הלכות תשעה באב - א' | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כה אמר השם צבקות׳ זה בשם השם׳ צום הרביעי צום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ושמחה׳ מה זה צום הרביעי?

זה צום של חודש הרביעי.

הרי ידוע שאנחנו מונים החודשים מניסן.

החודש הזה לכם ראש חודשים.

ראשון הוא לכם לחודשי השנה.

בשביל לזכור את יד מצרים, שאז האומה נהייתה אומה, עם ישראל נהיה אומה של הקדוש ברוך הוא, בניסן.

אז אנחנו מונים מהחודש הזה החשוב.

הצום הרביעי זה צום של תמוז,

שהוא רביעי מניסן, ניסן, אייר, סיוון, תמוז.

צום הרביעי זה יז בתמוז.

וצום החמישי זה תשעה באב,

שזה בחודש אב שהוא חמישי מניסן.

וצום השביעי

זה צום גדליה בתשרי,

שהוא שביעי מניסן.

וצום העשירי זה טבת,

שהוא עשירי מניסן.

אז הפסוק אומר שזה צום,

יהיה לבית יהודה ולששון שמחה.

אנחנו יודעים, פה כתוב

כל ארבעה צומות.

תשעה באב זה צום החמישי,

ועוד שלוש צומות,

ומעניין, אנחנו צום תשעה באב,

מצמים מהערב עד ערב.

ובעוד יום מפסיקים את האוכל.

עד הערב, כמו יום כיפור.

ביום כיפור כתוב בפירוש בתורה,

ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתיכם.

ושאר הצומות רק מן הבוקר.

בלילה אפשר לאכול.

הרי

כתוב בנביא, כתוב צום.

מה זה צום?

מאיפה יודעים אנחנו מה זה צום?

אז יש לנו דוגמה אחת בתורה.

דוגמה אחת, צום יום כיפור.

כתוב בתורה,

ושמה זה מערב עד ערב,

ויש גם דרשות

שיש חמישה עינויים,

אסור ברחיצה ובשיחה ונעילת הצנדל

ודבר אחר,

מלבד אוכל ושתייה.

אז יש לנו דוגמה מה זה צום.

אז למה בשאר צומות

צמים מן הבוקר

ובלי חמש עינויים?

היה, זה,

כל אחד היה יכול להקשות את הקושייה הזאת.

אם כתוב בנביא שזה יום צום יוצאין בתמוז וג' תשרי

ועשרה בתייבא,

זה צום.

ומה זה צום?

אנחנו לא יודעים. רק מה? יש לנו דוגמה בתורה

כמו יום כיפור.

ובאמת אתה רואה בתשעה באב, זה כמו יום כיפור.

ואלה

לא עושים כמו יום כיפור.

ועוד יש לשאול,

הרי היום, היממה היא, ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד.

היממה זה לילה ויום.

ואם אתה אוסר רק מן הבוקר,

היכן מצינו יום שמקצתו מותר ומקצתו אסור?

כמו שהגמרא שואלת בפסחים דף ב עמוד ב.

לגבי איסור מלאכה וערב פסח,

היכן מצינו יום שמקצתו מותר ומקצתו אסור?

כאן, אתה אומר, בבוקר אסור לאכול, בלילה מותר?

וחוץ מזה,

הקושייה הראשונה,

אם בנביא קוראים לזה צום,

אז פירוש הדבר, כמו צועם שגילתה לנו תורה באחד המקומות,

זהו צום יום כיפור.

אז, ועוד אני אשאל,

בפסחים דף נד,

עמוד ב,

דרש רבה במחוזה.

רבה אמר דרשה.

הדרשה של רבה זה ארבעה מילים

או שישה מילים, תכף נספור אותן.

זה כל הדרשה שלו. מה הוא אמר?

וברות ומניקות מטענות ומשלימות בתשעה באב,

כדרך שמטענות ומשלימות ביום כיפור.

הוא אמר שבתשעה באב, גם אישה בהיריון ואישה שמניקה, כמובן,

כשאין סכנה לוולד,

שיהיה לו אוכל או נותנים לו משהו אחר לאכול,

לא יחסר לו חלב, אבל

אין סכנה,

אז היא חייבת לצום.

ולא רק חצי יום, להשלים כל היום.

מטענות ומשלימות

בתשעה באב, כדרך שמטענות ומשלימות ביום כיפור.

אומר הרמב״ן,

כשמהדרשה של רבה רואים

שעוברות ומניקות בשאר צומות לא צריכים לצום.

רק בתשעה באב צריכות לצום.

משמש בשאר צומות,

יצטיין ותמוז ועשרה וטבעס וגימיל ותשע, הן לא צריכות לצום.

וזה מובא בשולחן ערוך, יש סימן בשולחן ערוך,

ההבדל שיש בין גימיל צומות לתשעה ואב.

אז א' שגימיל צומות רק מן הבוקר ובלי חמשת עינויים,

וב' שעוברות ומניקות אפילו מן הבוקר לא

תלוות להתענות.

רק בתשעה ואב.

וגם שאין צריך לחמישה עינויים.

אז השאלה,

למה ההבדל הזה, בפסוק קורא לזה צום,

יצ׳ ותמוז זה צום, גימיל ב' תשרי צום וגדליה זה צום.

למה

שיש הבדלים כאלה?

אז באמת, אם הים,

החיוב של צום מדברי קבלה לא היה שום הבדל.

דברי קבלה

כדברי תורה כמו הצום של יום כיפור.

אני אמשיך עוד מילה אחת.

הרמב״ן עוד מדייק

מדברי רבה,

עוברות ומניקות, מטענות ומשלימות, אבל חולה שאין בו סכנה,

חולה שנפל למשכב, יש לו קצת חום,

הוא לא יכול ללחת, הוא

חום מתיש.

זה נקרא חולה

פטור מצום

של תשעה באב.

שאם נגיד שחולה חייב בתשעה באב,

אז רב אהבה לא להגיד חולה חייב, וכל וחומר עוברות ומניקות.

הרי עוברות ומניקות הן לא חולות.

זה, יש להן קצת בעיה, אבל לא, הן לא חולות.

אדרבה, אמר לי רופא אחד

שהזמן הכי בריא של האישה

זה הזמן שהיא בהיריון.

זה הזמן שהיא פורחת

כמו בעצים.

בעצים כל החורף

הם רדומים.

מגיע האביב,

ניסן,

מתחילים ללבלף.

הלבלוב הזה זה התחדשות חיות,

שמקבלים חיות,

ומתחילים ללבלף ולהוציא את הגלעין שממנו צומע הפריח אחריו.

הזמן של הפריחה

זה הזמן הכי טוב של הצמח.

גם של האישה.

אז אם החולה היה חייב בתשעה ואב,

היה לו לרבא לומר לנו חולה חייב בתשעה ואב,

וכל וחומר,

וכל וחומר

מעוברת ומניקות.

אלא היה אומר הרמב״ן, חולה לא גזרו בו רבנה.

חולה אפילו בתשעה ואב לא צריך סכנה.

חולה שאין בו סכנה.

אדם עם קצת חום הוא כבר פטור מלצום.

חולה שאין בו סכנה גם כן פטור מתשעה ואב.

שבמקום חולי לא גזרו רבנה.

אז באמת הדין הזה,

בשביל מחלה שאין בו סכנה נתיר לו איסור של דברי קבלה?

מצאתי,

מצאתי בהגאות ומוניות

פרק ה'

בשם רבנו תם,

שנשאר רבנו תם

אישה יולדת

שחל שמיני ללידתה

ביום צום גדליה.

האם חייבת לצום או לא?

אז הוא מביא. הרי ידוע שיולדת

שלושה ימים הראשונים,

היא צריכה לאכול בין, אפילו אם היא אומרת שאני לא צריכה.

הלידה הורסת,

מפרקת את אבריה. היא צריכה לאכול בשלושה ימים הראשונים, ואפילו אם היא אומרת שהיא לא צריכה.

היא צריכה לאכול ביום כיפור.

אחרי שלושה ימים, תלוי.

אם היא אמרה צריכה אני,

אוכלת,

ואם היא אמרה לא צריכה אני, לא אוכלת.

עד שבעה ימים

אם אמרה צריכה אני, אוכלת.

ולאחר שבעה ימים

אין לה דין חולה בכלל, דין חולה שיש בו סכנה,

אבל יש לה דין חולה שאין בו סכנה עד שלושים יום.

כל יולדת

אחרי שבעה ימים מן הלידה

יש לה דין חולה שאין בו סכנה.

אז הוא מסתפק אם היא צריכה לצום.

חל שמיני של לידתה,

עברו שבעה ימים, אז זה,

אבל היא חולה,

חולה שאין בו סכנה,

האם חייבת לצום או לא. אומר רבנו תם,

כיוון

שזה מדברי קבולה,

מה ההבדל בין דאורייתא לדברי קבולה? כמו שהתורה לא התירה יום כיפור רק במקום פיקוח נפש,

גם צומות האלה שהם כתובים בנביא,

בשם השם,

כה אמר השם צלקות,

הקב'ה לא הקל ביום כיפור לחולה שאין בו סכנה.

אז גם פה הוא לא, מה פתאום שנתיר איסור דברי קבולה בשביל חולה?

אלא, אז אומר הרבנו תם, הוא אומר תירוץ,

אומר שכן מתירים, תכף נראה.

כי זה פלא, הרי תשעה באב

אמרנו בשם הרמב״ן, ונפסק פה שלוחן ערוך,

שחולה שאין בו סכנה פטור מלצום.

איך התירו חולה שאין בו סכנה, בדברי קבולה?

אלא שיש גמרא במסכת ראש השנה.

הגמרא שם אומרת

ששולחים,

פעם היו מקדשים על פי,

מירושלים, הסנהדרין,

שלושה סנהדרין, שלושה,

היו מקדשים את החודש.

אם יש עדות

של עדים שראו את החודש,

אומרים מקודש, מקודש.

והיו מודיעים, הרי על-פי החודש,

על-פי ראש חודש אתה קובע את המועדים.

למשל,

פסח,

ראש חודש ניסן,

אז ט'-ו' זה פסח, חג הפסח.

אז על-פי קביעות החודש

נקבעים החגים.

אז היו צריכים להודיע להם.

שידעו שט'-ו' זה פסח,

שאסור לאכול חמץ.

אז היו שולחים שליחים.

והשליחים לא הגיעו לכל מקום, אתם יודעים את זה.

אז כתוב שם

על אב שולחים שליחים,

מפני התענית של אב.

ועל יז בתמוז

לא שולחים שליחים.

שואלת הגמרא מיישנה,

למה על אב כן שולחים?

אומרת הגמרא,

באמת יש פסוק.

הפסוק כאן אומר,

צום הרביעי וצום החמישי יהיה

לבית יהודה לששון ושמחה.

אז קרא לך צום וקרא לך ששון ושמחה?

להבין יפה את הגמרא, הבית יוסף מסביר את הגמרא.

לכאורה הפשט הפשוט הוא שהשם יהפוך

את העבר של

הצומות האלה לשמחה.

אבל אומר הבית יוסף, הלשון צום

יהיה

לששון ושמחה, משמע, גם כשיהיה ששון ושמחה

יש עוד אפשרות שיהיה צום.

אומרת הגמרא,

שככה פשט.

אם יש שמד

ואין בית המקדש,

חייבים לצום מדברי קבולה.

החיוב של הנביא,

שכתוב פה צום שצריך לצום,

זה רק אם יש שמד ואין בית המקדש. יש גזרת שמד

להשמיד, להרוג ולאבד.

יש גזרת שמד וגם

אין בית מקדש,

אז צום.

אם יש בית מקדש ואין שמד,

נבנה בית המקדש, ברוך השם, ואין בעיות,

אז זה ששון ושמחה.

ואם אין בית מקדש,

אבל אין שמד,

כמו היום,

אין לנו בית המקדש,

אבל אין שמד, אין גזרה על ישראל.

אז כאן רצו מטענים,

לא רצו, אין מטענים.

הנביא לא מחייב לצום.

אם אין שמד,

ואפילו שאין בית מקדש,

לא מחייב לצום. זה רק לפי איך רצונם.

רצו מטענים, לא רצו. אז אחרי כן,

אבותינו קיבלו עליהם

תשעה באב, היות ונכפלו בו הצרות.

הרי גם חורבן בית ראשון היה בתשעה באב,

גם חורבן בית שני היה בתשעה באב.

זה מעניין, השגחה.

יום מיועד לפורענות.

חורבן בית הבית הראשון היה בתשעה באב,

חורבן בית שני גם בתשעה באב.

אז זה יום שהוכפלו בו הצרות,

קיבלו אותו בכל החומרות,

קיבלו לטענות, רצו מטענים

בכל החומר של דברי קבולת.

אבל צארצומות,

לא רצו לקבל אותן כמו צום גמור,

רק זכר קצת,

אז עושים רק חצי יום מן הבוקר עד הערב,

ובלי חמישה עינויים,

וכל הקולות שאמרנו שעוברות ומניקות לא חייבות לצום בשאר צומות. למה? לא קיבלו עליהן.

הרי רצו מטענים, לא רצו, אין מטענים.

אז הם מלכתחילה, כשקיבלו עליהן,

לא קיבלו עליהן,

לא קיבלו עליהן

עוברות ומניקות.

וגם בתשעה ואב,

תשעה ואב קיבלו בכל חומר הדין,

אבל חוץ מחולים.

חולים לא קיבלנו עליהן.

בחולים לא קיבלו עליהן.

ובשאר צומות לא רק חולה,

גם מעוברת ומניקת

לא קיבלו עליהן.

זהו, אז יש לנו כאן באמת, ברמב״ם כתוב,

ונהגו כל ישראל להתענות בזמנים אלו,

אומר הרב המגיד שזה רק מנהק.

גם תשעה באב זה רק מנהק.

כי היום שאין שמד,

היום אין שמד, ברוך השם,

היום אין שמד,

אז היום לא מן הדין לא היינו צריכים לצוא מצד הדברי קבולה.

רק מרצו, מתענים.

ולכן יש קולות, הם לא רצו לחולים,

לחולים לא קיבלו על עצמם,

לעוברות ומניקות ושאר צומות לא קיבלו.

לכן יש קולות.

באמת, אמרתי,

אם היה בזמן השואה,

בזמן הארור הזה, יימח שמו וזכרו,

בזמן היטלר,

שהייתה גזירת שמט,

הכל ישראל.

הוא כל הזמן היה מכריז, עוד לפני המלחמה,

הוא היה מכריז, אני אשמיד את כל היהודים.

בקולי קולות, מצפצף על כל העולם ואומר שהוא ישמיד את כל היהודים.

זה היה, ובאמת, זה התחיל,

וזה עשה גזירת שמט.

אמנם לא היה לו קל,

כי צריך לכבוש את המדינות בשביל לעשות את הרצון הזה.

את הגזירה הזאת.

המדינות לא ייתנו לו,

רק אם הוא כובש אותן.

המדינות שהוא כבש,

בהתחלה פוינג,

אחרי כן צרפת,

ואחרי כן

ואיטליה גם הייתה, ואוסטריה הייתה כבר מייד בהתחלה

תחת ידו.

כל אותן המדינות שכבש,

היה להשמיד, להרוג ולאבד.

גם יהודי צרפת נשלחו לאוסוויץ.

בהתחלה,

בכלל ה...

לא שלחו רק

יהודים שבאו ממזרח אירופה,

אבל אחרי כן שלחו גם יהודים צרפתיים ממש.

נולדו בצרפת,

זהו, זו הייתה גזרת שמות. אז אז

בזמן השואה היו חייבים לצום כל הצומות

מערב עד ערב וכל החמישה עינויים.

וכך ראיתי במשנה ברורה מביא שיש מי שאומר שגם בשאר צומות

להחמיר, לא להתרחץ

ולא לעשות.

חמשת עינויים.

מוסיפה המשנה ברורה,

ובפרט שייתכן שיש גזירת שמד באיזשהו מקום.

אז מדבריו משמש מספיק גזירת שמד במדינה אחת,

אבל ברב המנגיד כתוב שצריך גזירת שמד על כל ישראל.

אבל בזמן היטלר ובזמן ההמון,

גם בזמן ההמון,

ההמון, הגזירה שלו הייתה בניסן,

והוא למחרת הרגו אותו,

אבל הגזירה נשארה קיימת.

אז בתמוז, כשהגיע תמוז, מניסנת תמוז כבר כמה חודשים הגזירה אולי הייתה עוד קיימת.

אז הייתה גזירת שמד

ואין בית-מקדש.

היו חייבים לצום כל הצומות,

הצום של יזם בתמוז, גם כן כמו בתשע באב,

מערב עד ערב,

וכל החמישה עינויים.

אני חסרתי אותך

אם הייתי במרוקו בזמן היטלר,

והייתי מגלה שצריך

לצום יז' בתמוז מערב עד ערב, וכל העמישה עינויים.

מי ישמע לך?

אף אחד לא ישמע לך.

בשולען ארוך כתוב, שווגים צומות,

רק מן הבוקר ובלי העמישה עינויים.

אף אחד לא ישמע לך, וכל הציבור.

אבל מה?

מה כן היה?

יש העצה. אם אוספים,

היינו צריכים לאסוף

כמה חכמים

שידועים מן העיר

וללמוד איתם את הטור,

את ההלכה,

שבזמן שיש מד זה צום.

וצום זה כמו צום של יום כיפור.

רק, למה הכולות שיש, זה כתוב ברבנותם.

הכולה שחולש אין בו זקונה, פוטור בתשעה באב,

אין דבר כזה בדברי קבולה להתיר בשביל חולש אין בו זקונה.

רק בגלל שלא קיבלו עליהם,

בזמן שיש שמד, שאין שמד,

אין חיוב לצום. רק רצו מטענים ולא קיבלו על החולים.

אז לכן אומר רבנו תם שגם יולדת שחל שמיני שלה בצום דליה היא פטורה מלצום.

למה פטורה?

בגלל שהיא חולה שם בו זקונה.

וחולה שם בו זקונה פטור מלצום, כמו שבתשעה באב

חולה פטור.

אני רציתי, אם לברר את ההלכה הזאת,

הלכה למעשה,

היינו צריכים לברר מה עשו בירושלים בזמן השואה.

הרי ידוע, גם פה עמד רומל, הגנרל רומל עמד גרמני.

הוא עמד להיכנס לארץ.

רחמוביץ, איזה פחד היה.

אז רציתי לדעת, הרי בירושלים היו הרבה גדולי תורה.

הרב פסח פרנק, זכרנו לברכה,

והרב בנגיס,

הרב בנגיס היה רב של העדה החרדית.

הוא היה גאון גדול.

ממיר,

לא ממיר, מוולוזין.

בוולוזין

היו לומדים,

היו בחורים שלמדו 18 שעות ביממה.

ושש שעות לכל הצרכים, לתפילה,

לאוכל, לשינה,

והיו נקראים ביידיש אכצנר.

מה זה אכצנר?

אכצנר בן השמונה עשרה.

בפעם רב אליעזר סילבר,

זיכרונו לברכה, היה רב

זקן מליטה והוא עבר לאמריקה, הוא היה רב באמריקה.

אז הוא הפעם למרוקו ודרש עלינו דרשה.

אז לפני הדרשה הוא אמר לראשי מקודם תגיד להם שאני אכצנר.

והכרמר אושיבה הסביר לנו מה זה אכצנר.

שאור רב אליעזר היה לומד 18 שעות

בכל יממה,

וכל הצרכים עשה בשש שעות הנשארות.

הוא היה גאון, הוא ידע שש.

הוא היה

כמו...

הוא היה

והוא אמר לי שפעם כשהיה צעיר

היה חושב מתי

יהיה נהג

מכונית.

אבל עכשיו זה כבר לא משחק אצלו.

עכשיו השאיפה שלו להיות טייס.

והוא כבר היה,

כשדיבר איתנו, היה

למעלה מ-70.

וככה היה מתלוצץ, היה.

היה, אבל כן, קרקע תלמידי חכומים דעתם

עליזה עליהם.

אז הוא היה אומר שהוא רוצה להיות טייס.

אז זה אכצנר, זה גם רב בנגיס,

מספרים עליו, הגדלות שלו,

הגדלות שלו בתורה,

הרב בנגיס, בא כי בכל התורה כולה.

ורצועי פסח פרנק

ועוד הרבה גדולים היו בירושלים.

אז הם בוודאי בזמן השואה

יודעים את הדין, שזה זמן שיש מד,

צריך לטענות

את הצומות

כמו תשעה באב, כל הצומות.

אז אני אומר, במרוקו לא היה מי שיגיד את זה.

אנשים לא היו,

אבל בירושלים,

אז מאיפה אני אשאל,

אם הייתי יכול לברר

איך באמת צמו בזמן השואה?

אנחנו אומרים במשנה ברורה, משמע,

משמע,

שבזמן שיש מד צריך לצום

ואז לא תהיה כולה אפילו של חולה.

כל הכולות ירדו.

חולה שאין בו סכנה צריך לצום.

הכולה הזאת, אומר רבנו טונק, זה רק בכלל שרצו מטענים ולא רצו מטענים, בזמן שאין שמד.

אבל בזמן שיש שמד

לא יהיה הכולה הזאת.

אז זה יסוד ראשון,

חידוש ראשון בהלכה

בדרכות תשעביה,

שמה שאנחנו מקילים בשלוש צומות

זה רק בזמן שאין שמד.

וזו הכוונה של הפסוק,

שגם מתי שיהיה ששון,

אבל אם יהיה שמד שוב,

מתי, אז תצטרך לצום.

אז יהיה, צום יהיה אפילו לבית יהודה,

אפילו אחרי שייבנה המקדש, אם ישתנו התנאים.

עכשיו,

אני רוצה להגיד משהו.

עוברות

ומניקות

חייבות

לצום בתשעה באב שנדחה.

השנה,

תשעה באב, חל בשבת,

ונדחה ליום ראשון.

אז איזה חכם אחד,

הוא אמר שעוברות ומניקות פטורים מתשעה באב שנדחה.

הוא אומר את זה קל וחומר,

והוא לא צודק בכלל.

זה רב עובדיה.

הוא לא צודק.

בכלל לא צודק.

הוא אומר קל וחומר,

והקל וחומר פריחו.

וברוך השם מצאתי

כמו כדבריי, בספר אור לציון.

גם הוא מאותן הטענות.

אין כאן קל וחומר, והוא פורח את הפסק.

אני אמרתי, לא יכול להיות דבר כזה.

הרי אמרותו ממני כהות חייבות בתשעה באב.

ורק חל בשבת.

אז מה, יהיו פטורים מן התשלומים?

מי שחייב רק לא יכול להתענות בכלל בשבת,

אז צריך לשלם ביום ראשון.

לא יכול להיות דבר כזה.

אבל מה, אם הקל וחומר שלו זה קצת ארוך ועמוק?

אומר קל וחומר, אבל אין הוא כלום.

אין הוא כלום.

לכן זה,

אבל מה אנחנו נעשה?

היום מי משתלט על ההלכות?

אלה היוספים.

יש להם,

יש להם את ההלכה ברדיו.

אז הם אומרים ברדיו, מה שאבא שלהם אמר זה כמו הלכה למשה מסיני.

את זה צריך לדעת, זה נאו קמינה השנה, גם כבר לפני שנתיים היה,

שמוצא שחל תשעה באב בשבת

ונדחה.

הוא אומר שנדחה זה קל,

עוברות ומניקות פטורות.

אבל מי שחייב בעיקר, חייב.

אני אגיד, עוד הלכה אני רוצה להגיד, לא נאריך הרבה.

עוד הלכה.

המשנה ברורה מביא, הביאור הלכה, המשנה ברורה,

מביא

שילדים קטנים למטה מבר מצווה

פטורים מלצום.

כל הטעניות דרבונן.

יום כיפור, כן.

אז יש גם חינוך

של שעות,

כבר מגיל 11.

אבל,

ואחרי כן,

אבל

מטעניות דרבונן אין חיוב ואין שום חינוך.

מביא את זה בשם הרמ״ע מפנו,

בעל עשרה מאמרות,

שקטנים פטורים מלצום.

ואני אומר את ההלכה הזאת

בגלל שהרבה ילדים

יש להם את הרצון להתענות,

להיות גדול.

כולם רוצים להיות גדולים,

אבל זה מסוכן.

אם פטור מלצום, אסור לו לצום.

כי לצום, למה אני אומר את זה?

לפני כמה שנים,

פה, בארץ, בירושלים,

ילד אחד

יתענב יום כיפור

ולמחרת הוא מת.

ובגלל שהילד היה פטור מלצום, היה, לא,

הילד לא היה בן 12, היה פחות,

6, 7, 8. והיצר הזה ישנו בילדים.

רוצים להתבלט,

להרגיש שאני צמתי.

גם אני זוכר כשהייתי ילד,

היה לי העניין להשוויץ שאני צמתי.

אבל זה מסוכן.

צריך לדעת

להרגיש גיל בבית ככה. כל התלמידי החכמים שיודעים,

אז בבתים שלנו, לי, ברוך השם,

יש לי נכדים, נכדות,

כולם יודעים שלמטה מגיל בר מיצה לא צריכים לצום.

רק אחרי גיל בר מיצה.

עכשיו אני אגיד לכם איזה חידוש ואנחנו נגמור.

אם אחד נהיה בר מצווה

ביום י' אב,

תשעה באב חל בשבת,

ונתחיל יום י', נתחיל יום ראשון,

אז בי' הוא בר מצווה,

אבל בשבת עצמה הוא לא היה חייב.

בשבת.

אז כתב בית ספר אבני נזר שהוא פטור מלצום גם ביום ראשון. למה?

כי עיקר החיוב הוא בשבת והוא לא היה חייב, הוא לא היה בר מצווה.

אז לא צריך לחייב אותו בתשלומים?

מי שחייב ולא יכול לקיים חיובו,

משלם ביום ראשון.

אבל פה ילד היה ביום שבת, מעיקר החיוב הוא היה פטור.

זה אומר החידוש היפה הזה,

בעל אבני נזר.

הגאון, הוא היה אדמור

קדוש וגאון גדול.

היה גאון גדול.

הוא היה חתנו שלקוץ כרבה.

וגם הוא למד מחותנו.

חותנו גם היה גאון גדול.

הם תלמידי פשיסחה.

הם היו שמה לומדים.

שמה למדו.

והוא גם אומר שחמיב הדריך אותו איך ללמוד.

הוא היה עוד, מגיל צעיר הוא היה עילוי.

אבל דרך בלימוד,

איך ללמוד סוגיה, איך לסכם סוגיה,

זה הוא למד מחמיב.

אז הוא אומר את החידוש הזה,

שילד שביום סבת הבא הוא יהיה למטה, הוא עוד לא בר מצעה,

וביום ראשון הוא כבר יהיה בר מצעה,

אז הוא לא חייב לצום.

זה אומר הנזר.

אפשר קצת לטעון עליו איזה טענה,

אבל זה לא נכון, הטענה.

טענה אחת אפשר לטעון,

ידוע שרבי יוחנן בתענית דף י״ט אומר שאם הוא היה בדור

שקבעו את התעניות,

הוא לא היה קובע תענית בתשעה באב,

היה קובע בעשירי באב.

למה הוא אומר שעיקר השרפה של המקדש הייתה בעשירי? זה התחיל

בתשיעי בתשיעי אחרי הצהריים לפנות ערב.

היא תחילה אש, תפסה אש.

אבל עד שנשרף היכל זה עד מחר בצהריים.

אז עיקר השרפה של בית המקדש

הייתה בעשירי. אז הוא אומר שאם הוא היה באותו ועד חכמים שקבעו את התענית, הוא היה אומר,

לקבוע תענית ביום י״ד.

לא ביום ט׳, ביום י׳ד.

אז אפשר אולי שמתי שחל תשעה באב בשבת,

גם מי שחולק עליו,

הם חולקים, אנחנו קבענו תשעה באב, לא עשיר באב.

בכלל אומרים חז״ל שמה

התחלת דפורענותא עדיפה.

העיקר הוא ההתחלה של המכה.

לפי שאחרי שכבר המכה התחילה, זה כבר ניתנה רשות למשחית.

אז העיקר, לכן עושים התענית על ההתחלה.

אבל אולי כשחל בשבת,

היותו בין כה לא יכולים לצום בשבת,

אולי באופן הזה גם רבננו יודו שהקביעות תהיה בי׳.

והי״וד הוא לא מדין תשלומים,

מצד עצמו.

זה טוענים,

יש סברה כזאת בבית יוסף בשם הרשבו,

אבל זו לא סברה ישרה.

מאחר שקבעו חז״ל

תשעה באב,

תענית בתשעה באב.

בגלל התחלתא דפורענותא.

בגלל התחלתא דפורענותא.

אז קבעו בתשעה.

אז עכשיו ימחל בשבת,

יבטלו את התקנה שלהם ויעשו תקנה חדשה, י׳.

זה לא מתקבל על הדעת.

התקנה נשארה, וייעשה תשלומים.

ויש לי עוד ראייה מהאור זרוע המפורסם,

הידוע בשולחן ערוך, יש שתי דעות.

אם השבת הבאה,

שהוא תשעה באב בתאריך,

אבל זה שבת.

אבל האור זרוע אומר,

אסור בתשמיש המיטה. בדברים שבצנעה

נוהגת אבלות גם בשבת.

גם אבלות של תשעה באב

נוהגת בצנעה אפילו בשבת.

אז זה אומר שאסור משום

דברים שבצנעה.

אם נגיד שמלכתחילה כשחל ושבת קבעו,

קבעו ביוד, אז כבר אין כבר חיוב מצד בית ושבת.

אז למה שיהיו דברים שבצנעה?

נוהגים.

ועוד אביא ראייה.

יש גמרא בעירובין דף מ',

שמי שהיה לו יום טוב

בתשעה באב שנדחה,

יום ראשון.

הגמרא מספרת שם שהייתה איזו משפחה

שהיו מביאים את קורבן העצים

למערכה.

ביוד אב היה היום שלהם.

היו עושים מזה יום טוב שזוכים להקריב קורבן,

מביאים עצים למערכה.

אז יום טוב שלהם, הם לא חייבים להשלים את התשעה באב.

מטענים חצי יום, מתפללים,

ונגמר הצום.

אין משלימים.

לומדים רבותינו התוספות שמה.

לכן מי שיש לו ברית,

בתשעה באב שנדחה

ומטענה עד חצות,

ובחצות

מתפלל מנחה ועושים מילה ואוכנים.

כמה אוכלים, כמה משתתפים, זה איזה פרטים צריך לראות במשנה ברורה.

כמה נקראים בעלי הברית.

אני שואל,

אבל אם חל

ברית בתשעה באב עצמו,

משלימים.

לא רק בתשעה באב עצמו, אפילו

בי״ז בתמוז.

חל ברית,

לא אוכלים בצהריים,

עד הערב.

הכולה הזאת זה רק בנדחה.

ואם נגיד שקס חל בשבת,

אז יש כאן הקביעות של רבי יוחנן בי״וד,

אז זה לא נדחה.

זה תשעה באב,

זה תענית מצד עצמו.

כשהוא נדחה, אז זה כולה, זה לא חיוב מצד היום. רק

אתמול לא עשינו, עוד מעט משלימים. אז זה יש כולה.

אבל אם נגיד שקבעו מלכתחילה

את הי״וד,

אז למה יש כולה בנדחה?

אלא ראייה,

דבריו

של אבני נזר נכונים מאוד,

שזה דין תשלומית.

ולכן אני מסיים שעוברות ומניקות

חייבות לצום בתשעה באב שנדחה.

לא כמו שמפרסמים ברדיו,

אלה צאצאי הרב יוסף,

הרב עובדיה,

כאילו דברי אביהם, הוא הלכה למשה מסיני.

אלף הקפקווה. יש רב בן ציון חלק על זה,

וגם אני, ברוך השם, בלי לראות את רב בן ציון.

אותן הטענות,

והיו ויכוחים גדולים בישיבה שלי, בישיבה אצלי.

בחורים

היו ויכוחים גדולים לפני שלוש-ארבע שנים

להבין את הקושייה שלנו עליו.

וברוך השם, היו בחורים

לומדים טוב, בעלי המכה,

והבינו שאין בדבריו כלום.

אין בדבריו כלום.

כשהוא מביא פקיעות, אז זה בסדר, יש ספרים,

אבל לומר לבד דברים...

פעם שאלו, לא, אבל לא ברבים.

בא אברך אחד,

שאל אותי, למה אתם אותו לדן אז נגד רבב אבנדס?

אמרתי לו, חס ושלום, אנחנו לא נגד רבב אבנדס.

אנחנו מעריכים אותו,

שהיה מתמיד גדול והרביץ הרבה תורה,

אי אפשר לזלזל.

אני הייתי בחתונה של חתנו.

הייתי בחתונה,

כי הוא למד אצלי קצת,

וישבתי על יד רבי בן ציינה בשאול.

ורבי בן ציינה בשאול,

כל פעם שרב עובדיה עבר,

הוא עומד,

מלוא קומתו.

איזה כבוד, הוא מכבד אותו,

והוא בר פלוגתא שלו, אבל

צריך לדעת שהוא תמיד חוכן מלואה.

בסדר, אני גם, לא מזלזלים בו.

אבל כשהוא דבר של צבורא הוא לא אומר טוב.

אז מה, נשתוק?

זה אמרתי לו, אנחנו נשתוק?

הוא לא צודק.

לכן, לפרסם שעוברות ומניקות, אף על פי שבילקוט יוסף

או בספרים שלהם,

תמצאו שעוברות ומניקות לא חייבות ונדחה,

לא תשמעו להם,

כי זה לא נכון מה שהם אומרים.

רבי חננה בן העקשיא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

ולפיכך חירבה להם תורה ומצוות,

שנאמר, אדוני החפץ ומען צדקו,

יגדיל תורה ויאדיר. אנחנו רק שבעה.

היום קיים מישהו בכף החיים. מה?

היום מישהו אומר לי בכף החיים.

מי?

בכף החיים. כן?

מישהו מביא סברה שיש מחוש.

אה, זה באמת, אני,

היום אני אומר לך,

הייתה לי נכדה, הייתה אצלי בשבת,

והיא בהיריון,

והיא אומרת לי, ירד לה המוגלוביני,

המוגלובין ירד לה על לחת דם,

והרופאים אמרו לה, זה דבר לא טוב.

אמרתי לה שיש לזה דין חולה.

אז באמת, אני מדבר על עוברת בריאה.

צריך להדגיש,

אם העוברת באמת חולה,

מדין חולה.

מדין חולה לא צריכים שום קל וחומר,

ואין הבדל בין נדחה ללא נדחה, גם לא נדחה עם תורה.

עכשיו שיקול כשנות לנדחה, אז מיחוש יש.

זה יש קולות, ויש,

יש,

כן, אני כתבתי על זה גם בקונטרס שלי.

שגם זה לא מדויק מה שהוא מביא.

הוא מביא