שלום בית וחינוך ילדים - ט"ו | הרב אורי יצחק

בס"ד שלום בית וחינוך ילדים חלק טו' הרב אורי יצחק 14-07-2019

 

ברוכים הבאים!

 

נאמר ב"פרקי אבות" בפרק ו': "רבי מאיר אומר: "כל העוסק בתורה לשמה - זוכה לדברים הרבה, ולא עוד! אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. נקרא: רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות".

 

אנחנו שמים לב שהאהוב קודם לאוהב, כתוב "אהוב" אחר כך "אוהב את המקום".

 

בברכת "שבע ברכות" של החתנים, אנחנו אומרים "שמח תשמח רעים האהובים", אנחנו לא אומרים רעים האוהבים, רעים האהובים.

 

אומר הרב חיים מוולוד'ין תלמידו של הגאון מוילנא: "עיקר מעלת האהבה – היא אינה באהבתו את האחרים, אלא על ידי שיהיה הוא אהוב על ידי האחרים",

 

שמעתם?

 

זאת אומרת: האדם צריך תמיד לדאוג לכך שיהיה נאהב על ידי אחרים, הוא צריך להתנהג בצורה כזו לגרום לאחרים לאהוב אותו. וזה חלק ממצות: "ואהבת לרעך כמוך".

 

וכך מדברי קודשו של רבי חיים מוולוז'ין: "כי עיקר הוא אם נאהב גם כן, כי לא די במה שאדם אוהב את הקב"ה, כי אם צריך להשתדל שהשם יתברך יאהבנו. דהיינו: שישמור מצוותיו, וילך בדרכי השם למען יאהבנו, אבל אם אינו מקיים ככל אשר ציווהו השם, אף אם הוא אוהב בלבו את השם - כיוון שאינו נאהב מאת השם, אין זה כלום!, זה לא יעזור שאתה אוהב את השם - אתה צריך לבדוק שהקב"ה יאהב אותך".

 

נפקא מינה לעניינינו לשלום בית: אם אתה אוהב את בת זוגך, אבל לא גורם לה לאהוב אותך - אין באהבתך כלום! וכן בת הזוג כלפי בן זוגה, אותו דבר בדיוק. אם את לא גורמת לו שהוא יאהב אותך - זה יעזור אם תגידי אלף פעם "שאני אוהבת אותך".

 

וכך דברי הרב יעקב קנייבסקי הסטייפלר זכר צדיק לברכה: "אמרו חכמנו זכרונם לברכה במסכת "יבמות": "תנו רבנן: "אוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו" כו' וכו', עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלום אהלך",

 

וברור כוונת חכמנו זכרונם לברכה, אינה אהבה מסוג אהבת חברים, אלא: כי היא חברתו ואשת בריתו, יש להם עניינים משותפים. כל אחד מסייע ומסתייע זה מזה, וכן אהבה מצד הכרת טובה, גם צריך להסתכל גם להכרת הטוב גם לאישה, האישה צריכה להסתכל להכרת הטוב לאיש.

 

על מה?

 

שצריך בן הזוג לציר בדעתו: אם לא היה משיג אישה בשום אופן, והיה נשאר גלמוד בלי אישה בלי ילדים, כמה צער ומכאובים היו לו מזה?

 

אז על ידי זה שיש לו אישה הוא מסודר בחיים שלו. ועניין הכרת הטובה הוא גדול לאין שיעור, שאדם צריך לדעת להכיר טובה. כתוב הפוך! חלילה, "משיב רעה תחת טובה - לא תמוש רעה מביתו".

 

אז חכמנו זכרונם לברכה ב"משנת רבי אליעזר" אמרו: "שכל הכופר בטובתו של חברו -לסוף כופר בטובתו של קונו" של הקב"ה.

 

"ועיין שם" כך אומר הסטייפלר: "שהחמירו מאוד בזה!, ועל אהבה כזו - חייבו חכמנו זכרונם לברכה, ואהבה זו אינה ממידת האהבה כלל, זה לא אהבה שקשורה לתאווה, רק מהמידות הטובות במחויבים בזה".

 

יש אנשים שטועים וחושבים שאי אפשר לשנות את האופי, לכן אתה שומע אותם מגיבים: "תאהב אותי כפי שאני, את חייבת להשתנות", {לא הוא, היא צריכה להשתנות}

 

וכן להיפך; "מה את רוצה ממני? זה אני וזהו!".

 

כל מיני משפטים כאלה שסוגרים את הדלת, שטורקים את הדלת בפני השני ובפני עצמנו קודם כל.

 

למה?

 

כי נראה אין מה לעשות זה מה יש.

 

אפשר לשנות! וצריך לשנות את ה"אני", את ה"אני", שלנו צריך לשנות. לא להישאר "גולם",

 

מה זה גולם?

 

חומר גלם פלסטלינה, כך כתוב, שהתינוק יוצא לאויר העולם, המלאך בבטן האם סוטר לו על פיו ומשכחו,

 

ואומר הזוהר הקדוש: "ומחזירו להיות גולם".

 

מה זה גולם?

 

חומר גלם. אבל עכשיו אתה צריך לעבד את הנתונים, אתה לא נשאר ככה!.

 

הרי האדם המבוגר הוא לא נשאר אותו דבר באופיו מילדותו, הוא נשאר אותו דבר? מה פתאום! שהרי ניצל את אישיותו, על ידי חינוך הוריו, דוגמא אישית של הוריו, לימוד, רצונות, במשך כל החיים לחץ חברתי ועוד הרבה דברים, שינו לו את האופי שלו, אז מה זה השטות הזאת שאתה אומר "זה האופי שלי" עובדה שבכל מהלך חייך השתדרגת והשתנית, אז מה פתאום אחרי שאתה מתחתן אתה אומר: "זה האופי וזה אני?" מה פתאום? אנחנו מצווים כל חיינו על תיקון המידות .

 

מה זה "אופי"?

 

המידות.

 

אז זה אדם סטנדרטי.

 

ואם הוא עוד הולך בדרכי התורה, ולומד תורה, ועוסק בתורה, כל שכן, הוא צריך לבנות את אופיו לפי חוקי התורה ומצוותיה.

 

אז אם אתה מתנהג בצורה לא טבעית ולא אמיתית כדי להשיג משהו, בשביל שלום בית אמרנו יש עניין "לשנות" על פני השלום, ואתה לא מרגיש שאתה אמיתי, ואתה רוצה להיות אמיתי, ולכן את לא עושה את מה שאתה עושה בצורה שאתה נהנה ממה שאתה עושה, אלא אתה עושה את זה בצורה כפייתית, לא רצונית, אז זה לא יחזיק מעמד הרבה.

 

וזה אומר שאתה כנראה לא מבין שחיי הנישואין הם "ערך עליון!", חיי הנישואין זה דבר שחשוב להשקיע בו, והיות וזה כך - אז ההשקעה אפילו שהיא קשה ביותר עבורך שתבין שזה ערך עליון - אז ההשקעה תהיה לך קטנה. כשאתה תחליט שאתה יכול ואתה מסוגל – תצליח, אבל אתה צריך להשתחרר מהכפייתיות. לא עושים מצוות בכפייה, מצות עושים ב"כיף - יה!".

 

גם השלום בית ככה צריך להיות: אם האישה מארגנת את הבית לכבוד שבת בלחץ בעצבים - לא עשינו כלום, זה לא רצונו יתברך, רצונו יתברך שתעשי הכל בשמחה.

 

כשאדם חושב חיובי על בן הזוג - אז הוא יכול לאהוב, אבל אם אתה תחשוב שלילי - אתה מדחיק את האהבה.

 

כך כתב הרמב"ם בהלכות "יסודי התורה" אומר הרמב"ם: "ואיך היא הדרך לאהבתו ויראתו?

 

 - בשעה שיתבונן האדם במעשיו, וברואיו הנפלאים והגדולים ויראה מעין חוכמתו, שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח מפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול!". אז זה כלפי קודשא בריך הוא.

 

כאשר אנשים, וצריך ללמוד מזה, כאשר אנשים רוצים לאהוב אנשים מסוימים, מה הם צריכים לעשות?

 

לספר על מעשיהם הטובים של אותם אנשים, כדי שיעריכו את מעשיהם ויאהבו אותם.

 

אז כך אנו, צריכים לדבר תמיד טוב על בן הזוג שלנו, לספר תמיד טוב על מעשיו הטובים, וכך אנחנו בעצם נרבה את קירוב הלבבות ביננו. עצם המחשבה השלילית על בן הזוג - היא חורבן לחיי הנישואין.לא רק זה, המחשבה השלילית על השני - מצערת אותנו גם, כל זמן שאנחנו חושבים שלילי על מישהו אחר - הצער נמצא אצלנו.

 

עכשיו יש לנו כלל: במוחו של האדם לא עוברת יותר ממחשבה אחת באותו רגע, מהירות המחשבה היא כל כך גדולה שנראה לנו שיש לנו כמה וכמה מחשבות באותו רגע בראש, לא! מחשבה רודפת מחשבה. זאת אומרת: יש בכוחנו לשלוט במחשבות ולדחוף את המחשבות שלא רוצים אחורה. ומצד שני: אנחנו יכולים ללכת בעקבות מחשבה חיובית, אנחנו מחליטים. אם כן תמיד יש לנו את האפשרות לחשוב חיובי על בן הזוג, אף על פי שחשבנו עליו לפני כן שלילי, ברגע שנחליט שאנחנו רוצים לחשוב עליו חיובי-אין שום בעיה, רק צריך התמדה ועקביות ותרגולת, כך נוכל לשלוט במחשבותינו.

 

כשם שאדם צריך לשלוט ברצונות שלו ובדחפים שלו, דוגמא: יש לו הרגלים רעים, שותה שתיה חריפה, מעשן סיגריות, אוכל אכילה מופרזת, אוכל מאכלים לא בריאים, מסתכל איפה שלא צריך להסתכל, וכו' וכו'. אם הוא יחליט שהוא רוצה לשלוט בזה - הוא יצליח, הוא צריך רק להחליט.

 

כך גם במחשבות: כאשר אתה תתרגל את עצמך בחשיבה חיובית - אתה לא תיגרר למחשבות שגורמות דברים שעושים לך צער. כגון: חרדות, קנאה, שנאה, גירויים וכדומה. אתה יכול לנטרל את זה על ידי מחשבה חיובית, במקום לחשוב מחשבות שליליות. מי שזוכה לחשוב מחשבות חיוביות - זוכה לאיכות חיים נהדרת.

 

אם אתה לא שונא שום אדם – יש לך שקט נפשי. ישתבח שמו לעד! אם אתה כועס אפילו על אחד - אתה כבר לא רגוע.

 

אז לא רואים את השיפור מיד, לא רואים תוצאות מיד, צריך התמדה ועקביות כשאדם מתרגל את עצמו אחרי תקופה פתאום הוא רואה: "אה! ישתבח שמו לעד!! כיף לחיות ככה".

 

רבותיי! תשמעו משפט מפתח, תזכרו את המשפט הזה טוב תשננו אותו:

 

"הרבה יותר קל לשנות את המחשבות על הבן זוג שלנו - מאשר לשנות את התנהגותו!".

 

הרבה יותר קל לשנות את המחשבות שלנו מאשר לשנות את בת הזוג או בן הזוג.

 

איך אומרים?

 

מה שההורים שלו לא הצליחו - גם את לא תצליחי. מה שההורים שלה לא הצליחו - אתה לא תצליח.

 

אפשר לשפץ קצת, לשפר, אבל לשנות? – אה! עדיף שתשנה את המחשבות שלך, תעבור להסתכלות חיובית.

 

אז איך עושים את זה?

 

יש להתמקד בדברים החיוביים שכבר קיימים אצל בן הזוג, ולהשתחרר מכל המחשבות השליליות שהצטברו במשך חיי הנישואין עד עתה.

 

במשלי כתוב: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"

 

מה זה אומר?

 

כאשר אדם יחשוב חיובי כלפי אותו אחד, אז אנחנו נגרום שהוא יחזיר אהבה כלפינו, כי יחס גורר יחס. אם אתה מחייל לבן אדם - הוא לא יכול להישאר עם פרצוף כועס, עם חיוך אמיתי! לא חיוך מקנטר, עם חיוך אמיתי, עם הלב - אתה משחרר, אתה מוריד לו את כל האויר,

 

ולמה?

 

כי הלב מרגיש! "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" הלב מרגיש.

 

עכשיו זה לא רק במחשבות, מחשבה - זה התחלה, לחשוב קודם כל חיובי על בן הזוג, אבל צריך גם לזיוג פעילות חיובית ואוהדת כלפי בן הזוג, במשך תקופה ארוכה!

 

מה זה יגרום?

 

שגם הוא ישיב לך כגמולך! והתועלת היא לשניכם.

 

הבעיה היא, שאנשים עושים את זה זמן קצר; כאילו עושים ניסיון לראות: "בא נראה, אני ישקיע תקופה, בא נראה אם הוא ישתפר".

 

עכשיו הבן זוג השני מחכה לראות אם אתה באמת רציני או שאתה מנסה אותו, אז אם עשית את זה קצר מידי - אז הוא הבין שזה בסך הכל ניסיון, אבל אם הוא רואה שזה עיקבי ושיטתי, ואין פה ניסיון, "וזה לא משנה לי מה שאתה לא בסדר כלפיי, אני את שלי עושה כלפיך מאה אחוז!". אתה באותו רגע, אחרי תקופה ארוכה, שהוא יבין שזה אמיתי - איך אומרים, אתה תקבל פידבק על כל התקופה שכבר נתת,

 

למה?

 

הוא ירגיש חייב.

 

יש פה מישהו שמסוגל להסתכל במראה כשהוא כועס? ניסיתם פעם? כשאתם בקריזה, תסתכלו על עצמכם, בן אדם לא מסוגל להסתכל על עצמו!

 

מתי אנחנו מסתכלים במראה?

 

כשאנחנו במצב רוח טוב, כשאנחנו בקריזה - לא מסתכלים!

 

למה?

 

כי אנחנו לא נסבול את עצמנו, כי את המראה שאנחנו נראה במראה - אנחנו לא נוכל לסבול את זה, תבינו מה בן הזוג רואה! אז מה אתה מצפה ממנו שהוא יסבול את זה? הרי אפילו אתה לא מסוגל לסבול את זה, זה בדיוק מה שאומרים חכמנו זכרונם לברכה "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".

 

רבינו חיים מוולוז'ין אומר: "דבר מנוסה", כך דברי קודשו: אם יהיה לאדם שונאים חס ושלום, אם יפעול אצלו, שהם צדיקים גמורים וידין אתם לכף זכות - תכף יתהפך לבבם לאוהבים לו".

 

שמעתם?

 

זה מה שאמרנו: רק פה בקופסה פה במחשבות, תסדר את המחשבות תחשוב על השני חיובי - אתה הפכת גם את הקופסה אצלו "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" הלב משדר כמו הפנים.

 

אז איך חושבים חיובי?

 

אני רוצה לחשוב חיובי, על בן הזוג על בת הזוג איך אני חושב חיובי?

 

א. קח דף ועט, תעשה רשימה של המעלות הטובות של בן הזוג. בהתחלה זה קשה, למה? כי אנחנו זוכרים "רק מה הוא לא בסדר", אבל שב עם עצמך כוס קפה ותתחיל לרשום -מה כן בכל אופן הוא בסדר, ואפילו אם זה דברים פעוטים! אבל, תרשום כל מה שאתה יכול לרשום – יותר טוב. מה בן זוגך דווקא כן בסדר. הרי אין אדם שאין בו מעלות, אתה לא יכול להגיד "הכל על הפנים". עכשיו אל תרשום את החסרונות שלו, רק את המעלות. זה א'.

 

ב. צריך האדם להתמקד בדברים שאתה צריך אותה, לא היא צריכה אותך. כמה דברים אני צריך אותה? כמה דברים אני צריכה את בעלי? לרשום.

 

ג. אנחנו לא מלאכים, ואנחנו לא מושלמים, צריך לזכור כך: רוב החסרונות שיש אצל אשתך - קיימים אצל רוב בני האדם, היא לא איזה עוף מוזר, היא לא היחידה נכון? בנשים אחרות אפילו שאין להן את החסרונות הספציפיים הללו - בטוח שיש להן חסרונות אחרים שאת זה אתה לא יודעי, אז אך תעשה השוואות.

 

ד. תזכור שהרבה פעמים ההתנהגות של הבת זוג שלך - זה תוצאה של ההתנהגות שלך, אותו דבר להיפך.

 

ה. אנחנו מצווים בלי קשר לשלום בית "לדון כל אדם לכף זכות", אין מה לעשות! - מצווים, ישתבח שמו. אז כל שכן בן הזוג ובת הזוג. שצריכים לדון לכף זכות. אולי היא לא קיבלה חינוך הולם מההורים? אולי עברו עליה כל מיני מאורעות שגרמו לה למה שגרמו?

 

ניקח לדוגמא אישה בהריון: אתה יודע מה היא עוברת? איזה שינויים פיזיולוגים היא עוברת בגוף? יש אפשרות בכלל לבוא בטענות לאישה בהריון?

 

אישה שעברה לידה! אתה יודע מה היא עברה? אתה יודע איזה טראומה זה? נראה אותך עובר לידה.

 

זה כמו פעם אמרתי לאשתי שתהיה בריאה!

 

אמרתי לה: "מה קורה? עוד ילדים!"

 

אמרה: "עכשיו תורך".

 

אז אנחנו גברים לא יודעים מה זה, לא יודעים להעריך מה נשים עוברות - רחמנא ליצלן!, כל התקופה הזאת של ההיריון, כל החרדות כל המתחים, אווווווו מה שהם עוברות, עם משא כבד מקדימה, שאוכל אותך מבפנים, אוכל לך את האוכל, זה לא דברים פשוטים. ברוך השם שהנשים שלנו מקבלות את זה כחוויה, ווי ווי איזה חוויה!, אם אנחנו היינו צריכים לעבור את זה... אז אתה יכול לבוא בטענות בכלל?!

 

ו'. תגיד את האמת, לא קורה לך לפעמים שאתה מסתכסך עם עצמך, ואתה לא מרוצה מעצמך? לא קורה לך? בטח שקורה לך, רק שאתה תמיד יודע איך לתרץ את עצמך, את עצמנו? שערי תירוצים לא ננעלו. נו, למה אשתך זה אדם זר? זה החצי השני של הנשמה שלך, למה לא תתרץ גם אותה?

 

נקודה שביעית: תתמיד במחשבה – "אני אוהב אותה". תתמידי במחשבה – "אני אוהבת אותו". - כל הזמן!.

 

לי היה שיר בבית שכתבתי את המילים גם הלחנתי את הלחן, כל הילדים שלי מכירים את השיר הזה, הייתי שר אותו הרבה בבית, שיר ארוך, והילדים שלי מכירים את כל המילים של השיר, מה מילות השיר? אשיר לכם את השיר עכשיו? עם כל המילים?

 

"אין כמו אשתי, אין כמו אשתי, אין כמו אשתי, אין כמו אשתי, אין כמו אשתי, אין כמו אשתי, אין כמו אשתי, אין כמו אשתי, אין כמו אשתי, אין כמו אשתי", ככה.

 

קוראים לזה "ניקוי ראש" מאשר לקרוא לזה "שטיפת מח".

 

איך השיר? יפה! לא?

 

אדם צריך לדעת להעריך את רעייתו, האישה צריכה לדעת: "אין כמו אישי, אין כמו אישי". באורגינל, איפה תמצא משהו כזה? אם הקב"ה זיווג לך את הזיווג הזה, לא תמצא בעולם משהו יותר טוב מזה, הכל דמיונות של יצר הרע.

 

הדבר השמיני שאתה צריך להכניס לך לראש: זה לא רק שאני אוהב אותה, אלא גם שהיא אוהבת אותי. אפילו שאני על הפנים, ויש לי חסרונות, אז היא לא מרוצה מכל מה שאני - אבל בודאי שחלק מהדברים היא מרוצה? אז אני אמשיך לרצות אותה ולשפר את מה שצריך לשפר.

 

רבותיי! אדם שאוהב, עושה פעולות אהבה כלפי מישהו אוהב אותו, וכן מספר תמיד בשבחו,

 

ולכן הקב"ה קרא לאברהם אבינו: "אברהם אוהבי",

 

למה?

 

כי אברהם אבינו עשה פעולות שמוכיחות את אהבתו.

 

כתוב: "ואת הנפש אשר עשו בחרן", פרסם את שמו של הקב"ה בעולם, ניסה לשכנע את כל באי עולם שיקיימו את רצונו.

 

אז לא מספיק לחשוב מחשבות חיוביות על בת הזוג -אלא יש לבצע פעולות מעשיות שיעזרו לה, יעודדו אותה וישמחו אותה. מאידך: להימנע מלצער אותה. כך יוצרים אהבה טהורה על פי התורה הקדושה.

 

להבדיל ממה שמספרים בדיחה:

 

שפעם אחד שאל את אשתו: "את אוהבת אותי?"

 

אמרה לו: "בטח",

 

-        "מה את מסוגלת לעשות בשבילי?"

 

-        "הכל! בשבילך אני יעשה הכל, {היא לא היתה דתיה אז היא דיברה שטויות בין השאר} אני בשבילך - אני מוכנה להתאבד עליך! להתאבד בשבילך אני מוכנה, אבל מה אתה מסוגל לעשות בשבילי?"

 

אומר לה: "אני? אני מוכן לקחת אותך לאן שאת רוצה להתאבד..."

 

השם ירחם! אלק "אוהבים".

 

שבוע שעבר כשדיברנו על שלום בית לא סיפרתי לכם בדיחה, אני צריך להשלים.

 

היה איזה מישהו שאל את חבר שלו;

 

תגיד: "איך אתה מגדיר את אשתך בין 1-10?"

 

אומר לו: "אשתי 11",

 

אומר לו: "מה אתה אומר? עד כדי כך?",

 

-        "כן ב-11 הולכת לישון - יש לי שקט!",

 

השם ירחם!.

 

טוב, נחזור לעניינו.

 

אם משהו מפריע לך על בת הזוג - אל תשאיר בלב, תוציא, אבל תוציא בחוכמה, תוציא בעדינות! בלי לפגוע, עם טקט.

 

כפי שכותב הרמב"ם: "כל השונא אחד מישראל בלבו-הדגש הוא על בלבו, עובר שלא תעשה", שהרי כתוב: "לא תשנא את אחיך בלבבך", לא כתוב לא תשנא את אחיך, הדגש הוא "בלבבך".

 

ואומר הרמב"ם שם: "ולא הזהירה התורה אלא על שנאה שבלב, אבל המכה את חברו והמחרפו - מקלל אותו, אף על פי שאינו רשאי זה אסור ויקבל על זה עונש וכו' אבל הוא לא עובר על משום "לא תשנא", כי השנאה היא בדוקא בלב, אם כן יש להוציא מן הלב את כל מה שכואב. בצורה עדינה בלי לחרף חס ושלום, בלי להכות.

 

ואם אינך יודע להתבטא, יש לך בעיה בדיבור – אז מה הבעיה? תכתוב מכתב, שים לה על הכרית, שימי לו על הכרית, מכתב.

 

במכתב בהתחלה: לשבח את בן הזוג, {אם אתם רוצים שימשיך לקרוא} אז קודם כל לשבח אותו על מה שבאמת אצלו בסדר.

 

ולאחר מכן באמצע המכתב, להתחיל להוציא את כל מה שכואב לנו, לכתוב את כל מה שכואב לנו, אבל לכתוב בצורה חכמה ועדינה, בלי לפגוע.

 

ובסוף המכתב: להתנצל אם חלילה פגענו ממה שכתבנו במכתב וכדומה. וכל המטרה שלנו זה להגיע ללבו של המכותב.

 

לסיים: עם לשון תקוה ואהבה! רבה!"

 

ישתבח שמו.

 

מכתב כזה מוסיפים לידו פרח שוקולד אני יודע מה, זה עושה פי מיליון מאשר תשב עם אשתך ותדבר אתה.

 

למה? כי היא תקרא את המכתב הזה לא פעם אחת היא תקרא אותו בעיון, במיוחד את הקטע העליון, איפה שאתה משבח אותה.

 

מסופר בגמרא שהלל אומר לאותו גוי שרצה להתגייר על רגל אחת אז הוא אמר לו: "דעלך סני לחברך לא תעביד" מה ששנוא עליך לחברך אל תעשה. "זוהי כל התורה כולה", הוא אמר לו.

 

כלל עצום בשלום-בית: מה שאתה לא רוצה שאשתך תעשה לך - אל תעשה לה!, מה שאת לא רוצה שבעלך יעשה - אל תעשי לו.

 

כדי שחיי הנישואין יצליחו - ותמיד, יש לתכנן אותם. כשבונים בית, {לא רוחני, גשמי פיזי, בונים בניין בית} לא בונים אותו ככה צ'להבלה בלי לתכנן, אין דבר כזה, צריך אדריכל! צריך לחשוב כל דבר, איפה צריך לעמוד, מה צריך לעשות? אווווווו כמה תכנונים, ורק אחר כך אחרי שבנינו - מתחילים למלא אותו, בתכולה, לשביעות רצוננו, בית לא נבנה בצורה "ספונטנית".

 

בלאו הכי גם את הבית הרוחני שלנו את השלום-בית שלנו, אנחנו צריכים לשבת ולתכנן ביחד.

 

דבר נוסף: אל תצפה מאשתך שאתה תקבל ממנה כמו שקבלת מאמא שלך ללא תמורה. אמא שלך נתנה לך הכל ללא תמורה, היא לא חיפשה לקבל ממך כלום, היא נתנה לך ודאגה והעניקה לך בגלל שהיא אמא שלך. אז אל תצפה שאשתך תמשיך להעניק לך כשאתה בכלל לא מכיר לה טובה.

 

ההורים שלך נתנו לך בלי תנאים, ואפילו שהכעסת אותם, אז צריך לזכור שאשתך בתחילת הנישואין בשנים הראשונות, היא עדיין לא אמא שלך, אבל לאחר כמה שנים -היא תבין שאתה הבן המגודל בבית, והיא תרצה להתייחס אלך גם כן כאחד הילדים. אבל בשנים הראשונות יש התמודדויות בין הבעל לאישה באופן טבעי.

 

ולכן ברגע שאתה לא יודע להכיר טובה על כל מה שהיא עושה - אל תצפה לקבל, היא תעניק.

 

רבותי! יש שאומרים שיש דבר כזה שנקרא "אהבה ממבט ראשון", מה הם לא יודעים? שהתוצאה ממבט ראשון היא שנאה ממבט שני.

 

כפי שלמדנו בשיעורים פה, זה לא אהבה ממבט ראשון זה "תאווה" ממבט ראשון, על אהבה? צריך עבודה! צריך בנייה, צריך תכנון, זה לא דברים פשוטים.

 

תראו, בתקופה לפני הנישואין כמה השקענו באהבה? כדי שנהיה אהובים ונאהבים.

 

כמה דיברנו בנועם אחד לשני, אה! זוכרים את התקופה הזאת? איזה יופי. איך התייחסנו זה לזה בכבוד, לא סתם כבוד, כבוד גדול!.

 

איך התלבשנו בצורה נאה לכבוד השני.

 

איך השקענו מחשבה לקרב את בן הזוג אלינו לעתיד לבוא.

 

איך שנמצא חן בעניו.

 

התעניינו; מה בן הזוג אוהב ? - כדי לרצות אותו.

 

זוכרים או לא זוכרים?

 

ככה צריך להמשיך אחרי הנישואין אותו דבר זה לא נגמר.

 

זה לא "כבשנו את היעד" זהו! "מעכשיו נגמר". לא! לא. כל החיים ככה זה צריך להיות. לא להפסיק לרגע.

 

לסיום נאמר כך:

 

הצפייה שיאהבו אותי בלי שאני ישקיע ביצירת האהבה - היא צפיית שווא.

 

עוד פעם: הצפייה שיאהבו אותי בלי שאני ישקיע ביצירת האהבה  - צפיית שווא.

 

יש לבסס ולהרחיב את הקשר הרגשי בינינו- בהתמדה. כל הזמן כל הזמן עד מאה ועשרים.

 

כמו שאמרנו נתנו דוגמא בשיעור הקודם מאברהם אבינו, בגיל מאה והקב"ה עדיין עושה פעולה כדי לחבב את שרה בעיני אברהם.

 

כל הזמן לעבוד על הנושא הזה.

 

השם יזכה את כולנו שנזכה להיות אוהבים ונאהבים.

 

ברוכים תהיו! חזקים וברוכים.

 

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".