הניסת מחפש להיות מוסת | ר' דניאל הררי

 

- - - לא מוגה! - - - 

בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח

אשור יהיה לעיינו נשמת

דוד בן-ליאד

ושהשם יפתח לבליהו ולרעייתו שערי נחמה,

שערי פדות,

שערי ישועה,

שערי שלום ושלווה

בזכות כבוד הרב וברשות כבוד הרב

בפרשת השבוע אומרת ראותינו הקדושה

לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא

אומר הרב אהרן קוטלר, זיכרונו נציג לברכה, במשנת רבי אהרן

מפורש במשנת סן הג'ין סמך זאן

מחמינים לו לעדים,

למסית,

שמים לו עדים

אחורי הגדר והוא אומר לו,

הם אומרים לו,

השליחי בית דין אומרים לו למסית מה אמרת?

ואללה אומר לו, המסית

אומר להם מה שהוא אמר,

את דברי ההסתה.

והם אומרים לו,

העדים,

השליחי בית דין אומרים לו, היאך נניח את אלוהינו שבשמים ונלך נעבוד עצים ואבנים?

אם חוזר בו, הרי זה מוטב.

ואם אמר כך היא חובותינו,

אז עומדים מאחורי הגדר, מביאים אותו לבית דין וסוקלים אותו.

על ההסתה הראשונה, שלא היו העדים,

אוקיי, אז אנחנו לא מחייבים אותו.

אבל העדים גורמים לו לכתחילה שיעבור עוד פעם על דברי ההסתה, כאילו לחייב אותו עוד פעם,

ואפילו שיש איסור של

לא תיתן לפני עיוור, לא תיתן מכשול,

שזה אפילו על איסור קל,

זה לאו דאורייתא.

כאן אנחנו מתעלמים מזה,

וגורמים לו שיעבור לכתחילה

על איסור חמור כזה, כדי שיומת.

לא מצאנו דבר כזה בכל התורה כולה.

ואומר הרב אהרן קוטלר,

ששורש העניין הוא,

דהרי האדם נברא להועיל לחריני,

האדם נברא להועיל לחברו.

ואדם המסית את זולתו לרעה,

הרי הוא כבר איבד את זכות קיומו,

כי זו הרעה יותר גדולה שיכולה להימצא,

שגדול המחטיאו יותר מן הרגו.

אנחנו גורמים לו שיעבור שנית על האיסור, למרות שזה דברי הסתה,

כדי לחייב אותו מיתה.

ולמדנו מזה, חומר מחטיא את חברו,

שמתייחסים אליו בכל חומר הדין,

ואין מרחמים עליו.

ו' דה גדר מסית הוא דווקא במסית לעבודה זרה,

המסית הקלאסי, כן?

מה שבתורה זה לעבודה זרה,

אבל מזה למדים אנו חומר מחטיא בכלל, בכלליות.

וכמה חמור כל גורם הפסד רוחני לחברו,

ומכאן אם חס ושלום גורם רפיון לחברו,

כמה זה חמור.

אז התורה רואה את המסית בחומה רבה,

כי גדול המחטיאו.

ומדובר במי שמחטיא בכלל, מי שגורם רפיון אצל השני.

היום אין מסיתים לעבודה זרה,

שרי כנסת ישראל ביטלו,

אבל מסיתים לא ביטלו.

מי הם המסיתים בימינו?

איך אפשר לזהות אותם?

מי זה צדיק האמת בימינו, ואיך אפשר לזהות אותו?

מי זה משהו רבנו של הדור, ואיך אפשר לזהות אותו?

ועד כמה הניסת,

עד כמה השם הניסת בזה שהוא מוסת?

אז יש פה כמה שאלות, נשתדל לתמצת.

מה שלא מספיק, אנחנו נפגשים שוב ביום רביעי,

ביום חמישי.

שאלה ראשונה, המסיתים.

נזהה אותם.

דבר ראשון, נביאי השקר והמסיתים של פעם תמיד הצטיירו כצדיקים, ונראים צדיקים, חסידים, יראים,

פרושים, חסידים.

ככה נראו,

כמו שמובא בדברי הבעל שם טוב,

זכותו יגן עלינו.

כך הוא אומר,

הצדיק שמעמיד, הסמ״מ,

הצדיק הוא מעמיד צדיק, הסמ״מ מעמיד צדיק.

הוא נעשה רבי וגדול הדור כדי שיהיה זה לעומת זה נגד צדיק האמת.

כי הוא אמר לפני כן,

אומר הבעל שם טוב וכדוש, הוא אומר לפני כן, לכל צדיק אמת

יש נגדו מנהיג שקר,

שאין בו ממש, הם אפסים,

אבל משתרר על הבריות,

ויש לו תקיפות גדולה,

ולכן יש לנו בחירה חופשית על ידי זה.

וממשיך ואומר הבעל שם כבוד השם הגדול וזכותו יגן עלינו,

אותו צדיק שמעמיד הסמ״מ הוא נראה לעיני הבריות יותר צדיק מצדיק האמת.

יותר צדיק מצדיק האמת.

אז זה אומר שלא קל לזרות אותם,

כמו שאנחנו רואים במלאכים א',

תפילת ערבית.

פרק יג',

ששם מובא איך שנביא אמת

בעצמו השתכנע מאיזשהו נביא,

ולא הבחין שהוא היה נביא שקר.

והלך לאכול אימו,

וכשחזר לביתו הוא מת על ידי אריה,

בא אריה והתנפל עליו.

זאת אומרת אם נביא אמת, אם נביא אמת טעה והוסת,

אז

מה נאמר אנחנו על עצמנו היום?

אם אנחנו לא נתבונן ולא נזהר,

אז בקלות אפשר ליפול לידם,

חס ושלום, לידי המסיתים של היום.

אז חייבים לזהות אותם.

לא קל לזהות אותם, כי הם נראים כמו רבנים צדיקים.

זה דבר אחד.

שתיים, הם תמיד מדברים חיובי.

הכל טוב, השם אוהב אתכם,

אתם צדיקים, אני אוהב אתכם,

צדיק שלי,

הכל ורוד, החיים טובים, אתה תצליח,

לא יקרה כלום.

תשמח, תנוח, תהיה רגוע,

כן, אני אקרא שלום.

זה הקו שלהם.

נשים לב איך זה דומה מאוד לנביאי הבעל והשקל של פעם,

שתמיד התנבאו טובות ושורות ישראל, שאנחנו נצליח במלחמה,

והשם בצד שלנו, השם איתנו וכולי,

לא לדאוג.

שלוש,

נביאי השקל והמסיתים הם הרוב,

ולא רק זה, אלה שמושכים את רוב העם אליהם

בגלל דיבורם החיובי.

אבל נביאי וצדיקי האמת תמיד היו המיעוט,

ואפילו יחידים נגד כולם.

ומשכו רק מעט מאוד, מעט מאוד מן העם בכלל.

זה בגלל הנבואות הקשות שהם ניבאו.

לדוגמה, את זכריה שהרגו בבית המקדש.

יש שתי זכריה. זכריה הכהן בן יהוידע,

שאותו סקלו,

וזכריה בן ברכיה הוא לקראת סוף גלות בבל שלוש מאות שנה לאחר מכן.

אז כשזכריה הכהן

בעל הוכיח את העם, סקלו אותו,

יחיד כנגד כולם.

ירמיה הנביא, שוב, יחיד נגד כולם,

נגד רבים.

שנים דיבר על החורבן והמלחמה והכריז,

הזמן קצר והמלחמה קרובה,

ושם אותו בבור.

אליהו הנביא נשאר לבד, כך הוא אומר לה' כשהגיע לחורף,

בזמן שכל העם נמשכו אחרי נביאי הבעל.

דור יציאת מצרים, רוב העם, 80%,

לא היו עם משה רבנו, לא רצו לצאת.

אז ממתי הולכים מאחורי רוב?

בפרשת קורח, אחרי שנבלו קורח ועדתו,

כל העם, לא רוב העם, כל העם

קמו על משה למחרת

והאשימו אותו שבגללו מתו עם ה'.

לכן ברגל, ברגל הזהב, רוב העם, מלבד שבט לוי,

כולם היו שותפים במעשה.

זאת אומרת, רואים מפה בבירור שרוב העם טועה.

בכל תולדות עם ישראל רואים שרוב העם טועה.

ומי שהולך אחרי הרבים במצפים כאלה,

אז זה נקרא אחרי רבים להטעות.

אחרי רבים להטעות, אם אין.

למה, אתה לא יכול להיות נגד יחד עם הרוב,

אם הרוב הולכים נגד הציווי האלוקי.

אם יש ידיעה ברורה,

אז אי אפשר להימשך נגד הרוב.

ומה יותר מכל דור דעה שמתו במדבר

כי הלכו אחרי הרוב והאמינו לעשרה מרגלים מתוך 12. ומה נורא,

יש הימרות ונבואות שאומרים

שבדור האחרון רוב העם לא זוכים לגאולה.

יש אומרים 80%,

יש אומרים 90%.

אז מי שנמצא ברוב,

אז יכול להיות שהוא בבעיה לפי זה.

אבל אנחנו ודאי אומרים, אם אנחנו היינו בדור של משה או בדורות של הנביאים שאמרנו כן,

מה היינו אומרים?

ודאי הייתי בצד של משה, בצד של הצדיקים,

בצד של המעטים.

אז בואו באמת נבדוק את זה בעזרת השם.

אם אנחנו נסכם כל מה שאמרנו מהדוגמאות שהבאנו מהתנ״ך,

יוצא ככה.

צד השקר של רבני השקר והמסיתים,

אחד, נראים כצדיקים,

הם מדברים טובות,

הם הרוב,

ורוב העם נמשך אחריהם.

מצד האמת,

זפר שורים צדיק בדרך כלל יחיד, כנגד כולם,

וכולם נגדו.

והוא מושפל, ביזו אותו, נרדף,

כדוגמת הנביאים העמיתים שאמרנו,

והוא מעביר ביקורת על העם, לכן לא אוהבים אותו,

מה צריך לתקן,

הוא מחזיר את העם בתשובה,

מחזיר אותנו בתשובה.

לא הכל ורוד, מלחמה קרובה,

ומעט מאוד מן העם בודדים ממש נמשכים אחריו.

אז ההבחנה כעת ברורה.

אז באיזה צד אנחנו נמצאים?

יכול להיות שבן אדם

שהוא מתנהל בתמימות

וביושר

ועל פי האמת או המציאות,

יכול להיות מאוד שהוא מוסד בליגנטיות

אם הוא נמצא בצד של הרוב,

כמו שאמרנו.

והנה, מרדכי היהודי,

כמעט כל עם ישראל כליל היו נגדו.

טענו שהוא מסבך אותנו עם אחשוורוש.

אבל אם לא היה מרדכי,

אז אנחנו לא יודעים איפה אנחנו היינו היום.

אבל בוא נשים לב,

בזמנו של מרדכי,

הרבנים דאז היו נגד מרדכי,

ואפילו האשימו אותו שמתגרה בהמן,

ושמותר ללכת לסעודת אחשוורוש, מותר לאכול שם

וצריך ללכת. ולמה אתה, מרדכי,

גורם למחלקות בישראל?

כן, למה אתה כזה גזרות כאלה שהציבור לא יכול לעמוד בהן וכולי?

אבל מרדכי היהודי, שוב יחיד נגד רבים,

נשאר בשלו,

ואמר שאסור ללכת ואסור לאכול.

בסופו של דבר הוא צדק.

בסופו של דבר הוא צדק.

והכריע את כולם.

ושמו נכתב במגלת אסתר, לנצח נצחים,

ואין זכר לשמם של כל הרבנים דאז שהתנגדו לו.

אותו דבר היום.

אלפי רבנים אומרים, תאכלו, מותר לאכול.

הכל כשר, אין מה לחשוש.

אפשר ללכת לסעודות,

לאירועים,

למסעדות, ולאכול, הכל טוב.

תהנו.

אין בעיות.

זה כבר נשמע לנו קצת כמו הלשון של המסיתים.

זה המסיתים.

אנחנו כבר מגלים אותם.

אז תהנו, תצאו לבלות, תאכלו.

ויש יהודי אחד,

כדוגמת מרדכי היהודי,

שמראה לכל מי שרוצה לראות

שאסור לאכול וששני בלות טרפות.

אסור ללכת לסעודות האלה.

אסור להימצא שם, כדוגמת,

מבחינת סעודת אחשוורוש.

והוא בשלו. הוא עומד נגד כולם, נגד כל אלפי הרבנים, יחיד כנגד רבים,

והוא מכריע את כולם,

ושמו ינצח לנצח נצחים,

ולא יישאר זכר לשמם של כל אלה שהתנגדו לו.

וכמו שמישהו פעם אמר, ויפה אמר,

כהכרח מרדכי בדורו,

כך הכרח כבוד הרב בדורנו.

וכל השאלה, אחרי מי אתה נמשך, אחרי היחיד,

או אחרי הרבים, ברוכים תהיו להשם.

חבר הכנסת