חסד של אמת - פרשת חיי שרה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

חמם.

ויבוא האיש הביתה

ויתן תבן לגמלים ומים לרחוץ רגליו.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

יפה שיחתם של עבדי אבות מתורתם של בנים.

לכאורה, האך ייתכן דבר זה ששיחתם של עבדי האבות

יפה יותר מהתורה?

אלא גילו לנו חכמים זיכרונם לברכה

שלא רק מעשיהם היו של חסד,

אלא כל שיחותיהם שדיברו וחזרו

ושנו,

היוו דברי תורה במסכת החסד.

ולא דברי תורה סתם,

כי אם עמקי התורה והחוכמה.

אז לא רק מעשי החסד שלהם, אלא שיחה שלהם.

דיברו, חזרו, שנו.

כל זה היה דברי תורה במסכת החסד.

ולא סתם דברי תורה,

אלא עמקי התורה והחוכמה.

חכמים זיכרונם לברכה אמרו שדמשק אליעזר דולה ומשקה

מתורתו של ריבו לאחרים,

כמו שכתוב ביום הכח.

מה זה הלשון דולה?

הוצאה ממעמקים,

כדברי החכם שלמה המלך,

מים עמוקים עצה בלב איש,

באיש תבונה ידלנה.

לדלות מן המעמקים,

להוציא מן המעמקים.

חוכמתו של אברהם,

הייתה עמוקה בתוך כליותיו,

כפי שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

באבות דרבי נתן ל.ג.

זימן הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כשני חכמים,

והיו מבינות אותו,

יועצות אותו ומלמדות אותו חוכמה.

מי?

כליותיו של אברהם.

ומתוך מעמקי כליותיו

היה דולה אליעזר.

ומה הייתה חוכמתו של אברהם?

חוכמת החסד.

הרי שתורת החסד שלהם

היא חוכמה עמוקה מאוד,

והיא יפה מתורתם של בנים,

שזה הדינים וההלכות.

כל צורת התורה שלנו מתבטאת בחסד.

כי דברי החכמים, זיכרונם לברכה, תורה,

תחילתה גמילות חסדים,

וסופה גמילות חסדים.

הקדוש ברוך הוא הלביש את אדם וחווה

קטנות עור,

זה חסד,

ויקבור אותו בגיא, זה חסד.

אז היא מתחילה בחסד, מסתיימת בחסד.

כן, גם בתורה מתגלה רצונו של הקדוש ברוך הוא בחסד.

כשם שרצונו של הקדוש ברוך הוא בבריאה משתקף

במעשה חסד,

כל הבריאה רואים שהיא חסד אחד גדול, כמו שהסברנו בדרשות האחרונות.

כך גם בתורה מתגלה רצונו בחסד.

ובזכות החסד קיים כל העולם.

עולם חסד ייבנה.

אמנם שנינו על שלושה דברים העולם עומד

על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.

לכאורה, גמילות חסדים זה בסוף.

אבל צורת כל הדברים,

הן של התורה והן של העבודה,

זה החסד.

זה היסוד העיקרי שעליו מושתת העולם.

אי אפשר לומר אחרת.

כי איך היה קיים העולם לפני מתן תורה

ולפני בניין בית המקדש?

הרי העולם עומד על שלושה דברים, על התורה,

עד שנת 2448 לבריאה, עוד לא הייתה תורה.

אז איך הוא עמד?

ולא היה עדיין בית המקדש,

שנבנה אחרי 480 שנים נוספות.

אלא בעל כורחנו שהיה קיים העולם על החסד,

שזה התמצית והתכלית

של התורה והעבודה.

אולם בדרכי השם כתוב בתהילים כ-ה,

כל אורחות אדוני חסד ואמת.

כלומר, חסד אדוני קשור באמת.

לא כל מה שנראה לעינינו כמעשה חסד, הוא חסד אמת.

כי רק חסד הנובע ממידת האמת,

ראוי להיקרא חסד.

ומשום כך, אומר המקרא,

תיתן אמת, יעקב,

חסד לאברהם.

כי שתי המידות קשורות זו וזו.

אין אמת בלי חסד,

ואין חסד בלי אמת.

וחסדו של אברהם אבינו היה קשור באמת.

מסופר בתורה כי אברהם ישב כחום היום לאחר שהקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה וחיכה לאורחים.

כמה מעלות חום היו?

כבר אמרתי באחת הדרשות, 1,500 מעלות.

כי השם הוציא חמה מנרתיקה.

ובאחרית הימים כתוב שהשם יוציא חמה מנרתיקה.

וכמה יהיה מעלות החום?

פי 49 ממה שהיום.

ואם הממוצע 30, אז זה בערך 1,500 מעלות.

איפה שכתוב שיהיה יום בוער כתנור.

אז הוציא השם חמה מנרתיקה והוא מחכה לאורחים.

איך הוא מחכה לאורחים?

הרי ב-1,500 מעלות אף אחד לא יכול לצאת.

ואיך הוא יושב ב-1,500 מעלות?

אז כתוב שם בפסוקים בנביא, כשיהיה יום בוער כתנור,

אז הוא ליהט כל עושה רשעה,

טוזטוז,

כמו יתושים,

והצדיקים יצאו

ויפשו כעגלי מרבק,

כמו עגלים שהם ככה בדשא בשמש מבסוטים.

ככה זה יהיה.

אז השמש תכה ותשרוף את עושה הרשעה,

ולצדיקים

זה יהיה ממש יום נופש נעים.

אז אברהם יושב, הוא לא מרגיש את החום כמו שאמורים להרגיש את זה הרשעים.

נו, אז איך אתה יושב? אבל מי יסתובב בחום כזה? הוא חושב שכולם קמו, מה הבעיה?

בכל אופן, יושב אברהם אבינו ומחכה לאורחים.

לכאורה היה אברהם פטור ממצוות הכנסת אורחים,

שהרי היה חולה אנוש.

וגם לא הייתה אפשרות כלל שיבוא אורחים בחום כזה שהיה דומה לגיהינום.

ולפי המושגים של השכל האנושי,

לא היה כאן כל מקום למעשה חסד.

ולא עוד,

אלא שאברהם שלח את אליעזר עבדו לחפש אורחים,

והביא לו תשובה שאין אורחים.

רואים מפה שמדרגתו של אליעזר הייתה שהוא לא הרגיש את החום כמו אברהם.

אבל אברהם אמר,

לית הימנותא בעבדי ויצא בעצמו.

אחרי שחזר אליעזר, הוא לא האמין לו.

הוא לא מאמין בעבד.

איזה עבד, שאנחנו כבר מכירים אותו מדרשות האחרונות.

אבל אמרנו שאחד מהצוואות

של כנען לזרוע אחריו זה שלא יאמרו אמת.

אז הוא לא האמין בו.

כי מצד המהות שלו, כמו שהסברנו בהרצאה אתמול בקריית ים,

נקודת האמת עוד צריכה הייתה להיבחן בשליחות שהוא עשה, ואכן הוא עמד בה, אבל

אין מאמין עם העבדים, כמו שאומרים.

והוא יצא אחרי זה לחפש בעצמו.

ככה כתוב בבבא מציע פבב.

אברהם למד את מידת החסד מדרכי הקדוש ברוך הוא.

ידע כחסד אדוני מלאה הארץ.

אין שום מקום פנוי מחסד הקדוש ברוך הוא.

זה אומר שאפילו בגיהנום

יש מקום לחסד.

לכן ישב אברהם פתח האוהל וחיכה לאורחים,

כי היה בטוח שהזדמנו לו מעשי חסד.

ואפילו אם אין כל אפשרות שילכו עוברי דרך בחום כזה,

הבין אברהם שבוודאי יבוא שינוי הטבע,

שתיווצר דרך חדשה למעשה חסד בתוך הגיהנום.

וה' יברא ברואים מיוחדים שיוכל להיטיב עימהם.

אברהם השתוקק ללכת בדרכי הקדוש ברוך הוא.

וכשם שהכין הקדוש ברוך הוא את כל הבריאה

לפני שהיה אדם בעולם,

ואחר כך יצר את האדם שיקבל את החסד.

כך השתוקק אברהם אבינו,

ללכת בדרכי השם, לעשות חסד לפני

שעוד היה עימי להיטיב.

ורצה שייווצרו ברואים

שיוכל לבצע עליהם

את מידת טובו וחסדו.

כמו שה' מכין את העולם קודם, ואחר כך הביא ברואים לעולם,

ככה הוא אמר, אני מכין את עצמי לעשות חסד,

ואחר כך שיבראו ברואים שיבואו בחום כזה.

ואומנם יצא מהגיהינום הזה חסד

לשעה ולדורות,

לעולם הבא ולעתיד לבוא.

כי שלח ה' מלאכים,

שינה את טבעם,

שאכלו ממש

לפי דעה אחת,

כדי שאברהם יוכל לגמול איתם חסד.

ומכל פעולה, כמו שמפרט המדרש,

שעשה אברהם עם המלאכים,

יצאה ממנה טובה לישראל לכל הדורות ואפילו לעתיד לבוא.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

בשכר חמאה וחלב זכו עם ישראל צאצאיו

וזרעו של אברהם למן במדבר ארבעים שנה.

בשכר והוא עומד עליהם

זכו לעמוד הענן.

בשכר יוכחנה מעט מים

זכו לבעירה של מרים.

בבא מציע פ' בב.

רואים שמתוך הגיהנום יצא חסד לאותה שעה ולדורות.

ולא עוד.

אלא שכל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו,

עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו.

שבזכות חסדו של אברהם למלאכים

טיפל הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בבניו

וגמל להם חסד למעלה מדרך הטבע.

ועוד שבזכות זו יפרע להם הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא, כמו שכתוב בילקוט שמעוני יח'.

הרי שהגיהנום הזה,

שהקדוש ברוך הוא צאיח מה מנרתיקה,

נהפך לגן עדן,

ומשם דווקא זכו אבותינו במדבר לאכול את המן.

לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו,

כי דכתיב לחם אבירים אכל איש,

ונעשו להם נסים בצאתם ממצרים,

ועוד יזכו לנפלאות גם להבא מאותן פעולות של אותו יום של גיהנום.

רואים שאדם לא מעריך ולא חושב ולא יודע מה פעולה קטנה,

אפילו במצב שאין שום סיכוי שיצא מזה משהו.

הוא לא יודע מה ירוויח עכשיו, ומה ירוויח הוא הדורות הבאים שלא צאצאיו.

לדוגמה, אדם שמחתים את הספרים, הוא חושב, מה אני עושה?

פה, פה, פה, פה, מחתים, מה יצא מזה?

או, מי יודע, מי יודע, מה יהיה עם זרוע אחריו?

ומנין בא אברהם לידי הכרה זו?

משום שהכיר את דרכי השם,

את מידת טובו, וקיבל מושגים אחרים בחסד.

הוא ידע שאין מקום פנוי מחסד השם, ואפילו בגיהנום עצמו.

וכבר אמרו חכמים זיכרונם לברכה, וירא אדוני את כל אשר עשה, והנה,

טוב מאוד.

טוב זה גן עדן, מאוד זה גיהנום.

כך מופיע בילקוט בראשית,

רמז טוז.

הרי שעל הגיהנום נאמר טוב מאוד,

כי גם הוא כולו חסד השם.

נמצא שאין משמעות החסד לפי המושגים שאנו מתארים לנו במעשים הנראים לנו לטובים,

אלא שהחסד קשור באמת,

אפילו במעשים הנראים לנו כאכזריים.

אם הם לפי מידת האמת,

הרי יש בהם חסד השם.

ודווקא על כגון דה נאמר טוב מאוד.

כתוב בתורה, ואנשי סדום רעים וחטאים לאדוני מאוד.

ידוע שהם היו לקויים במידת החסד.

כדברי הכתוב, הנה זה היה עוון סדום

אחותך גאון שבעת לחם

ושלוות השקט היה לה בלבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה.

כמו שכתוב בספר יחזקאל.

גם משם אנו למדים שמשמעות החסד

אינם לפי המושגים שלנו.

הכתוב אומר שהתביעה על סדום הייתה

שלמרות שהייתה גאון שבעת לחם

ושרויה בשלווה,

לא החזיקה יד עני ואביון.

כלומר,

שביחס למצב היותם שבעים ושלווים

לא מילאו את חובתם להחזיק את העניים.

משמע שאף אם היו מחזיקים יד עני ואביון,

אבל לא בשיעור הראוי

לפי ערך עשירותם ושלוותם,

יש בהם רשעות סדום,

וראויים הם לגזר הדין של הפיכתם וחורבנם.

מפה ילמדו העשירים,

שאם הם לא ייתנו לפי שיעור שבעת הלחם שלהם, השלווה שבה הם חיים,

ויחזיקו ידי עניים, עניים, לומדי תורה וכו'.

יתומים ואלמנות

הם ראויים להיקרר לשועים של סדום,

וראויים להפיכה וחורבן.

הרי יש לנו מושג חדש בחסד,

עד כמה מגיעה בזה חובתו של האדם,

שאפילו אם הוא עוסק בחסד,

אבל אם חסרה לו בזה השלמות,

בהתאם לשיעור שהוא חייב בו,

יש בכך השחתה רבה המביאה לידי השמדה מן העולם.

וכך אנחנו מוצאים להפך,

לצד החיוב,

שמעשה חסד

עלול לשנות גזר דינו של האדם,

ולהפוך את כל מדרגתו.

באיכה, פרק ד',

כתוב ויגדל עוון בת עמי מחטת סדום ההפוכה כמורגה,

ולא חל וביה ידיים.

אז כתוב שהעוון של עם ישראל לפני החורבן היה יותר גדול מסדום שנהפכה ברגע

ולא חל ובידיים לא היה רחמים כנגדה כלל.

הרי שעוון ישראל

גדל מחטת סדום,

והיו ראויים להפך כמו סדום ועמורה.

והגמרא בסנהדרין קד שואלת,

וכי מה סוף עניים יש בדבר?

הואיל וישראל רעים יותר מסדום,

למה לא נהפכו כסדום?

אמר רבא,

אמר רבי יוחנן,

מידה יתרה הייתה בירושלים שלא הייתה בסדום.

דאילו בסדום כתוב,

הנה זה עוון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה.

ואילו בירושלים כתוב,

ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן

היו לברות למו.

מבואר במדרש באחד ד'.

כיצד?

הייתה לאחת מהן כיכר אחת.

בעיה בה כדי שתאכלנה היא ובעלה ובנה יום אחד.

כיוון שמת בנה

של השכנה

הייתה נוטלת אותו כיכר

ומנחמת אותבה,

ועלה עליהם הכתוב

כאילו בשילו ילדיהם למצוות,

ומשום זה מסיים הכתוב לא חלו בה ידיים.

מה פירוש?

בירושלים כתוב, ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו.

המדרש מסביר,

הייתה אישה שהיה לה רק כיכר אחת,

שתספיק לה לבעלה ולבן,

אבל היא שמעה שהבן של השכנה

מת ברעב.

עכשיו היא רוצה לנחם אותה.

יש סעודת הבראה.

אז מה היא עושה? היא לוקחת את הכיכר להם שלה

לברות למו,

והולכת לתת לה לאכול כדי לנחם אותה.

בינתיים הבן שלה ובעלה רעבים, אין להם מה לאכול, הם גם ברעם.

אז זה כאילו היא בישלה את הילד שלה

שהוא לא מחזיק מעמד בגלל שנותן להם, כי היא הולכה לעשות חסד

עם השנייה כדי לנחם אותה.

רואים מכאן

שאף שבני ישראל ירדו למדרגה כזו, שהיו גרועים במעשיהם יותר מסדום,

והיו ראויים שתבוא עליהם מהפכת סדום כרגע,

בכל זאת,

משום שנתגלתה בהם מידת חסד,

שאישה מסרה כיכר לחם לחברתה כדי לנחם אותה באבלה.

ואם כי לכאורה זה נראה מעשה כאכזריות

שחטפה את הכיכר מהפה של בעלה ובנה,

עד שהכתוב מתאר אותו בצורה חמורה שבישלו ילדיהן.

אבל מכיוון שאכזריות זו הייתה מהולה בחסד,

שיש בה ממידת אברהם אבינו,

נהפכה גזירה ולא הושחתה ירושלים כסדום.

והכתוב אומר לו, חלו בה ידיים,

ומפרש רבי יוסף,

אמר הקדוש ברוך הוא,

לא הניחו אותי לפשוט ידי בעולמי,

וזכותם מגיעה עד לידי כך

שבניגוד לאנשי סדום,

הם,

ודורותיהם אחריהם, ממשיכים את קיומם עד היום. דהיינו, ירושלים ואנשי ישראל ממשיכים להתקיים עד היום בזכות הכיכר לחם הזאת שהם עשו,

ועוד יזכו להביא חיים לכל אנשי תבל,

כי הם מקיימים את כל העולם,

ועוד יצא מהם משיח שיגאל את האנושות,

ויתקנו את העולם במלכות שדי בזכות פת לחם

שנתנו לנחם

את האבלה.

אתם רואים מה זה?

שמה בסדום לא נתנו לחם?

נשרפו חיים?

פה שעוונות היו יותר גדולים משל סדום?

אבל על ידי הכיכר לחם

עם ישראל נשאר.

הרי לנו

שבחסד הקשור באמת

תלוי קיום העולם.

כי מצד אחד,

אם בסדום חסרה מידת החסד במדרגותיה הגדולות,

שאינה לפי ממדי האמת,

אם

בסדום חסרה מידת החסד לפי המדרגות הגדולות, שמה שהשם העניק להם, להיות שבעים ושלמים והכול,

והם לא נותנים חסד לפי ממדי האמת,

הם נקראים רעים וחטאים לאדוני מאוד,

ונהפכו ונשמדו מן העולם.

זה מצד אחד.

מצד שני, רואים שאם בישראל

נמצאה נקודה של חסד שיש בה ממידת האמת, שהיא ממידותיו של אברהם אבינו,

אפילו כשהיו רעים חטאים יותר מסדום,

נצלו מן הפורענויות וזכו לחיי עולם להם ולכל ברוי הטבת.

היוצא מדברינו,

שחייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי.

עלינו לעשות חסד בבחינת חסד של אברהם אבינו, שהיה דומה בחסדיו למידות של השם יתברך.

שיעשה חסד אפילו אם לא ידרשו בני אדם ממנו,

כמו שהשם נתן לנו את כל סוגי הפירות וכל סוגי הצמחים,

בירקות והכול,

גם מה שלא ביקשנו ממנו,

מעל ומעבר למה שאנחנו יכולים לאכול.

כך אברהם היה נותן גם מה שאדם לא רוצה לאכול, בניגוד לאיוב. איוב נתן מה שרצו לאכול,

אברהם נתן גם מה שלא רצו לאכול.

שיטעם, תטעם, זה טעם, תטעם, זה טעם.

כן.

והחסד יהיה לא לפי מושגי בני אדם,

כי אם לפי מושגי היראה,

ומכאן עוד,

שעיקר החסד הוא מעשים רוחניים,

כי זו הייתה עיקר פעולתו של אברהם אבינו.

מה עיקר פעולתו?

עיקר החסד הוא מעשים רוחניים, ואת הנפש אשר עשו בחרן,

שהוא עשה נפשות לשם,

לקרב אותם לאמונה בבורא.

גם בזה שהוא האכיל אותם והשקע אותם,

עיקר המטרה לא הייתה בטן,

אלא לחנך אותם במצוות, שידעו למי מברכים,

שיש בורא לעולם שנתן אוכל.

זה הוא רצה שידעו.

כפי שהיה אומר להם,

בשעה שעמדו לברכו,

הם רצו לברך אותו, את אברהם אבינו.

אז הוא אמר להם,

וכי לי אתם מברכים?

הלוא ממי אכלתם?

אכלתם ממי

שהעולם כולו שלו אתם אכלתם.

תודו ותברכו למי שאמר, והיה העולם.

זאת הצורה האמיתית של חסד,

ואין לך חסד גדול מזה.

זאת אומרת, כל הפעולות יהיו בשביל הרוחניות של הבן אדם.

גם מה שאתה נותן לו בגשמיות,

אז לתת לו בשביל הרוחניות.

לכן כתוב, יש הלכה בשולחן ערוך, שאם אתה יודע שאדם,

אפילו עני,

שמבקש ממך לאכול, מבקש ממך לאכול,

ואתה יודע בו שהוא לא ייטול ידיים ולא יברך, לא נותנים לו לאכול.

כי הוא יעשה ההפך מהרוחניות.

זה גזלן.

אדם שאוכל בלא ברכה, גזלן. גוזל את כנסת ישראל ואת הקדוש ברוך הוא.

בארץ נתן לבני אדם,

זה רק אחרי ברכה.

והחסד הזה נתון בראש ובראשונה

בידי לומדי התורה,

שיכולים לעשות חסדים כמו אברהם.

כי יש אפשרות לכל אחד

שלומד תורה לסייע לחברו בלימוד,

ואין נדבה גדולה מזו.

ואל יאמר הגדול, איך אלמוד עם קטן ממני?

כי גם הקדוש ברוך הוא עושה חסד עם ברואב הקטנים ביותר ממנו.

ואם אנחנו רואים עוולה אצל חברנו,

אסור לנו להתעלם ולחשוב שזה לא מענייננו.

ולמה לנו לצער אותו?

הפוך, זוהי מידת החסד להיטיב

עם חברו ברוחניות, לתקן אותו.

ולהפך, אם אדם יעלים את עיניו

ולא ירצה לגרום לו עוגבן נפש,

זה לא הטבה אלא אכזריות.

ולכן עלינו לכוון את כל מעשינו במידת החסד,

לפי המושגים האמיתיים

שיהיו בבחינת אורחות,

חסד ואמת.

כל אורחות השם,

חסד ואמת.

ואמת.

שכל החסדים שנעשה יהיו על פי האמת.

חסד.

ואמת.

אז מפה אנחנו רואים

את כל ההנהגה

שספג אליעזר עבד אברהם

מאברהם אבינו,

והיה דולה את החוכמה מקליותיו

של אברהם אבינו ומשקה את העולם ללמדם

אורחות יושר

בדרך החסד האמיתית

של אברהם אבינו.

ורואים שחסד צריך להיעשות בשלמות,

ואם לא עושים אותו בשלמות,

אז יכולים להגיע לעונש של סדום ועמורה.

ואמרנו שעשירים שלא נותנים כפי מידתם,

יש להם דין של רשעים של סדום.

וראינו שאנשים יכולים להיות יותר רשעים אפילו מסדום ועמורה,

אבל אם הם נותנים לחם,

פירושו שהם עוזרים לאנשים

ועושים חסדים, זה מציל אותם.

בחסד ואמת יכופר עוון.

וזה מדהים.

וזה נבוכדנצר ניצל במשך שנה,

שחילק צדקה לעניים,

לפי עצתו של דניאל.

וברגע שהוא הפסיק, הוא נענש והפך לחיית השדה.

אז זאת אומרת, חסד, העולם הוא שתת-עולם,

והוא גם,

תכלית הוא מיצוי התורה ועבודת המקדש.

וחסד יש גם בגיהנום.

וראינו שמהגיהנום של חמה מנרתיקה

יכולים לזון את כל הדורות הבאים עד הגאולה,

בפעולת החסד של אברהם אבינו,

שנעשה בשלמות

ובאמת.

מנקודת האמת,

להביא את כולם לרוחניות, לאמונה בשם יתברך.

שכל החסד יביא גם לאמת,

שאנשים ידעו את האמת.

חסד ואמת.

כל היום.

רבי חנניהו בן אגשי אומר.