שלום בית וחינוך ילדים - ה | הרב אורי יצחק
- - - לא מוגה! - - -
ברוכים הבאים, שבוע טוב.
נתחיל במילי דבדיחותא,
כהרגלנו בקודש.
מספרים על העכבר
שהגיע לחתונה של האריה.
ואז הוא ניגש לאריה לברך אותו,
אמר לו, מזל טוב, אחי.
אז אריה מסתכל עליו ואומר לו, ממתי אנחנו אחים?
אז הוא אומר לו, שתוק, שתוק,
גם אני הייתי אריה לפני החתונה.
בפרשה,
השבוע שלנו,
קראנו
על שירת הים, קריאת ים סוף.
נגיד משהו שקשור לזה,
בעניין השידוכים.
כתוב
בגמרא
קשה זיווגו של אדם
תקריעת ים סוף.
ונשאלת השאלה, מה הקשר
בין זיווגו של אדם
לקריעת ים סוף?
אז הגמרא אומרת
שכשעמדו ישראל על שפת הים,
יש מחלוקת בגמרא איך נבקע הים.
יש שיטה שאומרת שהיה מחלוקת בין שני שבטים
מי ייכנס ראשון,
ויש שיטה אחרת שאומרת שנחשון בן עמינדב קפץ.
צריך לדעת שנחשון בן עמינדב, כשקפץ לים,
זה לא כמו שאנשים מבינים שהוא קפץ לים,
קפץ ראש.
הכוונה, הוא נכנס ראשון, הוא לא חיכה להוראות מלמעלה.
נכנס.
אז אמרתי פעם,
במאמר מוסגר,
אמרתי, תראו, אנחנו קוראים את מה שכתוב בתורה,
זה נשמע סיפור יפה כזה, אנחנו מסתכלים על זה כהיסטוריה.
מה היה?
אבל אם היינו מכניסים את עצמנו לנעליים של אותם אנשים שעמדו שם,
באותו מעמד,
אתם יודעים איזה ניסיון זה?
אתה עומד ככה
מול הים,
מדבר מימין, מדבר משמאל,
ים מקדימה,
והמסרים מאחוריך בקריזה.
ואתה רואה את משה רבנו שהקדוש ברוך הוא אומר לו, מה תצעק אליי?
דבר על בני ישראל ויסעו.
זאת אומרת שמשה רבנו לא ידע מה לעשות אם כתוב מה תצעק אליי.
הוא לא ידע מה לעשות באותו רגע, אז הוא שאל את הקדוש ברוך הוא מה עושים?
אז הוא אומר לו, מה תצעק אליי?
דבר על בני ישראל ויסעו.
מה זה דבר? זה לשון קשה.
ציווי.
תגיד להם שייכנסו לים.
מה ניכנס לים? אני לא למד נוסחייה.
עבדים במצרים.
לאן להיכנס?
מפחיד.
אה?
אז כולם ככה עומדים מהוססים,
ונחשון בנעם מן אדם, נכנס.
עכשיו תארו לכם הוא נכנס, נכנס, נכנס, נכנס, לא קורה כלום.
עוד פציעה ועוד פציעה ועוד פציעה ועוד פציעה, ולא קורה כלום.
אה?
עכשיו, אלה שעומדים בחוץ, אחד אומר לחבר שלו,
תשמע, אני מכיר טוב את נחשון, אני שכן שלו.
הוא לא יודע לצחוק.
אה?
ואז
המים מגיעים לנחשון בן עמינדב לכאן,
ועוד לא קורה כלום.
יא וולג.
הנה, הוא עוד מעט נגמר בתוך המים.
המים מגיעים לו לפה, ואז מה הוא עושה, באופן טבעי?
זורים את הראש ככה על קצות האצבעות, נכון?
ואז המים עולים, ואומרים, אי אפשר כבר להרים יותר.
ואז נפגעו המים.
עכשיו כתוב שהמים לא נפגעו
עד סוף היום.
לא.
מתחילת הים עד נחשון בן עמינדב,
וברחוק ארבע אמות ממנו.
שתי מטר מסביב.
עכשיו הוא עושה עוד צעד, המים בורחים ממנו עוד צעד.
הוא עושה עוד צעד, המים בורחים עוד צעד.
הם לא נפגעים קדימה.
עכשיו, לאן הולכים כל המים?
לצדדים, גלים, כמו בהוואי.
שבע, שמונה מטר מדריקם כל גל.
כשאתה עומד בחוץ,
ומשה רבנו אמר, נו,
ראיתם? עכשיו נכנס?
כנסו.
אתם הייתם נכנסים?
איזה ביטחון צריך?
בוא'נה, אתה יודע, זה גלים.
ואם זה נופל עליו חזרה עכשיו?
רחת עליו.
אה?
אם יעקב נתיירא מעשיו,
כתוב ויירא ויצר לו מאוד
למה שמא יגרום החטא?
זה יעקב אבינו.
אז אבותינו שיצאו ממצרים, עובדי עבודה זרה,
לא היה להם את החשש הזה שמא יגרום החטא?
בטח שהיה להם שמא יגרום החטא.
אבל הם היו צריכים לפתוח רק בחסדיו המרובים של הקדוש ברוך הוא.
זכרתי לך חסד נעוריך,
אהבת כלולותייך,
לכתך אחריי במדבר מארץ לא זרועה.
איזה עבודת המידות על הביטחון. וואי וואי וואי.
לנו זה נראה, מה הבעיה?
קריעת ים סוף, חצות הים.
איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי.
אז אמרתי על זה,
מה הקשר בין קריעת ים סוף לזווגו של אדם?
מתי נקרע הים?
כשהגיעו מים עד נפש.
נכון?
זאת אומרת,
ככל שנחשון בן עמי נדב הרים את האף,
אז המים לא נפגעו.
אבל אם לפני כן הוא היה מוריד את האף,
מה היה קורה?
המים היו נפגעים.
אז הכל תלוי באף.
הכל תלוי בג'אווה של היהודי.
אם אתה תרים את האף, קשה זיווגך מותק, עד שייבקעו המים,
עד שאתה תמצא את מה שצריך למצוא.
אבל כשאדם מוריד את האף,
המים נפגעים, הכל מסתדר.
כן.
נחוץ דרגה ונזין.
אה?
אז מה עומד? כשאדם יראה דרגה ונפגעים.
נכון.
שם כתוב דרגה, לא כתוב את האף.
כשאדם יורד מדרגה.
כן, נכון.
אז בלאו הכי.
קשה זיווגו של אדם, כי קריעת ים סוף, כי הכל תלוי באף.
פסוק הראשון של הפרשה שלנו,
מלמד אותנו דרך בעבודת השם.
לא יודע אם שמתם לב לפסוק הזה.
בפסוק הזה,
כאילו התורה מגלה לנו את מחשבתו של הקדוש ברוך הוא.
כי אמר אלוהים,
פן ינחם העם ברעותם מלחמה ושבו מצרימה.
מה זאת אומרת?
איזה מין פסוק זה?
מה, התורה רוצה להגיד שהקדוש ברוך הוא חושש ממשהו?
וכי הקדוש ברוך הוא חושש מאיזה משהו?
מה זה כי אמר אלוהים, פן ינחם העם.
אז הוא יכול לעשות שהם לא ינחמו,
הוא יכול לעשות שלא יהיה מלחמה,
הוא יכול לעשות שהם ינצחו במלחמות,
הוא יכול לעשות להם ניסים ונפלאות,
הוא יכול למנוע את המלחמה,
הוא יכול לעשות את המלחמה בלי שהם ידעו, כמו שכתוב
עת ועף בסופה
עם האמוריים שהתחבאו בערים והקדוש ברוך הוא הצמיד את הערים והם כולם מתו בלי ידיעת עם ישראל רק
רק שני המצורעים שהלכו בסוף גילו את כל העניינים
מה הבעיה? אז למה התורה מספרת לנו סיפור כזה?
מה הקדוש ברוך הוא חושש? פן ינחם העם?
מה הולך פה?
אלא מה רבותיי? תקשיבו טוב
איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, באה התורה להגיד לנו
יש גמרא
שמציבה מציאות
שאדם יש לו אפשרות ללכת או בדרך קצרה או בדרך ארוכה
והוא מחליט
ללכת בדרך הקצרה כדי שלא יהיה ביטול תירה, לא לבזבז את הזמן
אז הוא ילך בדרך הקצרה
אף על פי שהוא יודע
שבדרך הקצרה יש נהר,
יש שם נשים שקופסות
ובדרך כלל כשנשים קופסות אז מתגלה קצת מזרועותיהן
עקב זה שהן מחפשות
אז הוא אומר לא, אין לי בעיה, אני אסגור את העיניים
אני אלך ככה מכוסה
ומקצר את הדרך
אומרת עליו הגמרא רשע
רשע
מה הוא עשה?
בדור שלנו
צדיק יסוד עולם אם הוא סוגר את העיניים כמו שצריך
צדיק
לא מסתכל
הגמרא אומרת עליו רשע
אה?
יש לו פלאפון מסונן
לא מסתכל
צדיק
אומרת הגמרא רשע
למה?
למה אתה מכניס את עצמך לסיכונים, לריזיקות?
מי יתן לך להסתבך סתם?
דרך המלך תלך, תלך בדרך הארוכה, מה אתה עושה?
שמעתם?
תדעו לכם, להגדיר אדם רשע, מסוכן.
הזוהר הקדוש אומר, אם אדם אומר על יהודי
שהוא רשע
והבן אדם הזה לא רשע
אז זה שאמר עליו רשע
אומר הזוהר, יורידו אותו לגיהינום
לראות איפה יושבים הרשעים האמיתיים ומה עושים.
הוא יהיה שם אורח כבוד
תנו לו להתבשם
כדאי להגיד על יהודי רשע?
מפחיד
ופה הגמרא בקלילות אומרת על אחד
שלכאורה נראה בסדר מה הוא לא מציץ
רשע הוא לא רשע כלפי מישהו אחר
הוא רשע כלפי עצמו
מה אתה מכניס את עצמך לסיכונים מיותרים?
זה לומדים מהפסוק הזה
אם הקדוש ברוך הוא אומר
פן ינחם העם, לקדוש ברוך הוא יש פן?
לקדוש ברוך הוא יש שמא?
הקדוש ברוך הוא בא ללמד אותנו אשרי אדם מפחד תמיד
ומקשה ליבו יפול ברעה
אם אני כתבתי כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראותה מלחמה
זה כדי ללמד אתכם שאתם תהיו תמיד בשם מה?
אל תאמינו בעצמכם
אדם יכול להיות צדיק שנים רבות
ויש לו יום אחד יכול לשים לו רגל השמר
כי אצל רע הוא לא פראייר
מה הוא יפיל אחד טירון?
הוא מחפש את הצדיקים
אז הוא נותן לאדרבה לעלות, לעלות, לעלות, לעלות, לעלות
ואז שם לו את הרגל כשהוא מלמעלה
יא וואלה כזה נפילה
אז זה כתוב
שיעקב ראה בחלום
סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה
אומרים חכמי המוסר אתה רוצה להגיע לשמימה?
אתה רוצה להגיע למעלה גבוה?
תדאג שהסולם יהיה מוצב ארצה
שהסולם יהיה יציב, עם בסיס
כמו שצריך
לא העיקר לעלות בהתלהבות, עולה, עולה, עולה, עולה ואין
בסיס
צריך כל הזמן לבסס את עצמך, כל הזמן חיזוקים, כל הזמן, כל הזמן
כי ככל שאתה עולה צריך לדאוג לעוד
עוד משקל שיתפוס את הסולם
איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, ולכן הנשים היקרות שלנו
צריכות לדאוג
שבאמת הבעל
לא ייכשל.
הגמרא מספרת
על אבא חלקיה,
שהוא היה הנכד
של חוני המעגל.
והגמרא מספרת עליו דברים מדהימים, איזה צדיק הוא היה, חבל על הזמן.
חכמים היו באים אליו לבקש להתפלל על הגשם וכולי.
הגמרא מספרת את כל הדברים התמוהים שהם ראו אצלו,
שאלו אותו וענה להם.
בין שאר הדברים התמוהים שהם ראו שם,
זה שהם ראו שאשתו הייתה יוצאת
לקבל את פניו מקושטת, בתכשיטים.
אתם שומעים?
עכשיו מפליא, תסתכלו בלשון הגמרא שם,
כתוב שכשהוא היה נכנס לעיר היא הייתה יוצאת מקושטת.
לא כתוב שהוא היה נכנס לבית
או לחצר הבית.
לא.
כשהוא היה נכנס לעיר היא הייתה יוצאת מקושטת לקראתו.
גם אנשים שלנו כל פעם שאנחנו נכנסים לעיר
יוצאות מקושטות לקראתנו, לא?
לא ככה אצלכם?
ושואלים אותו חכמים,
תגיד,
מה זה המעשה הזה?
זה היה להם מוזר.
רבותיי, התשובה שהוא נתן עוד יותר מוזרה.
אתם יודעים מה התשובה שהוא נתן?
כדי שהוא לא יסתכל באישה אחרת.
מי יסתכל באישה אחרת?
אבא חלקיה!
אבא חלקיה יסתכל בנשים אחרות?
צדיק יסוד עולם, על מה מדברים?
לא רק זה, על מי איש להסתכל בכלל?
בזמן הגמרא
כולם היו, מה זה, מכוסות?
לא כמו היום, שאתה רואה
עלק דתיות.
יא וילק.
אתה רואה אישה הולכת
עם כיסוי ראש פה,
בומבילה,
הכל סגור, ומיני.
שוהדה.
אז בשביל מה את שמה כיסוי ראש?
לא, זה אופנתי אצל הדתיים.
אתם מבינים אנחנו צוחקים, אבל זה מזעזע.
אין כבר הבנה מינימלית מה זה צניעות.
מה אתן נורמליות?
אתה הולך לחתונות
גועל נפש?
מה זה תסוגת אופנה?
כל אחת רוצה להיות יותר,
יותר נכון, פחות צנועה מהשנייה.
מה זה הדבר הזה?
אני לא מדבר על חילונים.
לתהיה עוד דלק.
מה, איבדו כל צלם דתי?
אתה רואה בעלים אברכים,
אתה רואה בעלים תלמידי חכמים,
ואתה רואה שם, מתברר לך שזאת אשתו.
מה?
מה קרה לחיית שלה?
נגמר לו הבדים.
לא, אבל יש לה גרביים.
היא שמה גרביים שחורות, אין מיני.
מה זה הבדיחה הזאת?
וכאילו זה צנוע.
מה אני את? בובת ברבי?
בושה וכלימה.
אבל איפה להחטיא את הציבור?
לפעמים אתה אומר, אתה יודע מה, אני אלך רק לחופה,
לא נע עם משפחה וזה, אני אלך לחופה.
אתה מצטער שהלכת?
אי אפשר לעמוד שם.
אי אפשר לעמוד.
זקנים הרבנים המקדשים.
איזה כפרת עוונות הם עוברים.
אי אפשר לדבר על העדים.
אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי. אנחנו בגלות, בגלות, בעניין הרוחני הזה,
שמרחם קלקול מזעזע,
ואף אחד לא, אני לא שומע אנשים צוחקים על זה או מדברים על זה.
כאילו הכל בסדר, נורמלי, סטנדרטי.
ועוד אישה מתקלקלת, ועוד אישה מתקלקלת.
והכל הופך להיות כזה אופנתי אצל הדתיים.
מה זה הדברים האלה?
הולכות עם פאות, השם מרחם?
מי צריך כיסוי ראש עם פאות כאלה?
יש לו שיער מקורזל, מגעיל.
שמה לי פה, חלקה!
אז מה עשינו?
לא, זה מותר.
מה זה צנוח? מה פירוש המילה צנוח? צנוח זה
דבר שמצניעים אותו, שמחביאים אותו,
לא שמגלים אותו.
פעם אמרתי, מה הבדיחה בפאה?
זה כמו שאתה לוקח עכשיו יהלום
ואתה רוצה להצניע אותו, לכסות אותו. אז איך אתה מצניע אותו?
אתה מכניס אותו בתוך יהלום יותר גדול.
זה לא בדיחה.
זה לא בדיחה.
זה טמטום!
וככה הן הולכות עם הרגשה שהן בסדר.
אני לא מבין.
מה, אם את עם פאה אז גבר לא מתגרה מזה?
לא הבנתי את הקטע.
אתה רואה אישה נמצאת במכולת או בסופר או לא יודע איפה היא נמצאת,
והיא עומדת בקופה,
עומדת רגיל.
פתאום היא מרגישה שמישהו מסתכל עליה.
מה התנועה האינסטנטיבית שהיא עושה?
על כל תנועה כזאת תקבל ג'הנג'הנם.
שמה עשית ככה?
שאלה, צומי, שופוני, אני פה.
למה לא עשית ככה לפני כן?
רק שראית שההוא מסתכל עלייך?
איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.
אז בהתחלה הלכו עם חצאיות, עלק עשר סנטים מתחת לברך. מספיק, מספיק עשר סנטים.
והשאר גרביים.
אני זוכר שהייתי לפני 35 שנה, כבר הייתי זועק על זה, צועק על זה.
מה זה הדבר הזה?
שולחן ערוך מפורש. טפח באישה ערווה.
שמונה סנטים מגולה.
זה נחשב ערווה.
זה נחשב גירוי.
אז אמרו לו, יש גרביים 40 דניאר.
כן, אבל כשהיא יושבת
ושמה רגל על רגל,
זה כבר לא עשר סנטים מתחת לברך,
זה כבר עשר סנטים מעל הברך.
למה זה נשאר כל הזמן אותו גובה?
מה זה הבדיחה הזאת?
אז זה היה לפני שלושים וחמש שנה, אני זוכר, צעקתי על זה.
אבל עכשיו זה קטסטרופה.
יש כאלה, זה עוד הצדיקות,
זה כבר לא עשר מתחת לברך, זה עד הברך.
ויש לך כאלה עשר סנטים מעל הברך.
זה עוד לפני שהן יושבות את הרגל הרגל.
לא נורמליים.
לאן רוצים להגיע?
די, כבר הגענו ל...
זה כבר לא חיקוי של החילונים, כבר די, זה חרדי חילוני.
כן, נכון, אתה צודק.
אני רוצה שתבינו.
כתוב בחז״ל שהמצווה הגדולה של הגברים זה לימוד תורה, לכן יצר הרע נלחם בנו בעניין של הביטול תירה.
והמצווה הגדולה של הנשים זה צניעות.
זה המצווה הכי קשה לנשים.
צניעות.
אז יצר הרע, איך עובד עלינו? כמו שעובד עלינו, גם עובד עליהם.
מה אומר?
תלמידי לשון הרע,
כשרות,
כל העניינים. העיקר צניעות תשאירי בשבילי.
שוב שאת...
פעם אמרתי,
כתוב
הפאה והביכורים והרעיון וגמילות חסדים
ותלמוד תורה כנגד כולם.
אז אמרתי, האישה באה לבעל ואומרת לו,
אני רוצה פאה.
אמרה לה, מה קרה?
אמרה, לא, כל החברות הן פאה, אני עוף מוזר,
אני צריכה פאה.
טוב, איזה פאה נביא לך?
פאה גימטרייה מום.
דרך אגב,
מה אומר רשי על המילה פאה בעניינים של השדה, לקט, שכחה ופאה?
על המילה פאה כותב הפקר.
אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי.
כשמע כן היא.
אז מה?
אז היא אומרת לו, היא רוצה פאה. איזה פאה את רוצה?
קאסטם.
כמה עולה?
1,400 דולר.
200.
תגידי, את באנגלית?
בשביל מה צריך הפאה?
המשנה אומרת,
הפאה
והרעיון
בשביל להיראות יפה.
מה אתה רוצה שיגידו שיש לך אישה כעורה?
זה לכבודך? זה לא לכבודי.
זה בשבילך.
אמרתי לו, טוב.
ומה, תלכים עם זה כל הזמן? היא אומרת, לא, חס ושלום.
רק בשביל הביקורים, הפאה והרעיון והביקורים.
שאני הולך לבקר פה, לבקר שם, אז אני אשים את הפאה. אבל ככה סתם בבית אני אלך עם מטפחת.
רק בחוץ אין פאה.
בשבילך.
אומר לה, יפה,
מאיפה אני אביא, את חושבת, כל כך הרבה כסף לפאה?
אני כולה אברך בכולל.
מאיפה מביאים כל כך הרבה כסף בשביל דבר כזה?
אומרת לו, מה הבעיה?
פאה, הרעיון והביקורים,
גמילות חסדים, יש גמ״חים.
לך תיקח גמ״ח
ותחזיר בתשלומים.
אומר לה, כן, אבל אם אני אקח גמ״ח
ואני צריך להחזיר בתשלומים,
אני צריך להתבטל מתורה בשביל להחזיר את הכסף. זה לא בא ככה,
שולחים מהשמיים בשביל פאות,
מהחלון שולחים דולרים.
מה יעד התלמוד תורה?
אז לא.
כנגד כולם.
הפאה, זה הולך על הרשע.
מילות חסדים ותלמוד תורה.
אתה שואל על תלמוד תורה? כנגד כולם הפאה.
הבנתם?
זה התרגילים של עשר אורא.
אם אתם תשמעו איזה צרות יש לאנשים,
רחמונו לצרות.
היום בכלל, בעידן האינטרנט,
שיש נשים שיש להן אינטרנט, רחמנא לצלן,
כמה זוגות מתגרשים?
או גברים שיש להם אינטרנט, לנשים אין.
כמה זוגות מתגרשים?
פתאום אתה שומע את אחד מבן הזוג אומר לאשתו,
או שהיא אומרת למעלה.
זהו, אני כבר לא מרגישה כלפיך כלום.
נעלמה אהבה.
שמעתם?
נעלמה אהבה.
נו, עכשיו לך תדע איפה היא נכנסה שם במכשיר הטמא הזה, לאן היא הגיעה?
ולאן היא התקשרה?
או לאן הוא התקשר?
ולאן הם הגיעו?
ונעלמה אהבה.
במיוחד אנשים שהם שומרי תורה ומצוות מילדותם
ופתאום יצר הרע מתגלה להם ככה בזוהרו
כאילו הולך לגלות להם עכשיו
עולמות שהם לא ראו בחיים שלהם, עם כל הדמיונות
והם נופלים בביצה הזו
לך תראה אותם אחר כמה שנים באיזה צרות צרורות הם חיים
אבל זה לא משנה את המצב העכשווי
שהם פשוט נקרעים, משפחות נקרעות
בגלל הדברים האלה.
ואיזה צרות צרורות,
מה קורה עם הילדים,
מה קורה עם בני הזוג עצמם,
לאיפה הם מגיעים אחר כך.
לא רק ברוחניות, בכל.
כל זה תוצאה של המכשיר הטמא הזה.
אם זה בשבילי, תגיד שאני לא פנוי כרגע.
רבותיי,
מסופר על קמחית,
הגמרא מספרת על קמחית,
שהיו לה שבעה בנים כהנים גדולים.
שימשו בכהונה גדולה.
שבעה.
זכות מה?
שלא ראו קורות בתא את קלעי שיער ראשה.
אתם שומעים?
למה בתורה הגמרא אומרת את קלעי שערי ראשה?
את שערות ראשה. מה זה קלעי שערי ראשה?
מה זה קליעה?
קליעה זה לעשות צמות.
זאת אומרת,
בלי קשר שהקורות ביתה לא ראו,
היא מעולם לא פיזרה את שערות ראשה.
שערות כלואות.
כי אתם יודעים שהיום ההיתר שיש לרווקות
ללכת בלי כיסוי ראש זה רק בתנאי שהשער שלהם קלוע,
לא מפוזר.
אסור לרווקה ללכת עם שער פזור.
והיא נשואה
כבר מסתם המבוגרת אחרי שבעה ילדים.
ועדיין היא קולעת את שערות ראשה לצניחות
מתחת למטפחת.
איי איי איי איי איי.
הגמרא שמה אומרת
הגמרא שמה אומרת
ש...
מה החידוש פה?
בזמן הגמרא היו הרבה נשים כמותה.
אז מה היא זכתה?
בשבעה כהנים גדולים?
היו עוד כמה נשים.
לא כמה, הרבה נשים כמותה.
אז למה הגמרא נתנה דווקא את קמחית?
כותב על זה המהרשה.
המהרשה כותב שם על אתר
שהיא הייתה נשואה לכמה גברים.
התחתנה, התגרשה, התחתנה, התגרשה,
הוא לא אומר כמה.
אבל הילדים, שבעת הילדים היו מכמה גברים.
אז מה זה אומר?
זם על יהודה.
עכשיו, על פי שהיא הייתה נשואה
לכמה גברים,
כל הילדים כהנים גדולים. זאת אומרת שזה דווקא בזכותה.
כי אם זה היה מאותו בעל,
היינו יכולים לתלות את זה גם בבעל, להגיד, טוב, זה בזכות בעלה,
בעלה צדיק.
לא, היא הייתה נשואה לכמה.
איך כותב המהרשה שם על אתר?
איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי,
אז מי, מי מאיתנו לא רוצה שהילד שלו יהיה בבא סאלי
של הדור הבא?
מי לא רוצה שהבן שלו יהיה רבי שמעון בר יוחאי של הדור הבא?
כל אחד מאיתנו רוצה שיהיה לנו אחת כזה, אה? לפחות אחד, אה?
איך זה בא?
רק מתפילות?
זה מעבודה.
מהתכתשות.
ואחר כך אנשים מתפלאים למה יש להם בעיות עם הילדים,
יש צרות, אבל זה נדבר כשנדבר על חינוך ילדים.
אנחנו עדיין בשלום בית.
סיפרתי פעם בשיעור בראש העין,
תיארתי להם
איך נראה
טיול
של זוג חילונים
בשבת קודש
שמרחם
שיוצאים לטהל בטבריה.
עכשיו המים עולים בכנרת.
סיפרתי לכם גם את הסיפור הזה?
אה?
הם פרוספר.
סיפרתי לכם את זה כבר.
אה?
איפה סיפרתי את זה?
אה, באחת מפרשות השבוע?
אז גם פה סיפרתי לכם.
לא במסגרת הזאת.
טוב, אז אלה שמכירים את הסיפור, שישננו.
איי, איי, איי.
היה לי זוג שכנים כשגרתי בבית שאן.
ואשתו,
שתאריך ימים,
תהיה בריאה ואז זאת השם.
אז היא הייתה מאוד מאוד פדנטית,
מאוד מאוד נקייה.
משהו לא יתואר.
תארו לעצמכם שפעם נכנסתי אליה הביתה,
והיא אמרה לי, אל תשב פה על הספה, עכשיו ניקיתי אותה.
משהו מדהים.
יש כאלה שהבתים שלהם זה מוזיאון.
אז אחרי שהם חזרו בתשובה, התחזקו וכולי,
אז יום אחד הוא אומר לי, תשמע, אני רוצה להגיד לך,
הצלת את חיי.
אמרתי, וואו, וואו, בטח, מי יודע מה הוא עבר.
ואז אמרתי לו, למה, מה הקטע?
אז הוא סיפר לי את הסיוט שלו.
מה הסיוט?
הוא אומר
שכל שבת שנייה אשתו והילדים היו רוצים לנסוע לטבריה,
לכנרת.
וזה בשבילו היה ציוט.
למה?
היה לו מכונית שקוראים לה טרנספורטר.
זה מתאים לפרוספר וקדומה.
טרנספורטר.
טוב,
הוא אומר, כל יום שישי הוא היה שוטף אותה לכבוד שבת.
הוא היה צריך לקטע אוטו לכבוד שבת.
ג'מרה.
עכשיו,
ביום שבת בבוקר,
היא הייתה מכירה אוטו לנס.
שש בבוקר.
קום, יש לנו טיול.
אז עכשיו,
עד שהוא מתארגן,
היא כבר הייתה מכינה את כל הדברים ליד הדלת.
עכשיו, מי מוריד את כל הדברים לרכב?
תארו לכם, עכשיו בן אדם גר קומה רביעית
בלי מעלית.
אה?
תודה רבה.
צריך להוריד את כל הציודים לאוטו.
עכשיו, תבינו, כשנסיעים לטבריה,
לוקחים חצי בית.
חצי בית.
מדהים.
לוקחים כיסאות מתקפלים, שולחנות מתקפלים, מחצלאות, שמשיה מתקפלת, כדורים, בגדים,
אוכל, משחקים, מנגלים, פחמים,
גז, כל מה שאתה לא רוצה, מזרון מתקפל,
גלגלי ים, כדורי ים, מה לא, מה לא.
קיצור, כל זה,
הוא צריך עכשיו לעלות ולהוריד במדרגות.
והיא מסדרת לו את זה ליד הדלת.
הוא עולה ויורד, עולה ויורד, מעמיס לאוטו.
ממלא טרנספורטר, אתה יודע, מה זה ממלא טרנספורטר?
זה פי שתיים-שלוש מרכב רגיל.
ממלא אותו.
עכשיו,
איך אני יודע אם אדם טוב לו, אם הוא נהנה?
איך אני יכול לדעת?
אם אני רואה אותו מחייך.
בן אדם קצת מחייך, אני רואה שטוב לו.
אבל מי שאני רואה אותו עם פרצוף מרטם ככה כועס,
זה לא נראה אחד שטוב לו בחיים, כמו שאומרים, נכון?
עכשיו, אתה רואה את פרוספר יורד,
והוא לא מחייך.
הוא בכלל לא מחייך.
עכשיו,
באחת הנגלות שהוא ירד עם התיק
על הכתפיים,
נפתחה הדלת
בקומה שנייה,
והשכנה שמה אומרת לו,
מה, פרוספר, אתם שוב נוסעים לטבריה?
הוא אומר לה, כן. עכשיו הוא מחייך.
למי? לשכנה.
למה?
שהיא לא תראה שזה הסיוט של החיים שלו,
אבל אההה,
אחי וולד.
מה יכול לעשות לה ככה, עושה לה.
טוב.
הוא עבר את הקטע של השכנה,
החיוך נעלם מפניו.
איך אני יודע?
יש לי מצלימה נסתרת.
אני מצלם אותו, אונליין.
זו מצלמה שהכנתי מערב שבת.
איי, איי, איי, איי,
יאיי.
פרוספר, סיים להעמיס את הרכב.
יפה.
יוצאים לדרך.
לא.
האישה מתארגנת עוד כמה דקות, הוא צריך לחכות ברכב.
אין בעיה, יש לו סבלנות.
הוא לא ממהר לאף מקום.
שבת.
עכשיו היא ירדה
עם הילדים, נכנסו לרכב,
הוא נוסע לטבריה.
אתם יודעים,
הוא לא היחידי, רחמונא לסלן,
שנוסע בשבת לטבריה.
אתם יודעים כמה אנשים נוסעים בשבת, רחמנא ליצלן?
איי איי איי!
כמה הקדוש ברוך הוא רחמן,
כמה הוא אוהב אותנו, את עם ישראל.
הרי העונש על נסיעה בשבת זה סקילה, זה תאונת דרכים.
אתם יודעים כמה תאונות דרכים היו צריכים להיות בשבת?
אתם מבינים כמה הקדוש ברוך הוא רחמן?
כמה הוא ערך אפיים?
אז הפרוספר שלנו נוסע, ועוד הרבה אנשים נוסעים כמותו.
תגידו לי, אתם ראיתם פעם נהג ישראלי,
אה? ששמח בנסיעתו?
שהוא מחייך? מבסוט?
כן, בטח, יש כאלה הרבה.
כשנוסעים עם החברים,
עם הג'מאחה, כן.
אבל עם אשתו והילדים?
אתה רואה אותו, אתה מחזיק את ההגל.
שב שמה.
שב, אתה מסיר לי את המרן, לא רואה כלום.
שב!
תכניס את היד אתה, מה קרה לך? תרצו להבין את היד.
תכניס את היד!
מה את רוצה?
יש חדשות.
שקט, חדשות.
הוא אחד היועצים של ביבי.
חייב לשמוע חדשות.
איי איי איי איי איי איי איי איי.
די, תפסיקי להרגיז אותי.
תעביר לי נושא, נו.
פתאום מישהו חותך אותו. ציום!
נו! נו! עלק נהג! עלק נהג! נו! זה נהג זה?
אנחנו מתפלאים למה יש תאונות!
אתה רואה אותו כל הדרך, מה זה?
ואני מהמצלמה נסתרת, צוחק לו, פרוספר?
תחייך! מצלמים אותך, מתן.
תחייך!
למה תהיה? איזה חיוך, מה חיוך?
תן להגיע.
יאללה, הגיעו לצומת צמח.
שם מתחיל מחלוקת הפוסקים.
האם לקחת שמאלה לכיוון העיר או לכיוון רמת הגולן?
פסקו לכיוון רמת הגולן אחרי
דין ודברים, נוסעים.
כל חוף,
למה לא?
פה יש יותר מדי אנשים.
פה אין אנשים בכלל.
פה יש בוץ.
פה יש ערבים.
פה יש ככה.
פה יש ככה.
פה אין ככה.
פה יש ככה.
פה אין ככה.
בקיצור, עד שהוא כבר מצא איזה חוף, יאללה, כבר.
בסדר.
אני לא אגיד לכם שהוא יתחפר בחול.
לא, השבת הוא לא יתחפר בחול.
הכול בסדר.
בסדר, הוא נכנס עד
כמה שיותר קרוב לעוף.
עכשיו, מי פורק מהאוטו?
הוא או היא?
הוא.
הילדים רצו למים,
היא,
היא
על הכיסא נוח,
והוא פורק מהאוטו.
גמר לפרוק, מסדר את כל העניינים,
ומתחיל לתנפנף.
מתנפנף.
תוך כדי כך שהוא מתנפנף,
פתאום אשתו אומרת לו,
פרוספר,
אתה יודע?
אמרו שהכינרת מאוד מסוכנת.
היא סוחפת בלי שהבן אדם מרגיש. ותראה איך הילדים שלנו מתרחקים מהעוף,
תראה, תראה, תראה, תראה, תראה, תראה, תראה, תראה, תראה, ואז הוא, תקרא לשמעון.
ואז הוא אומר לה,
תגידי, את לא מתכוונת לעשות משהו היום?
רק הכל עליי?
אז היא מסתכלת עליו ואומרת לו, אתה לא מתבייש?
אני כל השבוע עובדת קשה,
אני כל השבוע עושה לך, מכינה לך וזה,
עד שביקשתי ממך פעם אחת משהו, אתה כבר אומר לה,
אתה לא מתבייש?
ההוא התחרט שבכלל פתחת פה.
אז אתם מחכים מהפרוטוקול. לא אמרתי כלום. שילוט!
בוא לפה!
נו!
נו!
ואני מהמצלמה, צועק לו, פרוספר,
כבוס ענק,
הכל צועק, תחייך, מצלמים אותך.
אתה באונליין?
איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.
ואז אחרי זה אני שואל אותו, פרוספר,
מה קורה?
הוא אומר, הנה, גמרתי להכין את האוכל,
עכשיו החבר'ה יבואו לאכול כולם,
אשתי והילדים.
ואתה מה?
הוא אומר לו, לא, לא,
אני לא אוהב לאכול איתם. אני קודם כול מכין להם,
אחר כך אני יושב בכיף שלי לאכול, בסוליקו שלי לבד,
זו וזו.
בסדר.
הוא יושב לאכול,
נכנס למים,
חוזר חזרה,
מתיישב על הכיסא.
כבר רוצה להגיד, אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה עוד לפני שהוא הספיק לעשות את זה,
אשתו אומרת לו פרוספר.
אמרה לה עכשיו מה?
עד תגיד לי עכשיו מה?
מה אתה רוצה שאני אגיד?
מה עכשיו?
תקשיב טוב.
השעה כבר מאוחרת,
וחם.
ואני חושב שמצינו, מצינו,
לא צריך יותר.
רופאים אומרים יותר משעתיים-שלוש בשמש, לא בריא.
וחוץ מזה הם עייפים.
ילדים כבר השתוללו מספיק.
די,
בוא נחזור.
הוא רק שומע בוא נחזור.
יאו וואלה.
מה בוא נחזור?
זה לא שיר, זה מציאות.
וואי וואי וואי וואי וואי. עכשיו מה צריך לעשות?
להעמיס את כל הדברים חזרה לאוטו עם החול של טבריה אחרי שהוא ניקה ביום שישי את האוטו.
היי, היי.
ומי מעמיס הוא או היא?
הוא.
הוא. טוב,
גמר להעמיס את האוטו,
וזה לא לקח לו דקה-שתיים.
ואחרי שהוא העמיס את כל האוטו,
חצי שעה זה רק לרדוף אחרי הילדים. זה אומר לו, עוד רגע, עוד חמש דקות. הוא אומר, רגע, אני צריך ככה, ככה.
לך תרדוף אחריהם. טוב, תעלו כבר, יאללה, בואו ניסע.
אהלו.
נוסעים.
אתם יודעים מה הבעיה?
כשנוסעים חזרה,
כולם נוסעים חזרה.
כל הכבישים פקוקים.
כביש 4, כביש 2, כביש 6. כל הכבישים הזוגיים פקוקים.
אה?
הבן אדם נוסע.
וזה לא נגמר. איזה פקקים.
עכשיו, פקקים זה מעייף.
זה מעייף. הבן אדם קם בנץ.
הוא לא נח רגע.
הוא כל היום עובד.
ועכשיו הוא עייף.
הוא מרגיש את העיניים שלו כבדות,
כאילו יש לו אבנים בעפעפים,
בעפעפיים שלו.
וואי, וואי.
אתה רואה אותו מחזיק את ההגה בשתי ידיים?
הוא עושה ככה.
הוא מתאמץ.
שהאנשים לא ייסגרו.
אתה רוצה לעשות ככה? נלחם!
אהלבכטו מסתכל לאוטו פתאום.
מה הוא מגלה?
שמרחם. הוא לבד באוטו.
זאת רדומה.
אלה מאחורה כל אחת בפוזה אחרת.
יא וולק. הוא לבד!
ואז מתחילה עכשיו מלחמת... מה זה מלחמה?
הוא אומר לעצמו, זהו.
סכנת נפשות.
פיקוח נפש, דוחה שבת.
הוא אומר, תשמע,
מה?
אי אפשר ככה, זה ממש מסוכן.
אז מה הוא עושה?
הוא אומר, אתה יודע מה?
אני אפתח את החלום קצת,
אכנס אוויר, חמצן וזה, זה אולי יעורר אותי.
פתח את החלום קצת,
עבר חצי דקה.
אשתו ככה אומרת לו, פרוספר,
קר.
הכל חולים אצל הצינה.
טוב, סגר את החלום.
אתה יודע מה, אני אשתה משהו מתוק.
זה עורר אותי.
לוקח פחית שתייה,
שותה,
סיים לשתות.
כמה זמן זה מחזיק?
חמש דקות.
עשר דקות.
עוד פעם הוא עייף. מה, אני אשתה עוד פעם?
כמה אני אשתה?
אי אפשר ככה.
הוא אומר, אני אדליק רדיו.
אולי זה קצת יעורר אותי.
הוא מדליק את הרדיו,
והיא פתחה עוד עין.
אומר לו, פרוספר,
גזל שני.
סגר את הרדיו.
עכשיו מה?
מה לעצמו זהו?
די,
די.
אני אעצור בצד?
ואני אנוח.
עשרים דקות, חצי שעה, אני אשן טוב.
אחר כך אני אקום, סחי.
נמשיך בנסיעה.
ואז הוא אומר לעצמו.
כן?
מה אתה אומר?
אני אעצור בצד?
כל אלה שעקבתי אותם, יעקפו אותי עוד פעם.
עוד פעם לעקוף אותם?
לא עוצר בצד.
הוא ממשיך.
והוא נוסע רדום!
עיניים עצומות!
קילומטרים!
אז מי נוהג?
זה לא רק פרוספר.
אתם יודעים כמה נהגים נוסעים רדומים?
רדומים.
היום בכלל יש בעיה אחרת.
יש הרבה נהגים שהם נוסעים
והעיניים שלהם בפלאפון, הם עושים, כותבים כל מיני הודעות.
תוך כדי נסיעה, מדי פעם הוא מסתכל אם הכל בסדר.
ואתה נוסע אחריו ואתה רואה אותו טק, טק, טק, כמו איזה מסלול.
זה מזכיר לי בדיחה
של איזה אחד.
איזה אחד היה שיכור.
עלה הביתה, איך שנכנסת, הוא אומר לאשתו,
וואי, איזה בן אדם אני.
שכחתי לקנות סיגרות.
אז היא אומרת לו, לא מספיק שאכלת 3-4 שעות, אז תלך תביא סיגריות,
יקח לך עוד שעתיים-3 שעות.
הוא אומר לה, מה קרה לך? כולה סיגריות בקיוסק למטה, מה קרה?
20 מטר, מה?
מה, איך עשית 3-4 שעות?
ירד.
חזר אחרי 3-4 שעות.
אז היא אומרת לו,
20 מטר, 20 מטר, אה?
אז הוא אומר לו, מה קרה?
אהה, ומה עם הרוחב?
השיכור הזה דרך אגב יום אחד הסתובב בלילה,
אז תפס אותו שוטר,
אז השוטר אומר לו,
אתה יודע שאני יכול לעצור אותך על שוטטות שלוש בלילה, אתה מסתובב לי פה שיכור.
אז הוא אומר לו, איזה,
איזה שוטטות,
מה אתה מדבר? אני בדרך להרצאה בכלל.
אז הוא אומר לו, איפה יש הרצאה בשלוש בלילה?
הוא אומר לו, אצלי בבית.
אני רק מגיע, איפה היית?
רבותיי, ניסים ונפלאות,
אנשים נוסעים,
ואתה לא יודע מי נוהג בכלל, מי נוהג.
והנה פרוספר הגיע הביתה, הגיע הביתה. עכשיו אשתו,
זה משהו מיוחד, אם תבדקו את זה אצל כל הנשים,
זה מיוחד. אתה תראה את האישה,
זו בינה יתרה.
היא כל הדרך ישנה,
איך שמגיעים לשכונה,
היא מתעוררת.
כאילו היא האריכה את הבית?
כל הדרך ישנה.
רק הגעת לשכונה, טאק, פתחה את העיניים.
הגענו?
אז פרוספר אומר לה, כן, הגענו.
ברוך השם, בניסים ונפלאות.
אז אשתו אומרת לו,
פרוספר,
אני יכולה לבקש ממך בקשה, אבל אל תכעס.
הוא אומר לה, כן, אני כבר היום לא כועס.
חחחחח.
אז היא אומרת לו,
הילדים ישנים.
חראם, אם אנחנו נחיר אותם עכשיו
והם יתעוררו, כבר לא ירדמו לי אחר כך.
ואז לא ירדמו לי בלילה, בבוקר לא יקום מול הבית ספר בזמן.
אז בוא,
בוא נעלה אותם ככה, איך שהם רדומים.
ישר למיטה.
אז פרוספר אומר לה, אין בעיה, שמה,
תתקדמי, תעלייה.
תציעי את המיטות, ואני אביא אותם ישר למיטה.
היא רק עלתה, הוא אמר, קום!
קום! אתה חושב שיש לי כוח להרים אותך? קום!
זה פרוספר מעניין את כל הילדים.
ועכשיו, מי צריך להעלות את כל הדברים,
ארבע קומות בלי...
הוא או היא?
הוא.
היא עלתה להציע את המיטות.
והילדים עולים במדרגות, אתה רואה אותם כמו מטוטלת, מהקיר למעקה, מהקיר למעקה.
טוב שהקדוש ברוך הוא ציווה לעשות מעקה.
ופרוספר עולה ויורד, עולה ויורד, ובנגלה האחרונה,
שהוא הגיע כבר הביתה,
אה, הוא עומד בפתח של הדלת,
והמחשבה שעוברת לו בראש היא,
אה,
אין כמו הבית.
פרוספר!
אם אין כמו הבית,
מה חיפשת לך בטבריה?
מה עבד לך בכנרת
כל שבועיים?
אתם יודעים מה עבד לו?
עצומי.
מחר הוא הולך לעבודה,
ובעבודה ישאלו אותו, אה, פרוספר? איך היה שבת?
מה יגיד להם?
פשששש.
ואלוק היינו בטבריה.
אתה לא מאמין.
איזה יופי. המים עלו מאז שהיה גשם.
פשש. הכנרת עלתה.
יפה.
מה זה.
המים היו פלטה. ים פלטה. אין גל אחד.
איך נהנינו.
ממש היה
כיף חיים.
כן, פרוספר?
תביא, תביא את הסרט נראה כמה חייכת.
תביא את הנראה כמה חייכת.
על מי אתה עובד?
אתם יודעים מה המסקנה?
אתם יודעים מה חשוב לאנשים?
שיחשבו שטוב להם.
באמת לא טוב להם.
אבל מה חשוב להם?
שיחשבו שטוב להם.
זה לא מסכנות?
בוא נראה, יכול להיות לך טוב בלי שיחשבו שטוב לך.
יכול להיות לך
הטוב ביותר בעולם.
אני שואל אתכם שאלה.
יש רגע יותר מתוק מאשר הבן שלך מגיע מתלמוד תורה
ואומר איזה חידוש,
סליחה, אומר איזה חידוש
שאתה בעצמך לא ידעת אותו.
איזה מתוק זה.
איזה טעם.
שווה עולם.
תראו כשילד קטן
הוא רק מתחיל להגיד
אה...
בא!
וואי! כולם קופצים עליו.
אה?
ובא רבא? ובא רבא?
איזה התרגשות! איזו פעם! אבא רבא!
קח, קח סוכרייה. תגיד עוד אבא! עוד פעם! תגיד, תגיד, תגיד! אה... בא! תגיד!
מה אתה מתלהב?!
עוד כל החיים יגיד אבא תביא כסף! אבא תביא...
מה אתה מתלהב?!
לא אבל האבא הראשון, מה זה מתוק?
אה?
תגיד, תגיד עוד פעם הבאה, הם יביאו לך סוכרים.
איי, איי, איי, איי.
איזה מתוק זה.
רבותיי, אנשים אין להם זמן לילדים.
אין להם זמן לאישה. אין זמן לבן.
הם חושבים שהם נמצאים ביחד. הם לא ביחד בכלל.
הם לא ביחד.
תבדקו כמה זמן היה ביניכם קשר מילולי.
כמה זמן היה קשר ביניכם.
ואיך היה הקשר הזה?
יש כאלה הולכים לקולנוע.
אתם יודעים איך אומרים בתורה קולנוע?
יושבי חושך וצלמוות.
או יש פסוק אחר, ורשעים בחושך ידמו.
אסור לדבר שם, שקט.
עכשיו מה הקטע?
הוא הולך עלק לבלות איתה,
לבלות זה מלשון בליי, לתבלות.
הוא הולך לבלות, זה צורת בידור. בידור זה מלשון פיזור.
אז הוא הולך ככה עכשיו לבלות איתה איפה? בקולנוע.
חשבתם על זה פעם?
מה אחרת פה?
הם יושבים אחד ליד השני,
והם לא ביחד בכלל.
למה?
הוא עם הסרט, עם גיבור הסרט,
והיא עם גיבור הסרט.
אבל הם לא אחד עם השני.
אז לאן הלכתם?
אנשים לא חושבים על זה.
מילא אתם הולכים לאיזשהו מקום, ויושבים, ומדברים, וצוחקים.
אז אני מבין.
הולכים למקום,
שאומרים לך שמה שקט, לא לדבר, שעה וחצי.
זה כשהיה קולנוע.
היום בתוך הבתים, לא צריך קולנוע.
יש להם בתוך הבית קולנועים.
אה?
ויש להם את המכשירים,
וכל אחד, עכשיו אם הוא רוצה שישתו תעשה לו כוס תה, הוא שלח לה את וואטסאפ.
שלח לה מהחדר, הודעה.
יכולה לעשות לי כוס תה?
אני רוצה להגיד לכם
שיש גברים מזעזעים.
מזעזעים.
זה לא תגידו שאני אומר דברים מדומיינים, אני אומר לכם דברים של מציאות, של זוגות, שיש גם מציאות כזאת, זה משהו מפחיד.
אתה רואה את הגבר יושב בסלון,
רגל על רגל על הספה,
והשולחן הקטן נמצא מרחק
מטר ממנו.
הוא לא יכול להגיע לשולחן בפוזה שהוא יושב.
אז הוא קורא לאשתו מהמטבח,
הוא אומר לה, שרה,
בוא רגע, את יכולה להביא לי פה את המפרה?
זה מזעזע,
אבל זו מציאות.
תגיד, אתה בעגלק?
מה הבעיה?
תתרומם קצת,
תעשה התעמלות, נשמה, תעשה התעמלות קצת.
תתרומם,
קח את המעברה או את הכוס תה או מה שיש שם, מה שאתה צריך.
מה הקטע?
היא צריכה לעזוב הכול ולהביא לך את זה?
איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.
יש לי עוד שתי דקות.
אז אני אסיים בחיוך.
אי אפשר שאתם תלכו ככה בצער.
איזה זוג
נסעו ברכב מדימונה,
לכיוון תל אביב.
הם נוסעים ברכב,
ואז האישה אומרת לבעלה,
אתה יכול להדליק את ה-Waze?
אז הוא אומר לה, בשביל מה?
אני מכיר את הדרך בעל פה, מה אני צריך Waze?
הוא חבר עוד כמה דקות,
ואז היא אומרת לו,
למה לא הדלקת את ה-Waze?
הוא אומר לה, אני כבר הסברתי לך.
אני את כל הדרך הזאת בעיניים עצומות נוסע, מה אני צריך שבלבלו לי את המוח?
עבר עוד כמה דקות,
אז הוא אומר לה, נו,
מה?
נו, אל תהיה כזה, תדליק את ה-Waze.
הוא אומר לה, מה הקטע שלך?
תדליק, תדליק.
טוב,
בשבילך אני אדליק.
אדליק,
ואז ה-Waze אומר לו, סע ישר.
ברמזור ככה, זה זה.
והוא מתעצבן,
למה הוא לא צריך את הבלבול מוח הזה.
עכשיו בווייז גם זה אומר לך שנסעת מהר, טעית, טעית וכולי,
וזה, ומאיר לך ערות.
זה מזכיר לי בדיחה אחרת,
שזה אחד,
אתם יודעים שהווייז עכשיו הוא משתכלל,
אז יש מצב עכשיו שהווייז מדבר עם הבן אדם תוך כדי נסיעה ושואל אותו שאלות.
אז אחד נכנס לרכב עם אשתו,
ואז הווייז שואל את הבעל,
יעקב,
מי נוהג כרגע ברכב?
אז הוא אומר לו, אשתי.
אז הוא אומר, רד בכיכר הראשונה.
כבר הוווייז מכיר אותה שהיא בעייתית.
בקיצור,
הזוג מדימונה
אומרת לו,
אז הוא שומע כל הזמן את ההדרכה, וזה מרגיז אותו.
אז הוא אומר לה,
את יכולה לענות לי על שאלה פשוטה?
אז היא אומרת לו, כן.
אז הוא אומר, מה יוצא לך
מהווייז הזה?
אז היא אומרת לו, יוצא לי, יוצא לי, בטח שיוצא לי.
אז הוא אומר לה, מה יוצא לך מזה?
אז הוא אומר, סוף סוף
יש מישהו שאומר לך מה לעשות, ואתה שותק.
עכשיו צוחקים.
זה בדיחה, אבל מסר.
יש נשים
שכמה שהן מנסות
לדובב את הבעל,
לכוון אותו וכו',
הוא לא מקבל.
לא מקבל תוכחת.
נו, מי שתוכיח אותי? מה, יא רב שלי?
צריך לדעת לקבל תוכחת
מכל אחד.
בכל תוכחת שאתה מקבל,
לקחת מזה מה אפשר להוציא מזה שזה אמיתי כלפיי.
מי שאמיתי ימצא בכל דבר איך הקדוש ברוך הוא שלח לו להאיר את עיניו,
שיש לו מה לתקן ומה לשפץ. ולא חסר לנו מה לתקן ומה לשפץ.
השם יזקנו.
שבוע טוב לכולם.