מאכלות אסורות - דיני ביצים | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 25.04.2017, שעה: 20:30
- - - לא מוגה! - - -
כל האוכל היוצא ממין מן המינים האסורים שלוקין על אכילתם,
הרי אותו המאכל אסור באכילה מן התורה,
כגון חלב בהמה וחלב
וחיה הטמאים,
חלב למשל של גמלה אסור,
אסור, היוצא מן הטומא טומא,
וביצי עוף
ודג הטמאים,
שנאמר,
ואת בת היענה.
מה זה בת היענה?
הביצה של היענה,
וגם החיות, רואים גם הביצים שלהם, ביצים גדולות.
אז בת היענה,
התורה אסרה אותה מן התורה.
כתוב, וזה לאו, ולא כינעל, יענה לא כין,
אז גם היוצא מן הטומא טומא.
אבל מדייק הרמב״ם, מדקדק,
רק אם יצא מדבר שאסור בלאו, שלא כינעליו.
יצא, למשל, מבהמת מי החלב של גמלה, אם תאכל בשר גמל, כתוב בתורה, על זה לא תאכלו את הגמל.
אז יש לאו דאורייתא,
אז החלב היוצא מן הגמלה,
הוא יוצא מן הטמא וגם אסור, וזה לומדים מבת היענה.
היענה עצמה היא עוף טמא.
והבת שלה, אסור, היא יצאה מן הטומא.
אבל מה יהיה, למשל, אומר הרמב״ם,
חלב האדם מותר באכילה.
אישה שהוציאה חלב מכוס,
מותר באכילה.
יכול אדם לשתות חלב אישה.
למה?
לפי שבשר האדם, אין בו לאו. אם אדם יאכל בשר אדם,
ברמב״ם, שיטת הרמב״ם,
שבשר אדם אסור ועשה.
שנאמר, זאת החיה אשר תאכלו,
אייל וצביו יחמור.
כתוב שמה מה אפשר לאכול.
משמע, רק זה אוכלים, ולא דבר אחר.
אז מכאן רואים שהרמב״ם למד שבשר אדם,
אסור לאכול.
בשר המת,
אז זה אסור בהנאה מצד מת.
זה לומדים
מתה קבורתו בעגלה ערופה.
לומדים את זה.
יש איסור הנאה בבשר המת. יש מחלוקת ראשונים.
אם גוי מת, גם כן אסור בהנאה.
הרקט...
הרי דוד המלך קידש
במה עורלות פלישתים.
לכאורה, מאיפה לקח מהעורלות? הרג אותם והתך להם את העורלות.
אז הם כבר מתים. אז איך הוא קידש אינוס שווה הסורבנו? הדבר שהסורבנו אינוס שווה פרוטה, לא יכול לקדש עם זה.
איך הוא קידש במה עורלות פלישתים?
אז ראיה לכאורה שמת גוי, אין בו איסור.
אבל הרשב״א, זה מחלוקת תוספות,
בבבא קמא דף י' עם הרשב״א.
נדמה לי שהרשב״א אומר שגם גוי אסור בהנאה. התוספות אומר בדף י' בבבא קמא שגוי מת מותר בהנאה. לכן אמרתי להם, עושים מסחר מאיברים,
שיעשו מאיברים של גויים,
שלא יהיה איסור הנאה.
ככה, מישל ישראל, אסור בנאס, בשר המת.
אפילו שזה לא מאכלות אסורות לפי הרמב״ם, רק ועשה,
אבל מצד האיסור הנאה שאסור לענות אינה מת,
אבל בשר מן החי,
אז זה לא מת, אם זה לא איבר מן החי אין לו דין מת,
נדמה לי ככה דין, אז הבשר,
הרמב״ם אומר אבל אסור באכילה, והרבה ראשונים חולקים על הרמב״ם,
כי בגמרא כתוב שהדם, דם של אדם,
אנחנו יודעים, דם אדם מותר,
רק מפני מראית העין.
לכן למשל,
אם יצא דם בפה,
אתה יכול לבלוע אותו,
אבל אם בלחם וניכר דם,
משום מראית העין, אולי הוא טבל את זה בדם של בהמה,
אז לכן אסרו דם,
אבל מדין תורה מותר דם,
ואפילו מצד פרוש אין בו.
לא צריך לפרוש מזה, הגמרא אומרת בכתובות דף ס',
אז כאן הרמב״ם אומר שאין איסור בכלל לאכול בשר אדם,
כי אם הבשר אסור, איך הדם יהיה מותר?
הרי גם דם הוא בשר.
לכאורה זו הטענה שלו. אני לא בתוך העניין, לא עניינתי היום,
זה מי שרוצה לנות על כל פנים, שיטת הרמב״ם,
למה חלב האדם מותר?
אפילו לשיטתו שבשר אדם אסור,
אם כן זה יוצא מן הטומה, החלב של אישה זה יוצא מן הטומה.
התירוץ הוא כיוון שלא חייבים מלקות
על בשר אדם, גם לפי הרמב״ם שבשר אדם אסור באכילה,
אבל זה רק ועשה, זאת ההיה אשר תאכלו,
היה לו צוי יחמור, ולא דבר אחר.
זה לאו הבא בכלל עשה.
ואם אין מלקות, אין דין יוצא. דין יוצא זה רק אם יצא,
הרמב״ם אומר על לשון.
כל היוצא מן המינים האסורים שלא קין על אכילתן,
אז יש דין יוצא, הרי אותו מאכל אסור.
אבל בשר אדם היות ואין בו מלקות,
אין דין יוצא.
וכאן הוא מביא הרמב״ם דבש,
את הגמרא בבחורות. דבש דבורים ודבש צרעות
מותר מפני שאינו מתמצת
מתמצית גופן. אינו מתמצית גופן, זה לא כמו חלב.
אלא היא קונסין אותו מעל העשבים בתוך פיהם ומקין אותו בכוורת,
כדי שיבצעו אותו לאכול בימות הגשמים.
זה לא מגופה, זה הצוף, היא אוספת את הצוף.
מה שכתוב פה, דבש צרעות,
באמת בגמרא,
בבחורות יש צד,
אם מה שדבש מותר לאכול זה גזירת הכתוב,
כמו שאנושים שלו נאכל דבש.
הכוורת שנעשתה בגוויית האריה.
אם דבש אסור, מישהו נגזר אותה כתוב, ייתכן דבש צרעות אסור.
כי זה לא נקרא דבש, זה נקרא דבש צרעות.
אז יש לזה שם ליווי.
אז זה לא נקרא דבש לבד.
אבל לפי מה שהגמרא אומרת, שהטעם למה דבש מותר,
בגלל זה לא יוצא מגופה, זה לא מתמצית גופה כמו חלב, זה לא מגופה.
רק היא אספה את הצוף
והיא מקיאה אותו בכוורת.
אז לכן מותר, אז מה ההבדל? צרעות או דבש דבורים? לכן הרמב״ם פוסק בין דבש דבורים ובין דבש צרעות מותר,
מפני שאינו מתמצית גופן.
אבל אמרתי שיש
היום
מה שקוראים דבש מלכות,
דבש מלכות
או מלאכות, לא?
מלאכות ופילגשים והללוה.
דבש מלאכות.
יש הרי בדבורים,
יש מלכת המלכה
והם מפטמים אותה
ב...
מפטמים אותה
בדבש מלכות.
וזה לבן, זה לא דבש חום כמו על הסעבה, זה לא דבש חום.
זה דבש
כמו חלב.
וזה לא נקרא דבש.
קוראים לזה היום דבש מלכות.
זה לא נקרא דבש, זה בכלל לא דבש. דבש זה דבר מתוק.
אבל זה לא מתוק.
זה בכלל לא מתוק.
יכול להיות שזה דבש לא מתוק. מה?
יכול להיות שזה דבש לא מתוק.
לא, המילה דבש זה מתוק.
אבל זה דבר, זה כמו חלב של הדבורה.
ומזה הם מזינים את המלכה,
ואז המלכה,
גם יש מה שקוראים לה פולן,
זה גרעינים שהם אוספים מן הפרחים גם,
ברגליים שלהם הדבורות.
אבל אני חושב שהם מכירים דבש מלכות,
זה האוכל של המלכה.
ולכן המלכה, הרי מה תפקידה של המלכה?
שהיא מטילה המון ביצים,
וככה יש דור חדש,
יש דורות.
והיא,
נדמה לי שהיא מטילה ביצים כל יום יותר ממשקל, כמו משקל גופה.
המון ביצים היא מטילה.
מאיפה היא לוקחה את החומר הזה?
מהאוכל, מהדבש מלכות.
אז דבש מלכות, יכול להיות, זה לא דבש, זה כמו חלב,
כמו שמנת זה יוצא,
קצת יותר דליל משמנת.
וזה באמת יכול להיות תוצא מן הטומה.
ואני דיברתי פעם עם הרב עוזר, זיכרונו לברכה,
והוא אמר לי שדבש מלכות אסור,
אבל לחולה הוא מתיר שיבטלו את זה בשישים.
שיבטלו את זה בשישים.
ככה הוא נוהג להורות.
הרב וורזנר היה בעל הוראה.
אמר לי הרבי, אמר לי שהוא בעל הוראה גדול מכיוון שהוא קיבל
ההוראה מגדולי הונגריה, מהרב דושינסקי הקודם, לא של היום,
מהרב דושינסקי הזקן, הוא היה הרב של העיר החרדית,
הרב דושינסקי.
הוא מהונגריה.
אז הוא אמר שדבש מלכות
היום יש בבתי מרקחת,
אולי אין להם בגלל שלא, אין צריכה,
אבל פעם הייתה קונה דבש מלכות מבית מרקחת.
וזה מאוד מחזק.
נתנו דבש מלכות
כדי לאדם שהוא תשוף,
נתנו לו דבש מלכות, זה היה מחיה אותו.
אבל, אמר הרב בוזנר, אמר לבטל את זה בשישים.
למה הוא התיר לבטל?
למה התיר לבטל? אולי בכלל שבשביל חולש אמבוסה קונה מתירים איסור דרבונן. יש גמרא בפסחים דף כד.
רבינה
היה מורח
את ביתו בגוהר כדי עורלה,
בקליפות של עורלה.
לרפואה הוא עשה את זה.
וזה אסור, בעורלה השומר לפרי גם אסור, גם הקליפות אסורים.
שנאמר וערלתם עורלתו את פיריו, את לרבות הטפלת פיריו,
שגם שומר לפרי אסור בהנאה.
לא רק הפרי עצמו, יש לך את הפוס של העורלה, יש לך.
לא רק הפרי עצמו, גם הקליפה אסורה.
אז איך הוא היה,
שאל אותו, איך אתה עושה מה?
מי שאל אותו? את רבי נמטה אמר לו, זה שלא כדרך הנאה?
זה נכון הסורבנה,
אבל אני לא עושה כדרך הנאה.
אז זה שלא כדרך הנאה?
שלא כדרך הנאה זה רק ייסוד רבון,
ובזה מתירים לחולה שאין בו סקונה.
והכתברן,
שזה רק איסור הנאה, דרבנון,
אבל איסור אכילה ורבנון לא מתירים לחולה שאין בו סקנה.
ועוד אמר הרן,
שאיסורי הנאה, דרבנון,
בדרך הנאה יותר חמור משלו כדרך הנאה ואיסור הנאה דאורייתא.
כאן מדובר באיסור הנאה דאורייתא,
כי שומר לפרי גם אסור בנאה ועור לה.
אבל הוא, הוא לא נהנה מזה כדרך הנאה, איך שנהנים מזה, אלא שלא כדרך הנאה.
אז איסור הנאה שלא כדרך בדבר שהסורבנה דאורייתא,
אולי יותר קל מהנאה כדרך באיסור דא רבנון.
כך הרן בפסחים.
אני פעם שאלתי באמת קושייה גדולה,
שבהלכות שבת, סימן שכח,
מבואר שאסור
לעשות אפילו שבות על ידי ישראל לצורך חולה שיש בו סקונה.
כך יש שם כמה דעות,
בסכנת עבר.
להלכה נשאר על ידי גוי,
כל חולה שאין בו סקונה,
עושים לו כל צרכיו על ידי גוי.
אבל על ידי ישראל אפילו איסור שבות לא עושים בשביל חולה.
למה מותר להיענות שלא כדרך מגוהר כדי עורלה מקליפות של עורלה?
אז צריך לומר, זה היה מהתירוץ הזה, איזה קושייה,
התירוץ שאמרנו, אמרתי אז, לפני הרבה שנים,
אמרנו, התירוץ הוא שבשבת ויום טוב,
זה לאו ועשה בדאורייתא.
בדאורייתא
זה לאו לא תעשה מלאכה,
וגם עשה של שבתון.
אז גם האיסורים דראבונון הם יותר חמורים.
השבות,
יש בו גם איסור וגם עשה.
גם הדראבונון כעין דאורייתא.
לכן, יותר חמורים מאיסורים דראבונון.
בכל איסור דראבונון,
וזה נפסק ביורייתא, הדין הזה,
אמרנו שבאיסור הנאה דראבונן,
שלא כדרך מותר.
איסור אכילה לא מתירים,
אבל איסור שלא כדרך הנאה מותר.
למה לא התירו שום שבות בשבת בשביל חולה שם בוסקונה?
התשובה היא כי שבותים של שבת הם יותר חמורים משאר איסורים דראבונן.
כי שבותים של שבת כעין דאורייתא, כמו שבמלאכה דאורייתא,
יש לב ועשה.
גם שבות שרבנן אסרו כעין מלאכה,
למשל, אדם
יכבוש כבשים,
לעשות חמוצים.
זה כעין מבשל.
הרי זה מרכך.
אז עשו לו רבנו או כעין מעבד,
או כעין מע...
אם זה כעין, זה גם עשו את זה, גם כן שיהיה לאו ועשה מדרבנו.
לכן השבותים של שבת יותר חמורים.
אבל ככה, ייסוד רבנו מותר.
טוב, למה נכנסתי? כי הזכרנו את הגמרא הזאת, אבל
אני עכשיו ממשיך. אמרתי,
או מים עין מבטלי ניסו לכתחילה, השר ווזנר התיר לבטל את דבש מלאכות,
התיר לבטל את זה עם דבש. גם בבית מרקחת מוכרים את זה מעורבב עם דבש,
רק יותר בהיר,
כי זה מאוד לבן,
זה כמו שמנת,
והדבש בעצמו יהיה יותר בהיר.
אתה מערב קצת עם דבש.
זה לא דבש מלאכות טהור,
אבל יש. אצל הקברנים אתה יכול לקבל דבש מלאכות כמות שהוא בעינו.
זה יקר, זה יקר מאוד.
אבל אתה יכול לקבל דבש מלאכות בעינו.
אבל הרב ווזנר אמר שאסור באכילה.
זה לא דבש שתאמר כמו שדבש דבורים מותר,
בגלל שלא מתמצית גופן הם מוצאים,
רק מן הצוף.
אבל כאן זה כמו חלב של הדבורה.
אתה רואה, זה לבן,
זה לא מן הצוף.
אז כאן באמת זה יוצא מן הטומה טומה.
אבל על ידי ביטול הוא אמר מותר. אה, איך מותר לבטל איסור לכתחילה בשביל חולק?
כי כל איסור דרבונו מותר. כנראה שהתירו, כמו איסור הנאה,
שלא כדרך, התירו.
אז צריך לראות ביוראי דעה,
הדין הזה, כמה התירו.
אז איסור אכילה לא התירו, הרמון מביא את זה ביוראי דעה.
אז התירו, זו הוראה שלהם, שהתירו גם לבטל איסור לכתחילה בשביל חודש הם בסכויות.
עכשיו, אמרנו שהרמב״ם אומר, חלב של אישה
מותר לאדם.
למה?
הרי זה יוצא מן הטמי, הרי שיטת הרמב״ם,
שבשר אדם אסור באכילה,
אבל זה לא בלאו,
לא לוקיד על בשר אדם, זה רק מעשה, והרמב״ם מדגיש,
רק אם זה יוצא כמו בת היענה,
שהיענה זה עוף טמא,
ויש על זה מלכות, מי שיאכל כזית בשר מבת היענה.
אז לכן החלב שלה, הביצה שלה אסורה.
הביצה, זה עוף, נותן ביצה, לא חלב.
הביצה
שלה אסורה, בגלל שהיא יצאה ממין שאסור בלאו,
ולא קינע לו.
אבל באדם שרק עשה, הבשר אדם אסור רק ועשה,
החלב שלו מותר.
אומר הרמב״ם,
אף על פי שחלב האדם מותר,
עשרו חכמים לגדול לינק אותו מן השדיים,
אפילו של אשתו,
אלא חולבת אישה לתוך הכלי ושותה.
הוא יכול לשתות חלב, אפשר לשתות חלב אישה,
אם היא תחלוף בכלי,
יש הרי משאבות,
נשים שכאשר התינוק
לא מצליח
לינק,
אז יש משאבות,
מוציאים חלב עם המשאבה בכלי, ושומרים את זה.
מטרה שצריך, נותנים לו.
אז זה, החלב הזה מוציא.
אבל לא לינוק מן השדיים
אלא חולבת אישה לתוך הכלי ושותה
וגדול שינק מן השד
כי יונק שרץ מדראבונו
ומכין אותו מכת מרדות
כאילו יונק משרץ
ומכין אותו מכת מרדות
אז אמרנו כאן
חלב של בהמה טמאה
וביצים של עוף טמא אסורים באכילה. לומדים את זה מבת היענה.
חלב של גמלים,
של גמלה.
לכן הרי עצרו חזל לשתות חלב שנחלב על ידי עקום וישראל לא ראה אותו.
שמה הוא עירב בו?
חלב גמלים או חלב כלבה?
היום, היום יש מקומות שהתירו חלב בלי ש...
כפי שהיום, למשל בצרפת, לפי מה שאני יודע,
יש חוק
שמי שיערב דבר אחר,
מוכרים חלב פרה.
אם הוא יערב חלב ממשהו אחר, הוא ייכנס בקנס גדול.
משרד הבריאות שמה מאוד עוזב ועושה, בודק,
חומרים בודק,
לראות אם הם כמו שכתוב.
זה חלב פרה,
לא חלב גמלים.
אז היום אין חסה שיערבו חלב.
חוץ מזה חלב גמלים יותר יקר
מחלב פרות.
חלב פרה, זה מצוי אבל חלב גמלים.
אז היות
והיום זה לא מצוי,
אז יש,
נדמה לי, יש איזה קדמונים שהתירו.
אצלנו במרוקו היו שותים חלב סרקו.
לא היו, בלי השגחה.
כן.
יש מי שמתיר את זה,
בגלל שהיום לא מצוי וגם מפחדים להיערב.
אבל פה בארץ, כמובן, פה אנחנו,
החלב הוא נחלב על ידי ישראל, לא על ידי עקום.
על ידי עקום, אבל יש משגיח.
ג'ירפה.
חלב של ג'ירפה.
של ג'ירפה.
יש חלב לג'ירפה, הג'ירפה היא מותרת, יכול להיות.
כן, היא מותרת באכילה, אבל אין מסורת היום לאכילה. אבל אין מסורת, אז לא אוכלים אותה.
אבל החלב, מי, מי, מי, זה, אם זה בהמה טהורה, אז החלב שלה טהור.
כל החלב של בהמות הטמאות,
כיוצא מן הטומא, טומא, לומדים מבת היענה,
מהביצה של היענה.
אבל עם ג'ירפה זה, אני שמעתי שמה שכתוב בשבעה חיות היה לו סביב יחמור,
עקובי דישון וטעו וזמר.
שמעתי שזמר זה הג'ירפה.
אז זה מותר, זה בית עמלה גרה ומפריס פרסה,
במעלה גרה, לא אוכלים היום רק עם הסימנים, צריך מסורת.
הרי היה איזה,
לפני,
מתי זה היה הסיפור הזה?
לפני,
בתחילת קום המדינה,
היה, יש איזה שור,
קוראים לו ג'אבו,
שור,
טוב, שור, יש מסורת לאכול שדברים.
אבל זה שור שונה משאר השורים.
יש לו פה במעל, בצוואר, יש לו...
יש לו בליטה,
יש לו כמו גיבנת כזאת. זה כבר לא שור שאנחנו... שעליו יש מסורת.
בשברים הרגילים אין דבר כזה.
אז זה לא... אז אין... אז שור כזה זה זן של שור,
אבל זה לא... זה שונה.
זה לא... אפשר לומר שהמסורת שיש לך על שברים של הבקר,
אז זה אותו... זה גם זה. זה שונה. זה לא על זה המסורת.
אז הרבה באמת, כי בקום המדינה היה פה צנע והיה רעב,
ומצאו, הז'אבו הזה, נדמה לי, מצאו אותו
בדרום אמריקה,
והוא בזול,
הבשרו בזול. ראיתי את הצורה של הז'אבו, הוא היה השבוע בעיתון,
בערב שבת.
יש לו אוזניים גדולות,
זה גם שינוי שהאוזניים שלו מוארכות, לא כמו השברים,
וגם יש לו גיבנת קצת על הצוואר.
אז אי אפשר לומר שהמסורת שיש לך על שברים,
זה גם על זה. זה לא זה זה, זה שור אחר, זה סוג אחר.
אז לכן החזון איש כתב להם שאסור לאכול.
היה שמה, מי זה היה הרב הראשי?
שהוא ניסה,
הם כתבו לחזון איש שיגיד להם אם אפשר לייבא ז'אבו,
כי הוא בזול היה, גדל בזול.
אז אנחנו צריך, החזון איש פסק
שצריך מסורת.
לא מספיק היום,
בגמרא לא כתוב ככה.
בגמרא כתוב שאם מצאת בהמה וראית את הרגליים לשאלה שהן סדוקות, אתה יכול לאכול.
כנראה שזה ישתנה עם הדורות.
אחרת עלול לצאת קלקול.
הפוסקים לא, לא,
יכול לצאת קלקול.
מה קלקול, הרב? -מה?
אם יש מסימנים, מה יבוא הקלקול? יכול לצאת קלקול, יכול לצאת קלקול, שלא יהיה...
צריך גם מסורת.
ככה,
ככה אז איש פסק.
עכשיו בואו נראה קצת פה.
יונק תינוק והולך
אפילו ארבע או חמש שנים.
ואם גמל הוא הוא,
הוא פירש שלושה ימים
או יותר מחמת בריו ולא מחמת חולי,
אינו חוזר ויונק.
אם הוא פירש מן... הוא כבר לא, לא הפסיק לינוק מן האימא.
אבל אם הוא הפסיק בגלל מחלה,
רק כשהוא מתרפא, חוזר.
זה לא נקרא כמו...
אפילו שהוא כבר בן שלוש,
יכול להמשיך לינוק.
אבל אם הוא פירש... הוא בריא, רק הוא פירש, סתם, לא חוזר.
אבל אם פירש מחמת מחלה,
והוא שגמלו אחר ארבעה ועשרים חודש.
אבל בתוך זמן זה אפילו גמלו חודש או חודשיים יכול לחזור ולינק עד ארבעה, עשרים וארבעה חודש.
אצלנו היו מניקים עד עשרים וארבעה חודש.
או קצת פחות, שנה וחצי,
שנתיים.
חרב שיענק משדי אמו.
זה דבר בריא, החלב זה הרי
כל מה שדרוש לבניית הגוף
יש בחלב אם.
ותינוק שינק טוב הוא יותר בריא בחיים שלו.
אבל אז מה אומר הרמב״ם?
אם הוא בתוך שנתיים אפילו פירש רצו לגמול אותו. זה מאוד קשה לילד לגמול אותו.
סיפרה לי סבתאי עליה שלום,
איך שהבן שלה, דודי,
היה אחרי שגמלה אותו,
הוא היה בא ומושך אותה שתיתן לו לנעוק.
והיא הייתה מתאכזרת, הייתה מוכרחה להפסיק אותו.
אז מתחילים לתת לו קצת לחם עם רוטב,
שיגמר.
אז אם הוא
פירש בתוך עשרים וארבעה חודש,
יכול לחזור.
אבל אחרי עשרים וחודש תלוי.
אם הוא פירש
בחמת מחלה, יכול לחזור עד ארבע שנים.
אבל אם הוא פירש והוא בריא,
אסור לו לחזור.
כמו שבריא אסור לו לנעוק מאישה.
אמרנו מקודם,
מי שיונק מאישה כמו יונק שרץ.
דין חינוך אסור לו? הוא קטן? אפילו שהוא עדיין, אבל עבר שנתיים.
לא, הוא לא קטן, הוא לא לא מוצקן.
אבל למה אמבילצ'ון לא תאכילום? על יסוד רבנון יש לא תאכילום.
יש לא תאכילום, הרי הגמרא אומרת,
כתוב בשרצים ובדם,
כמה פעמים לא תוכלום.
אז הגמרא אומרת, לא תאכילום, שאסור להאכיל לקטנים.
זה לא אמרתי. בטומאת כהנים,
גם כתוב להזהיר גדולים על הקטנים.
ובשרצים, גם כתוב פעמיים לא תוכלום.
זו סוגיה בבמות דף קי״ג, אני חושב.
אז רואים שאם הוא ענק בין האישה...
גם ענק בין האישה... אז זה גם חלב אחר כבר, זה לא אותו חלב.
זה כאילו חלב של שרצים ממש.
אני לא שומע טוב מה אמר כבודו אומר, אני לא שומע מה קורה. רואים כאילו זה חלב של שרצים.
מה?
רואים כאילו זה חלב של שרצים.
רואים כאילו זה חלב של שרצים.
חלב של?
שרצים, שרצים.
נו.
לכן יש לו תוכלות.
לכן יש לו תוכלות.
למה אסור לתינוק לאכול ערוב? בן שנתיים הוא קטן, הוא לא חי במצוות.
האם בגלל שזה כמו חלב של שרץ?
זה מדרבנון אמרו שלא לינק מאישה.
אבל תראה, הרי מתירים לינק,
מתירים אפילו לאדם גדול לשתות חלב של אישה.
אם היא תוציא את זה בכוס
והוא שותה, אז לא אסור לרבנון.
אבל לינק,
זה כמו,
גם מצד הצניעות,
זה כמו יונק שרץ.
אבל תינוק,
אני תמיד שאלתי איך מותר להעניק תינוק ביום כיפור?
הרי ביום כיפור אסור לבני אדם,
ליהודים מעם ישראל,
אסור להם לאכול ביום כיפור.
וגם קטנים,
אסור להאכיל אותם?
יש לאו... בכל האיסורים
לומדים את זה במסכת יבמות משלושה פסוקים.
מטומאת כהנים, להזיל גדולים על הקטנים, שאסור לטמא כהן קטן.
ומשרצים וגם בדם כתוב.
לא תכלום, לא תאשילום.
אז יש איסור לספוט בידיים לקטן.
אז איך מותר לתת לתינוק לאכול חלב? הרי הוא אוכל.
אתה נותן לו, אתה מאכיל אותו ביום כיפור.
הוא קטן או לא פטור, לא פטור, זה פקוע נפש, הוא לא יאכל. מה ישראל עושה לבד?
אבל השאלה שלי הייתה,
למשל, ערב יום כיפור,
חצי שעה לפני יום כיפור, תאכיל אותו, שלא יצטרך לאכול
בעוד שעתיים, בעוד שלוש שעות.
למה זה?
בגלל שבכוח נפש רואים שהתורה מאסת אותה לידו בישראל. לא אסרה בכלל התורה. מה ישמע בזה?
שלא חל על זה מחייב.
לא שהוא לא חייב.
ודאי שלאחר לתינוק אוכל זה פיקוח נפש.
זה אפילו עד גיל תשע,
לאחר לו שעות,
זה גם שאלה של פיקוח נפש.
וזה, לומדים את זה בהלכות יום כיפור,
שמחנכים תינוקות רק מגיל תשע לשעות.
לפני כן אסור לאחר לו אפילו שעות.
משם רואים שלמה אסור לאחר לו לפי שזה.
ילד שצריך לאכול ולא אוכל, זה תינוק.
עד גיל תשע זה מסוכן.
בתש תינוק אסור להרעיב אותו.
אולי האיסור של באותו תינוקות זה רק על החפץ הזה. אם זה איסר חפץ,
יש שם עירים.
יש במשנה ברורה שגם להאכיל תינוק חוץ לסוכה.
אמור ברור.
שזה לא איסור בחפץ, זה רק לא צריך לאכול בסוכה.
שגם לא להאכיל תינוק חוץ לסוכה.
ששם זה רק עשר.
קל וחומר, טוב, אבל הם אומרים שגם עשה.
הם אומרים שגם עשה.
יש הרי קושייה,
איך מותר לאישה בהיריון,
אישה באשת כהן,
איך מותר לה להיטמא למת?
הרי אולי העבר הוא זכר
והיא מכניסה אותו למת.
מנגן אברום מביא את הקושייה הזאת בשין שין מן מגימל.
בלכות יש שעה.
אז מה ש...
אז זה, שואלים, זה טומאה בלואה, זה לא מקבל טומאה.
אבל
אז רואים שיש לו תא החינון. טוב, זה להזיל גדולים על הקטנים.
גם קטן, שהוא לא מבין כלום.
כמו תינוק ובכל זאת,
יש לו תא החינון.
מה אנחנו אומרים? אז הרמב״ם אומר, אני ממשיך עוד, נקרא עוד קצת רמב״ם.
אף על פי שחלב בהמה טמאה
וביצי עוף טמא אסורים מן התורה,
אין לו קין עליהן.
אדם שיאכל אפילו ביצה של עוף טמא,
זה אסור יוצא, אבל לא לוקין, שנאמר, מבשרם לא תאכלו.
על הבשר
הוא לוקה, ואינו לוקה על הביצה ועל החלב.
חלב שיצא מן הגמלה,
אפילו שאסור באכילה מן התורה,
אבל זה לא לאו,
זה רק איסור דאורייתא, כמו איסור חצי שיעור, אומר הרמב״ם.
איסור חצי שיעור זה לא לאו,
זה איסור דאורייתא.
בשביל ליקוד צריך שיהיה לאו.
אני לא יודע, לא כתוב בפירוש לא לאכול את בת היענה?
איך,
לא היה ליום.
צריך לוקח לוקח לומש.
מה זה בת היענה? הביצה של היענה.
הרי משמה לומדים הדין של יוצא מן הטמא טמא.
כתוב לאו, בפירוש לא תאכלו
את זה ואת זה ולא תאכלו את בתי עניו,
את הדעה ואת האיה.
אומר הרמב״ם,
אינו לוקה על הביצה ועל החלב, והרי האוכל אותן
כאוכל חצי שיעור
שהוא אסור מן התורה ואינו לוקה.
אבל מקין אותו מכת מרדות.
ייראה לי שהאוכל ביצי דגים טמאים הנמצאים במהן
כאוכל קרבי הדג עצמו ולוקה,
וכן ביצי העוף
התלויות,
שעדיין כמו בתרנגולת, הרבה פעמים מוצאים,
מוצאים,
אפשר למצוא בתרנגולת ביצים גמורות,
והן עדיין תלויות בתוך הבטן,
כמעט גמורות.
אז זה לוקה. למה אם זה עוטמה?
למה?
לפי שזה כמו... כל זמן שלא פירשו, זה לא ביצה, זה חלק מהבשר.
יכול להיות שאסור לאכול את זה עם חלב.
הביצים האלה, אסור לאכול את זה עם חלב. נדמה לי, זה לא גמר בביצה,
מסכת ביצה.
רק אחרי שפרשו,
אז יש להם שם אחר, זה ביצה. ביצה מותר לאכול עם חלב.
ביצה זה לא בצה.
אבל כל זמן שהיא קשורה ב...
הביצה עדיין קשורה במעיים של התרנגולת.
היום לא, היום,
היום, אבל אני זוכר מילדות.
היום קונים מעופות מוכנים, הכולם מלוחים והכול.
אבל פעם כל יהודי ששחטו את העוף והביאו אותו הביתה,
ובדקו אותו, והיינו מוצאים ביצים,
לא ממש ביצים גמורות ממש, אבל הרבה ביצים.
בטח זה כמו בשר עכשיו, זה עדיין
קשור עם התרנגולת,
ואסור לאכול עם חלב.
אז אומר הרמב״ם, אם זה ביצה עוף טמא, לא קין, כי זה כמו בשר.
ואותו דבר, מה זה ביצים של דגים?
לדגים גם יש ביצים, בטח יש ביצים, אני יודע,
הביצים מהגרגירים של הזכר,
זה גרגירים קטנים כאלה.
ושל הנקבה, אבל משמע, מכאן תכף נראה,
משמע שזה,
יש גם כמו ביצים של עוף, יש גם ביצים של דג.
אז רגע, אני רוצה מקודם...
הנה,
או.
הלכה יח' בפרק ג' ממחלות עצורות.
ביצים טהורות
הן צד אחד כד,
צד אחד עגול וצד אחד מחודד.
אתם תראו ביצה,
ביצה שאוכלים.
צד אחד,
הראש שלה,
ככה, הכול כמו כד,
וצד אחד מחודד.
אם היו שני הראשים מחודדים,
או שני הראשים כדים,
זה ביצה של עוף טמא, אסור לאכול. אני זוכר
את שבילדותי היה דודי,
זכרונו לברכה, מצא בבית,
אכלו ביצים,
אז מצא ביצה שהיא משני הצדדים היא חדה.
מאורכת כזאת
והוא צעק שזה ביצה של עוף טמי עשור לאכול אותה
כי ביצה של עוף טהור
צד אחד כמוקד וצד אחד מחודד
ועוד סימן
החלבון
החלבון הוא תמיד בפנים והחלבון בחוץ הלובן של הבצע הלבן של הבצע זה חלבון כמו חלב
תזכרו זה מלשון חלב אז זה הלבן
והחלבון זה הצהוב
הצהוב והחלבון
אז הוא תמיד באמצע והלבן מסביב
אבל בהמה טמאה אבל עוף טמא הפוך
החלבון מבחוץ והחלבון בפנים
אז הרמב״ם אומר
שלושה סימנים
כד,
ארשים אחד כד ואחד מחודד
והחלבון בחוץ והחלבון בפנים
ואם היה לה ההפך
או שניהם מחודדים או שניהם כדים
או החלבון בחוץ והחלבון בפנים זה טומא
אחרי כן מוסי
זה הפירוש ברמב״ם הוא? זה ודאי טומא
אם אתה מוצא ביצה מחודדת משני הצדדים
או כמוקד משני הצדדים זה ודאי של עוף טמא או החלבון בפנים והחלמון מבחוץ
זה ודאי טמא אבל אומר הרמב״ם
היו כיצד
בצד שני ראשי הקדין
או שני ראשי החדין
או שהיה חלמון מבחוץ
וחלבון מבפנים בידוע שזאת בצד עוף טמא
סקרור זה ברור שזה עוף טמא
אבל ממשיך הרמב״ם
עוף
אבל
בידוע שעוף טמא ראשה אחת כד
וראשה אחת חד
וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים
זה ספק אם זה בצד...
זאת אומרת הרמב״ם אומר
אם שניהם קדים או שניהם חדים
וחלמון מבחוץ וחלבון מבפנים זה ודאי טמא
ואם לאו
לא שזה ודאי טהור
לא שאת הטהורים עם ראש אחד קד וראש אחד חד
זה ודאי טהור לא ודאי טהור זה ספק אם זה טהור לא יודעים
אז שואלים את המוכר, שואלים אם הוא ישראל ומוחזק
והוא אומר מאיפה
זה בא, אז אם הוא אומר מעוף פלוני זה בסדר,
אם הוא אומר מעוף סתם לא סומכים עליו
אז לפיכך אין לוקחים ביצים מן הגויים
אלא אם היה מכיר אותם ויש לו בהם תיעוט עין
שהם ביצי עוף פלוני הטהור
לא הבנתי בהתחלה את הרמב״ם
אם יש ראש אחד קד וראש אחד חד
וחלבון בחוץ וחלבון בפנים זה עוף טהור
לא הרמב״ם מתכוון זה ספק
עוף טהור אז איך אנחנו היום אוכלים ביצים
לא שואלים אף אחד הנה הם מביאים מהמכולת מביאים ביצים
אומר זה יש פה בהגאיות וימוניות בשם ספר התרומה
שכיוון שרוב ביצים המצוגים בימינו
הם מעוף מתרנגולות
הם מעוף טהור
אז הולכים אחרי הרוב
אתה רואה
גם הביצים שאתה אוכל לא בטוח שהם מעוף טהור
אלא הם הולכים אחרי הרוב
התורה אמרה...
הולכים אחרי הרוב.
זה לא קבוע, לא? מה?
הסופק התחיל בקבוע, לא?
לא לקנות, אבל דבר לקנות. לא קבוע, לא, אני...
במכולת זה לא מקום הקביעות. זה לא מקום.
הם קונים מן הלולים.
מביאים את זה מן הלולים.
אז אתה אומר זה קבוע?
אז תראה,
אם זה הבעל הבית,
אוסף את הביצים,
והוא מביא אותם,
אז הוא אין לו ספק במקום הקביעות. הוא יודע מה יש לו.
זה לא נקרא קבוע.
קבוע זה רק אם יש להסתפק במקום הקביעות.
אבל אם במקום הקביעות הוא לא היה לו ספק,
הוא יודע מה זה.
או זה, או זה, הוא יודע.
אז אין כאן ספק.
כשהוא מביא אותם זה כבר כל דה פוריש.
אבל הסוחר, מי שהלך לטורקיה, הלך לטורקיה
לשוק, השוק זה לא מקום קביעות. הוא הלך ללול, ללול.
אם הלך ללול,
מי שקנה מן הלול,
טוב אבל, טוב.
גם בלול, גם בלול. אבל בלול יש איזה עוף טמא?
אין להם עוף טמא, שם רק עופות טהורים יש. גם בלול יש עוף טמא אחד,
אבל כל הביצים נופלים לתוך איזה שהוא מקום שמה.
כשאתה מגיע לביצה זה כבר פרש.
יש שם 100 ביצים במסורה הזאת.
הן מטילות,
אתה לא יודע מי הטיל מה. אתה יודע שיש פה עכשיו 100 ביצים, מתוך אורו נגד עוף אחד טמא.
לא פרש מלא ביצה. אם אני לוקח ביצה זה נקרא.
למה זה המקום קביעות של הביצים, נופלים. אני מקבל את זה כבר, אני מקבל אותו ביחד עם מלא ביצים. זה כבר פרש מ... למה פרש? ממה פרש?
מן התרנגולת הוא פרש. הוא פרש מן התרנגולת. וככה זה המקום שלו. אתה מסתפק מ... זה לכאורה קבוע, רק מה, אני בכלל... מה אתה מסתפק שמסתפק לך בביצה הזו פרשה, מיד התרנגולת?
אם מתרנגולת או מעוף טמא.
האם מתרנגולת או מעוף טמא? האם מביצה כשרה או ביצה טמאה?
אז יש לך פה... אבל אין, אין...
הרמב״ם אומר שאפילו כשיש כל הסימנים זה רק ספק. יכול להיות גם עוף טמא,
יהיה לו
קד וחד וחלבון מבחוץ וחלבון מבפנים.
גם עוף טמא יכול להיות לו,
רק אם זה להפך זה ודאי טמא,
אבל אם זה בסדר, כמו שאנחנו רגילים, זה ספק.
אז למה מותר?
אומר ספר התרומה,
בגלל שהולכים אחרי הרוב.
כל דה פריש מן רוב פרשה. אז הוא שואל,
שזה לכאורה קבוע,
אבל אין לנו, לא יודעים שיש שם ביצים, טמאות. מטה קבוע שאינו נקרא, זה לא נקרא קבוע.
אז מ.ו.יסט, אם אנחנו יודעים שיש שם גם עופות טמאים,
או בלול הזה או בלול אחר,
אז אתה יכול לומר, יש לי להסתפק,
וזה קבוע. אבל היום אין מקום לספק.
אין...
אני לא... בבית זורקי היום שם, באותו רול,
יש משימה גם עופות טמאים, גם עופות טמאים. מה?
בלול, במושב,
יש לולים,
ואין אף אחד שמגדל בעופות טמאים,
שיהיה... אז אין לי,
אין לי, אין לי פה דבר טמא וספק מה זה, וזה מקום הקביעות. אין, אני לא מסתפק בכלל.
כולם זה תרנגולים.
בלולים של המושבים.
זה לא קבוע.
על כל פנים כך כתוב בספר התרומות,
זה מצעד הדין סולחים אחרי הרוב.
מספיק, רבי חנניה בן הקשייה אומר,
רצה קבוצה וחוזקות ישראל,
לפיכך חירבה להם תורה ומצוות,
שנאמר אדוני חפץ עם עם צדקו,
יגדיל תורה ויעד...
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.