במה כדאי להשקיע

פרשת קְדֹשִׁים;

פרשת השבוע: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט ב) 

התורה הקדושה דורשת מעם ישראל: קדושה! פרוש המילה קדושה זה להיות פרוש 'פרושים תִּהְיוּ' קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, פרוש 'פרושים תִּהְיוּ' והרמב"ן מסביר: 'אל תהי נבל ברשות התורה' יש פעמים שהתורה לא מגלה דעתה והדבר הוא דבר היתר אבל התורה אומרת במצווה: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ - פרושים תהיו פרושו: אל תהי נבל ברשות התורה, אל תנצל את ההיתר לדוגמא;; התורה לא אומרת כמה לאכול כתוב: "בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר" (דברים יב כ) אתה רוצה לאכול בשר תאכל התורה לא אומרת כמה גרם לאכול בארוחה או כמה קילוגרם ביום היא לא אומרת אבל 'אל תהי נבל ברשות התורה' פרושו: ש: "אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ" (משלי כג כ) כל היום סֹבְאֵי יָיִן וזוללי בָשָׂר אז לכן אומרת: 'פרושים תהיו' אדם צריך להיות קדוש ופרוש מעריות; אז יש מצווה של: 'פריה ורביה' אבל התורה אומרת גם יש זמנים ולא להיות 'מצוי כתרנגול' זאת אומרת כל אחד מאתנו צריך לראות: איך לקים את מצוות התורה? ומצד שני צריך לדעת: גם מה שמותר – להתרחק! מה פרוש? כמה? וכמה לא! 

הקב"ה אומר: 'בראתי יצר הרע ובראתי תורה תבלין לו' יצר הרע הוא חיוני בבריאה הוא בעצם זה שנותן לנו את הבחירה: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח כא) והאדם מקבל את אפשרות הבחירה בזה שיש לו דַחף לעשות רע, יש לו את הרצון להיות טוב וכנגדו את הרע ואדם צריך להתמודד, איך הוא ידע: מה נכון ומה לא מה רע ומה טוב? באה התורה ואומרת מהם המצוות ומהם האיסורים; מצוות עשה - צריך לעשות, מצוות לא תעשה - צריך לפרוש, אבל יצר הרע עובד 'שעות נוספות' ואיפה הוא יכול לתקוף אם אדם כבר שומר הכל? במה שמותר 

הוא יכול להגיד לך: 'מותר! תרבה!' 

באה המצווה: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ ואומרת: אל תהי נבל! התורה נתנה לך רשות אבל אל תרבה יותר מדי. בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין לו, יצר הרע הוא רע! הוא רע מאוד והוא הכי רע אין רע יותר ממנו מי מעיד עליו? בוראו! הקב"ה ואומר זה יצר ה-רע (בהא' הידיעה) אין יותר רע אבל בראתי תורה שהיא תבלין לו לדוגמא; אנחנו לוקחים מאכל שהוא מר פרי מר ירק מר לוקחים תְבַלִין שמים אותו במרק מתבלים וממתקים אותו אתה יכול לקחת סלק מר ולעשות אותו מתוק! וכן על זה הדרך אומרת התורה: צריך את יצר הרע אם לא יצר הרע לא היה לנו דחף לכלום! זאת אומרת אדם לא יבנה בית כי הוא יעשה חשבון: 'בית?! כמה זמן אני חי...' 

כמו שאומר הרמב"ם: כמה זמן אדם חי? אדם הולך מקצה הגליל עד קצה גליל שישי (6) בעולם בשביל להביא פרנסה לביתו אוסף כמה שנים כסף חוזר בחזרה בונה בית במשך כמה שנים נשאר חובות עם 'משכנתא' כמה עשרות שנים ואין בכדי חיו בשביל לחיות אפילו בצריף!' בונה מפלסים יציקות בטון כל מיני דברים אבל צריף יהיה קים יותר ממשך חיו...! ומשקיע ומביא צבעים וחשמלאים ומה לא? כמה הוא משקיע בשביל הדירה הוא משועבד לה! אם אדם יעשה חשבון, ולא יהיה לו קנאה מחברו: 'למה לו יש דירה כזאת? ולמה לו? למה הוא גר בשכונה הזאת ואני לא?' אם לא היה את יצר הרע הזה - אדם לא היה עושה כלום!

היה אומר: 'כמו פעם מספיק מערה! נשאר בפנים בלי הוצאות בלי חשמל בלי ארנונה בלי מסים בלי ועד הבית בלי חאריט...!' מסודר לא היה לו דחף הוא לא היה מחליף בגדים! אולי מכבס אותם אבל לא היה מחליף בגדים, למה כשהוא בא לאירוע כזה הוא מחליף ואירוע כזה הוא מחליף וכל פעם מחליף ומחליף-ומחליף – 'לא יפה להראות ככה' מי אומר לו את זה? יצר הרע מה אומר? 'צריך להיות יפה! צריך להיות נאה צריך ככה תראה איך הוא מתלבש תראה זה קנה חולצה חדשה הולך לקנות כמוהו זה קנה עניבה חדשה הולך לקנות כמוהו יותר טוב ממנו...' קונה כך קונה כך כל הזמן משועבד לקניות קניות קניות-קניות-קניות למה? בגלל שלאחרים יש... רגע! בשביל מה צריך בגדים? בגדים צריך בשביל להתכסות בשביל להתחמם זה הכל, אז מה זה משנה מה אתה לובש? תלבש אותו מלבוש כבס אותו כשהוא יתלכלך ושלום תמשיך עוד פעם, - 'לא! לא נעים' מה זה לא נעים? אַה! בגלל שכולם ככה יש להם יצר הרע נהיה תחרות נהיה קנאה וככה ממשיכים... וכן בכל דבר אז צריך את יצר הרע שיהיה את הדחף, אבל הדחף הזה צריך לדעת: למתן אותו זאת אומרת אדם צריך לדעת: כמה מותר? וכמה אסור? מי מלמד אותו? התורה ובמקום שהיא לא אמרה יש לנו כלל: 'אל תהי נבל' 

ע"י המצות מתקדשים!

עוד דבר במצוות הקדושה: על ידי עשית המצוות שאנחנו עושים אנחנו פשוט מתקדשים! הנשמה שלנו מתקדשת וגם הגוף לכן כשאנחנו מברכים אנחנו אומרים: 'בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו' זאת אומרת אנחנו מתקדשים ע"י המצוות, מתוֹספת באדם קדושה אז זאת אומרת אדם שעושה מצוות מוסיף קדושה בנשמתו וגם בגופו גם גופו מתקדש, לכן יש מצוות שנוגעות לגוף: לא לעשות שֶׂרֶט בגופו על מת (ויקרא יט כח) לדוגמא; יש עמים ודתות וכתות שאם מישהו מת להם ישר הם פוצעים את עצמם ושורטים את עצמם! התורה אוסרת את זה הגוף לא ברשותך יש לו קדושה אל תזיק אותו. 

התורה הקדושה לא מרשה לעשות: "כְתֹבֶת קַעֲקַע" זה לא שלך הגוף הלו אל תעשה לנו עכשיו 'מודעות רחוב' אל תשים שום דבר זה לא 'עמוד' זה גוף של יהודי זה נרתיק קדוש! 

התורה אומרת: 'שאסור לתלוש שערות!' וכן הלאה זאת אומרת התורה אומרת: לא רק הנשמה קדושה גם הגוף קדוש! לכן אתה צריך לשמור על הגוף.

 וגם כתוב: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד טו) אדם צריך תמיד לבדוק לבריאותו שיהיה בריא על מתכונתו כי כשבן אדם חולה לא יכול לקים את המצוות1 אז צריך גם לדעת לשמור על הבריאות. 

התורה הקדושה אבל קדשה אותנו בקדושה מיוחדת בפרט בגלל שאנחנו הקרובים ביותר לקב"ה בבריאה! "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹקֵיכֶם" (דברים יד א) "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא יא מד) אתם קְדֹשִׁים ואתם לי עם סגולה! זאת אומרת אנחנו בבריאה הכי-הכי קרובים לקב"ה; יש ארבע (4) דרגות בבריאה ורבי יהודה הלוי אומר חמש (5): 4 הידועות; זה דומם צומח חי מדבר דומם זה הנמוך ביותר מעליו זה הצומח לאחר מכן זה בעלי חיים ואחר כך דרגת מדבר זה בני אדם, ורבי יהודה הלוי אומר שיש עוד דרגה 5: זה ישראלי! בין כל דרגה לדרגה יש ממוצע מצב בינים; בין דומם לצומח יש מצב שהוא גם דומם גם צומח, מה גם דומם גם צומח? אלמוג בים זה דומם צומח זה הממוצע. בין צומח לבין חי בעל חי יש גם ממוצע, יש ממוצע בין צומח לבין חי יש בריה שנקראת: 'אדני השדה' אדני השדה זו בריה שהיא צומחת דמוי קוף צומחת מן האדמה מחוברת בטבורה אל האדמה וגודל עליה כל מיני דברים והיא אוכלת מזה, הבריה הזאת שהיא גם צומחת מן האדמה והיא גם בעל חי, היא מתנהגת כבעל חי אבל היא מחוברת לאדמה, איך היא מתה? אם מנתקים לה את החבל הטבור אז היא מתה, אבל לפני שהיא מתה היא צועקת צעקה שמי שנמצא במרחק קילומטרים – מת! זה נקרא: 'אדני השדה'. 

ויש עוד דבר אחד שמובא ב'שולחן ערוך': זה ציפור שגודלת על עץ, גודלת על עץ כמו פרי מחוברת לעץ אבל היא ציפור, ויש שאלה בהלכה: אם שוחטים אותה אם היא מותרת כמו עוף או לא? זה הממוצע בין צומח לבין בעל חי. 

בין חי לבין מדבר יש גם ממוצע מה זה? השימפנזה 'אורנג אוטנג'

(הקהל מחייך...)

 והוא הכי דומה לאדם למדבר אבל הוא בעל חי זה הממוצע ביניהם זה אלה 'שבאו מהקופים' הם ממוצע בין זה לבין זה ועוד לא הגיעו לדרגת 'מדבר'. ומעל המדבר יש: 'ישראל!' ישראל זה מדרגה אחרת קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי. 

עם ישראל, אומר רבנו יהודה הלוי: למה כשהם מתפללים בשונה מכל אומות העולם הם מתנועעים? משום הנשמה הקדושה שבהם! "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה" (תהלים לה י) זאת אומרת עם ישראל קדוש לה' וקרוב אליו מאוד מאוד-מאוד מאוד! 

למה טבילת הגוים במים לא מועילה לעומת רביעית היהודי לפני התפילה?

כתוב בשם בעל 'המקור ברוך': שפעם אחת גוי ולא נאמר איזה סוג... שאל מהרב הרשב"ש ז"ל ואמר לו: 'אמת שעיקר טהרת כל טומאה הוא במים?' האם זה באמת ונכון שהטהרה נעשית במים מטומאה 

ענה לו הרב ואמר: 'אמת' 

אז שאל אותו הגוי: 'אם כן איך אתם אומרים עלינו שאנחנו טמאים ואתם טהורים? הלא אנחנו בכל עת שמתפללים רוחצים את עצמנו מהמותנים ולמטה, וידינו עד הכתפים, ורוב הראש! ואתם שופכים מים על אצבעותיכם רביעית, האם זה נחשב הטהרה שלכם כנגד הטהרה שלנו?' 

השיב לו הרב: 'אני מתירא להשיב לך! שמא תעליל עלי איזה עלילות, כי כן דרככם' 

נשבע לו בכמה מיני שבועות: 'שהוא לא יעליל עליו וכרת איתו ברית שלא יקרה לו כלום!' 

ענה לו הרב ואמר: 'צריך אתה לדעת: כי אין שום טהרה במים אלא למי שהוא טהור מעיקרו! למי מועיל טהרה במים? מי שהוא טהור מעיקרו ואם קרה לו מִקְרֶה - לֹא טָהוֹר (שמואל-א כ כו) המים יועילו לו להיטהר! מקווה מים טהורים. אבל מי שהוא טמא מעיקרו - אפילו יטבול בכל מימות שבעולם, יכנס לאוקינוס עמוק-עמוק ויצא - נשאר טמא! 

אמר לו: 'אני אתן לך דוגמא; התרנגולים כל היום הם מנקרים באשפתות כל דבר מאוס הם נוגעים בכל דבר בִּלְתִּי טָהוֹר אבל אם רוחצים אותם קצת במים - מיד הם טהורים ואין שום אומה אוסרת את אכילתם! לעומת זאת הצפרדעים הם נבראו מן המים, וכל ימיהם הם נמצאים בתוך המים, ולא יוצאים כלל ואף על פי כן הם טמאים! למה? מפני שמעיקרם הם טמאים ואינם יוצאים מדופי טומאתם בכל מימות שבעולם!' 

אותה שעה נהפכו פניו של הגוי כשולי קדרה! ולא יסף לראות עוד את פני הרב. 

זאת אומרת קדושה וטהרה שיכת רק בעם היהודי! לכן הקב"ה אמר: קְדֹשִׁים אתם כִּי קָדוֹשׁ אָנִי! אני קידשתי אתכם בקדושתי. לפי זה נמצא: כי אין כל שיכות לטומאה וטהרה אלא לגבי עם ישראל שמעיקרם הם קְדֹשִׁים ואז אפשר לבקש מהם: להתקדש יותר ע"י המצוות! אז מעיקרא אנחנו נולדנו קְדֹשִׁים אבל הקב"ה מצווה אותנו: לעשות מצוות להוסיף קדושה על קדושתנו! לכן: 'אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו' מה שאין כן אומות העולם שגם אם הם יקימו את שבע (7) מצוות בני נח שהם מצווים - לא יתקדשו בהם משום שהם טמאים מעיקרם! ואיך תחול עליהם קדושה?! 

זאת אומרת: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" אומר הפסוק בירמיה (ב ג) זאת אומרת אנחנו נבראנו כך ע"י הקב"ה עם קדוש! אבל צריך לעשות גם מעשים של קדושה, וכשהקב"ה אומר: שאנחנו קרובים אליו! אז צריך לדעת: שמי שמאמין ובוטח בשם יודע: שמה שהקב"ה מצווה ואפילו הדבר הקל ביותר - צריך לעשות! ואם הקב"ה גם נתן סמכות לחכמי התורה: לאסור עלינו דברים, לגזור עלינו גזרות, לתקן לנו תקנות אז אנחנו צריכים להשמע לדבריהם גם כן, משום ש: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז יא) זאת אומרת מחובת היהודי לעשות כל אשר בידו לקים את מצוות התורה וחכמיה. 

סיפור: חמץ שעבר עליו הפסח;

ומכיוון שאנחנו נמצאים אחרי 'פסח' אז טוב לספר דבר שיחזק את כולנו: כידוע 'חמץ שעבר עליו הפסח - אסור בהנאה!' וחמץ של יהודי אסור בהנאה לדוגמא; אם יש חנויות שלא מכרו חמץ שהיה להם בפסח לא מכרו אותו לגוי ע"י זה שמכרו אותו לרב שמכר בסוף לגוי, אז החמץ הזה שעבר עליו הפסח אסור עליו בהנאה, אין להנות ממנו ואסור לאכול ממנו ולא כלום, כך גזרו חכמים ואנחנו צריכים להשמע לכן צריך להקפיד כשקונים אחרי פסח למשך תקופה מסוימת לשים לב! האם החנות או המקום שקונים בו מכר את החמץ שלו לרב שמכר לגוי בסוף? ואז יהיה אפשר לקנות ממנו חמץ, או חמץ חדש שעכשיו נעשה. 

באחת העירות בפולניה גר יהודי שמו רבי רפאל דובשנסקי עובד א-לקיו באמונה היה האיש, הוא חכר מאת הפריץ את בית השיכר ופרנסתו היתה ברווח, אך דאגה אחת כרסמה בליבו: בנים לא היו לו! שנים חלפו עליו בכפר ולא נשתנה סדר עולמו והנה הופיעה בכפר כומר ששנאת ישראל עמוקה פעפעה בליבו והחל מתאנה לרבי רפאל, מציק לו ומצער אותו. 

הכומר דרש: שהכפרים יחרימו את ביתו ולא יוסיפו להכנס אליו! אבל הכפרים שהטיפה המרה משכה אותם כמו בחבלי קסם לא שעו לדרשותיו של אותו כומר, נסה הכומר את מזלו אצל הפריץ וביקש: 'שיטול בחזרה את רישיון החכירה!' אולם גם הפריץ סרב לשמוע לו וכשראה הכומר שמזימתו נתקלת בקשים מרובים, הגה מחשבת זדון בליבו! פסח קרב, רבי רפאל יהיה צריך למכור את החמץ שלו לנכרי, רבי רפאל היה רגיל למכור את החמץ מדי שנה לאחד הכפריים, הלך הכומר לאותו כפרי הבטיח לו סכום כסף גדול! ובלבד שלא יקנה אצלו את החמץ. 

גם את הכפריים הוא הזהיר: 'לבל לקנות את החמץ של רבי רפאל!' הגיע ערב פסח רבי רפאל מגיע לבואו של הגוי כיון שהוא רוצה לשוב לביתו להתכונן לחג המצות, הגוי לא מופיע, הגיע שעת: 'איסור חמץ!' 

ורבי רפאל רואה שהצליחה מזימתו של הכומר פתח את החנות לרווחה וקרא בפולנית: 'להווי ידוע לכם: הנני מפקיר את החמץ והרוצה לבוא ולקחת הרשות בידו!' 

כל מה שיש לי בחנות הפקר מי שרוצה לבוא יבוא יקח וישתה. סיים את ההכרזה ארז את תרמילו ויצא לעבר ביתו. בשבעת ימי החג - היה שרוי בשמחה יתרה! בטוח היה שמן השמים מנסים אותו. לאשתו הצדקנית הוא לא גילה דבר מכל אשר ארע כדי שלא לצערה, לאחר הפסח רתם רבי רפאל את עגלתו והוא ואשתו נסעו לכיון הכפר. בדרך ראו את אחד הכפרים ועצרוהו 

רבי רפאל היה שרוי ברוח טובה פנה אל הכפרי בשאלה: 'נו, איך עבר עליכם חג הפסח? שתיתם על חשבוני! הרוויתם את צמאונכם! בשנה הזאת לא כבשנים קודמות' 

לתדהמת רבי רפאל ענה הכפרי: 'לא! שני (2) כלבים שחורים מטילי אימה שמרו על הפתח ולא הרשו את הכניסה לחנות!!' 

כשקרב רבי רפאל אל חנותו ראה את שני הכלבים השחורים, אבל הם ניגשו אליו רחרחו אותו ואחר כך עזבו את המקום במהירות...! רבי רפאל הבין: שמן השמים מסיעים לו ולוחמים את מלחמתו, אך על כל פנים אמר לנפשו: 'אין משגיחין בבת קול!' זה נס מן השמים זה כמו אות משמים זה כמו בת קול וכתוב אין משגיחין בבת קול, בביתו הוא לא ילין חמץ שעבר עליו הפסח, אז מה אם שמרו הכלבים? הרי הוא לא מכר את החמץ ו'חמץ שעבר עליו הפסח - אסור בהנאה!' אסור ליהנות ממנו אסור להרוויח אז זה יפה מאוד שכלבים היו שם, אבל חמץ נשאר חמץ. 

תוך כדי מחשבה הוא נגש אל הברזים של החביות פתח והתחיל לרוקן את החבילות של היין...! אשתו נבעתה ממעשהו: 'הרי היין שר"ף - הוא כל פרנסתם! ואיך אפשר לאבד ממון בידים?!' 

רבי רפאל החליט לגשת אל הרב לשאול 'שאלת חכם' הרב שקל היטב בדבר ופסק: 'שהיין שר"ף מותר בהנאה!' 

שמחה האשה שבה לביתה ובעלה שב לחנותו, בדרך החל רבי רפאל לעשות חשבון נפש: 'אמת ונכון הוא שחביות יין ושר"ף אלה הם מקור פרנסתו, ואם אבדו החביות אבדה פרנסתו, והרב שמצא היתר דחוק להשתמש ביין שרף - כדאי הוא לסמוך עליו! 

אבל רבונו של עולם! איך אני, רפאל דובשנסקי יכול להזדקק להיתר דחוק כזה בגלל בצע כסף?!' 

כשהגיע לחנות גמלה בליבו החלטה: פתח את הברזים ושפך את הין שרף ארצה עד טיפת היין האחרונה! 

כשהגיעה שֵׁם המעשה לאשתו היא פרצה בבכי מר! נגשה לביתו של הרב ובכתה על מר גורלה המר; בנים - אין לה! הונה – אבד! ואנה תבוא?! 

'אל תבכי!' נחם אותה הרב: 'שובי לביתך הסירי דאגה מליבך ובזכות המצווה שקימתם - את חובקת בן שיאיר בצדקתו את עיני העולם!' 

לתקופת השנה נולד לה בן הוא הצדיק רבי אברמלה מצ'כנו, ואביו של האדמו"ר רבי זאב מסטריקוב זצ"ל, שעליו אמר הרבי מקוצק זצ"ל: 'מי יכול להדמות לאיש קדוש כזה? שכל איבריו הם תורה וקדושה!' 

זה מה שהם קיבלו במתנה: על מה שהם שמרו על מה? מצוות חכמים שגזרו: שאסור ליהנות מחמץ שעבר עליו הפסח. 

אז אם על מצווה כזאת - יכולים לזכות לבן כזה! על מצוות התורה שמקימים - מה מגיע לנו!! וזה בעולם הזה, ולעולם הבא מה? שמה הקב"ה משלם פי כמה וכמה לאין ערוך! וכתוב: שכל מצווה שאדם עושה בעולם הזה הקב"ה שותל אותה בגן עדן והיא מצמיחה לו פירות!! וכתוב: 'שמידה טובה בעולם הזה היא פי חמש מאות (500) ממידה רעה!' אז כמה שכר יהודי יכול לקבל, רק שיתחיל לעשות: קְדֹשִׁים אתם לה' א-לקיכם! עם קדוש!! צריך לדעת: מהי התכלית של הבריאה? ולהשתדל כמה שאפשר יותר לאסוף מצוות בעולם הזה! כמה שיותר לאסוף מצוות בעולם הזה - כל רגע ורגע כל רגע ורגע אדם יכול לאסוף כל כך הרבה הרבה-הרבה מצוות.