לכל תשובה - תשובה

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח 

ישעיה הנביא פרק נה אומר:

"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים: הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים:

הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן ה' אֱ-לֹקיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ: דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱ-לֹקינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ: כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה': כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם: 

כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל: כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו: כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף: תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לַה' לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת" (ישעיה נה פסוקים ג-יג)

נלמד את זה עם פרושו של המלבי'ם:

 "הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים" - הַטּוּ אָזְנְכֶם לשמוע דברי, ואח'כ שִׁמְעוּ והבינו וקבלו דברי, ובזה תחי נַפְשְׁכֶם העטופה ברעב ובצמא לשמוע דברי א-לקים חיים.

"וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם" - כי אנוכי יש (יכול?) לומר להגיד לָכֶם נבואות מן הכריתות בְּרִית שיכרות ה' עמכם לעולם לשמור לכם את חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים כמו שכתוב: "חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה" (תהלים פט ב) "עַד עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ" (תהלים פט ה). 

"הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו" - נתתי את דוד שהוא זרעו יוצא מחלציו שעמו כרתי את הברית, מי זה היוצא מחלציו? זה המשיח שהזמנתיו, דבר ראשון: שיהיה עד ומתרה אל לְאוּמִּים להתרות בם: שישובו אל האמונה האמיתית, מתפקידיו של המשיח זה להתרות בכל האומות: שיחזרו אל האמונה האמיתית. ודבר שני: שיהיה נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים בדברים שבין עם לעם ויישב ביניהם את הסכסוכים.

 "הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא" - אל האמונה, תִּקְרָא להם אל האמונה.

"וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ" - לסור אל משמעתך אל אמונת ה'.

"יָרוּצוּ לְמַעַן ה' אֱ-לֹקיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ" - כולם יסורו למשמעתך מעצמם.

"דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" - אבל כל הישועה הזאת בכללה תלויה בתשובה של עם ישראל ובמעשים טובים. לכן, דִּרְשׁוּ ה', תחילה יש להיזהר שלא לעזוב את ה' והוא: שלא לחטוא כלל, "בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד" (תהלים קה ד) כל זמן שהוא נמצא אצלכם, אולם גם אם חטאתם עד שיצא מאתכם ע"י החטאים, תשתדלו לקוראו שישוב אליכם בעוד בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב, כמו שאוהב יוצא בחרי אף, קוראו שישוב אליו תיכף ואינו ממתין עד שיתרחק האוהב, 

המדרש מביא: משל למלך שכעס על בני העיר ויצא את העיר, משמע שמעתה יטיל עליהם (עונשים) מיסים וארנונה! עמד פיקח בחוץ, ראה את המלך עומד בחוץ רץ מהר לעיר 

אמר להם: 'מהר! לפני שיתרחק לכו ותפייסו אותו מהר!'

 עכשיו היינו בראש השנה, הקב"ה היה אתנו אם לא עשינו תשובה, הכעסנו אותו! ואז ב'עשרת ימי תשובה' הוא יוצא ואנחנו צריכים להיות חכמים ובעשרת ימי תשובה לרדוף אחריו לפייס אותו מהר! לפני שיתרחק למעלה-למעלה אחרי ימי תשובה.

לכן, אומר פה הפסוק: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" אם לא דרשנו אותו שהוא היה מצוי לפחות נקרא לו בהיותו עדין קָרוֹב ולא להמתין עד יום מחר... 

מה עושים?

"יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו" רָשָׁע, שהרשיע הרבה יש לו תקנה שיעזוב את דַּרְכּוֹ, ולא רק אם חטא מצד התאווה, אלא גם איש שחטא מצד המחשבות הכוזבות ואפילו היה לו כפירה! גם הוא נאמר עליו: יַעֲזֹב - וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו - את המחשבות של כפירה וְיָשֹׁב אֶל ה'.

זאת אומרת יש מי ששב אל הבורא מאהבה - על זה נאמר: "וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ" זה שם של רחמים, ויש מי ששב מצד היראה הוא פוחד מן העונש ועליו נא': "וְאֶל אֱ-לֹקינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ" זה מידת הדין, שהקב"ה גומל ועונש את הממרים, ולכן הם שבים אל ה' מיראה, מכל מקום התשובה הזו תועיל "כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ" גם מי ששב מיראה מרבה ה' לִסְלוֹחַ.

"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה'" - יש שתי טענות שהיו טוענים על אפשרות התשובה; 

האחד, היו אומרים: 'שהוא דבר בלתי אפשר בחוק ה' שאפשר לעשות תשובה! כי הקב"ה לא ישתנה וכיון שה' אין בו שינוי לא יתכן שאדם שחטא התשובה תועיל, ואיך נאמר: כי ישתנה על החוטא מכעס לרצון?!' אם ה' כביכול כעס עליו איך נהפך לרצון הרי אין בו שינוי בקב"ה מלא רצון לרצון ע"י זה שחוטא שב מחטאו איך זה מתהפך? זה רצו לטעון טענה אלה שלא רצו לשוב בדורו של ישעיה הנביא. 

טענה שניה טענו: איך יתכן, איך אפשר לתקן את אשר עיוות ע"י מה שמתחרט? אדם עשה עברה העברה נעשתה, הפעולה נעשתה ואיך החרטה מבטלת את המעשה? מי שקלקל עבודת המלך היתקן את העבודה אשר קלקל במה שמתחרט עתה? אחד הרס לו את הפיגומים הרס לו את הזה... הכל נפל התמוטט נשבר! עכשיו הוא מתחרט, אז מה, זה חזר ונבנה? 

נגד הטענה הראשונה משיב להם: "לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם" כי אצלי לא יחויב שום שינוי כלל רק אין לכם השגה במהות מַחְשְׁבוֹתַי כלל. 

דבר שני משיב: "וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" כי לפי דְּרָכָי שסללתי במצות שנתתי אל האדם יוכל לתקן עותתו ע"י חרטה לבד כמו שאני יבאר. 

והנה בתחלה אמר: כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, ובשניה אמר בהפך: וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי. בהתחלה אמר מַחְשְׁבוֹתַי ואח"כ אמר מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, דַרְכֵיכֶם – דְּרָכָי, למה היפך?

כי הטענה הראשונה הניחו מצד עיונם על מחשבות ה', מצד שהם עיינו על מחשבות ה' הם גזרו בעיונם: שנמנע שישתנה מלא רוצה לרוצה! ככה הם חשבו, וא"כ המופת שהביאו: היא ממחשבת ה'. 

משיב להם: 'אתם אי אפשר שתשיגו מאומה ממהות מַחְשְׁבוֹתַי, כמו שאי אפשר שתשיגו את מהות עצמותי!' כמו שאנחנו לא משיגים את מהותו יתברך מצד עצמותו, כך אתם לא יכולים להבין מַחְשְׁבוֹתַי, ועל זה אמר: כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם. מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם שאתם מעיינים עלי - אינן מַחְשְׁבוֹתַי האמתיות כלל כי אותם לא ידעתם. 

אבל הטענה השניה, הניחו מצד עיונם על דרכי בני אדם, בטענה הראשונה הם בדקו את המחשבה של הקב"ה: איך היא? האם יתכן שיש בה שינוי?! אבל בטענה השניה הם בדקו: מצד ההתבוננות בדרכי בני אדם, ומזה רצו ללמוד על דרכי ה', מה הם ראו? שבני אדם לאדם לא יסלחו אם השחיתו להם ע"י זה שיתחרט המשחית, אחד שבר לך את האוטו והוא מתחרט הוא יסלח לו על זה? הוא רוצה בחזרה אוטו! וגם 'סליחה!'... והם ממשילים את דרך ה' לדרך האדם מזה הצד, וא"כ עיקר המופת הוא: דַרְכֵיכֶם, מאיפה אתם מביאים ראיה ומופת? דַרְכֵיכֶם, שככה אתם מבינים. 

משיב אני: וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, דְּרָכָי אינם דַרְכֵיכֶם, רק גבהו מהם הרחק רב!

"כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" - לא תאמרו: שההבדל בין מַחְשְׁבוֹתַי ומחשבותיכם הוא רק הבדל בפחות ויותר, רק כי אין ביניהם ערך ויחוס כלל! כי כמו שאין לומר: 'שהשמים גבוהים מן הארץ', מאחר שהשמים גבוהים, והארץ כלל לא גבוהה! ולא יצטרפו ביחוס אחד כלל, וכמו שלא יהיה יחוס הערך בין המציאות וההעדר.

מציאות והעדר - אין ביניהם יחס, יש יחס בין מציאות למציאות; זה קר וזה חם, זה גבוה וזה נמוך, אבל דבר שאין לו גובה בכלל - לארץ, ושמים - שהם גבוהים, איפה היחס בכלל? אותו דבר הוא אומר: כן באופן זה גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, שדרכי גבוהים בתכלית המעלה, אבל דַרְכֵיכֶם אינם גבוהים כלל! 

"כִּי כַּאֲשֶׁר" - מברר את דבריו במשל ומשיב על שתי טענות כשהוא אומר: הן התורה והמצוות שנתן ה' אל האדם: "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב טו) לא נתנה לו בעבור שה' ישיג תועלת או הפסד, כי ה' לא חסר דבר! ואין לו צורך אל דבר ישלים אותו זולתו. 

אנחנו חושבים: 'שאם אנחנו לא עושים מצוות שעושים עברות - אנחנו כאילו מחסרים מה', וכשאנחנו עושים מצוות - אנחנו מועילים לה', מוסיפים לה' וכו'...' 

הקב"ה לא נתן לנו תורה ומצוות מצד שהוא צריך השלמת משהו מאתנו אליו, שאם לא נעשה כן - הוא יחסר, ואם נעשה כן - הוא יתווסף... 

- לא! 

אבל התורה והמצוות נתנו רק לתועלת האדם להשלים את עצמו על ידם, ובעת שהוא חטא ועבר על המצווה, לא לה' חטא, לא לה' השחית, רק לעצמו! ולכן בעת שישוב מרוע דרכו - ישיבהו ה' בתשובה. 

אם אתם דנתם: שהקב"ה לא יכול להיות שיהיה בו שינוי מכעס לרצון, ולא יכול להיות שע"י זה שאנחנו נתחרט אז זה יתקן את מה שבעצם הלך, ומזה רציתם להימנע מתשובה - אז לא כך! ה' נתן לנו את המצוות לנו, לנו לא לו, ואינן מוסיפות ואינן גורעות ממנו, ולכן הוא קבע: שאם אתה תשוב בתשובה - זה יועיל לתקן. ופרושו: שאתה מוכן לשוב מהדרך הזאת שהיתה הפסדית לך, ואתה מוכן להתחיל בדרך רווחית. 

וזה התשובה על הטענה שאמר עליה: וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, כי דַרְכֵיכֶם משונים מצד זה; שהעבד או הפועל יעבוד לתועלת אדוניו, ועת השחית מעשהו וקלקל עבודתו, קלקל את מלאכת אדוניו, לכן לא תועיל לו החרטה. אבל לא כן דְּרָכָי, שאני איני מקבל תועלת והפסד ממעשיכם. לכן תשובה תועיל! 

דבר שני: השפע הא-לקי יורד תמיד בלי הפסק! האל נותן: "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד" (תהלים כג ו) הכל תלוי רק בהכנת המקבל; שמי שלא הכין את עצמו לקבל את הטובה, דומה כמי שלא זרע שדהו - שלא יועיל לו המטר. אם תשים זרעים באדמה, המטר שהקב"ה מוריד יועיל לך ואז זה יצמיח, אבל אם אתה לא תזרע זרעים, לא תהיה מוכן לקבל את הטובה, המטר ירד ולא יועיל לך. מצד ה' הוא תמיד נותן שפע, חסד וטובה, מצד המקבל הבעיה; האם אתה מוכן לקבל את השפע, או לא מוכן לקבל את השפע? 

ובזה אין לומר: שה' נשתנה מלא רוצה לרוצה, רק המקבל נשתנה מלא מוכן למוכן. אז לכן כשאתם אומרים: 'איך הקב"ה השתנה פתאם, קודם הוא כעס ועכשיו הוא רוצה אותנו?! קודם אנחנו עשינו ככה כאילו הזקנוהו ועכשיו הוא ימחל לנו?!' למדתם את זה מהאדון שלכם ומהחבר שלכם... – לא! לא-לא, ה' נותן תמיד כמו מטר וגשם ושלג נותן כל הזמן, מה שהשתנה; זה לא הוא! אתם שעושים תשובה - הפכתם להיות מלא מוכן לקבל למוכן לקבל, ואז ממילא השפע יתקבל אצלכם, וזה נגד מה שאתם חשבתם: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם". 

ונשא ע"ז את המשל: מן הגשם, במשל הזה נראה במחזה שתי תשובות הנזכרות; כשהוא אומר ככה: "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל: כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו". 

אֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם - הַגֶּשֶׁם יורד בקיץ וְהַשֶּׁלֶג בחורף, הכוונה בסוף הקיץ וְהַשֶּׁלֶג בחורף, שניהם אך יורדים מִן הַשָּׁמַיִם לארץ, שניהם רק יורדים מִן הַשָּׁמַיִם לארץ אבל "וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב" ולא יביא מן הארץ אל הַשָּׁמַיִם מאומה! אין המטרה של השלג והמים לרדת למטה - בשביל להביא למעלה בחזרה לשמים משהו... כמו שהם יורדים לא על מנת הַשָּׁמַיִם, אלא על מנת הָאָרֶץ ככה זה בדיוק אתנו. 

אז הוא אומר: ולא יביא מן הארץ אל השמים מאומה כי הוא רק לצורך הארץ לבד, "כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ" על מה זה מדובר? השלג פעולתו לרוות אֶת הָאָרֶץ, ומה הולידה? מה שהיא תהיה מוכנה להוליד, איזה זרעים ששמו בה - זה מה שהיא תוליד. 

"וְהִצְמִיחָהּ" מדובר על הגשם שמצמיח את מוצא הדשא, וכן פעולת השלג הוא כי נתן זֶרַע לַזֹּרֵעַ "והגשם יתן לחם לָאֹכֵל, אבל שמה לֹא יָשׁוּב ולא יביא בידו לחזרה מאומה, כי שפע ה' יורד רק למטה, אבל הוא אינו מקבל תועלת ממעשה התחתונים כמו שנזכר בהקדמה ראשונה.

דבר שני שאנחנו רואים: כי הגם ש: הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג יורדים תמיד בלי השתנות, מכל מקום יהיה שינוי למטה, כי מי שלא זרע - לא יועיל לו המטר, ומי שאינו רוצה לאכול ולא יקצור וידוש - לא ימצא לחם, שעל זה אמר: וְנָתַן זֶרַע רק לַזֹּרֵעַ, וְלֶחֶם רק לָאֹכֵל, למי שמכין את עצמו לכך, והבלתי מוכן - לא יקבל השפע של השלג והמטר הגם שלא נעשה שום שינוי בגשם עצמו רק במקבל, כך בכל שפע הא-לקי יוריד אותו בשוה בלא שום שינוי, והשינוי רק יהיה מצד חסרון הכנת המקבל.

הקב"ה נותן לנו ס"ד, נותן לנו אושר ועושר ודברים טובים וכל השפע שאתה רק יכול לחלום עליו, הכל יורד כמו טל, כמו שלג כמו מטר: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי" (דברים לב ב) השאלה בנו: אם אנחנו מוכנים לקבל? אדם שעושה תשובה פרושו: הוא מסלק את העוונות את החטאים את הדרכים רעות, את המחשבות הלא טובות מפנה את המקום, ואז כל השפע נכנס והוא מקבל את כל הברכה! אבל אם הוא לא עושה את זה, הוא לא עושה תשובה, הוא לא מפנה את עצמו הוא מלא קִמְּשֹׂנִים, כולו חֲרֻלִּים מלא סלעים ואבנים אסף לעצמו הרבה חטאים, ועוונות מבדילים בינו לבין ה', לא מגיע המטר אל הזרעונים שיש לו הטובים בתוך תוכיותו, רק אם הוא יסקל את הכרם הזה ויוציא את הכל החוצה, ירד המטר של התשובה מה שהוא עשה שפינה את הכל, כל השפע הא-לקי יבוא עליו ויהפך לאדם חדש לחלוטין! 

 אז כל מה שהם ניסו להגיד: 'שזה איך הקב"ה משתנה ממצב למצב? ואיך זה שהקב"ה ע"י חרטה פתאם מתקן את העבר?!' 

קודם כל אין שינוי בקב"ה כי הוא לא מקבל לא תוספת ולא גרעון וזה רק מצד אנחנו, שאנחנו המקבלים ואנחנו אם עושים תשובה, ככה חקק הקב"ה: שהתשובה תועיל! ע"י זה שקודם הוא לא רצה ועכשיו הוא כן רוצה. ומה שהוא מתחרט - זה שהוא פשוט מאוד הוא מפנה את הדרכים הרעות והמעשים הלא טובים, ואותו שפע שהיה תמיד, לא השתנה, ממשיך לרדת רק הוא פתאם נהיה מקבל מה שלא היה קודם, זאת אומרת אין פה שום דבר ושום שינוי מצד השי"ת רק מצידנו, מצד המקבלים.

"כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי" - יש הבדל בין השולח שליח ומצווהו: 'שיעשה בעבורו דבר לצרכו', ובין אם משלחהו ומצוהו לעשות דבר לצורך מי שנשתלח אליו. 

יש הבדל; אם אני שולח מישהו על מנת שיעשה שליחות בשבילי, או שאני שולח שליח שיעשה שליחות בשביל המקבל. כי אם מצוהו שיעשה לו דבר לצורכו, למשל; ששולח מאה זהובים אל האומן שיעשה לו כלי, אז אם יעשה את חפץ המשלח, הוא עשה את מה שביקשתי והוא עשה את הכלי, לֹא יָשׁוּב השליח רֵיקָם - כי יבוא בידו עם הכלי שבקשתי. אבל אם לא ימצא חפצו ולא יעשה את הכלי האומן, אז הוא יחזור אלי בחזרה רֵיקָם. 

אבל אם מצוהו לעשות דבר לצורך מי שנשתלח אליו, לא לצורכי, לצורך מי ששלחתי אותו למשל; הוא שולח מאה זהובים 'מנחת שי' לבנו אם יתחכם בחכמת הרפואה, הבן שלו הלך ללמוד מדע רפואה, והוא נותן לו בשביל זה מתנה מאה זהובים, אז המטרה של המשלח, אני: לשלוח אליו מאה זהובים כדי שהוא יקבל. אז אם הוא מילא את חפצו, הבן למד את חוכמת הרפואה, ישוב השליח רֵיקָם - כי אין בידו כלום, הוא יחזור אלי כי הוא נתן לו את המאה זהובים. אבל אם לא מצא חפצו לא מילא חפצו, הבן לא למד חוכמה, והוליך לו את המאה זהובים והוא לא למד - מחזיר אותם בחזרה לאב, לא שב השליח רֵיקָם, אלא שב עם המאה זהובים בידו. 

זה מה שאומר: "כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי" זה הטוב והשפע שאני מצווה על כל היצורים "לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם" מתי? רק בעת "עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי" אם הוא עושה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי - לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם למה? השפע שנתתי ישאר אצלם, ישאר אצלם. אבל אז יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם ולא יביא מאומה בידו כי אני איני מקבל דבר. רציתי לתת להם, נשאר אצלם ואצלי? מה הוא חוזר? רֵיקָם, אני אין לי מזה שום דבר! לא שאני נותן לו - על מנת שאני אקבל, נותן לו על מנת שישאר - ואלי זה חוזר רֵיקָם, כי אני לא צריך להנות מזה. 

אבל אם לא עשה חפצי, והוא: שהמקבל לא הכין את עצמו לקבל את הטוב על ידי, אז לא יָשׁוּב רֵיקָם, כי אז תשוב הטובה ההיא בחזרה, וזהו שאמר: כי זה רק אם הצליח אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו, אם הצליח מי ששלחתיו אליו, והוכן אל השפע ההוא כנזכר. זאת אומרת השפע חזר בחזרה, לא היה בו שום תועלת, המקבל - לא קיבל, הקב"ה רצה לתת - ולא קיבלו את זה, אז זה כאילו חזר בחזרה ואין בזה שום תועלת לאלה שרצה השי"ת.

"כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף" עכשיו מסיים הנביא את דבריו ואומר: אם אנחנו נעשה תשובה ונבין: שה' משפיע עלינו שפע תמיד, זה רק תלוי; אם אנחנו מוכנים לקבל את השפע הבעיה: זה רק אנחנו! אין שינוי אצל הקב"ה, תמיד הוא מטיב, תמיד הוא נותן, אין בו שום שינוי, הוא לא משתנה. רק דבר אחד: אם נחליט לעשות תשובה, פרושו לפנות את הדרך: "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ" אם יעשה כן - אז כל הרחמים והטובה שה' השפיע עליו יתקבלו אצלו, לא בנתינה מחודשת, זה כל הזמן שופע אליו, השאלה: אם הוא מוכן לקבל? פה בעוה"ז יקבל עכשיו את כל הטובות בעולם הזה חוץ מהעוה"ב.

שאלה מהקהל...

איך?

.....

לא, זה הטבה בשביל לעשות את רצונו יתברך, כמו שפוסק הרמב"ם: 'שכל הטובות שנותן הקב"ה בעולם: "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ" (דברים יא יד) כל כל זה בשביל לאפשר לך לעשות רצונו, זה לא השכר! זה האפשרות, זה היכולת, זה הכלים כדי שתוכל לעשות רצונו מתוך נחת, ולא תצטרך לצרות, מחלות יסורים שיקטינו את האפשרות שלך לעבוד אותו, אלא בשעה שאתה רוצה לעשות את רצונו הוא יניח את כל העולם מלהזיקך ולהפריע לך במעשה ידיך - כדי שתוכל לעשות בנקל, זה לא השכר, זה לא השכר.

ש: מה לגבי שנת בצורת?

ת: שנת בצורת - זה כשאנחנו לא עושים רצונו, הקב"ה מסלק מאתנו את הכלים שישפיעו לנו טובה, כיון שאנחנו לא מתכוונים לעשות עם הכלים האלה טובה, אז הוא לא יתן לנו את הכלים בשביל שנפשע, 

אם היה יודע שאני נותן לך אקדח 'להתגונן' כמו שנתנו לפלסטינים - והם משתמשים בו לירות עלינו!!! זה טפשות צריך לעשות להם 'בצורת' לא לתת להם יותר, אבל מה עושים? נותנים להם – ומשתמשים...! 

מה עושה הקב"ה? נותן לנו שפע טובה, ואנחנו משתמשים בזה למרוד ולפשוע: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (דברים לב טו) מה עושה? עושה בצורת, עושה לנו מלחמות, מטריד אותנו במחלות, ביסורים בכל כדי שלא נהיה פנויים לעברות, וכל הזמן נסתכל ונתבונן אתה מבין: מה קורה אתנו! וע"י זה נקטין את העברות ונחפש את המוצא: איך להסיר מעלינו את הרוע הגזירה וזה יביא אותנו לתשובה.

ש.....

ת: הקב"ה מונע מאתנו את הטובה הזאת – לטובתנו! אבא שנותן עונש לבן לא שהוא מחפש להעניש, הוא מחפש לקרב אותו לדרך הטובה, אז לפעמים ההרחקה - עושה קירוב, ככה עושה הקב"ה.

"כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ" עתה מסיים את דבריו, שאמר: הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא, מתי כל הגויים יקראו בשם ה' וידעו את ה'? כשיבוא מלך המשיח, במה זה תלוי? אם תשובו בתשובה דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, כי אז תראו איך בעת שתכינו עצמיכם אל גשמי הנדבות היורדים מלמעלה תצמחו ותעשו פרי! כל כך הרבה מוריד שפע הקב"ה שנוכל להשתמש בו, ונוכל להשפיע על כל העולם כולו: "יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן" ('עלינו לשבח') וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיאֹמַר כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: 'ה' אֱ-לֹקֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה" (ימים נוראים)

 בכל - זה תלוי במה? שאנחנו נדרוש את ה' בְּהִמָּצְאוֹ - בראש השנה, ואם כבר התרחק קצת: "קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" עדין בעשרת ימי תשובה, ואם ננצל את כל הטובות המושפעות עלינו להשתמש בהם לרצונו יתברך אז: "יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו כז ו). 

כי אז בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ איזה שמחה? לא כיציאת גלות בבל שהיתה בבכי תחת מדי ופרס, "וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן" בדרך, לא כמו שחזרנו מגלות בבל שכתבו עליהם שִׂטְנָה (עזרא ד ו), כי אז כל ילדי הטבע, דהיינו; כל הברואים שבטבע ישלימו עמכם: "הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה" הֶהָרִים – יְרַנֵּנוּ, וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף לעומת הנוגנים האלה, וזהו משל על רוב השמחה שתהיה! ואז תראו: כי לא יעכב העון הקודם, מה שחבשתם: 'שלא יועיל התשובה אשר נדמיתם על ידו כמי שלא זרע ועלה שדהו קמשונים!' 

חשבתם: 'שאין תקווה! ואתם לא תוכלו לשוב ולא ישתנה מצבכם וחבל על הזמן...' 

אומר: 'לא! כי אחר שתחרשו ותזרעו ותכינו עצמכם אם נחרוש בלבבינו, ונסקל את האבנים והעוונות ואת הפשעים ואת המרדים לעומת הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג היורד מִן הַשָּׁמַיִם, - השפע הא-לקי שיורד כל הזמן! ורק הסלעים והאבנים שנמצאים בלב שלנו מפריעים שזה יביא צמיחה וזריעה טובה אז "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ" תחת הרע - תקבלו טוב! כל הסרפדים והקוצים והקמשונים תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ.

"וְהָיָה לַה'" שיתגלה שמו על ידכם, ולא לפי שעה רק "לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת".

זה הפרק שמסביר ישעיה הנביא לעם ישראל שחשבו: 'שיש להם סיבות שהקב"ה לא יקבל את תשובתם!' 

ולמה זה היה? בגלל שהם היו בדרגה מאוד גבוהה, בדורות ההם אע"פ שחטאו ועשו ע"ז לא יכלו להשתלט על יצרם הרע, אבל את ה' הם הכירו! כי היה בית המקדש ביניהם, שכינה היתה שורה בתוכם, הם ראו את כבוד ה', את רוממותו בכל העולם! ראו: 'עֲשָׂרָה (10) נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ' (אבות ה ה) 

הם ידעו: 'לחזור בתשובה לפני הקב"ה? זה בעיה! בעיה איך בן אדם שפל כזה כמו תולעת קטנה, מרד במלכו של עולם!! איך?!' 

אז לא היה להם את הכוח, ואז הם חשבו ואמרו: 'שהם נמקים בעוונם!' 

כמו שאמר הנביא יחזקאל: "אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֵּן אֲמַרְתֶּם לֵאמֹר כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים וְאֵיךְ נִחְיֶה: אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם ה' א-לקים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה" (יחזקאל לג י-יא).

ורש"י פרש: "כֵּן אֲמַרְתֶּם – 'לפיכך אין אתם חפצים לשוב כסבורין אתם: 'שלא תועיל לכם תשובה'. 

הם חשבו: 'שלא תועיל התשובה!' הם היו בדרגה גדולה מאוד, הכרת רוממותו יתברך והם הבינו! כי באמת ע"פ שכל איך זה יכול להיות שבן אדם יעשה עברה?! הרי 'בין אדם לחברו' אם הוא עושה - חברו בקושי סולח לו, רק אחרי שיפייס אותו וירצה אותו לאין שיעור! ואם הוא עושה את זה כלפי מישהו יותר גדול ממנו - אז הפגיעה הרבה יותר חמורה אפילו שהיא אותה פגיעה! ואם זה כנגד מלך? "אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית!" (אסתר ד יא) ואם זה מלך מלכי המלכים, הקב"ה - אם ימרוד בו אדם פעם אחת רק - מה התקווה שיש לו? והם הכירו את הרוממות הזאת של הקב"ה.

ש...

ת. הם ידעו את מה שאתה אומר, אבל לפי גודל עוונם והכרת רוממותו יתברך הם ידעו: שזה בלתי אפשרי שתתקבל התשובה! בלתי אפשרי: "וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים" זה לא יעזור, לפי גודל הכרת רוממות השי"ת הם הבינו: שלא שייך אתה מבין שתהיה סליחה בזה.

רבי אלעזר בן דורדיא שחטא בחטאים קשים ונוראים! נתן ראשו בברכיו וגעה בבכיה - עד שמת! למה? הוא לא יכול להרים את עיניו כלפי שמיא, להסתכל עוד פעם כביכול בפנים של הקב"ה מה שנקרא, איך הוא יזקוף את קומתו ויתבונן, איך הוא יהנה מטובו יתברך בשעה שהוא מרד כנגדו ללא הפסקה?! אז הוא לא יכול היה לסבול כבר את החיים - והוא מת מתשובה, מגדול הצער מה שהוא ציער את ה' וגודל החרטה והבושה, לא יכול! לא יכול לסבול את החיים, זה רק בגלל שהוא היה בעל הכרה. 

אבל בשעה שהוא היה חוטא היצר הרע היה מסנוור אותו, מסמא אותו לא מזכיר לו את גודלו של הקב"ה, את טובו של הקב"ה, את חסדו של הקב"ה שאת העברות הוא עשה - עם הכלים שנתן לו הקב"ה ומרד בו, לא היה לו את ההתבוננות באותה שעה כי כוחו של היצר לסמא את האדם, אבל ברגע שהוא התבונן לרגע קט זה הספיק לו בשביל לתת את ראשו בין ברכיו, לא יכול להרים את ראשו ומת בתשובתו 

ויצאה בת קול מן השמים ואמרה: "רבי אלעזר בן דורדיא - מזומן לחיי העולם הבא!" 

זאת אומרת גודל ההכרה היה גדול מאוד בדורות הקודמים, הראשונים! 

אצלנו יש מישהו שמפקפק בתשובה? כולנו יודעים: שאפשר לעשות תשובה אפילו בקלי קלות עושים תשובה, אבל אין אצלנו את גודל רוממותו יתברך כלל וכלל, זה בגלל שאנחנו כאלה קטנים אז אומרים: 'מה הבעיה? נעשה תשובה וזהו...!' כאילו לא מבין בכלל: מה הוא חטא מה זה חטא, מה פשע! לא מבין כלום, שום דבר...

אחד זרק אבטיח מהחלון ופגע בילד קטן בעגלה - והוא מת! אז הוא יודע שיש 'תשובה' 

אז הוא בא למטה לאמא אומר לה: "סליחה! סליחה, באמת לא חשבתי שיש פה תינוק אני ממש מצטער, סליחה...!"

זה בן אדם שיש לו הכרה מה זה ילד?! מה זה חיים, מה זה אמא, מה זה בן, הוא בכלל מבין? מה זה 'סליחה'?! בטח יש מושג כזה סליחה אבל מה עשית!!! מה הנזק, אתה יודע עד איפה זה הגיע? 

אז הוא אומר: 'סליחה' מה אתה רוצה ממני? סליחה! ביקשתי סליחה מה אתה רוצה?!...'

זאת אומרת, בן אדם לא מבין בכלל! בכלל בימינו מושגים מה זה 'הקב"ה!' בכלל, לא כשהוא חוטא ולא כשהוא שב בתשובה, אבל הוא שב בתשובה, הוא יודע: 'שיש תשובה' והוא שב בתשובה, אבל אדם צריך גם להתחרט; לפי גודל החרטה - ככה גודל התשובה! זאת אומרת: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד כ) אם הסליחה זה סליחה (רפויה) סליחה 

אומר ה': 'אין בעיה! סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ סליחה... 

אבל אם זה אדם עם בכיה, ועם דמעות שליש! והוא בוכה ומתחרט: "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים נא ה) וכל הזמן ... אתה מבין, ואיך עשיתי?'

 איי אי איאי, דוד המלך אחרי מה שעשה, שלא חטא! לא יכול היה לישון בלי להרטיב את כל המיטה שלו בדמעות: "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" למה? בגלל שיש הכרה 'מי זה הקב"ה!' לקבל כל כך הרבה טובות מהקב"ה, כל כך הרבה טובות מהקב"ה; עינים לראות, אוזנים לשמוע, נחירים להריח לנשום, ריאות עובדות, כליות עובדות, לב עובד, ידיים זזות הכל בסדר - אוּוו כמה מורכבות! וכל זה אצלנו כאילו בחיני-חינם, בכלל לא חייבים שום דבר...!

תארו לכם שהיו צריכים להרכיב לבן אדם כמה איברים כי אין לו אותם, - איזה עינויים! איזה צרות, וזה אף פעם לא ידמה ולא ישווה למה שבא באופן טבעי. ועל זה אנחנו מכירים תודה? לא מכירים תודה, הפוך! אם נהיה לנו איזה פצע או משהו יש לנו קושיה: 'מה פתאם?' זאת אומרת אנחנו רחוקים מהכרה לגמרי.

היה לי פעם בעל תשובה שהגיע להרצאה אומר לי: 'תשמע כבוד הרב! אתה מדבר על תשובה, תשובה, תשובה בא, בא עזוב אני יודע אתה רוצה פה לשכנע את כולם אבל אני אגיד לך משהו אני, אני עשיתי עברות - שלא שייך שיסלחו לי עליהם! לא שייך בעולם שיסלחו לי על מה שאני עשיתי, לא שייך! אבל אני החלטתי: 'לחזור בתשובה', לא בגלל שאני אקבל גן עדן, אני יודע שאני אלך לגיהני גיהנם - ומגיע לי! אתה יודע למה אני עושה תשובה? לעשות קצת נחת רוח למי שהכעסתי אותו כל כך!'

איך מגיעים להכרה כמו אותו בחור? רק בהתבוננות! המון מוסר לקרוא, המון, המון, המון, המון מוסר המון! כמה שאדם מעמיק ומסתכל, וחכמי המוסר מפרקים את הבן אדם ומראים לו: איפה השגיונות שלו ואיפה הטעויות ואיך הוא משקר את עצמו, ואיך הוא מורח את הדברים! ואיך הוא לא מתבונן, ואיך הוא הולך כמו פתי, שוגה בהבלי הזמן, מעורר אותו המוסר, ומראה לו טובו וחסדו של הקב"ה, אז הבן אדם משתנה! ואין ספר יותר טוב מ'חובות הלבבות' של רבינו בחיי שמפרק את הבן אדם לחלוטין, וקורע לגזרים את יצר הרע! מגלה את כל התכסיסים שלו, מפרק אותו לחלוטין. אם אדם לומד את רבינו בחיי בעיון, ומיישם לאט-לאט שורה אחר שורה, - הופך להיות 'קדוש א-לקי!' 

הערה מהקהל...

הרב: זה למי שלא בתשובה! מי שלא שב בתשובה, הקב"ה מוחל וסולח - למי ששב בתשובה! למי שלא, אז זה שהוא מאריך ומאריך ואתה רואה שהוא מאריך ואתה עוד לא חזרת, אל תחשוב: 'שהוא וויתר' אלא הוא יגבה בסוף! אבל אם שבת בתשובה - אין מה לגבות, התשובה עשתה מה שלמדנו, מה עושה התשובה?

אתה מסיר את כל הקמשונים ואת כל החרולים וכל הסלעים והאבנים, מסקל את הכרם, את הלב שלך - וכל השפע יורד אליך מחדש! אבל אם אתה לא עושה, אז הקב"ה רוצה להביא אותך לידי עשיה, שתתקרב אליו, אז לכן הוא שולח את המלאכים עם היסורים 'שנאמנים בכניסתם ונאמנים ביציאתם!'

יש להבין: איזה ענין בא הנביא לחזקם על ידי המילים האלה: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב: יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ...: כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה': ...כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג... כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם"

מה הענין של הנביא לחזקם ע"י דברים אלה? ואמרתי בזה: דבנ"י לא האמינו שתתכן תשובה ומחילה למחוק עוונותיהם, 

כמו שמצינו שבנ"י אמרו לפני הנביא: "כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים וְאֵיךְ נִחְיֶה" כמובא ביחזקאל לג, ופרש רש"י שם: - 'לפיכך אין אתם חפצים לשוב כסבורין אתם: 'שלא תועיל לכם תשובה'. 

עד שקרא ה' אל הנביא להעמידם על טעותם ולומר להם: "חַי אָנִי נְאֻם ה'" - נשבע הקב"ה! "אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה" לא רוצה שאף רשע ימות, ישוב מִדַּרְכּוֹ – ויחיה! 

זה גם מה שבא ישעיה הנביא בדבר ה' לומר להם: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" זהו בעשרת ימי תשובה שהם ימים שהקב"ה קָרוֹב אליהם ומצוי אצלם לקבל את תשובתם, כמו שאמרו חז"ל במסכת ראש השנה. על כן, אם ישובו באלה הימים שהם זמן תשובה לכל - ירחם אותם ה' ויקבל את תשובתם! אך בנ"י לא האמינו לדברי הנביא ולא קיבלו ממנו, 

עד ששב ישעיהו הנביא ואמר להם: כִּי לֹא.... דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" היינו; דרכי השי"ת ומחשבותיו, נפלאים המה מבינת אנוש! וגבוהין ממושכלם של בני אדם כגובה שָׁמַיִם מעל הארץ ולא מוטל עליהם: אלא לשוב לפניו ולבטוח בדבר ה' שאמר: שהוא יקבל את תשובתם. וכשם שהשלג והגשם יורדים מִן הַשָּׁמַיִם ואינם שבים אלא לאחר שמלאו שליחותם - כך יהיה דבר ה' - והבטחתו לא תשוב רֵיקָם. ובוודאי יקבל השי"ת את התשובה ויסלח וימחל לעוונותיהם ביום הכיפורים. 

ואז יקויים בהם המשך הכתובים: "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן" כאשר יצאו מלפני ה', במוצאי יום הכיפורים - יהיו מנוקי עוון ופשע, ישמחו וירונו בחג הסוכות לפני ה', כמו שאמרו חז"ל על הכתוב: "יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ" (תהלים צו יב) שָׂדַי מלשון שדות, יַעֲלֹז שָׂדַי - השדה שלי הקטן אומר הקב"ה, זה העולם כולו יַעֲלֹז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ, אלו הבריות לפני מי? "לִפְנֵי ה' כִּי בָא כִּי בָא"; בראש השנה וביום הכיפורים, מה בא לעשות? "לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק" 

מכאן ואילך, אחרי שהיה ראש השנה ויום הכיפורים הוא שפט את העולם בְּצֶדֶק מה עלינו לעשות? נוטלים אתרוג, הדס, לולב וערבה - ומקלסים ומשבחים לפני הקב"ה! 

והוסיף להם ישעיה הנביא ואמר: "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס" היינו; בנפש שלנו פנימה, תחת הפגמים הגדולים והקשים אשר העוונות פגמו בנפש יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, יעלו ע"י התשובה גידולים נפלאים, חשובים ואיתנים! "וְתַחַת הַסִּרְפַּד"תחת מיני הקוצים שגדלו מעוצמת החטא, יַעֲלֶה הֲדַס - נותן ריח טוב לכל סביביו! אדם שחוזר בתשובה ריחו נודף, 

כולם שומעים: 'פלוני חזר בתשובה! איך מעשיו יפים ומתוקנים!! איזה הבדל בין מה שהוא היה למה שהוא היום...' 

ואז יתקיים סוף הפסוק: "וְהָיָה לַה' לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת" כלומר; הרע יתהפך לטוב בעזר ה' לבעלי התשובה הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, ע"כ: "יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ: יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט" (תהלים כה ח-ט) כשאנו עומדים באלה עשרת ימי תשובה בין ראש השנה ליום הכיפורים, ימים שהקב"ה קָרוֹב אלינו ביותר והוא מצוי אצלנו לקבל תשובתינו, נדע נא את אשר לפנינו: לנצל במלואה את ההזדמנות הנפלאה הזו שהמלך הגדול בכבודו ובעצמו מתהלך ביננו! ומבקש מאתנו: שנשוב אליו. ולא עוד אלא שהוא יתברך מבטיחנו: לקבל את התשובה ולמחול על כל העוונות ביום הכיפורים! עד שנצא מלפניו כמאמר הכתוב: "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ".

צריך לשמוע את הקריאה הגדולה שה' קורא אלינו: "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (מלאכי ג ז) - והלא המחתרת חתורה לפנינו ואיך לא נמהר להימלט על נפשינו מפני יצר הרע המעכבנו 'השאור שבעיסה מעכב' ואם יש מחתרת חתורה ואפשר לברוח מיצר הרע בימים אלה - זה ההזדמנות! אם לא - אוי ואבוי! נשארים באותו מצב...

"כִּי יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים"

נסיים במעשה שהיה בהרצאה שנתתי בארצות הברית, קהל גדול! יושב לפני יהודי תימני, נראה שובב קצת, דיברתי, דיברתי, דיברתי היה לי כוס תה, פניתי אליו ואמרתי לו: "בוא רגע, אני רוצה לתת לך לשתות"

אומר לי: "לא תודה, אני לא צמא"

אמרתי לו: "אבל אני מכבד אותך שתשתה תה"

אומר: "לא אוהב תה"

אמרתי לו: "לא חשוב הנה" הושטתי לו את הרב ככה אני מתקרב אליו בשביל שיעשה מעשה והוא מתבייש לפני כולם... עכשיו הוא יקום לפני כולם וישתה תה הוא אלא רוצה תה, בטח עוד אני אבקש ממנו 'ברכה' גם, 

אז הוא אומר לי: "לא, לא תודה" והוא הולך ככה אחורה

אמרתי לו: "תראה, היד שלי כואבת! לא נעים בא תשתה, מה הבעיה? תיקח שלוק אחד תשתה וזהו"

הבן אדם מתלבט, מתלבט: "לא, לא תודה, לא לא"

- "אבל היד שלי כואבת, היד שלי כואבת אני מושיט לך את היד לא יפה, אני מושיט לך את היד תבוא תיקח!"

אומר: "אבל אני לא רוצה"

אומר לו: "אבל אני מושיט לך את היד, היד כואבת לי" עשיתי ככה (היד השניה תמכה ביד שהחזיקה את הכוס) "בא תיקח, נו"

נשבר, בא לקח רצה לשתות

אמרתי: 'רגע, ברכה!'

 אמר... (ברכה בבליעת מילים...) הופ, שתה, רצה לשבת, 

אמרתי לו: 'עמוד, עמוד רגע עמוד' אמרתי לו: "כמה זמן אנחנו מכירים? שעה וחצי, אני מדבר שעה וחצי, אתה מכיר אותי לפני? לא, שעה וחצי, אני מחזיק את היד שלי חצי דקה, דקה מחזיק אותה אתה לא נעים לך, אתה לא מכיר אותי, אתה לא רוצה לשתות, אתה לא מעונין. אבל אתה שומע שאני אומר לך 'שהיד שלי כואבת! ואני מבקש: שתבוא לשתות', אז אתה אחרי דקה מתרצה ובא לשתות, מאדם שאתה לא מכיר ואתה לא חייב לי כלום!

כתוב: "יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים" בורא עולם מושיט את יד ימין לְקַבֵּל שָׁבִים, בן כמה אתה? ארבעים (40)? מגיל שלוש עשרה (13) מחכה לך הקב"ה עם יד ימין, פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל אותך בתשובה - ואתה מייבש לו את היד ככה?! אני תוך דקה קמת עשית מה שאני רוצה, בורא עולם! מגיל שלוש עשרה מחכה לך, ימינו פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל אותך בתשובה! ועוד לא עשית צעד אליו?

חזר בתשובה! שם ציצית, נהג מונית, היום הוא עלה לארץ, הילדים שלו חזרו בתשובה, גר ברחובות היהודי הזה היה משמיע לאנשים, הייתי מקבל 'דרישות שלום' מאנשים שהיו עולים אצל נהג מונית תימני בניו יורק שהיה שַׂם להם רק את הקלטות שלי וכל זה ממה? מכוס תה ויד דקה...

"יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים" הקב"ה מחכה לנו! כל שנה יורד אלינו: "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ" (שיר השירים ו ב) 

בא הקב"ה: 'איפה הבנים שלי?' 

רוצה לאסוף את כולם בחיקו לתת להם טוב בשפע! מפנים לו את הגב והולכים, תוקעים בשופר והולכים, 

- 'הלו, הלו תישארו! תישארו כמו שהייתם, תמשיכו ככה!...'

 לא לאכזב את הקב"ה, אבא שבשמים רוצה להיטיב, שנהיה חכמים לקבל את ההטבה - אמן!