בס"ד שלום בית וחינוך ילדים חלק יד' הרב אורי יצחק 28-06-2019

ערב טוב! ברוכים הבאים!

אחרי הפסקה של תקופה מסוימת אנחנו ממשיכים בעזרת השם בסדרה של שלום בית.

מי שאוהב את בן זוגו את בת זוגו באופן טבעי מתעניין מה חסר לו כדי שיוכל להשלים אותו.

יש מי שמציב לעצמו אתגר ואינו מצליח לעמוד בזה, לדוגמא; מחליט לעבור לטלפון "כשר", אבל כשהוא פוגש את החבר שלו שיש לו מכשיר "טמא", אז הוא משתמש באותו מכשיר - לא עומד בניסיון.

אותו דבר לגבי אדם שמעשן סיגריות, אז הוא החליט להפסיק לעשן, ועכשיו פוגש חברים שמעשנים

 אז הוא אומר לו: "תן לי סיגריה".

כנ"ל בשתיה חריפה, כנ"ל באכילה - כשאדם מחליט לעשות דיאטה.

מה קורה לאדם שאינו עומד בניסיון?

שיש ירידת ערך עצמו בעיניו, כבר מעריך את עצמו אחרת, נחלש. הדבר הזה יכול לגרום שיש לו תחושה שבן הזוג שלה, בת הזוג שלו - לא אוהב אותו. לא מעריך אותו, כי הוא יודע שהוא לו עומד בקריטריון,

מעניין!

כשאתה שואל את בת הזוג אם זה כך?

מתברר שהיא אוהבת אותו יותר ממה שהוא חושב. מין אשליה פנימית שלו בגלל שהוא מעריך את עצמו פחות ממה שצריך.

עכשיו, לכל אדם יש חולשות דחפים, עליות ירידות. בן זוג אמיתי או בת זוג אמתית, מעריכים את הדברים החיוביים שבך, ואדרבא! בן זוג חכם משלים את מחסוריו של בת הזוג או להיפך, ועל ידי ההשלמה הזו מתרבה האהבה.

במסכת "פסחים" כתוב: "לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו". וכן אמר רבי ישמעאל: "לעולם יספר אדם בלשון נקיה".

אז צריך שבני הזוג ידברו ביניהם בלשון נקיה ולא בגסות, וכן תנועות גוף צנועות, שהרי צריך לזכור שהילדים רואים ושומעים הכל, ובהמשך מחקים את ההורים.

כשמדברים בסגנון של דיבור זול - אז באופן טבעי גם רמת השיחה יורדת אט אט. ומשם המרחק לניבול פה, הקללות, ואפילו יותר מזה - המרחק כבר קצר.

נאמר בפסוק אצל האדם הראשון: "ויפל השם אלוקים תרדמה על האדם וישן, ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה".

מה הסיבה להפלת התרדמה על האדם? מה, בגלל שזה ניתוח אז עשו לו הרדמה?

רש"י הקדוש מסביר: מה היתה הסיבה של התרדמה שלו? שאם יראה חתיכת הבשר שממנו נבראת - תתבזה עליו!".

שמעתם?

אפילו שמדובר פה באדם הראשון, ענק שבענקים מבחינה רוחנית, שכל נשמות ישראל כלולות בו, מה היה יכול לקרות אם היה רואה את החתיכת בשר הזו?

היתה מתבזה עליו!

חוה, האישה שהיא מעשה ידיו של הקב"ה, מושלמת. אבל אם היה רואה את החתיכת בשר - היה חשש שמא תתבזה.

פשששששש.

והיות והקב"ה רצה שלא תהיה לאדם דחייה מחוה, אז הוא הרדים אותו.

מזה צריך ללמוד שאם יש לאדם מום כלשהו, אז אותו אדם שיש לו את המום - צריך להשתדל לכסות אותו, כשהוא נמצא בנוכחות בן זוגו, אפילו שהם חיים כבר הרבה שנים ביחד, והוא מכיר את המום שבו, אבל בכל אופן צריך להיות חכם, להעלים את המום לכסות אותו כמה שיותר כמה שאפשר.

אחת הדוגמאות: שיניים תותבות, כשאתה מוציא את השיניים תותבות מהפה מול - יכול ליצור דחיה! יכול ליצור גועל.

דוגמה אחרת: חיטוט באף, לא עושים את זה ליד בן הזוג, הרי אתה לא עושה את זה ליד אנשים, משום מה נראה שבן הזוג צריך להבין אותי, הוא מכיר אותי, אבל זה לא אומר שהוא צריך להיגעל כל פעם מחדש.

לפהק בפה פעור: צריך לראות איפה אתה צריך סתימות ואיפה אתה לא צריך סתימות? סגור את הפה, שים את היד, מה קרה!

יש כאלה בכלל משחררים גזים רעילים ליד בן הזוג. וחושבים שבן הזוג צריך להתרגל ולהבין, והם לא מבינים שהם יוצרים דחייה, וכשזה דחייה מצטברת - מגיע לשלב של הפס האדום. אז להתנהגות הזו מסוג כזו - יש השלכות לטווח ארוך, צריך להיזהר מזה.

עכשיו מצד שני: אם אתה יודע שלבן זוגך יש מום - אל תסתכל על זה, תמיד תשתדל להעלים עין, לא ראית, למה להביך את בן הזוג?

וכן נאמר בקהלת: "כי את כל מעשה, האלוקים יביא במשפט על כל נעלם". אז במסכת "חגיגה" אומר על זה רב, מה הכוונה "כי את כל מעשה, האלוקים יביא במשפט על כל נעלם"?

"זה ההורג כינה לפני חברו, ונמאס בה". הוא הורג כינה, בסך הכל הורג אותה, אבל לחברו! לא לבן זוגו, חברו! הוא גורם לו שהוא נמאס, נגעל. זה דברי רב בגמרא שם.

שמואל, חברותא שלו, מה אומר?

זה הרק, ממש – יורק - בפני חברו ונמאס בה, מגעיל אותו.

יש אנשים, רואה אותם ברחוב יורקים חופשי, יש לו ליחה – הופ! מוציא, ליד אנשים, יש אנשים? לא מעניין אותו בכלל, לא מכסה אתה  הזה, לא עושה עם זה שום... משאיר את זה ככה ברצפה, אנשים עוברים צריכים להיגעל מהגועל נפש שלו. אין טיפה טקט, אין דרך ארץ מינימלית. אז אדם ייענש על זה! - כך מבטיח שלמה המלך.

כל מי שגורם תחושת גועל נפש לזולת - עובר על "ואהבת לרעך כמוך".

אתה אוהב שמגעילים אותך? מה אתה מגעיל אחרים?

דברים נוספים שצריך לשים לב אליהם, שיכולים לגרום דחיה לבן הזוג, לבת הזוג: הזעה מרובה. יש אנשים שמזיעים בלאו - הכי יש גם ריח. אדם כזה צריך להרבות במקלחות, או בכל תכשיר אחר שיהיה ריח נעים, לא צריך להיות בשמים אבל משהו מינימלי שלא יהיה ריח שדוחה.

עכשיו צריך לדעת גם שבאופן טבעי אדם שמזיע - אז הוא כבר לא מריח את הריח של הזיעה שלו, הוא עצמו לא נגעל מהריח, אבל האחרים כן! הוא לא שם לב לזה כי הוא לא מרגיש בכלל שיש פה איזה ריח מוזר, צריך לשים לב.

יש אנשים שיש להם ריחות בפה, עקב בעיית חניכיים, בעיית שיניים, ועוד דברים אחרים שהגמרא מזכירה שמביאים לידי ריח רע. אדם צריך לשים לב לדבר הזה, צריך לצחצח שיניים, וצריך כמה פעמים ביום. יש תכשירים שעושים ריח טוב בפה, יש סוכריות מנטה, דבש וכדומה. גם צריך להיות עירני לעניין, לפעמים אתה צריך לדבר עם אדם בקרבה מסוימת לפה שלו - ואתה פשוט מקבל דחייה. אז לא צריך לחכות לאנשים שידחו מפניך. תדאג שתמיד יהיה עניין להתקרב אליך ולא להתרחק. יש אנשים אתה רואה אותם עם בגדים -  איזה ריחות, הבגדים עצמם.

דבר נוסף שדוחה: כשאדם נכנס לביתו והבית כל הזמן מבולגן, בית מבולגן; אין סדר אין ניקיון. האישה = זה הבית, אם הבית לא מסודר לא נקי - כאילו היא לא נקיה ולא מסודרת, היא עצמה. במשך הזמן זה עושה את הפעולה שלו.

כתוב: כשהמלאכים ביקרו אצל אברהם אבינו,

אז הם שאלו אותו: "איה שרה אשתך"?

תגידו, ממתי שואלים שלום נשים אחרות?

תשמעו עכשיו חידוש!.

אומר רש"י הקדוש: "למדנו; שישאל אדם באכסניה שלו, לאיש על האישה ולאישה על האיש",

שמעתם? למה? אבל זה לא צנוע!.

אומר רש"י: "יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה, הם ידעו שהיא באוהל, אז בשביל מה הם שאלו?

אלא, להודיע שצנועה היתה, כדי לחבבה על בעלה!".

למי להודיע?

גם אברהם יודע שהיא באוהל, אבל כדי שהוא יוכל להגיד: "הנה באוהל", וברגע שיגיד: "הנה! באוהל!!" - אז באותו רגע היא מתחבבת עליו.

שמעתם?

אותו דבר: זה שאשתך יודעת שאתה אוהב אותה – זה לא אומר שהיא לא רוצה לשמוע את זה. היא רוצה לשמוע את זה! כמו שאתה רוצה לשמוע את זה ממנה, והרבה.

אז כאלה שאומרים: "אם יהיה שינוי - אני יודיע לך!"...,

-         איזה שטות!. שחרר! היא רוצה לשמוע את זה, תן לה!

ככל שמתבגרים בגיל, חושבים שאין כבר צורך לפרגן, טעות חמורה, טעות חמורה! בני כמה היו אברהם ושרה? בסביבות גיל המאה, אבל בכל אופן מה אנו רואים, שהמלאכים דואגים למה? לפרגן ברמז לשרה, שתהיה חביבה עליו.

"מה, אבל הם כבר מבוגרים!"

אמרתי לכם: טעות חמורה!.

אז אם כבר הכל זורם בין בני הזוג והכל... אין להם על מה להתווכח בכלל, אין להם על מה לריב, הם כבר שנים ביחד, כבר כל אחד מכיר את השני יותר ממה שהוא מכיר את עצמו. תמיד יש לחפש דרכים איך לחמם את האווירה, לא לחמם בשביל מחלוקת, לחמם בחום של אהבה, של חביבות.

נאמר בחז"ל: כמדומני שלמה המלך אומר את זה, "משוכבת חיקך שמור פתחי פיך" מאשתך - תדע לשמור את הפה.

מה הכוונה?

באבות דרבי נתן נאמר: "בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגים בו כבוד, מזלזלים בו. או שערער עם חברו, היה לו מריבה עם החבר שלו היה לו אקשן.

אל ילך ויאמר לאשתו, "כך וכך ערערתי עם חברי" רבתי אתו היה בלגן זה פה שם, כך וכך אמר לי, לי וכך אמרתי לו",

לא יספר את זה!

למה?

"מפני שבוזה את עצמו, ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד - עומדת ומשחקת עליו".

ואומר על זה  רבינו עובדיה מברטנורא: "מתוך שהוא מספר לו שחבריו גינוהו וביישוהו, אף היא מבזה אותו בלבה!".

שמעתם?

אז קודם כל לספר על עצמך דברים מגונים - זה לשון הרע!, גם על עצמך אסור לספר סיפורים זה גם לשון הרע. אם אתה חושב שאתה מתנהג בענווה שאתה

-         "לא, אין לי בעיה, אני מספר על עצמי כל מיני דברים"

 הדבר הזה יכול לגרום לזלזול של בת הזוג כלפיך, ועל זה אמרו "משוכבת חיקך - שמור פתחי פיך".

אז נכון שיש עניין לפעמים לשחרר מועקות לבן הזוג, ולהודות בטעויות, אבל כשאדם מגנה את עצמו יותר מדי - אז בן הזוג יכול להשתכנע שאתה באמת כזה, כאשר אתה לא התכוונת להגיד לו שזו האישיות שלך, רק על דברים מסוימים רצית להתוודות, אבל התוצאה יכולה להיות אחרת לגמרי!. אז צריך לחשוב טוב: מי זה בן הזוג מי שאת בת הזוג, והאם הם יודעים לקבל את הדברים כמו שצריך לקבל, או שמא יכול להיות לזה תוצאות חמורות,

לפעמים בן הזוג מספר דברים בגנות עצמו,

למה הוא מספר את זה?

בכוונה!, הוא מצפה שבת הזוג תשלול את זה

ותגיד: "לא! מה פתאום! אתה לא כזה, לא! שתהיה בריא..."

הוא מצפה שהיא תגיב בצורה כזו אדרבא! שתחזק אותו, מצפה שתחמיא לו.

ומה קורה עם זה?

אחרי תקופה, אם היא לא חכמה, אז היא משתמשת בסיפור שהוא סיפר לה כנגדו.

דבר נוסף: צריך לשים לב, גם אם אתה מדבר עם רעייתך בחופשיות ובאיבעיות, בכל מצב צריך להיזהר לא לפגוע ולא לעקוץ.

מורינו רבינו יוסף חיים זכר צדיק לברכה זכותו תגן עלינו כתב בספר "חוקי הנשים", כתב הדרכה לנשים, בין שאר ההלכות הוא הדריך אותם,

הוא כותב ככה שם: "שבח האישה ופארה, מה הפאר שלה? מה השבח שלה, בענייני הסדר והניקיון בפני בעלה כדי שלא ימאסנה, ותמיד תהא מתוקנת במלבושה, וזהירה בניקיון בגדיה, בגדים פשוטים שלא ימצא בהם כתם - טובים מבגדי משי מלוכלכים!.

מוטל על האישה לתת דעתה על הנהגותיה לפני בעלה, תתקשט ותתייפה, ואפילו אם בעלה לא מחפש אחרי הדברים האלה ודומיהם - מוטל עליה להתקשט בתכשיטיה וניקיונה, וסדר וההנהגה, וכשתתעורר משנתה - תרחץ פניה ותשטוף פיה, ותכסה ראשה היטב, ותסדר מלבושיה, ותתאמץ בכל יכולתה וכל שיעלה בידה, ולא תטעה בשום אחד מהם" בכל הדברים שהוזכרו.

"אישה שעושה בעצמה עבודות ביתה, {אין לה עוזרת בית} צריכה בכל שעה להשגיח על ניקיון ידיה ותרחצן, ובמיוחד אעם היא התעסקה בשום ובצל, ובכל דבר שריחו אינו נעים, צריכה לשפשף ידיה בדבר שיסלק את הרח, ואחר תרחצן. צריכה לתת דעתה על דברים אלה ודומיהן, לבל יהיה בה מעט רחי מאוס, לא בגופה ולא בבגדיה ולא בכפות ידיה".

שמעתם?

זה הדברים שהבן איש חי כותב בספר "חוקי הנשים" בין השאר בהדרכה, איך נשים צריכות להיות.

אז זה לא רק לנשים, ההדרכה הזאת גם לגברים, הוא כתב את זה "בחוקי הנשים" אבל גם הגברים צריכים לשמור על סדר וניקיון כמו שאמרנו לפני כן. כל המטרה – לא ליצור דחיה אצל בן הזוג.

רואים אנו שהקב"ה ישתבח שמו לעד, מביא את חוה לאדם,

מה כתוב שמה?

"ויבן השם אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה ויביאה אל האדם".

חכמנו זכרונם לברכה במסכת "נידה" אומרים ככה: שימו לב על בפסוק הזה, "מלמד שקלעה" מה הכוונה "קלעה"? קלע את שערותיה, עשה לה צמה, "קלעה הקב"ה לחוה והביאה אצל האדם הראשון".

המהרש"א מסביר: שאף על פי שחוה יכלה לקלוע את שערותיה בעצמה, העדיף הבורא ישתבח שמו לקלעה, כדי שתראה יפה יותר בעיני בעלה.

מי זה בעלה?

האדם הראשון. בנשמת האדם הראשון כלולים האבות הקדושים, משה! כל העולם,

ומה הקב"ה עושה?

קולע את שערות ראשה של חוה. חוה! אמרנו אישה מושלמת הקב"ה עשה אותה!

מה היא צריכה?

לקלוע לה את השערות. הפעולה הקטנה הזו והפשוטה הזו, היתה חשובה לקב"ה,

למה?

בכדי להעמיק את האהבה בין אדם וחוה.

אתם שומעים?

לא מדובר פה על ריחות על דחיות, הכל אצלה בסדר היא מושלמת! לא! אבל אם אפשר עוד יותר... כמה צריך ללמוד מזה מוסר השכל.

זו הסיבה שעזרא הסופר התקין תקנה: "שיהיו הרוכלים מחזרים בעיירות"

מה יעשו?

ימכרו תכשיטי נשים, בכדי שהנשים תתקשטנה ולא יתגנו על בעליהן, אם יחסר להם תכשיטים. שמעתם?

זה עזרא הסופר תיקן.

כמו שמסופר בגמרא על אשתו של אבא חלקיה, נכדו של חוני המעגל: שהיתה יוצאת מקושטת, לקבל את פני בעלה שהיה חוזר מהפרדס מהעבודה, היתה הולכת כל יום שני מילין, מרחק שני מילין, שתי קילומטר נגיד, מקושטת לקבל את פניו. ככה כתוב בגמרא.

מקושטת זה לא הכוונה לא צנועה, איי אייאייאיי אין איסור להיות יפה, יש איסור להיות לא צנועה, לצערינו יש נשים שבבית הן לא מתקשטות לבעל, הם "טבעיות". אבל כשהן יוצאות לרחובה של עיר - אז הן מתקשטות, אז למי התקשטו? למי? למי צריך להתקשט? לבעל.

אז זה לא חוכמה, אשתו של אבא חלקיה התקשטה לכבודו אבל כשהם נכנסו הביתה היא לא הורידה את התכשיטים, צריך להבין; היא נשארה ככה כל הזמן שהיא במחיצתו! זה הפואנטה.

היום, מה עושים? הפוך! היא מתקשטת כשהיא יוצאת לחוץ, וכשהיא בבית - מפחיד. ולא מבינים למה יש צרות בשלום בית! הרי הבעל כשהוא יוצא מהבית הרי הוא רואה את כל הנשים בחוץ מקושטות, נכנס הביתה ועושה "מצא את ההבדלים", אז מה הסיבה שיש הרבה בעיות בשלום בית? לא חכמה להתקשר אליו: "איפה אתה? מה אתה עושה? כל כמה שעות", יש כאלה גם כל כמה דקות, וכי בטלפונים כשאת מתקשרת את חושבת שאת שומרת עליו? השמירה הטובה ביותר שתתקשטי כל פעם שהוא נמצא לידך, ולא תתגני.

וכן להיפך, הבעל ישמור על סדר וניקיון,

ודרך אגב זכותו של הבעל לבקש מאשתו שהיא לא תהיה היפך הסדר והניקיון, פשוט, רוצה אישה מסודרת נקיה מקושטת.

אבל אשתו מה טוענת: "אני עייפה", עייפה כל הזמן! - ישתבח שמו, "אני עייפה" - היא עובדת קשה! גם בבית גם בחוץ! יש לה זמן רק להתקשט בשבילו...

"מה קרה? אין לי חשק! הוא עוד רוצה צומי! אם היה יודע מה עובר עלי! וכמה יש לי עוד לעשות! לא הספקתי כלום! ועוד רוצה שאני אתקשט לו!? במקום שידרוש דרישות מיותרות - שישים יד ויעזור לי, אולי אני.... קצת פנאי להתקשט מידי פעם, הייתי יותר רגועה, פחות לחוצה, אבל במצב שלי? על מה מדברים?!"

לעומת זאת טוען הבעל: "אשתי לא יודעת מה העיקר ומה הטפל, מה ניקיון הבית וסידורו יותר חשוב מלתת לבעל צומי?"

אז גם אם הבית נקי ומסודר והבעל נכנס הביתה ורואה אותך עם פרצוף של "איכה" - איפה העיקר ואיפה הטפל?. אז צריך לדעת לעשות סדר בחיים, לדעת מה העיקר ומה הטפל.

אם אנשים יודעים לעשות "סדר" בחיים, זה אומר גם זמנים, לדעת לחלק את היום נכון, אז מה הבעיה? אי אפשר למצוא מקום ככה לנוח קצת, אז מה היא אומרת לך?

-         "לא! יש המון עבודה! לנוח? איזה לנוח!"

כן, אבל כשאת עושה את כל המוטל עליך בלי לנוח - את עושה את זה מתוך עצבים מתוך לחץ, כריזה. אבל אם היית הולכת נחה אפילו חצי שעה - היית קמה ביישוב דעת אחר לגמרי!, המוחין היו מסתדרים לך בראש, אחר כך העבודה היתה הרבה יותר זורמת ובכיף. אבל כשאדם לחוץ ועצבני -כל מה שהוא עושה אין לו נחת מזה, עצמם העניין עצמו מעצבן אותו עוד יותר, ומלחיץ אותו עוד יותר לפעם הבאה.

כשמתכננים את עצמנו ועושים סדר ונחים, מרגישה עייפה? טיים-אאוט הולכים נחים! כמה? חצי שעה, אבל אחר כך את כמה בכוחות מחודשים פי וכמה ממה שהיית עושה לפני כן בלי לנוח. מה קרה? לא חייבים לנוח, אבל אם את מרגישה שאת עייפה - אז תלכי לנוח! מה השאלה?.

ואם היה לך תור לקופת חולים עכשיו לא היית עוזבת את הסדר והניקיון בבית והולכת לקופת חולים? אז יש לך עכשיו תור למנוחת צהריים מה קרה? צריך רק לחשוב נכון.

ואז בלאו - הכי נחת ואת רגועה, בטח שאפשר להספיק ולתת צומי לבעל, ולילדים וכל מה שצריך, ואם הבעל יקבל צומי - סיכויים גדולים שהוא באמת יעזור לך, לא שזה תלותי, אבל זה מדרבן יותר. איך אומרים? "יחס גורר יחס".

אתה מדבר בטלפון ואתה רואה "שיחה ממתינה" מרעייתך,

אז אתה אומר: "טוב, אני אחזור אליה יותר מאוחר".

-         לא! רעייתך עכשיו מתקשרת והיא רואה שאתה לא חוזר אליה בממתינה, אז זה שאתה מדבר אתו יותר חשוב ממנה?

מה הבעיה להגיד לאותו אחד: "מחילה! אני תכף חוזר אליך?"

כי הוא בדרגה שניה לרעייתך, נכנס ל"ממתינה",

-         "כן אשתי היקרה!"

שומע אותה, וחוזר לאותו אחד, מה קרה? ואז אשתך רואה כל פעם שאתה נמצא בממתינה את העובר ישירות אליה, וחשוב שתודיע לה את זה,

"אני הייתי בשיחה, וראיתי שאת על הקו - אז חזרתי אלייך!, עברתי אלייך".

לא להגיד את זה בטרוניה, "את רואה! הנה! עברתי אלייך. בגללך אני צריך להפסיק עכשיו את השיחה עם ההוא...!"

-         לא! אדרבא, להראות לה שבעצם היא במקום הראשון.

דברים כאלה קטנים - עושים הרבה!,

אבל יש אנשים שלא שמים לב לזה,

ואומרים: "בסדר, מקסימום... מה קרה? אני אחזור אליה עוד חמש דקות"

הקב"ה סידר לחוה את השערות! צמא!! אה?

אותו דבר, אשתך לך, היא מדברת בטלפון עם החברה שלה, היא רואה שאתה על הקו,

היא תגיד לחברה שלה: "סליחה! בעלי עכשיו על הקו, אני תכף אחזור אליך"

לא בגלל אולי שזה דבר חשוב שהוא רוצה לדבר, לא, לא זה לא הפואנטה, הפואנטה שאם הוא פונה אלי עכשיו אז אני עוזבת הכל ומדברת אתו. אני עוזב הכל ואני מדבר אתה.

וזה בן הזוג צריך לדעת, זה גורם יותר חביבות בין הבעל לאישה, שרואים שאני מעריך אותך ואת לפני הכל.

כמובן לא לשכוח להתנצל בפני אותו אחד שאנחנו אומרים לו שאני עובר לשמוע את אשתי קודם.

הגמרא מספרת על רב חסדא: שהוא היה מדריך את בנותיו שלא יתגנו על בעליהן.

מי היו הבעלים של בנותיו?

גדולי דור! כך מובא ב"תוספות" גדולי הדור!

ומה הוא היה מסביר להן?

דברים הכי הכי פשוטים, אל'ף בי'ת בדרך ארץ; היה מזהיר אותם לאכול בצורה עדינה, שלא יראו כרעבתניות. לא לאכול מאכלים שמפיצים ריח רע. מובא שם בגמרא אפילו שהוא אמר להם לא להתפנות {חוץ מהמקום וחוץ מכבודכם} לא להתפנות במקום שהבעלים אם יבואו אחר כך ויתפנו שם. למה בזמנם זה לא היה כמו היום בית הכסא שלוחצים על הכפתור והכל נשטף במים.

אדם שאוכל, אוכל עם בת זוגך-יאכל עם פה סגור, מה, היא צריכה לראות איך אתה מערבב את...? עושה מיקסר בתוך הפה, כל העניינים? זה אל'ף בי'ת בדרך ארץ.

דבר נוסף: איך רואים אם אדם רעבתן? כשהוא ממלא את הפה שלו באוכל... תאכל בביסים קטנים, לא יותר מידי קטנים אבל סטנדרטי, איך אומרים "מלוא לוגמיו" אבל מלוא לוגמיו זה חצי, זה לא כל הפה, לא למלאות את כל הפה משתי הצדדים, הכל נפוח!, מה קרה, לאן אתה ממהר? אתה בן אדם אוכל, ואתה רואה לפני שהוא בלע הוא לוקח עוד ביס, זה נקרא אכילה של "גרגרן, רעבתן!".

יש כאלה סיימו לאכול, יושב מולך עם קיסם מתחיל להוציא כל מה שיש לו בשיניים מול זה שיושב מולו,

-         אתה לא חושב שזה מגעיל? תכסה עם היד! יש לך שתי ידיים; אחד עם הקיסם וביד השניה תכסה אם נמצא מישהו מולך.

יש מישהו יושב מול אשתו אז הוא שבע, וכשהוא שבע הוא שיהק "שששש..." משב רוח ישר לתוך האף של בת זוגו,

-         מה זה? קצת טקט.

יש כאלה מסיימים לאכול ברך "ברכת מזון" קם, יש את הפיליפינית אשתו, צריכה לנקות לפנות,

-         למה? אתה לא אכלת? אכלת! נו, שים יד, תעזור להגיש, תעזור לפנות, מה קרה? מה אתה משחק אותה "אפנדי"?

יש כאלה יושבים אחד מול השני, וכוססים ציפורניים בפה, מכניסים את כל הטומאה לתוך הפה, יש כאלה שנגעלים מזה! חוץ ממה שזה לא ראוי.

אני זוכר אפילו כשאני הייתי ילד אמא שלי זכר צדיקה לברכה אמי הורתי, תראו לאיזה פרטים היא ירדה כשהיא חינך אותנו: היא היתה אומרת לי כשאתה נכנס לשירותים לעשות קטנים - אז לעשות את הקטנים על הדופן של השירותים, כדי שמי שנמצא בחוץ לא ישמע. לא לתוך המים!

אתם שומעים על מה היא היתה חושבת?

איזה צניעות היה להם.

נאמר בחכמינו זכרונם לברכה: "לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות",

מה הכוונה "תהא דעתו נוחה עם הבריות. מעורבת עם הבריות"?

הכוונה נוחה עם הבריות, כדי שיקלסוהו כולם, אף על פי שאינו הגון לכך,

מה הכוונה?

יש חובה להשתדל להיות אהוב.

ב"פרקי אבות", יש לנו כל הזמן המרצה, לנקוט בהתנהגויות חיוביות, המביאות אותנו להיות נאהבים. אז שימו לב המסקנה היא: שמותר להתנהג בצורה מלאכותית, ולא אמיתית, זה לא מה שאתה, זה לא מה שאתה מרגיש באותו רגע, אבל מותר וצריך להתנהג בצורה כזו, כדי שתתרבה האהבה בין אדם לחברו, וכל שכן בין בני הזוג. אפילו בצורה מלאכותית, זה לא אמיתי.

בספר "אורחות צדיקים" מובא: "לקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות כי הסברת פנים תחזק האהבה, אדם שמסביר פנים לחברו - לבו נוטה אליו לאהוב אותו". ככתוב במשלי: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".

המהר"ל כותב: "שהארת פנים לזולת משדרת לו הערכה".

רבינו יונה כותב: "כי המראה להם פנים של זעם, מי שמראה פנים של זעם לאנשים אחרים - ישנאוהו ויבקשו להרע לו" מאידך: כל דיבור בנועם וחן - מקרב לבבות".

נסיים:

לפעמים בן הזוג רוצה לבדוק אם בת הזוג אוהבת אותו, וכן להיפך, אז מה הוא עושה?

אז הוא מקשה עליה לראות איך היא תגיב, ויש פעמים שהוא מתאכזב!

למה?

משום שהשני לא חושב שזה הזמן עכשיו לתת לו את הצומי שהוא דורש, ואז אותו אדם הוא נכנס לקטע שהוא חושב "אז היא לא אוהבת אותי! אתה רואה?" זה מבדיחה...

פעם הייתי פותח בבדיחה, הפעם אני אסיים בבדיחה.

היה איזה אחד שאמר לאשתו: "את אוהבת אותי?"

אז היא אומרת: "ודאי!"

-         "אם את אוהבת אותי, מה את מוכנה לעשות בשבילי?"

"כל מה שתגיד! אני מוכנה להתאבד בשבילך". מה אתה מוכן לעשות בשבילי?"

אז הוא אומר לה: "אני מוכן לקחת אותך למקום שאת רוצה להתאבד".

-         השם ירחם!.

מבדיחות לא לומדים "מוסר השכל", אבל זה רק בשביל להעלות חיוך אחרי שדברנו ברצינות כל כך הרבה זמן.

אז נסיים ונאמר: שצריך לדעת שאתה לוקח ריזיקה, כשאתה רוצה לבדוק אם אשתך באמת אוהבת אותך - צריך לקחת בחשבון שלא תמיד תגיב לפי הציפיות שלך, אבל זה לא מחייב בכלל שהיא לא אוהבת אותך, שהיא לא מעריכה אותך, רק באותו רגע, נכון לאותו רגע - היא הבינה אחרת את הסיטואציה, אז לכן לא כדאי לעשות כאלה בדיקות וניסיונות, בשביל מה לך?

חוץ מזה! מה זה משנה? אוהבת, לא אוהבת, העיקר אתה אוהב..... זה העיקר! ואם אני משדר אהבה לבן הזוג אז כבר אמרנו "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", מה יש לך לעשות בדיקות?.

אם אתה רוצה לבדוק? תבדוק את עצמך, אם אתה תאהב - היא תאהב. אם את תאהבי - הוא יאהב. ככה זה הולך. "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".

"רביחנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".