 

***

כתוב שאחת (1) הסיבות אצל משה רבנו שהוא נענש. שהוא נענש. במקום לדבר על הסלע הוא היכה בו. פעמיים (2). ובפסוק כתוב את המילה האמנתם. "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי" (במדבר כ, יב). 

יש מלעיל ויש מלרע ("הֶאֱמַנְתֶּ֣ם"). יש האמנתם ויש האמנתם. מה ההבדל בין שניהם? האמנתם זה אתם. האמנתם? האמנתם או לא האמנתם? אבל זה מדובר על מי שאני מדבר איתו. כשכתוב במילה האמנתם אז זה לגרום אמונה למישהו אחר, לאחרים. אז ברגע שאתם לא האמנתם דהיינו לא גרמתם אמונה לאחרים על ידי זה שלא דיברתם אלא הכיתם. ואז יש להם סיבות להגיד שאולי זה ככה ואולי זה ככה. אז התמעט הקידוש השם. 

כי מי שקורא ככה רגיל ולא יודע את ההבדל אז לא מבין מה משה רבנו ואהרון לא מאמינים. בטח מאמינים. אז מה זה לא האמנתם? אלא הכוונה שמיעטו את האמונה בפעולה שלהם. 

***

עכשיו כתוב בחז"ל 'מילה בסלע משתוקא בתרי' מה זה 'מילה בסלע משתוקא בתרי'? בפשט אם אתה אומר מילה כמו שצריך אז מגיע לך סלע למטבע. מגיע לך סכום מכובד. אבל משתוקא? אם אתה שותק? בתרי. מגיע לך שתי (2) מטבעות כאלה. כי הגדולה היא לשתוק יותר מאשר לדבר משהו... איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. ‫וואי.‬‬ ‫

הגאון מווילנא אומר‬‬ ‫דבר נפלא על זה.‬‬ ‫אומר,‬‬ מילה בסלע. ‫אם משה רבנו‬‬ היה מדבר עם הסלע, מילה בסלע, ‫לא הכאה בסלע, מילה בסלע,‬‬ ‫אז משתוקא בתרי.‬‬ ‫מה זה משתוקא בתרי?‬‬ ‫השניים (2) היו שותקים.‬‬ ‫מי זה השניים?‬‬ ‫ אֶלְדָּד וּמֵידָד.‬‬ ‫ אֶלְדָּד וּמֵידָד‬‬ ‫לא היו מתנבאים‬‬ את מה שהתנבאו (”וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה” (במדבר יא, כו). ‫

***

דרך אגב, מה זה "מִתְנַבְּאִים"?‬‬ ("וַיָּרׇץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה" במדבר יא, כז) "מִתְנַבְּאִים"‬‬ זה ראשי תיבות; ‫משה תנוח נפשו בעדן,‬‬ ‫אז יהושע מכניס.‬‬ ‫זה ראשי תיבות של "מִתְנַבְּאִים"‬‬.‬‬ 

***

עכשיו, ממה הוא נענש, משה? ממים. מה זה ממים? ראשי תיבות, נוטריקון; משה מת, יהושע מכניס. 

‫משה אמר "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם" (במדבר כ, י)‬‬ ‫מה היה צריך לומר?‬‬ ‫כי מן הַסֶּלַע הַזֶּה יוציא לָכֶם מָיִם.‬‬ 

על הייעוד הזו, הקדוש ברוך הוא, ‫שמדקדק עם הצדיקים כחוט השערה,‬‬ כשהעיד עליו שמשה הוא העניו הגדול בעולם "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב, ג)‬‬‬‬ ‫אז שם כתוב "עָנָו" בלי יוד.‬‬ ‫אז הקדוש ברוך הוא הוציא לו את היוד.‬‬ ‫על זה שהוא אמר "נוֹצִיא" במקום יוציא,‬‬ ‫אז הקדוש ברוך הוא איפה שהעיד עליו ‫שהוא העניו הגדול בעולם, ‫הוא הוציא לו את היו'ד.‬‬‬‬‬‬ 

***

‫אז כשמשה אמר "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם" ‬‬‬‬ ‫זה עוד דבר מדהים.‬‬ ‫מה זה "הַסֶּלַע הַזֶּה"?‬‬ ‫קח את האותיות סלע.‬‬ ס, למד, עין. איך כותבים סמך? איך כותבים סמך במילוי? ס, מ, כ. ‫אז מה האות האמצעית בפנים?‬‬ ‫מה האות האמצעית של הסמ?‬‬ ‫בתוכו מ.‬‬ ‫האות הבאה של המילה סלע זה למד.‬‬ 

איך כותבים למד? למד, מ, דלת. ‫מה האות האמצעית של למד?‬‬ גם מ. ‫האות האחרונה של המילה סלע‬‬ זה עין. עין, איך כותבים במילוי? עין יוד, נון. מה האות האמצעית של עין? יוד. איזה אותיות יצאו לנו? מ, מ, יוד, שזה אותיות מים. 

אז אומר משה "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם" למה? כי בתוך המילה סלע יש את האותיות מים, שזה האותיות האמצעיות הפנימיות של "הַסֶּלַע". 

***

כידוע, משה רבנו שקול כנגד כל עם ישראל. 

***

דרך אגב, משה רבנו, כשאתה כותב משה רבנו, זה מניין תרי"ג, בדיוק, 613 יוצא. תספור משה רבנו, תספור את האותיות, יוצא 613 כמניין תרי"ג. 

***

אבל, מאיפה אנחנו יודעים ראייה שהוא שקול כנגד כל עם ישראל? 

כך נאמר בנביא ישעיה, כתוב "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ" (ישעיה סג, יא) שמעתם? "וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ" מה, מֹשֶׁה זה עַמּוֹ? עם ישראל זה עַמּוֹ "מֹשֶׁה עַמּוֹ" מֹשֶׁה שקול כנגד עַמּוֹ. כנגד כל עַמּוֹ. 

אז אם אמרנו שמשה רבנו, הקדוש ברוך הוא מעיד עליו שהוא העניו עלי אדמות, ואמרנו שהוא הוריד לו את היוד, מעניין שעניו זה יוצא גימטריה בעדן. 

אמרנו באחד השיעורים ש: 'רַבִּי לְוִיטָס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר: מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה' (אבות ד, ד) כדי לקיים את ה... "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) כמו שצריך. 

אדם צריך להיות, להנמיך את עצמו. כמו שאמרנו, עם המראה. למה חז״ל אמרו שאדם מסתכל במים? "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז, יט) ולמה לא כמראה? אז אמרנו שהוא צריך להוריד את הראש. אז אותו דבר גם פה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מה אותיות שטפלות למילה רעך, על אותו רעיון שאמרנו מקודם? מה מעל רש? שין. מה מעל עין? פה. מה מעל הכף? למילה. מה יוצא לנו? שפל. 

אם אדם משפיל את עצמו, אז יכול לקיים רעך כָּמוֹךָ. אבל אם הוא מחזיק מעצמו, לא יהיה לו את ה... וְאָהַבְתָּ רעך, יישאר לו רקע כָּמוֹךָ. 

אם ניקח את המילה עוון, נראה שזה יוצא גימטרייה רמ"ח (248). העוון פוגם ברמ"ח איברים. איך עוון יוצא רמ"ח? זה לא יוצא. במילוי. איך כותבים עוון? עין ונון. עין, במילוי, זה עין ינון. יוצא 130. ו' זה 12. נון זה 106. ביחד, 246. סליחה, 248. שזה רמ"ח. אז העוון פוגם ברמ"ח איברים. אז מה התיקון? אותן עטיות, רק להפוך אותן. במקום עוון, תשפיל את עצמך, תהיה עניו, ועל ידי הענווה מתקנים את כל הרמ"ח איברים. ישתבח שמו. 

***

יש דבר מעניין. כידוע, כל מכה במצרים היתה שבוע (7), ואחר כך היה הפוגה של עוד שלושה (3) שבועות עד המכה הבאה. יוצא שזה היה פעם בחודש, חודשי. 

עכשיו, בפרשת "בוא" יש שלוש (3) מכות; ארבה, חושך ומכת בכורות. עכשיו, מתי היתה מכת בכורות? בטו' (15) בניסן. יוצא, שחודש לפני, איזה מכה היתה? מכת חושך. מתי היא היתה? בטו' באדר. מה היה? חושך במצרים. להבדיל, מה אצלנו בטו' באדר? – "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (אסתר ח, טז) ישתבח שמו לעד. 

נלך חודש לפני כן. חודש לפני כן זה היה טו' בשבט. מה היה שם? מכת ארבה. ארבה, מה עשה? כילה את כל הירק והעצים, אילנות וכו'. אז מה אנחנו חוגגים? טו' בשבט. בדיוק, בטו' בשבט. ישתבח שמו. 

***

דרך אגב, כאן יש אולי להאיר באל'ף שהמושג טו' בשבט הגיע חג לאילנות זה לא מחז"ל. זה המצאה. כי באמת, אין שום חג בטו' בשבט. מה הכוונה? 

במשנה כתוב: 'אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם: בְּאֶחָד בְּנִיסָן, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים וְלִרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְשָׁנִים, וְלִשְׁמִטִּין וּלְיוֹבְלוֹת, לִנְטִיעָה וְלִירָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ' (ראש השנה א, א). 

זאת אומרת, לפי בֵּית הִלֵּל, טו' בִּשְׁבָט, זה רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן. מה אומר על זה רש"י? אומר רש"י הקדוש, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, לעניין מעשר. זה הכול. שמה? שאין מעשרין פירות האילן שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר שבט. שבאילן הולך אחר חנטה. זהו. 

איפה כתוב חגיגות, ישתבח שמו. אבל אנחנו איפה שיש אפשר לחגוג, יש סיבה לחגיגה. חוגגים, ישתבח שמו. זה לא בא מהגמרא בקיצור, העניין של חג לאילנות. 

***

כתוב "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" (שמות טו, טז) אמרנו שהמילה "זוּ" (ואו' שורקית) זה לא זו (ואו' חולמית), אלא "זוּ" ש. עם שקנית. 

"עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" - עם שקנית. אומרים חז״ל על זה "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ" זו ביאה ראשונה (1). עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" זו ביאה שנייה (2) מכאן אמרו חכמים; ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא בביאה השנייה לארץ ישראל, כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון, ביאה ראשונה. אלא שגרם החטא. 

עכשיו במסכת ברכות וגם במסכת גיטין כתוב שם מעשה ברבי יהושע בן חנניה כשהוא הלך לכרך גדול ברומי. הוא מצא איזה תינוק אחד (1). שאל אותו "מִי נָתַן למשוסה לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים"? זה פסוק בישעיה (ישעיה מב, כד). 

אז התינוק, מה עונה לו? אמר לו "הֲלוֹא השם זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ" (שם) מה הוא ענה לו? את המשך הפסוק פשוט. זה המשך הפסוק. 

אמר: 'מובטחני בו שיהיה מורה הוראה בישראל!'. 

לכאורה יש פה שאלה. מה הגדלות שלו שהוא המשיך את הפסוק? בסדר, אז הוא מכיר את הפסוק. אמר את זה. סוף הפסוק. אז מה, בגלל זה מובטח שיהיה מורה הוראה בישראל? 

אומר הגאון מווילנה, התשובה של התינוק היתה כל כך גדולה בעיני רבי יהושע. למה? הוא שאל אותו "מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב" בהמשך כתוב "וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים" אבל "מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב" יַעֲקֹב, ידוע, זה מדרגת העקב. מדרגה שפלה. אז, במדרגה השפלה, כשהיו בגלות בבל, זה הכוונה ליעקב "וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים" אז אפילו שהם היו אחר כך במדרגה העליונה, אז מפני מה לא נגאלו גאולה שלמה? כשהם כבר היו ישראל. 

על זה השיב לו התינוק "הֲלוֹא השם זוּ חָטָאנוּ לוֹ" מה זה "זוּ"? ש: "חָטָאנוּ" אמרנו זו זה ש, זו מילת ש. אז הוא אמר לו "הֲלוֹא השם זוּ" למה? מה הקשר? 

גזרה שווה. בגאולה הראשונה נאמר "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה'" כן, אז זה גאולה שלמה. אבל בגאולה השנייה נאמר זו "עַם זוּ קָנִיתָ" אז זה מקביל, ה: "עַם זוּ קָנִיתָ" ל: "הֲלוֹא השם זוּ חָטָאנוּ לוֹ" אז בגלל ש: "חָטָאנוּ לוֹ" וה: "עַם זוּ קָנִיתָ" אמרנו שזה מדבר על הגאולה השנייה, אז זו וזו זה אומר שלא היתה גאולה שלמה. 

זה מה שכתוב "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" אמרנו שחז״ל אמרו שהתחלת הפסוק מדברת על ביאה ראשונה, וסוף הפסוק "עַם זוּ קָנִיתָ" זה על ביאה שנייה. אז זה מתחבר למה שכתוב שמה, בנביא ישעיה, שכשמדובר על ה: "הֲלוֹא השם זוּ חָטָאנוּ לוֹ" אז זה זו וזו "עַם זוּ קָנִיתָ" עם "הֲלוֹא השם זוּ חָטָאנוּ לוֹ" אז זה לא כמו שאנחנו הבנו. ישתבח שמו. 

***

הלאה. נאמר "וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף" (שמות טו, כב) רש״י הקדוש אומר: 'הִסִּיעָן בְּעַל כָּרְחָם!' על הפסוק הזה. למה צריך להסיע אותם בְּעַל כָּרְחָם? 

הכלי יקר מבאר דבר נפלא. אומר שמשה רבנו חשש מהריבוי של הכסף והזהב שהיה שם בים, אז הם יבואו לידי חטא. כאשר יש ריבוי של כסף וזהב, איך אומרים? מאבדים את הצפון... אז הוא הסיע אותם, "וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף" לא כתוב שהם נסעו ויסעו "וַיַּסַּע" למה צריך לקרות "וַיַּסַּע"? שהוא הסיע אותם. 

הוא לא הסיע אותם. למה? מעשה העגל יוכיח. כשיש ריבוי כסף וזהב, תראה לאיזה תוצאות מגיעים "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (דברים לב, טו). 

עכשיו, מטרת יציאת מצרים, מה היתה? לקבל את התורה. עכשיו, תורה ועושר לא הולכים ביחד. למצוא מציאות של תורה וגדולה במקום אחד (1), זה קשה למצוא. את זה מצאנו רק אצל משה רבנו, משה רבנו, רבי יהודה הנשיא, אנשים גדולים ממש. אבל בדרך כלל אנשים שהם עשירים, זה לא פשוט לשמור על היראת שמים והתורה עם עושר. 

***

פרעה רודף אחרי ישראל, ישראל יוצאים ממצרים, פרעה רודף אחריהם. מה כתוב שם בפסוק? שהוא יוצא עם... "וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר" (שמות יד, ז) מה זה? זה כל החיילים שנשארו לו? רק 600. מה קרה? הוא יוצא עם 600. למה דווקא 600? למה לא 500? איי, איי, איי. 

פרעה היה למדן. אומר הגאון מווילנה, מה החשבון של פרעה היה? פרעה לא ידע שבמכת חושך מתו ארבעה חמישיות (4/5) מעם ישראל. נשארו רק חמישית "וַחֲמֻשִׁים" ("וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יג, יח)) הוא לא ידע את זה. אז הוא היה בטוח שיצאו שלושה מיליון (3,000,000) גברים. 

עכשיו, כתוב בפרשת האזינו "אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה, אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם" (דברים לב, ל) כשעם ישראל לא עושים רצונו יתברך ויש מציאות של "אֵיכָה" של תשעה באב "אֵיכָה" איכה. אז "אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה". 

אז עכשיו נעשה חשבון. 600 אלף, 600 רכב בחורים. 600 אלף. 600 רכב בחור. אם נכפיל את זה, כפול כמה? כפול 5,000. כמה יצא לנו? 3 מיליון. 

למה לקחנו 5,000? אה? לא. אמרנו "אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה" אם שניים (2) מניסים רבבה (10,000) שהם רבים, אחד מניס, רודף אחרי אלף. אבל כשזה כבר שניים, כשזה רבים 'מיעוט רבים שניים' הם מניסים רבבה. אז יוצא שאם רבבה זה עשרת אלפים, אז אחד כמה מניס? אם שניים מניסים רבבה, אחד מתוך השניים מניס חמשת אלפים (5,000). 

עכשיו הוא בא עם 600, 600 כפול חמשת אלפים, זה יוצא שלוש מיליון. אז הוא עשה לימוד, ולכן הוא יצא עם 600 כנגד השלושה מיליון. 

***

עכשיו, מה הוא אומר? "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל, תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי" (שמות טו, ט). 

מה הולך פה? מה הוא אומר בעצם? בדרך כלל, הרי קודם כל אתה מנצח את הצבא שמולך ואחר כך אתה מחלק שָׁלָל. פרעה מה אומר? הוא אומר הפוך "אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל" אחרי מה שמחלק שָׁלָל, מה? הוא אומר "תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי" הפוך היה צריך להיות כתוב. השלל צריך להיות בסוף. למה הוא אומר ככה? איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, למה? 

כי כשמשה רבנו נשאל על ידו "מִי וָמִי הַהֹלְכִים" (שמות י, ח) מה ענה לו משה? אמר לו "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ, בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ" (שם ט) יש לנו בהתחלה את הנערים והזקנים, אחר כך יש לנו את הבנים והבנות, ואחר כך יש לנו את הצאן והבקר. 

בלאו הכי הוא חשב, הרי כשהוא רודף אחריהם, למי הוא יגיע ראשונים? לצאן ולבקר, כי הם נמצאים בסוף. לכן הוא אמר, קודם כל נחלק את השלל. כי הצאן והבקר נמצאים אצלם בסוף. ואחר כך אנחנו נגיע אליהם, ואז נריק את חרבנו. זו הסיבה שהוא אמר. הפוך כאילו. 

***

כשהוא שילח את העם, פרעה, אז כתוב "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם" (שמות יג, יז) אז כבר אמרנו ש: "וַיְהִי" זה לשון צער. ו: "הָעָם" אמרנו שזה 'הערב רב'. 

עכשיו, עוד לימוד בפסוק עצמו. כתוב "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם" וידוע שכל אתין שבתורה באים לרבות. "אֶת" מה זה בא לרבות כשהוא אומר "אֶת הָעָם"? 

אלא פרעה שילח את הערב רב. למה? הוא לא רצה אותם בכלל. אז הוא שילח אותם מה הריבוי "וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל" ("וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" שמות ה, ב) אבל העיקר בשבילו היה מה? להתפטר מהערב רב. השם ירחם. אפילו פרעה רצה להתפטר מהערב רב. 

והזוהר הקדוש אומר שהערב רב ישלטו בישראל לפני המשיח. לפני ביאת המשיח הם ישלטו על עם ישראל. וואי וואי וואי וואי. 

הרשע הזה, פרעה, רצה להתפטר מהם. ואנחנו עד היום לא התפטרנו מהם. 

***

עוד כתוב "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ" (דברים כו, ו) שימו לב שלא כתוב וַיָּרֵעוּ לנו הַמִּצְרִים. כתוב "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ" כדי לענות אותנו, צריך קודם כל לעשות אותנו רעים. שיש סיבה לתת לנו את החפצות. אז כתוב "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ" הם קודם כל החטיאו אותנו בעבודה זרה של מצרים. כל הטומאה של מצרים. ורק כשהם הרעו אותנו, אז הם הצליחו להתגבר עלינו "וַיְעַנּוּנוּ". 

זה המסר הגדול, רבותיי, לכל הדורות. שכל מה שאנחנו מקבלים צרות זה בגלל שהתרבות, התרבות המערבית הצליחה להרע אותנו. לעשות אותנו רעים. ובגלל שאנחנו לא הולכים בדרך השם, לא עושים רצונו להתברך כמו שצריך, אז יש סיבה לכל הצרות שקיבלנו. אין סתם. 

***

כשמשה רבנו עומד ליד הים, מה אומר לו הקדוש ברוך הוא? "מַה תִּצְעַק אֵלָי?!" (שמות יד, טו) הוא מדבר על בני ישראל. מה המסר? 

המסר, רבותיי, שלפני הגאולה אתה צריך להיגאל עכשיו? אז זה דווקא לא הזמן עכשיו להתפלל. זה הזמן להוכיח את בני ישראל. זה לא הזמן לצעוק. זה הזמן לדבר בלשון קשה. להוכיח את עם ישראל. אם רוצים גאולה, צריך אכפתיות אחד מהשני. כמובן, ב: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכׇל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג, יז) אבל לא כל אחד יגיד לעצמו, אני את שלי עשיתי, אני... 

***

איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי כתוב, כתוב: 'קשין מזונותיו של האדם כקריעת ים סוף!' יש לזה כמה וכמה פירושים, ואמרנו כמה מהם. 

נוסיף ונאמר שגם המזונות של האדם וגם קריעת ים סוף מופיעים בעצם מפרשת בשלח זה לצד זה; קריעת ים סוף מופיעה בסמוך לפרשת המן. פרשת המן זה הפרנסה, זה מזונותיו [יעבדוך עמים....] וקריעת ים סוף מופיע כפשוטו ממש. כשם שקריעת ים סוף עם ישראל היו תלויים אך ורק בשם יתברך, כך במזונות תלויים אנו אך ורק בקדוש ברוך הוא. 

ולא כמו שאנשים חושבים שזה השתדלות... 

****

אמרנו חידוש בשבוע שעבר על העניין של "הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ" (שמות יד ,טז) אמרנו אם אתם זוכרים "הַיָּם" גימטריה חמישים (50) "וּבְקָעֵהוּ" עשרים וחמש (25) כפול עשר (10) המכות יוצא המאתיים חמישים (250) שאומר רבי עקיבא בהגדה. 

***

נאמר עוד חידוש משמו של רבי שמשון מאסטרופולי. הוא אומר ככה כתוב "וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ" אז אם אנחנו נרים "אֶת מַטְּךָ" האותיות שעל "מַטְּךָ" מהם? מעל מ' יש לנו נ', מעל הט' יש לנו י', מעל הכ' יש לנו למד. זה יוצא גימטריה ניל. זה 90. נכון? כן. אחר כך זה "מַטְּךָ". 

"וּנְטֵה אֶת יָדְךָ" שם זה היה "הָרֵם אֶת מַטְּךָ". פה זה "וּנְטֵה אֶת יָדְךָ" תוריד את היד. אז אם אנחנו נסתכל על האותיות שמתחת ל: "יָדְךָ" שמה אצל "מַטְּךָ" האותיות שמעל. פה עכשיו "וּנְטֵה אֶת יָדְךָ" מתחת. האותיות שמתחת ל: "יָדְךָ" מה יש לנו מתחת ליוד? יש לנו ט', תחת לד', ג', מתחת לכף יש לנו יוד. יש לנו את האותיות ט', ג', יוד. זה בגימטריה 22. 

אחר כך כתוב "עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ" נכון? אז מה האותיות שמעל "עַל הַיָּם"? האותיות שמ: "עַל הַיָּם" מעל היוד כף, מעל המם נון. כף ונון שבעים (70). אז יש לנו תשעים, 22 ושבעים. נחבר את זה ביחד. יוצא 182. "וּבְקָעֵהוּ" תבקע את זה לשתיים, יוצא 91. מה זה 91? גימטריה אדנות והוי"ה. יקוק' כה הם אדנות. ביחד יוצא בדיוק 91. 

שזה, דרך אגב, גם יוצא בגימטריה אמ"ן, כידוע. אז זה השמות שבעצם היו מופיעים על המטה. 

***

שאל אותי מישהו, מה הזכות שהחמורים זכו למצוות פטר חמור? אה? שמה? כשהם נשאו את הכלים של עם ישראל ממצרים, זכו לפטר חמור. 

***

דרך אגב, את החמור אנחנו עורפים. כל מה שאנחנו אוכלים אנחנו שוחטים, אבל חמור עורפים. מה זה עורפים? שוחטים אותו בעצם מהעורף. אצל כולם שוחטים מפה, אצלו מפה. נשאלת השאלה, מה? למה דווקא אותו מהעורף? 

אז ידוע שאחת (1) הסיבות ששוחטים זה כדי שלא יהיה צער. משום שהסכין, ברגע שהיא עוברת על הקנה והוושט, אז דואגים שלא יהיה שום סרחה, שום פגם בסכין, שלא יהיה שום דבר, שזה יהיה מהיר בלי שום צער ל... איך אומרים? עוד לפני שהוא יבין שהוא מת, הוא כבר יהיה מת. אז הקנה והוושט נמצאים פה, אצל החיות שאנחנו שוחטים אותן. 

אבל המדהים הוא, שימו לב, שאצל החמור, איפה הם נמצאים הקנה והוושט? בעורף. שוב, שלא יהיה צער בעלי חיים. 

***

עוד חידוש מדהים. אם אנחנו ניקח את שלושת (3) המכות; כינים, שחין וחושך, ונסדר אותן אחד מול השני. חושך, שחין, כינים. זאת אומרת, אתה כותב ככה, חית', שין, כף, שין, חית', נון, וכף, נון, מם. לכל הכיוונים זה יצא אותו דבר. מאונך, מאוזן, איך שלא תעשה, יצא לך חושך, כינים ושחין. שאתה בא שם. 

***

בהגדה אנחנו נאמר בעזרת השם בליל הסדר 'וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם' (פיוט דַּיֵּנוּ) יש על זה שאלה? למה נתן לנו את ממונם? הרי ההבטחה לאברהם אבינו היתה ש: "יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יד) בלבד. לא הכוונה שייתן לנו את כל ממונם. "יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". 

אבל פה, בהגדה אנחנו רואים שנתן לנו את כל ממונם. איך קיבלנו פתאום את כל ממונם מרכוש גָּדוֹל? 

אלא מה? פרעה אמר ליוסף, איך אומרים? הוא מצוטט. הוא לא יכול לזה. הוא מצולם, מצוטט, מה הוא אמר? "כִּי טוּב כׇּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא" (בראשית מה, כ) ככה הוא אמר. הוא לא יכול לחזור מהדיבור שלו. מילה זה מילה. מילה בלאו הכי נתן לנו את ממונם. למה? כי כבר פרעה נתן את זה ליוסף הצדיק. 

***

ועוד נאמר בהגדה 'אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה דַּיֵּנוּ' מה טוב בזה שיקרב אותנו להר סיני ולא ייתן לנו את התורה? אם לא מקבלים בעצם את העיקר, אז מה יש לנו מזה הנאה שהוא מקרב אותנו להר סיני?

 אלא מה? הכוונה, 'אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי' שנהיה 'כאיש אחד בלב אחד!' כי זו המציאות שהיתה בהר סיני, שאיש אחד בלב אחד. אז אם נזכה להיות כאיש אחד בלב אחד, זה כבר 'דַּיֵּנוּ'! מכורח זה אנחנו נזכה לכל שאר הדברים. 

***

עוד חידוש נפלא. אנחנו אומרים בפסוק "מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" (שמות ו, ו) "מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" מה נמצא "מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם"? מהם האותיות ש: "מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם"? האותיות "מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם", מתחת לס', מה יש לנו? נ', מתחת לב', א', מתחת לל', כ', מתחת לת', ש', כמה זה יוצא בגימטריה? 371. בסדר. 

מה יש לנו מִתַּחַת ל: מִצְרַיִם? מתחת למם יש לנו ל', מתחת לצדיק, פה, מתחת לר', ק', מתחת ליוד, ט', מתחת למם, ל'. מה יוצא לנו? כל זה יוצא גימטריה 249. תחבר את זה עם ה-371 ביחד, יוצא בדיוק 620, כמניין כתר. מצוות דאורייתא ודרבנן, זה יצא לנו "מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" כמו שאומרים חז״ל, שבעצם כל מה שאנחנו עברנו בירידה במצרים זה בשביל להגיע לכתרה של תורה.

 כדי להגיע לכתרה של תורה היינו צריכים לעבור את כל הצער הזה. [אני כבר בירכתי לפני. אה?...] לא, שבע (7) מצוות דרבנן. תרי״ג (613) מצוות פלוס שבע מצוות דרבנן. 

***

בפעם שעברה דיברנו על "יִקָּווּ הַמַּיִם" (בראשית א, ט) וכולי וכולי "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" (שם) אז מצאתי עוד חידוש יפה שקשור לזה, לעניין הזה, שהקדוש ברוך הוא החזיר את הים לתנאו, שהתנה בו בראשית של "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה". 

אז מצאתי עוד חידוש נפלא, שהרי כתוב "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" שם, ותראה כתוב בשווא. לא כתוב ותראה היבשה בפתח "וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" זה בלשון עתיד. כן? ולכן מובן שהשם התנה עם הים, שייבקע לפני מי שיהיה ראוי לכך, לעתיד לבוא. 

אז לכן שם כתוב "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" ומיד אחרי זה כתוב "וַיְהִי כֵן" (שם) "וַיְהִי כֵן" זה לשון עבר "וְתֵרָאֶה" זה לשון עתיד. אז זה בדיוק הדיוק על החידוש הנפלא שאמרנו בשבוע שעבר. 

***

במסכת פסחים, גם במסכת ביצה, מופיע שכתוב אחד אומר, "עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים טז, ח) זה נאמר בפרשת ראה. כתוב אחר אומר "עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, לה) זה בחומש במדבר. 

אז הגמרא שואלת שמה, הכיצד? אז יש שמה מחלוקת; רבי יהושע אומר, חלקהו, חציו לשם וחציו לכם. יש שני (2) פסוקים, אחד אומר לשם ואחד אומר לכם. 

רבי יהושע פותר את הבעיה, אומר חלקהו, חצי-חצי. 

איך זה רמוז במילה חלקהו? למה הוא אמר דווקא את המילה חלקהו? על כל יום טוב. כל יום טוב. לא. בגמרא זה מופיע שמה ציטוט, כן? מהפסוק "עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ" על כל יום טוב. אז כתוב חלקהו. אז מה הרמז? 

אומר דבר מדהים. חצי מתיבת לשם, כמה יוצא לשם? יקו"ק כזה 26. הל' זה עוד 30. כמה הגענו? 56. אז חצי מתיבת לשם זה 28. עכשיו, חצי מתיבת "לָכֶם" כמה זה "לָכֶם"? "לָכֶם" זה 90. 30, 20. ומ' זה 40. חצי מזה זה 45. 45 ועוד 28 יוצאי 73. כמה זה גימטריה יום טוב? יום טוב, גימטריה 73. 

לכן אמר חלקהו, תחלק את זה. את הלשם, זה מה שאומר חציו לשם וחציו "לָכֶם". קח את החצי של השם ואת החציו של "לָכֶם", יוצא לך גימטריה יום טוב. בסדר? בסדר? פיקס. 

***

מספיק ליום? אה, עייפתי אתכם קצת, לא? נסיים. 

***

הקדוש ברוך הוא גאל אותנו, הוא ולא שליח, לא מלאך, לא שרף וכו'. ובכל דור ודור עומדים עלינו לכללותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. נאמר: "השם יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד, יד) בכל דבר, השם מסנגר על עם ישראל כנגד המקטרגים. שהרי הגויים הם יותר גרועים מאיתנו בכל דבר. 

יש לנו בעיה אחת (1) עם הדיבורים בבית כנסת. בדיבורים של הבית כנסת יש קושי לסנגר עלינו. למה? כי הגויים הם מקפידים לא לדבר בבית תפלתם. אז הקדוש ברוך הוא "השם יִלָּחֵם לָכֶם" אבל אנחנו צריכים להחריש בבית הכנסת. אם אנחנו רוצים שהקדוש ברוך הוא יִלָּחֵם לנו, צריך לשמור כמו שצריך על הפה בבית הכנסת, כדי שבעזרת השם נראה את הגאולה העתידה בצורה הטובה ביותר, כמו שזכינו ביציאת מצרים לניסים ונפלאות, כך נזכה, בעזרת השם, לניסים ונפלאות, אמן כן יהי רצון. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬