גמילות חסדים ושכרה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אבל אנחנו נדבר עכשיו בגנות ההתעלמות מהחסד.

מי שמתעלם מחסדים, מה העונש וההפסד?

אמר רבי יהודה,

ללמדך שכל הכופר בגמילות חסד כאילו כופר בעיקר.

למה?

כל הבריאה שהקדוש ברוך הוא ברא יש לה תכלית.

עולם חסד ייבנה.

אומר רבינו חיים מבולוז'י, זה מה שציטוטים אצלך,

שאין אדם נברא לעצמו אלא נברא לזולתו.

אז אם אדם מפספס את התכלית שבשבילה נברא העיקר,

אז זה נקרא שהוא כופר בעיקר.

לכל מי שאינו עושה חסד כאילו כופר בכל הניסים

שעשה הקדוש ברוך הוא מיום שיצאו ישראל ממוצרים.

למה?

לפי שהשם יתברך הוא מקור הטוב והחסד.

וכל הבריאה שברח זה כדי שיזכו הברואים ובסוף יוכל להיטיב ולהתחסן אמהם.

ועל זה הוא נתן את כל התורה ואת כל הציוויים.

זאת אומרת,

אם אנחנו שומרים תורה ומצוות,

אז הקדוש ברוך הוא התחסד איתנו.

זאת אומרת,

ויצווינו ה' לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים.

למה אנחנו צריכים לעשות את כל החוקים האלה? התורה אומרת טעם.

מה הטעם?

לטוב לנו כל הימים.

אז המטרה של הקדוש ברוך הוא היא להיטיב לנו.

לכן,

זה שכופר בכל עניין ההטבה,

אומר, בין לי ולחסד הזה חשבוהו חכמים ככופר בעיקר.

כל המטרה זה להיטיב.

כתוב שאדם צריך לדבק במיטותיו של הקדוש ברוך הוא,

לא שהוא מתי.

הוא היה צריך להיות מתי.

הוא גומל חסדים, הוא צריך לגמול חסדים.

ואם אתה לא הולך בדרך השם,

לא מתאים לך, אתה נגד השיטה הזאת,

אתה סדומי,

שאין לך סדום בעמורה,

שהם נגד החסד,

אז אתה כי כופר בעיקר.

אמר רב הונא, כל העוסק בתורה בלבד,

בלי גמילות חסדים, דומה כמי שאין לו אלוה.

שנאמר, בימים רבים לישראל ללא אלוהי אמת.

מי שקורא את הפסוק, מה מבין?

שעם ישראל היו תקופה מסוימת,

בלי אלוקים כאילו.

אה, עובדו עבודה זרה, לא היה להם אלוהי אמת.

זו גמרא בעבודה זרה.

אבל רב הונא אומר שכל העוסק בתורה בלבד,

והוא דומה כמי שאין אלוהו, ומראייה מה הפסוק,

בימים רבים לישראל, ללא אלוהי אמת.

לא, לא. זאת אומרת,

מי שמונע את עצמו ממידת החסד ואומר בלבו, מה לי לעתים לזולתי,

הוא מרחיק עצמו מהקדוש ברוך הוא מכל וכו'.

אז הוא נקרא ללא אלוהי אמת.

הוא לא הולך בדרך של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא אומר לעתים,

אז הוא ללא אלוהים.

אפילו ילמד תורה כל היום, מהבוקר עד הערב, ולא יעשה גמילות חסדים,

ואפילו בגאולה שלמה,

הרוצה להינצל מגוג ומגוג, יעסוק בתורה וגמילות חסדים.

מה זה יעסוק בתורה וגמילות חסדים? התורה עצמה היא גמילות חסדים.

תפילתה וסופה גמילות חסדים.

הקדוש ברוך הוא, גמול חסדים, עפר לדום הראשון וסופה, קותנות עוד וגמילות חסדים מלביש ערומים וסופה גמילות חסדים ויקבור אותו בגן.

מי זה?

הקדוש ברוך הוא התעסק בקבורתו של משה רבנו.

אז אף עשי שתורה זה הגמילות חסדים הכי גדול בעולם,

כי בשעה שאתה לומד אתה מקיים את העולם, ולא בריתי יום ולילה.

אבל זה בדרך לימוד, לא בדרך מעשה. זאת אומרת, צריך לעשות מעשים בגופו,

בעצמו.

אם הוא לא עושה,

אז הוא לא יכול להתגעל מגוג ומגוג,

אפילו הוא לומד תורה גוד.

זאת אומרת, צריך מעשים גם.

גמילות חסדים.

יש בזה עוד הסבר.

הסבר שאתה חייב ללמוד תורה, ללמוד תורה כולם חייבים.

מה קרה לו? כשאתה לומד תורה אפילו מאה אחוז כל הזמן, אתה מטיין את הציבור.

אתה לא עושה טובה, אתה

עקיף אותה מה שצריך לתחום.

אבל לזמילות חסדים אין לה שיעור,

אין דין מפורש, אותה היא, כמה, איך, מי, מה.

זה תלוי באדם. אם הוא רוצה, הוא יכול להרבות דין מיוחסר,

אם הוא רוצה, הוא יכול למעלה.

אז אם אדם עושה משהו לא מצווה במפורש,

אז הוא עושה לפנים משורת הדין,

כי מן הדין הוא לא חייב לקום עכשיו בבוקר לעשות שבע חסדים.

הוא לא חייב לקום, לקום, לעשות שבע חסדים, שמונה חסדים, שלושה חסדים.

אין חיוב.

הוא עושה לפנים משורת הדין.

כשאגוג הוא מגוג, כתוב שזה יהיה במידת הדין.

בין אם זה יהיה רפה, בין אם זה יהיה קשה.

תלוי.

בכל מקום, מי יעמוד בדין?

מי יכול להגיד שהוא יכול לעמוד בדין?

שלא ימצאו עליו שום דבר,

ובשעת הדין אפילו אם אדם לא קיים מצווה שהיה יכול לקיים ולא חייב,

תופסים אותו.

כגון אדם שלא היה לו ציצית כתב.

אין לו בגד של ארבע כנפות, הוא לא חייב בציצית.

אבל יכולת לקחת בגד של ארבע כנפות ולשים לו ציצית.

למה לא עשית?

למה לא חייבת את עצמך במצווה זו?

תופסים אותו בשעת הדין על דבר כזה.

אז מי יעמוד בדין?

אז לכן,

חברים, הוא עשה גמילות חסדים.

הוא עשה לפנים משורת הדין.

שיבוא הדין הקשה או הרפה.

אז יעשו איתו גם מידה כנגד מידה לפנים משורת הדין.

אז אפשרות ההצלה הגדולה של האדם זה דווקא אם עסק בתורה ובגמילות חסדים.

אין די בלימוד התורה לחוד.

רק הפוך בה והפוך בה בשביל ללכת בדרכי ה'

ובמצוותיו.

התורה,

תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים.

להוריד שאם אין גמילות חסדים,

אין תורה.

זאת אומרת, למה היא מתחילה בגמילות חסדים?

שכל עניינה של התורה זה גמילות חסדים.

יש לנו מגילת רות.

מה יש במגילת רות?

כולה חסדים.

מה שהתחסדה רות עם נעמי.

היא הייתה צעירה יחסית,

ונעמי כבר הייתה זקנה,

והיא נדבקה בה.

היא אמרה לה, תשמעי, אין לי מה לתת לך, אין לי מה להציע,

אין לי עוד ידידים.

בשביל מה את צריכה לבוא איתי?

לכי, תחי את החיים שלך, תחזירי לעמך.

היא אמרה, לא.

עכשיו,

מי היא חסכה לנעמי בושות?

במקום שנעמי תלך ללקט בעומרים,

כי היא הייתה ענייה, היא חזרה מארץ מוהם, ענייה.

אז היא הלכה ועשתה בשבילה את הכול.

זאת אומרת, במקום ללכת לחפש לחתן,

היא ישבה לסעד את נעמי ולעזור לה להתפרנס. היא הייתה הולכת לשדות להביא משם חיטים וכו'.

ובזכות החסדים שהיא עשתה, בזכות זה שהיא עשתה את מה שאמרתי עכשיו,

השם זימן לה את בועז,

שממנו הביאה את דוד המלך ומשיח צדקנו.

הכול מבוסס על חסדים.

ומי שמונע את עצמו מהם הוא כמו כופר,

כופר בעיקר.

כל הבקשות שאדם מתפלל לקדוש ברוך הוא,

שיטיב להתחסד עמו,

אם אינו הולך בעצמו בדרכי החסד,

קשה מאוד שתתקבל תפילתו.

מה אתה רוצה?

שיתחסדו אותך בשמיים? יעשו אותך כך וכך?

עשית חסדים?

אז מה פתאום שיענו לך? על מה?

אם זה על פי דין, והיה מגיע לך, כבר היית מקבל, לא היית צריך לבקש.

אם אתה מבקש, סימן שלא מגיע לך.

אז מה אתה רוצה? שיעשו לך חסד.

עשית? אתה בא עם שטרות של חסד? יש לך שטרות כאלה?

אם יש לך כאלה, נפרע לך.

אבל אם אין לך, מה ניתן לך?

בפרט כשאדם מתפלל על פרנסה שהיא תלויה רק בחסד השם,

שנאמר, מכלכל חיים בחסד.

אנחנו אומרים את זה כל יום, לא שמים לב.

שהוא נותן לנו כלכלה בחסד.

הוא לא חייב לנו שולמים.

מכלכל חיים בחסד.

אז התבונן בן אדם, איך יכול ניסף אני מלהשם לבקש? שים שלום,

טובה וברכה, חן בחסד,

ורחמים עלינו.

אם עצמו לא רוצה לרחם ולא רוצה לעשות חסדים עם אף אחד,

אז בזכות מה אתה מבקש?

מבקש מותר.

תתקבל בבקשה, צריך.

הוא מתפלל למה הוא לא מקבל.

זאת אומרת, אז העצה ככה.

הרוצה שהשם יתחסד איתו,

שירבה חסדים לפני הבקשה.

שיבואו עם הכנה.

ואז כשיבקש, יש מקום להיענות לו.

אבל אם הוא בא בידיים ריקות.

אין סיכוי כמעט.

אלא אם כן השם משום מה, מסיבה כלשהי, זכות אבות, לא יודע מה,

החליט לתת לו, אולי נתן לו צ'אנס, בוא נראה אם אתה בעקבות זה, תעשה משהו.

עכשיו,

חכם,

שהוא יודע הלכות נדרשות

ואגדות.

זאת אומרת, מלומד.

ויתום ואלמנה הולכים אצלו, שיעשה דין ביניהם.

יש להם דין, באים אליו, תדון אותם.

והוא אומר להם, אני עסוק במשנתי, אני לא פנוי.

אומר לו אלוהים,

מעלה אני עליך כאילו החרמת את העולם.

לכן, כתוב, איש תרומות יהרסנה.

בפסוק הזה מדברים על איש תרומות יהרסנה לדיין שתלוי בתרומות של הציבור.

אז הוא עלול לעטות משפט, אז זה יהרסנה.

ופה הכוונה באיש תרומות יהרסנה זה כאילו אדם מורם מעם, איש תרומות, מחשיב את עצמו, אני עוסק במשנתי, אין לי זמן בשביל דברים כאלה.

מעלה עליו, אומר הקדוש ברוך הוא, כאילו החרבת את העולם.

עכשיו, יש פטנט ליצר הרע.

דרכו של יצר הרע להניח לאדם לעשות איזו מצווה או איזו מידה טובה,

ובזה הוא מעוור את עיניו ומעלה אבק עד כיסא הכבוד.

כלומר, מי כמוני, מי עשה מצווה כזאת כמו שאני עשיתי?

על ידי זה משכיח ממנו יצר הרע את המעשים הרעים שלו.

ובזה צריך להתבונן מאוד אדם איך להימלט מההתחיות האלה.

כל שכן אם נותן לאדם שוחד גדול,

לזה שהוא מתמיד בלימוד.

ובזה הוא פוטר אותו מהכל.

וגם פוטר אותו אפילו ממצוות חסד וצדקה.

כי הוא אומר לו, אתה עסוק בלימוד?

אתה עוסק בלימוד? פטור.

ובזה נעשית לו התורה שמה מוות.

אין דבר כזה שאדם מתעלם מגמילות חסדים.

תהיה למדן, אל תזוז מהכיסא.

אבל צריך לעשות צדקה וחסדים.

אין דבר כזה עני ואפסי עול.

ואני דואג לעצמי.

לכן אמרו חכמים,

אם הרב דומה למלאך ה' צבאו, לתורה יבקשו מפיהו.

מה האשמה? איזה רב אנחנו מכירים שהוא דומה למלאך ה' צבאו?

אנחנו ראינו בכלל איך נראה מלאך שאומרים שהוא דומה לו?

מה זה דומה?

ומה דומה?

דומים, אם הרב

דומה,

הכוונה על המלאכים כתוב ששרפים עומדים לו ממעל.

זאת אומרת, המלאכים הם עומדים,

אין להם עלייה.

כל אחד נקבע מקומו, זהו, זה המקום שלך.

אין עלייה.

רק האדם, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.

האדם יכול לעלות יותר מהמלאכים.

רק האדם.

עכשיו, אם הרב דומה למלאך,

שהוא כל הזמן עולה.

שהוא כל הזמן עומד.

זאת אומרת, הוא מפסיק את העלייה הרוחנית שלו בשביל ללמד את הערים,

מזה תבקש ללמוד תורה.

שהוא לא דואג לעצמו, כמו עכשיו שלמדנו,

אני למדן, אני אין לי זמן, צדקות, חסדים, זה, עשו עסקונים, אני לא, לא, לא דברים האלה.

זה נקרא תורתו שמה מוות.

אבל אם הרב דומה למלאך,

שהוא עומד, מוכן לעצור את העלייה שלו, כי כשהוא מתעסק עם הציבור,

הוא לא יכול להמשיך לחלות,

כי הוא עכשיו טרוד בציבור.

אז זה יבקשו ממנו.

יש מצוות עשה מן החמורות, אומר רבנו יונה,

שאין המון העם נזהרים בהן,

וביניהן, הוא אומר, וכן גמילות חסדים,

שזוהי מצוות עשה,

שנאמר, והודעת להם את הדרך ילכו בה.

הדרך ילכו בה זה גמילות חסדים,

כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו,

ולשקוט בעמל נפשו על תקנת חברו,

אם דל ואם עשיר.

מה אומר רבנו יונה?

אדם חייב לטרוח בדרישה טוב לעמו, לא לחברו.

לעמו.

איך אני עושה טוב לכל העם?

רבי שמעון ורבי אלעזר בנו יצאו מהמערם.

כשהם יצאו מהמערם הם הגיעו למוחמי טבריה,

ושם הם נכנסו לרפא את כל הפצעים והסדקים שהיו להם בגוף משהותם בתוך העפר.

וזה ריפא אותם.

והם הרגישו כל כך טוב אחרי זה שהם אמרו מה טובה נעשה

לכל העיר הזאת, לבני העיר.

ובסוף הם הבינו שצריך ללכת ולציין את הקברות

כדי שלא ייכשלו בהם הכוהנים.

אתם יודעים מה זה עיר שלמה? אתם יודעים כמה קברים יש שם בטבריה?

מאות אלפים.

יש שאומרים שפי שניים הם יוצאי מצרים.

שם בהריב, בכל ה...

סמלים?

לא, לא מסתכלים.

אז הם ישבו לציין מי יודע כמה זמן לקח.

עכשיו, צריך להבין,

מה אנשי טבריה עשו בכלל?

הם לא עשו שום דבר.

באמת, טבריה זה קיים מהבריאה. זה אחד מהשערים של הגיהנום, מחנה פתחון.

זה לא מישהו עשה את זה ביד.

זה בוקע שם לבד מימות קדם.

אבל מה אתם עשיתם לאנשי טבריה?

אבל זה שייך לאנשי טבריה.

אנחנו היינו בטבריה, נהנינו מהמקום.

מה אנחנו נותנים?

אתם שומעים מה זה הכרת הטוב?

ולגמול חסד.

אבל אף אחד לא עשה לך פה חסד.

אף אחד לא עשה לך פה חסד.

כתוב על יעקב אבינו,

וייחן את פני העיר.

הוא בא לעיר, ליד שכם,

שואלים מה זה וייחן את פני העיר, אז מסבירים על פי הפשוט שהוא לא נכנס לעיר, לדור איתה בשביל לא להתערבב עם הגויים.

וייחן את פני העיר. לפני העיר הוא שם חנה ועשה וקיבלו את הבית שלו.

המדרש אומר מה זה וייחן את פני העיר,

שפתח להם

שווקים בשביל להנות אותם. זה שנתנו לו להיות בצדם, כאילו,

ואפשרו לו, והוא קנה את המקום בימי הקסיטה וכו'.

אז הוא עשה להם שווקים, יריד,

בשביל שיהיה להם, יש אומר, מרחצאות עשה להם.

כל זה להיטיב עם העיר שלא עשתה לו כלום, רק אפשרה לו.

זה הכול.

זה הכרה,

מה זה נקרא,

בצד השני,

כולם מכירים את נחום איש גמזו,

שבשעה שהוא איחר קצת לתת לעני,

אז העני מת.

הוא רצה לעשות צדקה.

הוא רצה לעשות צדקה,

אבל הוא אמר לו, המתן לי עד שירד מהחמור.

בינתיים ההוא מת.

ואז הוא ביקש מהשם, ייקח לו את הידיים, הרגליים,

יסמא את עיניו וכולו שחין.

וככה היה.

אתם מתארים לכם, נחום איש גמזו זה רק בטן וראש.

אין ידיים, אין רגליים וכולו גרודים, שחין, זה מגרד. מי יגרד לו אחי? אין מי שיגרד.

וכתוב,

כשהוא היה כזה צדיק,

אז הוא ביקש שמתחת למיטה שלו ישימו על כל רגל

קחרה של מים.

למה? שלא יעלו נמלים.

אם יעלו נמלים, יעקצו אותו וזה, אני לא יכול לגרד.

אז שישימו...

ולמה?

כי הוא הבין מה העונש שצפוי על זה שהוא פספס את הדבר הזה.

אז הוא מעדיף לקבל בעולם הזה ולא בעולם הזה. תקשיבו,

אבל אתה לא תוכל ללמוד מה עם התורה,

מה עם תפילית,

מה עם טלית,

מה עם כל הדברים? מה הולך פה?

מה? עד כדי כך?

לא יאומן כי יסופר. מה זה? זה דעת תורה כזה דבר? קיצוני, קיצוני. קיצוני.

מפה אתה לא מציב בשביל מתחסדים יותר מתורה.

נכון, נכון.

אז עכשיו, מה קורה?

מה קורה? אז מה היה עליו לעשות? מה היה עליו לעשות?

אז יש אומרים שאחד האמוראים היה תמיד הולך עם מטבע ביד.

שאם הוא יפגוש עני שהיה פעם עשיר,

אז אם הוא ייתן לו, ואילו שהוא נוטה, זה יבייש את העשיר. כי העשיר ירד מנכסיו,

בשבילו זו בושה שהוא נזקק

למשהו.

אז כאילו הוא מחזיק ואומר, אהלן, מה נשמע? שם לו את המטבע, אף אחד לא ראה, וממשיך. זאת אומרת, הוא מראש היה הולך בשביל שלא לבייש עני במקרה וייפגש.

אומרים שנחום משדהם, זה היה צריך לחשוב גם כן. מה יקרה אם יבוא עני בדרך ועכשיו תיפגש? עד שתרד, ועד שזה, ועד שזה.

היית צריך ללכת עם סנדוויץ' מוכן או עם משהו,

להיות מוכן בכל מצב.

אז את אומרת, רואים מפה מה זה גמילות חסדים.

זה לא דבר פשוט.

יש ספר שלם,

עולם חסד ייבנה,

ששם אתה רואה דברים, אם אתה קורא בדקדוך

ומבין דבר דבר, זה איום ונורא, מי שמפספס את זה.

אז אומר רבנו יונה,

יש מצוות עשה מן החמורות,

שאין המון העם נזהרים בהן,

וכן גמילות חסדים.

זו מצוות עשה חמורה,

ואין המון העם נזהרים בזה,

שנאמר,

והודעת להם את הדרך, ילכו בה,

זו גמילות חסדים,

כי חייב אדם לדרוש ולטרוח בדרישת טוב לעמו.

לעמו. מה אני יכול לעשות לעם הזה?

איך אני יכול לשפר אותם?

איך אני יכול לשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו?

לתקן אותם, להביא אותם לשלמות, לעבודת הבורא,

בכל דבר שאפשר.

זה מה שהיה במרדכי הצדיק.

דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו.

אז אמרו, למה קודם כל דורש טוב לעמו ואחר כך דובר שלום לכל זרעו?

מה, המשפחה לא קודמת לעם?

אז יום אחד מישהו אמה את אשתי שהיא תלך להגיד לרוב שפירא מה זה הדבר הזה.

הוא מפקיר את הבית, את הילדים, את הכול, והוא הולך, עושה הרצאות והכול.

שונא.

ככה בא אליה, אמר לה, חימם אותה.

ואז היא הלכה

ואמרה לו, כבוד הרב, תראה בעלי,

הוא אומר שהוא יבוא אחת-שתיים, והוא בא באחת ושתיים, הוא לא...

בילדים, וזה, ופה ושם.

אמר לה,

הוא לא שייך לך.

הוא שייך לעם ישראל.

היא סיפרה למחמם את זה, או שהיא לא סיפרה את זה?

זה המחמם שאמר על הדוכן זבל? כן.

לא, לא זה, לא, לא זה.

אז כתוב שהוא היה מרדכי דורש טוב לעמו,

ודובר שלום לכל זרעו.

קודם כל הוא דורש טוב לעמו,

מה זה ודובר שלום לכל זרעו?

אחר כך הוא צריך לבוא לעשות שלום בית לכל זרעו, אז הוא בא אחר כך, אומר לו, מה אני אעשה? היה ככה, היה ככה, היה ככה.

זה בדומר שלום לכל זרעו.

זה בסוף.

אבל כל האחרים אומרים לו, שלום בית, אסור לצייר, תעשו לעשות, אסור לעשות.

אחרי זה שם ה' זה. כן.

ומה, עם מי לעשות?

בין עם דל ובין עם עשיר.

גמילות חסדים זה בין לדלים ובין לעשירים.

אומר רבנו יונה, וזאת מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם,

שהרי נאמר,

הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך,

כי אם עשות משפט ואהבת חסד.

מה זה אהבת חסד?

לא לעשות חסד, לאהוב חסד. לאהוב חסד. לאהוב זה מה שאתה אוהב, אתה לא מפסיק.

אם אתה אוהב משהו, אתה לא מפסיק ממנו.

הקדוש ברוך הוא דורש מאיתנו שנגיע למדרגת אהבת חסד.

כמו שאברהם היום אוהב חסד, לא יכול בני חסד. אפילו שהוא בשיא הכאבים,

בן מאה, יושב פתח האוהל כחום היום,

אין. הוא לא מוותר על חסדים. הוא לא יכול.

חסדים זה החיים שלו, חמצן. הוא לא יכול.

זה נקרא עמת חסדים.

בהיותי בכרם התימני,

אז חזרו שם מספר אנשים.

ביניהם היו כאלה שהיו להם כמובן תיקים.

יש כאלה, היו להם מזוודות.

ויום אחד אחד מהבחורים אמר לי שיש לו משפט.

הוא אומר, הוא הולך לקבל שלוש שנים.

זה ברור,

כי כבר רוצים לעשות עסקת טיעון וזהו.

אמרתי לו, תיקח אותי למשפט, אני אייצג אותו.

לקח אותי למשפט,

אני שומע מה הקטגוריה אומרת ומה זה פה ושם.

אז השופט שואל אותו, יש לך מה לדבר?

מישהו, הבאת מישהו? והוא אומר, כן, פה הרב שלי, אני, אם אפשר שהוא ידבר.

אז אני עמדתי לו, אמרתי לו, אדוני השופט, לפי מה שאני מבין,

מגיע לו עונש ב-100%. הוא גם מודה שמגיע לו עונש.

אבל מה?

בינתיים בחודשים האחרונים הוא הגיע אליי.

וכמו שכבודו רואה, הוא כבר חוזר בתשובה.

ואם יכניסו אותו עכשיו לכלא, כל העבודה היא תיקון המידות, הכול ילך.

ואני רוצה להגיד רק פסוק אחד, להמליץ עליו,

וזה הפסוק הזה.

יגיד לך השם, יגיד לך אדם מה טוב,

ומה השם דורש ממך, כי אם עשות משפט

באהבת חסד.

קודם כל זה משפט,

מגיע לו עונש.

אבל אחרי שמגיע, יש אהבת חסד.

צריך לעשות.

הוא היה מפסוד ממה שאמרתי,

שחרר אותו, נתן לו על תנאי.

בסדר, הוא חזר לשכונה.

ברוך השם. מאז לא ראיתי אותו, ולא אמר לי שלום עליך. ככה זה.

אני לא זוכר את השם שלו. זה אם הוא היה אומר, אם הוא היה... הוא לא היה מהחבר'ה הנגינים,

אבל הוא היה,

אתה הכרת אותו, אני לא זוכר להגיד את השם.

זהו, אז זה הפסוק.

צריך לעשות משפט, אבל צריך גם אהבת חסד.

זאת אומרת, יכול להיות שאתה צודק.

יכול להיות שאתה צודק,

ובאמת על פי המשפט אתה צודק,

אבל יש גם מקום לאהבת חסד.

אם בן אדם מודה ואומר, שמע, מגיע לך וזה פה ושם, אתה גם יכול לבטל אחר על זה אם אתה רוצה.

אם אינו עושה גמילות חסדים,

מה אומרים עליו?

הוי על פלוני שיש לו ואינו עושה.

יש לו אפשרויות,

יש לו אמצעים,

יש לו יכולות,

יש לו את הכישרונות,

יש לו הכל,

אבל הוא לא עושה.

וזה, וחוסך מיושר אך למחסור.

אומר שלמה המלך, מי שחוסך מיושר אך למחסור זה יהיה לו.

יש לו אפשרות

לעשות יושר.

והוא חוסך מלעשות יושר,

זה יגרום לו למחסור.

עכשיו יש לך.

אתה לא נותן?

ייקחו לך את מה שיש לך.

למה נתנו לך יותר?

בשביל שתיתן.

כתוב, את הענייה עמך.

אמר רבי לוי, פתח שאינו פתוח למצווה, פתוח לרופא.

אתה לא מוציא הוצאות בשביל צדקה וחסד,

תוציא על תרופות,

על רופאים.

זאת אומרת,

בבית ההוא יהיו מחלות רעות,

וצריכים לפזר אחר כך מעות לרופאים בתרופות.

זה מופיע בפסיקתא רבתי.

עכשיו,

בשעת הדין, כשאדם מגיע לשמיים,

אומר לו הקב' לאדם,

טורח גדול היה לי עליך.

יצרתי אותך במחי אימך ודאגתי שלא תהיה נפל.

כשיצאת לאוויר העולם,

תיקנתי לך מזונות,

הצלתי אותך מן הייסורית.

תגיד לי,

כלום עסקת בתורה ועשית גמילות חסדים לפניי?

אם יש בו דברים הללו להשיב,

פוטרים אותו מיד מן הדין.

ואם לאו,

מוסרים אותו לחמישה מלאכי חבלה כנגד חמישה חומשי תורה.

אחד מכה אותו,

אחד מונה,

כדרך שמונים בבית דין, סופר.

השלישי מוציא אור מגופו

כחבשן שהאור יוצא ממנו.

הרביעי מביא עשבים מרים והחמוצים מן ההרים,

והחמישי מכה את אביו ואת אמו.

ואומר להם,

מפנימה לא הדרכתם את בניכם ללמוד תורה ומעשים טובים.

איפה זה כתוב?

במסכת חיבוט הקבר, פרק ה'.

לכן אומר שלמה המלך,

יסר בנך ויניחק כאן,

ויתן מעדנים לנפשך.

אומר הגאון מווילנה,

אם אתה מייסר את הבן במוסר,

או בחבית,

לפי הצורך בעניין ולפי הגיל,

אם אתה עושה את זה,

אז הוא יניחק, אתה תהיה במנוחה, ינוחו על משכבותם.

ואז הוא גם ייתן מעדנים לנפשך, תהיה בגן עדן.

אבל אם לא, מוציאים אותו מגן עדן וחובטים בו

בגלל הבנים.

אז כמה צריך להיזהר, להשקיע בילדים?

שישראל אינם עושים חסד עם בני אדם ושאר האומות כן עושים חסד בעולם.

אלו שתי הרוחות שנקראים, אחת נקראת שוד

והשנייה נקראת כפן.

כפן זה רעב.

הם ממתיקים דבריהם על האומות ומתקיפים את ישראל. זאת אומרת, הרוחות האלה מקטרגות

על עם ישראל. למה ישראל לא עושים חסדים ואומות העולם כן עושים?

היות שאז מתחזק הסטרא אחריו וישראל נכנעים תחתיו.

וכשישראל אינם מתעוררים בחסד,

אלו שתי הרוחות מתהפכים להכניע את ישראל.

ואז, אלו הברכות שיורדות מלמעלה מצד ימין,

יונקים אותם שאר העמים.

וזהו שאמרה השכינה,

שמוני נותרה את הכרמים.

זאת אומרת, זה שאר העמים.

כרמי שלי לא נטרתי.

ישראל נקראים כרם השכינה,

מכיוון ששאר העמים משכו את השכינה בתוכם על ידי החסדים שהם עושים עם בני אדם.

וישראל מרחיקים אותם מתוך העם,

זה בגלל שאינם עוסקים בחסדים כמו אומות עולם.

אז היום נתתי עצה,

שאם רוצים עכשיו להיגאל מהקורונה ובכלל,

אז כתוב בזכות מה נגאלו ישראל ממצרים?

בזכות שעשו גמילות חסדים, אין לו האמת.

הם ראו שלא מתבטלת הגזירה.

ישבו וטכסו עצה מה עושים,

והחליטו כולם לעשות חסדים אלו עם אלה.

וכתוב שבזכות זה יצאו ממצרים.

אז גם אנחנו,

אם נחליט כולם לעשות חסדים אלו עם אלה,

אז אנחנו יכולים לצאת מהגלות,

כי שם עם ישראל היו במצב הכי גרוע שהיה לעם ישראל בעולם. לא היה מצב כזה.

נמטה את שערי טובעה, עובדי עבודה זרה.

זאת אומרת,

אין שום זכויות.

עד שהיה צריך להמציא להם, הקדוש ברוך הוא, שתי מצוות.

ברית מילה

וקורבן פסח, שבזכות שתי מצוות.

ואת עירום ועירייה, לא היה להם כלום.

אנחנו עוד בדור הזה יש לנו מצוות קצת, יש בעיה לתשובה, יש ככה.

אז המצב יותר טוב.

צריך רק לעשות כמו שהם עשו.

אם אותם זה ישחרר,

אז גם אותנו זה ישחרר.

צריך לעשות גמילות חסדים.

ודבר נוסף,

זה להיזהר שאומות העולם, לא יהיו להם זכויות יותר מאיתנו בגמילות חסדים.

אומנם הם עושים גמילות חסדים עם כוונות לא לשם שמיים,

כמו שאמריקה נותנת כסף בשביל לקשור את כולם לעמוד,

כמו כלבים,

ונשתמש בהם מה שהם רוצים.

אבל בכל אופן, חסד זה חסד.

לדוגמה,

אם אדם לא התכוון במצווה, הוא לא יצא.

מצוות צריכות כוונה.

אבל אם בן אדם, נגיד, היה לו חור בכיס ונפל לו כסף,

ומישהו הרים,

זה נחשב לו צדקה.

בצדקה אפילו הוא לא התכוון, כיוון שהוא נהנה,

אז הוא מקבל את השכה.

אז זאת אומרת, הם עושים מצוות כאלה של חסדים, לכן חסד לאומים חטאת.

וזו הסיבה שלא לקחתי את התשע מיליון דולר

כל שנה,

בגלל שזה מגול.

כי זה לחייב את כל ישראל.

חסד לאומים חטאת.

אז לכן צריכים להבין,

אנחנו עם ישראל,

נבחרנו להיות סגולה מכל העמים,

חייבים לעשות חסד, ללכת בדרכי אבינו מלכנו.

עולם חסד ייבנן,

וגם אנחנו בנו נבנה את עמנו ואת ארצנו ואת מולדתנו.

בעזרת החסדים, אמן. אמן.