מעלה של לימוד מוסר ברבים | ר' אהרון מרציאנו

- - - לא מוגה! - - - 

השם השם נעשה ונצליח והשם עלינו מרחמה וירביה.

הושכלתו באבנים ומעט כי ביקש להדיחך מעל השם אלוהיך המוציאך מרץ מצחי מבית עבדים.

הפסוק מדבר על מי שמסיס אותך לעבודה עבודה זרה אז התורה אומרת הושכלתו באבנים צריך להרוג אותו יהיה חייב מיתה.

כמה גדול כוח לימוד המוסר ובפרט ברבים נזקות אחרים.

על הפסוק הזה נבין כמה גדול של לימוד המוסר ברבים.

הנה ידענו כמה חובה על סנהדרין לבקש זכות לחייבי מיתה עד שמנו עשרה דברים בין דיני ממונות לדיני נפשות.

אנחנו יודעים שמי שחייב מיתה

הסנהדרין צריך לעשות הכל בשביל למצוא איזה זכות הכי קטן בשביל להציל את הבן אדם מהמוות.

לעשות הכל בשביל שלא יצא מן הדין חייב מיתה.

ואמרו שם אין מושיבים בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים.

הוא פירש חשי מה זה זקן שכבר שכר צער גידול בנים.

אז אחד מעשרה התנאים האלה זה שמורידים את מי שזקן מה שמסביר שמי ששכר כבר צער גידול בנים

מי שסריס

סריס שמי שלא יכול להביא ילדים ומי שאין לו ילדים.

ולמה מורידים אותו מהסנהדרין?

כי אין להם ילדים ואין להם את הערך של מה זה לאבד נפש.

כמו אבא שיודע שיש לו בן אז הוא יהיה יותר מרחם על הבן אדם שהוא דנים אותו.

הרי כמה חששה התורה על זכות חייבי מיתות

להציל נפש מישראל ממיתה לחיים.

אז רואים פה שכמה חששה התורה לעשות הכל בשביל לא להרוג מישהו אפילו שהוא חייב מיתה על פי התורה.

התורה עושה הכל בשביל לא להרוג אותו.

ואמרו בסנהדרין וחילופיהם במסית אבל ההפך במי שמסית אותך לעבוד עבודה זרה התורה הפוך מקפידה איתו

חמור מאוד.

תירש

כל הזכויות במסית ההפך.

אם כבר יצא חייב ואמר אחד יש לי עליו זכות ללמד אין מחזיר נותו.

היה בן אדם אחד שעכשיו מסית אותך לעבוד עבודה זרה מה הדין שלו? חייב מטעמה עושים לו? לוקחים אותו לבית דין?

דנים אותו.

עכשיו על פי דין הוא יצא חייב.

ובא בן אדם אומר רגע בית דין יש לי אולי יש לי זכות עליו ללמד בשביל שהוא יצא אולי אם יש סיכוי שהוא יצא מפה זכאי.

הבית דין אומר לא מחזירין אותו. יצא הדין שהוא יהיה חייב אורגין אותו.

ואם יצא זכאי ואמר אחד יש לי ללמד חובה אבל להפך אם וגם מצד שני

יצא המסית הזה הלך לבית דין דנו אותו חייב מיתה.

מה הוא יצא מן הדין? יצא זכאי.

ובא בן אדם אומר רגע הבית דין יש לי אולי הוכחה בשביל להגיד אולי שהוא יהיה חייב מיתה.

מה אומר הבית דין? הבית דין אומר מחזירין אותו.

צריך עוד פעם לפתור את הזה שלו ולדון אותו עוד פעם.

זאת אומרת שהבית דין עושה הכל,

התורה עושה הכל בשביל להרוג אותו, למצוא איזו חובה הכי קטנה בשביל להרוג אותו.

וכן מושיבים זקן וסריס ואכזרי משום דעתו אמרה לא תחמול ולא תכסה עליו.

וההפך ממי שאמרנו, ממי שחייב מיטה נגיד,

ממיטה שהועבר עבירה נגיד בשבת ובמזיד ועם עדים והתחאה,

אז אמרנו שהוא יחייב מיטה ומה עושים? מורידים את הסריס, זקן ומי שאין לו בעיינים? למה שככה שהדיינים יהיו יותר רחמים,

יותר מרחמים עליו?

ופה זה ההפך, במי שמסית הפוך אומרים וכן מושיבים זקן וסריס ואכזרי.

לוקחים אותם ושמים אותם דיינים, שמה שלא יהיו רחמים על הבן אדם הזה, על המסית.

אז צריך להתבונן הרבה על מה? על המרחק הגדול בין שאר חייבי מיטות אשר חייבה התורה,

לראות כל צד וצד הכי קטנים, איפה שאפשר לעשות ולהצילו ממיטת על פי דין.

אז מצד אחד יש לנו מי שחייב מיטה רגיל,

זאת אומרת שלא מסית, שעבר עבירה ויצא מפה חייב מיטה,

אז כמה התורה מקפידה למצוא איזה זכות הכי קטן בשביל לא להרוג אותו.

נגד המסית הזה, אפילו אמר אחד מהם יש לי עליו זכות,

אפילו שעכשיו יצא על פי דין חייב ובא בן אדם ואומר רגע בית דין יש לי אולי זכות עליו בשביל לא להרוג אותו,

אמרה התורה לא מחזירים אותו. למה? כיוון שיצא חייב אין מחזירים אותו ויוצא למות.

וכל זה למה? ולמה כל כך התורה מקפידה על הבן אדם הזה, על המסית?

ומרחמת כל כך על הבן אדם הזה שמי שעבר עבירה שחייב מיטה.

פירש לנו הכתוב בפירוש כי ביקש להדיחכיו מעל השם אלוהיך. למה? כי הבן אדם הזה המסית רצה להתרחק אותך מאל הקדוש ברוך הוא, אז התורה מקפידה עליו מאוד.

אז מעתה יש לנו להבין על פי הכלל המסור בידינו. יש לנו כלל שמרובה מידה טובה.

אני מסביר בקצר מה,

לפי מה שהפכנסים של זה, זה נגיד,

אם אפשר להגיד שבן אדם נגיד עשה עבירה,

נגיד יש לו קנס, עכשיו נצטרך לשלם 100. ואם נגיד הוא עשה מצווה,

אז בדרך כלל ההפר,

אז אם הוא עשה מצווה הוא צריך לקבל 100. אבל זה לא ככה.

אם נגיד בן אדם עשה עבירה הוא צריך לשלם 100,

ואם עשה מצווה משלמים לא 500. זאת אומרת שפי 500. זאת אומרת שרואים שיש הבדל בין הרע לטוב.

זה הכלל. מרובה מידה טובה פי 500. מזה קמה גדול כוח של לימוד המוסר המקרב את האדם לאבי שבשמים.

אז ראינו שמסיתותך מרחקו אותך מהקדוש ברוך הוא, מסיתותך לעבוד עבודה זרה,

התורה כל כך מקפידה עליו.

להרוג אותו.

אבל הפוך, ופי 500. מבינים שמי שמקרב אותך לעבוד את השם

לאבי שבשמים,

אז השכר שלו יהיה פי, הגדולה של זה יהיה פי 500 ממי שמסית אותך לעבוד עבודה זרה.

מלבד שכר קיום המצוות שמקיים אחר כך,

חוץ מלדבר על השכר של קיום המצוות שהוא מקיים אחר כך,

מה שיכול לקבל פירות אחר כך, חוץ מלדבר על זה.

רק על שכר ההיסק של קניית העירה לבד להתקרב לאבי שבשמים.

והנה בעניין עבודה זרה ידוע הדין

שאף

שהוא מודה שהבורא עוד ברח כי הוא ברא עולם,

יש דין בעבודה זרה שאפילו שמי שמודה שבורא עולם קיים

הוא מודה גם בתורה שמן השמים. הוא יודע שגם התורה זה בא מן השמים.

רק אם יאמין שכשהוא עובד איזה עבודה לעבודה זרה הוא יועיל לו.

רק הוא חושב בלב שלו שאם נגיד הוא הולך לעבוד לעבודה זרה הזו אז יש צד שכן זה יכול לעזור לו.

הרי זו עבודה זרה אשר הוא מחויב עליו מיתה. בן אדם הזה חייב מיתה. ולמה? כי אנחנו מחויבים להאמין שאין שום כוח בעולם

אשר יועיל או יזיק בלי רצון הבורא יתברך.

כי אתה צריך להאמין, אתה חייב להאמין

מאה אחוז שאם לקדוש ברוך הוא לא אומר לא כאילו אין גזרה עליך או משהו או דבר כזה לא יכול לגרום לך משהו אחר.

חוץ מהקדוש ברוך הוא אין דבר שיכול לגרום לך.

ואם כן, הרי דעת

לנבון נקל

כי מי שאינו עוסק ביראה הרי זה יכול חס ושלום לשכוח

את השם יתברך

מי שלא

זה פשוט דבר פשוט שמי שלא עוסק ביראה מי שלא לומד מוסר הוא יכול להגיע לשכוח את השם

והשוכח את השם יתברך הרי כבר מבואר בדברי חכמנו זיכרונם לברכה שהרי זה כאילו כופר בעיקר מי ששוכח את הקדוש ברוך הוא כופר בעיקר

אז מי שלא לומד מוסר יכול להיות חס ושלום

יכול להגיע לדרגה הזו של כופר בעיקר

ואם כן,

לימוד המוסר גורם שלא לשכוח

אז

המוסר גורם שלא לשכוח את הקדוש ברוך הוא.

על כן צריך להתבונן על הרוגז הגדול שביקש להדיחך על הבן אדם הזה שרצה להתרחק אותך מעל הקדוש ברוך הוא

ומזה נבין השכר הנפלא של העסק בהעסק ההתקרבות.

אז

רואים שמי שמסית אותך זה דבר חמור מאוד

וכן ההפך מי שרוצה להתקרב אותך, מי שמנסה להתקרב אותך למי שבשמים

אין גדולה יותר מזה

והנה נאמר וחי אחיך עמך חייך קודם

יש לנו עוד כלל בגמרא שאמרו וחי אחיך עמך חייך קודם

נגיד יש לך מזווה לעשות עכשיו

או אתה או החבר תעשה אתה קודם כל.

זאת אומרת שיש לך אפשרות ללמוד מוסר

וגם לעשות אחרים

אבל

מי הראשון שצריך לזכות ללמד מוסר זה אתה, אתה צריך ללמוד מוסר.

ואחרי זה, ואם כן הקרוב

הקרוב קודם, זאת אומרת שהוא קודם לכל ואדם קרוב אצל עצמו והוא קודם לכל,

אז הוא צריך לעשות קודם כל הוא ללמוד מוסר, והרי זה מצווה בפני עצמה.

וכשהיא ברבים, הרי גורם לקרב אחרים גם כן ושכרו מרובה.

ואם עכשיו יש לו אפשרות לעשות את זה ברבים,

אז ודאי שהשכר הזה יהיה מרובה.

אבל רואים מפה שכל אדם, כל אחד חייב ללמוד מוסר,

שקודם כל הוא חייב לעצמו ללמוד מוסר,

ואם הוא יכול עכשיו להרביץ מוסר מכל מקום,

מכל דרך, אז השכר הזה יהיה הכי גדול.

אז עכשיו נכנסים לחודש אלול, ואז אנחנו רואים איך המעלה,

איך הדרגה שמי שרוצה להרחיק אותך מהקדוש ברוך הוא, זו דרגה הכי גרועה.

אז לכן ההפך,

כי יש לנו את הכלל הזה, שמרובה מידה טובה,

אז מי שמקרב אנשים זה דבר גדול מאוד.

אז עכשיו צריך, עכשיו בחודש הזה, וגם כל השנה, צריך להרביץ

מוסר ולזכות אחרים ולעשות הכול, ומי שיש לו אפשרות

לעשות הרצאות וכל מיני דברים, וגם לחלק דיסקים וזה,

זה לא עושה כלום.

רק לוקח חבילה של דיסקים, נותן לאנשים, הוא מקיים את המצווה הזה,

הוא מקיים את המצווה של להתקרב אנשים לבורא עולם, וראינו שזה דבר גדול מאוד,

ולא עשה כל כך משהו.

אז זה כבר, תודה רבה.