הלכות הלל - חנוכה | הרב עמנואל טולדנו
תאריך פרסום: 05.12.2018, שעה: 13:00
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nבבקשה.
כן.
דיברנו
עם נשים חייבות
בהלל של חנוכה.
הרי יש לנו תוספות בדף ל״ח בסוכה.
המשנה שם אומרת,
מי שהיה עבד
או אישה או קטן מקרין אותו,
עונה אחריהם מה שהם אומרים.
ותבוא לו מהרה.
מי שלא למד, תבוא לו מהרה. למה לא יודע לבד להגיד הלל?
אבל מה כתוב? מי שלא יודע לקרוא בעצמו הלל,
ישמע מאישה או עבד או קטן,
אז זה לא יוצא ידי חובתו,
כי הם לא חייבים.
האישה פטורה בגלל זה מצוות חצי של הזמן גרמה.
והעבד כמו אישה, והקטן הוא עוד לא בר מצווה,
אז הוא טרד רבונו, לא מוציא חד רבונו.
לא מוציא חד רבונו, הגבר חייב מדרבונו, בהלל,
והקטן הוא חייב רק מטרד רבונו.
לא מוציא. לכן,
אם קוראים לו אישה או עבד או קטן,
צריך לומר אחלהם מילה במילה.
אבל אם לא יאמר, ובכל זאת תבוא לו מארע.
למה תבוא לו מארע? למה אתה לא יודע לבד להגיד?
טוב, אז התוספות אומר, הרי המשנה הזאת עוזרת
על ההלל של סוכות, כי קודם כתוב באיזה דברים מנענעים?
בהודו ובענה ה' משה ענה. זה מדבר על ההלל של סוכות.
ועל זה באה המשנה שאם עבד או אישה או קטן מקרין לו,
צריך לומר אחריהם מילה במילה.
אז משמע מכאן שנשים פטורות מהלל של סוכות.
לכן צריך השומע לחזור אחריהם מילה במילה, שהוא יוצא מהכוח עצמו, לא מהכוח השומע עקרוני.
אומר התוספות,
אני קורא את התוספות,
מה שמע מכאן דאישה פטורה מהלל דא סוכות,
וכן דעצרת
של חג השבועות,
והם לא מזכירים דיום טוב של פסח.
תכף נשמע.
ותמה משום דמצת עשה זמן גרמה.
הלל זה בסוכות, צריך להגיד הלל,
אז זה זמן גרמה,
אז זה מצווה.
בסוכות יש ילפותה,
לא, בסוכות נשים פטורות.
בסוכות נשים פטורות.
גם כן, בסוכה הוא פטור, אבל בחג,
היום טוב, כיוון שיש בו לא תעשה,
גם נשים חייבות.
כתוב כאן,
הפעגב דא בהלל דא לילי פסח,
משמע בפרק ערבה פסחים דמחייבי בארבע כוסות.
הטוסות אומר, הלל של ליל פסח, גם נשים חייבות.
מאיפה יש להם ראייה?
שערי חייבו נשים בארבע כוסות.
בכלל, אסף הם היו באותו הנס.
ולמה חייבו אותן בארבע כוסות? בשביל מה צריך לשתות?
השטייה זה לא טוב.
רק למה,
כדי לומר עליו ארבע ברכות על הכוס,
כי החשיבות
בהתחלה אומרים, הקידוש על הכוס.
זו חשיבות של הקידוש
שאומרים אותו על הכוס.
וחשיבות על הברכה השנייה, ברכת המזון,
שאומרים אותה על הכוס. ושההלל אומרים על הכוס.
אז התוספות אומר, למה חייבו נשים בארבע כוסות?
מסתום זה בשביל שיאמרו, ההלל על הכוס.
ההלל על הכוס השלישי.
מתחיל בכוס השני, בסוף האגדה מתחילים את ההלל.
ואחרי כן, בלא לנו,
אחרי ברכת המזון אומרים את זה על הכוס השלישי של ברכת,
על הכוס השלישי.
לא, יש כוס של ברכת המזון,
ואחרי כן הכוס הרביעי, הלל הוא על הכוס הרביעי.
אז התוספות אומר, בגלל
שהתוספות אומר,
בגלל,
למה נשים חייבות בהלל די ליל פסח?
בגלל שאף הם היו באותו הנס.
ההלל של ליל פסח הוא בגלל,
להודות לה' על הניסים שעשה לנו, שהרג את הבכורות,
וככה גרם לנשה ממצרים.
אז לכאורה, לפי זה, גם בהלל די חנוכה,
הרי הנשים היו גם כן באותו הנס של חנוכה.
אז אם כן,
לכאורה, נשים גם יהיו חייבות
שאף הן היו באותו הנס.
אז לכאורה בתוספות אין, לא בבירור אומרים, אבל קצת
מסתפקים, האחרונים, אולי נשים יהיו חייבות בהלל די חנוכה.
הרי גם בהלל די חנוכה זה בגלל היו באותו הנס.
אבל יש רעייה מרמב״ם מפורש.
הרמב״ם מביא את הדין של מי שהיה עבד, מביא אותו גם על ילדי חנוכה.
מי שהיה עבד או אישה או קטן מקרין לו, צריך לומר אחריהם מילה במילה,
כי הוא לא יוצא בקריאת
האישה והעבד.
למה? כי זה מצטע תעשה שהזמן גרמה. למה לא נגיד, הרי הם היו באותו הנס?
מה הפשט?
אז על זה אתמול כבר התחלתי, בסוף השיעור דיברתי על זה אתמול.
יש לשאול שאלה.
במסכת ארכין כתוב,
אלו ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל.
אז מונה שמה שמונה עשרה יום.
שמונה ימים די חנוכה, שמונה ימים די סוכות,
והלל של יום טוב ראשון של פסח,
הלל של יום טוב ראשון די שבועות,
אז זה שמונה עשרה.
ובחוץ לארץ,
כיוון שעושים יום טוב שני, אז יום טוב שני דיום ראשון של פסח, יום טוב שני די שמיני עצרת, יום טוב שני די עצרת, די שבועות,
אז יש עוד שלושה, זה עשרים ואחת.
אז שמה לא מנו רבי שמעון בן יהוי צדק,
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוי צדק,
באלו ימים שיחי יתגומר בהם את הליל? 18 ימים בשנה,
ובחוץ-לארץ 21 יום.
למה לא מנה שם הליל דה ליל פסח?
הרי הליל דה ליל פסח,
גם כן, יש חיוב, אדרבא, הליל דה ליל פסח, אולי זה מדברי קבולה.
כתוב, השיר יהיה לכם
כליל יתקדש חג.
צריך לראות את הפסוק הזה בפנים,
איך זה,
השיר יהיה לכם כליל יתקדש חג.
אתה שומע?
השיר יהיה לכם כליל יתקדש חג.
אז למה לא מנה, רבי שמעון בן יהוי צדק,
למה לא מנה הליל דה ליל פסחים?
אז על זה, אני ככה אמרתי,
היה לי דקדוק
מהגמרא לגבי חנוכה.
תכף נראה. ומה עם חנוכה? ברמב״ם משמש בחנוכה נשים פטורות,
כי הוא הביא את הדין של מי שהיה עבד או אישה,
גם על הלל דה חנוכה רע. עיקר הפרק כולו הלך על חנוכה. והלכות חנוכה הוא מבין, דיני הלל.
אז על זה אמרתי שבמסכת ערכין
מונה רק
הלילים שאומרים מחמת היום טוב.
כתוב,
אלו ימים שהיחיד
גומר בהם את ההלל.
אז כל מה שכבר שם, היום טוב
הוא שמחייב.
נגיד בסוכות.
בסוכות. לא היה הנס לענן נקבו.
בסוכות
זה לא בכלל הנס.
זה מצד היום טוב.
הרי
גם בשביל העצרת.
אין סוכה בשביל העצרת.
וחג השבועות.
זה היום טוב מחייב. אלו ימים שהיחיד קורה ביום הטלי. היום מחייב. ימים.
היום מחייב. תכף נסביר את זה.
אבל הלל דה ליל פסח
זה לא מצעד היום טוב של פסח.
אם היה מצעד היום טוב היינו אומרים ביום, לא בלילה.
למה הליל של הפסח זה כולו בשביל הנס.
כי הרי בלילה הזאת עשה הקדוש ברוך הוא שנצע.
כי הוא הרג את הבכורות בחצות הלילה.
ובשביל זה באו ויצאו ואמרו קומצו מתוך עמי.
אמר להם משה רבנו מה אנחנו גנבים? אנחנו לא יוצאים בלילה.
עד, אז חיכו עד הבוקר, אבל בבוקר כבר כולם,
כי פחדו שכולם ימותו.
אז זה בשביל הנס.
אם מה שהיה בשביל הנס גם נשים חייבות.
אבל זה לא מובא בבריית אשר בשמם בנו יצדק.
כי שמה מדובר רק בהלל שהיום טוב מחייב.
היום מחייב, לא הנס.
אם תשאל, הרי כתוב חנוכה.
חנוכה,
תכף.
גם כן היום של חנוכה מחייב, לא הנס.
אם כתוב חנוכה זה לא מצד הנס. ההלל הוא לא מצד חיוב נס.
מצד הנס חייבו הדלקת נרות.
לא יותר מזה.
מצד הנס מספיק,
שמדליקים נרות.
רק ההלל, אנחנו אומרים בכלל שזה יום טוב.
וכך יש לשון הגמרא במסכת שבת.
כתוב לשון הגמרא ככה.
לשנה אחרת
קבעו אותם ימים טובים להלל ולהודה.
קבעו אותם ימים טובים להלל ולהודה.
מה המילים האלה קבעו אותם ימים טובים להלל?
חייבו הלל והודה, מה זה קבעו אותם להלל ולהודה? רואים מכאן
שחז״ל עשו את חנוכה
ימים טובים.
ולכן היום מחייב, לא הנס.
הנס עשה שיקבעו אותם ימים טובים.
אבל החיוב של ההלל הוא מצד היום טוב.
אני אסביר קצת
מה זה נוגע ליום טוב וחיוב הלל.
אז הבאתי שבזוהר הקדוש,
בפרשת בחוקותיי,
כתוב ששואל הזוהר למה נקרא שמו משכן
ונתתי משכני בתוכם אם בחוקותיי תלכו.
למה נקרא שמו משכן?
לפי שהוא משכון ביד ישראל,
שהקדוש ברוך הוא יבוא אלינו
לבקר בחגים.
אז ביום טוב,
כביכול, הקדוש ברוך הוא מבקר את ישראל.
ולכן, מה עושים כשהמלך מגיע לה?
אז אני למדתי מבשר ודם.
אני זוכר בעירנו, במרוקו,
היה המלך
מגיע פעם בשנה.
הוא בא עם,
בהוד והדר הוא בא במכונית פתוחה.
הוא עומד, הוא אומר שלום לכולם.
וכולם מתכוננים,
עושים לו תהלוכה ומביאים לו מתנה.
אבל הייתה שם גם
להקה של מוזיקה, לא יודע של מי, או של המלך הוא צלח אותה, או של העירייה
של מקנה, של עירנו.
הייתה
להקה שתוקעים בחצוצרות,
שרים עם החצוצרות.
זו הקבלת פנים שעשו למלך.
קיבלו אותו בשירה וזמרה, בחצוצרות,
והביאו לו מתנה.
אז היהודים גם היו,
ישראל חייבים,
הם גם היו נותנים לו מתנה, ולפעמים זו הייתה מתנה, כי זה מה שמביא אותו.
בשביל מה הוא בא להסתובב כל שנה? בשביל לקבל מתנות.
מותר לדבר לשנר על גוי.
כן. כן?
נראה לי ככה שהוא,
בטח הנגיעות שהוא מקבל מתנות
מקופת הקהל.
בעירנו היה קופת העיר.
וכך ברמב״ם,
ברכות מתנות עניים, אומר שכל עיר בישראל צריכה להקים שתי קופות.
קופה של צדקה וקופה לתמחוי,
שמבשלים, שיאכלו מי שבא,
שיוכל לאכול.
תמחוי, זה נקרא.
אבל קופת העיר.
אז היו צריכים לקחת מקופת העיר.
לפעמים הם לקחו מתנות. הרי מה נתנו לו?
מה המתנה שנותנים לו?
נותנים לו יהלומים, נותנים לו זהב,
שרשרת של זהב עם יהלומים.
וזה עולה הרבה כסף לקופה.
ראיתי אחד שכתב
שהיה פעם שעלה מאה אלף פרנק.
מאה אלף פרנק
וכמעט
חמישים אלף דולר. לא,
לא יודע, כמה אלפי דולרים היו.
הקופה,
כולם לא היו עשירים גדולים.
אבל, וככה, נתנו לו דורון ושירה.
קיבלו אותו בזמרה וקיבלו אותו, ונתנו לו דורון.
כך, כביכול, אם הקדוש ברוך הוא
מבקר אותנו בחגים,
יום טוב של סוכות,
של פסח,
של שבועות,
שמיני עצרת, אז מה אנחנו צריכים לקבל אותו?
בהלל ושירה?
הלל זה שירה.
הלל, אני ראיתי יהודים, לא ראיתי, אבל שמעתי
יהודים שאמרו הלל ושירה.
כל הלל.
גם בכל הקהילות
אומרים בסוף
עם שירה.
בסוף מן המצר אומרים את זה עם שירה.
זה הלל, זה שירה.
ומה דורון? הקורבנות.
בחגים יש קורבנות.
אז אמרתי, לכן היום טוב מחייב את ההלל.
זה הפירוש, היום טוב תהלל. באמת?
אבל היה לי קשה וכי חז'ל
יכולים להפוך ימי חול ליום טוב?
לתת לזה קדושת יום טוב ולחייב את הקדוש ברוך הוא לבקר אותנו?
אז הייתי, נסעתי פעם עם הרב שטרן,
מ...
לא יודע מאיפה הוא רב.
הוא רב פה בבני ברק,
הרב שטרן.
אני חושב שהוא מוויז'ניץ,
אבל הוא רב, הרב שטרן.
ונסעתי איתו באוטובוס.
הוא כתב את המשנה סופר ולבוא סתם?
זה שכתב את המשנה סופר ולבוא סתם?
לא יודע.
נו, כתב את המשנה סופר ולבוא סתם. זה הרב שטרן.
אמרתי לו את התורה ואמרתי לו.
איך זה, חז'ל יכולים לעשות?
וקבעום ימים טובים להלל.
הוא לא הודע.
היום טוב מחייב.
אבל הנס עשה שיעשו את זה ימים טובים.
אבל לא בשביל הנס הם חייבים.
נפקא מינה שאישה תהיה פטורה.
אישה חייבת, אם החיוב הוא מצד הנס,
כמו לילי פסחים,
שחיו בליל ובגלל הנס.
כי לא מצד היום טובים.
אם מצד היום טוב היו אומרים ביום, לא בלילה.
למה אומרים בלילה?
בגלל שבלילה היה נס שיצאו אבותינו.
מכת בחורות גרמה שיצאו.
אז היא עשה מה שזה היה בגלל הנס, נשים פטורות.
אבל חנוכה לא הנס הוא שחיה ותעלה.
הנס עשה שיקבעו ימים טובים,
ויום טוב מחייב את ההלל. אז שאלתי, אבל בחנוכה אין קורבנות, מהו הדורות?
טוב, זו שאלה אחת, אבל אחרי שם יום טוב עליו,
כבר חייבו הלל.
אבל מה שאלתי עוד?
מה?
אבל למה אתה משקבע על החנוכה, נכון?
מה שאלתי עוד? אני לא שומע, טוב.
אמרתי קורבנות, אני קיימה על החנוכה.
אז על חנוכה הנס
עשה שיקבעו ימים טובים. אז שאלתי מה חז״ל יכולים להפוך.
אז הוא אמר לי שכתוב בספרי החסידות
שיש אורות גדולים בחנוכה.
אורות.
אתה יודע מה זה אורות?
יש הארות מלמעלה.
כמו בימים טובים.
הארה מיוחדת בחנוכה.
הוא לומד ספרי חסידות.
הוא
מהחסידות.
זהו.
אז
לכן אני אומר שנשים,
הרמב״ם פוסק נשים פטורות מהלל דחנוכה.
מה שהסתפקו האחרונים,
הרי זה בכלל הנס.
אז זה מסביררנו
שהחיוב בהליל דחנוכה הוא לא בגלל הנס,
בגלל שכמון ימים טובים.
ולכן הרמב״ם פוסק.
הרמב״ם מביא את המשנה הזאת,
שמי שהיה עבד או אישה או קטן מקרין לו,
יאמר אחריהם מילה במילהו.
את זה מביא הרמב״ם על חנוכה גם, על הליל דחנוכה.
אם היו באותו הנס אז אישה תהיה פטורה,
תהיה חייבת, אז היא יכולה להוציא איש.
רק על כל אחר כך שזה לא חיוב מצד הנס,
אלא זה חיוב מצד
מצד היום טוב.
עכשיו, מה שאנחנו צריכים לדעת,
ההלל
זה כמה פרקים בתהילים.
זה מתחיל מהלילוקי, על אלוה עובדי השם,
עד
עד סוף מן המצר.
עודו להשם כי
טוב אדום.
אלה הם הפרקים שצריכים לומר.
אז אם רואים ברמב״ם, בהלכות חנוכה,
הוא מדמה גם הדלקת נרות
וגם הדלקת,
גם ההלל,
זה מצווה מדברי סופרים כמו שמגילת,
מקרא מגילה בפורים.
זה מצווה מדברי סופרים, לקרוא את המגילה.
וגם כאן,
לקרוא פרקים אלו
לפני הקדוש ברוך הוא.
מצוות הלל.
וגם הנרות.
אז הוא אומר, מצווה מדברי סופרים.
אני אומר,
למה העולם כל כך זהירים במגילה לשמוע כל מילה?
אם לא שומעים אני בשביל זה, אני שומע מגילה עם הציבור
וחוזר בבית. לא רק בשביל להוציא,
אני גם בשביל עצמי.
כי אולי לא שמעתי איזה מילה בשמיעה.
זה קשה לשמוע.
יש לפעמים,
מכים את המן, זה מפריע.
אז אני חוזר.
למה? כי מי שדילג מילה אחת במגילה,
לא יצא ידי חובתו.
אותו דבר ההלל.
הרי הרבנן אמרו, תקרא את הפרקים האלה.
זהו ההלל.
מהללו עבדי ה'
עד הודו לה' כי טוב שבסוף מן המצר.
כמה מזמורי תהילים.
זהו ההלל.
אם אתה מחסר מילה אחת, לא יצא ידי חובתו.
ואפילו אם תברך
לקרוא את ההלל.
לא רק אם תברך לגמור את ההלל.
ההלל צריך לקרוא כל מילה.
ויש, למה אני אומר?
כי יש בלא לנו,
יש פסוקים
שאפשר
לטעות בהם.
אהההה הפסוקים. לא לנו אדומה, לא לנו כשמעתם כבוד ואחרתם אמיתה.
למה אמר דומה?
אז יש שמה מילים,
אתה יכול לדלג פסוק
כי אתה חושב ש...
כי ההתחלה זה אותו דבר.
עיניים להם ולא יראו,
אוזניים להם ולא ישמעו, אף להם ולא יראו.
הים רעב הינוס, הירדן ייסוב לאחור, הירדן ייסוב לאחור.
הים רעב הינוס, הירדן ייסוב לאחור.
מה יש בירדן ייסוב לאחור? טוב, שתי פסוקים פוגעים על עצמם.
אז קורה שמדרגים
חצי פסוק.
חושבים שזה היה.
לכן בוודאי
ראוי מאוד לקרוא את ההלל מתוך הסידור,
שלא לדלג אף מילה.
אז יש לשון בפוסקים,
משם גדול אחד, בפוסקים,
שמי שאומר, כיוון שאומרים לגמור,
אז אם...
דילג
לא יצא ידי חוותו.
רק בגלל שאומרים לגמור,
ואם נאמר לקרוא אז אפשר לדלג מילה?
הרי החיוב הוא לקרוא מה ההבדל בין מגילת אפטר,
שכל מילה מעכבת.
גם בהלל כל מילה מעכבת.
אם דילגת מילה לא יצאת ידי חווה.
רק באמת, הם אומרים,
אם דילג אות אחת
לא יצא ידי חוותו,
זה בגלל,
זה באמת,
אם דילג אות אחת
לא יצא ידי חוותו,
זה באמת
בגלל שבירך לגמור.
אבל אם אמר לקרוא דילג אות אחת זה לא נורא.
כי הרי לא יותר טוב מקריאת שמע.
ומגילה גם,
לא דקדק באותיותיה, יצא.
גם במגילה,
אם לא דקדק טוב במילה ודילג איזה אות,
זה לא נורא. יצא ידי חווה. גם מקריאת שמה.
קרא ולא דקדק באותיותיה, יצא. משנה בפרק ב' דברכות, נכון?
קרא ולא דקדק באותיותיה, יצא.
אז על זה אומר, אבל אם יאמר לגמור את ההלל,
אז זה שקר, אתה אמרת לגמור ולא גמרת, דילגת מילה,
דילגת אות.
אבל אם ידלג מילה, גם אם יגיד לקרוא,
לא יצא ידי חובה.
כי חז'ל חייבו,
הטקסט, זה הטקסט של ההלל,
מכאן עד לכאן.
ואם אתה מדלג, אז לא אמרת את כל ההלל.
זה פשוט, לכן ביער המשנה ברורה באמת.
והבאתי את זה מהמשנה ברורה גם.
שאם דילג אותה אחת,
קרא ולא דקדק באותיותיה, יצא.
אבל אם דילג מילה אחת,
אפילו אם יאמר לקרוא,
לא יצא.
מי הפסיק, מה אין את?
אה? הפסיק, הפסיק, אתה הפסק.
הפסיק, מה אין את?
תתקרב בבקשה, מה אני אעשה?
אני זקן.
תפסיק, תפסיק.
אמרתי, אם יפסיק, באמצע, אם יפסיק.
מה?
תפסיק, באמצע.
איפה יש פסיק?
תפסיק.
לא להפסיק באמצע.
אז הוא יצא או לא יצא?
אם יפסיק באמצע.
כן, אם יצא. אז יש דינים.
אם שעה כדי לגמור את כולה.
לא יצא.
אבל בתוספות,
יש תוספות במגילה וגם בברכות,
שזה רק אם הפסיק
באופן שהוא לא יכול היה לדבר.
למשל, הוא היה במבואות המטונפות.
כמו פה בכביש גאה. אתמול
נסעתי בכביש גאה, היה איזה יומיים האלה.
אתה מגיע על יד שמה, על יד,
קוראים לזה החירייה.
איפה שזורקים האשפה.
אז שמה, ריח רע אי אפשר לומר דברי תורה.
ולא לחשוב בדברי תורה. זה מבואות המטונפות.
אז אם הוא היה קורא מגילה בהתחלה,
יצא מבני ברק, בסדר.
תקרא את המגילה.
אם הוא עוד לא גמר והוא מגיע לשם, חייב להפסיק.
ההפסק הזה, אם שם, כדי לגמור את כולה, לא יצא.
אבל אם יכל לקרוא, רק לא קרה.
אם יכל לקרוא,
אפילו לא קרה,
זה בסדר. כך שהיא תקרא. הוא דיבר ומשהו אחר. דיבר. מה?
דיבר.
דיבר זה גם כן.
לא, לא, ההפסק לא מקלקל.
ההפסק לא מקלקל.
עכשיו נדבר על הודאה.
כתוב,
חייבו קבעו ימים טובים
להלל ולהודאה.
מה זה הודאה?
לומר על הניסים.
ועל הניסים, איפה אומרים אותם?
בהודאה של התפילה.
כי זה צריך להיות בתוך ברכה.
מה זה הודאה? הרי יש
מרצה
עד המחזיר שכינתו לציון,
זה נקרא העבודה.
זה העבודה.
אתה מתפלל לקדוש ברוך הוא
שיחזיר את העבודה ויחשב את העבודה
ותאזינה עינינו בשובך לציון ורמי.
זה העבודה.
ואחרי כן מודים.
מודים זה ההודאה.
הטוב שמך ורחנה אלה הודאות.
ממודים מתחילה ההודאה.
אז אומרים על הניסים בתוך ההודאה.
הטוב כי לא תמו רחמך ועזדך,
הטוב כי לא חלו רחמך.
המרחם.
המרחם כי לא תמו עזדך, כי מעלם כי מנולח.
ועל הניסים ועל הפורקן.
אז על הניסים זה הודאה.
ועל כולם התאר. ברח והשתבח.
וכל החיים עמדו חסלה.
זה נקרא הודאה. אז יש חיוב לומר הודאה.
בתפילה, בברכת המזון.
ובתפילה
צריך לומר הודאה.
אבל בתוך,
בתוך, על המחיה לא אומרים כלום.
זה שמעתי כשהייתי נער צעיר.
הרבה שלי שם,
מרב ליפה.
שמעתי ממנו הסבר יפה.
הוא אמר שעל הניסים
זה ברכה מעין שלוש.
זה נתקן נגד הברכות.
אז אם יש ברכות,
אם יש ברכה,
אז מזכירים. למשל, אתה מזכיר על המחיה, זה הזן.
הארץ,
זה ברכת הארץ.
ובני ירושלים עיר הקודש ומרב ימינו ועלינו לתוכה, זה בניינו שם.
זה דאורייתא. כנגדם יכנו שלוש ברכות
בברכת המזון.
אבל לא נתקן.
אבל על הניסים,
על הניסים
זה לא ברכה.
על ניסים זה לא ברכה.
לכן לא מזכירים
בברכת המזון כן מזכירים.
בברכת המזון מזכירים.
אבל בעל המחיה לא מזכירים. כי בעל המחיה נתקנה רק כנגד הברכות.
זה היה אם אתה לא יזיקו את האור. זה יכול להמשיך עליו.
מה?
זה יכול להמשיך עליו.
מה הוא אומר?
שהרב ימשיך.
אני אמשיך. אני לא נבהל מן החושך.
כי אלך בחושך השם אור לי.
בוא,
אז מה חיוב הודעה?
אנחנו יודעים
שאם אדם לא אמר על הניסים, יצא.
בין בתפילה ובין בברכת המזון.
אבל שמעתי
אור ראיתי כתוב מרב לב.
רב לב מצבר, זכר צדיק לברכה.
הוא נפטר לפני חודש וחצי.
רב לב, עליו השלום, היה גאון גדול
וחכם גדול
בידיעת התורה, עם הבנת התורה.
אז רב לב, אבל אין מספידים בחנוכה, אבל עוד לא חנוכה עכשיו.
אז עוד לא אין לה חנוכה.
אז רב לייב
אמר חידוש יפה.
כשאומרים
אם לא אמר על הניסים במודים בהודעה, הוא יצא.
מה הוא יצא? במה הוא יצא?
הוא יצא ידי תפילה, זה לא מעכב את התפילה.
התפזלת שמונה עשרה ולא אמרת על הניסים.
או ברכת המזון,
ברכת המזון, איפה אומרים על הניסים?
בברכת הארץ.
שמה, ועל הכול אנחנו מדים לך ומברכים אותך
יתברך השמאל, הרי ברכת הארץ זה ברכת הודעה.
להודות לקב' ברוך הוא נודה לך השם על
הארץ שנחלת לאבותינו.
זה ברכת תודעה.
ותיקנו לומר על הניסים
בתוך ברכת המזון בברכת הודעה.
אם לא אמר על הניסים, יצא.
מה יצא?
יצא את זה ברכת המזון, זה לא מעכב.
וגם השמונה עשרה, זה שמונה עשרה טוב.
אפילו שהוא לא אמר, אבל
הודאה הוא לא אמר.
רבנן ציוו שתגיד הודאה.
אתה לא אמרת הודאה.
אז אומר שהכי טוב היה,
בברכת המזון יאכל עוד פעם
ויברך עוד פעם.
טוב, אז יהיה לו חיוב,
זה קשור עם ברכת המזון, אם לא תאכל אתה לא חייב בהודאה,
אם לא תברך אתה לא חייב בהודאה.
בברכת המזון יש לך אפשרות
להודות לשם גם על הנס לענוכה,
תחליל את זה כשאתה מודה,
כשאתה מודה עם ברכה.
אז בברכת המזון אני מודה עם ברכה.
אז אני צריך, הרי נודה לך זה הכל הודאה.
אתה יודע, אנחנו למדנו על אמונה וזה,
אבל לא למדנו להודות לשם על הטובות שלנו.
לא חינכנו את עצמנו
להודות לשם על כל הטובות.
תראה, נודה לך זה ברכת הודאה, ואדם בכלל לא מרגיש.
היום, אתה יודע, היום נתתי הודאה לקדוש ברוך הוא.
אמרתי, נודה לך בברכת המזון.
אה,
לא מרגישים.
צריך לדעת להודות לשם,
להודות לו על כל הטובות שהוא עושה לנו.
הטוב כי לא אכלו רחמך
ואמרחם כי אותו מחסדיך,
כי מעולם קיווינו לך.
אז הוא אומר חידוש יפה,
שמה שכתוב, שיצא ידי תפילה,
אבל הוא הפסיד את המצוות הודאה.
אז מה יעשה תפילה חדשה?
זה יהיה חיוב חדש.
הרי החיוב היה, אם אתה מתפלא, אם אתה אוכל, כמו באוכל,
אם אתה מברך ברכת המזון, אם אני לא מברך, אין לי חיוב.
אם אני לא אכלתי לחם,
אסור בתענית חנוכה.
אבל אם אני לא אכלתי לחם,
לא ברכתי ברכת המזון,
אכלתי רק פירות וגבינה.
אז מה? לא עשיתי שום איסור.
החיוב הוא, כשיש לך הזדמנות
להכליל בברכה,
הנש לחנוכה בתוך הברכה של ההודאה של ברכת המזון
או של שמונה עשרה,
תכליל אותו.
אבל אם אני לא אומר ברכת הודאה, אין לי שום חיוב.
אז אם כן, מה פירוש לא יצא ידי חובת הודאה?
הוא לא אמר הודאה,
אבל,
הוא לא אמר הודאה.
אבל ודאי שזה דין,
זה קשור עם ברכת המזון ועם התפילה.
כשאתה אומר ברכת הודאה עם ברכה,
תכליל בתוך זה גם הודאה על נש חנוכה
ועל פורים.
גם בפורים יש על הניסים.
זה הביאור.
אז אם לא אמרתי
את התפילה יצאתי,
אז לא אמרתי הודאה, מה אני אעשה עכשיו?
אין לי מה לעשות.
הרי זה רק אם אני אומר ברכה, אז הפסיד, הפסיד,
הפסיד את המצווה של הודאה.
נס חנוכה.
הפסיד את המצווה של ההודאה.
לכן זה טוב לדעת,
כי אנשים, כל דבר שאינו חוזר,
לא
רמיה דעתיו,
כמו ביחסרת אמת שובה.
וכתוב לחיים וכל בני בריתך,
או זוכרנו לחיים,
כיוון שאם לא אמר לא חוזר,
אנשים שוכחים.
דבר שחוזרים,
אז רמיה עלה,
רמיה על נפשה,
והוא
לומר.
אז אני, לכן אני אומר, פה זה טוב.
אפילו שיצא ידי חובת תפילה,
אבל לא יצא ידי חובת הודאה.
זה דבר יפה.
רבי חנניה בן עקשי אומר,
עצה הקדוש ברוך הוא זכות ישראל,
ובכך חירבה להם תורה ומצוות.
שנאמר, אדוני חווה את זה מעט צדקו,
יגדיל תורה ויגייר.
נשתוק המניין.
נשתוק המניין.
איך כותר את השיעור?
מה? כותר את השיעור.
כותב שעור.
חיוב הלל והודאה.
בחנוכה.
חיוב הלל והודאה בחנוכה.
שיהיה לה עילוי נשמת
רב ליבי,
זכר צדיק לברכה.
רבנו הקדוש, ב"ה התשובה שלך ממש ריגשה אותי, מול סיפור כל כך קשה... תשובתך כל כך עושה נחת בשמים, יה"ר שבזכותך תבוא הגאולה, זה מדהים! חזקיהו המלך נבחר להיות משיח אך מכיון שלא אמר "תודה!" נלקח ממנו התפקיד... ואתה אומר לעם ישראל: "שבו תשארו ללמוד - "השם יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות יד, יד) ואחרי הנס שיעשה השי"ת - שירת ההודיה שלך תהיה כל כך חזקה שבוודאי יבוא משיח... הרב תמיד מלמד אותנו רק לומר "תודה!" גם על הרעה... תמיד דמותך מול עיני כשיש קושי, כמה אתה מחזק אותנו... תודה לך על החיזוקים שלך (״בעלה של אחותי רצח אותה, איפה היה אבא שבשמיים?!״ אור יהודה 19.01.2011).
בוקר טוב כבוד הרב, ב"ה שמעתי את ההרצאה בקרית אתא. וואו איזה הרצאה, תודה רבה נהנתי מכל רגע וכמובן שלמדתי ממנה הרבה (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
אנחנו מטופלים בבית חולים פסיכיאטרי בצו של בית משפט. וב"ה השמעתי לחבר שלי את הדיסק של 'הכשרות באספקלריה עכשווית' (shofar.tv/lectures/923) השתכנע והפסיק לאכול בשר, אבל אמרתיו שישמור בסוד, כי כל שינוי שאדם עושה במקום, זה ירידה במצב הנפשי שלו על פי הפסיכיאטרים... אחרי חצי שנה לערך התגלה שלא אוכל ואמרו לו "שאם לא יחזור לאכול בשר יעבירו אותו למחלקה סגורה!" ששם יש הרבה אלימות והוא פחד. התקשרנו ל: 'שופר' סיפרנו זאת והרב אמר לשיר פסוק תהילים ק, ב, הדלקתי את הרמקול שמתי את השיר של הרב והתחלנו לרקוד ועכשיו הוא לא אוכל בשר ואין עוד לחץ מהם על זה, לא מזכירים לו כולם על זה (סגולת השמחה "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" תהלים ק, ב Shofar.tv/articles/15096).
שלום לכבוד הרב שליט"א, ב"ה זכינו לראות עין בעין 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו' (מכות י, ב) היינו צריכים להגיע להרצאה האחרונה שהתקיימה ברמלה ונתקענו בלי רכב והצטערנו על זה... הגיעה חופשת בין הזמנים וסגרנו נופש בקרית אתא... ולא להאמין הפלא ופלא הרב שליט"א הגיע לתת הרצאה באולם רחוב מתחת למקום שנפשנו - ישתבח שמו לעד! הגענו בשמחה גדולה לגלות שהאולם מלא מלא באנשים ונשים ומלא בנערים ונערות. ישבנו עם הנוער מאחורה ברוך ה' הנוער נשאר עד סוף ההרצאה והקשיב. ברוך ה' שהנוער מתעורר לצדיק האמת החי. תודה על הרצאה מרתקת. יה"ר שהשי"ת יברך את הרב (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
בוקר אור ומבורך לרב היקר והאהוב! יישר כח עצום ותודה רבה על עוד דרשה מרגשת ומיוחדת כמוך. ב"ה האופן הנדיר שהרב היקר והאהוב מנגיש את הידע והחשיבות העצומה בביצוע פשוט ובהתמדה זו הבשורה, הצגת ההקלטה לציבור בעניין הבחור שעבר תאונה קשה מאד ומשתקם בשל אימוץ ההמלצות ריגש מאוד, גם לאחר סקירה של מאות מקרים של ניסים ונפלאות בהעמקה, זה מדהים, מרתק ונדיר. יה"ר שהקדוש ברוך הוא ישמור אותך מכל משמר וימשיך לתת לך כח ועוז להשפיע בענק בעולם התשובה ולהרבות באהבה ובשמחה כבוד שמים בבריאות איתנה בכול האיברים והגידים בשמחה ונחת בכל התחומים והענינים. אמן ואמן!!! (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
כבוד הרב, תודה על ההרצאה בקרית אתא המעלפת, המרגשת, המצמררת, וה-מחדשת בה”א הידיעה! פעם כבוד הרב אמר למישהו: “ב״ה יש קומץ אנשים שמצטופפים לשמוע את האמת” והערב זכינו לראות זאת כולם צפופים כמו סרדינים, והלב התמלא שמחה לראות אולם מפוצץ עד אפס מקום. בלי עין הרע "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט, כב) אמן, כן ירבו כך כל ההרצאות! הגענו ב-20:50, אנשים עמדו, וגלשו אל מחוץ למפתן הדלת. גם לנו כבר לא היה כיסא, והבנו שנעמוד כל ההרצאה. ואז השי"ת שלח את י.ב. הי”ו עם רעיון מבריק – אילתר עבורנו ספסל מאחד החפצים במקום. איזו אכפתיות וטרחה בשבילנו! תודה רבה לו. ובזכותו זכינו לשבת בשורה הראשונה, הכי קרוב שאפשר – לשמוע כל מילה ולזכות לחזות בפני הרב. לקדש את העיניים! 74 ק”מ לכל כיוון 🚦🚦 – וכל ק״מ שווה עולם ומלואו. אחרי שכבוד הרב חידש לנו על גודל שכר הפסיעות והנסיעות לדבר מצווה, כל הדרך קיבלה משמעות אחרת. פתאום מבינים שכל מאמץ קטן בדרך לשיעור נרשם בשמים. ואפילו כששמענו מהרב שגם על קושי והטרחה למען מצווה יש שכר –תודה להשי"ת שזיכה אותנו לשבת על ספסל מאולתר😃 כל אחד מהסיפורים זה פנינה בפני עצמה. הסיפור על האדם שזכה לאריכות ימים בזכות עניית “אמן” – צמרמורת ואם כל הנסיעה היתה רק כדי לשמוע את החידוש של כבוד הרב על הפסוק “לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה’” (בראשית מט, יח) כבר היה שווה להגיע. איזה חידוש נפלא ואיזו עצה יקרה להתחזק בביטחון ובישועה! הדברים מאירים לנו את הפסוק באור חדש, אור שאפשר למצוא רק אצל כבוד הרב, שלא מפסיק לחדש, להפתיע ולרגש. ישר כוח עצום! אשרינו שזכינו ברב שמאיר את פסוקי התורה בעומק כזה, מגלה בהם אוצרות שלא תמיד שמים לב אליהם, ומעניק לכל מילה חיים ומשמעות חדשה. בכל שיעור זוכים לצאת עם עוד חיזוק, עוד הערכה למצוות, ותמיד מזכיר לנו שלא נהיה חלילה "מְלֻמָּדָה" (ישעיה כט, יג) אלא שנדע להעריך את כל היהלומים שהקב”ה נתן לנו – כל “אמן”, כל פסיעה, כל מצווה, כל רגע של תורה (גם 5 דקות מצילות!) וואו❗️ וכבוד הרב הוא בעצמו יהלום 💎💎יקר שאין לו מחיר. שליח נאמן של הקב”ה שמאיר את הדרך לאלפי יהודים, מלמדנו לגלות את היהלומים שבתורה ובמצוות, ומזכיר לנו בכל פעם מחדש כמה עושר רוחני הקב”ה העניק לנו. כמה השי"ת שמח בך! יה"ר שנזכה להדבק בו כמוך! תודה לרב על כל ההשקעה, המסירות והאהבה לעם ישראל. תודה שאתה מחדיר בנו אמונה, מחזק אותנו, ותמיד דואג שנגיע הכי רחוק שאפשר בעבודת השי"ת. 🩸איך בכלל אפשר אי פעם להודות ולהחזיר טובה לכבוד הרב כפי שמגיע לו⁉️❗️❗️❗️ יהי רצון שהקב”ה יעניק לכבוד הרב בריאות איתנה, אריכות ימים ושנים, שפע כוחות, סייעתא דשמיא בכל מכל כל, וימשיך לזכות את עם ישראל בעוד שנים רבות של תורה, אמונה, חיזוק וקידוש שם שמים (אמן) אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו ברב כזה. 🙏תודה אבא שבשמים!! (קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
כבוד הרב היקר. ב"ה הייתה הרצאה מיוחדת במינה. ישבתי על הכסא בלי לזוז. כמו כן האולם היה מפוצץ באנשים וזה עשה לי נחת. איזה כיף שהגעת לכאן. ברוך תהיה ויישר כח גדול (אמן, קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
לכבוד הרב היקר, רצינו להודות מעומק הלב על הדרשה המיוחדת והמחזקת. ב"ה זכינו לעמוד ולהקשיב לדברי התורה של הרב, ולהרגיש את האור, החיזוק והאמונה שעוברים בכל מילה. הייתה לנו גם התרגשות גדולה לראות את ההשגחה הפרטית — ממש כרבע שעה לפני הדרשה קיבלנו לביתנו את תמונת הרב, כהכרת הטוב על החסד שזכינו לעשות - מאנשים שלא קשורים לקפ"ז - הרגשנו בזה זכות גדולה וסימן משמים. יהי רצון שנזכה תמיד ללכת בדרך התורה, להרבות בחסדים ובמעשים טובים, ושזכות הרב תמשיך להאיר ולחזק רבים. תודה רבה לרב על הזמן, ההשקעה והלב הגדול. מאחלים לרב נסיעה טובה ובטוחה, שילווה הרב בשמירה והצלחה, ויחזור לשלום (אמן, קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
אין מילים, ב"ה הרצאה נדירה!!! נסיעה טובה ובטוחה🙏 (אמן, קרית אתא - כחה של עניית אמן 02.08.2026 shofar.tv/lectures/1723).
שבוע טוב ומבורך, כבוד מורי ורבי אלופי ומיודעי בהקשר לתולעים, ב"ה ראיתי בספר 'אוצר פלאות התורה' פרשת עקב עמוד שעב' על הפסוק: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבְעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךְ עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: (דברים ח, י) הנזהר שלא לאכול בלי ברכה אין תולעים שולטים בו, דבר פלא כתב ב'שפתי כהן' (קכה) על התורה (כאן): "שמעתי שכל המברך על כל מה שאוכל, ואינו מכניס לגופו שום דבר בלא ברכה ראשונה ואחרונה, כשמת אין התולעים שולטים בגופו, לפי שהתולעים הם מהקללה, שנאמר (דברים כח, לט) "כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתּלָעַת" והברכה היא היפך הקללה, שנאמר (יחזקאל מד, ל) "לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" הוא הקבר, ברכה גימטריא כרז, שמכריזין שלא יגע בו שום נזק. עוד, ברכה גימטריא זכר, לפי שמזכיר שמו ומברך על כל דבר ודבר שהיה אוכל, ולא נהנה שום דבר בלא ברכה, לזה מצילין אותו מדין התולעים. ועוד, לפי שבשר גופו נתגדל ונתרבה על ידי ברכה, אין הקללה שולטת במקום ברכה. וכן מצינו רמז לזה "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת" סופי תיבות ארבע תוי"ן, גימטריא ברכת נהנים להציל מדין תולעים עם הכולל" (קכו) עד כאן המספר פלאות התורה! (לכתבה בדיקת חרקים ותולעים במאכלים shofar.tv/articles/12056).