רמזים נוספים בסוכה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום,

הצלחה לכל עם ישראל שיזכו לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן. אמן.

בסוכות ישבו שבעת ימים.

כל האזרח בישראל ישבו בסוכות.

אחר שקבע הקדוש ברוך הוא מסמרות העולם

וביכולתו המוחלטת

ובתורה מן השמיים,

וביום הדין ובכפרה יום הכיפורים,

סמך זה הפרק

של סוכות,

לקבוע לנו את חג הסוכות

בתו לחודש השביעי,

בחצי החודש השביעי, חודש תשרי,

שהוזמן תחילת ימי הגשם והקור.

ציווה אותנו שנצא מבית קבע,

שאנחנו יושבים בה כל השנה,

לשבת בסוכה,

שהיא דירת ערעי,

תחת אוויר השמיים.

ההפך מכל מה שהעולם עושים.

כי הם נאספים מהשדות

או מהחצרות

אל בתים ספונים.

כלומר,

מה מסמל את הסוכה ומה רומזת לנו?

צאו בהצטגננות שלכם.

שאתם חושבים להסתופף

בבתים טובים

אשר בניתם,

ובו חסו בצלי.

כמו הדרשה שנתנו בבוקר.

לא בבוקר,

בפעם הקודמת.

אל תחיו בהצטגננות כמו אלה שחוזים בכוכבים וחושבים שיודעים מה כן, מה לא.

תצאו, תצאו מההצטגננות. חבר'ה,

אתם חושבים להסתופף

ולקבוע דירתכם בביתכם

באופן קבוע שבניתם במו ידכם.

עזבו, עזבו את הכול. בואו, בואו, בואו,

תחסו בצלי,

בצל סוכה.

והנה,

להיות זאת הכוונה המיוחדת, בזה החג,

זאת הכוונה המיוחדת בחג הזה, לבוא,

לעזוב את הקביעות שאנחנו חושבים,

שאנחנו פה קבועים,

ולבוא לחסות בצלי.

דנוך,

באו הסימנים והרשמים באופן

שלא תוכל להתעלם.

שלא תוכל להתעלם.

ראשונה,

השם של החג

חג הסוכות,

שבו עוזבים האנשים את כל ענייני הכסף,

ענייני הזהב,

הסחורות,

רוב התבואות,

כל דבר שנקרא נכסים,

עוזבים,

ויוצאים לסוכה קטנה

שאין בה רק ארוחת יום ביומו,

ועל הרוב

מיטה,

שולחן,

כיסא,

מנורה.

התעוררות נפלאה.

שלא יתעסק האדם

להרבות מאלו הקניינים.

אתם רואים את המשענת של הרב שטיינמן, איך הוא היה נשען לקיר

עם כיסא הפוך.

כי די בהכרחי לבד.

כל ימי היותו בפרוזדור הזה,

שהוא דירת ערעי,

מספיק לאדם שיסתפק במה שמוכרחים בלבד.

וזה להזכירו שהוא פה בפרוזדור

בדירת ערעי, אף אחד פה לא קבוע.

העניין האחד,

שיעור הכשר סוכה.

אורך ורוחב וגובה.

אורך ורוחב שבעה טפחים על שבעה טפחים.

ברום עשרה טפחים.

זה יורה על חיי סיפוק וצמצום.

סוכה כשרה,

שבעים סנטים, זה השיעור המקסימלי.

שבעים סנטים על שבעים סנטים בגובה מטר.

אתה צריך לאכול בפנים, הנה תסתכלו, הבלט הזאת, שישים על שישים.

תוסיף עוד עשר סנטים, שב בפנים ותאכל וגם תישן.

מספיק שרובו וראשו יהיה בתוך הסוכר.

זה מראה על חיי סיפוק וצמצום.

כלומר,

צמצם עצמך בתוך ההכרחים

ואל תבקש גדולות.

כי אם תרגיל עצמך בכך,

לא יחסר לך כלום.

אם תתרגל לחיות בצמצום,

לא יהיה חסר לך כלום.

כשאדם חי בהרחבה,

אז תמיד הוא רוצה עוד ועוד, והוא לא מסתפק והוא לא מרוצה, ותמיד חסר לו, ותמיד

הוא מרגיש לא טוב, לא טוב, לא טוב, לא טוב.

אמרתי לכם שפעם היה אחד מהעשירים הגדולים שעשה משתה לכל העיר,

גוי.

ואחד מהחכמים היחיד שהשתתף באותה,

ופתאום הוא לקח

שולחן ששווה מאות דינרי זעם, וזרק אותו על הרצפה, ושבר אותו.

שאל אותו, מה קרה? הוא אומר לו, הביאו זתונים.

זית, היה שם לזית הזה, לא זוכר מה שמו.

נגיד זית שחור, זית צורי.

לא היה.

זית לא היה, פח!

כאילו, מה שווה? עשיתי הכול,

הבאתי מכל הדברים בעולם, וחסר זיתון?

לא שווה הכול. טראח!

אז אם תרגיל את עצמך בכך,

לא יחסר לך כלום.

ואם תתיר לך את היתרונות,

דהיינו, שיהיה לך מותר יותר, יותר, יותר.

אם אתה רוצה ככה לחיות, לא יספיק לך הכול.

ברגע שאתה לא שם גבול,

חביבי,

אף פעם לא תהיה מרוצה.

אז זה, השיעור של הסוכה, קודם כל, רומז על צמצום והסתפקות במינימלי,

בהכרחי,

בשביל להתקיים.

השיעורים האלה, שבעה טפחים על שבעה טפחים ברום עשרה,

הם גם רומזים על מספר ימי האדם,

שהוא עומד בזאת המצודה.

המשנה אומרת, מצודה פרוסה על כל החיים.

מה זה מצודה פרוסה על כל החיים? זה כאילו הקדוש ברוך הוא שם רשת.

אתה הולך על הרשת, מתי שהוא רוצה אתה, הוא מרים את הרשת ואתה בפנים.

ככה עושים לעופות,

שמים להם מצודה, גרגירים, הם באים דררל, ככה דגדגדג,

ואז הופ, מרימים את המצודה והם נתפסים בפנים.

אז אנחנו פה,

השיעור של הסוכה רומז

על ימי חיינו במצודה הזו,

על דרך שאמר המשורר

דוד המלך,

ימי שנותינו בהם שבעים שנה,

והם כמספר טפחי האורך והרוחב,

כשיעלו לעשיריות.

זאת אומרת, אם אתה לוקח

את הטפחים

כפול הגובה,

אז יוצא לך שבעים,

שבע כפול עשר,

שבעים.

כבר אמר דוד המלך על ימינו הקצובים,

ימי שנותינו בהם שבעים שנה,

ואם

בגבורות שמונים שנה,

אבל הוא גמר, הנה טפחות נתת ימי.

מי יודע אם לא קיבל לזה? טפחות זה למעלה.

מהמסד עד הטפחות.

טפחות נתת ימי. כמה הטפחות? כמה טפחים?

עשר.

שבע על עשר, שבעים.

טפחות נתת ימי.

אז זה גם רומז שאנחנו פה ארעיים,

זמניים,

והחיים קצרים.

העניין השני זה שהסוכה צריכה להיות תחת השמיים,

ולא יהיה סכך אחר מבדיל, סוכה תחת האילן, פסולה.

צריך שלא יהיה שום סכך, משהו שמסכך מעל הסוכה.

כלומר,

הבט מה למעלה ממך.

אם אין הסתר מעליך, אז אתה יכול דרך החרקים

לראות את השמיים ושמי השמיים בכל צבם.

ואתה רואה מי ברא אלה.

כשאתה שוכב בסוכה,

ואתה מביט בין החרקים ורואה את נצנוצי הכוכבים ואת הירח,

אז אתה אתה שואל, מי ברא כל אלה?

מי עשה תאורה יפה כזאת

למעלה

להאיר לנו בלילה?

ככה יפה, תראו, אתם רואים כמו פה?

כוכבים, מלא כוכבים,

מיליארדים כוכבים.

מי ברא כל אלה?

ואז קל לקבל עול מלכות שמיים.

כשאתה רואה מי למעלה ממך, איזה מרחבים אינסופיים,

ואתה פה פשפשון קטן.

ישר זה נותן יראת שמיים.

כמו שנאמר, ויהי מורה שמיים עליכם.

כשאתה רואה את זה, אז מורה שמיים עליך.

מה יפסיק בינך לבין השם יתברך דבר בליעל

מן הדעות הנפסדות,

כמו שלמדנו אתמול, השכלת יוון בתרבות המערב,

ומהתאוות המשולחות,

כשהתאוות מתפרצות ומבקשות את רצונן,

כי זה מה שיתקן כל המעשים.

זאת אומרת, אם אין הפסק בינך

לבין השם,

כאילו אתה רואה את השם לנגד עיניך,

מעליך אתה יושן כאילו באווירו של עולם.

אז אין מחיצה, זה לא תקרע.

אז לכן מורה שמיים עליך,

וזה יפסיק, לא יפסיק את הקשר בינך לבינו,

על ידי הדעות הנפסדות והתאוות המשולחות.

מאז כל מעשיך יהיו לשם שמיים.

בדיני הסכך

שמים דברים שאינם מקבלים טומאה.

למה?

שהדברים האלה שמותר לסכך בהם

הם חסרים ובלתי מתוקנים במינם,

כגון

גולמי עצים

שאין להם שום צורה ושום בית קיבול.

אם יש בית קיבול לכלי, הוא נקרא כלי.

אם זה פשוטי עצים, דברים פשוטים כמו לטות,

קורות,

קנה סוף,

כל אלה,

אין להם שם של כלי.

הם לא ראויים לקבל כלום.

אז גולמי עצים

או דברים שאינם ראויים למאכל,

כמו העלים

של התמר,

אקליפטוס,

פסולת של גורן ויקב,

אינם ראויים למאכל וכיוצא בזה.

וזה רומז רמז חזק

על הפחיתות

ועל החסרון שנמצא בטבע האדם.

עלובה עיסה,

שהנחתום מעיד עליה אמרנו אתמול.

ממה אדם עשוי?

עיסה עלובה.

מעפר, מעפר באת ולעפר תשוב.

תפרק את הבן אדם עכשיו,

מה תמצא שם? נוזלים, דם,

עפר, בשר,

תערבב את זה, תראה איזה עיסה.

קצת שומן.

עיסה עלובה.

שנחתום,

מי שעשה את העיסה הזאת, מעיד עליה

שיצר לב האדם רע מנעוריו

ויצר מחשבות ליבו רק רע כל היום.

זה העיסה.

זה העיסה.

מלא חסרון ופחיתות.

מצד ההרכבה,

איך שאנחנו מורכבים.

וגם מצד

צורך הדברים,

שאדם חסר.

כל הזמן אנחנו צריכים משהו.

צריכים לאכול, צריכים לשתות, צריכים לישון, צריכים ללכת, צריכים לקום, צריכים לשבת, צריכים לשבת. כל הזמן צריכים משהו. כל הזמן.

לא יכול להישאר על מצב אחד.

חייב.

כל הזמן חסרון.

וגם לא שלמים.

וזה הבדל עצום בינינו לבין האלוקים.

השלם

מול החסר.

אז מצד הגוף שלנו אנחנו בפחיתות ובחסרון,

ועל זה רומזים הסכך,

כי כל העצמות וכל הגוף שלנו זה הסכך שלנו על הנשמה.

בשר ועצמות תשוחחני.

זאת אומרת, כל הגוף שלנו זה שוחך.

על הנשמה.

אז כמו שסכך פה למעלה,

זה

מפשוטי

עצים,

מדברים חסרים,

אבל זה לא מקבל טומאה.

ככה אנחנו רומז אלינו,

ולהבדל בינינו

לבין האלוקים.

דבר שלישי,

צריך שתהיה צילתה מרובה מחמתה.

זאת אומרת, צריך, כשאתה נכנס לסוכה, שהצל יהיה מרובה

על החמה הניכרת

מבין הענפים.

אם יהיה הרוב חמה, היא פסולה.

צריך שהצל יהיה מרובה

על החמה.

צילתה

מרובה מחמתה.

זה יורה שיהיה עיקר היותו

על החסייה והביטחון

בצל סוכתו של הקדוש ברוך הוא

בכל מעשיו ועסקיו.

יותר ממה שיפתח בעצמו

או בטוב מזלו.

אל תפתח בעצמך ולא במזל הטוב שיש לך.

העיקר צריך להיות שאתה יושב בצל סוכה,

שאתה יודע שמי שמצל עליך, שומר עליך, מגן עליך,

זה מי ששוחח עליך.

פורש סוכת שלמה עלינו, סוכת שלמה עלינו.

מי שמשוחח עלינו ושומר עלינו,

כמו שהסכך מצל עליך ושומר עליך מהחמה,

מהפגעים,

ככה אתה צריך להיות

תחת הביטחון והחסייה החוסה,

תחת השם יתברך,

ולא סומך על עצמך בכלום.

אומנם

צריך שיראו דרכה כוכבי שמיים,

זאת אומרת שיהיה קצת רווח למעלה,

שניתן יהיה לראות את הכוכבים.

למה?

צריך שאדם לא ישכח,

ויביט

ויראה את מעשיו הנפלאים,

ויכיר את הבורא,

שעם כל זה שהוא שוחח לא יתרגל לזה, אלא צריך להביט

ולראות את מעשיו הנפלאים.

כמו שאומר הפסוק,

השמיים מספרים כבוד אל,

ומעשי ידיו מגיד הרקיע.

זה עיון שמותר ומחויב,

שאדם יכול להסתכל בדברים האלה, כמו שלמדנו אתמול בראש העין,

שמאחרי שהשם ברא וסיים את

ששת ימי המעשה,

מותר לנו.

חקור אלוהים אסתר דבר,

חקור מלאכים

זה כבוד שמיים.

וכמו שאמר וידעת היום,

והשבות אל לבביך,

כי אדוני הוא האלוהים בשמיים ממעל.

לכן צריך להשאיר

שנצנוצי הירח והכוכבים ייכנסו דרך הסכך,

ותוכל לראות את מעשיו של הבורא.

על כן הדין,

המעובה כמין בית,

עד שלא ייראו בו כוכבי השמיים,

או שאין המטר יורד בתוך הסוכה, הושכך פסול.

דבר רביעי שיש בהכשר הסוכה,

כתוב בדין המחיצות,

שתיים קל קטן

משלישית אפילו טפח.

צריך שתי מחיצות שלמות.

מחיצה

ברוח השבעה טפחים מלאה,

עוד אחת

מלאה

ושלישית או מפה או מפה טפח. מה זה טפח?

אתה יכול שלושה טפחים להשאיר מפה

ולשים את זה בטפח הרביעי, כאילו את הטפח האחד ברביעי, וזה נחשב מחיצה.

אפילו שזה חלול.

זה נחשב מחיצה.

שתיים שלמות,

ושלישית אפילו טפח.

למה זה רומז?

לכוון את התשוקות האנושיות שראוי לתת עליהן את הלב.

יש שלושה.

הטוב,

מועיל,

ערב.

טעם,

טוב,

מועיל,

ערב.

מה זה טעם החיים?

לא קוקה קולו.

טעם זה טוב,

מועיל,

ערב.

כל האנשים כוספים לזה.

טוב,

זה הכי טוב.

זה הדבר שצריכים לבקש אותו תמיד, את הטוב.

לא משנה אם זה ערב, לא ערב,

מועיל, לא מועיל.

זה טוב, אז צריכים לעשות את הטוב.

מפאת שהוא טוב.

ערב זה תאוות.

אנשים, כל מה שערב,

הם רוצים.

הביניים זה מועיל.

לא חייב להיות טוב לגמרי,

לא טוב שלם,

גם לא חייב להיות

ערב כל כך, אבל מועיל.

מועיל זה דרגת ביניים.

אז עושים דברים מועילים. שיהיה קצת כסף,

שיהיה קצת יותר זה, שיהיה קצת זה, זה.

לא משנה, צריך לתרוע יותר, זה לא הכי טוב, זה גם לא הכי ערב, צריך להתאמץ.

זה מועיל, מועיל.

אז יש שלוש דרגות,

ואנשים כוספים עליהן.

שניים צריכים שמירה

חזקה.

מי?

המועיל.

ואחריהם.

כיוון שיצר הרע משתוקק לעבור בהם את הגבול

בשיעור נמרץ.

זאת אומרת,

אם אפשר להוסיף ערב עוד יותר, עוד דברים מתוקים, ועוד דברים נעימים, ועוד דברים מהנים, ועוד ועוד ועוד.

למה לא?

ומועיל, כן, אם זה מועיל, למה לא לעשות? מה יש? מה רע בזה? מה?

אלה צריכים מחיצה חזקה.

לזה רומז בסוכה שתי מחיצות

שלמות מלאות.

לכן דפנות הסוכה שתיים צריכות להיות כהלכה.

לפי שלפני אלו העניינים

צריך מחיצה חזקה ושלמה עומדת בפני רוח מצויה.

דין המחיצות שהן צריכות לעמוד בפני רוח מצויה

כי אם רוח מצויה תפיל אותם זה לא נקרא מחיצה.

אם יש לך וילון,

סדין,

והוא עף ברוח זה לא מחיצה.

אתה צריך מחיצה שרוח מצויה לא יכולה להפיל אותה.

אז צריך מחיצה שתוכל לעמוד ברוח מצויה, שלא יבוא הרוח המצויה של התענוגים והזה והזה ויתחפו אותך החוצה.

אבל המחיצה השלישית,

מספיק אפילו טפח.

זאת אומרת, אתה מרחיק שלושה טפחים ומניח את הטפח כרביעי,

אז נהיה פרוץ פה.

ואיך אתה קורא לזה מחיצה?

כן, זו מחיצה,

כי זה רומז על הטוב.

מה זה אומר?

גם לטוב צריך גדר,

שיהיה כתיקונו,

בהגבלה, בהכוונה,

אבל מכל מקום טוב מעט מהזירוז,

כדי לזרז את הטוב,

אז אפשר שיהיה פתוח קצת ככה,

לא תקוע.

אפשר, בשביל הזירוז,

לפעמים צריך לעשות יותר.

תגיד,

להיות נדיב זה טוב,

אבל אתה מרגיש שהמידה הזאת לא שלמה אצלך.

לא שלמה. אז אתה נותן מדי פעם, משתדל שלא יראו אותך בזה, אבל נותן.

אז אתה לא טוב עדיין.

איך מזרזים אותך שתהיה טוב?

תיתן לפחות עשרים פעם ביום

מטבע של שקל.

זה כבר אתה יוצא לחפש אנשים בשביל לתת להם, בשביל להתרגל, להיות נדיב. שיהיה לך קל, שחרר אחר כך פעם, פעמיים, שלוש ביום.

אז אם אתה מתפרץ, כאילו, ועושה את הטוב יותר בשביל לזרז,

להגיע לטוב,

שזה המחיצה, כאילו איך מתנהגים,

אז זה בסדר, זה אין בעיה.

אבל בערב לא יותר מדי, לא, עצור,

אין זירוזים בזה.

במועיל אין צורך בזירוזים.

הכל קצוב מן השמיים.

אבל בטוב, אתה צריך לעבוד עליו.

סור מרע ועשה טוב. אתה,

עשה טוב.

קשה לך עוד אם אתה טוב, אז תעשה יותר.

תפליג יותר.

ואז תוכל להתמצב

כמו שצריך.

סוכה זאת,

לפי הרמזים האלה,

זאת סוכה באופן כזה שצדיקים יבוא ובא.

לא סוכה עכשיו, הסוכה החומרית.

כל הרמזים של הסוכה, לחיות בצמצום וכל זה כאלה.

סוכה כזאת, צדיקים יבוא ובא ולא יצאו ממנה בשום דבר של קביעות.

כמו שלא הותר חוץ ממנה,

רק אכילה ושתייה פחות מכשיעור.

כמו שבדין סוכה

אוכלים ושותים, ישנים

ומטיילים בסוכה.

זה המקום שלך, אינך מקום אחר.

מה כן? חוץ לסוכה אתה יכול לאכול ולשתות פחות מכשיעור.

אבל כל החיים שלך נמצאים בסוכה הזאת.

אותו דבר החיים שלך צריכים להיות הצדיק

באופן הזה.

אבל עיון ולימוד מותר,

לפי שהלימוד אשר על זה התואר הוא עצמו גוף הסוכה והטעם שלה.

חוץ לסוכה מותר ללמוד,

כי כל הסוכה זה המטרה, להתחבר אל הבורא,

ולהיות בקביעות איתו כשעיניך אליו ואתה רואה את השמיים ושמע שמיים כל הזמן.

ואיפה תראה יותר מדיבוק בתוך התורה שקודשא בריך ובאורה התאחדו.

אז זה מותר חוץ לסוכה.

ולפי זה הטעם,

גם לא נכנסים בתוך הסוכה עבדים וקטנים וחרשים ושותים.

כי האנשים,

שהם חסרים בדעותיהם

ובתבונותיהם,

ואנשים שנמכרים ביד עולמם

או ביד יצרם,

אינם משתמשים בסוכה הזאת מצד הבחינות האלה שלמדנו.

כי עבדים זה אנשים שנמכרים,

או בגניבתם, או שנמכרו בשביל שיהיה להם כסף.

הקטנים, אין להם עדיין תבונה מספקת,

ואין להם את ההשגות של כל הבחינות שאמרנו.

החרשים והשותים זה ברור,

כי אין להם הבנה בזה.

ממילא הם פטורים מן הסוכה.

וזה מה שכתב בסוף העניין, בסוכות תשבו,

שבעת ימים,

כל האזרח.

בערשהו העניין של החג הזה, שישבו בסוכות,

דירת ערעי,

בכל אלו שבעת הימים כנגד השבעים שנה שלנו.

כדי שנקובל

לעשות זאת

כל החיים,

להיות בבחינות האלה

שמרמזת עליהן הסוכה.

והעניין הזה הוא נאות רק לאומה הזאת שלנו,

לקבל אותה

ולא זולתה.

לכן נאמר, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות.

כי מי שאינו מישראל,

אין בו נחת רוח לקבל עליו את העול של הפרישות הזה מענייני העולם הזה,

מהיותו יושב

ומתלונן מלשון לן בסתר כנפיו

של הקדוש ברוך הוא.

אומות העולם לא רוצים, רוצים חומר.

זאת אומרת,

זה הלימודים

היוצאים לנו בנוסף למה שלמדנו תרמזים בדרשה לפני הקודמת,

בעניין הסוכה ורמזיה,

מה היא מלמדת אותנו בשבטנו בה,

מה עלינו להתבונן ולזכור,

שכל זה נותן לנו שמייד אחרי

שאנחנו נתקפרנו

והיינו כמלאכים,

עכשיו אנחנו לא הולכים להשתרש בחומר ולקפוץ על כל היבול וכל מה שעשינו,

בציר של הענבים, כמו שעשינו בכפז עכשיו,

בציר ענבים,

בלי טולעים, בלי ברלה,

בלי נחשים, בלי עקרבים, בלי לטעות,

בלי כל זה.

אז זה

צריך להבין,

ואנחנו נמצאים תחת סוכתו של הקדוש ברוך הוא ובוטחים בקדוש ברוך הוא.

ידיעה.

שני טילים פגעו במכלית איראנית,

70 קילומטר מעיר ג'דה בסעודיה.

וניתן לייחס את זה לישראל,

שבצוללת

רמזו לאיראנים שהמרחבים הם גדולים מאוד,

אם אתם מתכוונים עם טילי שיוט

וזה לפגוע בישראל,

אז תדעו שאנחנו גם יכולים לפגוע באינטרסים איראנים בכל מקום.

עכשיו, כמובן,

כשישראלי מצוי מרגיש,

או,

נחת זרוענו ניחתה באיראנים.

אבל אתם יודעים,

הם ספגו יותר מדי ביזיונות ועלבונות.

ואפשר שהישראלים מתכוונים לגרות אותם, שעשו, כמו שאומרים, את הטעות,

ואז יוכלו לבצע את מה שמתוכנן הרבה שנים,

וכולם באיכו, נו, נו, מתי תבוא הצפירה לפעול.

אבל גם צריך לקחת בחשבון

מה הם מסוגלים לעשות מעבר ממה שהם יקבלו.

ואתם יודעים שבסוכות זה הזמן של גוג ומגוג.

זה לא חייב להתחיל ולהסתיים בסוכות הזה,

אבל תמיד בסוכות יש את ההתעוררות של הבחינה של גוג ומגוג, כי יש תחנות בשנה שאותן סכנות ואותן טובות חוזרות תמיד במועדי השנה.

הסוכות זה הזמן של גוג ומגוג.

בואו נראה מה התפתח בעקבות הצוללת,

או בעקבות המכלית שעכשיו היא נוטפת נפט.

שיעור הבא בעוד כמה דקות.