שלום בית וחינוך ילדים - א | הרב אורי יצחק
- - - לא מוגה! - - -
אפשר להתחיל?
שבוע טוב, ברוכים הבאים.
שבוע טוב, ברוכים הבאים.
עכשיו אני מרגיש שיש פה מישהו.
טוב,
אנחנו בעזרת השם נתחיל עכשיו בסדרה חדשה של שלום בית וחינוך ילדים.
ולא נדר.
עם השתתפות שלכם.
זה אומר, עם שאלות שלכם,
תוך כדי או בסוף, נראה לפי העניין.
נשתדל לעזור מה שאפשר לעזור
בכל העניינים שאתה בא שם.
טוב,
נתחיל
ברעיון,
ומשם נתקדם קדימה.
האלף, בית
בשלום בית זה קודם כל להבין את המהות
של החיבור בין בני הזוג.
זה נקרא סוד האהבה.
את יודעת בכלל מה זה אהבה.
אז אנחנו בדרך כלל יודעים שאהבה זה בעצם נתינה, כשאדם נותן לא על מנת לקבל.
אם אתה נותן על מנת לקבל, זה אהבת עצמך,
זה אגואיזם.
אבל התורה הקדושה מצווה אותנו לתת
לא על מנת לקבל.
זה כתוב, דרך אגב,
אומר את זה בפרשה יעקב ליוסף,
עשית עימדי חסד ואמת, כך כתוב בפסוק.
רש״י מיד על האתר כותב חסד של אמת.
שלא יישמע שזה שני דברים, חסד ואמת,
אלא חסד של אמת.
ואומר שם הרש״י שבעצם
כאשר עושים חסד
עם אדם שכבר נפטר, אז לא מצפים לגמול.
ושפתי חכמים כותב שם
שלא רק
עם המתים,
אלא כל חסד שעושים לא על מנת לקבל גמול,
הרי זה חסד של אמת.
אז אותו דבר בעניין של אהבה,
כשאני נותן לא על מנת לקבל,
אז זו אהבת הזולת.
אבל אם אני נותן בשביל לקבל,
אז מה עשינו? חזרנו לאהבת עצמי.
אדם צריך לבדוק תמיד את עצמו האם מה שאני נותן
זה באמת
לא על מנת לקבל או כן על מנת לקבל, ואז תדע אם אתה אוהב או לא.
עכשיו,
כגודל הנתינה גודל האהבה.
זה יחס ישר.
ככל שתשקיע יותר
תאהב יותר.
דוגמה, באופן טבעי
ילד
שהוא
יש לו בעיות, שצריך
הרבה יותר טיפול מילד אחר.
אוהבים פחות, אוהבים יותר.
אוהבים יותר,
למה?
כי משקיעים יותר, זה יחס ישר.
להבדיל,
אם יש לי רכב
ענתיקה טרנטה
ומכרתי אותו
נראה לפעמים שברוך השם סוף סוף הוא הצליח להתפטר ממנו.
אבל זה לא מחייב.
למה?
כי יכולה להיות מציאות שכשרכשתי רכב חדש, נגיד ב-20,000 שקל,
ובא מישהו אחרי כמה שעות ומציע לי עליו 25,000 שקל, אני עושה חשבון פשוט,
מתאים 5,000 שקל רווח בכמה דקות,
ועם ה-25,000 שקל אני קונה אותו יותר משופר.
כשאני אמכור אותו לא יהיה לי צער.
אולי יהיה לי צער, אבל
לא משהו.
מה שיכפר על זה,
שברוך השם לפחות
הולך לקנות משהו יותר טוב.
אבל רכב טרנטה שהיה אצלך 20-30 שנה,
והשקעת בו,
וקיבלת אותו מתנה מאשתך,
והחלפת לו את כל החלקים, מבפנים הכול חדש,
ובחוץ הוא נראה רק טרנטה.
אז כשאתה תרצה למכור אותו,
כי לדוגמה אתה צריך כסף ואין לך ברירה,
יהיה לך צער גדול.
למה?
כי נקשרת אליו.
ככל שהשקעתי בו יותר,
קשה לי להתפטר ממנו.
זה ברור, נכון?
זה חתיכת פח עם מנוע.
זה לא איזה משהו רוחני.
ואתה רואה שככל שאתה משקיע בו, אתה מתחבר אליו.
אז כל שכן, דבר רוחני,
כל שכן,
החצי השני של הנשמה שלך.
הרי יש הרבה שלא יודעים
שהאדם שמתחתן עם אשתו בזיווג ראשון,
אז זה בעצם חצי הנשמה שלו.
לפני שהקדוש ברוך הוא הוריד את הנשמות שלך ושל אשתך,
הייתם נשמה אחת.
הוא חילק אותה לשתיים,
הכניס את זאת פה, את זה פה,
ואתם אתם שניכם ביחד כשמתחברים חזרה, אתם אחד.
אז זו הסיבה הכי טובה בעולם שאני צריך לתת
לרעייתי יותר מכל דבר, מכל אדם אחר בעולם.
למה?
כי היא זה אני,
זאת הנשמה.
איפה אנחנו מקיימים
ואהבת לרעך כמוך כפשוטו ממש?
אנחנו לא מקיימים את זה ביום-יום כפשוטו ממש,
ואהבת לרעך כמוך.
מה זאת אומרת?
אני עכשיו הולך בדרך
ויש לי כוס תה
של מיכאל מזגלי,
שם מלא כל משאלות ליבו לטובה.
אז אני עכשיו הולך בדרך
ואני פוגש את הראל.
אז הראל אומר לי, מה שלומך, כבוד הרב? אני אומר לו, ברוך השם,
קח חצי מהכוס תה,
מזגתי לו.
למה? ואהבת רעך כמוך עם הראל.
המשכתי בדרך
ואני פוגש את הרב יוחאי.
אה? הרב יוחאי, מה שלומך? ברוך השם, הנה.
מהחצי, הבאתי לו חצי.
נשארתי ברבע.
אחרי כמה מטרים, פוגש את מיכאל.
מיכאל, מה שלומך? ברוך השם, הנה, קח.
הנה, נתתי לו מהרבע,
נשארתי בשמינית.
בקיצור, עוד כמה רעים כאלה, נהיה לי רח מאוד.
מה קרה? לא נשאר לי מה לשתות.
העלקתי הכול.
אז מה יצא?
היה ואהבת רעך, אבל איפה הכמוך?
לא נשאר מה כמוך כלום.
אז זה לא כפשוטו ממש.
אבל אצל האישה, מה כתוב?
אדם צריך לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו.
לאשתי לא נותנים חצי, יותר מחצי.
כי פשוטו ממש.
כשאתה עובר ליד קונדטוריה ואתה רואה שם עוגה שאתה ממש אוהב,
אז אתה עוצר שם, לפני שאתה מתחיל לחשוב על הדיאטה,
אתה חושב קודם כל על אשתך,
ואתה שואל את עצמך,
מה אשתי אוהבת, איזה חוגה,
אתה קונה קודם כל לאשתך ואחר כך לך.
זה נקרא,
ומכבדה יותר מגופו.
זה הפשט.
אז כשכתוב, ואהבת לרעך כמוך, מי זה רעי?
הרע הכי גדול שלי זה בעצם רעיוני.
למה היא נקראת רעייתך?
כי זה רעך האמיתי.
אז בלאו הכי,
אדם צריך להבין שזה לא פשוט כמו שאנשים ככה
חיים.
בכלל לא בכיוון.
במיוחד אלה שבאים מהעולם החילוני.
שם בכלל יש מוסכמות השם מרחם
שנטבעו בתוך הראשים שלנו.
ועכשיו להוציא את כל זה החוצה,
את כל הג'יפה,
ומחדש זה לא פשוט.
למה יש הרבה בלגן בפנים?
כל מיני מוסכמות חברתיות שבכלל לא בכיוון של יהדות, קדושה וכו'.
יש מושג כזה שנקרא שותפות לחיים.
שותפות לחיים.
זה קשקוש.
חיי נישואין בקדושה, אין שם שותפות בכלל.
אוי ואבוי אם יהיה שותפות.
שותפות זה הדבר הכי גרוע בחיי הנישואין.
כמה אתם מכירים שותפים?
בעלי עסקים, שותפים, שהחזיקו מעמד.
כמה אתם מכירים?
בודדים.
ואלה שהחזיקו מעמד נגיד עשרים שנה,
כשזה יתפוצץ, זה יתפוצץ על עשרים שנה.
יא וואלה כזה פיצוץ.
מי רוצה כזה סוג של חיים?
הרי מה הבעיה בשותפות?
שאתה כל הזמן יש לך מתח,
שאתה בודק, בודקים אחד את השני כל הזמן.
כמה הוא השקיע לעומתי,
כמה הוא ממושך מהעסק לעומתי,
כמה הוא בא בזמן לעומתי, כמה הוא מאחר, כמה הוא מוציא, כמה הוא ככה, כמה ככה. כל הזמן אחד עוקב אחרי השני ועושה השוואות.
כמה אשתו מתחרבת בעסק לעומת אשתי, כמה ככה, כמה...
כמה הילדים שלו באים, לוקחים דברים, לא רושמים, לא מדברים.
בלי סוף סיבות לבלגנים.
ריבונו של עולם לא רוצה כזה דבר אצלנו בבית, מה פתאום?
אין אצלנו שותפות,
בכלל לא.
אז מה יש אצלנו?
אצלנו יש נתינה לא על מנת לקבל,
לא תלותית.
רגע, ואם השני לא מחזיר,
אני לא נותן בשביל שהוא יחזיר?
אם אני נותן בשביל שהוא יחזיר,
חזרנו עוד פעם למה שאמרנו מקודם.
לאהבת עצמי.
אל תדבר בה, כשהוא לא מחזיר זה שם מתגלת האהבה האמיתית.
אבל זה לא טבעי, זה לא נורמלי.
בנורמליות אדם שמקבל לא יכול להיות כפוי טובה.
אלא יש לו בעיה.
פסיכולוגית, פסיכיאטרית.
אני אתן לכם דוגמה
כמה אנשים יכולים להיות עקומים.
סתם דוגמה אני אתן עכשיו שעולה לי.
דוגמה,
אישה רודפת אחרי בעלה חודש,
משגעת אותו.
שטוף כלים, שטוף כלים, שטוף כלים, נראה אותך שטוף כלים, תהיה גבר שטוף כלים.
והוא כל הזמן מתחמק.
חודש, רודפת אחריו,
לא שוטף כלים.
מוצא לה את כל הסיבות שבעולם,
עוזר לה בכל דבר.
לא מסוגל לשטוף כלים, לא סובל לשטיפת כלים.
בסדר.
אחרי חודש הצליחה לשכנע אותו.
שטף כלים.
עכשיו, הם נשואים כבר שבע שנים, בחיים שלו הוא לא שטף כלים.
חודש, היא משכנעת אותו,
היא הצליחה להביא אותו למצב שהוא שטף את הכלים.
הוא סיים לשטוף כלים.
אתה רואה את אותה אישה מגיעה לכיור,
מסתכלת על הכלים והיא אומרת לו,
ככה שוטפים?
מה הולך פה?
חודש את מנסה שישטוף כלים.
הוא כבר שטף?
למה התגובה הזאת ככה שוטפים?
במקום שתעודדי אותו, תגידי לו איזה יופי, מה אמרו?
למה?
יש פה, יש פה עניין, היא לא סתם אמרה,
היא לא טיפשה.
אתם יודעים מה הסיבה?
פתאום נפל לה האסימון
שברגע שהוא סיים לשטוף כלים
היא נהייתה חייבת לו.
אבל היא לא נהייתה חייבת לו משהו קטן,
משהו עצום.
למה שבע שנים הוא לא שטף כלים?
ואחרי חודש של מאמץ הוא שטף.
אז אתה יודע כמה היא חייבת לו עכשיו?
וואי!
איך מבטלים את זה?
את החוב?
איך קורעים את הנייר?
ביטול.
ככה שוטפים?
לא עשית כלום!
הבנתם את ההיגיון שמסתתר מאחורי זה?
אז אני שואל אתכם, הוא עוד ישטוף?
הוא לא ישטוף.
אבל היא לפחות נרגעה שפתאום נפל לה האזימון, הלו, לך תדע מה אני עכשיו צריכה לשלם.
מעדיפה לא לשלם כשלא ישטוף.
זה נקרא עיוות.
זה כשחיים על שותפות.
זה כשחיים על שמור לי, שמור לך, תן לי, תן לך.
אז יש כל מיני שיקולים מתחת לפני השטח,
ואתה רואה רק את התוצאה, ואתה לא מבין מה זה ההתנהגות הזאת.
אבל כשאתה מעמיק פנימה,
אתה מבין, זה הכל בא מעיוות.
אבל התורה מחנכת אותנו אחרת לגמרי.
לגמרי, לגמרי.
אנחנו רואים, לדוגמה, שיעקב אבינו
אומר ללבן,
בלי הודעה מוקדמת, בלי...
ישר אומר לו,
אעבודך בבידתך הקטנה שבע שנים.
אתה מסתכל על זה, זה לא ברור, זה לא מובן בכלל. איך יכול להיות שיעקב אומר דבר כזה?
יעקב אבינו,
שר התורה בעולם,
לא פסיק פומי מגרסה, כל הזמן לומד, לומד, לומד.
ככה אתה נותן שבע שנים מהחיים שלך
בשביל אישה?
איך זה יכול להיות?
שבע שנים של תורה אתה מוותר עליהם?
איך זה?
כתוב, אני חוכמה, שכנתי עורמה, צריך להיות קצת ערום, קצת מפלפל.
אתה תגיד ללבן, שמע,
אני אעבוד כמה חודשים.
והוא יגיד לך עשר שנים.
ואתה תגיד ארבע.
ובסוף תתפשרו על משהו, אבל
ככה ישר שבע?
לא הגיוני.
נכון או לא?
אתם מסכימים איתי או שאני מדבר לעצמי?
השתבח שמו.
נו.
הגאון מבין לה, דרך אגב, הוא אומר,
שפה הוא חסם את לבן.
שהוא לא יבוא לו מהכיוון
של עבד.
הרי עבד משתחרר,
נכון? אחרי שש שנים.
אז הוא חשש שהוא לא יבוא אליו אחרי שש שנים.
ויגיד לו כמו שהוא באמת אמר לו
הבנים בניי הבנות בנותיי כל מה ששלך שלי זה דין של העבד
אז לכן יעקב אמר לו שבע שנים אני עקפתי את העבד
אין פה דין עבד
לא תבוא לי אחר כך בכל מיני יציאות
הוא לא סתם אמר שבע שנים הוא יודע אם יש לו עסק
אבל מה שמפליא
שאחרי זה אנחנו רואים
שכתוב בפסוק
שהתקופה הזו
עברה לו כימים אחדים
משהו פה לא הגיוני זה הפוך מההיגיון
מה זאת אומרת עברה לו כימים אחדים
תגידו לי מי שהיה בצבא ואמור להשתחרר
אז מה הוא עושה
או מי שהיה בכלא ואמור להשתחרר מה הוא עושה
טבלת איקסים
נכון
כל יום בלוח שנה שעובר עושה איקס עבר
עבר
נכון
אז יעקב היה צריך לעשות טבלת איקסים
כדי להתחתן עם רחל
מה כתוב? בדיוק הפוך
שזה עבר לו כי ימים אחדים באהבתו אותה
איך יכול להיות?
באהבתו אותה היה צריך להיות כתוב שזה לא עבר
השעון לא זז
מה זה עבר לו כי ימים אחדים?
זה בדיוק הפוך
אלא שימו לב פה פה פה הנקודה של כל העניין
כשאני אוהב את עצמי כשאני דואג לעצמי
אז הזמן לא זז כי אני רוצה כבר להתחתן אני רוצה שלי יהיה טוב
אז כל יום שלא עובר מהר אני מבין שוואי זה לא עובר זה לא זז
אבל כשאני נתתי את השבע שנים האלו לרחל
אז זה כי ימים אחדים כי זה הכל נתינה זה לא בשביל לקבל זה בשביל לתת
אז זה עבר לו כי ימים אחדים באהבתו אותה
אתם מבינים איזה נתינה עצומה נתן יעקב בשביל רחל?
זה נתינה
אותו דבר אנחנו רואים שכתוב
יצחק כתוב
שהוא אהב את עשיו, כי ציד בפיו.
אז מה זה כי ציד בפיו?
יש פה סיבה.
למה אני אוהב אותו?
יש סיבה, כי ציד בפיו.
מה ההמשך? ורבקה אוהבת את יעקב.
בלי סיבה.
לא רק זה.
אצל רבקה זה כתוב בלשון הווה מתמשך.
אצל יעקב זה כתוב בלשון עבר.
אהב את עשיו,
כי ציד בפיו.
אבל רבקה אוהבת. למה?
אהבה שאינה תלויה בדבר,
זה אהבה.
כשזה לא תלוי בשום דבר, זה רק הנתינה עצמה,
זאת אהבה.
בורוך אותו אדוני.
אלוהינו מלאך עולם, שהכל נהיו וגורך.
אותו דבר כתוב
אצל דוד המלך,
שהוא אומר בהספד על יהונתן,
נפלאה אתה אהבתך לי מאהבת נשים.
על זה מסביר הרמח מפנו.
אומר,
לא כתוב נפלא אתה.
לא כתוב שנפלאה האהבה.
כתוב ביחד, מחובר, נפלאה אתה אהבתך לי מאהבת נשים.
זאת אומרת, זה פלא עצום,
גם ההתנהגות שלך וגם האהבה הזו
שיש לך כלפיי, אומר דוד המלך.
עכשיו,
לא כתוב מאהבת גבר לגבר
או גבר לאישה או אישה לאישה.
לא.
כתוב מאהבת נשים.
יותר מזה, אומר הרמח מפנו. לא כתוב נפלאה אתה אהבתך לי יותר מאהבת נשים.
לא כתוב ככה.
כתוב נפלאה אתה אהבתך לי מאהבת נשים.
לא כמו אותם טיפשים שהבינו את הפסוק בכיוון אחר בכלל עם כל הסטיות שלהם.
אומר הרמח מפנו,
שאומר לו דוד המלך ליונתן,
מאיפה, מה זה מ?
מא זה מאיפה?
מאיפה באה לך האהבה הזאת שאתה אוהב אותי כל כך?
איזה מין אהבה זו?
מי מוותר על מלכות
בשביל חבר שלו?
אתם שמעתם על מישהו בהיסטוריה שווית...
יותר על מלכות
לחבר שלו ככה, על פאדי,
בלי לקבל כלום?
היה דבר כזה בעולם?
היה פלא כזה?
לא היה. זה רק אצל דוד ויונתן.
ועל זה כועס עליו שאול, על בנו יונתן. הוא אומר לו, בן אהבת המרדות,
מה אתה עושה עכשיו?
אתה ככה מחלק את המלכות?
נותן את זה ככה?
מה זה?
איך אומרים, אדם שעוד רוצה לתת למישהו משהו,
אז הוא עושה אותו הסגן שלו.
אתה המלך, אז אתה עושה את רעך הטוב ואתה עושה אותו הסגן שלך.
עוזר שלך,
ממלא מקום.
פה לא, הוא אומר לו ככה.
איזה מין דבר זה?
מדהים.
אז הוא אומר לו, דוד המלך יונתן, אתה יודע מאיפה זה בא לך?
זה לא סתם ככה.
זה בא לך מאהבת נשים.
על איזה נשים הוא מדבר?
על הסבתות.
סבתא שלך, סבתא שלי.
מי זאת הסבתא של יהונתן?
רחל.
מי זאת הסבתא של דוד?
לאה.
הוא אומר לו, אתה יודע מאיפה האהבה שלך?
מהסבתא שלך.
שהיא אהבה את הסבתא שלי.
והיא ויתרה לה על יעקב אבינו בשביל שהיא לא,
שלא יהיו לה פשלות, שלא יהיו לה בושות.
נו,
בשביל דבר כזה היא ויתרה על כל הקופה.
על מה היא ויתרה?
היא ויתרה על מלוכה,
על בכורה ועל כהונה.
זה הכל עבר ללאה.
ראובן, לוי ויהודה.
זה כולם צאצאים של, בנים של לאה?
זה היה צריך להיות של רחל.
ויתרה?
העיקר שאחותה לא תתבייש.
היא אומרת, יש לך גדולה יותר מזו?
יש לך נתינה יותר גדולה מזו?
אז לכן הוא אומר לו, אתה יודע מאיפה זה בא לך? זה בגנים שלך.
זה בא מסבתא שלך.
אחרת, לא ברור הפלא הזה.
אז אנחנו רואים
שהתורה מלמדת ומחנכת אותנו
לנתינה, לנתינה אמיתית, לא בשביל לקבל.
אדם באופן טבעי הוא אגואיסט, הוא נולד אגואיסט.
אם הוא לא יהיה אגואיסט,
הוא לא יוכל לחיות.
אבל התורה מחנכת אותנו לא להיות תמח יותר מדי, תשחרר.
לא הכל בשבילך.
לכן כשאנחנו הילדים קטנים אנחנו מחנכים אותם לתת.
כל הזמן נותנים להם לתת.
אם אתה רואה שיש לך ילד בעייתי שהוא גמזון,
זה שלי, זה שלי,
תמיד
תן לו לתת.
בלי שהוא ישים לב.
תביא לו חבילה של משהו, תגיד לו,
תחלק אתה, אתה מחלק.
ברגע שאתה תרגיל אותו לחלק, הוא יתרגל לתת.
כי בעקבות הפעולות נמשכים הלבבות.
אז הנתינה זה א'-ב'.
יותר מזה,
אם אני נותן לו על מנת לקבל,
אז אין לי סיבה לכעוס
על רעייתי.
היא לא חייבת לי כלום, רק אני חייב לה.
אני צריך לתת.
אני התחתנתי,
אני חתמתי על הכתובה.
נכון?
אתם ראיתם את הווידאו של החתונה שלכם?
בדקתם שם?
תסתכלו טוב.
תסתכלו על הרבנית שלכם.
היא חתמה על משהו?
לא.
היא אמרה משהו בחופה?
לא.
היא נשבעה?
לא.
מה היא עשתה כל החופה?
כלום.
שמה את האצבע ככה,
אתה הכנסת לה את הטבעת,
שטתה קצת מהיין, התמסטלה.
זהו.
מה אתה רוצה ממנה?
מה אתה תובע ממנה?
היא הבטיחה משהו?
תסתכל, אתה בכתובה, תקרא מה כתוב, מה אתה התחייבת?
פעם אמרתי בצחוק,
למה כותבים עדיין את הכתובה בארמית?
שכתבו בעברית.
רק הבן אדם יקרא על מה הוא חותם. לא חותם!
לא חותם!
אבל זה בצחוק.
מה זה לא חותם? בטח חותם.
אבל צריך להבין מה אתה אומר בכתובה. תבין את זה.
תפנים פנימה, תראה על מה אתה התחייבת.
כי על זה אתה אמור להתחייב.
זה לא פשוט.
איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.
נשאלת השאלה, אז למה באמת רק החתן חותם?
למה היא לא חותמת?
חותמת גם.
בדיוק מהסיבה הזו,
כדי שלא יהיה שותפות.
אם היא הייתה חותמת גם על הכתובה,
או על איזשהו מסמך אצל עורך דין,
אז לא עשינו כלום.
למה? כי כל הזמן זה יהיה תלותי.
היא לא עומדת בקריטריון, אני לא עומד בקריטריון.
הרי אם תיכנסו פה לרבנות,
לא בבני ברק, ברמת גן,
אתם תראו באיזה רמה מדברים שם.
תיכנסו לרבנות, תשמעו איזה ויכוחים.
על מה הם מתווכחים?
על שטויות.
שטויות במיץ עגבניות.
אבל על מה זה מתפוצץ בסוף?
או על בגידות או על הקאות.
בסוף זה מגיע בדרך כלל לשני הדברים האלה, אחד מהם
או שניהם.
אבל ממה זה מתחיל? מקשקושים מקושקשים.
פרינציפים.
שטויות.
הכי מצחיק שהם הולכים למגשרים
וליועצי נישואין,
ומשלמים הון עתק.
משלמים. לא כמוכם פה באתם בחינם.
הם משלמים הון עתק.
אבל מה הקטע?
אתה רואה את הזוג יוצאים משם,
ואז הוא אומר לה במדרגות, לאשתו,
אמר לה,
הכל טוב ויפה, בסדר, כל מה שהוא אמר, אבל לא מתאים לי, לא נראה לי.
אז בשביל מה לכתם?
כי לוקחים אותם מלכתחילה כיועץ.
אז אני יכול לקבל את העצה שלו, אני יכול לא לקבל את העצה שלו, זה לא מחייב אותי בכלום.
אצלנו אין דבר כזה.
התורה מחייבת אותך, הרב מחייב אותך.
אם אתה לא הולך מלכתחילה
שכל מה שיאמר לך הרב אמן וקדוש,
אז חבל על הזמן להגיע בכלל.
כי הרי ברור לכולנו,
כמו שאומר הרמב״ם, כמו שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות.
זה הדבר הכי לגיטימי, שכל אחד יש לו דעה משלו.
אנחנו לא חייבים להסכים על כל דבר.
לא חייבים בכלל.
אבל מוויכוח להגיע למריבה, אוי ואבוי.
צריך לדעת לעצור באמצע.
איך עוצרים?
מה, יש דברים עקרוניים?
הבעיה שכל דבר הופך להיות עקרוני.
אבל בוא נגיד באמת דבר עקרוני. לדוגמה,
אתה רוצה שהילד ילמד בתלמוד תורה הזה, ואשתך אומרת חס ושלום.
רק בתלמוד תורה הזה לדוגמה, בסדר
זה שיטות שונות, אני יודע מה, זה חסידי, זה ליטאי, אני יודע מה, כל מיני עניינים,
בסדר, כל אחד והעניינים שלו.
טוב, אז עכשיו מה נעשה?
כל אחד עומד בתקיפות בדעתו?
מה נעשה עכשיו?
פשוט,
ברגע שיש עשה לך רב,
נסתלק מן הספק.
שני בני זוג חייבים שיהיה להם רב מההתחלה,
שכל מה שיגיד להם אמן וקדוש.
לא הרב של הבעל,
לא הרבנית של האישה,
רב אחד שהם קבעו אותו, שמה שהוא יגיד זה מה אנחנו עושים.
זה גם לא חייב להיות הרב שפוסק להם הלכות בכל מיני עניינים, זה יכול להיות רב מיוחד לעניין של השלום בית,
שמה שהוא יגיד זה מה אנחנו עושים. החלטנו.
למה דווקא הוא? כי מישהו צריך להחליט.
אז פעם אני אכלתי אותה פעם,
מי אכלה אותה? לא משנה, אבל
צריך להמשיך לזרום.
כי הרי אנחנו שנינו מבינים
שזכותה לחשוב אחרת ממני.
פשוט.
אבל מה נעשה עכשיו? צריך להחליט מה עושים.
אז אם לא הגענו לעמק השווה לבד,
יש רב.
פעם סיפרתי איך זוג יכול להגיע
לרבנות.
להתגרש.
משטויות.
איך?
זוג אחרי הנישואין
הלכו לקנות ריהוט.
טוב, הולכים לקנות ריהוט,
נכנסים לחנות,
ואז פתאום הוא שומע את האישה ואומרת
דוד בוא תראה איזה יופי.
זו הספה שחלמתי עליה כל החיים שלי.
הוא מתקרב, נהיה לו שחור בעיניים.
מה?
הוא רואה ספה
בצבע שחור סקאי.
מסתכל על זה, הוא אומר,
זה יהיה בבית שלי בסלון?
חבל לך על הזמן.
לא יקום ולא יהיה.
שחור?
בסלון?
באיזה טעם יש לך?
לא, זה אתה לא מבין, זה היום הסטייל, זה היום הככה.
לא מעניין אותי, אני אין אצלי שחור.
טוב, הוא מסתובב קצת בחנות,
ואז הוא רואה ספה ככה.
הייתה רגילה.
אמרה, הנה, זה, זה מתאים לי דווקא.
זה, זה, איזה טעם יש לך.
מה זה הספה הזאת? מה זה? זלטיזכן זה.
קיצור, עכשיו הם מתחילים להתווכח ביניהם בחנות.
והאישה אומרת לו,
שמע, תשמע,
ממילא את הריהוט, זה אבא שלי קונה.
משפחה שלך לא הביאו לה כלום.
זה אבא שלי קונה את הריהוט.
אז הם הצ'קים שלי, אז אני קונה את הסקאי, אני, לא מעניין אותי.
קיצור,
הוא אומר להם, את קונה את הסקאי, אני לא נכנס הביתה.
הם רק התאזנו לו.
איי ואיי ואיי.
אתם מבינים?
קיצור, הם מתווכחים, הוא רואה שהוא לא הולך לו,
אז הוא מנסה לחבוד לה על הרגש.
מה הוא אומר לה?
את יודעת מה?
תעשי מה את רוצה, אני לא מתאים לי.
ויצא מהחנות.
יצא החוצה, מחשן סיגריה בחוץ, השם מרחם,
והיא
נתנה את הצ'קים, סיכמה וזה.
טוב, נסעו.
הוא לא שואל אותה אפילו מה היא עשתה.
הוא מצפה
שהיא הבינה את הרמז שלו.
כי גודל הציפיות,
גודל האכזבות.
הלכו הביתה,
והנה, נוגשים בדלת, מגיע הסבל, סבלים,
עם הספה השחורה.
טוב, הסבלים הלכו, הוא יושב בפינת האוכל,
הוא אומר לאשתו,
איזה טעם מנחוס יש לך?
אז אשתו אומרת לו, למה הטעם שלך יותר טוב בטח?
אבל למה את חייבת לענות לי כל הזמן?
בדיוק יצאת כמו אימא שלך,
כל הזמן את חייבת לענות.
למה אימא שלך יותר טובה בטח?
בקיצור, אימא שלך, אימא שלו, אימא שלנו.
היא התחילה לבכות, לקחה את הפקלח שלה, הלכה לאימא שלה.
הלכה לאימא.
טוב,
הגיעה לבית של אימא שלה,
ואז אימא שלה שואלת אותה,
מה קרה שבאת?
אמרתי לה, לא, עברתי פה, אז נכנסתי ככה.
לנוח.
אמרתי לה, אה, יפה.
ולמה העיניים שלך אדומות?
אמרתי לו, לא, אני חושבת, יש לי דלקת.
אמרתי לה, אלי, אלי, אלי, תעבדי עליי.
תגידי לי,
הוא רב איתך? הוא יורם עלייך ידיים?
את בהיריון?
איי, וואי, וואי, וואי.
אז היא אומרת לה, לא, מה פתאום?
הוא אמר לך אימא, הוא נשמה, את מכירה אותו, וזה
בסדר, הוא נשמה, אבל לפעמים ככה משחרר מילים לא במקום
כן, נכון, לפעמים הוא מגזים, וזה
נו, אז מה הוא אמר לך?
לא, לא אמר זה, אבל מה שהוא פגע בי יותר זה שהוא אמר עלייך ככה וככה
אמר עליי?
למה, מה אני עשיתי לו?
מה הוא מכניס אותי?
למה הוא צריך להגיד עליי?
לא, אימא, את יודעת, זה כשאנשים עצבניים מדברים שטויות.
כן, נכון,
בסדר.
ואז אתה רואה אותה ניגשת לטלפון, מחגגת לאימא שלו.
הלו?
בשעודה.
שלום.
מדברת ורדה. כן, אימא שלי, כן, כן.
מה שלומך? כן.
שמעת מה הבן שלך אמר עליי?
אמר עליי ככה וככה. זה יפה ככה?
ככה הוא צריך לדבר עליי?
ואז האימא אמרת, לא, חס ושלום, אני לא מבינה אותו.
איך הוא אומר דבר כזה עלייך? דווקא אישה
טובה וכו' וכו' וכו'.
היא אמרת, כן.
ואנחנו הבאנו הכול.
הבאנו את הזה, אנחנו הבאנו לו פרח.
אך פרח שנבל.
הבאנו פרח.
עשינו הכול.
מה אתם הבאתם? אתם לא הבאתם כלום.
ואז האימא שלו אומרת,
נכון, אנחנו, קצת קשה לנו וזה, ולא יכולנו.
נכון,
צודקת.
אבל את יודעת, גם הבת שלך לא בסדר.
אני שמעתי מהבן שלי כמה פעמים מה היא אמרה עליי, אבל עוד לא אמרתי לך את זה אף פעם.
אבל אם את כבר פותחת,
אז אני אגיד לך מה היא אמרה עליי הבת שלך הזאת.
וואי וואי וואי וואי וואי.
ושיחת הטלפון הזאת מסתיימת בטריקת טלפונים.
כאן נגמר פרק א',
ועתה מתחיל פרק ב'.
עובר שעות, עובר ימים, ומחכים שהבחור ייצור קשר.
והוא פרינציפ לא מתקשר.
והיא נשארת עכשיו אצל אמא שלה.
והנה נכנס לסרט עכשיו
גיבור חדש.
מי זה?
אח שלה הגדול.
בא אח שלה הגדול,
ואומר לה,
מה העניינים, שושי?
הכל בסדר?
מה שמעתי?
כלומר, מה שמעת?
שמעתי ככה וככה, אמר ככה וככה, נכון?
כן, לא בדיוק. אל תגידי לי לא בדיוק. אמר או לא אמר?
אמר, אבל...
אל תגידי לי אבל,
מה זה הדבר הזה שכל שני וחמישי את באה לאימא?
מה זה?
מה רק התחתנתם לא מזמן? מה קרה?
זה לא הולך ככה.
צריכה להחליט או כן או לא.
אי אפשר ככה? מה זה? יו-יו?
מה את לא מבינה שאת מצערת את אימא ואת אבא?
מה זה הדבר הזה?
או שתסתדרי איתו אצלך בבית
או שתחתחי
אבל מה זה? הולכת, חוזרת, הולכת, באה?
מה זה הדבר הזה?
זה לא הולך ככה.
צריכה להחליט.
עכשיו הכניס את הבחורה עוד יותר לפלונטר.
היא לא יודעת מה לעשות.
אבל היא אוהבת אותו.
אז בסדר, אז רבים, מתווכחים.
מה זה אומר שהיא לא אוהבת אותו?
אוהבת אותו.
והנה נכנסת עכשיו
לסרט
עוד גיבורה.
מי זו?
השכנה.
נכנסת השכנה של האימא.
היא אומרת, שלום, מה שלומכם? הכל בסדר? כן, ברוך השם.
מה שמעתי?
מה שמעת?
שמעתי שיש לך בעיות עם זה?
מאיפה את שמעת?
אני שומעת הכל.
אוזניים לכותל.
אני שומעת הכל, מותיק.
מה את אומרת? כן, כן.
תשמעי לי,
תפתחי לו תיק.
לא משנה איזה תיק.
תיק במס הכנסה, תיק במשטרה, תיק לגירושין, תיק לשלום בית.
העיקר תפתחי לו תיק, תעשי לו מזוודה.
תשמעי לי, אני מנוסה.
למה? היא גרושה שלוש פעמים כבר.
היא מנוסה.
תשמעי לי.
נו, מה אתם אומרים?
עכשיו באיזה פלונטר נמצאת הבחורה הזו?
ונגיד, עכשיו שהיה איזה קשר והם רוצים לחזור.
לך תחזור עכשיו.
אתה צריך עכשיו לתפור את כל המשפחות ואת כל האחים.
איזה בלאגן.
וגם אם יחזרו,
אתה תראה כל הזמן האחים הדואגים והאחיות הדואגות וההורים הדואגים
רק
בלאגן אחת גדול.
רבותיי,
בענייני שלום בית לא מערבים, לא משפחה, לא חברים, לא שכנים,
לא אף אחד.
אתה רוצה לסבך את עצמך? תעשה את זה.
אין דבר כזה.
רק פוסק אחד, הוא מחליט בינינו, זהו.
ברגע שהחלטנו ככה
פתרנו את כל הבעיות.
אז את אותה סיטואציה נעשה עכשיו עם פתרון.
אותו זוג,
יש להם רב.
לפני שהם התחתנו הם החליטו שהרב שלהם
זה רב פלוני שכל מה שאנחנו לא מגיעים להם הקשה והוא יחליט.
והם נכנסו לחנות
והאישה מצא חן בעיניה סקאי השחור והתחיל הוויכוח
ואז הבעל או האישה אומרים רגע רגע רגע בוא נתקשר לרב נראה מה הוא אומר.
מקשרים לרב
אומרים לו סליחה כבוד הרב שאנחנו מפריעים לך אפשר לשאול שאלה? כן.
מה השאלה?
אנחנו נמצאים בחנות של ריהוט.
אשתי רוצה לקנות
ספה מפחידה שחור סקאי
ואני לא מסכים בשום פנים ואופן.
מה עושים כבוד הרב?
מה יגיד לו הרב?
פשוט.
זאת תשמע, מי נמצא בבית רוב הזמן?
אשתי.
יופי.
אז תן לה לקנות את הספה עם מסקאי השחור.
וכשאתה בא הביתה,
לכבודך היא תשים תמיד את הכיסוי,
את הצבע שאתה אוהב.
בסדר?
סגרנו עניין?
אתה יוצא מהבית, היא מוציאה את הכיסוי.
הסתדרנו?
תודה כבוד הרב.
פתרנו את הבעיה.
מסובך?
לא מסובך.
איך הרב היה יצליח להביא כזה תוצאת צ'יק צ'אק?
לרב אין דוקטור פרינציפ.
לבני הזוג יש דוקטור פרינציפ. מרגע שהם נכנסו לעקרונות הם כבר לא מחפשים פתרונות.
הם מחפשים לצאת צודקים.
באמת,
הם היו יכולים גם לבד להגיע לפתרון.
אולי אפילו פתרון אחר.
הם היו יכולים לפתור את הבעיה.
רק הם לא חיפשו פתרון, הם חיפשו לצאת במילה שלהם.
מרגע שאדם רוצה לצאת במילה שלו,
פה מתחילה בעיה קשה.
בסדר?
אתם איתי? הלו, אני בדיום?
הכל בסדר?
באחד השיעורים כאן, אני חושב שסיפרתי את הסיפור הזה.
אני אספר לכם את הסיפור הזה שוב כי הוא קשור לעניין.
הסיפור הזה ממחיש
מה זו אהבה אמיתית שאני ראיתי במו עיניי.
איך אומרים ביידיש? Love story.
סיפור אהבה אמיתי שאני ראיתי במו עיניי
וחוויתי אותו ככה בלייב.
איפה זה היה?
זה היה בסמינר של ערכים
לפני בערך 25 שנה לפחות.
וקראו למקום שם כפר סיטרים
מול כלא שש.
חיפה שם, זה כלא שש או כלא ארבע? כלא שש, לא?
כלא שש. ושם
נתנו לי לתת את השיחה הראשונה של הסמינר.
והיה בית כנסת, לפחות
פי שלוש מהבית כנסת הזה,
ללא גוזמה.
וישבו שם לפחות 300 איש.
ואני מתחיל את השיחה.
לא עובר ממש דקות ספורות.
ופתאום מישהו נכנס
מאחריי,
נעמד לידי
ומתחיל לקלל,
אבל מה זה לקלל?
קללות עסיסיות מזעזעות.
אני מסתכל עליו ככה, ואני לא מבין מאיפה העמב״ם הזה נחת.
מאיפה הוא בא?
לאן הוא שייך?
הוא שייך לאנשים שבאו לסמינר,
לאנשים המקומיים פה,
לצוות.
מי זה? אני לא מכיר אותו.
הוא מקלל.
ואני מסתכל ואני לא מבין מה הולך פה. את מי הוא מקלל בכלל?
גם זה לא היה ברור.
קללות.
עכשיו, כולם, אני רואה אותם בהלם.
ואני בהלם, ואני אומר לו,
מה הקטע שלך, אחי?
מה, מי נגד מי?
לא מבין.
והוא ממשיך.
יורד!
טוב, תרגע, אבו סיינה, תגיד על מה מדובר, שנדע איך להתייחס אליך.
עכשיו, אתה לא יודע מה לעשות.
מה, לבקש להוציא אותו? מה עושים?
אתה מנסה קודם כל להבין איפה אנחנו נמצאים.
ואז, תוך כדי, בלי לקללות שלו,
התחלנו לאט-לאט להבין
שאשתו חזרה בתשובה.
ויש לה חברות מבני ברק שמחזקות אותה.
והוא לא מתאים לו הקטע.
אז הוא בא איתה לפה לסמינר,
אבל לא מתאים לו.
בסדר, הבנו.
עכשיו אני...
אני מקלל אותה?
מקלל אותה ואת כל הדתיים ואת כל אלה.
את מי לא?
קיצור,
אני ברוב חוכמתי
כששאלתי אותו שאלה שמה זה התחרטתי על השאלה הזאת, השם ירחם.
הייתה לי כל כך כוונה טובה, אבל מה יצא מזה השם ירחם?
אני פשוט בגלל שרציתי שזה להבין יותר לעומק
איפה אנחנו עומדים,
אז אמרתי לו, לא הבנתי, אשתך נמצאת פה בכלל.
איזה טעות.
מה הוא עושה?
הוא מצביע עליה ואומר הנה היא! וממשיך עכשיו לקלל כשהיד מופנית כלפיה ועכשיו כל העיניים של ה-299 אנשים עליה.
עכשיו אתה רואה אותה
מחליפה צבעים, אדומה, צהובה, ירוקה, לבנה, זה, כל הצבעים.
ואתה לא יודע מה לעשות, אתה מרחם עליה, אתה אומר השם מרחם,
קרע אותה לגזרים.
פתאום היא קמה?
והיא יצאה החוצה.
אני אומר לכם, איך שהיא יצאה החוצה, אתה שמעת אנחת רווחה
מכל אלה שישבו שם, במיוחד הנשים.
אתה שמעת, אההה, מסכנה.
גמר עליה, גמר.
טוב,
איך שהיא יצאה, אז ניסינו קצת להרגיע אותו וזה, ואמרנו, תשמע, זה לא שיחה פרטית עכשיו.
אתה אחר כך תשב פה עם האנשים, תדבר וזה, ועכשיו זו הרצאה,
זה מפריע לכל הציבור, וזה, מנסים להסביר לו בעדינות שלא ייפגע ולא יהיה סתם כעסים.
תוך כדי כך שאנחנו מנסים ככה להרגיע אשתו חוזרת, נכנסה.
אני חשבתי שהיא באה עם הארוך.
לא,
היא באה עם כוס תה.
עכשיו הוא עומד פה ואני עומד פה.
היא באה ככה בין שנינו עם הכוס תה, ואני שומע אותה.
היא אומרת לו,
איציק,
קח,
תשתה, תירגע, אתה יודע שאסור לך להתעצבן,
זה מזיק לך.
קח, נתנה לו את הכוס תה
וחזרה לשבת במקום.
אני מסתכל עליה ככה, מסתכל עליה, מסתכל עליה.
מה, זה סרט מבוים?
מה הולך פה?
אני הייתי בשוק, אני מסתכל עליה.
מה, הביאה לו כוס תה?
אני לא מדבר, אבל זה מה שעובר לי בראש.
היא הביאה לו כוס תה.
אתם יודעים מה זה אומר?
אתם מכירים את האימהות האלה שהולכות ברחוב,
והילד שלהם עושה להם סקנדל באמצע הרחוב, עושה להם אוחת פדיחה?
ילד כזה קטן, בן שלוש, ארבע,
לא יודע מה שרוצה, לא יודע מה, רוצה ארטיק, לא יודע מה הוא רוצה,
ואתה רואה אותו צוחק ומתפרח ומרביץ לה ואיזה,
ומשתולל ככה באמצע הכביש.
ראיתם פעם סיטואציה כזאת?
יש כאלה דברים לפעמים, נכון?
ומה אתה רואה?
אתה מסתכל על האימא, מה אתה רואה את האימא אומרת?
די נשמה, בוא, בוא, אני אקרא את זה. בוא, תיזהר, זה כביש, אל תעשה שטויות, אתה מתקרב יותר מדי לכביש?
זאת אומרת,
האימא לא חושבת על הפדיחה, על מה שהוא חושה לה, על מה שהוא הכה אותה.
לא, לא. על מה היא חושבת?
שלא יאונה לו רק.
שלא יקרה לו משהו, חס ושלום.
נכון?
זו אימא רגילה, טבעית, אוהבת.
נכון? היא חושבת עליו.
היא לא חושבת עליה.
אותו דבר אתה ראית אצל האישה הזו.
היא לא חשבה על עצמה בכלל באותו רגע שהוא יורה בה.
הבן אדם יורה!
היא לא חושבת עליה.
היא חושבת על הבריאות שלו.
הולכת לדאוג לו לתה!
וואי, וואי, וואי, וואי, וואי.
אתם יודעים מה קרה? באותו רגע
קם לי איזה ג'לוב אחד, חילוני.
זה סמינר, זה רק התחלת הסמינר.
קם לי חילוני ענק.
קרוב לשתי מטר בסוף ה...
בשורות האחרונות קם לי אחד,
צועק לי, כבוד הרב!
אני יכול להגיד גם כן פה משהו?
אמרתי לו, אני יכול להגיד לך לא?
אז הוא אומר לי,
אני מוכן להתחלף עם הטמבל הזה!
שמעתם?
כי כל הציבור שהיו שם הבינו
תשמע, הוא זכה בווחד יעלו,
היא באמת אוהבת אותו.
כי היא חושבת עליו,
היא לא חושבת על עצמה.
זה אהבה אמיתי? איפה אתה רואה דברים כאלה?
הבנתם על מה אני מדבר?
ואנחנו...
בבית
על כל חרטן נפגעים
נפגעים צ'ילבה,
פרוגז,
לא מדברים.
הבן אדם יורה בה,
מה לא עוזר לה? פדיעות של...
היא לא רואה אף אחד ממילימטר, היא רואה את בעלה
שהוא עכשיו במצוקה והיא צריכה לעזור לו
כשהוא מנסר.
זה סיפור אהבה אמיתי.
האמת, אני לא יודע מה קרה איתם מאז.
כי אחרי אותה הרצאה
אני המשכתי בדרכי.
אבל הסיפור הזה לא עוזב אותי מאז.
לא עוזב אותי.
איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.
חזל אומרים,
אהבה מקלקלת את השורה.
אדם שבאמת אוהב
הוא לא רואה כלום.
הוא רואה רק את האובייקט שהוא צריך לתת לו.
איפה רואים את זה בדרך כלל?
בין אימהות לילדים.
אתם יודעים שאבא אוהב פחות
את הילדים מהאימא.
אתם יודעים את זה?
תראו, אצל האבא כתוב,
בן
חכם ישמח אב.
האבא שמח בילדים שלו.
אבל האהבה שלו זה לא כמו של האימא.
למה? מי יכול להגיד לי למה?
אז מה?
אז יש לה פור של השקעה של תשעה חודשים.
ולא סתם תשעה חודשים.
זה תשעה חודשים של מטען חורג.
אתם יודעים, מספרים על שני רוסים שנסעו ברכב אחרי משאית.
אז רוסי אחד אומר לשני, תתרחק, תתרחק.
הוא אומר לו, למה?
הוא אומר לו, אתה לא רואה? כתוב מטען חורג.
אז זה יכול לחרוג אותך.
אז תשעה חודשים,
מטען חורג.
וכאבים, ופחדים, וחרדות, ודאגות.
לא פשוט.
אפשר לדבר על תופעות לוואי.
ואחרי זה מגיע השלב של הלידה,
שזה ממש מסירות נפש.
זה מסירות נפש ממש.
אז איך היא לא תאהב את הילד?
איך שהוא יוצא לאוויר העולם, היא כבר אוהבת אותו.
האבא עוד לא.
אין לו סיבה לאהוב, הוא עוד לא מבין מה זה בכלל.
למה, מה הוא השקיע?
אחרי שהוא יקום בלילה, ייתן לו קצת דייסה,
זה, יעשה פה, ינחנח אותו פה, ינחנח אותו שם,
עכשיו הוא מתחיל לאהוב. למה? הוא מתחיל להשקיע.
אבל לאישה יש לה וואחד פור.
אז זה שוב חוזר לעניין.
כגודל ההשקעה,
גודל האהבה,
יחס ישר.
אני לא מרגיש חיבור.
כן, הוא פשוט.
נכון.
אבל זה לא קשור לילד.
לסבול את האישה בהיריון זה גם השקעה של הגבר,
אבל זה לא קשור לילד.
אדרבה, זה צריך לחבר אותך יותר לאישה.
רבותיי, מה אנחנו שווים בלי האישה?
תכל'ס.
מה אדם שווה בלי אישה?
הגמרא אומרת,
אדם בלא אישה שרוי.
בלא תורה, בלא שמחה, בלא ברכה, בלא, בלא, בלא. יש שם שבח, שבח בלא.
כולך בלה בלה בלה אחת גדול.
בלא, בלא, בלא, בלא, בלא.
הגמרא אומרת, אתה פלג גופה.
לא פלג של מכונית.
פלג חצי.
אתה חצי גוף.
מה עם החצי השני?
מה אתה יכול לעשות בלי החצי שני?
מה אתה שווה?
אמרתי פעם,
מה זה עזר כנגדו?
אז ידוע שעזר, מה שאומרים חז'ל, זכה, עזר לא זכה, כנגדו.
אבל אמרתי בסייעתא דשמיא,
עוד דבר חשוב
שרמוס פה.
כשאתה הולך לעשות מצוות,
תפקיד האישה להיות עזר.
כשאתה רוצה לעשות עבירות, היא צריכה להיות כנגדו.
זו אישה טובה.
שהיא מושכת בחוטים ומכוונת אותך,
אתה לא תלך ל...
כל דברים לא צריך שלא צריך.
זה אישה טובה.
אז מה אתה כועס עליה כשהיא מונעת אותך מלעשות דברים שלא צריך?
הפוך,
תהיה מרוצה.
אחרי כל מה שדיברנו,
אני עכשיו אתקיל אתכם,
לסיום.
מי יכול להגיד לי,
אני הולך לשאול אתכם את השאלה
הכי קשה,
שאלה הכי קשה שאתה יכול לשאול גבר.
תכינו את עצמכם.
מי יכול להגיד לי
למה הוא אוהב את אשתו?
אני עובר לשאלה הבאה.
מי מתנדב
להגיד למה הוא אוהב את אשתו?
עכשיו יש לי בקשה אליכם.
אל תענו לי בסיסמאות
ולא בציטטות מהתורה.
תענה לי על אשתך.
למה אתה אוהב אותה, את אשתך?
למה אתה אוהב אותה?
אל תגידו לי כי הצד השני שלי והיא ככה ועצם מחצמיי ובשר מבשרי.
עזוב.
תגיד לי למה אתה אוהב אותה.
אבל רבי אבא איתי, אבל זה זה הרגיל, אבל הכל יותר מגוון.
הבנתי.
הלאה.
מי עוד יכול להגיד למה הוא אוהב את אשתו?
אתה אומר אותו דבר?
יש מישהו שיכול לפרט יותר קצת?
דוגמה אחת לפחות לתת?
לא, אני רוצה שמישהו אחר.
לא, לא, עוד.
עוד אחד, מישהו אחר. אתם שניכם כבר אמרתם עוד מישהו.
שיהיה בחוט המשולש.
מישהו אמר אותו בדיוק ההפך.
רגע, רגע. קודם כל, מי עוד? יש פה עוד מישהו שיכול להגיד משהו?
אתם לא אוהבים את האישה?
שתדעו לכם
הנשים הולכות לראות את הסרט הזה
ולהגיד, לא יכלת להגיד משהו עליי?
אמרנו משלימה זה סיסמה
עזוב
תגיד לי מה, תפרט לי, תכלס
למה אתה אוהב אותה?
מה?
מי אמר?
דומה למה שאתה צריך זאת אומרת היא אפילו לא
הגיעה למה שאתה צריך היא רק דומה
זה כבר בעיה
אבל אני מבקש פירוט
דוגמה אחת של פירוט
טוב רבותיי אני מצטער להגיד לכם שאני הולך הביתה
כי אף אחד מכם לא הבין את ההרצאה
כל מה שדיברתי טחנתי מים סתם חבל על הזמן
אני מתחיל מההתחלה ערב טוב, ברוכים הבאים
כן
ובכן גם אתה מדבר בסיסמאות אבל בואו נראה, אתה צודק אבל אתה מדבר עדיין בסיסמאות
הרב לא שאל, הרב לא שאל, אני שאלתי למה אתה אוהב את אשתך
ואתה ענית לי למה אתה אוהב את עצמך
כי מה שענית לי היא עושה הכל בשבילי
זאת אומרת
איפה הפואנטה?
למה אני לא אוהב אותה?
כי זה בשבילי
זה אהבת עצמי
אז לא הבנתם את כל מה שדיברנו כל הערב
לפני כשלושים שנה
הייתי בחוג בית בנתניה
ושם לא שאלתי, לא נתתי שיחה ואחר כך שאלתי את השאלה הזו
אני פתחתי את החוג בית עם השאלה הזו
מי יכול לומר לי למה הוא אוהב את בן הזוג שלו?
כמובן שהגברים לא ענו
והייתה שם אישה אחת
שהיממה אותי
היא נתנה תשובה מדויקת
ואמיתית
לא חרטא
אתה רואה שזה אמיתי, תכף תראו למה
ומאז אותו חוג בית נתתי הרבה הרצאות בנושא שלום בית בארץ במשך שנים רבות
עוד לא שמעתי אף אחד שענה כמותה
קיצור לא הרבה מבינים מה זה אהבה
מה היא ענתה?
היא הסתכלה עליי בתמיהה
והיא אומרת לי
מה זאת אומרת למה אני אוהבת את בעלי?
אני מכבסת לו
אני מבשלת לו
אני דואגת לו
ככה אני מצטט מילה במילה עם אותה צורת התבטאות שלה
טבעי
שימו לב כל התשובה שלה הייתה לא לא לא לא לי
ישר התחבר לה
שלמה היא אוהבת אותו כי היא
דואגת לו ונותנת לו
בלי סיסמאות
בפשטות יענת זה זרם
פשוט
את הבאג הזה אנחנו צריכים לעקור מהמוח יש לנו במוח באג
שאנחנו באופן טבעי אוהבים את עצמנו ולמה
כי מאז שאנחנו קטנים
אימא שלנו היקרה אבא שלנו היקר כל הזמן דאגו לנו
ונתנו לנו ונתנו לנו אז התרגלנו לקבל
ועכשיו שהתחתנו
אז ציירנו את האישה הטובה שלנו
כתחליף של אימא שתמשיך לתת לנו
לא נכון
לא ככה צריך להיות
זה שהיא תיתן זה בלי קשר
אבל זה לא מה שאני צריך לצפות ולחשוב
לכן אנחנו מחנכים את הילדים שלנו כמו שאמרתי מקטנות לתת לתת לתת לא רק לקבל לתת לתת לתת כי כשאתה תתחתן אם לא תהיה רגיל לתת אתה לא תוכל לתת לאשתך
כי הכל יהיה מותנה
יש לכם שמונה שניות לשאול שאלות
אמרו לי שבעשר וחצי אני צריך לסיים
אז נשאיר את השאלות לפעם הבאה נתתי לכם קצת חומר למחשבה
יש לכם שבוע שלם לפתח את התמונות ולעבד את הנתונים
ושבוע הבא תבואו עם ככה עם שאלות
ונתקדם הלאה בעזרת השם יתברך
אני מקווה שלא בזבזתי לכם את הזמן
שבוע טוב