שלום בית וחינוך ילדים - ו | הרב אורי יצחק

בעזר השי"ת ברוכים הבאים! שבוע טוב!! 

ובכן נתחיל במילי דבדיחותא כפי שאנו רגילים, יותר נכון כמו שאני רגיל.

יש גמרא שאומרת: ש"שלושה (3) אנשים לא רואים פני גיהנם;

א. מי שיש לו בעיות מעיים, הוא כבר רואה את גיהנם פה.

ב. מי שהרשויות רודפות אחריו.

ג. ומי שיש לו בעלי חובות שרודפים אחריו.

ד. ואומרת שם הגמרא: גם מי שיש לו אשה רעה - גם הוא לא רואה פני גיהנם.

נשאלת השאלה: מה זה אשה רעה? מה ההגדרה? מה זה אשה רעה?

18. מילתא דבדיחותא?

אז סיפרתי על זה מעשה: היה איזה מישהו שהיה בשיעור ושמע שהרב אומר את הדרשה הזאת: 'שמי שיש לו אשה רעה - לא רואה פני גיהנם!' עכשיו הוא היה חתן טרי, אז הוא הלך לאשתו

ואמר לה: "תגידי, את אוהבת אותי?"

אמרה לו: "בטח"

אז אמר לה: "אז תהי אשה רעה"

מסתכלת עליו "מה קרה לך?"

אז הוא סיפר לה: "כך וכך המעשה הייתי בשיעור הרב אמר: 'שמי שיש לו אשה רעה - לא רואה פני גיהנם!' ואת יודעת כמה אני מפחד מגיהנם, אז אם באמת אכפת לך ממני - תדאגי שאני לא יראה פני גיהנם תהיי פה אשה רעה".

אמרה לו: "אבל אני לא יכולה! אני אוהבת אותך"

אמר לה: "אדרבה! אם את אוהבת אותי ודואגת לי אז תהיי אשה רעה כי זה מה שאני מבקש"

אמרה לו: "טוב, אני אשתדל". היא השתדלה אבל היא לא מצליחה להיות אשה רעה, תכל'ס התגרש ממנה. 

הלך לשדכן סיפר לו את המעשה,

אמר: "אני מחפש אשה רעה אבל 'עם פוליסת ביטוח'"

אומר לו: "יש לי פה אשה רעה בשבילך עם אחריות לכל החיים, גם לעוה"ב"

אומר לו: "בכבוד! תביא" טוב, השתדך אתה, ביום הראשון (1) מחכה לאקשן – כלום! 'כל כוחותינו חזרו בשלום' יום למחרת (2) כלום הכל בסדר, יום השלישי (3) היא משתפרת וביום הרביעי (4) עוד יותר משתפרת, בקיצור, משהו פה...

אמר: "אולי יש פה איזה אמבוש איזה משהו מלכודת?" – לא! זה מיום ליום משתפר,

הוא מתקשר לשדכן, אומר: "תגיד אתה עושה ממני צחוק?"

אומר לו: "מה?"

אומר לו: "איזה אשה הבאתה לי? מיום ליום היא משתפרת היא גברה את גרושתי הקודמת"

אומר לו: "מה אתה מבלבל את המח? אין מצב!"

אומר לו: "מה זה אין מצב? אני אומר לך אתה עושה ממני צחוק?"

אומר לו: "אם זה ככה? אני חיב לבוא לראות!".

אומר לו: "תגיד רגע אני רוצה להבין, מאיפה אתה מכיר את האשה הזו?"

- "זאת היתה גרושתי"

אז הוא אומר לו: "טוב תבוא תראה".

ההוא מתישב בסלון ובאמת רואה באמת חבל על הזמן איך היא מתיחסת אליו, איך מתלבשת לכבודו, איך היא... איזה מאכלים, איזה ענינים - ואי ואי ואי ואי ההוא בשוק!

השדכן קורא לה ואומר לה: "בואי רגע בואי רגע, אני יכול לשאול אותך איזה שאלה ככה בצד?"

אומרת לו: "כן"

- "את השתבשת מה קרה לך? אני כששידכתי לך אותו אז אני אמרתי לך שהבן אדם מחפש אשה רעה, אז מה קרה נהיית כזאת אשה טובה?"

אמרה לו: "למה אתה חושב שאני אתן לו את הג"ע ככה?!"

- זו אשה רעה.

אשה רעה היא זאת המונעת מבעלה את הג"ע. אשה שמעכבת את בעלה ברוחניות ומעכבת אותו מהג"ע - זו אשה רעה. כי היא מאבדת את התכלית שלה.

אשה טובה - היא אשה שדואגת שבעלה יקבל ג"ע מקום ראשון ביציע!!

אתם יודעים, הרבה פעמים בין זוגות יש מחלוקות, יש חלילה מריבות, ואתם יודעים מה מענין? זה מה שקורה בהלויה, אה? אחרי מאה עשרים (120) או שבעים (70) או חמשים (50) או כל אחד כמה שהקציבו לו, אתה רואה את בן הזוג או בת הזוג הולכים בהלויה:

- "הוא היה ככה, הוא היה... היא היתה ככה היא היתה..."

- הלו!! הלו! את זה הם רצו לשמוע כשהיו חיים, למה לא אמרתם את זה כשהם היו חיים? רק אחרי שמתים כולם יושבים ב'שבעה', מספרים סיפורים,

- "מה הוא היה, מה היא היתה"

- למה בחיים לא פרגנתם? לא סיפרתם סיפורים?!

19. מילתא דבדיחותא?

זה מזכיר לי בדיחה: שהיה איזה מישהו בהלויה של אשתו 

והוא צועק: "נשארתי לבד!! נשארתי לבד! נשארתי לבד".

מתקרבים לבית עלמין הטורים עולים: "נשארתי לבד!! נשארתי לבד! נשארתי"...

נכנסו לתוך הבית עלמין: צרחות!! "נשארתי לבד!!!" בקיצור צרחות!

איך שהוא קצת נרגע הוא הסתובב הוא רואה שבאמת נשאר לבד כולם ברחו, לא יכלו לסבול את הצרחות שלו את הצעקות אז הלכו נשאר לבד.

איך שהוא ראה שהוא נשאר לבד – התחיל (לשיר): "נשארתי לבד! נשארתי לבד!! נשארתי לבד!!!" {בריקוד ובמחול} 

- זה רק בבדיחות...:)

"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם";

אתם זוכרים שדברנו על הענין של "האהבה" שהאדם ככל שהוא נותן יותר - הוא אוהב יותר! ואמרנו, גם שבלי קשר לזה, אדם לא אוהב להישאר חיב, בלאו הכי אם הוא קיבל הוא נהיה "בעל חוב"  ורוצה להחזיר! נכון? אבל לא בשביל זה אנחנו צריכים לתת נכון?

אז בא אלי איזה מישהו ואומר לי: 'תשמע, אני נותן ונותן ונותן כבר כמה חודשים, עושה את מה שאתה אומר - ולא רואה תוצאות!'

אמרתי לו: "ניכר מדברך שאתה נותן על מנת לקבל, כי אתה מחפש תוצאות. למה זה דומה?

לאותו אחד שאמר לרב: "שכל מי שבורח מן הכבוד - הכבוד רודף אחריו! וכל מי שרודף אחר הכבוד - הכבוד בורח ממנו!!" (מסילת ישרים פרק יא, ע"פ עירובין יג:)

אז אמרתי לו: 'ניכר מדברך שאתה מחפש את זה, מחפש את התוצאה, אתה רק משחק אתה בכאילו, עכשיו מה הבעיה עם זה שבורח מהכבוד ומחפש שהכבוד יבוא אחריו?

שכל פעם הוא אחרי כמה זמן מסתובב לבדוק: אם הכבוד בא אחריו? עכשיו איך שהוא מסתובב לבדוק אם הכבוד בא אחריו - בורח ממנו.

אמרתי לו: "אותו דבר: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז יט)  מי מכיר אותך יותר טוב מאשתך? היא יודעת בדיוק מתי אתה אמיתי ומתי אתה מחריט, אז כשאתה עושה משהו שלא אמיתי - היא מרגישה. כשאתה עושה מעשה אגואיסטי - היא מרגישה. וכשזה משהו באמת לשם שמים - היא מרגישה! יש לה 'בִּינָה יְתֵירָה' (נדה מה:) ואז אם היא מרגישה, זה לא מחיב אותה, כי אמרנו מתי זה מחיב? כשאני מרגיש שהבן אדם עשה לי ג'סטה לשם שמים באמת, אמיתי, אז נוצר אצלי חוב, אבל אם זה ענין של; 'תן וקח' אז זה 'תן וקח' זה לא יוצר את החוק.

אז אמרנו: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" פַּנים זה אותיות פְּנים, פנים מעידות על הפנימיות לכן יש "חוכמת הפרצוף" אז הפנים מעידות על הפנימיות של הבן אדם, אז אתה מרגיש על הבן אדם: מתי הוא אתך מתי הוא נגדך? מתי זה אמיתי ומתי זה חַרְטה, במיוחד בן זוג או בת זוג שחיה אתך כל כך הרבה שנים, את כל הניואנסים בקמטי הפנים היא כבר יודעת וכל תזוזה הכי קטנה בדיוק מה זה משדר, אייייי...

יש "מדרש פליאה" נפלא על זה!

מה זה "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם"?

אומר "מדרש פליאה": ולמה לא כְּיַּיִן?

אז הוא אומר בגלל הוא'ו היתרה.

שמעתם?

"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" איפה יש פה ו'? למה לא כְּיַּיִן? איפה יש פה ו' על מה מדבר "מדרש פליאה"? אלא מה?

איך כותבים "מים"? עכשיו יש ענין "תוכו כברו" מה זה "תוכו כברו"? הפנימיות שלו כמו החיצוניות שלו, "תוכו כברו" באותיות יש את החיצוניות ואת הפנימיות, יש מה שנקרא: מילוי אותיות, אז איך כותבים "מים"? מ י ם, איך כותבים מ'= מ מ, אז זה מ' וזה מ' אותו מספר "תוכו כברו" חיצוניות כפנימיות, איך כותבים י'? יו'ד ו'ו דל'ת, יו'ד זה עשר (10) והמילוי שלו זה ו' ד' = 10 "תוכו כברו". וה-ם האחרונה אותו דבר ם+ם "תוכו כברו". יוצא שהאותיות "מים" מסמלות את ה: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" כשהלב משדר מלב אל לב - כמו הפנים לפנים, אז הפנימיות כמו החיצוניות, זה טוב ב"מים".

ולמה לא כְּיַּיִן? כי איך כותבים יין? יו'ד יו'ד נו'ן, יו'ד אמרנו: יו'ד בחוץ ודל'ת בפנים בסדר זה שווה גם היו'ד השניה, אבל אין כותבים נ'ון? נו'ן ושם הוא'ו מיותרת, אז חז"ל לא נתנו את הדוגמא של היין, בגלל שזה לא מתאים בדיוק, למים לטקסט לתוכן של "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" לכן דוקא לדוגמא של המים - ולא של היין! שמעתם?

ועל זה שואלים שאלה חזקה! תחזיקו חזק!!

למה כתוב: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם"? הרי במים יש בעיה, המים יכולים להיות עכורים, כשאתה מסתכל על המים בנהר ויש טיפת רוח אז המים ככה בגלים, אתה לא רואה בדיוק, למה חז"ל לא כתבו כַּמַּרְאַה! הרי בתורה יש לנו כבר את הענין של המראות נכון? אז תן דוגמא של מראה בן אדם מסתכל מה משתקף מולו? הוא בעצמו, "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים" אז למה לא אמרו כמראה? אתם יודעים למה?

תקשיבו טוב! אי אי אי... כמה זה חזק!!

כי כדי להסתכל במראה מסתכלים קדימה, כדי להסתכל במים - חיבים להתכופף. אתה לא יכול להסתכל במים קדימה... כדי להסתכל במים חיבים להתכופף, באמת שהלב ישדר! צריך להתכופף, אם לא - מה תשדר? גאוה!

אה? אתם נראים לי המומים פה הערב אני לא יודע מה קרה אתכם...:)

24 תכשיטים לאשה!

האם ידעתם שיש ענין לקנות לרבנית שלכם 24 תכשיטים? כן, כן אבו כמונות (לא להתקמצן) להתחיל לשחרר מותק,

(שואלים: דוקא בשידור חי?

הרב: דוקא היום בשידור חי! אי אפשר לחתוך... אה?...:)

כמו שבתורה יש עשרים וארבעה (24) ספרים, התורה מקושטת בעשרים וארבעה (24) ספרים - האשה צריך לקשט אותה בעשרים וארבעה (24) תכשיטים.

אז מישהו אמר לי: "מה מכה אחת (1)?"

אמרתי לו: "לא, תפרוס את זה על כל החיים. אבל היות ואתה לא יודע כמה תחיה – אז כדאי שתספיק מהר"...:)

תכשיטים, זה לא אומר עכשיו שרשראות עובי חצי מטר, אלא, פה גורמט, פה עגילים, פה טבעת, פה ענינים. וב"ה יש לכם כל כך הרבה הזדמנויות, ימי הולדת, ימי נישואין. אתם יודעים כמה אנשים אפילו לא זוכרים את ימי הולדת של אשתו ואת יום הנישואין? יש כאלה שמשתדלים לשכוח...

אמנם נאמר: "יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה" (בראשית מ כ) כן, אבל אתה יודע מה מענין? שהיום הולדת מוזכר גם ביום ההולדת של עם ישראל! ["וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ" (יחזקאל טז ד)] כי הרי זה היה ביציאת מצרים, כשיצאו ישראל ממצרים אז הוזכר הענין של יום הולדת, כי אז נולד עם ישראל! ואתה יודע שפרעה זה ענין של קשיות עורף "כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף" (שמות לד ב) אתה לא תברח! בקיצור, אז צריך למצוא סיבה למסיבה, לא חיב להיות יום הולדת ולא חיב להיות יום נישואין, זה גם יכול להיות איזה מסיבת פיוס שאתה רוצה לפייס את אשתך על מעשה לא טוב שעשית חלילה. לא חסר סיבות! בכלל לא, למה לא לשמח אותה? והרי זה מה שמשמח אותה!

חז"ל כותבים: שמה הדבר שמשמח את האשה? – תכשיטים!

אז למה לא לקנות לה? - בגדים חדשים! זה משמח את האשה, למה לא לשמח אותה? מה הבעיה?

אז היה מישהו שאמר לי: "היא משמחת את עצמה" זה טוב מאוד, אבל זה עדין לא המצוה שלך, המצוה שלך: לשמח אותה, זה שיש לך אשה שמחה שיודעת לשמח את עצמה - זה הכל טוב ויפה, אבל מה עם החלק שלך? לך יש ציווי: "וְשִׂמַּח" [כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח" (דברים כד ה)] אז כמובן הכל בגדר האפשרות, מה שיש לך אפשרות,

אבל קודם כל תדעו לכם: מה שחשוב זה שבת הזוג תראה; שאכפת לך! מיום הנישואין ומיום הולדת, שזה יהיה רשום בלוח שנה שלך. 

כן, דרך אגב לא צריך לעשות לה הפתעה ביום הולדת או ביום הנישואין, 

אפשר לשאול אותה גם שבוע לפני כן: "את זוכרת שיש לנו יום הנישואין, את זוכרת שיש לך יום הולדת, מה את רוצה שאני אשמח אותך?" 

גם זה אופציה, לא תמיד חיב להיות יום הולדת, אֶה מסיבות הפתעה. כן, אבל מה אתה פה משדר? שאכפת לך ממנה, שאתה חושב עליה, זה עושה לאשה יותר מכל דבר אחר, אז למה לא לשמח אותה, בשביל מה התחתנו? זה התכלית.

עוד כתוב: שאם יש לך אפשרות ולאשתך קשה, יש הרבה שלא יודעים את זה - אתה צריך להביא לה 'עוזרת בית', יש לה ארבעה-חמשה-ששה-שבעה (4-5-6-7-) ילדים ואתך ביחד - זה סיפור לגדל אותך! אז לפעמים אין לה כוחות, אין לה אפשרות לפעול, אז מי שאין לו אפשרות כספית - פטור, שיעזור הוא בעצמו!!

שלא יעמוד מהצד יגיד: "זה הג'וב שלה, זה התפקיד שלה! מה זה קשור אלי?!'

כתוב על "חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ: "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג ה) אז להבדיל! אשתך!!

- אבל לא! כתוב: "עָזֹב תַּעֲזֹב"... לא כתוב 'לעזור' כתוב: "עָזֹב" - ה' ירחם!!

אז צריך לעזור לאשה, אתה יודע שקשה לה, מבקשת ממך עזרה, מה הענין?

אם זה היה איזה מישהו חבר מהכולל מבקש ממך: 'עזרה? מצוה! חסד!' ואשתך לא מצוה?! לא חסד?! – היא לפני כולם!

מהי האינדיקציה לדעת אם אתה צדיק או לא?

בא נשמע מה אשתך אומרת עליך? לפי זה נדע איפה אתה עומד.

להתרגל להחמיא;

דבר נוסף: שצריך להתרגל כי זה קשה לנו, צריך להתרגל להחמיא, לשבח את האשה, על כל דבר שהיא עושה, להודות, זה לא דבר ברור מאליו. 

כשהכינה אוכל - "תודה! איזה יופי, איזה אוכל איזה זה"...

כשעשתה משהו - "אשרַיִךְ!"

מה הבעיה? יש כאלה שמפחדים: "אם אני יודע אולי זה... אז היא יכולה לטפס עלי בהמשך"

איזה מושגים?! מה זה? מלחמת כוחות?! מי מנצח?! בשביל זה התחתנתם?! מי יצא צודק?

הסבר או תירוץ?

מה הבעיה? לנו תמיד יש 'הסברים', אבל לאחרים זה תירוצים, מה זאת אומרת? עכשיו אם אשתך שברה צלחת, הבן שלך שבר צלחת, אתה רואה את הבן אדם כועס! מה אתה עושה?

- "מה? אתה לא רואה!".

וכשלך נשבר צלחת?

- "אַה, כפרת עוונות!"

למה אתה לא צועק על עצמך: "היי! אתה לא רואה?!"

פעם אמרתי: תראו מה זה, לפני החתונה איך המשודך את הכל הוא עושה בתנועות סיבוביות! נכון? עכשיו אם הוא הלך עם המשודכת ברחוב והיא פתאום נקעה את הרגל או נפלה, אז אתה רואה אותו עומד לידה והוא לא יכול לגעת בה,

אז הוא אומר לה: "נשמה! מה קרה? אני אזמין אמבולנס? הכל בסדר, את רוצה כוס מים להרגע?" אתה רואה אותו ככה... כמו שצריך להיות.

אחרי (שלושים) 30 שנה שהוא נשוי אתה הלכו ברחוב, נקעה את הרגל!

הוא אומר לה: "מה, את לא רואה איפה את הולכת?! את לא רואה איפה את הולכת?! תסתכלי פה!! מה, את לא רואה שיש פה...!!"

20. מילתא דבדיחותא?

מזכיר לי בדיחה: שז'וז'ו התקשר ל"מגן דוד"

אז הוא אומר להם: "הלו, זה מגן דוד?"!

אז הפקידה שמה, ברידה יש לה זמן, אז היא אומרת: "כן בבקשה"

אז הוא אומר לה: "מהר-מהר מהר תשלחו אמבולנס לרחוב צ'ירניחובסקי בתל אביב אשתי התעלפה מהר-מהר!"

אז היא אומרת לו: "אדוני! תן לי בקשה פרטים"

אז הוא אומר לה: "מה פרטים? היא התעלפה! תשלחי לה כבר את האמבולנס!"

אז היא אומרת: "לא שמעתי את שם הרחוב תן לי בקשה את שם הרחוב"

אז הוא אומר לה: "צ'ירניחובסקי!!"

אז היא אומרת לו: "אתה יכול בבקשה לאיית לי את שם הרחוב?"

הוא אומר לה: "לא צריך! תבואו לרחוב הרצל אני אגרור אותה לשמה!!"

עד שהוא יאיית - היא כבר תמות.

לדון לכף זכות;

אז כשלנו קורה משהו - אנחנו יודעים להסביר את עצמנו! אה? אבל אלה שעושים את אותו דבר בדיוק – 'הם לא בסדר'... 

כמה חשוב ללמוד: שאדם צריך להרגיל את עצמו כל הזמן – 'לדון לכף זכות!'  לדון לכף זכות, לדון לכף זכות, לא תרגיל את עצמך - לא תיישם. כל הזמן לחשוב מחשבות חיוביות, לא להסתכל על השחור, להסתכל על הלבן כמו שאתה מסתכל על עצמך.

אפילו שהאדם כלפי עצמו הוא גם כן ביקורתי, אבל הוא תמיד יודע לעגל פינות אצלו ש... יש לו את כל התירוצים 'שערי תירוצים לא ננעלו' אבל מענין: כשיש לו טענה כלפי מישהו אחר - הוא כבר אין לו תירוצים?! פה הוא מסתכל על החובה, למה? למה להיות קטגור? תתרגל להיות סנגור! ובמיוחד אצל אשתך, אצל בת הזוג שלך, מה, אתה מחפש לקטרג עליה?!

ואותו דבר תראו אצל אשה, כשיושבים בחדר ויש ריח לא נעים 

אז היא אומרת: "מה זה הריח הזה הלא נעים?" 

בסוף מתברר לה שהבן שלה לכלך בטיטול, אחרי שתי (2) דקות כשהיא מחליפה לו, אתה רואה אותה אומרת: "איזה מותק! איזה חמוד, חמוד שלי ריח ניחוח" 

מה קרה? הריח הלא נעים הפך לריח ניחוח?! כי זה הבן שלה אז זה כבר הפך להיות ל'ריח ניחוח!' כל מה שקשור אלינו אנחנו מסתכלים על זה – שזה הכל בסדר אפילו דבר ז'יפה – 'הכל בסדר! בושם...' אבל אם זה בא ממקור אחר... – ה' ירחם!

אדם שבדרך כלל לא יודע לדון לכף זכות ולא מרגיל את עצמו, באופן טבעי מה הוא הופך להיות? קוּטֶר, וכי יש מישהו שיכול לסבול קוטרים? אדם שכל הזמן מקטר, כל הזמן ביקורת-ביקורת ביקורת, בן הזוג או בת הזוג מה, הוא יכול לסבול? כמה אפשר להחזיק? היום יש לזה ביטוי "חופרת, חופר..." - "כמה אתה חופר / חופרת?" זה ביטוי כאילו לביטוי הקיטורים, דרך אגב; המילה "חופרת" הביאו את זה מתימנית, התימנים קוראים לזה: מנחדד, "מה אתה מנחדד כל הזמן?" חופר...

תייר או מרגל?

בפרשת "שְׁלַח לְךָ" (במדבר יג ב) מסופר שמשה רבנו שולח שנים עשר (12) תיירים: "לָתוּר אֶת הָאָרֶץ" (במדבר יג טז) לא כתוב שמה ששלח מרגלים, הוא שלח תיירים, "לָתוּר" תראו שמה: "וְיָתֻרוּ", "וַיָּתֻרוּ", "מִתּוּר" (פסוקים: ב, כא, כה) הכל לתור. הוא שלח שנים עשר תיירים וחזרו לו: שני (2) תיירים ועשרה (10) מרגלים, התיירים - זה יְהוֹשֻׁעַ וכלב וכל השאר - מרגלים.

מה ההבדל בין תייר למרגל? מה ההבדל? לשניהם יש מצלמות, השאלה: מה אתה מצלם; התייר מה מצלם? את הדברים היפים! את הנופים את הענינים, ראיתם פעם שתייר מצלם את הידית השבורה במלון? או את הברז הדולף במלון? ראיתם תייר כזה שמצלם? – לא! למה לא? 

כי הוא רוצה לחזור לארץ ולספר לכולם: "איך היה! ואיזה כיף היה, איך נהנינו!".

אבל בסוף הוא אומר: "אבל אין כמו הארץ!" אם הוא אמיתי...

והמרגל? המרגל אתה רואה אותו הולך מצלם איפה הפתחים הסדקים הענינים השבורים וכו'...

השי"ת ישתבח ויעלה שמו, נתן לנו את העינים שלנו בשביל שנדע לצלם את הטוב, להיות תיירים, תלמד לחיות בעוה"ז כמו תייר: תחפש את הדברים הטובים! כשתגיע אחר כך לקב"ה:

ואז תגיד לו: "איזה יופי היה בעולם! איך נהניתי מהשליחות, איזה עולם בראת, איזה...." וכו'.

מה, אתה רוצה להגיע לבורא עולם אחרי השליחות ולהגיד לו: "איפה שלחת אותי? איזה בלאגן!"???

באנו לעוה"ז להיות תיירים, לא באנו להיות מרגלים, תסתכל על כל דבר בצורה חיובית, מה אתה מחפש לך כל הזמן: ביקורת-ביקורת ביקורת-ביקורת ביקורת...

אני לא אומר שלא צריך לבקר, אבל אם זה כל הזמן - זה מטריד! כי קשה לעמוד מול זה, משחררים מידי פעם לחצים.

התוכחה של הצדיקים;

אנחנו רואים שגדולי עולם! צדיקים, את התוכחה שלהם מתי אמרו? - בסוף חייהם! משה רבנו, יעקב אבינו , למה הם לא הוכיחו כל הזמן את הילדים שלהם?! למה הם לא ביקרו אותם כל הזמן? משום שעדיף מביקורת זה לקרב ולקרב.

שמאל דוחה וימין מקרבת;

חז"ל הקדושים אומרים: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת' (סנהדרין קז:) למה ככה? משום ששמאל היא היד החלשה, כשאתה דוחה - תדחה חלש, כשאתה מקרב - תקרב חזק! אז ימין - מקרבת שמאל – דוחה.

אתם יודעים מה אמר על זה הרב אהרן שטיינמן זצ"ל? הוא אמר: שבדור שלנו; ימין - מקרבת ושמאל - מקרבת.

שמעתם? בדור שלנו לא לדחות! רק לקרב ולקרב.

אני זוכר שפעם לפני למעלה משלושים וחמש (35) שנה, ממש בסמינרים הראשונים של "ערכים" היה סמינר והיתה משפחה שרצתה להרשם לסמינר והמלון היה מלא! תפוסה מלאה לא היה מקום, אז התנצלו לפניהם

ואמרו: ש'ירשמו אותם לסמינר הבא. בתאריך של עריכת הסמינר' נגיד סתם דוגמא, נאמר הסמינר היה מיום שני עד שבת, 

אז ביום שלישי של אותו סמינר - המשפחה הזו כולה נהרגה בתאונת דרכים, כולם נהרגו!

מאז הסמינרים קבלו על עצמם: שלא דוחים שום משפחה! אם משפחה שרוצים לבוא לסמינר ואין מקום - שוכרים עוד בית מלון, זה וואחד אחריות! שמעתם? זה סיפור שאני זוכר מאז אותם שנים עוד.

זה מה שאני אומר לכם: 'ימין מקרבת ושמאל מקרבת'. אנחנו בדור שצריכים 'לסגור חשבונות' ואין לנו עוד הרבה זמן, הגאולה מתקרבת בצעדי ענק לקראתנו! ואנחנו צריכים להספיק: כמה שיותר, לא רק להחזיר בתשובה אנשים אחרים, אלא לחזור בתשובה בעצמנו קודם כל והחזרה בתשובה שלנו - זה קודם כל עבודת המידות.

אם אתה תניח תפילין מהודרות וגם רבנו תם ואתה לא תתנהג כיאות לרעייתך ואתה לא תכבד את ההורים ואתה לא תעשה את כל מה שצריך לעשות בבין אדם לחבירו - אז מה עשינו?! ואתה תחמיר בכל מיני חומרות ואתה לא מקיים את ה-אל'ף בי'ת נכון כמו שצריך - אז מה עשינו?!

קודם כל צריך לעשות את מה שצריך לעשות, תשאיר את החומרות - לסוף, אבל תעשה קודם כל מה שצריך לעשות ואת האל'ף בי'ת - קודם כל לפני הכל! זה;

א. השלום בית,

ב. כיבוד הורים,

ג. חינוך ילדים,

זה אל'ף בי'ת. ופה צריך עבודת המידות עצומה, כל הזמן לעבוד על עצמך!

שביתה? בשבת...

אתה רואה זוג בעלי תשובה, מתווכח עם אשתו, רב, לא משנה על מה, עכשיו בגלל שהוא רב אתה - הוא עושה לה ברוגז (צ'לבה), פרצופים כועסים לא מדברים, בסדר אפשר כמה שעות, משחק אותה כאילו פגוע, אבל אם אתה רואה את הבן אדם נשאר במיטה, שוכב במיטה – ברוגז! לא קם לתפילה, לא מניח תפילין, לא נוטל ידים, לא שום דבר! למה? - הוא פגוע, נשאר במיטה.

"(שו הדא) מה אתה עושה? בסדר, יש לך ויכוח עם אשתך אתה פגוע מאשתך, מה זה קשור לתורה ומצוות שלך?! מה זה קשור לחשבון שלך עם בורא עולם? אֶה אתה כבר לא עֶבד ה' עכשיו? וכי אתה אדון לעצמך?! מה, לא הבנתי את הקטע?"

- "לא, הוא עצבני!"

אתה רואה! על זה כתוב: 'כׇּל הַכּוֹעֵס - כׇּל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ!' (נדרים כב.) 'כָּל הַכּוֹעֵס - כְּאִלּוּ עוֹבֵד ע"ז!' (רמב"ם דעות ב ג) מה זה קשור אחד לשני?!

- "רגע, אבל איך היא תראה שאני פגוע? רק כשאני בשביתה!"

אבוס עינק, שביתה - זה בשבת! זה לא יום רגיל, ביום רגיל צריכים; לעבוד, לעשות מה שצריך לעשות, עובדים את ה', בשבת - זה משהו אחר אתה יכול לתמרן ככה איזה שעתים שלוש (2-3) לשון בגללה, למצוא לך 'סיבה למסיבה', אבל מה הולך פה?!

אני נותן לכם רק דוגמאות שאנשים יודעים את מה שצריך לעשות ויצה"ע תוקף את הבן אדם ומשבית אותו! וכל זה בגלל מה? - מידות. כי הוא יודע מה צריך לעשות הוא עושה בדרך כלל, אבל בענין של המידות - הוא יכול לאבד הכל, הוא יכול לאבד הכל!

 וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?"

לפני כמה זמן התקשרה אלי איזה מישהי שבעלה מרביץ לה;

- "אתה יכול לעשות לי שלום בית?"

אמרתי לה: "לא! תתגרשי. פשוט, אם הוא מגיע למצב כזה שהוא מרים יד עליך: "רשע!" עד שנחזיר אותו בתשובה"...

אל'ק 'שלום בית', איפה הגעת? אתה נורמאלי? להרים יד על אשתך?

אם משה רבנו עליו השלום אמר כשהוא ראה את אותו אחד אמר לו: "לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ" (שמות ב יג)? לא אמר לו לָמָּה הכתה! בלשון עבר אלא "לָמָּה תַכֶּה?" בלשון עתיד! זאת אומרת שהוא עוד לא הכה והוא רק הרים את היד, הוא עוד לא הוריד! - כבר נקרא: "רָשָׁע!" "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה?" זה אדם זר, אז את אשתך? הרי אתה ואשתך זה אחד, אז מה אתה מרביץ לעצמך? אתה צריך פסיכיאטר.

אמר לי מישהו: "רגע ואם מרביצה לי?"

הוא ציפה שאני יגיד לו: "תחזיר".

- אז מה הקשר?!

זה כמו שהילד שלו בא מהבית הספר והביא פתק ובפתק כתוב: שהוא הרביץ לילד אחר בכיתה,

אז מה עושה האב? - ה' ירחם! מרביץ לילד שלו 

אומר לו: "אני לא מרשה להרביץ לאף אחד!"

ומה אתה עושה עכשיו?! הוא לא מרשה להרביץ והוא מרביץ!? אז מה זה?

בחיים צריך הרבה סבלנות-סבלנות וסובלנות,

את מי להרגיע? את שרה או נועה;

אספר לכם סיפור יפה! שממחיש את זה:

איזה מישהי הולכת לסוּפֶּר, עכשיו יש את העגלות של הסופר, יש מושב לילדים שמה נכון? אז יושבת שם הילדה שלה, אז היא הולכת ככה בסופר עם הילדה ואז הם הגיעו ליד השוקולדים,

אז הילדה אומרת לאמא: "אמא! אני רוצה שוקולד, אמא! אני רוצה שוקולד"

אז היא אומרת לה: נועה! תרגעי, אני רוצה שוקולד"... בוכה וצורחת,

- "נועהל'ה תרגעי" עברה את הפס של השוקולדים נכנסה לסוכריות,

והילדה: "אמא! אז לפחות סוכריה"

היא אומרת לה: "נועה! אני מודעת לכך שאת עיפה אבל תחזיקי מעמד - אנחנו תכף מגיעות הביתה"

- והיא "נו, אמא סוכריה... סוכריה" ועושה לה פאדיחות וכולם מסתכלים וזה...

והיא אומרת לה: "נועה! תרגעי נשמה! אנחנו עוד כמה דקות מגיעים הביתה"

עוברים עכשיו ליד הבייגל'ה:

- "אמא! אז בייגלה ובייגלה!!"...

- אומרת לה: "נועה! אני יודעת: עבר עליך יום קשה אנחנו נתקלח נרגע אל תדאגי נועהל'ה שלי"

- וככה בקיצור ככה כל הסוּפֶּר, היא רק מרגיעה את נועהל'ה.

הגיעו לקופה אתם יודעים בקופה שמים שמה בכוונה את כל הלהיטים...

והילדה: "לפחות את זה! לפחות את זה את זה!!"

ואז האמא אומרת לה: "נועה! עברת את כל הניסיון של הסופר – בהצלחה! עוד שתי (2) דקות תחזיקי מעמד - ועברת את הניסיון בהצלחה מרובה!"

בקיצור, יצאה מהסופר.

איך שהיא יוצאת מהסופר, באה להכניס לרכב, רצה אחריה איזה מישהי,

ואומרת לה: "אני רוצה להגיד לך, מה זה התפעלתי ממך! תשמעי חבל על הזמן, את אשה דגולה, איך יש לך סבלנות לילדה לנועהל'ה?".

אז היא אומרת לה: "אני מצטערת להגיד לך: יש לך טעות!"

אומרת: "טעות? איזה טעות יש לי?"

- "לילדה שלי קוראים: שרהל'ה, לי קוראים נועהל'ה"...:)

אה? צריך סבלנות החיים, צריך סבלנות החיים.

(יש לכם עוד כח או שנגמר לכם? פעם הבאה תבואו בזמן והכל יהיה בסדר...:).

סיפור לפני השינה [האתרוג והתפילין];

אני אקריא לכם סיפור לפני השינה:

"לרבי יחיאל מיכל מזלוצ'וב: היו לו תפילין יקרות! שנפלו לו בירושת אביו מרבי יצחק המגיד מ... {אני לא יודע איפה, יותר מדי אותיות...} התפילין הללו היו לו יקרות מכל יקר. החסידים העשירים רצו לקנותם ממנו בכסף רב והוא, למרות שמצבו הכלכלי היה דחוק - לא אבה לשמוע ממכירה זו, אשתו הציקה לו מידי פעם למכור את התפילין לצורך פרנסתם, כי היו לו גם תפילין אחרות לתפילה, אך הוא עמד על דעתו ולא מכרן.

שנה אחת לא היו אתרוגים בנמצא והנה הגיע פרוס חד הסוכות ובזלוצ'וב אין אתרוג. בערב אחד והנה איש אחד הביא למכירה אתרוג יפה ומהודר! ודרש בעדו סכום גדול!! נמלך רבי מיכל בדעתו ומכר את התפילין של אביו ובכסף קנה את האתרוג ומיד הלך לביתו בשמחה והאתרוג בידו.

וברצונו לספר לאשתו על המציאה הגדולה שנפלה בחלקו, כדי לשתף אותה בשמחתו ולהרנין את ליבה.

אך אשתו תחת השמחה קצפה עליו מאוד ואמרה: "הכל אומרים עליך: שהנך צדיק גדול! אבל איזה צדיק אתה? קשי לב ואכזר! בני ביתך רעבים ללחם ובכל זאת את התפילין המהודרות לא מכרת, אך עתה בשביל אתרוג יפה כן מכרת התפילין?!"

מרוב בהלה נפל האתרוג ונתק הפיטם שלו ונפסל.

{דרך אגב; אני מכיר את הסיפור הזה במהדורה אחרת שמהקריזה היא נשכה את האתרוג ופסלה אותו, אולי זה היה מישהו אחר לא יודע}

בכל אופן, רבי מיכל אף הגה של תלונה לא הוציא מפיו ואף סימן של קפידה - לא הראה,

אלא עמד ואמר: "רבש"ע! תפילין - אין לי, אתרוג - כבר גם אין לי, אבל לידי כעס - לא אבוא ואת שלום ביתי - לא אפר והריני מקבל גזרותיך - באהבה".

בליל החג נתגלה לו אביו המגיד בעל התפילין וגילה לו: 'שהמעשה האחרון מאי קפידתו - עשה רושם גדול בשמים! יותר מהמעשה הראשון של קנית האתרוג במסירות נפש!!'

 אתם מבינים מה זה עבודת המידות? זה יותר גדול מלעשות מצוה גדולה וחשובה במסירות נפש, על עבודת המידות - זה הרבה יותר גדול. ובעצם בזה תלויים חיינו בעבודת המידות.

לא כמו שאומרים: "זה האופי שלי! זה אני!"

- שטויות! 

אנחנו באנו לתקן את האופי לתקן את המידות, אמנם יש לנו אופי התחלתי, יש לנו מידות ראשוניות והפרויקט של החיים שלנו זה לתקן ולשפץ את המידות הלא טובות שעדין נמצאות אצלנו.

ה' יזכה את כולנו שבעזרת ה' נזכה לעבוד את השי"ת בעבודת המידות כיאות וכיאה לבני תורה, ישתבח שמו.

שיהיה לכם שבוע טוב! ברוכים תהיו,

ומחילה אם איחרתי והטרחתי, אפשר לשמוע עוד פעם מחילה? - כולם מוחלים.

תזכו למצוות.