הבטחון של אסתר המלכה בנס פורים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו מרחמם ירוויח.

עניין הביטחון והתפילה,

ביטחון בשם ותפילה לאבינו שבשמים,

עניין גדול הוא עד כדי כך

שפעמים נחתות צרות על בני-אדם כדי שיתפללו לשם ויתקרבו אליו.

במגילת אסתר כתוב,

גם אני ונערותי אצום כן.

גם אני ונערותי אצום כן,

ובכן אבוא אל המלך אשר לא חדת

וכאשר אבדתי אבדתי.

מה ראתה אסתר צורך להודיע למרדכי שגם היא תצום?

היא ביקשה מכולם לצום שלושה ימים ושלושה לילות,

והיא מודיעה למרדכי שגם היא תצום.

מה היא ראתה?

האבן-עזרא מסביר, וזה לשונו,

אסתר בטחה בשם,

על כן התענתה

ולא בטחה ביופייה,

כי פני המתענה תשתננה אף כי עד יום השלישי.

נפחת כאן לשונו.

אסתר בטחה בקדוש-ברוך-הוא ולא בטחה ביופייה,

אפילו שאחשוורוש אהב אותה,

אבל לא מפאת זאת היא שמחה על עצמה,

אלא היא הטענתה בלטענות שלושה ימים ושלוש לילות, פניו של האדם משתנות,

ואז היא עלולה לא למצוא חן בעיני המלך

ולהביא לתוצאה ההפוכה

שעלול למאוס בה,

וממילא לא תוכל לבטל את הגזירה בהשתדלותה.

אבל היא העדיפה את הביטחון בשם

על הביטחון בעצמה וביופייה.

לכן היא שלחה להודיע למרדכי,

כדי שהתשובה והביטחון שלהם בשם יהיו שלמים,

ושלא יסמכו עליה שהיא תשפיע על אחשוורוש ביופייה,

היות שגם היא צמה כמותם ובוטחת בשם.

ביטחון כזה גדול?

הלוואי עלינו.

אדם שבטוח בכישוריו ובכישרונותיו

ולא נותן להם מעמד

מול ההשתדלות שלו לפני הקדוש-ברוך-הוא,

זו מדרגה גדולה ביותר.

והדבר הזה עובר

גם בדבריה ובתפילתה לפני הקדוש-ברוך-הוא.

כתוב, ותלבש אסתר מלכות

בו תעמוד בחצר המלך הפנימית.

חכמים אמרו,

ותלבש אסתר מלכות,

הכוונה שהיא לבשה רוח הקודש.

וכשהגיעה לחצר הפנימית,

איפה שיש הצלמים,

העבודה הזרה של אחשוורוש,

נסתלקה ממנה שכינה.

יש צלמים שם.

ואז היא אמרה, אלי, אלי,

למה עזבתני?

וזה המזמור של המנצח על איילת השחר,

שכך נקראה אסתר, איילת השחר.

ואז היא חשבה, מדוע נסתלקה ממנה שכינה? אולי בגלל שהיא אמרה,

הצילה מחרם נפשי מיד כלב יחידתי?

אולי בגלל שהיא קראה להמן כלב,

בגלל זה הסתלקה ממנה שכינה?

לכן היא המשיכה ואמרה, הושעני מפי אריה.

החליפה.

קראה להמן במקום כלב אריה.

מה ההבדל?

אולי הקדוש-ברוך-הוא מצא בפנימיות לבה

שהיא בוטחת בעצמה שהיא תתמודד מול המן,

כי היא החשיבה אותו לכלב.

כי אדם שעומד מול כלב,

כוחו יפה ועדיף.

לכן היא שינתה ואמרה, לא,

אני לא בוטחת בעצמי.

לכן היא אמרה, מפי אריה,

אריה עכשיו,

כשאדם עומד מול אריה, הסיכויים שלו שואפים לאפס.

ככה, ריבונו של עולם.

לא שאני בוטחת בעצמי, מה שקראתי לו כלב זה לא להראות שיש לי ביטחון, שזה קטן עלי, כמו שאנחנו אומרים.

אז גם בתפילות שלה,

כך היא אמרה, והיא מסיימת,

בך בטחו אבותינו,

אליך זעקו ונמלטו,

ואנוכי תולעת ולא איש.

ביטול של יש וביטחון רק בשם.

בך בטחו אבותינו,

רק בך בטחו אבותינו.

אליך זעקו ונמלטו,

מי שזועק אל השם,

נמלט,

ניצל.

ואנוכי תולעת ולא איש, מה אנחנו מחיינו?

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה.

ויקרא מרדכי את בגדיו,

וילבש שק ואפר,

ויצא בתוך העיר,

ויזעק זעקה גדולה ומרה.

מה זה ומרדכי ידע?

ידע זו ידיעה פנימית ברורה.

הוא ידע מה הסיבה של הצרה שנגזרה על ישראל

ולאיזו מטרה היא.

הגזירות האלה שנדחו על ישראל בזמן אחשוורוש היו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע,

ורצו להתדמות לגויים ולהתחבר אליהם ולשלטון שלהם,

להיות קרובים.

ובאה ההצהרה הזאת

כדי לחייב את ישראל לקרוא אל השם ולהתקרב אליו,

אל מלך מלכי המלכים, ולא אל מלכי בשר ודם,

ולא אל תפארתם.

מכיוון שהוא הבין את זה וידע,

הוא פעל כדי לבטל את הצרות האלה, ויזעק זעקה גדולה ומרה.

התגובה הראשונה של מרדכי הייתה תפילה.

כמעט צריך בעצם להתקרב אל השם יתברך.

אז התפילה היא הדבר הראשון לצאת מצרה.

ורק אחרי התפילה והתשובה והזעקה של כלל ישראל,

כמו שכתוב, ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע,

צום ובכי ומספד,

שלח אל אסתר להודיע לה שתבוא אל המלך ולבקש על עמה.

אחרי שהוא התפלל וביקש מכל העם להתפלל,

אחר כך הוא פעל פעולות של השתדלות

שאסתר תבוא אל המלך לבקש על עמה.

אנחנו בדרך כלל מתחילים בהשתדלות, תמיד שיש בעיה,

ואחר כך מתפללים שההשתדלות תצליח,

והאמת לא כך.

ההשתדלות האמיתית צריכה להיות בתפילה,

בבקשה ובתחינה לפני השם,

ואחרי זה צריך לעשות בטבע מה שאפשר, כיוון שאין סומכים על הנס,

וגם אם השם יחליט להפוך את הגזירה,

הוא יביא אותה בדרך של טבע, שיהיה מקום לנס

להיכנס במלבוש של טבע.

גם הטבע הוא נס.

אבל כיוון שהטבע אנחנו רגילים לו,

ולא כולם ראויים לנסים, כי הם לא במדרגה זו,

לכן ההשתדלות באה בשביל לכסות על הנס בעצם.

כך צריך לפעול,

וחובת ההשתדלות קודם כול היא

להתפלל לשם

ואחר כך לעשות פעולות טבעיות.

עוד אנחנו רואים כמה החשיב מרדכי את עניין התפילה ואת כוחה,

שכל המשא-ומתן שלו לשלוח את אסתר אל אסתר, שתלך אל המלך,

הוא ניהל באמצעות שליח, והוא בעצמו לא הלך

אצלה כדי לבקש אותה.

מדובר בהצלת כלל ישראל מכיליון.

ומרדכי לא הולך אצלה בעצמו אלא שולח שליח.

למה?

הגאון מווילנה מסביר,

כתוב בפסוק, ותשלח בגדים להלביש את מרדכי

ולהסיר שקו מעליו,

ולא קיבל.

לא מסכים מרדכי להסיר את שקו בתענית, הוא לבא שק.

לא קיבל.

למה?

לא רצה להיבדל לרגע אחד משקו ומתעניתו ומתפילתו לקדוש-ברוך-הוא.

הוא הבין שצריך לעשות השתדלות עם אסתר,

אבל הוא ידע שרגע של תפילה שלא לפני הקדוש-ברוך-הוא,

יותר אפילו מההשתדלות עם אסתר שתיכנס למלך.

אז הוא לא מפסיק,

ולכן הוא לא מסכים.

והוא מבין שהעיקר זה השק והתפילה,

ורק באמצעותם אפשר להתקרב לקדוש-ברוך-הוא.

כי כל הצהרה הייתה בשביל להתקרב לקדוש-ברוך-הוא.

הצהרה לא הייתה בשביל להתקרב לאחשוורוש.

תארו לכם,

אם היום הייתה גזירה, נגיד,

וחלילה

היינו צריכים לבקש על נפשנו מאיזה מלך שגזר גזירה שחלילה בדומה למה שהיה אצל אחשוורוש.

אז היו עושים השתדלות אצל המלך, ונגיד שהמלך

היה מבטל את הגזירה,

היו רוקדים משמחה ומברכים את המלך,

והיו אומרים, יחי אדוננו, מלכנו, עטרת ראשנו, אחשוורוש היא.

למה?

כי חושבים שההשתדלות שעשו אצל המלך היא שגרמה.

ולא היא.

אלא המטרה בגזירה להתקרב לאבינו מלכנו שבשמים,

לא להתקרב לאחשוורוש.

שם זה רק הכיסוי,

כי הגזירה באה ממנו,

אז צריך להשתחרר דרכו כביכול.

אבל עיקר העבודה צריך להיות כלפי שמים.

אז לכן

הוא לא מסכים.

מה קורה מייד לאחר מכן?

אחשוורוש אומר להמן

שייקח את הסוס

וילביש את מרדכי

בבגדי מלכות.

מרדכי לא רצה להוריד את שקו ואת עניתו.

הקדוש-ברוך-הוא גוזר על אחשוורוש

להגיד להמן,

שיחליפו את הבגדים.

של מרדכי, וישימו אותו על הסוס שרכב עליו המלך

ויוציאו אותו לפני כל העם,

וככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.

איזה מלך?

מלכו של עולם, מלך מלכי המלכים, חפץ ביקרו?

אז המלך שחתם להרוג אותו ואת כל המיליונים של היהודים,

מוכרח להגיד

שישימו אותו על הסוס שלו וילבישו אותו בגדי מלכות

ויוליכו אותו ברחובות,

והמלך יצא אהבל.

למה?

כי אם הוא חתם בטבעת המלך,

מלך לא משנה את דברו,

ואין לו ברירה, הוא צריך לשנות את דברו, כי יש מלך מעליו שמחליט

שהתפילה של מרדכי פועלת.

מי גרם למרדכי לבוא לידי הגדולה הזאת?

שהיה מתפלל בכל שעה.

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה.

ומאחר שמרדכי ראה עצמו בגדולה,

לא הגיס לבו ולא עמד מן התפילה,

לא התגאה ואמר, ראיתם?

הכול בזכותי.

התפללתי?

הנה, עם ישראל נושע,

שמים אותי על הסוס

של המלך

ומלבישים אותי בגדי מלכות.

לא.

מייד לאחר התהלוכה

חוזר מרדכי אל שקו ותעניתו מייד.

מה זה?

תפנית גדולה חלה.

עם ישראל מאושרים, רואים את הפתח של התקווה,

רואים שאחשוורוש נכנע מפני אסתר, ככה נראה פני הדברים.

ואפילו זרש אשתו של המן ושיעת חבריו ומרעיו

אומרים לו, אם אחילות לנפול לפניו,

נפולתי פה,

זהו,

המצב נהפך,

וחבל על הזמן.

בכל אופן, למרות גדולתו של מרדכי והשפלתו של המן,

לא גס לבו

של מרדכי

והוא חוזר אל שקו ואל תעניתו.

ופה אנחנו לומדים דבר חדש,

שהסיבה

של הצרה

זה שהקדוש-ברוך-הוא רוצה שאנחנו נתפלל אליו.

למה?

תפילה זה מראה על קרבה של המתפלל אל אלוקיו.

בשעה שהאדם לא מתפלל לאלוקיו, סימן שהוא רחוק ממנו.

וכל מעשה השתדלות יומיומי שהאדם עושה בכל יום

בענייני חייו מראה שהוא רחוק מה'

למה?

כי הוא משקיע את כל כוחו ומרצו לשכנע אנשים,

להחניף להם,

לבקש מהם, פעמים אף להתחנן,

לפייס,

כל מיני תרגילים.

בשביל מה?

להשיג את חפצו ומשאלותיו.

בעוד שאם היה כנוע בפני אלוקיו

ומבקש ממנו על כל דבר ודבר,

משאלותיו ובקשותיו היו מתמלאות

תכף ומייד,

כשנאמר, רצון יראיו יעשה,

ואת שבעתם ישמע ויושיעם.

רוצה השם את יריעיו?

הקדוש-ברוך-הוא רוצה,

רק אם אתה ירא אותו ולא בשר ודם,

הקדוש-ברוך-הוא ימלא משאלות לבך לטובה תמיד.

אבל רק כשאתה נתקע, אתה פונה אליו,

אתה משיג הפוך.

תמשיך להשתדל, איפה שחשבת קודם.

מה אתה פונה לקדוש-ברוך-הוא, עזרה אחרונה?

הוא עזרה ראשונה.

אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי,

עזרי מעם ה',

עושה שמים וארץ.

מי שעושה שמים וארץ,

הוא באמת יכול לעזור.

מי שעושה כוס חד-פעמי, הוא יכול לעזור.

מי שעושה מיקסר, הוא יכול לעזור.

מי שעושה אוטו, מכונית, הוא יכול לעזור.

מי שעושה מטוס,

יכול לעזור לך.

מי שעושה שמים וארץ, הוא יכול לעזור.

הכול שלו,

הכול בידו,

הכול בשליטתו. שכנע אותו והוא יעשה.

אבל אנשים משקיעים במקום הלא-נכון.

הגמרא ביבמוצא סד אומרת,

אמר רבי יצחק,

מפני מה היו אבותינו עקורים?

כל האבות הקדושים והאמהות היו עקרים,

מפני שהקדוש-ברוך-הוא מתאבד לתפילתם של צדיקים.

אברהם תיקן שחרית,

יצחק תיקן מנחה,

יעקב תיקן ערבית,

אז הם היו מתפללים כל הזמן.

אז למה צריכים להיות עקורים?

אלא הקדוש-ברוך-הוא רוצה תפילות מעומק הלב.

תפילות כשאין לאדם ילדים

והוא משתוקק שיהיה המשך,

שימשיכו להפיץ את התורה,

כמו אברהם, שהיה חשוב לו מאוד שמישהו ימשיך אחריו.

תפילה כזאת היא בשונה מתפילות רגילות של יום-יום.

תפילה לעניך יעטוף

ולפני השם ישפוך שיחו.

תפילה של עני זה לא תפילה של סתם אדם.

תפילה של עני,

כתוב בזוהר הקדוש, היא עוטפת את כל התפילות שעומדות בדרך

ועומדת לפני ה',

ראשונה ולפני ה' אשפוך שיחו.

אם העני יחכה בתור לתפילות,

הוא יכול למות כמה פעמים מרעב.

וזו תפילה של עני.

יש גם עני שהוא העני האמיתי,

עני של המצב המדיני היום

זה עני אבל חי.

יש עני אבל מת.

מי זה עני מת?

אין עני אלא בדעת.

מי שעני בדעת זה העני שנחשב מת.

דעה כנת,

מה חסרת?

דעה חסרת,

מה כנת?

אם דעה קנית,

מה חסרת?

עם דעה, עם שכל, אפשר להביא הכול.

אבל אם דעה חסרת, מה קנית?

אפילו מה שתקנה תאבד.

שום דבר לא יישאר בידך.

חנה ופנינה,

לחנה אין ילדים?

ולפנינה יש ילדים.

חנה בוכה לפני הקדוש-ברוך-הוא 12 שנה הולכת אצל עלי הכהן ומתפללת,

ורק אחרי 12 שנה היא נענית.

כתוב שפנינה הייתה מצערת אותה.

וכי עשת צרתה?

מה היא הייתה הולכת בשוק ואומרת? אם צדקת היא,

היה לילדים,

אבל כנראה אין סתרה כגילויה.

מי יודע מה היא עושה.

והיא הייתה בוכה

עוד יותר לפני הקדוש-ברוך-הוא.

כתוב שפנינה התכוונה לשם שמים.

למה?

היא ציערה אותה בכוונה בשביל שהבכי יהיה מבפנים עליהם,

ושערי דמעה לא ננעלו.

וזה באמת הועיל.

ונתקבלה תפילתה והיא נפקדה.

אבל כתוב,

בכל פעם

שחנה יולדת בן,

פנינה קוברת שניים.

היא ציערה אותה לשם שמים, אומרים חכמים.

אבל לצער יהודי זה לא פשוט.

לצער יהודי זה לא פשוט.

אם אדם מכניס את היד לתוך אש,

אנחנו יודעים מה תהיה התוצאה, נכון?

הוא ייקווה מאוד.

ואם אדם יכריז לפני הכנסת ידיו לתוך האש,

הריני עושה לשם שמים,

הוא יכניס את היד.

הוא ייקווה או לא ייקווה,

הוא ייקווה לשם שמים.

אבל הוא ייקווה.

מי שמצער יהודי זה כמו להכניס את היד לתוך אש.

וגם אם הוא מתכוון לשם שמים,

זה בדיוק אותו דבר.

הוא יקבל עונש.

לכן צריך לדעת

תפילה

מכל הלב,

ועוד עם דמעות,

יש לה כוח גדול.

ולא להפסיק מתפילה.

אני מכיר אישה שהייתה חולת סרטן,

והיא לא הפסיקה לקרוא תהילים בבכי כל הזמן, בלי הפסקה.

והיא נרפאה מהמחלה אחרי כמה חודשים לבד.

לבד.

היא

תהילים

באבא בשמים.

שום דבר לא עניין אותה.

היא בתהילים בקדוש-ברוך-הוא.

תפילה של הכוח גדול מאוד

אצל הקדוש-ברוך-הוא.

זאת האפשרות שלנו לדבר עם אבא.

ואבא מחכה

שהבן שלו יפנה אליו, שהבת שלו תפנה אליו.

ויש כאלה שלא פונים לאבא.

יש כאלה שאפילו שוכחים שיש להם אבא.

יש אפילו חוצפנים.

למשל, למה הדבר דומה?

לאב שלוקח את בנו לתלמוד-תורה ונושא אותו על כתפיו,

וכל פעם הבן אומר לאבא, אבא,

טול

חפץ זה בעבורי,

והוא מגביה אותו אליו.

עוד פעם עוברים קצת, טול,

אבא מתכופף, מביא לו.

עוד פעם,

טול,

מגביה לו.

פתאום עובר אדם לקראתם,

והבן שואל,

אולי ראית את אבא שלי?

האבא שומע את זה, משליך אותו לרצפה,

בכלב, ונושך אותו.

אנחנו חיים על חשבון הקדוש-ברוך-הוא. כל דבר שאנחנו רוצים, מקבלים. מבקשים זה, מקבלים. ראייה, יש.

שמיעה, יש.

כוח, יש. בריאות, יש.

יש.

יש.

יש.

פתאום שואלים איפה הוא?

איפה?

למה?

שאלות.

זאת אומרת, אתה לא יודע איפה? אני אראה לך.

חלע.

משליך אותו,

עוזב אותו,

עכשיו נראה אותך.

בא כלב ונושכו.

באים כל מיני מרעין בישין, מתחילים להציק לו בחיים.

ואז פתאום הוא נזכר שיש אבא.

הוא מתחיל לצעוק, אבא!

הוא כבר לא צועק לבד,

מבקש מהאנשים גם שיעזרו לו לצעוק.

למה? כשאבא נשא אותך על הכתפיים, למה שכחת את אבא?

זאת הבעיה?

אבל אנחנו רואים פה ממרדכי ואסתר,

שהצילו את כל העם היהודי מכיליון,

לא הייתה עוד גזירה כזאת בעולם,

להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד?

היטלר,

תלמיד גרוע של המן.

יימח שמו וזכרו.

פה מדובר ביום אחד.

ב-127 מדינות לא צריך מלחמות ולכבוש שטחים ועוד מדינות כמו גרמניה.

לא.

כולם תחת ידו של אחשוורוש, הוא כבר חתם.

נגמר.

מה עושים?

כוחה של תפילה,

תענית,

שק,

זה מה שעשה.

לכן כתוב בלכות תענית, שאם תבוא צרה, חס ושלום,

מה יעשו?

יתקעו בחצוצרות

ויעשו תענית

ויתבוננו במעשיהם

וישובו בתשובה

לפני ה',

כיוון שהצרה באה בגלל המעשים הלא-טובים.

ואם לא מתבוננים ולא שווים בתשובה ולא מתענים,

זו דרך אכזריות,

כי יביאו צרות מרובות יותר.

לכן כתוב,

ואם תלכו עמי בקרי,

אלך עמכם בחמת קרי,

כי אם לא יעשו תחנית ולא יתפללו ולא יבכו לפני ה',

אז מה הם אומרים? מקרה קרה לנו.

פשוט מאוד.

פלסטינים לא אוהבים אותנו,

האויבים לא אוהבים אותנו,

האירופאים שונאים אותנו,

ואנחנו נגיד על כולם מה שאנחנו רוצים, וזה מקרה.

אומר, אתם תאמרו מקרה,

אני אתן לכם חימה על המקרה שאתם אומרים.

ואחר כך כתוב, אם זה לא יעזור,

אז שבע על חטאותיכם,

ואם זה לא יעזור, עוד פעם פי-שבע.

למה? כי אדם צריך לדעת,

הכול מאתו יתברך בחשבון

מידה כנגד מידה.

שאול המלך,

נלקחה ממנו המלכות בגלל שהוא לא הרג את הגג.

ונאמר לו בזה הלשון, ונתנה לרעך הטוב ממך.

טוב,

לוקחים ממנו את המלכות?

למה צריך לצער אותו וגם להגיד לו,

ונתנה לרעך הטוב ממך, מעבירים משאול לדוד?

אז היה חשבון לשמואל הנביא, למה הוא אמר לו את זה?

אבל בכל מקרה היה פה צער.

תוספת צער. לא מספיק שלוקחים מאדם את המלכות?

גם אומרים לו, תשמע, לא סתם לוקחים ממך,

גם מי שטוב ממך, הוא יקבל את זה.

הקדוש-ברוך-הוא החזיר לו מידה כנגד מידה,

והחזיר בחזרה את המלכות לאסתר.

אסתר הצדקת

קיבלה את הכול בחזרה.

לכן כתוב בו-בלשון,

ומלכותה ייתן המלך

לרעותה הטובה ממנה.

ושתי,

הוצאה להורג.

ומה עם מלכותה?

ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה.

בדיוק אותו לשון, כמו שנאמר, ונתנה לרעך הטוב ממך.

החזיר לו בחזרה,

כיוון שהיא הייתה מזרעו של שאול,

אסתר המלכה.

ובכן, אנחנו רואים

שהקדוש-ברוך-הוא מודד מידה כנגד מידה,

מייחל לתפילותינו,

ובתפילות שלנו אנחנו יכולים לפעול

כנגד הגזירות הקשות ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

אין גזירה בעולם שאי-אפשר בכוח התפילה של יחיד,

ובוודאי של רבים,

כדי לפעול,

למעט

אם זו גזירה

שאין לה תרובה.

דהיינו,

אם זו גזירה שנחתמה בדם,

כמו, לדוגמה, יום מותו של אדם.

אי-אפשר לבטל את יום המיתה.

כל הילודים, סופם למות.

זו הגזירה מעפר באת ואל עפר תשוב.

וזה לא עונש,

זה טובה בפרס.

למה?

כדי שאדם יוכל לתקן את עצמו ולהגיע לאחרית טובה, לנצח נצחים.

כשהגוף נטמן באדמה הוא מתפורר

ולא נשאר רושם חטא בגוף.

הנשמה עולה למעלה, ואם היא צריכה להתייסר,

אז היא מתנקה מרושם החטא שמצוי בה.

נמצא שהגוף נקי,

והנשמה מטוהרה.

וכשהגיע זמן תחיית המתים, והאדם ראוי לקום וזכאי,

נשמה טהורה תיכנס בתוך עפר שיתקבץ מארבע כנפות הרוח, כמו שכתוב ביחזקאל ל״ז,

ואז הנשמה תיכנס בגוף הנקי ויעמוד בתחיית המתים

כמו אדם הראשון

לפני החטא בגן-עדן.

זו סיבת המיתה,

כי כך אמר הקדוש-ברוך-הוא לאדם הראשון.

ביום הכולך ממנו מוד תמות.

לא תהיה ברירה.

אם תחטא,

רושם החטא יהיה גם בגוף וגם בנשמה,

וכדי לתקן זאת

תצטרך לעבור את תהליך המיתה

כדי שיהיו טהרה וניקוי.

יש אנשים שיכולים, גם בעולם הזה, מעטים אומנם,

להגיע למצב שגופם יטהר

כבר בחייהם.

המפורסמים שבהם זה חנוך ואליהו שעלו למעלה עם גופם,

ויש עשרה שעלו לגן-עדן בחייהם,

שמובאים

על-פי החכמים, זיכרונם לברכה,

ויש צדיקים שנפטרים ונטמנים עם גופותיהם בתוך הקברים,

ואינם מתאכלים,

ואין התולעת שולטת בהם כלל,

כי אחד משבעה דינים שבקבר זה דין התולעים.

וכמו שמספרת הגמרא רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי,

שלאחר פטירתו לא קברו אותו כבקשתו והניחו אותו בעליית הגג,

והוא היה כי ישן.

והיו באים בעלי דינים,

שיש להם מחלוקת ביניהם,

עומדים מעבר לדלת,

וכל אחד אומר את טיעונו, והוא היה אומר מי זכאי ומי חייב.

ו-22 שנה זה נמשך כך,

עד שפעם אחת

אשתו נכנסה לנקות את החדר וראתה תולעת יוצאת לו מן האוזן.

אז אמרה, שמא גופו מתחיל לרכב.

הוא בא אלי בחלום ואמר לה, לא,

פעם אחת עברתי בשוק

ושמעתי יהודי אומר על חברו לשון הרע

ולא מחיתי בו.

לא קיבלתי את דבריו,

לא הסכמתי עם מה שהוא אמר,

אבל כיוון שלא מחיתי בו ולא הוכחתי אותו על מעשיו,

הצער והבושה של התולעת היוצאת מן האוזן ששמעה,

זה היה התיקון.

בסופו של דבר קברוהו מפאת כבודם של חכמים אחרים,

וכידוע, הוא קבור ליד אביו, רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר,

שהיה צדיק כאביו,

שרבי שמעון אמר, אם אני והוא בעולם, שנינו בני העלייה,

ואמר שיכולים לתקן את כל העולם כולו

עד סוף הדורות,

זה היה בכוחם של שניהם.

רבי שמעון אמר,

יכולני לפטור את כל העולם מן הדין,

ובימיו לא נראתה קשת בענן מעולם,

כי כשנראית הקשת,

אף-על-פי שבעינינו זה דבר טבעי ורגיל

של השתברות הטיפות על קרני-השמש והעננים,

אז צריך להבין שזה האות ברית שהקדוש-ברוך-הוא מראה שהיה ראוי לבוא מבול,

ואני לא מביא אותו כי אני מקיים את האות ברית הזה.

בדורו של רבי שמעון בר יוחאי היה גשם, היה עננים,

ולא היה קשת.

למה? כי הוא יכול היה לגונן על כל הדור.

ובכן,

אנחנו רואים שהכול נעשה לטובתנו,

ואנחנו יכולים בעצם לחיות חיים טובים ומאושרים,

רק להישמע למה שהקדוש-ברוך-הוא רוצה,

עושה שמים וארץ.

מה לעשות?

הוא גם עשה אותנו,

ולטובתנו, הוא אומר,

איך נשתמש בעצמנו?

יש יצרן,

יש מוצר, בני-אדם,

ויש הוראות יצרן.

והוא אומר, אם אתה רוצה אחריות מלאה,

תעשה מה שאני אומר לך.

אחריות מלאה, 120 שנה,

לא תעשה,

כפי הקלקול שאתה תפגום במוצר,

ככה יהיה אורך חייו.

מה יותר פשוט מאשר להישמע להוראות?

אבל מה לעשות,

אפילו שאנחנו בגובה של 1.70 מטר בקושי,

ובקושי רואים אותנו מבניין גבוה,

אנחנו מסוגלים לעמוד מול הקדוש-ברוך-הוא ולהגיד לו,

ריבונו של עולם, תשמע, זה לא מתאים לי.

בכל אופן, לא עכשיו.

בקרוב נראה לי שאני אעשה שינוי,

אבל לאט-לאט.

נו, מה אתם אומרים?

זה מה שאנחנו אומרים לקדוש-ברוך-הוא, בלי להגיד.

במעשים.

דברים שמוצאים חן בעינינו עושים,

דברים שלא לא עושים.

אז מה אנחנו מצפים שהקדוש-ברוך-הוא יישב מן הצד ויגיד,

בסדר, תעשו מה שאתם רוצים.

הקדוש-ברוך-הוא לא יכול לעשות כן,

כיוון שהוא אמר כבר מראש בתורה,

ראה אנוכי נותן לפניכם היום

את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים.

זה כבר מונח לפניך.

מפי עליון לא תצא הרע.

הטבעות והטוב.

אתה במעשיך פועל.

אוטומט.

אתה עושה טוב,

יצליחך הטוב.

אתה עושה רע,

יגיעך הרע.

אתה לוחץ על כפתור שמדליק את האור,

יהיה אור.

אתה לוחץ עליו הפוך, יהיה חושך.

מי שלוחץ,

מקבל לפי מה שלחץ.

איך שאתה פועל, ככה אתה מקבל. אם יש לך טענות, על עצמך, בבקשה.

הקדוש-ברוך-הוא אומר, ראה אנוכי נותן לפניכם.

זהו, זה לפניכם.

עכשיו תבחר.

אשריו של מי שבוחר בטוב זוכה בעולם הזה ולעולם הבא.

אוי לו למי שלא בוחר בטוב,

שסובל בעולם הזה ולעולם הבא.