פרשת האזינו | הרב אורי יצחק

\n - - - לא מוגה! - - - \n 

ברוכים הבאים. בהמשך לשיעור הקודם, דיברנו בפרשת "הַאֲזִינוּ" (דברים לב, א) אמרנו חידושים של הגאון מוילנא "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) זכותו תגן עלינו. הערב, בעזרת השם, נדבר קצת בפרשת "הַאֲזִינוּ", אבל באקטואליה. 

הרי ידוע שפרשת "הַאֲזִינוּ" מדברת על תקופתנו, תקופת אחרית הימים. שהרי בפסוקים האחרונים בפרשה לפני כן, בפרשת "וַיֵּלֶךְ" (דברים לא, א) אז כתוב, פסוק לפני אחרון, בפרשה הקודמת, לפני "הַאֲזִינוּ" כתוב: "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם" (דברים לא, כט). 

אז עכשיו, בפרשת "הַאֲזִינוּ" הוא אומר לנו בעצם את המבט לחדשות של מה שהולך להיות בדור שלנו. וזה נאמר בתקופת משה רבנו. בואו תראו כמה דברים מדויקים אחת לאחת. 

אז כתוב: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם" (דברים לא, ל) ואז הוא מתחיל את השירה. פרשת "הַאֲזִינוּ" שירת "הַאֲזִינוּ". 

ואז הוא אומר כך: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (דברים לב, א) למדנו שיש הבדל בין דיבור לבין אמירה. 

דיבור, אמרנו שדיבור זה לשון קשה, ואמירה זה לשון רכה. זה הבדל אחד. 

הגאון מוילנא, הוסיף לנו עוד הבדל. שבדיבור אין טעם, אין הסבר לציווי, ואילו באמירה יש טעם, יש סיבה. 

אז הוא אומר "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" זאת אומרת, גם אני הולך לדבר איתכם דיבור קשה, וגם אמירות רכות. איך אומרים? שיטת המקל והגזר.

"יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי" (דברים לב, ב) הלקח זה המוסר, אז הוא עורף כמו המטר. כשהמטר יורד בחוזקה, אז הוא עורף את הצמחים. לעומתו "תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (שם) האמירה היא רכה, כמו שהטל, כשהוא יורד, אז אתה לא מרגיש אותו, רק אתה רואה אחר כך את כל הרכבים, אתה רואה אותם כולם עם טיפות מים עליהם. אבל להרגיש את זה יורד, אתה לא מרגיש. אז ככה הדיבור הקשה והאמירה הרכה. 

על אותו רעיון "כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב" (שם) ואז הוא אומר כך: "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ" (דברים לב, ג) כאשר אני מברך את השם, אז אתם צריכים גם כן לשבח את השם. מכאן למדו חכמים מזה שכתוב: "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא" כשאני מברך את השם, קורא בשם השם, אתם תגידו: 'ברוך הוא וברוך שמו' זה "הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ". 

ואז הוא אומר כך: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב, ד) דיברנו על זה כבר באחת השיחות כאן, על זה שהקדוש ברוך הוא ישתבח שמו, הכול. דיברנו על זה שהוא צייר "וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ" (שמואל-א ב, ב) אין צייר כֵּאלֹהֵינוּ. זוכרים? דיברנו על זה ש: "כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" הסברנו את הפסוק הזה. אז אנחנו נדלג עליו ונמשיך. 

ואז הוא אומר ככה: "שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" (דברים לב, ה) "שִׁחֵת לוֹ" זה בל״ו. "שִׁחֵת לוֹ" לא, לא "שִׁחֵת לוֹ" שיחת לו. בדרך כלל ההורים מאשימים את הילדים, אם הילדים לא עומדים בתקן. 

אז הם אומרים: 'תראה, הילדים לא בסדר...' מאשימים את החבר'ה הצעירים: 'הדור של היום זה דור גרוע, זה דור קשה...' 

מעניין שמשה רבנו אומר "שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם". 

הוא אומר: 'אתם אל תפילו את התיקים על הילדים כאילו הם אשמים. אתם אשמים, ההורים "שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם" 

התוצאה "דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" מה זאת אומרת? רבותיי, גדולי ישראל במשך שנים רבות הזהירו לא להכניס טלוויזיה הביתה. וברוך השם, החרדים לדבר השם לא הכניסו. הרב שך והסטייפלר אז קראו בקול גדול לא להכניס את המכשיר הזה. כל מי שיכניס את המכשיר הזה הביתה יינזק. והתוצאה הייתה אכן כך. אז אתה יכול להאשים את הילדים?! 

מה היה התירוץ של ההורים? 

'עדיף שישבו בבית מאשר שיסתובבו ברחובות...' 

אז מה? שמו להם את האיסור האורח בתוך הבית ואמרו, 'אדום שיהיו עם יסור האורח בבית, והעיקר שלא יסתובבו ברחובות...' אז מה עשינו? 

זה אז בעידן הטלוויזיה. היום בעידן המחשבים והאינטרנט מאן דכר שמיה. מה זה טלוויזיה בכלל? זה הרבה יותר גרוע. אז אתה רוצה להאשים את הילדים? מי הביא להם את כל המכשירים? מי קנה להם? הם קנו לעצמם. אז מי השחית אותם? ההורים. רק להורים יש שתי תירוצים; צורך עבודה, צורך כך, צורך כך, חריט בריט. אתם הכנסתם את יצר הרע בהתגלמותו לתוך הבית שלכם. אז אתם לא יכולים לתלות את המום בבנים. איי, איי, איי, איי, 

התוצאה "דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" מה זה "עִקֵּשׁ"? "עִקֵּשׁ" זה אחד שהוא עקשן, הולך ראש בקיר. מה זה "וּפְתַלְתֹּל"? שהוא לא הולך ככה, הוא הולך ככה. זאת אומרת, זה לא פשוט בכלל לטפל בדבר כזה. זה גם ראש בקיר וגם ערמומי. וואי, וואי, וואי. 

הרב אמנון, שיהיה בריא, היה אומר תמיד, "דּוֹר עִקֵּשׁ" זה נוטריקון, עגילים, קוקו, שגאון. ג'נאן. איי, איי, איי, איי, איי. 

ואז אומר משה רבנו, קשה להאמין שמשה רבנו אומר משפט כזה. משה רבנו, שהוא אוהב ישראל, כל הזמן רק מסנגר על עם ישראל, אוהב אותם, מה לא? תשמעו מה הוא אומר עלינו, על הדור שלנו, של אחרית הימים. מה הוא אומר? 

"הֲ לַה' תִּגְמְלוּ זֹאת"? (דברים לב, ו) זה מה שמגיע לקדוש ברוך הוא. "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם? הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ" (שם) 

שמעתם? ההדגשה היא על ה: "הוּא" - "הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ" אתם לא עשיתם את עצמכם לעם. כבר החליטו שלפני שבעים (70) שנה הקמנו את המדינה ונהיינו עם. תגידו, אתם בעג לקום, על מה אתם מדברים? למה, נהיינו עם רק מקום המדינה? אנחנו עם מיציאת מצרים. לפני כן היינו משפחה. ממצרים יצאנו כבר כעם. מה, שכחתם? אז מי האבא שלנו? "הוּא אָבִיךָ" הוא קונך. מי עשה אותנו עם? הוא. 

תשימו לב, גם בברכת המזון אנחנו אומרים: 'הרחמן הוא...' 'הרחמן הוא...' למה כל הזמן אומרים 'הוא'? בא להדגיש. "הוּא" הכל! הוא! אז גם פה בפסוק "הוּא" מדגיש לך. הוא עשה אותך עם. אז זה מה שמגיע לו?!

 "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" מה הכוונה "נָבָל"? אז בשבוע שעבר אמרנו פירוש של הגאון מווילנה. נובלות. וכולי. 

אני מכיר עוד ארבעה פירושים למילה "נָבָל". סתם יש עוד כמה. "נָבָל" זה רמאי. לבן הארמי. תהפוך את האותיות "נָבָל" לרמאי. אז "נָבָל" זה רמאי. "נָבָל" זה כפוי טובה. כמו שכתוב על נָבָל הַכַּרְמְלִי (שמואל-א כה) זה היה כפוי טובה. 

"נָבָל" זה כופר. למה? כתוב בתהילים: "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים" (תהלים יד, א). 

ו: "נָבָל" זה גם טיפש. למה? כי פה, בפסוק כאן, התרגום על המילה: "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" אומר תרגום אונקלוס: 'עַמָּא דְּקַבִּילוּ אוֹרָיְתָא וְלָא חֲכִימוּ' אז אתם לא אנשים רגילים שאתם לא חכמים. אתם קיבלתם תורה שעל זה נאמר: "כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים" (דברים ד, ו) ועם כל זה לא החכמתם? 

יש עוד. כתוב: 'אל תהי נבל ברשות התורה' לא כל דבר שהתורה מתירה, זה אומר שאתה עכשיו צריך להגזים. איי, איי, איי. אז תזכרו ארבעה דברים בינתיים. כופר, טיפש, רמאי וכפוי טובה. זה נאמר עלינו. על ידי מי? על ידי משה רבנו. 

ואז הוא אומר לנו כך: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב, ז) איך אומרים? תלמד היסטוריה, מותיק. תסתכל אחורה. תראה, איך אומרים, ההיסטוריה תמיד חוזרת. תלמד מהעבר. תלמד מהתורה, תלמד מכל מה שכתוב בנביאים ובכתובים. כל זה, ולא מספיק לך, כדי להבין ולהחכים ולראות את האמת שכתוב בנביאים ולראות את האמת. 

אז מה אנחנו לומדים מההיסטוריה? לדוגמה, הוא אומר: "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לב, ח) כשעשו את מגדל בבל, הקדוש ברוך הוא בלע לצפתה, ומזה נהיה שבעים (70) אומות. נכון? "בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם" אז "יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" כמה ירדו ישראל למצרים? שבעים נפש (בראשית מו, כז) כנגד שבעים אומות. 

"כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (דברים לב, ט) הקדוש ברוך הוא מכל אומות העולם, במי הוא בחר? בנו, בני יַעֲקֹב. 

"יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ" (דברים לב, י) הקדוש ברוך הוא מצא אותנו במדבר. סובב אותנו במדבר, בנה אותנו במדבר, וגם שמר עלינו "יִצְּרֶנְהוּ" כמו נצרה, שמר עלינו "כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ" הרי האישון זה הדבר שצריך לשמור עליו הכי הרבה, של העין. לכן העין תמיד מרפרפת, כי היא צריכה לשמור על העין שחלילה לא תקבל מכה או לא ייכנס משהו לעין. אישון העין כל הזמן שמור על ידי העפעפיים. 

"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ" (דברים לב, יא) כמו הנשר, כשהוא שומר על הקן שלו עם הגוזלים. כאשר הוא מרחף, הוא פורס את כְּנָפָיו, אז הוא לוקח את הילדים שלו והוא שם אותם על הכנפיים שלו "עַל אֶבְרָתוֹ" בדרך כלל, העופות מחזיקים את הילדים שלהם למטה. למה? כי הם מפחדים מהנשר מלמעלה. אבל הנשר לא מפחד ממישהו מלמעלה. אז מה הוא עושה? אז הוא שם את הילדים עליו. ככה הקדוש ברוך הוא, ישתבח שמו לעד. 

במדבר, מה שהוא כתב: "יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ" ישתבח שמו לעד. איך הוא שמר עלינו במדבר, איך הוא טיפח אותנו. 

נו, "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים לב, יב) השם יתברך הוא היחידי שברוך השם מנחה אותנו שאנחנו תמיד נהיה "בָּדָד" לא נתערבב עם הגויים. 

גם להבדיל בלעם אמר: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג, ט) פלא אדיר. איך יכול להיות שעם שלם, כזה קטן, בין כל האומות, לא עושה חשבון לאף אחד? לא מתחשב? לא מפחד? מכוח מה? מכוח כוחותינו? אלא מה? מכוח זה שאנחנו יודעים ש: "השם רֹעִי לֹא אֶחְסָר" (תהלים כג, א). 

"וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" שום כוח בעולם, שום כוח זר לא עזר לנו אף פעם בהיסטוריה. תמיד רק הקדוש ברוך הוא עזר לנו והציל אותנו. מה שכחנו את כל זה? תסתכל את כל דפי ההיסטוריה. תעבור אחורה. מי עזר לך בהיסטוריה? 

איי, איי, איי, איי, איך כתוב שרבי עקיבא נשאל על ידי אותו גוי: 'איך יכול להיות שכבשה אחת (1) מסתובבת בין 70 זאבים והם לא מצליחים לטרוף אותה?' 

אז הוא אמר לו: 'מכאן תלמד, שחייב להיות רועה ששומר עליה! אחרת באמת זה לא ייתכן' זוהי בעצם ההוכחה הכי טובה. ההישרדות של עם ישראל במשך כל הדורות, אף על פי שהם כל הזמן היו שנואים וכל הזמן רדופים, ובכל אופן הם נשארו, והאימפריות הכי גדולות בעולם נמחקו, יש לך ראייה יותר גדולה מזו שיש לנו רועה ששומר עלינו? מה השאלה בכלל? אז ההיסטוריה מוכיחה שהקדוש ברוך הוא ישתבח שמו לעד, הוא זה שמנחה אותנו ושומר עלינו ודואג לנו. 

ואז הוא אומר כך, וכל זה אומר משה רבנו תוכחת מוסר לנו כבר מאז. ואז הוא אומר ככה: "יַרְכִּבֵהוּ עַל במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר" (דברים לב, יג) היום, ישתבח שמו לעד, עושים אוכל מסלעים, מאבק, הכל כימי. חסר לנו משהו היום? איזה שפע יש פה? מדהים. מי שמכיר, מי שזוכר או מי שיודע מה היה פה בקום המדינה, תקופת הצנע, לא היה מה לאכול. לא היה מה לאכול. כדי לאכול עוף היו צריכים להבריח אותו. למי היה קילו בננות? אין דבר כזה. אם היית משיג בננה אחת, או-או-או! 

אימא שלי, זיכרונה לברכה, הייתה מספרת שהיו מקבלים את האוכל בתלושים, זה לא היה בכסף. אין. אז היא היתה קונה בתלושים בננה אחת, וחותכת את הבננה לחצי, חצי נותנת לרב אמנון וחצי לה. איי, איי, איי. 

והיום, מה הוא אומר? "חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים" (דברים לב, יד) קיצור, כל סוגי הסטייקים, כל סוגי הבשרים, מה שאתה לא רוצה יש. אני לא אחראי על ההכשרים, אני רק אומר מה יש. 

"עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה" (שם) כל סוגי המאפים. אתה נכנס למאפייה, אתה יכול להתבלבל. "וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר" (שם) כל סוגי היינות. איזה שפע. אתם יודעים כמה אוכל נזרק? פעם לא היית מוצא אוכל אפילו. אתם יודעים כמה היום נזרק אוכל? בלי סוף. אבל זה לא הבעיה של הבל תשחית. הבעיה זה הבל תשחית בנשמה. זה הפסוק הבא. 

אומר משה רבנו: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" (דברים לב, טו) אז זה שתי (2) דרגות; 

הדרגה הראשונה (1), עזבו את דרך השם "וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ" מי שעשה אתכם עם והביא אתכם למצב הזה של מה שאתם נמצאים היום, אז אתה עוזב אותו, נוטש אותו. לטובת מה? קשקושים, דמיונות, הפקרות. למה? 

אבל מגיעים אחר כך לדרגה יותר גרועה "וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" הרי הקדוש ברוך הוא הוא זה ששומר עלינו ומגן עלינו ומושיע אותנו. 

אתם יודעים מה ההבדל? מה זה מושיע? מושיע זה כשזו מציאות שאנחנו לא יכולים לעשות כלום. כשאתה מגיע למצב שאתה לא יכול לעשות כלום, רק הקדוש ברוך הוא יכול להוציא אותך. אז מה אתה עושה? אתה מנבל את צור ישועתך? איך אומרים? אתה כורת את הענף שאתה יושב עליו? אתה בעגלק? מה, אתם הולכים נגד יתברך? 

זה מה שאומר משה רבנו. זה מה שמגיע לקדוש ברוך הוא. "הֲ לַה' תִּגְמְלוּ זֹאת? עַם נָבָל וְלֹא חָכָם"?

 פסוק הבא: "יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ" (דברים לב, טז) עבודה זרה וגילוי עריות "יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ". 

"יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" (דברים לב, יז) לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" סוגי עבודה זרה, משהו מזעזע. אנשים נוסעים למזרח הרחוק, הלק לטייל. רחמנא לצלן, מה שהולך שם. נהיה היום טרנד, אופנה. נוסעים לחוץ לארץ. השם ירחם. 

כאן בארץ, אתם יודעים כמה סוגי כתות יש? אתה יכול לעשות את זה? משהו מזעזע. אז אומר משה רבנו לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם" האבות שלכם אפילו לא הכירו את הסוגים האלה של העבודות זרות האלה. מאיפה הגעתם? 

ואז הוא אומר ככה: "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ?" (דברים לב, יח) "צוּר" זה הקדוש ברוך הוא אמר לו "יְלָדְךָ תֶּשִׁי" הוא ילד אותך תשוש כוח. עכשיו אתה הגעת למה שהגעת ועכשיו אתה שוכח את הקדוש ברוך הוא? איי, איי, איי, איי, איי, איי. 

מעניין ש: "תֶּשִׁי" זה שנת הקמת המדינה "תֶּשִׁי" כביכול נולדנו מחדש. חזרנו, התקיימה הנבואה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לרחל: "וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב" (ירמיה לא, טו) אחרי אלפיים (2,000) שנות גלות, חזרו. כפי ההבטחה. אז כאילו נולדנו מחדש. 

אבל מה התוצאה? "וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ?" מי שחולל את זה, הרי מתי זה בא? זה בא אחרי השואה. מי היה מאמין לפני השואה ובשואה שאנחנו נגיע חזרה לארץ ישראל אחרי זה? אפילו הרצל דיבר על אוגנדה, הוא לא דיבר בכלל על ארץ ישראל. נו, אבל משה רבנו כתב את זה מפורש. אבל הוא כתב שבמקום להודות לקדוש ברוך הוא על זה שהגענו לפה, אז "וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ". 

אז מה התוצאה? "וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו" (דברים לב, יט) שמכעיסים אותו. "וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (דברים לב, כ) 

כתוב בשיר השירים: "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב, ט) למה כפילות? "מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים". 

יש שני (2) תקופות בעם ישראל; 

יש תקופה שאנחנו רואים את ההשגחה, חשים את ההשגחה. 

ויש תקופה של הסתרת פנים. 

למשל, ילד שמשחק בחצר ומרים את הראש למעלה למרפסת והוא רואה שאבא שלו משגיח עליו, מסתכל עליו מהמרפסת. ואחרי חצי שעה הוא מרים שוב את הראש והוא רואה שאבא שלו לא במרפסת. אז הוא חושב שאבא שלו לא רואה אותו. אבל זה לא נכון. אבא שלו" מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" אתה לא רואה את אבא שלך, אבל אבא שלך כל הזמן משגיח. 

זה מה שכתוב כאן בפסוק "וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם" הם לא רואים שאני רואה אותם. נראה להם שאין השגחה, אין דבר כזה. ההשגחה היא תמיד קיימת. רק יש הסתרת פנים מכם. 

אבל מצד שני, מה המשך הפסוק? "אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם" אני רוצה לראות מה יהיה הסוף איתם. מה הם יעשו עם הבחירה שלהם? נתתי להם אפשרות לבחור. 

מחילה. לא, לא, כל הזמן מחילה. אתה אומר את הדברים ואתה מעביר לי. סליחה, אתה מפריע לי. אני מפריע לך. סליחה. שאלות בסוף. 

"וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם" אני רוצה לראות מה יהיה הסוף איתם. למה? "כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה" מתהפכים פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה. אין עקביות. "בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" ברוך השם שעדיין קרואים אנו "בָּנִים" אבל לבושתנו לֹא אֵמֻן בנו. נכון שעדיין קרואים "בָּנִים" אבל אי אפשר להאמין להם. אי אפשר להאמין בהם. 

אז הוא אומר כך: "הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם" (דברים לב, כא) אז "וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם" (שם) בדור הזה "הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל" בדורות הקודמים אנשים היו עובדי עבודה זרה. היה להם כל מיני אידיאלים, עקרונות. 

בדור הזה שלנו לא אידיאלים, לא עקרונות. הפקרות. מה זה חילוניות? הפקרות. אני אעשה... "אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים כא, כה) איש... אני אעשה מה... "הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל"

 אתה לא נמצא עכשיו בכנסת, אתה נמצא בשיעור תורה. אבל אני רוצה להגיד משהו. אני איתך, אני לא מבין. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל לא עכשיו. המיקרופון אצלי, לא אצלך. תמתין ותענה לפי התור. 

"הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל" אין להם שום דבר. 

'למה אתה לא שומר תורה ומצוות?' 

'לא בא לי. לא מתאים לי. אני לא. אתה מפריע לי' "הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל" אתה שומע את האדם אומר: 'לא מתאים לי. לא נוח לי. קשה לי. לא בא לי...'

"כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם" מה פירוש המילה הבל? הבל זה אדים. כמו האדים שיוצאים מהקומקום, זה שבלים, יש אדים. מה העניין בזה? שהאדים הם נראים כממשות. אבל כשאתה בא לתפוס אותם, לאחוז בהם, אתה בודק מה יש לך ביד, ואין לך כלום. כך זה חיי ההבל. חיי הדמיון זה שאדם חושב שהוא הולך להשיג משהו, ויהיה לו, ואחרי שהוא השיג את זה, 

הוא אומר, זהו. זהו. כולה. 

אז אותו דבר הוא אומר "הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם" מילא היה לכם משהו רציני, היה לכם על מה. מה קורה איתכם? אז 'מידה כנגד מידה' "וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם" אתם מרגיזים אותי "בְלֹא אֵל" אז אני ארגיז אתכם "בְּלֹא עָם" מה זה "בְּלֹא עָם"? פלסטינים. הפלסטינים הם לא עם. הם עמא "בְּלֹא עָם". 

"בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם" מה זה "גוֹי נָבָל"? אמרנו שהוא מוכיח את ישראל ואומר להם: "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" אז 'מידה כנגד מידה' מי ירגיז אתכם עכשיו? "בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם". 

רגע, אבל אמרת "בְּלֹא עָם" איך נהיה "בְּגוֹי"? גוי זה עם. הם רוצים להיות עם. הם הולכים לאומות המאוחדות, רוצים לטעון שהם עם. ואיזה עם זה? "נָבָל" מה אמרנו? מה זה "נָבָל"? רמאי, טיפש, כפוי טובה, וכופר. 

ואז הוא אומר כך: "כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית" (דברים לב, כב) "שְׁאוֹל תַּחְתִּית" זה ג'הנם. 

"וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים" (שם) "אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת" (דברים לב, כג) מה זה אספה? הקדוש ברוך הוא "אַסְפֶּה" עליהם רעות. כל מיני צרות, רחמנא ליצלן, איזה צרות היו בדור הזה. זה לא נגמר. צרה רודפת צרה. "חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם" (שם) רגע, אז מי יורד עלינו את הטילים? הערבים? 

הוא אומר, הקדוש ברוך הוא: "חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם" זה לא הם יורים. 

הגמרא אומרת על הפסוק הזה, שמכאן יש נחמה לעם ישראל. למה? כי כתוב: "חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם" אומרת הגמרא "חִצַּי" כלים, אבל והם אינם כלים, עם ישראל. אז אפילו שמקבלים עונש, אבל אין מציאות של חלילה כליה. ומי יורה עלינו את החיצים? מי עושה לנו את הצרות? 

תשמעו איך הוא מתאר אותם, משה רבנו: "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" (דברים לב, כד) שמעתם? "מְזֵי רָעָב" אומרים שמה שהמצוקה הכלכלית בעזה קשה ביותר. הם סחוטים מרעב. אין מה לאכול שם. 

"וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף" – "רֶשֶׁף" זה ראשי תיבות, רשות פלסטינית. לוחמי הרשות הפלסטינית. 

"וְקֶטֶב מְרִירִי" הם מלאים מרירות. חוץ ממה שכתוב שזה שם של מזיק. אבל הם מלאים מרירות. איך אומרים? אין להם מה להפסיד. אתה שומע? נמצאים על הגדר. יורים בהם כדורים חיים. זה לא מזיז להם. הם באים עוד יום ועוד יום ועוד יום. וכל יום מתים להם ככה ונפצעים ככה. והם ממשיכים. 

"וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם" כתוב עליהם: "וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם" (יחזקאל כג, כ) "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם" (שם). 

ואז כתוב פה "עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" נו, הרשות הפלסטינית כבר שמענו. עכשיו כתוב פה "עִם חֲמַת" האשכנזים אומרים עם חמאס. לא אומרים חמאס. אשכנזים קוראים לזה חמאס. ומה מיוחד בחמאס? שהם "זֹחֲלֵי עָפָר" מנהרות. אה? הכל מכתוב. 

"מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה" (דברים לב, כה) בחוץ השם ירחם. סכינים, דקירות, עניינים, אש, יריות. כל יום, יומיים, טאק, טאק, טאק. ואתם לא יודעים כמה אירועים יש שבכלל לא משדרים אותם ולא מספרים אותם. כמה דברים יש שמתרחשים בשומרון, שבכלל לא מגיעים לידיעת הציבור. כמה זריקות אבנים, וכמה... ש... בלי סוף. אתם חושבים שכל דבר אומרים לכם? 

"מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה" אנשים יושבים בתוך הבית, נועלים את הדלתות מהחוף. "גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה" (שם). 

ואז הוא אומר משפט מאוד מאוד קשה. מפחיד. אומר משה שהקדוש ברוך הוא אומר ככה: "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם" (דברים לב, כו) השם ירחם מפחיד. אתה יודע מה זה "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם"? אף "אַפְאֵיהֶם" זה מלשון פאה. פאה זה הפקר. 

הקדוש ברוך הוא כאילו אומר "אָמַרְתִּי" כאילו חשבתי להפקיר אותם.

 ומה עוד? "אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם" שמעתם איזה מילים? נשבית אותם, נמחק אותם כמו שאומרים. זה לא יישאר זכר חס ושלום. אתם מבינים איזה קטרוג היה על עם ישראל? 

אז למה הקדוש ברוך הוא לא עושה את זה ישתבח ויתעלה שמו? פסוק הבא: "לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת" (דברים לב, כז) למה הקדוש ברוך הוא לא עושה את זה? שתי (2) סיבות אומר הפסוק;

 סיבה אחת (1) "לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר" כביכול הקדוש ברוך הוא כאילו מפחד ממישהו חס ושלום. הוא לא מפחד מאף אחד. אבל כביכול הוא אומר: 'אם אני משחרר את הרצועה לאויבים שלכם "פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ" אם אני משחרר את הרצועה אוי ואבוי מה הם יכולים לעשות. 

מאידך (2) "פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת" הפן השני, השם השני זה שמא הם יחשבו שלא הקדוש ברוך הוא שלח אותם אלא הם עשו את זה מעצמם. זה פירוש אחד. 

אבל יש פירוש אחר שהפן השני הולך על עם ישראל. למה הקדוש ברוך הוא לא נותן לנו לסגור את התיקים כמו שאומרים איתם? למה אנחנו לא מצליחים לגבור עליהם כל כך הרבה זמן? 

משום שאז אנחנו נגיד את מה שאנחנו אומרים כל הזמן. כוחותינו. זה לא השם, מה פתאום? זה כוחותינו. זה מה שהוא אומר "פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת" זה אנחנו, זה כוחותינו. 

אז מצד אחד הוא לא נותן להם לעשות את מה שהם זוממים לעשות לנו, ומצד שני הוא לא נותן לנו להכות בהם ולסגור את התיק פעם אחת ולתמיד. וכל זה בגלל מה? בגלל שאנחנו ממשיכים עם העניין של: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דברים ח, יז) במקום לזכור: "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח, יח). 

פסוק הבא: "כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה" (דברים לב, כח) הוא מדבר עלינו. אובדי עֵצוֹת, לא יודעים מה לעשות איתם. מה עושים? איך סוגרים את התיק הזה? איך פותרים את הבעיה? תקועים. 

"וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה" לא מבינים דבר מתוך דבר. שמה? שהכל תלוי רק בו. איך כתוב בתהילים? "לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ:? כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי" (תהלים פא, יד-טו). מה זה "כִּמְעַט"? כמו מעט. כמעט, הכף זה כף הדימוי. כמו מעט "אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ" אף על פי שהאויבים הם רבים. אבל בשביל הקדוש ברוך הוא הם כמו מעט. 

"וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי" והסברנו שההבדל בין אויב לבין צר, שאויב זה אחד שרוצה ברעתי אבל לא קם בפועל לעשות לי משהו רע. וצר זה אחד שבא בפועל ונלחם בי. אז את האויבים מספיק להכניע "כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ" אבל אלה שבאים לצור עלינו ולהילחם איתנו "וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי". 

מה זה "אָשִׁיב יָדִי"? "אָשִׁיב" זה אחזיר, מאיפה יתבוא? אותה יד שהכתה את פרעה, היד החזקה במצרים, אני "אָשִׁיב" אותה שוב. 

אז שמה כתוב "לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי" בתהילים. פה מה כתוב בפסוק הבא? "לוּ חָכְמוּ" (דברים לב, כט) "לוּ" זה מלשון הלוואי. "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם" (שם) 

שימו לב! 

שלוש (3) לשונות; חכמה, שכל ובינה. 

"לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם" מה זה "יַשְׂכִּילוּ זֹאת"? על איזה "זֹאת" הוא מדבר? 

אנחנו אומרים "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ" (תהלים כז, ג) אז כמובן "זֹאת" זה התורה הקדושה ("וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" דברים ד, מד). 

אבל צריך לדעת שאמרנו את זה, אני חושב, פה באחד הפעמים. שבזאת, זאת, כמה... בגימטריה. 408. 136. צום. קול 136 וממון 136. תשובה, תפילה, וצדקה. שמעבירים את רוע הגזרה. 

צום זה כנגד התשובה. מה שעושים ביום התשובה, ביום הכיפורים. תפילה זה קול. ממון, צדקה. הצום, קול, ממון זה כנגד תשובה, תפילה וצדקה. 

עכשיו, כל אחד מהם יוצא 136. שקול אחד לשני. צום, קול וממון. שלושתם ביחד. יוצא, 408. 

אז "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ" במה? בתשובה, תפילה וצדקה. שמעבירים את רוע הגזרה. 

ועל זה אמר דוד המלך: "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת" (תהלים צב, ז) הכסיל לא מבין שצריך "אֶת זֹאת" צריך את תשובה, תפילה וצדקה. שמעבירים את רוע הגזרה. למה? כי יש מציאות של "אִישׁ בַּעַר" שהוא "לֹא יֵדָע" מה זה "בַּעַר"? "בַּעַר" גימטריה 272. זה פעמיים 136. 

הרי כתוב: "וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" (קהלת ד, יב) צריך את שלושתם. גם תשובה. גם תפילה. וגם צדקה. מי שמקיים רק שניים (2) מהם, "בַּעַר". חייב את שלושתם. צריך גם תשובה, גם תפילה. וגם צדקה. 

אז "לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם" מה אתם לא רואים? "אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם" (דברים לב, ל) מה אתם לא קולטים? איך יכול להיות שמחבל אחד (1) נכנס למפעל, יורה, הורג, פוצע, בורח, ואף אחד לא עושה כלום. מאות ואלפים עומדים שם. מה? בכל מיני מקומות. בתחנה המרכזית. פה, שם. מה לא עושים? בן אדם אחד, מפגע אחד הם קוראים לזה. מפגע אחד. עושה טרור. 

"אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה" עשרת אלפים. איך יכול להיות מציאות כזאת במדינה שלכם? "אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם" מה אתם לא קולטים שהמשחק מכור? 

"כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים" (דברים לב, לא) האויבים שלנו נהיו הדיינים שלנו. הם דיינים אותנו. 

"כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה" (דברים לב, לב) אתם שומעים? מה הקשר לסדום ועמורה? 

רבותיי, כאשר החסד פגום אצלנו, אתם יודעים שאנחנו נהיינו מדינה עשירה, אבל אנשים עניים. פעם זה היה 50-50 כזה. אבל בשנים האחרונות החליטו פה על צמיחה כלכלית על חשבון האזרחים. צמיחה כלכלית. אנשים עניים ללחם. כל כמה זמן מוציאים דוח עוני. הוא רק הולך ותופח על מנת להטפיח. אבל המדינה עשירה. זה סדום. 

כתוב במשנה: 'הָאוֹמֵר 'שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ', זוֹ מִדָּה בֵּינוֹנִית; וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זוֹ מִדַּת סְדוֹם' (אבות ה, י) 

כשבן אדם אומר: 'אתה, הקדוש ברוך הוא, החליט שאתה תהיה עני, הוא החליט שאני אעשיר, ככה צריך להישאר. כי הוא החליט ככה...' - זה סְדוֹם. 

הרי למה חז״ל מספרים לנו שהסדומיים עשו כל מיני תקנות מוזרות? למה? כי הם היו עשירים. הם היו מיליונרים, מיליארדרים. ישבו במקום הכי יפה בארץ ובעולם. התורה משבחת את המקום. לוט, ראה את המקום "כִּכַּר הַיַּרְדֵּן" (בראשית יג, יא) עזב את אברהם אבינו. נו, אבל שמה כל אחד דאג לעצמו? 

הקדוש ברוך הוא אמר: "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פט, ג) אני עשיתי חלק עניים וחלק עשירים כדי שהעשירים ייתנו לעניים. 

זה מה שאנחנו אומרים בברכת 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת': 'בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן' לכל אחד יש חיסרון. כל אחד חסר לו משהו אחר. ואצל מי נמצא החיסרון? אצל הסובבים אותך. 'וְחֶסְרוֹנָן'? 'עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ' מה המטרה? 'לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל-חָי'. אז אחד צריך לחזור לשני, אחד צריך להשלים את השני. זו מטרת העולם, כך עשה הקדוש ברוך הוא. 

בסדום החליטו אחרת: 'לא, אצלנו אין דבר כזה. אנחנו לא נוהגים ככה...'

אז מה עשה הקדוש ברוך הוא? ישתבח שמו לעד! עקר אותם מהשורש. הוריד עליהם אש גופרית, מה לא? עקר אותם מהשורש, וזה נהיה המקום הנמוך ביותר בכדור הארץ. וקוראים לים שם, ים המוות. כי זה הפך רצון השם. רק כשאנחנו מתנהגים בצורה של סדום ועמורה אחד לשני, מה השאלה שיש עלינו כל כך הרבה קטרוג? 

אז זה אומר, "כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ: חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר" (דברים לב, לב-לג) 

אז שהרב עובדיה יוסף "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) אמר שהם נחשים ועקרבים, 

יצאו עליו: 'מה אתה אומר עליהם ככה?'

משה רבנו אמר: "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר". 

אומר משה רבנו: "הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי: לִי נָקָם וְשִׁלֵּם" (דברים לב, לד-לה) יגיע הנקמה והתשלום. מתי? "לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם" (שם) כשהרגל שלהם תָּמוּט. 

"כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם" (שם) קרוב יום הצרה שלהם "וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ: כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ" (דברים לב, לו) כשהקדוש ברוך הוא ידון את העם שלו "וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם" (שם) מי שיעשה את רצון השם, יהיה עבד השם, אז הוא יהיה לו ניסים ונפלאות. גם בשעת הדינים.

"כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ" כאשר הקדוש ברוך הוא יָדִין את עַמּוֹ "וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם" למה הוא יִתְנֶחָם על עֲבָדָיו? "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב" (שם) אתה לא יכול לעשות כלום. יש חידלון, אתה עָצוּר ואתה עזוב. אף אחד לא עוזר לך, אתה לבד, נגד כל העולם. אין מי שיעזור לך. 

וכשיגיע הרגע הזה של הדין, רחמנא לצלן, אז אומר לנו הקדוש ברוך הוא תוכחת מוסר: "וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ?" (דברים לב, לז) איפה אלו האלוהים שלכם שאתם חסיתם בהם, שחשבתם שיבואו לחזור לכם, להילחם נגד אלה שבאים עכשיו? איפה, איפה? איפה הם? 

"אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם" (דברים לב, לח) את יין הנסך שלהם. איך אומרים? כל המערביים, אירופה, ארצות הברית, כשיהיה את הפיניש, נראה מי יבוא פיזית לעזור לנו פה. 

אומר: "יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה" (שם) בואו נראה, שיקומו, יעזרו לכם "יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה" ייתנו לכם מסתור. 

אומר: "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא" (דברים לב, לט) בהדגשה. רק אני: "וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי" (שם) שום כוח בעולם "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" (שם). 

שמעתם מה אומר הקדוש ברוך הוא? לדור האחרון של עקבתא דמשיחא? 

כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם" (דברים לב, "מ) זה שבועה. כאשר נושאים את היד אל השמים מעל הראש, זה נקרא שבועה. אז הקדוש ברוך הוא נשבע: "וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם". 

"אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם" (דברים לב, מא) 

שימו לב! 

הקדוש ברוך הוא התנקם בצרים שלו "לְצָרָי" הוא לא אומר לצריכם "לְצָרָי" מי אלה הצרים על הקדוש ברוך הוא? בבל ואדום אלה שצרו על בית המקדש. זו הייתה התחלה, התחלת החיסול חשבונות, מלחמת המפרץ. כתוב שזה יהיה, איך אומרים? נגלות נגלות עד הפיניש. מלחמות מלחמות. 

אבל מה זה "וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם"? לא כתוב ולשונאי אֲשַׁלֵּם. כתוב "וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם". 

אומרים חז״ל, אל תקרא "וְלִמְשַׂנְאַי" אלא משנאי. אלה שמשנאים אותי אני "אֲשַׁלֵּם" להם. וזה כבר מדובר בתוכנו, לא מדובר על הגויים. 

"אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי" זה הגויים. אבל גם אלה שמשנאי אֲשַׁלֵּם. 

אומר: "אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם" (דברים לב, מב) החיצים, הטילים, יהיו שיכורים מרוב דם. "וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב" (דברים לב, מב) בקיצור, הגויים הולכים לקבל חביט על חביט. חבל על הזמן ממחק אליהם. 

כל אלה שעשו צרות לעם ישראל בכל ההיסטוריה, שהכינו את עצמם. ואלה שהיו מן הצד ולא היו אויבים ולא היו צרים, עליהם הוא אומר: "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב, מג) כלומר אתם תזכו לראות בשמחת עם ישראל, לראות בנקמת השם בכל הגויים שעשו את הצרות לעם ישראל. שמעתם? 

עכשיו, מה זה שלוש (3) מילים האחרונות "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ"? אז אמרתי, תראו מה זה. לדוגמה, בזמן הגירוש מעזה, כשגירשו שם את כל המתיישבים, זה היה צער גדול לא רק לאלה שגירשו אותם, גם לשאר עם ישראל. גם ביהודה ושומרון, כל פעם אתה שומע פה מוציאים אנשים, פה עוקרים אותם מהבתים. אתה לא מבין מה הולך פה, מה הולך פה? "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" כל פעם כשיש גזירה קשה על עם ישראל, 

כשגדשו את הסאה, אז היה קטרוג על עם ישראל, צריך לצאת חס ושלום גזירה לפועל. 

אז מה עושה השם יתברך? במקום לתת לעם ישראל את המכה, הוא מכפר לנו על ידי האדמה. ברגע שהוא לוקח חלקת אדמה מאיתנו, זה מכפר לעם ישראל. למה? 

כי כתוב שהקדוש ברוך הוא, מאז שחרב בית המקדש, מוציא את זעמו על עצים ועל אבנים. כשהיה בית המקדש, הוא החריב אותו פעמיים (2). אבל מאז אין בית מקדש. אז כשהיינו בגלויות, היינו צריכים לקבל עונש. גלויות, צרות, פרעות, אקוויזיציות, עלילות דם, מה לא היה בהיסטוריה. 

אבל עכשיו, כשאנחנו נמצאים בארץ ישראל, אז כל פעם ככה הוא לוקח לנו חתיכה, חתיכת אדמה, וכולי וכולי, כדי שכמה שפחות נקבל חביט על חביט. ככה אני מבין מה זה "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". 

אבל למה אנחנו צריכים את כל זה, רבותיי? הרי משה רבנו אומר לנו תוכחת מוסר. כל שירה תאזינו. הוא אומר לו, חבר'ה, תאזינו. מילים כדורבנות. אתם רוצים גאולה? אתם רוצים שזה יהיה על הצד הטוב? למה ללכת נגד הקדוש ברוך הוא? בואו נשוב כולנו. נעשה רצונו יתברך. ברגע שנעשה את רצונו "וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם" יהיה לו נחמה. ואז הוא יוציא לפועל את כל מה שהוא תכנן כבר מזמן, לנקום בכל אלה שעשו לנו צרות. 

אז למה אנחנו מחכים? למה אנחנו מעכבים את הגאולה? מי מעכב את הגאולה? רק אנחנו, במעשים שלנו. אז "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ" (קהלת ב, יד) התחיל להזיז את עצמו לכיוון הגאולה ולהזיז אחרים. חבל על כל רגע. למה להמשיך לסבול? למה שהילדים שלנו יסבלו? 

אנחנו יכולים להביא את המשיח בדור שלנו: 'כל דור שלא נבנה בימיו בית המקדש, מעלין עליו כאילו שהחריבו' יאשימו אותנו שאנחנו החרבנו את בית המקדש. 

'סליחה, מה החרבתי את בית המקדש? הוא לא היה בזמני'. 

'כן, אבל הוא היה יכול להיות בזמנך. אבל אתה לא נתת שהוא ייבנה. למה? עשית שטויות.' 

אז בואו ניקח את עצמנו בידיים. כל אחד מאיתנו "יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי" (יואל ד, י) יעשה את ההשתדלות שלו. והשם יעזרנו על דבר כבוד שמו. ונתבשר בשורות טובות מהרה ברחמים. ברוכים תהיו.