הלכות פלג המנחה: זמן תפילת ערבית, הדלקת נרות שבת, קדושת בית הכנסת והזהירות מטרחת הציבור

 - - - לא מוגה! - - -

הגמרא מביאה לנו את המחלוקת ממתי מתחיל זמן ערבית ומתי נגמר זמן מנחה. והגמרא מסכמת במחלוקת בין רבי יהודה וחכמים, איך שאדם רוצה יעשה, דעבד כמור עבד, דעבד כמור עבד. ולכן, אדם שנוח לו רוצה כל יום להתפלל מנחה בשלוש וחצי, ערבית בארבע, אין שום בעיה, כי הדבר מותר. עשרה לארבע, האם זה נקרא פלג המנחה או לא? מחלוקת. לפי דעת הלבוש, מנחת כהן והגרע כן, 80 שעה ברבע האחורנית מהשקיעה, ולכן בימים האלה זה כבר נקרא פלג המנחה, אבל לפי דעת המגן אברהם, פרי אדמה, הרבה אחרונים חולקים, והמסקנה, לא כדאי. אל תתחיל ערבית ברבע לארבע או עשרה לארבע, אולי זה לא הזמן. אם זה לא הזמן, אולי הברכה לבטלה. ולכן, עדיף יותר להמתין, זה מתחיל בארבע, אשר בדברו מערים ערבים, שבוודאי נקרא פלג המנחה. אלף קמינא לא רק פה, אלא גם לגבי הדלקת הנרות בערב שבת. אדם שרוצה לקבל עליו תוספת שבת ביום שישי בצהריים, האישה רוצה להדליק נרות ביום שישי בצהריים, הגמרא אומרת שלא, אסור להקדים, אין דבר כזה. גם בדיעבד, כשאדם קיבל עליו תוספת מחול על הקודש, הקדים, זה אפס. אלא רק סמוך לערב מפלג המנחה, אז ניכר הדבר שאתה מדליק לכבוד שבת, רק אז הדבר מועיל, לפני כן לא. קמים רבות האישה ממהרת, רוצה לנסוע לכותל המערבי, או שהיא צריכה ללכת למקלע, וכיוצא בזה. אז היא רוצה להקדים. מהו פלג המנחה? מה הזמן המוקדם ביותר שיכולה לקבל עליה השבת ולהדליק את הנרות? גם כאן, אותה הבעיה, אותה המחלוקת. ולהלכה, אסור לה לברך על הנרות ברבע לארבע או עשרה לארבע, אלא רק ביום שישי זה, בארבע. תדליק בארבע, תקבל עליה שבת, ואחר כך תלך לכותל, וכיוצא בזה, ולא לפני כן. אם היא תברך בעשרה לארבע, אולי הברכה לבטלה. אולי מונים את פלג המנחה, כמו שאמר המגן אברהם, מצאת הכוכבים, ועדיין לא עברו שעה ורבע הזמניות, ולכן, לפי זה, תהיה הברכה שהיא אומרת, ויציבנו להדליק נר של שבת, תהיה הברכה לבטלה. מפני חשש ברכה לבטלה, לכן אמרנו שתתעכב. לפעמים היא לא יכולה. אין לה אפשרות, אין שום בעיה. היא יכולה למנות את הבת הגדולה שלה. אם היא נמצאת בבית, היא תדליק. אם אין אף אחד בבית, מסירו את המפתח לשכינה. יש לה שכינה יראת השם, שכן או שכנים, גם הם יכולים, כשיגיע השעה ארבע. אני השליח שלהם, שלוחו של אדם כמותם, אני אדליק בשבילם, אין שום בעיה בדבר. אני מניח נר גדול, נר שיהיה דולק, גם כשיחזרו לבית בשעה תשע, עדיין הנרות דולקים, אז אין בעיה. אבל להדליק מוקדם ולברך מוקדם, כמו שאמרנו, יש לנו ספק ברכה לבטלה, ולכן אנחנו חוששים. אלא אם שכן, אין אף אחד שיהיה במקומם שליח שתדליק בעשרה לארבע בלי ברכה. נהיום ברכה, כמו שאמרנו, אנחנו חוששים ספק ברכות להקל, וקשה לנו להתיר בכל זה. גם כשהיא מדליקה בשעה ארבע, כשהניבה דקול עלמא, זה נקרא פלאג המנחה לבדי הגאונים, אמרכי אין לה היתר לעשות אחרי זה כל מלאכה, אלא היא חייבת לקבל עליה את השבה. אלה דברי התוספות הראש, אטום על שולחן ערוך, בסימן רסג סעיף ד', וכך ההלכה. ואם האישה הזו, עמת הארץ, תודה. היא אמרה, אני עושה תנאי, אני מדליקה בארבע, על תנאי שאני לא רוצה לקבל עלי שבת, לא קיימה את מצוות הדלקת הנרות, והברכה שהיא ברכה, הברכה לבתנאי. אלה דברי התוספות, הראש, הטור והשולחן ערוך, וככה ההלכה. אם כך, תשאל, מראה לעצמו בהמשך, סעיף ל', מראה לו אומר שכן, שימועי נבנאי. מה, חלילה, מרן סותר את עצמו? לא, אין שום סתירה. מרן מתכוון כך. כשאתה בא להדליק מאוחר, אתה בא להדליק בשעה ארבע ועשרים, ארבע עשרים וחמש, בתוך חצי שעה להשקיעה, כל מי שרואה אותך מדליק, זה ניכר מאוד, שזה נר שבת. שם אתה לא צריך, אתה לא חייב לקבל עליך שבת, אתה יכול לומר בתנאי שלא אקבל עלי שבת. אבל כשאדם מדליק בארבע, לא ניכר. עדיין אין עוד היום גדול. ואז, אם לא ניכר, חכמינו לא אפשרו להדליק, לקיים את משוות ההדלקה. באיזה צורה כן התירו לו להדליק בפלג המנחה? בתנאי שזה יהיה ניכר, שזה נר שבת. איך יהיה ניכר? אם נקבל את עליה שבת בהדלקת הנר, ואז זה ניכר, אלה דברי התוספות, אלה דברי מרן, לזה מרן מתכוון. ולכן, אותם שרוצים להדליק מוקדם, אין שום בעיה. אמרנו מפלג המנחה, מותר. אבל יחד עם זה, תנאי בל יעבור, חייבת לקבל עליה את השבת. ולא רק לגבי נשים, הוא אגיד גם לגבי גברים. גם גבר, לפעמים האישה לא נמצאת בבית, נמצאת בבית חולים, וילדה בסימן טוב. והבעל נמצא לבדו, הוא חייב להדליק ולברך. אבל הוא רגיל ללכת מוקדם לבית כנסת. יש לו גם שיר השירים, גם תפילה מוקדמת. אין שום בעיה. רוצה להדליק בארבע? אפשר. אמרנו מפלג המנחה, אפשר. גם לבעל יחול אותו כלל ואותו דין, צריך להדליק ולקבל עליו את השבת. הוא לא יכול להמשיך ולעשות את כל המלאכות שהוא רוצה אחרי זה, כמו שאמרנו באישה. צריך שיהיה ניכר שההדלקה הזאת תהיה בשם שבת. איך אתה מדגיש את זה על ידי הקבלת שבת? גם בגבר אין הבדל בדבר, נפקא בינה גם בבחורים שלנו. הבחורים שנמצאים בישיבות. הוא נמצא בישיבה, לא רק לומד, אוכל, שותה וישן שם. פעם בחודש או פעמיים בחודש הוא בא לבית, אבל בדרך כלל הוא שם. חייבים להדליק נרות שבת שם. וכמו שאמרנו, חייבים גם לקבל שבת. הבעיה היא חלק גדול מהישיבות לא מתפללים מנחה בשלוש, שלוש וחצי, מתפללים מנחה בארבע ורבע. אז הוא ידליק את הנרות בארבע, ואחרי זה ילך להתפלל אם הוא קבל עליו שבת. איך הוא יתפלל מנחה? איך הוא יגיד, אתה חונן? יש שם עצה. העצה היא שיאמר, אני מקבל עלייך שבת חוץ מתפילת המנחה. אז הנרות האלה נרות שבת. ניכר שזה נרות שבת, הוא קיבל עליו את השבת באופן כללי. אלא מאי? כדי שיוכל להתפלל מנחה אחרי זה ולאמר את החונן, יעשה את התנאי הזה. אלה דברי הגאון הרב וירבך בספרו, כך הוא מחדש על פי הגמרא בשבת כג, וכך ההלכה, כך נאמר לאותם הבוחרי ישיבה, שכך ינהגו ויעשו. בערב שבת, אדם שבא מאוחר, הציבור כבר, לא רק שהתפללו מנחה, אלא אמרו בואי כלה שבת מלכיתה. ואחרי זה אותו אדם נכנס. אין לו במקום הזה מניין. אין שום מקום שיכול להתפלל במניין. זה המקום היחיד שהוא יכול להתפלל ביחיד. מרן פוסק בסימן ר' סג', אסור לו להתפלל באותו בית הכנסת, כיוון שהמקום הזה התקדש. נעשה קודש על ידי אמירת הקהל, בואי כהילה שבת מלכיתה, שלא יעמוד להתפלל בפיו, יעמוד בחוץ. יעמוד בחדר המדרגות או במקום אחר, יתפלל בחוץ. אחרי שהציבור עשו אותו קודש, הוא לא יכול לעשות את זה חוב. השאלה היא בחול, בימי החול. אין עניין, ולכן הוא עכשיו רוצה להתפלל ביחיד. והציבור כבר גמרו את תפילת ערבית. תפילה אחית, אין בעיה. רבי שלמה קלוגר בספרו האלף לך שלמה משווה, מחבר את הדברים. בקול האחרונים חולקים עליו. ולא רק בחול, אלא אפילו בשבת, גם שם, אם הוא מתחיל לפני שיגידו בואי כלה, מתחיל לפני כן לשתר. כל האיסור הוא שיתחיל מאוחר, אבל אם נתחיל קצת לפני, זה בסדר. כאן אצלנו, בימי החול, אפילו שגמרו את סיגור הערבית, שם אמרו בואי כלה, המקום נעשה קדוש. אבל כאן כשהתפללו הערבי, הם לא שינו את הטבע, השמש עדיין זורחת. הם לא עשו את השקיעה יותר מוקדם. ולכן המסקנה הרוב הקוסקים הטילו. או מחלוקת נוספת, האדם הזה גמר תפילת ערבית, אחרי שגמר ערבית, ביציאה, מניין אחר אומרים, לקדישך ולעריצך של מנחה. אפשר או לא? גם זה שוביל במחלוקת, וגם בזה המסקנה היא אפשר. ולמה? אם הוא אמר בואי כלה, הוא לא יכול להגיד, אחרי זה אתה חונה לאדם דעני. זה סותר. לקדישך ולעריצך לא סותר. גם ביום שבת אנחנו אומרים בשחרית ומנחה, נקדישך ונעריצך. זה לא סותר אחד את השני. ולכן יכול גם אחרי הערבית של שבת לומר נקדישך, קל וחומר אחרי הערבית שבחול. הגמר לביא חיים גגים, בספרו ישמח לב, הוא מספר, הוא אומר, הוא היה ראשון לציון כאן, היה בירושלים. הוא אומר, בכותל המערבי היו גומרים ערבית ליל שבת, לא היה בליל שבת, אלא מפלג המנחה, אותם שגמרו ראשונים, גמרו ערבית ביציאה, היו פוגשים את המניינים שבאים להתפלל מנחה. זאת אומרת, היו עומדים ואומרים, נקדישך ונעריצה. יש מנהג. אם כן, לא רק שרוב האחרונים הקלו, יש לנו כאן בירושלים גם מנהג, ולכן אין חשש בדבר. נמצא בסיכום. רק בשבת, אחרי שאמרו בואי כלה, רק אז, אסור לך אחרי זה להתפלל שם מנחה. בחול, גם אם גמרו ערבית ועדיין לא שקעה השמש, מותר לכתחילה להתפלל שם במקום מנחה, כי בחול, כמו שאמרנו, אין קדושה. זאת ועוד. אדם שהתפלל ערבית, אפילו בשבת, קל וחומר בחול, יכול לענות נקדישך ונעריצך אמינים של תפילת החזרה, אין בעיה בדבר, כיוון שאותם הקדושות, הקדושים או האמינים, הם לא דווקא בימי החול, גם בשבת אנחנו אומרים נקדישך, זה לא נקרא שהוא עושה את זה חול במה שהוא אומר נקדישך. אתה חונן, אולי יכול לומר, אחרי שאמר ברכו את השם המבורך. אמר בשבת ברכו את השם המבורך, גמרנו, חלה עליו שבת והפסיד את תפילת המנחה, התפלל במקום זה ערבית שתיים. וכאן בדוגמאות שלנו, אין בעיה בדבר, אם הדבר מותר מלכתחילה. בחדר שמות כן, בעזרת הנשים כן. בעזרת הנשים שלנו לא. מה ההבדל? אתה מכיר את ההיסטוריה של העזרת הנשים שלנו. אתה צריך לדעת את ההבדל. יש בתי כנסת שבונים בית כנסת בד בבד על עזרת נשים. ההיסטוריה כאן לא הייתה ככה. כשקידשנו את המקום בית כנסת, המרפסת הזו לא הייתה. אם כן, כל השטח הזה עד התקרה כולו קדוש בית כנסת. אנחנו באנו אחר כך ועשינו את המרפסת לאפשר לאנשים להתקרב ולשמוע את החכמים יותר קרוב. תדע לה, כאן זה בית כנסת. לכן כאן לא יעזור אלא תלך לבית המידע שלפנים. שם תלך. שם המלכה להתפלל תפילת ומנחה למרות שהציבור כאן אמרו בואי כנע. שם הוא ילך אפשר. אבל עזרת הנשים כאן יש לה בדרגה אחרת נפקא מינה. יש מחלוקת האם בתוך עזרת נשים מותר לאכול, לשתות, לישון, לפטפט, לדבר סליחה בטלה. מותר לאנשים לסרוג מביאה מסריגה תוך כדי שהיא שומעת את הדרשה היא סורגת לנכד שלה כיפה או דבר אחר. מותר או לא? בכל הדברים האלה למדנו בסימן קנא בבית הכנסת אסור. השאלה היא בעזרת הנשים מותר או לא? מחלוקת. בעזרת הנשים שלנו אין מחלוקת. לכל הפוסקים, לכל הדעות, אסור. ולמה? כמו שכאן אסור לי לדבר דברים בטלים, גם למעלה. כאן, כמו שאמרתי, המקום מתקדש. כשבשנת תשי״ג י״ד עשו את בית הכנסת, לא הייתה מרפסת. אם כן, הכל התקדש עד התקרה. גם כשבנינו את המרפסת, אסור לנו, אין לנו סמכות להוריד מהקדושה של בית הכנסת. ולכן הנשים שיושבות שם, למעשה הן יושבות בתוך בית הכנסת. בתוך בית הכנסת אסור לאכול, לשתות, לישון, אסור לדבר, ולא חשוב אם היא מדברת יחד עם החברה שלה או שמדברת בטלפון, היי נוח. אפילו אם לא מאה, היא נמצאת כאן בשתיים בלילה. לא מפריעה, אין שיעור עדיין. בינתיים אין לנו שיעורים אחרי חצות לילה, מקום ריק. תגיד, היא לא מפריעה לאף אחד. המקום קדוש, וגם כשאדם נמצא לבדו כאן בשתיים בלילה, אסור לאכול, לשתות, לישון, לדבר. וכמו שאמרתי, גם עבירת הנשים הזו, גם היא יש לה את החומרה האמורה. לא תמיד, לא כל מיני נשים יודעות את זה. אם יש להם מצוות עושי דאורייתא לדבר תשעה קווים, חלק נעשה בטלפון, חלק צריך לדעת, בבית היא יכולה, אבל כאן לא. כאן אין לה רשות, כאן יש כאן קדושה מיוחדת. הסיבוב הזה קיבל לטובה. זה מה קטע. מחלוקת. מחלוקת תראה בסימן מונה סעיף טז. לא כדאי. עדיף יותר ללכת לאולם, לחדר האחר, לא כדאי להיכנס למחלוקת הזו. נחלקו ראשונים האם סעודת מצווה בבית הכנסת מותרת או לא. המסקנה היא שכן. מחקר הדין, סעודת מצווה מותרת. אבל צריך לשים לב ל-אבל שאני אומר לתנאי. מתי סעודת מצווה מותרת? כגון הם אוכלים סעודה שלישית, הם אוכלים עדיין אוכלים ואף אחד לא מדבר. הרב נמצא שם ואומר דברי תורה. אומר דברי אלוקים חיים, הם אוכלים והוא מדבר. אף אחד לא מדבר בדברים בטלים, למרות שהם אוכלים, כיוון שזו סעודת מצווה, סעודה שלישית, הדבר מותר. אבל במקום שאין חכם, אז מה עושים האנשים כשיושבים בסעודה שלישית? אם אין חכם, מפטפטים. יש מישהו, יש פוסק בעולם שיגיד, מותר לדבר בבית כנסת? לא. אתם ראיתם את הלשון של הזוהר, חלילה וחס אדם שמדבר, מה עונשו, דבר קשה, דבר חמור מאוד. זה כאן, שאני אגביי, אני מארגן דבר כזה, ערבו נעליים. זו הסיבה שאנחנו לא עושים שמחות בבתי הכנסת. מי שזוכר, לפני 50 שנה או יותר, כמעט לא היו אולמות, לא היה אולם שמחות. כמעט כל ברית מילה, בר מצווה, חתונה, גם חתונות היו עושים בבית הכנסת. למה שינינו? הסיבה היא פשוטה. אנשים שהיו באים מוקדם, עד שיגיע אביה בן, עד שעשו את המילה, בינתיים היו מדברים דברי בטלים, ואני הייתי חלילה מארגן אותם, אני מזמין אותם. יש גם חלילה מכשול, תקלה. לכן אמרו, אל תביא את התינוק לכאן, תעשה דברית מילה באולם. שם באולם לסמכות מותר לדבר לפני הברית, אחרי הברית, לפני החתונה, אחרי. זו הסיבה שכמעט את כל הסמכות הוצאנו מבית הכנסת, זו הסיבה העיקרית. ולכן גם במקרה של סעודה שלישית. לפני שהגבאי מחליט, שיתייעץ עם החכם. והחכם מתבונן. אם מהרגע הראשון עד הרגע האחרון, אף אחד לא מדבר. בשבת אין רמבון. אם מישהו ידבר, זה מפריע לחכם. כולם השתיקו אותו בנזיפה. אף אחד לא מעז לדבר, כולם שומעים בהקשבה את קולו של החכם. מצוין. אבל, אם אין חכם, או לפעמים יש, לפעמים אין, לא תמיד החכם נמצא, ומדברים דברים בטלים, אותו הגבאי הוא מכשיל את האנשים. כך שזה לא צמוד רק למחלוקת עם סעודת מצווה, אם לעשות סעודה בליל שבת בבית הכנסת, אז בזמנם היו עושים קידוש וסעודה, זה לא צמוד לשאלה ההיא. כאן, הגרמה בנזיקין היא שאחרי זה גם ידברו דברים בטלים, בזה כבר אין שום מחלוקת, ולכן כל גבאי צריך לראות את הנולדה. לפעמים באים להקשיב ממנו, ברית מילה בבית הכנסת. בית הכנסת ריק. לפעמים אין שום בעיה, למה לא? תעשה את הברית מילה, גמרו להתפלל בנץ החמה. שש וחצי רוצים לעשות את הברית, אפשר, אין שום בעיה. אבל הוא צריך לראות. נכון שלא יהיה ביטול תורה, אין להם שיעור באותה השעה? צריך לראות עם איש 13. אם האנשים האלה כולם בני תורה, גמרו את התפילה, בינתיים אומר להם הרב דברי ההלכה, נכנס התינוק בסימן טוב בן, אומרים את הפיוט ועושים מיד את הברית המילה, אף אחד לא מדבר, למה לא? אני מרשה להם. אבל אם אנחנו יודעים שבאים לשם אנשים ארחי פרחי, כל מיני אנשים מעמלי ארצות, והם ידברו בתוך בית הכנסת, תאמר לאבי הבן, שיחפש לו אולם. או יש הרבה בתי כנסת, יש להם אולם מעל בית הכנסת, מתחת בית הכנסת, חדר ביטחון, תעשו שם, שם יעשו את הכול, שם מותר לדבר דברים בטלים, לא תהיה שום בעיה. בתוך בית הכנסת הגבאי אחראי גם לדבר הזה, שלא ידברו שם דברים בטלים. אם היית פעם במיסאיוף, שמא מניין ראשון, מניין ראשון, גומרים תפילת מנחה בארבע, בארבע כבר אומרים ברכו את השם המבורך, ערבית. ארבע ועשרים גמרו. יצאו אותם מתפללי המניין הראשון, לפעמים כעת מניין שני. המניין השני, מה מתחילים? אתה מצליח להגיד איך זה, הם כבר התפללו ערבית. שם אחד מול הציבור מתבטל ועשור. אבל כאן זה עוד מניין חדש, מניין כלפי מניין לא מתבטל, מותר להם בלכתחילה להתחיל תפילת מנחה באותו מקום, כיוון שזה מניין שני. לגבי החול, עוד יותר קל, אפילו יחיד כלפי הציבור, לא נאסר, זה החינוך שאמרנו, בין שבת לבין ימי החול. אדם שמתפלל תפילת ערבית בחול או בשבת, בתפילת הנחש הוא הגיע, ברוך אתה השם, מחיי המתים. במוסיוף המניינים קרובים אחד לשני. הוא הגיע מחיי המתים, מהמניין השני הגיע החזן, תפילת החזרה של מנחה מחיי המתים. אז הם אומרים, לקדישך, הוא נמצא בדיוק באותו מקום, הוא רוצה לומר, בין מחיי המתים לאתר קדוש, לקדישך ונעריצך. לא, אסור לך. מרן דיבר בזה למעלה בהלכות תפילה, בדוגמה אחרת. מרן דיבר, יום שבת, ראש חודש, הגעתי מחיי המתים של תפילת מוסף. במניין השני אומרים, לקדישך ונעריצך. מרן אומר, לא יענה. כאן אתה במוסף, במוסף צריך לומר כתר, אין הקדושות שוות. או הציבור מגיע, קדושה בסדרה, או קדושת יוצר. עונים בהמה ואומרים ביראה. רוצה לומר, קדוש קדוש. לא, אתה לא יכול. מתי אתה יכול להתחבר ולומר איתם, לקדישך ונעריצך? כשהם אומרים שחרית ואתה שחרית. אתה שחרית של תפילת הלחש, ולקדישך ונעריצך, הגעת לאותו מקום, אותה תחנה כן. אבל אם זה סדר קדושות שונה, אסור. אותו דבר הפוך. אני נמצא בחיי המתים של שחרית. הגעתי שם. מניין השני, הם במוסף, הגיעו מחיי המתים, ואחרי זה מתחיל לנגן כתר יתנו לך. אסור לי לענות איתם, וכך גם פה. האם בערבית יש נקדישך ונעריצך? לא. לא תקנו חכמינו תפילת החזרה בערבית, תפילת הערבית פשוט תהן. ממילא אסור לך לומר שם נקדישך ונעריצך, אלא ידלג, ימשיך הלאה, אתה קדוש. אלה הדברים שלמדו האחרונים כאן, מדברי הרשב״א ומראן שם, וכך המסקנה להלכה למעשה, שישים לב שלא יאמר נקדישך. לא תמיד האנשים יודעים את ההלכות האלה. ולכן, רבנו חיים פלאצ'י, היה עשיר אחד ששאל אותו, יש לי הרבה כסף ואני רוצה לבנות בתי כנסת, כמו מוסריים. אמר לו, לא, אל תעשה את זה. אמר לו הרב, יש לך כסף לבנות עשרה בתי כנסת? תבנה בעשרה שכונות, אל תעשה אותם אחד ליד השני. והרב הסביר לו. אמר לו הרב, תראה, אנשים יודעים מה לכם. אתה תבנה אחד ליד השני, זה בשחרית ויענה כתר של מוסר, או להפך. מתי מותר לענות? קדיש? בושה? לא תמיד מותר. יש מקומות שמותר, יש מקומות שאסור. מרן פירט את כל זה בהרחבה בסימן סו״ו. כל מי שבא לבית הכנסת, בקי בהלכות, כולם יודעים לו, והם עלולים או שלא לענות במקום שצריך לענות, או להפך. לכן הרב אמר לו, אל תבנה דבר כזה. יש לך ממון, אתה רוצה לבנות עשרה בתי כנסת? תבנה אחד בקריית יובל, אחד ברמת שלמה. כל שכונה תעשה בתי כנסת, ולא טוב לבנות בה. המושג הזה אילוץ. נאלצו לעשות את הדברים האלה, זה נמצא ב... והם מוכרחים ויש ריבוי אנשים טוב, אבל מלכתחילה לא טוב לבנות שתיבלחים. השתיבלחים האלה מסבכים לא מעט את האנשים, לפעמים אנשים אחר כך שואלים, אחר כך מתברר לו שהוא טעה. ולמה? לכתחילה לסבך את האנשים. זו העצה של הרב, והעתיקו אותו גם בשאר האחרונים. היום בדור שלנו לא יותר חכמים מהדור של רבי חיים פלאצ'י. מלפני 150 שנה להיום יש ירידת הדורות ואנשים יודעים פחות הלכות ולא יותר הלכות. ולכן מן הראוי שישימו לב לא לעשות את הדבר הזה. התופעה הזו של השתיבלחים אינה רצויה מבחינת ההלכה, אבל אין לנו שליטה בדברים האלה. טוב, אם תעשה את העשרה בתי כנסת בעשרה שכונות, ניכוי הרבים לא יהיה גדול, אדרבה, תזכה אותם שבכל שכונה, בכל מקום יהיה בית כנסת טוב, שכולם יתפללו. לא תרכז את הכול במקום אחד. תפזר, תפרוס את בתי הכנסת על פני שכונות רבות. יש הרבה מקומות בארץ, שכונות חדשות, שלצערנו אין מקום. אנשים מתפללים בחדרי מדרגות, במקלטים, בבתי ספר. הרבה יותר מצווה לבנות להם, שלהם יהיה מקווה טהרה לנשים, שאין להם בית כנסת וכיוצא בזה, מאשר לבנות בשכונות שלנו, שיהיה שטיבלח ועוד שטיבלח. זה הסדר? אדם שהוא חכם, שואל מראש את הרע, מתייעץ לפני שמחליף, אדם כזה יכפיל וישלש את המצווה שלו, ולא יעשה דבר שיש בזה מצד אחד תועלת, מצד שני אולי יש שם הפסד. זה לא שאלה רק על הנוסח כתר או הנוסח נקדישך, אלא סדר הקדושות שונה. כמו שהרשב״א אמר, לגבי הקדושה אשר יוצר, לגבי הקדושה אשר הובא לציון, קדושה וסדרה. גם פה אותו דבר. כאן, בערבית, בערבית בוודאי שהוא לא יגיד כתר, אלא הוא שומע את הקדושה של מנהה. אין, לא תקנו חכמינו קדושה בערבית, ולכן אין בזה מחלוקת, והלבד לכל העלמא לא כדאי שיענה, אלא כמו שאמרנו, אשר אל תעשה, ימשיך הלאה, אתה קדוש ושמך הקדוש. אפילו שלא התכוון, בערבית אומרים רסמן ענו, ירצה לא ירצה, זהו זה, כי בן שבת. ולא רק בברכו הראשון, גם בברכו האחרון. וגם אם יאמר בפירוש, לא רק שלא התכוון, אמר בפירוש, אני מתנה לא לקבל עליי שבת, וענה ברכו, הפסיד את תפילת המלאכה, יתפלל ערבית שתיים. הסיבה היא, ברכות השם עבורך זה קבלת שבת ברבים. זה לא קבלת שבת ביחיד, שאתה מדליק נר בארבע וחצי ואתה עושה תנאי. כאן זה ברבים. ברבים, משמעות מרן לכמן שכל זה לא יעזור, אפילו התנאי לא יעזור. ולכן הוא שומע ברכו, לא יענה. אלא אחרי שגומר החזן, ברוך השם ומעורך לעולם ועד, יכול לענות אחריו אמן. אמן כן, אבל ברכו אינו רשאי. שוב, גם זה חלק מהתקלות של ניסיוף. כל אלה שבאים להתפלל ביום שישי בשעה ארבע ורבע, ארבע וחצי, כולם יודעים הלכה? האם כל אלה שעדיין לא התפללו מנחה, כולם נזהרים שלא להגיד ברכו את השם המבורך? לא, הרבה מהם אומרים ברכו את השם המבורך, ואחר כך מתפללים מנחה ואתה חונה לאדם דם. הנה עוד דוגמה של תקלה, שיש לך שני בתי כנסת אחד ליד השני. זה לא טוב. יש מקומות שאין להם ברירה. לפעמים העירייה נותנת לכמה עדות, לתימנים, למרוקאים, לספרדים, לאשכנזים, נותנים להם מגרש אחד ענק, תבנו, אז אין ברירה. אבל לפעמים אין דרך אחרת, האילוץ מכתיב להם. אבל כשהמדובר הוא, אני, יש לי מיליארדים ואני רוצה לקנות מגרש ואני רוצה לבנות, אל תעשה את הכול בריכוז מקום אחד, עדיף יותר לפזר בכל מקום אחר, כדי שלא יבוא לידי הבעיה הזאת. בכותל המערבי, שם אין לנו ברירה. שם באים מאות ואלפים. מישהו יגיד לאדם השני, אל תתפלל פה, אין לך ברירה, אין מקום אחר, זהו זה. אין לך נמה, אם אני רואה שהם מתפללים בפנים, ויש מקום, מקום רחב ידיים, כדאי טוב לכתחילה להתרחק. תתרחק כמה שאפשר, שאלה לא ישמעו את אלה ואלה לא ישמעו את אלה, לא יפריעו אחד לשני, לא תהיה הבעיה כן לענות אמן, לא לענות. נניח בשעות מסוימות בצהריים, אתה בא ב-12-01, אין הרבה אנשים, אז עדיף כמה שאפשר להתרחק, זה מה שכדאי גם בכותל המערבי לנהוג ולעשות. יש שעות, אתה בא בשעה 16-15, שם צפוף מאוד, ועומדים אחד ליד השני, והחזן הזה צועק יותר כדי שישמעו אותו. החזן הזה צועק, אז הוא צועק עוד יותר כדי שישמעו אותו, אתה הולך לשם צעקות, נו, אין מה לחסות, אין לנו שליטה על הדברים האלה. אבל לתכנן, לבנות מראש, כמו שאמרתי, בבתי כנסת, שתי פלחים כאלה, לא כדאי. אם נוכלו ערבים לא חשבת מזה מנחה להחליט את זה לגבי אותם, זה עולה במדינת ישראל? יש כמה דרגות. דרגה ראשונה, תפילה בציבור. תפילה בציבור, פירושו של דבר. כל הציבור, תוך כדי דיבור, מתחילים ביחד, השם ספומי תפתח. לא הספיק, מדרגה שנייה, מתפלל יחד עם החזרה. אבל שוב, צריך להיות מנחה ומנחה. אבל אם הם ערבים, וזה נקרא שעה שהציבור מתפללים, אבל זה לא היה ציבור שהתפללו מנחה. טוב, הוא לא ידע. והוא רחום, יכפר עוון. אבל מלכתחילה, כשאדם בא למוסאיה ופעול הכותל, למקומות שיש גם תפילת ערבית בפלג המנחה, שיסתכל על הסידור של האנשים. אתה רואה בדף הראשון, בצד ימין יש לו השכיבנו אבינו לשלום, ובצד השני, אז אתה מבין, הם התחילו על שם ספתיי, זה לא השם ספתיי של מנחה, והם כבר אמרו השכיבנו. ולכן, כשיחפשנו מניין אחר, לפני שאדם התחיל, ישים לב גם לדבר הזה. שוב, כשיש מניין ליד מניין, עוד פעם, אחת התקלות שיש, הרבה פעמים, רק אחרי שגומרים עושה שלום, במקום לשמוע חזרה, שומע את החזן, היא שהם, ואז הוא קלט שהוא התפלל במניין של ערבית. וגם זה אחת התקלות, ולכן אמרנו, רצוי שלא יבנו את בתי הכנסת אחד ליד השינויים. מה? רבנו יונה אומר, נכון הדבר שאיתרנו בלכתחילה להתפלל תפילת ערבית בפלג המלחה, אבל כל זה בתנאי שלא יעשה דבר והיפוכו, תרתי דסתרי. ולכן, אדם שבא להתפלל תפילת מנחה בשלוש וחצי, לכל הגאון זה עדיין לא הגיע פלג המלחה, רוצה להתפלל ערבית בארבע, אפשר. אבל אם האדם הזה איחר, בא להתפלל תפילת מנחה בשעה ארבע, אסרו לו להתפלל ערבית בארבע וחצי, והסיבה היא אם אתה מתפלל מנחה בארבע, לפי מי אתה הולך? לא לפי רבי יהודה, לפי חכמים. לפי רבי יהודה נגמר זמן מנחה בארבע, מתחיל כבר זמן ערבית, אז מה אתה פוסק עליך כמו חכמים? לפי חכמים, מתי צריך להתפלל ערבית? בחמש. מה אתה מתפלל ערבית בארבע וחצי? מצד אחד, מנחה הוא עשה כדעת חכמים. ארבע וחצי הוא רוצה להתפלל ערבים כמו רבי יהודה. אתה עושה את הרטא דסאטרא, תחליט. או שהכהן כרבי יהודה או הכהן כחכמים. אלה דברי הפוסקים ומרן. מרן אומר, אם הוא עושה כרבי יהודה מתפלל ערבית בפלג המנחה ולמעלה, הצעיף מזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה, אלא כמו שאמרנו, שלוש וחצי עדיין לא הגיע הזמן פלג המנחה, אז הוא מתפלל מנחה, ואחרי זה הגיע פלג המנחה ויתפלל ערבית כל ימי השבוע, גם ערב שבת, הכל שווה לזה. מרן מסיים. לפעמים ישעת הדחק. האדם הזה אומנם יתפלל מנחה בארבע, אבל הוא ממהר מאוד לנסיעה. צריך להגיע לנהריה, יש שם חתונה, עד שיגיע לשם, שמה כבר לא יהיה תפילת ערבית, ואולי גם ישכח. הוא רוצה ארבע וחצי להתפלל ערבית, ואחר כך מוסר. או טורח ציבור, מה זה טורח ציבור? תתפללו מנחה בארבע, תגיד להם בארבע ועשרים, עכשיו אין, לא מתפללים ערבית, תלכו הביתה, תבואו בשעה חמש ורבע עם ספינת ערבית. חלק ילכו ולא יבואו, או גם אם יבואו, אבל זה טורח ציבור. כפני טורח ציבור, כתבו לנו הטור והשולחן הערוך שמותר בשעת הדחק יכול להתפלל תפילת ערבית בפלג המנחה ולמעלה, למרות שהתפלל גם את מנחה בשעה ארבע, בפני טורח ציבור הקלו בדבר. הנושא של טורח ציבור כבר נרמז לתורה. חומש ויקרא פרשת קדושים, שם כתוב ופני שבע תקום ועדרת פני זקן ויראת מאלוהיך. מה הסיום? מה הסוף? ויראת מאלוהיך, הגמרא בקידושים בדף נב, הגמרא מסבירה, מנין לזקן שלא יטריח, תלמוד אמר, ויראת מאלוהיך. הזקן הוא החכם, אנחנו עומדים. כיוון שהוא עומד, כל הציבור עומד לפניו, זה טרחה. כדאי שיבואו מוקדם, יקדימו, כדי שלא יטרחו הציבור. פעם ראיתי זקן, לא רק שהוא בא מאוחר, אלא גם הוא הולך לאט לאט, לצד ימין, כולם עמדו, צד שמאל, נפסיד מהחיים, כולם מכבדים אותו. ויאמר לו, למה אתה בא מאוחר? זאת אומרת, אני מזכה אותם, כולם מקיימים בזכותי מצוות עשה דאורייתא. בסדר, אם לא היה כתוב, ויראת מאלוהיך, שיאמר את הבדיחה הזו, שישו ביני מאיי, שישו, עושים לי כבוד. אבל, התורה אומרת, ויראת מאלוהיך. ולכן, צריך אותה הזקן, להשתדל, להיות תמיד מהראשונים ביותר, כמו שהגמרא אמרה בבמות קד, שלא יפסיע לראשי עם קודש, ישתדל להיות זריז, והדין שם. אתה רואה שם כבר איזה עניין של טורח ציבור. גם פה, תראה, כן וחכמנו, גם בעניין זה, טורח ציבור. במקומות אחרים גם, ראינו את הנושא של טורח ציבור, כל שקיים שיש גם ביטול מלאכה, וגם מזה אנחנו אמורים להיזהר. כגון, שני חמישי וראש חודש, אתה לא יכול להוסיף גם העולה בקריאת התורה. שבת, אין ביטול מלאכה, אתה רוצה להוסיף עוד אחת, שניים, גם העולה אפשר. ושאין כן לגבי השני והחמישי שלושה עולים, לא פחות ולא יפה. תראו, בבית יוסף סימן קל״ה, שם הדין. אדם שבא לבית הכנסת, אותו הגבאי רואה, באו שני חתנים. עלו שלושה עולים, החתן האחד עלה, החתן השני לא עלה. זה לא נעים, לא יפה. מה הוא רוצה? במקום שלושה-ארבעה עולים. מחלוקת בפוסקים אם מותר להוסיף, והמסקנה, אסור להוסיף. אין היתר, וכך ההלכה למעשה, גם שם אתה רואה את חומרת הדבר.