שלום בית וחינוך ילדים - ד | הרב אורי יצחק
- - - לא מוגה! - - -
שבוע טוב לכולם, ברוכים הבאים.
בהמשך לדברים שדיברנו בשיעורים הקודמים,
נקריא מהרמב״ם
הלכות אישות,
מה שהוא כותב בעניין של שלום בית.
אומר הרמב״ם,
וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו.
ואם יש לו ממון מרבה בטובתה, כפי ממונו.
ככל שיש לך יותר כסף,
תמפנק יותר את אשתך.
אין כסף, אין פינוקי.
אבל לפי מה שיש לך, לפי זה,
זה מתרבה.
ולא יטיל עליה אימה יתרה.
ברגע שהאישה
או הילדים
מפחדים יותר מדי מאבא,
מטיל עליהם אימה יתרה.
אז יכולים להביא אותו לידי הדברים הכי קשים ביותר.
הכי קשים.
למה? מפחדים לגלות לו את האמת?
מפחדים ממנו.
ואם מפחדים ממנו,
אז מסתירים ממנו דברים.
ואז הוא יכול להגיע לידי מצב
שהוא יכול לעבור את כל העבירות הכי חמורות בתורה.
בהרגשה שאצלי הכול בסדר.
הוא לא ידע שפשוט רצו להגיד לו, אבל פחדו.
אם לא היו מפחדים,
היו מגלים שיש בעיה,
והיו פותרים את הבעיות.
אז לכן,
לא יטיל עליהם אימה יתרה.
ויהיה גיבורו עימה בנחת,
ולא יהיה עצב ולא רגזן.
אתם יודעים, אומרים
שאדם כשבא מהעבודה
הוא לחוץ.
ואם הוא בא מהכולל,
או לאכול, או לשתות, או להבדיל,
חוץ מכבוד המקום וכולכם, להתפנות.
מי שמגיע מבחוץ, בדרך כלל לרוץ.
ולכן,
עשו סטטיסטיקה פעם, שאלו את הגברים,
מה אתה רוצה לקבל מאשתך כשאתה בא הביתה?
אתם יודעים מה אמרו רוב הגברים?
חיוך.
רוב הגברים אמרו חיוך.
שלא תספר לי שאימא שלי רבה איתה בטלפון היום, שלא תספר לי כמה היה קשה לה בזה.
תדחי את זה, עשר דקות.
אבל, קבלת הפנים הראשונית,
חיוך.
לא פרצוף של תשעתם.
עד שאני אנחת. אני אנחת,
עכשיו אפשר לשחרר. אבל, קודם כל תבדקי,
אז יש נשים צעירות
עם ילד ראשון,
שאיך שהיא רואה את בעלה מחנה את הרכב מהחלון,
אז היא רצה ישר לחדר איפה שהתינוק מונח בהריסה.
ואז היא עוקרת אותו מההריסה,
ורצה לכיוון הדלת,
ואיך שהבעל פותח את הדלת,
היא אומרת לו, הנה אבא!
עכשיו, הוא עם סלים, אני יודע מה, יש לו ביד מטריה,
יש לו זה, יש לו פה שם,
כולו רטוב, לא יודע מה.
מה עושים בסיטואציה כזאת?
למה להיכנס לפלונטרקל?
בשביל מה?
מה, הוא בטח התגעגע לבן שלו, מה, הוא לא התגעגע?
הוא התגעגע, אבל קודם כל תבדקי אם זה בכלל בעלך.
אולי זה לא בעלך.
מה הקראנה? זה בעלך.
אבל זה לא בעלך.
למה?
כי בבוקר הוא יצא בעלך.
לכי תדעי מה עבר עליו כל היום.
אה?
אפשר לדעת מה עבר עליו.
כשהוא מגיע הביתה,
אולי הוא כולו בפיצוצ'ים
אז זה הזמן עכשיו לתת לו את התינוק
אתם פעם בדקתם כמה זמן אבא מחזיק את התינוק?
לקחתם פעם סטופר לבדוק כמה הילד עליו?
אהההה
תתארו לעצמכם שעכשיו איזה בעל יצא לעבודה
או לכולל
לא נגיד לעבודה
הוא יצא
בא להניע, הרכב לא מגיע
על הבוקר
לא מניעה עליכם.
מנסה לסדר, לא הולך.
קשה לעבודה, הבוס שלו כבר בכריזה.
אמרת לי שאתה תגיע היום בזמן. הוא אומר לו, כן, אבל מה אני אעשה, האוטו... זה.
בקיצור, הוא בחובות, אין לו כסף עכשיו לקחת מונית עד העבודה.
הוא מעדיף לקחת אוטובוס.
נועל את האוטו... בכריזה, הולך לכיוון האוטובוס.
איך שהוא מגיע לתחנה,
מגיע איזה אוטובוס, לא של התחנה, אוטובוס אחר.
עבר ליד על השלולית, מילא אותו מים כולו, מלמעלה עד למטה, כולו מים.
איזה יום מלחוץ.
אה?
לא.
מגיע אוטובוס לא עוצר, עוד אוטובוס מלא, עוד אוטובוס...
והוא בקריזה, וכל רגע מנהל העבודה מתקשר לו, מה קורה איתך? איפה אתה? לך תסביר לו עכשיו.
מגיע באור שלו איזה שעה, שעה וחצי לעבודה,
מתחיל לעבוד, בא להפעיל את המכונה שהוא עובד איתה,
משהו שם נתקע, התקלקל.
בקיצור, אחלה יום.
כולם עצבנים חלמנו, מה קורה איתך? למה אתה מעכב את כל הלילה?
כל הלילה מתעכב בגללך.
למה אתם אומרים על יום כזה?
אה?
שואלים אתכם, אחד כזה, כשהוא מגיע הביתה,
יש לו סבלנות עכשיו לאנה אבא?
אז לכן קודם כל צריך לבדוק מי נכנס הביתה.
האם זה בערך באמת, או שהוא עכשיו אבאו?
אבאו.
שאלו את הגברים, נו, ואחרי שכבר אשתך חייכה לך.
מה אתה עכשיו רוצה לקבל מאשתך?
אז רוב הגברים אמרו לא משנה מה.
העיקר משהו חם.
קפה, תה, מרק, משהו חם.
ואחרי זה מה? עכשיו שתעשה מה שהיא רוצה, שתגיד מה שהיא רוצה.
אני יודע שאני נחתתי בבית.
אתם שמים לב?
אלה שארגנו את הסטטיסטיקה
הם הטעו את הנשאלים.
נו, מי יכול להגיד לי למה הם הטעו את הנשאלים?
שמעתי כבר שלוש שיחות, אחי.
מה הייתה הטעות של השואל בסקר?
מה הוא רוצה לקבל? מה אתה צריך לעשות כשתגיד מה?
בשביל המטעה.
מה אתה רוצה לקבל מאשתך?
אתם יודעים איך מחנכים אותנו הפוך.
השאלה הייתה צריכה, מה אתה צריך לתת לאשתך?
מספרים על הרב אריה נגין,
זה שצדיק לולכה,
זכותו תגן עלינו.
שכשהוא היום הגיע הביתה,
הוא לא היה נכנס ישירות לבית.
מה הוא היה עושה?
מהבוקר הוא היה מכין לו בארון חשמל עוגייה
תוך שקית, פתיחת חוגה.
היה מכין לו את זה בארון.
ואז לפני שהוא היה נכנס הביתה הוא קודם כל היה מוציא את העוגייה,
מברך מזונות,
אוכל, קודם כל נרגה. עכשיו הוא כבר לא רחב, הוא לא לחוץ,
רק אז הוא נכנס הביתה.
אתם מבינים איזה חשיבה על השני?
אבל אנחנו, הוא באים הביתה, יש לנו דרישות, מה?
אני הלכתי ללמוד, הלכתי לעבוד.
לפחות שהיא תאכיל עם משהו ליכול.
משהו שאני רואה.
איי, איי, איי, איי,
לא יודע אם סיפרתי לכם את הבדיחה הזאת
על אותו עורך,
אם סיפרתי, תעצרו אותי.
לא, אוקיי, אני לא אעצור.
אז היה איזה עורך
שאשתו בקשה, בוא תעזור לי, נו, בוא תעזור לי פה לסדר וזה, לנקות.
הוא במקום לסדר לנקות רק מפריע.
אמרו לו, עזוב, עזוב, עזוב.
אחי טוב, לך תלמד בכולל.
לך תלמד, תאמין לי, זה האחזרה הכי טובה.
אתה רוצה לעזור לי? לך תלמד.
חנך.
חזר אחרי חצי שעה.
אומרים לו, מה קרה?
מה? כמה אני יכול לעזור לך?
מספיק!
איי, איי, איי.
אם זה נעזור לאישה? מספיק!
כמה אנחנו חסרים בהבנות הראשוניות
של ערך לאישה, של הבנה מה זה חיי נישואים, מה זה
קשר אמיתי?
איי, איי, איי, איי, איי.
אז הרמב״ם כותב
לא יהיה עצב
ולא רק זן.
אף אחד לא אוהב לחיות עם בן זוג עצבני ורגזם.
מי יכול לחיות עם אחד כזה?
זה כל הזמן מתח.
כל הזמן יש אנרגיות שליליות בבית.
מי יכול לסבול את זה?
אין דורגע נפשי.
לא רק לאותו אחת שהוא עצב ורגזם,
כל הסובבים אותו, כולם סובלים.
צריכים לסבול את ה...
ההתנהגות שלו.
זאת אומרת, אם
פעם אמרתי
שמי שכועס
נהנה על עצמו שהוא טיפש.
למה?
כי אם זה שירגיז אותך
הוא טיפש,
אז גם אתה טיפש, כי עלתה לרמה שלו.
אם אתה יודע שהוא טיפש,
אז מה אתה מתרגז בטיפש?
נכון?
אתם מסכימים או לא?
מסכימים? כן. תודה.
ואם אותה אחת שירגיז אותך הוא חכם,
אז אתה גם טיפש אם אתה מתרגז.
למה?
כי אם הוא חכם,
סימן שיש משהו במה שהוא אמר, שאולי לא הבנת.
כי החכם לא יכעיס אותך סתם.
אז אם כן כעסת,
סימן שאתה טיפש.
אז אדם שכועס בכל מצב הוא טיפש.
בין אם זה שמולו החכם, בין אם זה שמולו טיפש.
מה אתה כועס?
עכשיו, זה שכועס...
בדרך כלל, מי סובל?
זה שכועס, קודם כל.
למה זה שנחשש אותך,
מבסוט שעכשיו אתה כועס.
אם הוא עשה את זה בשביל לחשש אותך.
אז אם כעסת, יצאת לדמבל.
רבותיי, צריך לדעת,
עצבות זה אחד הדברים הגרועים ביותר שיכולים להיות לבן אדם.
אין כלי יותר גרוע לעבודת השם מאשר העצבות.
אתה יכול בעצבות להרוס את כל החיים שלך ואת כל החיים שמסובבים אותך.
אדם צריך להיות כל הזמן בשמחה.
זה לא חייב להיות שמחה חיצונית, העיקר זה השמחה הפנימית.
העושר הפנימי,
ההרגשה השמחה בפנים, משתבח שמו.
מה יכול לגרום לך את הדבר הזה?
כתוב.
פיקודי השם ישרים ושמחים.
ואתה הולך ישר עם הקדוש ברוך הוא, מלא אמנתות.
עושה רצונו יתברך, אתה תמיד תהיה מבסורד.
אם אין לך קפדות וטרוניות על אנשים אחרים,
אף פעם לא תהיה לך פה עצבות.
תמיד תהיה שמח.
אבל אם אתה כועס על איזה מישהו, אתה פה כועס, אתה לא יכול להיות שמח.
אתה רוצה להיות שמח?
אל תקפיד על שום בן אדם בעולם, ואתה מבטא שאתה.
אין לך ספקות בעבודת השם?
יש בעיה, יש שאלה, הולך לרב,
קבל תשובה, התראות שלום.
אין שמחה גדולה יותר מהתרת הספקות.
שקט,
שקט נפשי.
אז התורה נותנת לנו את כל הכלים איך להיות שמח בפנימיות שלך.
מי שלא שמח, אין כל זה, אז כבר גודלים לו חצות. בעקבות הפעולות הזאת ממשיכים הלבבות,
תעשה פעולות שמחות,
תשמע, אין שם מוזיקה כמו שצריך, לא, אז אתה מוזיקה.
זה דברים קשרים.
תשיר, תרקוד, תעשה פעולות של שמחה,
ותגרום בשמחת הלב.
מהחיצוניות זה ייכנס לפנימיות.
אבל צריך לדעת שבמקור, באורגנל,
זה הפוך.
אם יהיה לך שמחה אמיתית, שמחה של תורה, שמחה של יראת שמיים,
שמחה של שלום,
אז הריקודים והשמחה לא יהיו פעולות חיצוניות, אלא הפוך, הן יהיו פעולות שנובעות משמחת הלב שלך.
זה יצא החוצה ממך.
כי יש לך שמחה בפנים שהיא שופעת החוצה.
היא מקרינה כלפי החוצה, שמחה פנימית שלך.
לזה צריך להגיע.
זו העבודה.
איי איי איי איי איי איי איי איי.
רגזנות.
על כל דבר אתה יכול להתרכז.
על כל דבר אתה יכול להתרכז.
מה התועלת?
מה אתה מרוויח מזה?
תחשוב.
אז יש עניין לפעמים להראות את עצמך כאילו אתה כעוס.
אבל כתוב, חס ושלום,
שלא ייכנס באמת הקפדיה, באמת לתוך הלב.
רק כלפי חוץ מותר להראות את עצמך.
ועדיף שגם זה לא.
רק אם זה צורך מסוים, לדוגמה בחינוך ילדים,
כלפי ילדים להראות שאתה...
אבל שוב, להיזהר, לא באמת לכעוס.
כשאדם מתרגז וכועס, הוא לא שולט בעצמו,
כמו שכתוב.
כל הכועס, כל מיני גיהנומים שולטים בו.
כל הכועס, כאילו עובד עבודה זרה, מכניס אל זר לתוך ליבו וכו' וכו'.
בשביל מה הולך את כל זה?
אחרי שהגעת לדבר כזה, לך תתאם את הלב שלך מההתחלה עכשיו.
לא רק זה, כתוב בחזל,
הוא יכול לאבד 70 שנה של טובה בכעס אחד.
בשמיים נתנו לו עכשיו 70 שנה טובות.
כעס העם עק הכול.
לא חלום?
שווה את זה?
שווה 70 שנה של טובה?
בוא תגיד לי, רק זנות אחת ששווה דבר כזה.
אבל זה דרכו של עצם לעבוד עלינו.
אתה צודק?
אתה חייב?
וכולי.
יש עוד בעיה שהיום...
לצערנו שכיחה, והיא קשורה לעניין של העצבות
בדלת האחורית.
יש דבר כזה שנקרא חרדות.
לצערנו הרב,
אומרים שבסטטיסטיקה יש שליש מהמדינה עם חרדות בדרגות שונות.
עקב כל המצב הכלכלי,
הביטחוני,
וכו' וכו'.
שליש מהמדינה עם החרדות
בדרגות שונות.
בנתונים יפה, אם זה היה שליש מהמדינה חרדים.
הבעיה שזה שליש מהמדינה חרדים לא משם יתברך,
אלא מייסר אורח.
בתופעה הזאת של חרדות
כבר נתקלתי בכמה וכמה זוגות
שחשבו שיש להם בעיה של שלום בית.
וכשישבתי איתם התברר שאין להם בכלל שום בעיה של שלום בית.
יש לאחד מבני הזוג חרדות,
והשני פשוט לא יודע מה זה
ולא מבין אותו.
וזה שיש לו חרדות הוא בעצמו לא מבין את עצמו.
ואז נוצר מציאות
של פיצוצים בינינו.
וכשאתה מבין שבעצם זה בעיה של חרדות ולא של שלום בית,
אתה מסביר לבן הזוג פחות או יותר מה זה הדבר הזה.
קשה לו להבין את זה, כי מי שלא עבר את זה לא מבין.
אבל אתה מבין,
אתה מסביר לו שבעצם זה לא בעיה של שלום בית.
אין פה בעיה שאדרבה הוא צריך לעזור או היא צריכה לעזור לבן הזוג או לבת הזוג,
לצאת קודם כל מהמצב שהוא נמצא בו.
ואז הכל יחזור על כנו, אבל כל זמן שאחד מבני הזוג נמצא במצב הזה
אי אפשר לבוא אליו בטענות, אפשר רק לחזור.
במצב כזה זה גורם להרבה בלאגן בין זוגות.
פשוט אחד לא מבין את השני.
יש אנשים שלא מבינים, לדוגמה, שאישה שנמצאת בהיריון
או אחרי לידה,
עקב השינויים הפיזיולוגיים שיש לה בגוף,
יש לה כל מיני תופעות,
מלאו הכי ההתנהגות שלה משתנה.
כל אישה אחרי לידה זה אישה אחרת.
יש לך אישה חדשה עכשיו
זה להתחיל מחדש
אז אנחנו הגברים צריכים להבין את זה, זה לא דברים פשוטים מה שהיא עוברת
אתה יודע מה זה להיות תשעה חודשים בחרדה ודאגה ולחצים ומה שאתה לא רוצה ואחר כך להגיע ללידה
שמי יכול לתאר את זה בכלל
ואחר כך, אחרי הלידה
יש תופעה לדוגמה
שקוראים לזה, הרופאים קוראים לזה דיכאון לידה
תדעו לכם שזה חרטא, אין דבר כזה, זה המצאה של הרופאים
לא יודע מאיפה הובילו את החרטא הזאת
מה קשור לדיכאון ללידה?
בתורה שלנו כתוב
אם הבנים שמחה
אז מה זה דיכאון ללידה? זה הפוך ממה שכתוב בתורה
מה שהם מתכוונים,
שבדרך כלל הדיכאון הזה ניכר אחרי הלידה
אבל באמת זה לא דווקא בגלל הלידה
זה כבר נתפס לאנשים כאילו הלידה יכולה להביא דיכאון ואז זה מוריד לאנשים את המוטיבציה ללכת ללדת
זה לא בגלל הלידה, מה פתאום?
זה יכול להיות קודם כל מציאות
של דיכאון או חרדה בלי קשר שהיה לה לפני
זה יכול להיות, כמו שאמרתי לכם, עצם המתח שהיא הייתה בזמן ההיריון
זה יכול להיות עקב זה שהיה לה במשך ההיריון
כסאח עם בעלה או עם חמותיו, אימא שלה, עם אח שלה, עם הדודה שלה או לא ידענו
כשזה הכל ביחד מתחבר עם כל המצב שלה וכו' וכו', זה יכול להביא למצב של
למה?
כי הרבה פעמים קורה שכשאדם הוא נמצא במתח אז בצורה ציורית אני מצייר את זה
זה כמו שעכשיו הלב נמתח נמתח נמתח נמתח נמתח
ואז מהמתח
ואז ברוך השם הכל יסתדר
ואז עד שהלב לא חוזר במכה אחת וחזור להיות משהו שהיה
לוקח לו זמן עד שהוא חוזר
ועד שהוא חוזר אז יש תקופה שהוא פשוט מדנדל
הוא רפוי
אז יש מצב של חלישות, חלישות הגוף,
חלישות הדעת
ואז יכול אדם לשבת או אישה לשבת ולחשוב, יו מה קרה לי?
אני הייתי בס...
בסדר.
אז מה קרה לי עכשיו?
כנראה שמשהו אצלי לא בסדר.
אז אני לא בסדר.
אז החליטה שלא בסדר,
בדיוק היא לא בסדר.
ואדם כשהוא מתחיל להתחפר בתוך עצמו,
זה כמו להתחפר בחול.
אתה נותן יותר פולגן, אז אתה עוד יותר מתחפר.
כדי לצאת צריך שמישהו ידחף אותך החוצה.
תפסיק לתת גז,
תפסיק להתחפר.
ובאופן טבעי,
מה קרה לי?
ממה זה בא?
אז איך זה התחיל?
ככה מתחפרים.
ואז היא שומעה סיפור על מישהי אחרת,
יואו, אולי זה גם לי ככה,
יואו, אז אני לא איזה קול, אני עכשיו גם.
וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו.
אז אחד כזו או אחת כזה, אפשר להאשים אותו, צריך לעזור לו לצאת מהמצב שהוא נמצא.
עכשיו, הרבה פעמים אתה בא לבן אדם הזה ומנסה לעזור לו.
הוא אומר לך, אתה לא מבין אותי בכלל.
אתה לא מרגיש מה שאני מרגיש.
עכשיו, לך תשכנע מישהו שאין לו בעיה,
שאין לו בעיה.
שהוא בטוח שיש לו בעיה.
אתה יכול לשכנע אותו?
זה קשה.
איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, ואנחנו יודעים
שמבחינה פסיכולוגית
אנשים יכולים להרגיש כל מיני הרגשות,
אפילו שאין להם כלום.
הוא יכול להרגיש מחנק, הוא יכול להרגיש שהוא הולך להתעלף,
הוא יכול להרגיש שהוא הולך למות,
הוא יכול להיות דפיקות בלב,
הוא מרגיש ככה,
ונהיה לו ככה.
אם אישה יכולה להיות בהיריון מדומה,
אתה יודע מה זה הריון מדומה?
אז תבינו מה זה הכוח של הדמיון.
אז לך תסביר לאחד כזה אין לך כלום? אין לך כלום?
מה אין לי כלום?
אני מרגיש, אני עובר, אתה אומר לי לא, אין לי כלום?
אז אחד כזה, אתה יכול לבקש ממנו שיהיה שמח, שתהיה שמחה, שיהיה עייף?
הוא בתוך עצמו, הוא לא מבין מה יש לו, הוא אומר קודם כל כשאני אצא מהמצב שאני נמצא, אחר כך אני אחייך
ואז הוא מתחיל לחפש מה אני לא בסדר
אולי עשיתי משהו לא בסדר
הוא מתחיל לעזור לעצמו חרקירי
ועל כל דבר הוא חושב שהוא לא בסדר
ולאט לאט הוא מתחיל לאבד את הביטחון העצמי שלו
וככה זה
אדם יכול להידרדר ולהידרדר ולהידרדר ולהידרדר
איי איי איי איי איי איי איי איי איי כמה צריך להתחזק בביטחון בהשם שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ודואג לנו ושומר אותנו בכל מצב אפילו אם אנחנו על הפנים
אין כמו אהבה של השם את מרחם
כמה הוא אוהב אותנו, כמה הוא אוהב אותנו, אין כל על הפניחות שלנו, על כל הצעות שאנחנו עושים
אין כמו אהבת השם יברך אלינו
והקדוש ברוך הוא ציווה אותנו
ללמוד ממידותיו
מהו חנון, אף אתה חנון, מהו רעבות,
כל זה, את האהבה שהקדוש ברוך הוא משפיע לנו,
וממנה אנחנו צריכים ללמוד איך להשפיע לסובבים אותנו, וקודם כול
לבן הזוג, לבת הזוג, לילדים.
אני אהיה ערכה קודמים,
אבל אני אהיה ביתך עוד יותר קודם.
קודמים לכולם.
איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי
ממשיך הרמב״ם ואומר
וכן ציוו על האישה
שתהיה מכבדת בעליו יותר מדי
ויהיה עליה מורא ממנו
ותעשה כל מעשיה על פיו
בהסכמתו.
ויהיה בעיניה כמו שר
או מלך
מהלכת בתאוות ליבו ומרחקת כל מה שישנא.
וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטבעים.
קוראים בזיווגן,
ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח.
זה לשון הרמב״ם,
לשונו הזהב.
מה אתם?
אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי.
אומר שלמה המלך
בספר משנה
טוב פת חרבה ושלווה בה
מבית מלא זבחי ריב.
שמעתם?
טוב שבבית
יאכלו אנשים סלטים.
סלט!
מאשר הבית מלא סטייקים אבל מלא ריב.
בית מלא זבחי ריב.
לא צריך לחפש
מה שיש לאחרים.
איך כתוב בפרקי אבות?
ששולחנך גדול משולחנו.
אדם שיודע להסתפק
במה שיש לו, שמח בחלקו,
לא חסר לו כלום.
ברגע שאתה מרגיש שחסר לך משהו, אתה כבר אדם חסר.
זה כבר בעייתי.
צריך להיות שמח במה שנתן לך הקבוצה ברוך הוא.
בין אם זה בן הזוג שלך, זה מה יש,
או בת הזוג.
בין אם בא הילדים שלך, זה מה יש.
בין אם בפרנסה שלך, זה מה יש.
בין אם אין לך בית ואתה חי בשכילות, זה מה יש.
בין אם יש לך אוטו מעפן, זה מה יש.
כל מה שנתן כזה שלך, זה מה יש.
אם ניתן משהו יותר טוב, שתרבח שמו.
אבל ללכת להשתגע על זה?
ולעבוד מהבוקר עד הערב, מהבוקר עד הערב, בשביל מה?
שלא תראה את אשתך?
ללמודות את הילדים?
מה עשינו בזה?
היום, לצערנו הרב,
כמה זמן תעשו בדיקה?
כמה זמן יש לך להיות עם אשתך?
כמה זמן אתה נמצא עם הילדים?
קטסטרופה.
דקות ספורות.
תבדקו.
אתה נמצא עם אשתך וילדים דקות ספורות.
עכשיו, בדקות הספורות האלה,
כמה אתה נמצא איתם באמת?
כבר יש לך דקות ספורות.
איך הם נראים?
מזעזע.
אבל אנחנו מצדיקים את עצמנו באופן טבעי. תשמע, אני אחרי יום מתקשר,
מתקשר, מתקשר, מתקשר.
שערי שאתם מוציאים, לא נראה לי.
אבל כנס רגע לצד של הילד,
כנס לצד של האישה.
מה זה מעניין את הסבתא שלי,
איפה אתה היית ומה עזית?
אני רוצה את הצומי שלי.
אני רוצה להרגיש תאבש לי.
אני רוצה לדבר עם בעלי.
אני רוצה שישמע אותי.
אני לא סבלנות.
אז מה עשינו?
תגידו,
רוב הפסיכולוגים, מה הם עושים כשאתה נכנס אליהם?
נותנים לך לדבר. נכון.
נותנים לך לדבר.
ומה הם עושים?
אה?
נעניינים בראש. מקשיבים.
מקשיבים.
לא תמיד אפילו לומדים עצות. מקשיבים.
צ'חרר. צ'חרר.
למה אנחנו לא יכולים להיות הפסיכולוגים של האישה?
היא עוזרת על עצמה כמו תגלית כל הזמן.
מה אכפת לך?
תחשוב שאתה פסיכולוג.
היא צריכה להוציא?
זה מזכיר לי שהיה איזה אחד נכנס לכב״ן בצבא.
אז הכב״ן מדבר איתו, שואל אותו כל מיני שאלות.
והוא מסתכל, כשהכב״ן לא מסתכל,
לקח דף,
נכניס בכיס.
אז הכב״ן קלט אותו ככה בזווית העין,
ממשיך לשאול אותו שאלות והוא עונה לו, הוא קולט שהכב״ן לא מסתכל,
קח עוד דף פעם,
הוא שם בכיס.
קח איזה ארבע-חמש פעמים,
ואז הכב״ן אומר לו, טוב,
קח הנה,
זה תעודת פתור שלך.
אז הוא לוקח את הדף ואומר לו, זה הדף שחיפשתי!
אז האישה צריכה
שמישהו ישמע אותה.
מה אתה מעריך? שישמעו את האחרים?
אחרות?
חברות?
אימא שלך?
אימא שלה?
של מה?
עדיף שאתה תשמע.
ככה תוכל
להתכוון, להדריך,
לפי רצונך.
אם השכנות ישמעו אותה, לך תדע, זה אצלו את החיטוף ולטלו לה.
של מה?
כי אם היא תלמישה והוא לא שומע אותה, היא צריכה להוציא.
לך תדע למי היא תשפיע.
איך נראה בית ממוצע?
באיזה שעה קמים בבוקר?
של קפאז או בית רגיל?
לא, לא בית רגיל. אתם קומנטים.
אני לא מדבר על הקומנטים.
בית רגיל ממוצע באיזה שעה קמים.
שש, שבע. מה? שש, שבע. שש, שבע, נכון?
עכשיו תתאר לעצמך
שיש לילדים מסעות הרי, נכון?
אתם מודד תורה וכולי.
אז האישה נגיד כמה רגילה לקום בשש, סתם דוגמא.
ועכשיו היא קמה ביחוד, בשש ורבע.
או השם מרחם בשש וחצי.
אתה יודע מה קורה באותו רגע, מאותו רגע בבית?
יואו, וואלאק.
הבית הופך להיות בית על גלגלים.
איזה לחץ.
קומו, קומו, קומו! קומו, אכרנו, קומו!
חסן החטא של הילדים. קומו, קומו! מהר, קומו!
איחרנו!
ואז
אתה רואה את הילדים חלק קמים בפניקה,
חלק בלחץ, חלק ככה, חלק ככה.
ואיזה חטא לא אותו ככה.
אבא, ממום.
מסתכלת עליו ואומרת לו.
מה קורה איתך, אתה?
יאללה! קומו! אתה חולם לי.
ולמה הוא אמור?
כי הנשמה חזרה אליו בוואקום.
הנשמה חוזרת שבן אדם מתעורר.
פה היא חזרה את ה...
אז עדיין היא ככה עולה ויורדת.
הוא עוד לא התאושש בכלל.
הוא ככה מסתכל, מה, מה, איפה אתה חזרה, נו, חבוני?
שיהיה לכם מה הוא, הילד הזה כל היום ככה.
כל היום הוא מרגשת פנימית
שהוא לא מוצא את עצמו, הוא לא יודע מה יש לו.
הוא לא יודע מה יש לו.
וזה מהצורה שאיכשהו קם בבוקר בלחץ.
זה לא פשוט, זה לא מסוכן.
טוב,
עכשיו מתחיל המסע של יאללה, להכין להם את האוכל, להכין להם את התיקים, פה, שם, זה, ריצות, הלוך, חזון. אתה רואה את האמא, פששש, חבל על הזמן.
איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי ואז מתחיל מה? אבקה.
פתאום הילדים.
נכנס אחד למטבח כשאימא מכינה את הסנדוויצ'ים.
הוא אומר לו, אמא!
הוא לקח לי את הקלנוע שלי!
עכשיו צריכה לעשות עכשיו איזה... סולחה. סולחה בין החבר'ה.
למי יש עכשיו זמן עכשיו?
תן לו עשות ותן לו!
איי, הכל זה...
סנדבח של מונן.
וזה לקח את הקלמר וזה לא מוצא את המכנסיים וזה נעלם לו ארנק
וזה ככה. והיא צריכה לפתור את כל הבעיות עכשיו, תמינו, ברגעי הלחץ האלה.
ופתאום היא שומעת צפצופים של ההסעה.
אז היא אומרת לו, דוד!
דוד!
לך תגיד, תראה, אם זה הסעה,
תגיד לו עוד... שיחכה עוד דקה. עוד דקה שיחכה! שלא ייסע, אבל לא שיהיה לי כסף למוני.
ת... ת... ת... ת... צעק לו! שיחכה!
אה... איזה לחץ.
נו, והנגלה הראשונה יצאה להסעה.
ועכשיו הנגלה השנייה.
וככה על זה הדרך. איזה לחץ.
והנה מגיעה ההסעה של המעון.
התינוק הזה יודע תמיד לעשות, ללכלך את הטיטול.
דקה לפני שההסעה של המעון מגיעה.
איזה קריזה.
וכבר הזהירו אותה במעון. תיזהרי לו שלו, עד הילד שלכם מלוכלך.
יש להם אותו נקי.
איי, איי, איי.
אתם מבינים איזה אישה סופרמן יש לנו?
אתם יודעים להעריך בכלל?
טוב, הילדים הלכו לבית ספר, לתלמודי תורה, לגנים.
אתם ראיתם פעם את הילדים יוצאים מהבקים?
יש ילדים שאיך שאתה רואה אותו סוגר את הדלת, אתה רואה אותו עושה.
סתם לא עם הלעץ.
לא הולך.
עכשיו, כמה שעות הם נמצאים שם בבתי ספר?
שמונה שעות.
חוץ מבית.
לא התחלתי בכלל, לא התחלתי עם האימא.
מגיעים הביתה?
יש ילדים שמעדיפים לא לבוא הביתה בזמן.
מעדיפים לא להגיע בזמן.
עדיף שאימא תתעייף עוד קצת.
כן?
אמרה לי איזה אימא אחת.
אמרה לי, לא יודעת, פעם ראיתי את הבן שלי יושב בתחנת אוטובוס, סופר אוטובוסים.
מה אתה עושה פה? סופר אוטובוסים.
למה אתה לא יבוא הביתה?
לא, אני תכף בא.
למה הוא עושה ככה?
אמרתי לה.
יש ילדים שלפעמים אין להם לאן לבוא.
מה יבוא הביתה?
ללחצים? לצעקות?
למה?
אם זה בית מלא לחץ, מלא עצבים, מלא מרגבות,
הוא מעדיף לשבת, סופר אוטובוסים, שבת הנפש.
איי, איי, איי, איי, נו, הוא הגיע הביתה. עכשיו מה עושים?
שיעור לבית,
אוכל,
ללמוד בית,
עכשיו דואגים לו
למנות לו את היום בחוגים,
שיעורים,
עניינים, ללכת לפה, ללכת לשם, ללמוד ככה, ללמוד ככה.
הוא הגיע הביתה בשעה מאוחרת,
אחרי כל מה שהוא עבר, מנחה, חלווית,
כל היום מלא, ישתבח שמו, הגיע הביתה.
עכשיו הוא יושב בבית,
ואומרים לו, טוב, אמא שלא עומדת אותו, תלך לישון.
מחר אתה לא קם לי בבוקר בזמן.
כל הזמן אתה רוצה ליצנות, אני צריכה להילחם איתך שתקום.
אז תישן מוקדם, תקום מוקדם, זו סגולה.
סגולה לקום מוקדם, לישון מוקדם.
לך תשעה.
עכשיו הוא לא יכול לגלות לאב
שהיום
הוא נרדם קצת באחד החוגים או באחד השיעורים, הוא נרדם, הוא היה חייף.
והמלמוד רחם עליו, אמרו לו, מסכן, הוא באמת מרגשו שיאמרו, עזות, אמרו לו, לא נוח.
אז הוא לא חייף.
עכשיו הוא יושב במיטה,
והוא לא נורדם.
ואז אמא שלו נכנסת לחדר,
ואומרת לנו, למה אתה לא ישן?
תשאל.
הוא מסתכל עליה ואומר,
מה זה אומר עכשיו? מה זה תשאל?
זאת אומרת, מה אני צריך לעשות?
יש איזה כפתור של חצי מן אדמים,
ואני לא מצליח לירדם.
עכשיו הוא מפחד להגיד לי אם יש לו את זה,
אז הוא שותק.
אני בטח אשן תכף.
אני מאמין שאני אשן.
עובר כמה דקות, אריאסט עוד פעם.
למה לא נאדמת?
נו כבר, תלדהים, תשאל.
מה תראה, אתה עושה לי צהרון בבוקר?
ואז מגיע השלב הקשה.
מה הוא שומע?
הוא שומע את אימא אומרת לבעלה, יוסף,
אבא,
תקשיב,
הוא לא נרדם.
בבוקר הוא עושה לי צרות.
עכשיו, אם הוא לא נרדם, הוא יתחיל עכשיו לעשות רעש,
הוא ייעל את האחרים.
תדאג שהוא ירדם.
עכשיו אבא נכנס.
למה אתה לא יושב?
הוא תשאל.
עכשיו, זה קצת יותר מפחיד.
אבל מה עושים?
אז עובר עוד כמה דקות, שוב אבא נכנס, הוא עדיין לא נרדם.
תעצום עיניים!
ואז הוא אומר לה, זה השתבש מה, איך לא חשבתי על זה.
ואז הוא עוצר עיניים חזק, חזק.
ממש בטוח, בטוח.
על הבכטו, אחרי כמה דקות, הוא פותח עין אחת לראות עם אבא לא שם.
בדיוק אבא נכנס לעדר.
הוא אומר, אה?
תומך לקיר.
אני אומר לכם שגם האבא וגם האימא צריכים פסיכולוגיה.
נראה אתכם בתור הורים,
שאתם לא נרדמים,
תגידו על עצמכם ככה, תשקבו במיטה, תגידו על עצמכם.
תשאל.
תעצום העיניים.
כשאתה עובר לקריאה.
אתה אומר לו, הוא מאזיף.
בן אדם לא נרדם, מה לעשות?
תן לו ספר,
שישכב במיטה,
יעיין בו, יתעייף וירדד. מה הבעיה?
הרי יצר לא ידאג שהוא אישן, יצר לא רוצה שהוא ילמד.
אז תן לו ספר, תלך וירדד.
מה הבעיה?
אז אני שואל אתכם, מכל היום הזה,
מדגם יום,
כמה כבר יש לכם זמן להיות
עם האישה,
עם הילד?
אז לפחות ברגעים האלה, כבר יש לך כאן עשר דקות יש לך,
יש לך עשרים דקות, עד שישה.
תנצל את זה בדבס,
במיטב.
תשקיע בדקות האלה.
אין לך הרבה מה להשקיע.
אתה לא נמצא עם אשתך.
רוב היום, אתה לא נמצא עם הילדים רוב היום
אז בדקות שאתה כן נמצא,
תן פול גז
תן את מה שצריך לתת
אבל אני עייף, אבל מה העיקר בעי?
מה העיקר בעייך? זה העיקר מתפעל
אם אתה לומד תורה מהבוקר עד הערב
ואתה לא מוריד את זה לעשייה
אז מה שעבר כל התורה שלך?
עם גדול התלמוד אתה מביא לידי מעשה
אם אתה לא עובד על המידות שלך
ואתה לא מתנהג כמו שצריך
אז מה העניין?
מה אנחנו לומדים תורה בשביל פרופסורה?
בשביל תעודות?
בשביל ידע?
זה אצל הגויים, לא אצלנו
אצלנו זה בשביל לקיים, תורה זה בלשון הוראה
הוראות חיים
לא פילוסופיה
כתוב בתיקונים של הזוהר
הזוהר הקדוש
לא תבערו אש בכל מושבותיכם
ביום השבת
כך כתוב בפסוק
מה אומר על תיקוני הזוהר?
דכל מנדכא עיס בשבתה
כאילו אוקיד נורא דגהנום
כל מי שכועס ביום השבת כאילו מדליק את האש של גהנום
ועוד כתוב
יחשוב שנמצא מלך על ידו
הלא ישים לפיהו מחסום לבל ירים קולו בפני המלך
זה בשולחן ערוך, דרך אגב, כתוב בהלכה הראשונה
הרמה שם כותב
שאדם צריך להרגיש כאילו הוא נמצא ליד מלך
אם אנחנו נזכור את השבעיתי אדוני לנגדי תמיד וכלל גדול בתורה
מעלות הצדיקים
נזכור שהקדוש ברוך הוא נמצא איתנו כל רגע
אתה יכול להתנהג כמו שאתה מתנהג?
אתה הולך ברחוב, אתה רואה עכשיו במרחק 100 מטר את חבר שלך
אתה יכול לצעוק לו מיכה!
אתה יכול לצעוק ככה עם המלך לידך?
פדיחה!
אתה בפמליה של המלך.
מאוזמן ראית את מיכאל.
בוא בוא בוא בוא בוא.
אתה תמנהל ככה?
אתה לא תמנהל ככה.
מתי אתה מתנהל ככה? כי שחררת שהמלך לידך.
זה בדוגמה פשוטה של לצעוק, להרים את הקול, לקרוא למישהו.
כל שיקם בהתנהגות שלא מתאימה בכלל.
וכתב מרן החידה
בספר עבודת הקודש,
שבערב שבת
בעלות המנחה
היא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו ומשרתיו.
והסטרה אחרה טורח מאוד לסכסך ולחרחר ריב.
ולכן,
כל איש יראה השם,
ייקוף את יצרו
ויימנע מכל הקפדה וכעס
ומחלוקת.
ואדרבה,
יאר פניו לבקש שלום.
וכן מובא במסכת שבת.
אמר רבי יוסי בר יהודה,
שני מלאכי השרת מלווים לו לאדם בליל שבת
מבית כנסת לביתו.
כשנכנס לביתו,
מוצא נר דלוק,
שולחן ערוך,
מיתה מוצעת,
ומלאך הטוב אומר,
יהי רצון שיהיה כך לשבת אחרת.
והמלאך הרע
עונה אמן בעל כורחו.
ואם לאו,
המלאך הרע אומר, יהי רצון שיהיה כך לשבת אחרת.
ומלאך הטוב עונה אמן בעל כורחו.
ומובא במסכת גיטין.
אנו בטרי דאיגרי, והוא שטן.
היו זוג שהשטן היה מתגרה בהם כל ערב שבת.
כל ערב שבת.
אבו מימצו בעדי הדדה.
היה ריב כל ערב שבת.
כל ערב שבת.
איקרא לאור במאיר.
נקלע לאותו מקום, רבי מאיר בעל הנסק
עקבין הוא תלת השבתים
ביקשו ממנו שיתארח אצלהם שלוש שבתות
איך אומרים? חזוקה
עד תעביד לאוש למה
תעקב אצלהם
עד שעשה ביניהם שמה
שמעין לה שטן דאמר
ואי דאבקר רבי מאיר לאו גברה מבטן
השטן אמר שאוי לו שרבי מאיר הוציא אותו מאותו בית שכבר הוא הרגיש שמה דייר קרוע
מכאן אתם לומדים
חוכמה
זוג שיש להם בעיה של שלום בית
מה עושים?
אומרים לזוג הזה שידאגו לארח אצלהם כל ערב שבת במשך שלוש שבתות תלמיד חכם
עם המשפחה שלו, עם אשתו, עם הילדים, שיתארחו אצלכם אפילו רק לסעודת שבת,
שלוש שבתות
מה יקרה?
קודם כל, לא נעים לריב להיות תלמיד חכם
שיש אורחים ואנחנו משתדלים לא לעשות פדיחות.
עכשיו,
התלמיד החכם בוודאי יאמר להם דברים מייקרים, ייתן דוגמה אישית,
יראו איך הוא מתנהג לאשתו,
איך אשתו מתנהגת אליו וכו' וכו'.
ומזה ילמדו,
וגם זה הופך להיות חזקה.
שלוש שבתות היה פנן.
לא היה ויכוחים, לא היו מתחים.
מתאים?
אז למה שלא ימשיכו ככה?
אז זו סגולה ידועה.
תביא תלמיד חכם,
שלוש שבתות אליך, אם כולל שבת יש אצלכם קאסה,
ישתבח שמונה.
תלוי שבועות.
בזמנו דיברתי באחד השעורים על העניין
של האהבה.
הייתה איזה מישהי שאמרתי לה
לפני שבאו לך הילדים,
אהבת את בעליך? אמרה לי, בוודאי.
אז אמרתי לה, אז מה השתנה מאז שבאו הילדים?
אז היא אמרה לי, תראה, זה בעיה.
מאז שבאים הילדים,
אז אתה נותן הרבה תשומת לב לילדים,
זה הולך על חשבון הבעל.
אז היא אומרת לי, תראה, האהבה מתחלקת.
איזה גביר, נראה לי שאצלך האהבה החליקה,
היא לא התחלקה.
אז היא אומרת לי, למה? היא אמרתי, אני אסביר לך.
תקשיבי למה שאמרת.
אמרת שמרגע שבאו הילדים,
אז כבר אין לך זמן להעניק לבעלך.
פחות.
אמרתי לה, ובין הילדים עצמם?
היא אומרת, לא,
בין הילדים עצמם,
כל אחד מקבל את מה שיוצא לנו לקבל.
אמרתי לה, ומה הבעלך מסכן?
מה הוא שונה מהם?
אהבה זה דבר רוחני,
הוא לא מתחלק, הוא הולך במקביל.
זה לא הולך על חשבון מישהו אחר.
ואני אוהב מישהו,
זה לא אומר שאני עכשיו אוהב מישהו אחר פחות, כי את כל האהבה שלי נתתי להם. מה פתאום? אין דבר כזה.
זה משהו שנכנס לך לראש.
זה לא נכון.
עכשיו, לפני שהיו לך ילדים,
יש את הבעל, הוא קודם לכולם.
אז מה קרה?
אלה אנשים מכניסים את עצמם לראש,
שמרגע שבאים ילדים,
אז הוא צריך להבין אותי.
היא צריכה להבין אותי.
זה אחד המשפטים הכי מרגיזים.
הוא צריך להבין אותי, היא צריכה להבין אותי.
עוד בעניין מה שדיברנו בפעמים הקודמות.
אמרנו שאדם צריך לתת ולתת ולתת ולתת.
אבל מה, הוא לא אמור לקבל?
אז אמרנו
שבעצם הנתינה האמיתית היא כאשר
אני לא רוצה לקבל.
אם אני לא רוצה לקבל אהבה, היא אמיתית.
אם אני רוצה לקבל, חזרתי לאהבת עצמי. כך הסברנו, נכון?
אבל שיהיה לכם ברור,
בטבע האנושי
אתה תקבל, בוודאי שתקבל. אם תיתן אמיתי,
אתה תקבל, ועוד איך שתקבל.
ולמה?
כי אף אדם לא אוהב להיות בעל חוב.
אם עכשיו
ביקשתי ממך הלוואה, אלף שקל,
נתת לי הלוואה, אלף שקל.
אחרי החודש החזרתי לך.
אחרי כמה חודשים ביקשתי ממך שוב הלוואה, אלף שקל.
והחזרתי לך את זה. קחתי לך איזה ארבע-חמש פעמים.
האם
הסתיים בינינו החוב?
החזרתי לך את הכסף.
הסתיים החוב?
לא.
למה לא?
בסך הכול טובה.
אז מה?
אתה אומר, כל מי שעשה לך טובה, אתה חייב נפשו.
נפשו חייב. אני מה?
נפשו חייב,
זאת אומרת, אף על פי שהחזרתי לו את הכסף,
החזרתי את הלוואה,
אבל אני עדיין מרגיש בעל חוב. על מה? על עצם הג'סטה,
על עצם המצווה שאתה עשית לי.
אני עכשיו חייב לך,
נכון?
מה יקרה אצלי בפנימיות שלי?
אני כל הזמן אחפש הזדמנות
להשיב לך כגמולך של להרגיש, גם אני נתתי לו.
אפילו שאני לא אתן בשיעור כמו שאתה נתת לי,
אבל אפילו אם אני אתן לך משהו
קטן כדי שיגיע לי את הלב,
גם אני נתתי לו.
הבנת?
זאת אומרת, כשאני נותן לבן הזוג, צריך לזכור את זה.
המדינה שלי צריכה להיות נקייה,
אבל מבחינת האמת צריך לדעת
זה שקיבל הופך להיות בעל חוב.
והיות ולאדם קשה להיות בעל חוב,
הוא יחזיר.
אבל אתה שאתה נותן, אל תיתן בשביל שהוא יחזיר.
כי הוא מרגיש מתי אתה נותן בשביל להחזיר.
ואז בטל החוב.
שימו לב,
אם אני מרגיש שאתה נתת לי בשביל שאני אתן לך,
אני לא מרגיש את החוב המוסרי להחזיר לך.
מתי אני מרגיש? כשזה נקי.
כשנתת לי באמת, בפנימיות שלך,
פה אני מרגיש חזק ביותר את החוב להחזיר לך, כי אני מרגיש שזה על שם שמיים.
או לשמי.
פועלתי ולא בתועלתך
כי אף אחד מאיתנו לא אוהב להיות בעל חוב, כולנו מעדיפים להיות הלארג'ים שמחלקים כסף מאשר רק קבצנים
נכון או לא? זה בטבע האנושי ככה, מה לא עשו לנו?
צריך לדעת להשתמש בזה בחוכמה
ולא לפחד לתת מכל הלב
דיברנו על העניין
של אל תהיה נבל ברשות התורה.
יש משפט הפוך
על דרך החיוב שאומר את אותו עניין.
קדש את עצמך
במותר לך.
גם במה שמותר לך לא צריך להיות להטן.
מה ההבדל בינינו, עם ישראל, לבין אומות העולם?
אומות העולם,
אצלהם ההגדרה קדושה זה קשור לעניין של פרישות,
של נזירות,
אז אדם הופך להיות קדוש.
אצלנו כבר.
פרישות זה עניין מבפני עצמו, נזירות זה עניין מבפני עצמו,
זה לא קשור לקדושה.
אצלנו הקדושה היא בכל פרט ופרט מחיינו.
כל דבר אתה צריך לקדש.
כל מה שהוא יכול אתה צריך לקדש אותו.
לכן אצלנו העניין
של החיים בין בני זוג זה שם יש את הקדושה.
אצל הגויים, מה פתאום?
אתה רוצה להיות קדוש?
תהיה נזיר, תלך שם לאיזה מנזר.
תתנתק מנשים, תתנתק מה... מה פתאום? לא נתחתן.
זה אצלהם.
אצלנו לא.
שיא הקדושה של עם ישראל נמצאת בעצם בתוך הבית היהודי.
בתוך הבית שלנו, שם נמצא שיא הקדושה.
בדברים הכי קטנים, בפרטים הכי הכי קטנים,
שם יש את הקדושה של עם ישראל.
ולכן, בלאו הכי אסור לזלזל בפרטים הקטנים.
כי שם יש את הקדושה הכי גדולה.
קדש את עצמך במותר לך.
נסיים.
ראיתי חידוש של הרב פינקוס לפני כמה שנים טובות
שמצווה לפרסם.
כתוב
עשרה קווים של שיחה ירדו לעולם.
תשעה לקחו אנשים.
האסירים מתווכחות רוצות גם.
והאסירי התחלק בין כל ברואי העולם.
אז רוב המפרשים מפרשים את זה לגנאי.
אבל הרב פינקוס אומר חידוש מדהים.
הוא אומר ככה
עשרה קווים של שיחה ירדו לעולם.
שיחה,
אין שיחה אלא תפילה.
אז הוא אומר, זה לא מדובר על שיחת חולים, זה מדובר על תפילה.
עשרה קווים של שיחה, של תפילה, ירדו לעולם.
תשעה לקחו האנשים.
מה זאת אומרת?
כתוב על עם ישראל, אל תראי תולעת יעקב.
ישראל משולים לתולעת.
מה תולעת כוחה בפה?
אף עם ישראל כוחם בפה.
מה הכוח של הגברים בפה?
לימוד התורה.
מה כוח הנשים בפה?
תפילה.
ואיך אנחנו יודעים את זה?
כתוב, שערי תפילה ננעלו.
שערי דמעה
לא ננעלו.
ואצל מי הדמעה מצויה?
אצל מי?
אצל האישה.
איה,
איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, איה, יוצא שהשיבר של התפילה נמצא אצל האישה.
אמי תתפלל עם דמעות,
היא תפתח את כל השערים של התפילה.
שמעתם?
אז יש לה כוח אדיר במצווה לפרסם לאנשים.
עכשיו, יש בעיה.
מבחינה פסיכולוגית,
כשאתה אומר למישהו
שהוא
אז הוא יהיה מדביק.
אתה אומר לו אתה עצלן, הוא יהיה עצלן.
אסור להדביק סטיקרים על בן אדם.
דבקת עליו סטיקרים, ככה הוא מתנהג.
ברגע שהדביקו על אנשים את הסטיקר,
את המדבקה,
ואמרו להם, אתם פטפטניות,
אז הם אמרו, זה אני, אני אישה, מה לעשות?
סתם עבדו עליכם,
לטעותכם.
אם במקום הפטפוטים
היא הייתה מתעסקת בתהילים ובתפילות על בעלה ועל הילדים, וכמובן על כלל עם ישראל ועל משיח וכו',
אנחנו מזמן היינו מגלים בין בכלל ובין בפרט,
כי השיבר של התפילות נמצא אצל האישה.
אז מצווה לפרסם.
יש לכם כבר את הרפתח, נותן אצלו?
מי אידך? צריך לדעת
שזה שכתוב שדמעתן מצויה זה סכנת נפשות.
צריך להיזהר.
בן איש חי כותב
ששום דמעה של אישה אינה חוזרת לקם.
אם אשתך בכתה,
זה בול פגיעה, זה רק עניין של זמן לתוצאות.
אבל כל דמעה שלה
זה בליסטרה.
זה וחטיל.
זה לא פשוט.
הגמרא נותנת על זה מעשה, מספרת מעשה
על אותו אחת שהיה תלמיד חכם.
זה לא אדם פשוט.
תלמיד חכם.
כל השנה לומד.
לא רואה את אשתו כל השנה, תבין מה זה מסירות נפש,
גם של הבעל, גם של האישה.
שנה.
ומגיע מתי?
מגיע מתי? לנופש.
מגיע ליום כיפור.
בא ערב כיפור,
עוזר ומוצא כיפור.
אתם יודעים שבכיפור אסור להתקרב לאישה.
אתם מבינים איזה דרגות מדובר?
ופעם אחת,
בערב כיפור הוא התמהמה באיזה סוגיה.
מתעכב.
והיא ראתה שהוא מתעכב, ירדה לה דמעה.
אמרת הגמרא, איך שירדה לה דמעה,
ירדה לה מהמרפסת שהוא ישב עליה,
כל המרפסת ירדה ביחד איתו, ועומד במקום.
ואני שואל אתכם, וכמה דמעות היא הורידה אחר כך על זה?
היה כדאי הדמעה?
אבל אין, זה כבר לא, אי אפשר להחזיר,
זה פגע מול.
אתם מבינים מה זה דמעה?
עכשיו, ממה נובעת הדמעה?
מאיפה היא באה?
היא תוצאה של מחשבה.
המחשבה יכולה להיות מחשבה חיונית,
היא יכולה להיות מחשבה שלילית.
השאלה, מה עומד אחרי הדמעה?
דוגמה,
הבעל שלה מרגיז אותה.
אז יש אישה שאומרת,
איזה בעל, איך הוא לא מבין אותי, איך הוא לא יודע לכבד אותי, איך הוא, איזה בעל.
דמעה כזאת קטלנית.
השם מרחל.
אבל יכול להיות אותה סיטואציה
כאשר אותה אישה חושבת אחרת.
היא אומרת, איזה בעל יש לי.
השם מברך אותו.
השם יתברך.
תן לו להבין את מה שאני שידרתי לו.
שהוא לא הבין.
תן לו חוכמה בימי ודעת.
תן לו.
אם מאחורי הדמעה הזו, לפני שהדמעה יורדת,
יהיו מחשבות חיוביות על הבעל,
זה יעשה את הפעולה, זה ישיג את המטרה שהיא רצתה.
כי הדמעה הזאת פוגעת בול,
בין לחיוב בין לשלילה.
עכשיו, מה המטרה?
להתנקם בו?
לקבל עונש?
הרי גם לך יקרה אם הוא יקבל עונש.
אבל המטרה שלך, שהוא יתקן את מחזר,
יעשה את מה שאת חושבת שהוא צריך לעשות. אז לפחות כשאת בוחן,
תחשבי נכון!
תמחן אחריות.
אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי.
היזהר אדם
לא לצער את אשתו, רחמנא לצלן. אונאת אשתו זה דבר חמור ביותר.
היזהר מאוד.
פעם פעם פעם
שעון אמר מספיק.
שבוע טוב לכולם.
שבוע טוב לכולם.
רביע חניה מרגשם ורצה אותנו בחוסרות הישראלית, כתוב.
כשנאמר אדם בעצם האנצי.