פרשת בהעלותך | הרב אורי יצחק

 \n - - - לא מוגה! - - -  \n

אפשר להתחיל? יהי רצון שדברי תורה שנאמר יהיו לרפואת נכדי נוראי בן נתנאל למשפחת עמרן שהשם הקימו מיתת חוליו לחיים תומים שלום וירפאהו רפואה שלמה, רפואת הנפש, רפואת הגוף ורמח אבריו ושעשה גידיו ובכלל חולי עמו ישראל ומירה ורחמים לשמיים אל נא רפא נא לו אל נא רפא נא לו זכות התורה תגן בעדו יקום מיתת חוליו לחיים טובים ושלום מהרה ורחמים בריא אולם לעבודתו יתברך והשם יתמיד בריאותו פרשת בעלותך נאמר בתהילים פתח דבריך יאיר והכוונה אומר מדרש פליאה שהפסוקים הראשונים בחמשת חומשי תורה רומזים למנורה אז פתח דבריך פתח הדיבורים שלך יאיר יאיר זה המנורה ופתח דברך זה בעצם המילים הראשונות הפסוק הראשון בכל חומש וחומש אז ככה זה נרמז בתהילים איך? הפסוק הראשון בבראשית יש שבע מילים כנגד שבעת קני המנורה הפסוק הראשון בספר שמות יש אחת עשר מילים יותר נכון, אחת עשרה מילים כנגד אחת עשר הכפתורים שבמנורה בפסוק ראשון בויקרא יש תשע מילים כנגד תשעת הפרחים שקישטו את המנורה הפסוק הראשון בחומש במדבר יש שבע עשרה מילים כנגד שבעה עשר הטפחים בגובה המנורה לפי דעה אחת יש דעה אחרת תכף נלמד את זה פסוק ראשון של ספר דברים יש עשרים ושתיים מילים כנגד עשרים ושניים הגביחים שבמנורה אז זה פתח דברך יאיר כדי שנזכור את זה נעשה סימן בבראשית יש שבע מילים כנגד שבעת הדמויות המובילות בחומש בראשית שהן אדם, שט, נוח, אברהם, יצחק, יעקב ויוסף שהם הקנים של המנורה שנמשלה לתורה ספר שמות אמרנו שיש 11 מילים כנגד מה שמופיע שם בספר שמות מה מופיע שם? 11 כוכביה שהם אחרי יוסף ‫בכפתורים במנורה. כפתור מסמל חיבור שהתורה שניתנה בספר שמות על ידי כאיש אחד בלב אחד. על ידי החיבור של עם ישראל יש לנו את התורה הקדושה. בויקרא תשע מילים. במספר קטן, תשע, המילה אמת במספר קטן זה תשע. ספר ויקרא הוא הספר המרכזי בחמישה החומשים. הוא מדבר כולו על מצוות הכהונה, אז תשעת הפרחים הם כנגד פרחי כהונה. לספר במדבר 17 מילים כמניין טוב. כידוע שהתורה ניתנה במדבר דווקא. ולכן זה מתחבר דווקא לגובה המנורה. שכידוע, ניתנה התורה דווקא על הר הסיני הנמוך. לא רק נמוך בגובה אלא גם ענו, ככה אומרים חז״ל. ואין דבר יותר טוב מן הענווה. בחומש דברים אמרנו 22 מילים. כנגד 22 אותיות התורה. והגביעים שבמנורה כנגד הקידושים שעושים בגביע, כפי שנכתב בספר דברים. אז לסיכום, יש פסוק שאומר כנר מצווה ותורה אור, משתבח שמו. עכשיו בואו תראו כמה דברים עמוקים. בפסוק הזה בתהילים קיוט כתוב אמרנו פתח דברך יאיר מבין פתאים. ואמרנו כנר מצווה ותורה אור. עכשיו, מה זה קשור למבין? מבין זה משורש בינה. עכשיו שימו לב, אנחנו מתחילים לצלול לעומק. אמרנו שבמנורה 22 גביעים, תשעה פרחים, 11 כפתורים, שבעה קנים. כמה הגענו ביחד אם נחבר את זה? הגענו ל-49. 49 שערי בינה, וגוף המנורה הוא שער ה-50. שמעתם? כי אם תחבר 22 גביעים ועוד תשע פרחים, ועוד 11 כפתורים, ועוד שבעה קנים, זה בדיוק 49. שזה כנגד בינה. כמה זה בינה בגימטרייה? לא מגלה. 67, נכון? הלאה. בואו נראה מה העניינים פה. פסוק ראשון של בראשית, אמרנו שבע מילים. שבע מילים. שמות 11, ויקרא 9, במדבר 17, דברים כב. אז אמרנו מקודם ש-17 זה כנגד הגובה. אבל יש אומרים שזה כנגד שבעת הנרות, וחמשת המלקחיים, וחמשת המחטות. אז אם נחבר את זה, יוצא לנו גם כן 17. בסדר? עכשיו, 17 אמרנו שזה גם כנגד גובהה של המנורה. אבל יש דעה שאומרת, אמרנו דעה אחרת. הדעה הזאת אומרת שגובה המנורה היה 18 טפחים. אז איך זה הסתדר עם ה-17? שימו לב, כתוב בפסוק, עד ירחה, עד פרחה. אומר הגאון מבין לה, ולא עד בכלל. כשאומרים עד, אם אתה לא אומר שזה ועד בכלל, אז זה כולל את מה שאתה מדבר עליו. אבל אם לא, אז עד אליו, בלעדיו. עכשיו, אם ניקח את ה-22, וה-11 וה-9, יוצא שזה כנגד שם מ״ב, מ״ב, שם קדוש, שבו נברא העולם בששת ימי בראשית, השם הקדוש הזה. עכשיו, זה פתח דברך, יאיר. אם אנחנו הולכים לסוף, הפסוק האחרון, בספר בראשית, יש בו 11 מילים, תיבות. בספר שמות יש לנו 16, בויקרא 12, ובמדבר 16, בדברים 12. וזה סכום התיבות, המילים, של הפסוקים האחרונים של חמשת חומשי תורה. כמה יוצא? תחבר את כל זה, יצא לרשימה. מה שאמרנו מקודם, בינה. סכום הפסוקים האחרונים, התיבות, הוא כמניין בינה. סיידר? איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. משה רבנו, ערב השלום, נתקשה במעשה המנורה, כך כתוב בחזר. זה מה שכתוב, ותחסרהו מעט מאלוהים. ככה אומר דוד המלך, ותחסרהו מעט מאלוהים. וכבוד, והדרת עטרהו, תעטרהו, תמשילהו במעשיידיך, כל שתה תחת רגליו, נכון? מה זה ותחסרהו מעט מאלוהים? שער 49, לא נכנס לשער ה-5. אז כתוב, וזה מעשה המנורה, מקשה זהב עד ירחה עד פרחה, מקשה היא, כמראה אשר הראה השם את משה, כן עשה את המנורה. אומרים חכמים, שלושה דברים היו קשים לו למשה, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבעו. כשאומרים זה, זה מורה באצבע. ואלו הן מנורה וראש חודש ושרצים. מנורה מאיפה לומדים? מהפרשה שלנו. וזה מעשה המנורה. דרך אגב, כתוב שהפסוק הראשון של במדבר, יש בו, אמרנו, 17 מילים, וזה נגד האור של המנורה. כמו שנאמר, וירא אלוהים את האור, כי טוב. וכן במשה נאמר, ותרא אותו, כי טוב הוא. ואומרים חז״ל במסכת סוטה, כשנתמלה כל הבית אורה. עכשיו, תשמעו דברים מעניינים. אם אנחנו ניקח את ספר בראשית, מאה עוד תו של בראשית, אנחנו סופרים 49 אותיות, מגיעים לאות ו', וככה על זה הדרך. יצא לנו תו, ו, ר, ה, כאשר, שימו לב, האות החמישים היא האות הבאה. תו, סופרים 49, מגיעים לאות החמישים, וו. ניקח על זה את דרך. בסוף ספר בראשית, בפרק מ״ט, בפסוק כ״ח, מהמילה וזאת, זה לקראת סוף ספר בראשית, מהמילה וזאת, מהתו שלה, שוב אנחנו נספור כל 49 אותיות, האות החמישים תהיה ו', אחר כך ר', אחר כך ה'. בספר שמות ואלה שמות, מהתו של שמות, שוב סופרים 49 אותיות, האות החמישים ו', עוד 49 אותיות, האות החמישים ר', עוד 49 אותיות, האות החמישים ה', תורה. סוף ספר שמות, לקראתו, בפרק ל״ט, פסוק ח', מהאות תו שמסיימת את המילה תכלת. שוב, אנחנו נספור מהתו הזו 49 אותיות, האות החמישים, ו', חמישים ר', חמישים ח'. ספר ויקרא, מהאותיות של ויקרא, אנחנו סופרים שבע אותיות, כי זה המרכז בעצם. שבע אותיות, אנחנו מגיעים לאות ה', עוד שבע אותיות, האות ו', וכך יוצא לנו שם השם המפורש, י״ק, ו״ק. כל שבע אותיות, כשהאות השמינית היא האות. אז אמרנו שחמישים זה בינה. ושמונה, אנחנו מבינים שזה מעל הטבע. עכשיו שימו לב, החומש האמצעי הוא בעצם גוף המנורה של התורה. הוא האמצעי. ושניים מפה, שניים מפה. הלאה. לקראת סוף ספר ויקרא, בפרק י״ט, שימו לב איפה, בפרשת קדושים קדושים תהיו, כי קדוש אני. בפסוק א', מהאות י״ד של וידבר, סופרים 49 אותיות, מגיעים לאות ה', עוד 49 אותיות, האות החמישים תהיה לנו, ו׳ יצא לנו י״ק, ו׳ק, שוב כל האות החמישים, בסדר? איי, איי, איי, איי, איי, מגיעים לבמדבר. במדבר, מהאות ה׳ של משה, סופרים 49 אותיות, מגיעים לאות ר׳, וככה על זה הדרך, כל אות החמישים, החמישים, מה יצא לנו? תורה הפוך. זאת אומרת, ה׳, ר׳, ו׳, ת׳. כאילו תורה כתובה כלפי מעלה. בסדר? זה בתחילת ספר במדבר. לקראת סוף חומש במדבר, בפרק ל״ד, פסוק ט', מאה האות ה׳, מהמילה זה, האות ה׳. שוב, סופרים 49 אותיות, האות החמישים ר׳, ו׳, ואחר כך ת׳, כל חמישים אותיות, שוב תורה כלפי מעלה. ספר דברים. מפסוק ה׳, עכשיו תשימו לב טוב עכשיו, פה יש שינוי, תכף נראה למה. בפסוק ה׳, מה׳ הידיעה של המילה ה׳תורה, אנחנו סופרים לא 49 אותיות, 48 אותיות, ומגיעים לאות, כן, לאות ר׳, והיא בעצם האות ה-49, לא ה-50. ושוב סופרים, ואז מגיעים לאות ו׳, אחרי 49. סופרים שוב, מגיעים לתו 49, אבל לא 50. תכף נראה למה. לקראת סוף ספר דברים, בפרשת האזינו, בפרק ל״ב, פסוק ג׳, מהאות ה׳ של המילה אלוקנו, רק במקום הק׳ זה ה׳ שם. סופרים 49 אותיות, חוזרים, סופרים 49 אותיות, מגיעים לאות ר׳, אבל שוב, כל 50 אותיות. זאת אומרת, הרווח הוא 49, האות ה-50 היא האות. איזה דבר מדהים. איזה מורכבות. אתם יודעים מה צריך לעשות כדי לתכנן את זה, שזה יהיה ככה בדיוק? אם תיקח פרופסור להסתברות, תגיד לו, אפשר לעשות דבר כזה ככה? שזה יצא ככה כמו שזה יצא פה? וזו רק דוגמה אחת. יש פה מאות אלפי קודים בתורה. זו דוגמה אחת. אבל לא נגמרה הדוגמה. תקשיבו טוב. מה זה יצר לנו? זה יצר לנו, שימו לב. אם זה לדוגמה בראשית שמות ויקרא במדבר דברים. אז כאן יש לנו בתחילת הספר תורה כלפי מטה וגם פה כלפי מטה. גם פה יש לנו תורה כלפי מטה ופה תורה כלפי מטה. פה יש לנו את י' כו' ככל שבע אותיות וכאן יש לנו את זה כל 50 אותיות י' כו'. פה, בספר במדבר, יש לנו את התורה כלפי מעלה וכאן תורה כלפי מעלה. אותו דבר בספר דברים, התורה כלפי מעלה בהתחלה והתורה כלפי מעלה בסוף. מה זה יוצר לנו? שימו לב. זה יוצר לנו מעגל מקיף של תורה אל הקדושה פנימה. שימו לב. התורה, אמרנו פה זה כלפי מטה. ואז עולים, מעגל, שימו לב, תורה, פה זה כבר עולה. תורה, תורה. שוב, תורה כלפי מטה, תורה. פה זה עולה, תורה, תורה. אל שם השם, אל קדושים תהיו, כי קדוש אני. מעגל של תורה שמוביל אותנו אל הקדושה. שמעתם איזה דבר? עכשיו, למה יש שינוי בתחילת ספר דברים, ששם הקוד הוא 49, שימו לב, משום שאמרנו שמשה רבנו לא השיג את שער החמישים. אז היות וספר דברים, זה ספר שנקרא משנה תורה, שמשה רבנו כתב תוכחת מוסר לעם ישראל, איך אומרים, כסיכום לחייו. אז לכן הספר מתחיל דווקא ב-49, התורה שמה 49, כן? כדי לסמל את העניין של משה רבנו, שהוא הגיע לשער 49 ולא הגיע לשער 50. מדהים. עכשיו, קצת פרפראות בעניין. אגיד לכם חידוש, שאמר לי הבן שלי, ינון, הרב ינון. הוא אמר לי, אבא, אם תשים לב, המילה בעלותך מתחילה בבית ומסתיימת בכף. אז בית וכף זה 22 אותיות התורה. נשאר לנו האותיות ה', ע', ל', ו', תו. שאם תעשה כמה זה יוצא בגימטריה? 511. עכשיו, בפרשת בעלותך יש לנו את השני נונים הפוכים. כמה זה כל נון בגימטריה? 50. תכף נדבר על הנונים האלה. אבל קודם כל בגימטריה, שני הנונים ביחד זה 100, 50 ו-50. אני סופר את זה ל-511 שזה האותיות שנמצאות בתוך בעלותך יוצא 611 כמה יוצא תורה בגימטריה? 611 ולכן הנונין ההפוכיים נמצאים בפרשה זו דווקא, למה? משום שכתוב חצבה עמודיה 7, כך כתוב במשלי, שהתורה היא בעצם לא אמורה להיות 5 חומשי תורה, בינתיים היא 5 חומשי תורה. לעתיד לבוא, היא תהיה 7 חלקים, 7 ספרים. למה? כנגד המנורה, שיש לה 7 קנים. בסדר? איי, איי, איי, איי, איי, אז כתוב בחז״ל שהפסוק הזה, ויהי בנשוא אהרון, והפסוק שאחריו, אה? לא שומע. ובנוחו יאמר. אז שני הפסוקים הללו הם ספר בפני עצמו. אז יש לנו בעצם בחומש במדבר שלושה ספרים. עד ויהי בנשוא אהרון זה ספר אחד. מהנון ההפוכה עד הנון ההפוכה השנייה, שזה שני פסוקים, זה ספר שני. ומשם עד סוף במדבר זה ספר שלישי. פלוס בראשית שמות ויקרא ודברים, יש לנו בעצם שבעה ספרים. עכשיו, השני פסוקים הללו, לעתיד לבוא, איך אומרים, יתרחבו. זה יהיה ספרי תורה. איי, איי, איי. עוד קצת גימטריה עוד נגיד לכם ככה מה שזכיתי למצוא. מנורה, במספר קטן, שוב, יוצא עשרים ושתיים. כמניין אותיות התורה. מנורה בגימטריה 301 כמניין אש. אם ניקח את המילה מנורה במילוי, אז יש שני מילויים. יש מילוי אחד שאנחנו ממלאים אותו ככה. את הממ, ממ. ממ. את הנון, נון, וו, נון. וו, או וו, או ואו, וו. ריש זה ריש, יו, שין, והא זה האלף. אז לפי זה יוצא לנו, שזה או גימטריה במילוי של 714, או 715. בסדר? מה הקשר? תכף תראו. עכשיו, במספר קטן, עכשיו רגע, כמה זה זית? כמה זה זית בגימטריה? 417. עכשיו, אם ניקח את המילוי של המנורה, דהיינו את המ' והוו והנון, וא' ווו, והי' וש' והה, רק את המילוי, יוצא לנו 414. כשזית יוצא 417. כשנצרף את שלוש האותיות של הזית, יוצא לנו 417. עכשיו, המילוי של המילה מנורה במספר קטן יוצא 26, שזה שם ה', ואמרנו אם זה וו, אלף וו, זה יוצא 27 כמניין זך. שמן זית זך. כשמוציאים את האותיות שמן מהמילוי של המילה מנורה, התוצאה תהיה 23, שזה בעצם כג, שזה ראשי תיבות, כהן גדול. אז בעצם כל הדברים ששייכים למנורה כבר רמוזים בתוך זה. הלאה. כתוב, ויהי בנשוא אהרון ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. מובא במסכת שבת, כשהקדוש ברוך הוא נתן את התורה בשבעה חלקים, כמו שנאמר, חצבה עמודי השבעה. שספר במדבר נחלק לשלושה חלקים, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, במסכת שבת, שפרשת ויהי בנשוא אהרון היא ספר בפני עצמו. והסימן על זה נון הפוכה קודם לפסוק זה ונון הפוכה אחריו. ומדוע דווקא אות נון? למה דווקא אות נון הפוכה? משום שבכל ספר נכלל כל התורה. הנון שערי קדושה. ולכן מורה הסימן שאפילו בספר ויהי בנשוא אהרון נכלל כל התורה 50 שערי קדושה. כתוב כל מי שמגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו, שנאמר למס מרעהו חסד. אני זוכר כשאני הייתי ילד שלחו אותנו מהבית הספר להתרים, היינו כאילו מוכרים נרות חנוכה, והכסף זה תרומה לעיוורים. אז הלכתי עם שקית, עם נרות, והסתובבתי בבתים למכור. אני זוכר שנקשתי באיזה דלת, זה היה בקומה רביעית. הדלת נפתחת. אני הייתי עזר, הייתי קטנצ'יק. אני רואה כלב רוטוויילר מעליי. תבינו איזה גודל הוא היה ואיזה גודל אני הייתי. מעליי, הוא מסתכל עלינו מלמעלה. אני אומר לכם, אני, אי אפשר לתאר את זה במילים. אני דילגתי את המדרגות, אני חושב שזה היה 10 או 15 מדרגות, כל קומה ירדתי בזינוקים שאפילו אם היו רוצים לתפוס אותי, לא היה להם צ'אנס מהחופה, מהפחד. אז מה שבטוח, שאני אצל אותו אחד כבר לא אנקוש בדלת. יוצא שמי שיש לו כלב רע בביתו, שהוא מפחיד, אנשים שרוצים לאסוף צדקה למטרות נעלות, לא ינקשו אצלו בדלת. מי ייכנס לרזיקה כזאת? חמירה סקנטה מסורא. אז זה מה שאומרים חז'ל, כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו. אנשים מפחדים להיכנס. יש בדיחה כזאת. שאיזה אחד הגיע, היה שרברב, הזמינו אותו לבוא לטפל באיזה בעיה. אז הוא רואה שכתוב זהירות כלב. ההוא לקח את ה... איך זה נקרא? מפתח צינורות, שם אותו ביד, אמר, אני רוצה לראות שהוא יתקרב אליי. טוב, הוא מצלצל, פותחים לו פחד וילה, נכנס מתשאה ענקית בשביל והוא הולך בשביל וכל שתי מטר שלט, זהירות כלב. מתקדם, זהירות כלב. כל המדשאה, כל הדרך, זהירות כלב, זהירות כלב. מה הולך פה? הגיע עבר לפתח של הדלת, שלט גדול, זהירות כלב. אבל הוא בא לטפל, מה לעשות? טוב, הוא מצלצל, פותחת לו אישה מבוגרת אז הוא כבר באיכון, עם המפתח צינורות. הוא אומר לה, איפה הכלב? אז הוא פתאום רואה איזה כלב כזה, איך קוראים לכלבים האלה? אה? שיוואואואה. הוא רואה כלב שיוואואה, שהיה מהחוץ מכבוד המקום וכבודכם, עומד מאחורי הזקנה. אז הוא אומר לו, איפה הכלב? אז היא אומרת לו, הנה. אז הוא אומר לה, כל השלטים האלה בשביל הכלב הזה? אז היא אומרת לו, כן, אני מפחדת שלא ידרכו לי עליו. איי, איי, איי, איי. טוב, אז אמרנו שנאמר למס מרעהו חסד. ולמה? בלשון יוונית קוראים לכלב למס. אז למס מרעהו חסד. עכשיו שימו לב, למה, אנחנו חוזרים לעניין של הנונים, למה לא נאמר נון באשרי יושבי ביתך? תסתכלו, בכל אשרי יושבי ביתך זה הולך לפי אלפא בטא, והנון חסר. למה? למה שם אין תנון? אז אומרת הגמרא במסכת ברכות, מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל. עכשיו שימו לב, מה יוצא? כשאין שם תנון באשרי, אז איך הסדר של האותיות? כף, יוד, כף, למד, מם, דלג על הנון, סמך. יוצא שהאותיות למס מתחברות. הנון לא מפרידה אותן. אין נון בין המם לסמך. יוצא שהלמס מתחבר. הבנתם? תעשו גימטריה של הסמ״מ. זה יוצא אותו גימטריה. איי, איי, איי, איי, איי, איי. אז לעת הגאולה, שתבח שמולעד, הכפוף יהיה זקוף. ותהיה תקומה למפלתנו. והקדוש ברוך הוא ישתבח שמולעד, יכניס את הנון בין המ״ם לס״ם. ולכן אומרת הגמרא שבמערבה, דהיינו בארץ ישראל, כך היו אומרים, נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל. וזה מה שכתוב אצלנו בפרשה. קומה אדוני ויפוצו אויביך, ישתבח שמולעד. אז בעניין המנורה אנחנו רואים שאהרון נאמר עליו ויעשכן אהרון. אומר רש״י הקדוש, מלמד שלא שינה. מה יש לו לשנות? אם הקדוש ברוך הוא ציווה אותו, יש לו לשנות משהו? מה יריבו אותה לכתוב? מלמד שלא שינה, ככה רש״י צריך לכתוב לנו. בטח שלא ישנה. ולמה הוא כותב על זה, ויעשכן אהרון? מה זה קשור? ולשימו לב, ויעשכן האותיות כ' ונ' זה משורש המילה הכן, לשון הכנה. מה שהקדוש ברוך הוא ישתבח ויתעלה שמו ומחפש מאיתנו זה לא רק את המצווה עצמה, אלא איך הכנת את עצמך למצווה, איך אתה עושה את המצווה, באיזו התלהבות, באיזו שמחה, באיזה מאמץ, באיזה קושי. אבל מעל הכול זה קודם כול ההכנה. כמו שאנחנו רואים, לדוגמה, מה שמביאה הגמרא על החסידים הראשונים בעניין של התפילה, שהיו מכינים את עצמם שעה לפני, מתפללים שעה ושעה אחרי. שתבש מולען. אז אתה רואה שיש בזה עניין גדול, בעניין של ההכנה. אז כתוב שאהרון, היו לו הרבה מלאכות גדולות וקשות. ואחת מהמלאכות שהיו לו זה בעצם להניף את כל הכוהנים. זה לא פשוט בכלל. ופתאום, הקדוש ברוך הוא מפצה אותו על העניין של הנשיאים, ששבט לוי לא היה בעניין. נותן לו להדליק את המנורה. להיטיב אותה, להדליק אותה. איך אומרים? זה בקטנה, זה... מה זה בשביל אהרון? כל העבודות שהוא עושה. באה התורה לחדש לנו, תדע לך, באותה התלהבות, שהיה עושה את העבודות הקשות, באותה התלהבות כל הזמן הוא היה מדליק ומטיב את המנורה. באותה התלהבות, ככה התורה מחידה עליו. ויעש כן, כמו זה, ככה אותו דבר, אותו דבר היה עושה. אז זה אומרה שאם מלמד שלא שינה במה בהתלהבות שלו, זה מה שאומר דוד המלך, עליו השלום, עוון עקבה יסובני. מה מדאיג אותי? המצוות האלה, הקטנות, שאנחנו דשים אותן בעקבה, אנחנו אומרים, טוב, זה לא... זה לא קריטי, זה לא חמור, זה לא זה, זה לא חייב להיות מדויק. גם אם נעשה על בערך, גם טוב. זה לא עכשיו דברים ברומו של עולם. באה התורה להגיד לך, כמו שבכסף דין פרוטה כדין מאה, כך במצווה קטנה, לעומת מצווה גדולה, התורה לא גילתה לנו סכרן של מצוות. שאתה לא יכול לדעת אם המצווה הזו לא חשובה בעיני הקדוש ברוך הוא יותר ממצוות, הרבה יותר גדולות. כי מה שהקדוש ברוך הוא מחפש אצלנו, עוד פעם, זה את ההכנה. כי על ידי ההכנה למצווה מגיעים לדבקות בקדוש ברוך הוא. על ידי זה שאתה מתחבר למצוות ולתורה, כשאתה מכין את עצמך, אתה מחבר את הלב. אבל אם אתה עושה את המצווה בלי הלב, הרי רחמנא ליבא בעייר. הכנה זה לא מדובר שאתה מכין כלים, הכנה זה שאתה מכין את עצמך מבחינת כל-כולך בפנימיות. אז על ידי זה, בעצם זה עיקר העיקרים, זה הדבקות בשם יתברך. כתוב בפרשה שלנו, שבעים איש מזקני ישראל. לא מצוין השמות שלהם. למה לא ציינו את השמות? למה ציינו את השמות של יהושע, אהרון, פנחס, נדב, אביהו, איתמר וכו'. למה את השבעים זקנים לא אמרו את השמות שלהם? זה מובא בגמרא, במסכת ראש השנה. מדוע לא נתפרשו שמותם של הזקנים? למה? שלא יאמר אדם פלוני, זה זה, אתה רואה את הזקן הזה? הוא כמו משה ואהרון. ואתה רואה את זה? הוא כמו נדב אביהו. וזה כמו אלדד ומדד. מה זאת אומרת? על מה מדברים פה? אז רשי הקדוש מסביר. שלא יאמר אדם על בית דין שבימיו, וכי פלוני ופלוני כמשה ואהרון שנשמע לו? עכשיו, שלא נתפרשו שמותיהם של הזקנים, מה אנחנו נגיד לו? אם הוא לא כמו משה ואהרון, אז הוא לפחות כמו אחד משבעים הזקנים. הרי שבעים הזקנים, אתה לא יודע מיהם. אתה לא יודע את דרגתם ולא יודע את מעלתם. כתוב רק שבעים זקנים. אז אין לך בעצם לאן לברוח, להגיד, שמע זמנם, היו בדרגה. אבל היום הדרגות יורדות, ירידת הדורות. איפה אתה יודע מה הייתה דרגתם של הזקנים? לא כתוב. לפי זה, הגאון מווילנה באר מאמר חז״ל. כתוב, זקנים שבאותו דור היו אומרים פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לו אותה בושה, אוי לו אותה כלימה, כך מובא במסכת בבא בת. אז מה הכוונה? איך זה מתקשר למה שאמרת? שימו לב. שכיוון שראו את פני משה כפני חמה, ואת פני יהושע כפני לבנה, אז ראו בעיני רוחם איזו ירידת הדורות עוד עתידה להתרחש, ועד כמה יהיו קטנים ורחוקים מהם חכמי ישראל שבדורות האחרונים. לעומת השבעים זקנים. מיד אחזתם חלחלה את השבעים זקנים, מן המחשבה אשר את אותם חכמים יתלו בהם. לאמור, הרי הוא כאחד משאר זקנים שאינך יודע מי הם. אז על זה הם אמרו, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה. איי, איי, איי, איי, איי. הבנתם? מה זה הגאון מבין? בואו תשמעו קצת דברים בעניין של ביטחון בשם, שתבחשמו לעי. יש פסוק בפרשת בעלותך שאומר ככה, ויאמר אדוני אל משה, היד אדוני תקצר? בספר משלי כתוב ככה, בטח אל אדוני בכל ליבך ואל בינתך אל תישען. בטח אל אדוני בכל ליבך, מה הכוונה? שיהיה ליבך שלם במידת הביטחון ולא במקצת הלב. ואל בינתך אל תישען, כשלא תאמר אבטח בשם. אך אני מחויב לעשות ולהישען גם על שכלי. ולכן אמר, אל תישען, אפילו בתורת משענת לא יהיה לך שכלך, אלא ביטח אל השם בכל ליבך. מה סוד העניין? שתהפך את ליבך, שיהיה בכל אל השם, אז יתברך השם, יברך אותך בכל. עכשיו, תראו איך זה מתקשר למאמר חז״ל. אומר הגאון מווילנא, נאמר במסכת ראש השנה, לא הו יד ערבנן, לא היו יודעים חכמים, מה זה שכתוב השלך על השם יהבך והוא יכלכלך, זה פסוק בתהילים. אז מה זה יהבך? לא ידעו החכמים, מה פירוש? מה זה יהבך? אמר רבא ברבר חנא, יום אחד הווה עזילנא בהדי ההוא טייעה. יום אחד הלכתי אחרי אותו ערבי, ישמעאלי, הווה דרנא טונא, נסעתי מסע, הייתי נושא מסע, ואמר לי שכול יהביך ושדה הגמלאי. תזרוק את מה שיש לך, את המסע, שים את זה על הגמל שלי. הערבי, מעצמו אמר לו, הוא לא דיבר איתו כלום. אז מזה, מזה שהוא אמר יא אביך, מזה הם למדו חכמים. ואז סיפר להם רבא ברבר חנא. אומר הגאון מווילנה, והנה אי אפשר שלא היו יודעים רבנן מה זה, כן, מה פירוש המילה יאהבך ואת הטייע הזה ידע. איך יכול להיות? אלא, אומר הגאון, לחכמים היה ספק במידת הביטחון. האם צריך האדם לעשות בשכלו ויבטח בשם השם שיעשה הטוב בעיניו? או שאין להישען כלל וכלל על מעשיו ושכלו? ואמרו שוודאי צריך האדם לעשות בשכלו ולחזור אחר דבר הצריך, אך יבטח גם בשם השם. ולכן, היה קשה להם המילה יאהבך, אשלך על השם יאהבך, שהיה צריך להיות כתוב אשלך על השם צרכיך, או צורכך. למה כתוב יאהבך? וכיוון שראו שרבה ברבר חנא היה נושא את המסוי והוא היה צריך לבקש מהישמעאלי, וגם לשלם לו, ליתן לו דבר מה, שהוא ייטול את המסע על הגמל שלו. ולא כן היה. אלא שהטייע ביקש ממנו ואמר לו, קח לעצמך מה שאתה צריך ליתן לי, מה שתכננת לתת לי, תיקח את זה לעצמך ותזרוק את המסע שלך על הגמל שלי. מה זה בא לומר? גם בדבר שאתה צריך ליתן שכר שלם, אם זה יהיה מן השמיים, יבקשו לעשות לך את זה, יתחננו אליך, דחי, רק תן לי לעשות לך את המצווה. אז הגאון מווילנה אומר שמידת הביטחון זה להשליך את כל יהבו על השם יתברך. ואל יחשוב כי הוא צריך הדבר, אני צריך את זה, והוא פוטח בשם שהוא ימלא את רצונו. מה צריך לחשוב בלבו? שהוא אינו יודע מה טוב לו. אלא מה? בוטח בשם שהוא עושה לו כל צרכיו. לא שהוא יגיד, לא, אני רוצה את זה. עכשיו, ריבונו של עולם, תחזור לי. ומי אמר שזה, זה טוב בשבילך? זה כמו שפעם בא אליי מישהו ואמר לי, כבוד הרב, תברך אותי שאני אקבל קביעות בעירייה. אמרתי לו, אני לא מברך אותך. הוא אומר לי, למה, כבוד הרב? אמרתי לו, מי אמר שקביעות בעירייה זה טוב בשבילך? אולי הקב'ה רוצה שאתה תגיע לדברים הרבה יותר טובים, גם ברוחניות וגם בגשמיות. מה אתה נועל את עצמך בעירייה? בגלל שיש שם תנאים טובים. אתה יודע, באיזה, עם איזה מנהל תיפול, באיזה תנאים, מה, מו, מי? זה בדיוק מה שאומר הגאון מבינה. הוא החליט שהוא רוצה לעבוד בעירייה. עכשיו הקב'ה תעזור לי. זה לא הולך ככה. אתה יודע מה טוב בשבילך? אתה תבקש שהקב'ה ייתן את הטוב בשבילך. זה נקרא לבטוח בשם. אז אתה בעצם מבטל את הרצון שלך מפני רצונו, יתברך. הרצון שלך זה לעשות מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. לא מה שאתה רוצה. אז אומר הגאון, יש פסוק בתהילים, מבטיחי על שדי אמי. ויש עוד פסוק בתהילים, שאומר אם לא שיוויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו, כגמול עלי נפשי. אומר הגאון, הגמול, התינוק שיונק חלב משדי אמו, כאשר הוא יונק די שובעו, אינו דואג. הוא לא דואג אם יהיה לו עוד שעה מה לאכול. עכשיו הוא סיים את הסעודה. אתה רואה אותו בלחץ? אתה רואה אותו בפניקה? מה יהיה עוד שעה? יהיה מה לאכול? לא יהיה מה לאכול. נו, אתה רואה אותו אחרי שהוא סיים לאכול. מבסוט! איי איי איי איי איי. אז אומר, קח מבטיחי על שדי אמי. מי שבוטח צריך ללמוד מהגמול הזה, מאותו תינוק. לכן הוא אומר, אם לא שיוויתי ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו, כגמול עלי נפשי. אני למדתי איך להיות שקט ושאנן בזכות התינוק הזה. כמו שהוא רגוע, גם אני רגוע. עכשיו, כבר אמרנו פה שאם ניקח בגימטריה אמונה פלוס ביטחון, נחבר את המילה אמונה, פלוס ביטחון, זה יוצא בגימטריה 177, בדיוק כמניין גן עדן. שתבח שמו. מספרים שפעם מישהו בא לחפץ חיים, זכר צדיק ברכה, זכותו תגן עלינו. שאל אותו, יותר נכון הוא אמר לו, שתשמע, אין לו מה לעשות. כמה? אין לו עם מה לחיות. אין עם מה לחיות. שאל אותו החפץ חיים, ועם מה למות יש לך? איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. בואו תשמעו עוד דבר מתוק. יש שבעה דברים שאנחנו צריכים ללמוד מהגנב. ושלושה דברים שצריך ללמוד מהתינוק. שמעתם? שבעה דברים צריך ללמוד מהגנב לעבודת השם. כמו שכתוב, מאויביי. צריך ללמוד. כל דבר צריך ללמוד מוסר. איי, איי, איי, גנב. הוא עושה מלאכתו בלילה. למה? לא להיראות. שמעתם? גם כשאנחנו עושים את המצוות, לא להיראות, לא להתבלט. תלמד מהגנב. דבר שני, הגנב אפילו נכשל היום, מחר הוא עוד פעם מנסה. לא מתייעל. הגנב לא גונב את החברים שלו. הוא אוהבם כגופו. שותפים לפשע. להבדיל, כך צריך להיות בעבודת השם. הגנב מסכן עצמו במסירות נפש על גנבה קלה. שמעתם? הדבר החמישי, הוא מוכן למכור את הגנבה שלו ברווח אפילו מועט. והעיקר לטשטש את העקבות. צדיק נסתר. נקודה שישית אצל הגנב, לא תשמע אותו אף פעם מספר מה שהיה ולא מגלה מה הוא מתכונן לעשות. שמעתם? הדבר השביעי, אוהב את אומנותו ולא מחליף מקצוע. את כל זה אנחנו צריכים ללמוד ממנו לעבודת השם. מה לומדים שלושה דברים מהתינוק? תינוק לא מבטל רגע. כל הזמן הידיים שלו עסקניות. הדבר השני, כשחסר לו משהו, מיד בוכה ולא מעמד פנים. יש לך בעיה? חסר לך משהו? לדבר איתו? תבכה לשם. מה אתה משחק אותה? אצלי הכול בסדר. אותו תינוק, כשלא חסר לו, הוא תמיד בשמחה עליז וצוהל. שמעתם? זה הכלים לעבודת השם. משתבח שם עולם. טוב, אז הזכרנו את העניין של השבעים זקנים. נחזור אליהם. כתוב, ויצל מן הרוח אשר חלב וייתן על שבעים איש הזקנים. ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו. עכשיו שימו לב. בספר מלכים נאמר ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע ויאמרו לו הידעת כי היום השם לוקח את אדונך מעל ראשך? ויאמר, גם אני ידעתי, החשו. באו להגיד לו, תשמע, לוקחים את אליהו הנביא, עולה לשמיים. מי אומרים לו את זה? בני הנביאים. עכשיו, הם בדרגה יותר קטנה, יותר נמוכה מאלישע. הם צריכים לבוא להגיד לו? ומה הוא עונה להם? גם אני ידעתי, החשו. מה זה גם אני? גם אני זה כאילו אני פחות מכם. מה הולך פה? כביכול הפוך. אומר הגאון מבין לה, יש לדקדק על הנביאים ששאלו. וכי לא ידע אלישע שהיה נביא גדול יותר מהם? וחוץ מזה, תשובתו, גם אני ידעתי, שואל הגאון, מה משמע? אלא, מדרך הטבע, כשאדם מת, שולט תחילה, המוות שולט תחילה ברגליים, ואחר כך בגוף, ובראש, ובסוף בלב. אז ברגע שנהיה פיניטו. והוא מפני שבכל האיברים אין כל כך כוח חיוני כמו בלב, שזה המשאבה של אדם. לכן, החולשה שולט בהן תחילה, באיברים. עכשיו שימו לב, לכן נאמר אצל משה בפרשה שלנו, ויצל מן הרוח אשר עליו. משה רבנו היה צינור לכל הנביאים, וממנו יונקים. וכשמת, פסקו גם הם. לכן כתוב בסוף הפסוק, ויתנבאו ולא יספו. אז כמו כן היה אצל אליהו הנביא, שהרי אצל אליהו הנביא, ממנו היה שופע לכל הנביאים. ומי היה הכי קרוב אליו? אלישע. וכך כתב גם רש״י, מלמד שמיום שנגנז אליהו הלכה ונסתלקה רוח הקודש מן הנביאים. ושוב לא הייתה רוח הקודש מרובה בישראל. וכשהגיע זמן סילוקו של אליהו הנביא, שאר הנביאים הרגישו תחילה בסילוקו, מאחר שלא היה להם כל כך רוח הקודש ממנו כמו אלישע. אז הם ישר הרגישו שהם נכבים. אצל אלישע עוד הייתה עוצמה. לכן שאלו לאלישע, הידעת כי היום השם לוקח את אדונך מעל ראשיך? כי הם הרגישו שהוא נלקח מאיתם. אבל אלישע מחמד שיש לו שפע של רוח הקודש הרבה יותר, אז הוא היה יכול להיות שעדיין הוא לא מרגיש. ולכן הוא השיב להם, גם אני ידעתי. אף שאני מרגיש כמוכם, בכל מקום אני מרגיש. ויודע בסילוקו של אליהו הנביא. לכן אמר להם, איך חישו. סוף הפרשה כתוב שמשה צועק אל השם כתוב, ויצחק משה לשם לאמור אל נא רפא נא לה. כתוב בזוהר הקדוש שמשה רבנו עליו השלום הייתה לו קבלה, הוא קיבל הרי מהמלאכים, כל אחד נתן לו מתנה. כשהוא עלה להר סיני, כל המלאכים נתנו לו מתנות. באחת המתנות הוא קיבל קבלה, שעל, בתפילה שלו, אם הוא יאמר שתי פעמים את המילה נא, בוודאי תקובל תפילתו. לכן הוא אמר אל נא רפא נא לה. אז פעמיים נא, ונתקבלה תפילתו. עכשיו שימו לב דבר מעניין. כשמשה רבנו רצה להיכנס לארץ, אז הוא אמר לקדוש ברוך הוא אעברה נא ואראה. ומה אמר לו הקדוש ברוך הוא? רב לך, אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה. למה? כי הוא רצה להגיד אעברה נא ואראה נא. וראה אותה, כאילו, ואראה נא, זה שמעת אותיות נא גם. אז לפני שהוא אמרת, כשאמרת ואראה, בא להגיד תנא, השני, הקדוש ברוך הוא אמר לו, רב לך, אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה. אל תגיד תנא, השני, למה אם תגיד אתה נכנס. ואם אתה נכנס יש את כל ההשלכות שאתה תבנה את בית המקדש, בלאו הכי הוא לא יוכל להחרב, לא יוכל להחרב, אז עם ישראל, אם יעשו עבירות, יצטרכו לקבל עונש חמור, רחמנא לצלן. וגם דוד המלך לא יהיה בתוכנית, אנחנו מבטלים אותו מהספר וכולי וכולי. זה, כל זה, אם אתה נכנס, ועוד כמה וכמה דברים שכתובים בחזל. אז לכן אמר לו, סטופ. שטבח שמה. עכשיו, רפאנה בגימטריה כמה יוצא? 332. אם תחברו מרים מרים ויוכבד, אחותו ואימא שלו, יוצא רפאנה. למה? כי מרים בת ר... הוא ביקש רפואה, למי? למרים בת יוכבד. אז זה יוצא בגימטריה רפאנה. אה? לא שומע. לא, זה בלי קשר. אבל פה הוא ביקש, אה? לרפאות. כן, בסדר. לא בדיוק אבל בערך. טוב, נגיד לכם עוד שני חידושים, בזה נסיים, בעזר השם יתברך. בלא נדר. אה? כתוב בסוף הפרשה ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את הסלב. כתוב הממעיט אסף עשרה חומרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה. אומר הגאון מווילנא, תשמעו איזה חשבון הוא עושה, דע, כי המרבה, מי זה היה? אשר אוהלו היה בקצה המחנה. אז הסלב בא אליהם סביבות המחנה. אז היה לו המון סלב. אלה שהיו במעגל החיצוני של המחנה היו מסודרים, סלב חופשי. ואם כן, מה יוצא? שזה שהיה אוהלו בקצה המחנה היה בידו לאסוף עד אין מספר. חופשי. כי הסלב סמוך לו, על יד ימינו. אמנם, שימו לב, הרחוקים ויותר האנשים אשר היה אוהלם באמצע המחנה היה דרך רב להם, היו צריכים ללכת הרבה בשביל להגיע ל... אז הם היו צריכים ללכת ולשוב, להביא, להעמיס. מי היו באמצע המחנה? מי ישבו באמצע המחנה של עם ישראל? מה? יפה. שנאמר הלוויים, וסביב למשכן יחנו. ואיפה היה המשכן? באמצע. אז הם נקראים הממעיט. מה שכתוב בפסוק, הממעיט אסף עשרה חומרים, זה שבט לוי. ולמה הם נקראים הממעיט? יש עוד סיבה. שהיה הארון מכלה בהם. ארון הקודש, אם אתה לא מתנהג משהו בסדר, שמרחם. זה לא פשוט. ככל שאתה מתקרב יותר לקדושה, וסביביו נסערה מאוד. הקב' ברוך הוא מקפיד עם הצדיקים כחוט הסערה. אז עכשיו, אומר הגאון מבינה, בוא נעשה חשבון. למה דווקא עשרה חומרים? הוא אומר ככה, מחנה ישראל, כתוב במסכת ברכות, שהוא היה שלוש פרסות על שלוש פרסות. בסדר? שלוש פרסה על שלוש פרסה. אז זה שהיה אוהלו באמצע המחנה, כדי להגיע לסלב הלוך חזור. אז זה היה צריך כמה ללכת? שלוש פרסות. פרסה וחצי. מהמרכז פרסה וחצי ולחזור פרסה וחצי יצא שעל כל נגלה הוא צריך ללכת שלוש פרסות עכשיו כתוב ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת יוצא שיש פה שלושה זמנים כל היום ההוא כל הלילה וכל יום המחרת נכון? אז יש פה שלושה עיתים שאנחנו נכפיל אותם על שלוש פרסאות. עכשיו, לפי החשבון, מהלך אדם בינוני זה עשרה פרסאות ליום. כך מובא במסכת פסחים. אז אם כן, הם היו יכולים ללכת שלוש פעמים עשרה. בשלוש, בשלוש הזמנים האלה. אז זה מגיע לשלושים פרסאות. אז זה מה שכתוב. הממעיט אסף עשרה חומרים. למה? כי בשלוש זמנים האלה היו יכולים ללכת ולשוב עשרה פעמים. כי עשרה פעמים שלוש עולה שלושים. ובכל פעם הוא אסף חומר אחד שהם שלושים סאה, וזה היה מסע של אדם אחד בימים ההם. כמה אדם יכול לשאת? חז״ל אומרים, יכול לשאת רק שלושים סאה. יוצא שכל החשבון הזה מדויק, שלפי הקילומטראז' של המחנה, אלה שנמצאים במרכז, בדיוק יכולים להביא בשלושת הזמנים האלו, כשאתה מחבר אותם, בדיוק את העשרה חומרים שכתובים בפסוק. אב לבפלג. עכשיו, הם אכלו את השלב, וכתוב, הבשר עודנו בין שיניהם טרם ייכרת, וכו'. אומרת הגמרא, תשמעו איזה מסר יש פה עכשיו. אמר לרב אחא בר יוסף לרב חיסדא, בשר שבין השיניים מהו? קרא עלי הבשר עודנו בין שיניהם. אמר מר עוקבא אנא להא מילתא חלא בר חמרה לגבי אבא. אומר מר עוקבא אני לדבר הזה כלפי אבא שלי, ביחס לאבא שלי, חומץ בן יין. למה? דאילו אבא כי אבא אכיל ביסרא חיידנה, כשאבא שלי היה אוכל בשר עכשיו, לא אבא אכל גבינה עד למחר עד אשתא. היה אוכל גבינה יום למחרת באותה שעה. 24 שעות הוא היה שומר. לא שש שעות, 24 שעות. ואילו אנא, ולעומתו אני, באה סעודתה הוא דלא אכיל נא? בסעודתה אחרית אכיל נא. המרחק שאני עושה זה בין סעודה לסעודה, שש שעות. אבל אבא שלי אומר מר עוקבא, 24 שעות היה שומר. אז אני בגדר של חומץ בין יין. שואל הגאון מווילנה, ומי הפריע למר עוקבא ללכת בדרכי אביו הטובים שמצאו חן בעינם? מישהו הפריע לך לעשות את זה? אז תעשה כמוהו. אם אתה אומר שאתה חומץ בין יין, אז מה הבעיה? תהיה יין, תעשה כמוהו. אלא, שימו לב טוב עכשיו למסר. כי כל הזהירות היתרה והדקדוקים הנפלאים, לא בהלכה, לא להתבלבל, בחסידות ופרישות נבוא רק לצדיקים קדושי עליון אשר הם כבר עלו דרך הסולם, ולהם יאות לעלות אל העלייה. אבל האיש אשר עוד לא הספיק עלות על הסולם ועודנו עומד במדרגה נמוכה, איך ייקחהו ליבו להינשא אל על? תבנה קודם כל את הבסיס! וכבר אמר דוד המלך עליו השלום, מי יעלה בהר השם? הן אמנם ידעתי כי ימצאו רבים אשר יאמרו הננו ועלינו אבל, ומי יקום במקום קדשו? רק כאלה אני מבקש. נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה אשר בעלותם יוכלו להישאר ולקום במקום הקדוש ההוא באותה מדרגה שהם יגיעו לא חוכמה להגיע וליפול חוכמה לעלות ולהתמקם ואז עוד פעם לעלות ולהתמקם כי אלה שאינם ראויים לזה ייפלו אחור ונוקשו ונלכדו רחמנו על הסלאם לכן מראו כבר ביודעו את נפשו כי עוד לא עלה אלא מעלה ההיא אשר בעומדו עליה יוכל לדקדק בחסידות כל כך על כן מנע את נפשו מזה כך אומר הגאון מבינלה לכן תראו שבחז״ל יש הרבה דברים שחז״ל כתבו שהם אסורים מאיזה טעם? משום דמיחזק יוהרה זה נראה כמו יוהרה אתה מחפש שיפוני הנס תראו איזה צדיק אני גם צריך לעלות בצורה חכמה שוב אנחנו לא מדברים על הלכה הלכה, תורה, מצוות, צריך לעשות אנחנו מדברים בעניינים של חסידות ופרישות כי פה בדוגמה הזו על מה מדובר? שזו חסידות גדולה במקום לשמור שש שעות שומר 24 שעות מצוין אשריו אשרי חלקו אבל כדי להיות בדרגה שלו צריך להיות בדרגה שלו לא כל אחד יכול לעשות את מה שהצדיקים והחסידים והפרושים עושים משתבח שמולעד. דוד המלך עליו השלום היה יושן שיטין נשמה חצי שעה אנחנו מסוגלים לשאול חצי שעה אוי ואבוי מי שעשה את זה בבא סאלי היה עושה צומות שישה ימים רצוף כל אחד מסוגל לעשות דברים כאלה היו גדולים שעשו גלגולי שלג היום זה חמירא סכנתא מאיסור האוי ואבוי לא פשוט אפשר להתלהב קוראים סיפורים על צדיקים וזה אומר יאללה אני כמוהו מה אתה כמוהו על מה אתה מדבר בכלל קודם כל תהיה כמוהו בתורה במצוות במידות בכל מה שהוא הגיע אחר כך בוא נדבר אחר כך נדבר אבל הוא ישר צולל והוא נהיה זה לא הולך ככה רבותיי צריך לדעת לבנות ולהתבנות השם מזכה את כולנו שנעשה רצונו כרצונו אמן כן יהיה רצון חזקים וברוכים ותודה על הסבלנות