מכירת חמץ לכתחילה או בדיעבד

נציב יום: לזכות קבוצת שערי תשובה, מטל בת רות, יחד עם בעלה, יזכו לבריאות גוף ונפש, תשובה שלמה, יראת שמים אמיתית, שמחה בלב ונחת יהודית מכל יוצאי חלציה, פרנסה טובה בשפע וברווח, יזכו לבית משלהם מהרה והילדים יגדלו להיות צדיקים ויראי שמים, אמן ואמן.

קהל: אמן 

האם מכירת החמץ היא לכתחילה או בדיעבד? 

רבים לא סומכים על המכירה לענין חמץ גמור. ובפרט בזמננו שאין המוכרים מוציאים את החמץ מרשותם וגם אינם מוסרים את המפתח. המשנה ברורה (בסימן תמח') כותב: 'שצריך להוציא את החמץ המכור מביתו, כי למרות שחמץ של גוי המופקד אצל ישראל ולא קיבל עליו אחריות, די לו במחיצה עשרה (10) אבל פה זה שונה, שהיה של ישראל קודם! ונראה כחמץ ששייך לו יותר! וגם יש לחוש: שמא יאכלנו. ולכן צריך להוציאו מרשותו'. 

אבל אם זה סגור הרמטי ובאמת הוא מתכוון למכור ומצידו מה הבעיה? שיבוא יקח את הכל ויתן את הכסף! מה הבעיה? כמה יש לי ב-100 שקל? פה נגיד, תביא את המאה (100) שקל תקח את זה... מה אני צריך את החמץ? חמץ אפשר לקנות אחר כך, לא בעיה. אבל מי שחושב שזה רק ככה, עושים את זה משהו כאילו הערמה - זה בעיה! 

וגם מי שיש לו חמץ רב, שאינו יכול להוציאו מרשותו, מכל מקום עליו למכור את החדר לנוכרי, או את הארון ש... ולמסור לו את המפתח. או לכל הפחות לומר לו: 'שבכל עת שירצה יוכל לקחת את המפתח ולהיכנס!' זה אם הוא לא הפקיד את המפתח, אנחנו מפקידים את המפתחות ונותנים אותם שהגוי יכול להיכנס מתי שהוא רוצה! בלי לשאול רשות. למה? אם לא יעשה ככה, הוא לא נותן לו אפשרות להיכנס, אז זה נחשב הערמה! מה פרוש? אתה מוכר ולא נותן לו אפשרות להיכנס לקחת את שלו?! ואת כל זה לא עבדינן בזמננו, דהיינו; שמוציאים מחוץ לבית וכולי, כי המכירה לא מתבצעת ישירות עם הנוכרי. פעם היו עושים את זה ישירות! כל אחד היה עושה עם גוי. אלא היום ממנים את הרב לכל ענייני המכירה. וזה אומר הנר לציון. 

לדעת הגאון הרב שטרנבוך: במכירת חמץ בזמנינו קיימים כמה חששות נוספים! בשנים קדומות, כל אחד היה מוכר את החמץ בעצמו לגוי שהיה עובד בביתו ולא נראה כהערמה! אולם בזמננו שנכרי בעלמא קונה חמץ בהרשאה מכל בני העיר שכל החמץ שווה מיליארדים!! אז הערמה מוכחת מאוד. ולכן לכתחילה נכון לבער את החמץ ולא לסמוך על המכירה. 

אנחנו עושים את זה עם כמות מוגבלת! של מאות בודדות של אנשים שערך החמץ יכול להיות אלפי שקלים אולי. אז... ונותנים את המפתח והכל. ועושים חמש (5) סוגי קניינים שעל כל הצדדים והכל והכל... ומלמדים את הגוי את ההלכות ואומרים לו מסבירים לו את הכל יש סרטון איך עשינו את זה - הכי גלאט שבגלאט! 

אבל מי שלא משאיר חמץ גמור על סמך המכירה ולא סומך על המכירה - אז הוא לא נכנס לספק דאורייתא של: 'בל יראה ובל ימצא'. 

יש יראים ושלמים שלא סומכים על המכירה, לא רק בחמץ גמור, אלא גם בתערובת חמץ שיש בה כזית חמץ. תערובת חמץ זאת אומרת אין חמץ בעין שאתה רואה אותו, זה מעורב שיש שמה... ויש שיעור שהוא כזית חמץ, כי בכזית מסתבכים עם דאורייתא! 

הנוהגים שלא לסמוך על המכירה לעניין חמץ גמור, אז כבר ראוי להם שלא ימכרו גם קמח רגיל, למה? שהוא גם ספק חמץ וגם קל וחומר שלא ימכרו חיטים גרוסות. וזאת למה? כיוון שאת החיטים לפני הטחינה שעושים קמח לותתים את החיטים במים לפני הטחינה, אז זה יש חשש. וחיטים גרוסות כגון; בורגול שמתבשלים במים אחרי השבירה, אז גם אלה יש כאלה שלא סומכים על המכירה ולא משהים אותם בביתם. 

מי שלא רוצה למכור חמץ גמור, אין לו להחזירו לחנות כדי שבעל החנות ישמור לו את זה עד לאחר הפסח. אולם אם בעל החנות מוכן לקנות את החמץ בחזרה ולשלם תמורה בכסף או בזיכוי, זה יועיל. 

וחשוב לדעת: לפעמים עדיף למכור חמץ באופן מקובל, אם אתה כן מוכר, אז תעשה את זה כמו שמקובל, בלי עיקולי ופשורי, בלי פטנטים ורעיונות, שמביאים מחומרות לידי קולות! בגלל שלא יודעים את פרטי ההלכה והמסתעף ממנה. 

דוגמה, מעשה באחד שהכניס את החמץ לבית של השכן שהוא נוהג למכור גם חמץ גמור, אז הוא אומר: 'אני את החמץ שלי שם אצלו בלאו הכי הוא מוכר את החמץ שלו והוא משאיר חמץ גמור, אז אני שם אצלו' ואז הוא חושב: 'שבמכירה שהוא מוכר השכן, ימכר גם החמץ שלו' אבל דא עקא, לא היה בדעת השכן כלל לקנות את החמץ של "המחמיר" (במרכאות) כדי למכור אותו ביחד עם החמץ שלו וגם לא עשו שום הסכם מכירה ביניהם והשכן חשב: 'שהמחמיר רצה רק לאחסן את החמץ בביתו עד לאחר הפסח' התוצאה היתה: שהחמץ הזה לא נמכר בכלל! לא על ידי השכן ולא על ידי "המחמיר" ונמצא: שהמחמיר נכשל באכילת חמץ שעבר עליו הפסח!! ובאיסורים נוספים. 

ואפילו שיתכן שיש צדדים לכלול בדיעבד גדול את החמץ הזה במכירה של המחמיר, אבל עדיף היה למכור בעצמו באופן המקובל, בלי פטנטים וכולי... 

אז זאת אומרת מי שמחמיר על עצמו - תבוא עליו ברכה! לא משאיר שום דבר, מבער את הכל מהבית וכולי והוא לא צריך מכירה בכלל. אבל כלפי בלוע בכלים ואולי נשאר משהו באיזה שהוא מקום והוא לא גילה וכולי וכולי, אחרי 'ביטול' הוא מוכר על כל צד שלא יהיה וכולי וכולי. 

אבל אם הוא סומך, אז צריך שיהיה ממש כמו שאנחנו עושים בהידור של ההידור! בלי להשאיר שום ספק, עם כל הצדדים של ההלכה, על אמת: 'בוא תקנה! אדרבה!!' אנחנו מחכים לכסף, תביא ונקנה טרי! 

'ביעור חמץ' ביעור חמץ! 

כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו לאחר תפילת הנץ החמה: 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'.'

מחר ראש חודש! רבותי, מחר ברכת האילנות, יש לנו עצים חבל על הזמן! לא עורלה, הכל בסדר עם פריחה משהו! שני מינים שונים – מדהים! 

'הריני מכוון...'