כוחו של היחיד | הרב אמנון יצחק

נציב יום: אליהו בן אורה זרע חי וקיים תאומים, אמן!

"וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת" (במדבר כה, טו), היות וצוּר היה רֹאשׁ אֻמּוֹת, ולא נרתע מלהפקיר את בתו, עמדו כולם והפקירו את בנותיהם. אומר "הזרע שמשון" רש"י אומר: "לפי שנהג בזיון בעצמו להפקיר בתו, מנאו שלישי בפסוק, מבין החמישה מלכים מנה אותו שלישי, אבל הוא רֹאשׁ אֻמּוֹת - צריך להימנות ראשון, אומר רש"י: "בגלל שנהג בזיון בעצמו להפקיר בתו - מנאו שלישי. 

אומר "הזרע שמשון": "קשה, אם באמת הוא הראש על כולם - מה אכפת אם הכתוב מינה אותו שלישי, בשלמא, אם הכתוב היה מספר שהמדיינים הורידוהו מגדולתו - נייחא, אבל השתא, שעדיין הוא ראש לכולם במדיין, מה הגרעין שהכתוב מנה אותו שלישי, ולמה שלישי? שני רביעי חמישי למה שלישי? אדרבא! אין האמת כן, כי אינו שלישי אלא ראשון". אז הוא אומר "הזרע שמעון" 

תירוץ: "יש לומר בשביל שלושה דברים אדם זוכה למלכות, או מפני שהוא בא ממשפחה של מלכים שראויה לכבוד גדול, זאת אומרת הוא מיוחס, או מפני החכמה שיש בו שאז הוא ראוי למלוך, או מפני גודל עושרו". איך נהיה ראש העיר בלומבור יהודי? מעושר. כמו שהיה אחשוורוש, כתוב בפרק ראשון למגילה בדף יא, שהוא נתן ממון יתר, בשביל לקבל את המלכות. ומי שנעשה ראש בשביל הממון ולא בשביל כבוד המשפחה שהוא בא מבית מלכות, ולא בשביל החוכמה - הוא הדבר היותר גרוע מבין השלושה. 

זאת אומרת: אם הוא מבית מלכות זה יותר חשוב מממון, ואם יש בו חוכמה - זה יותר חשוב מממון, זאת אומרת הכי גרוע משלושת הסיבות שגורמים לאדם להיות מלך - הפחותה ביותר זה הממון. בתחילה הוא היה ראש אומות, והוא היה ראש אומות בשלושת הדברים, שהיה לו כבוד משפחה, והיה לו כבוד החכמה, והיה לו כבוד הממון. אבל כשהוא הפקיר את בתו - הוא איבד את הכבוד ואיבד גם את החכמה, ונשאר ראש רק בשביל טעם אחד שהוא הטעם השלישי הגרוע! שזה העושר, 

ולכן רמז הכתוב - ומנה אותו שלישי, לרמז שמכל השלוש מעלות נשאר לו רק אחד, לכן הוא ירד למקום השלישי". טוב זה היה רק ככה בשביל להסביר למה מנה אותו הכתוב שלישי. נחזור לדרשה שלנו של הרב זייצ'יק זכר צדיק לברכה ראש ישיבה ירושלים "אור חדש". אז הוא אומר ככה: "בהיות צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת, ולא נרתע מלהפקיר את בתו, עמדו כולם והפקירו את בנותיהם. אם אחד עושה מעשה, אחד שנמצא בחבורה והוא עושה מעשה, בין אם הוא עושה מעשה טוב בין אם הוא מעשה שאינו טוב, הוא משפיע במעשה הזה על כל החבורה ומשפיע גם על העם כולו. 

אדם לא יזלזל אפילו במעשה אחד שהוא עושה, בין לטוב בין למוטב. כל מעשה משפיע, וידונו אותו לפי המעשה. לא רק מה הוא עשה גם מה הוא השפיע, אז עדיף לעשות מעשים טובים, כי ההשפעה תהיה במעשים טובים ואז יתרבו הזכויות שלך. ועכשיו נביא דוגמאות: 

פרעה גזר ואמר (שמות א, כב): "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" 

אמר עמרם אביו של משה רבינו היה גדול הדור, אמר: "לריק ישראל מולידים? מה אנחנו נוליד לריק?!" 

מיד פרש עצמו מתשמיש המיטה וגרש את אשתו, עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהם. זאת אומרת: כדי שלא יהיה שום מכשול - גרש, לא בגלל שהוא רוצה, כדי שחס ושלום לא ירצחו ילדים, המעשה של עמרם השפיע על כל ישראל במידה כזו שקמו כולם ועזבו את נשותיהם, אוהבים את האנשים מעריכים הכל. אבל אם גדול בישראל עשה מעשה כזה מהסיבות שפרטנו - גם הם עשו. כולם הלכו וניתקו עצמם מנשותיהם, אחרי קרבה וחיים משותפים במשל עשרות שנים, 

עד כדי כך מגיע כוחו של יחיד, עד שהוא מסוגל להשפיע לא רק על מי שנמצא בקרבתו, אלא על כל הרבים על כל ישראל. אז רואים מה זה כוחו של יחד. עכשיו אנחנו נראה מהדורה חוזרת אותה תופעה, ממשיך המדרש ומספר. 

מרים אמרה לאבא שלה לעמרם: "גזרתך קשה משל פרעה" ילדה קטנה אומרת לו: גזרתך קשה משל פרעה, פרעה גזר רק על הזכרים, להרוג את הזכרים, ואתה גם על הזכרים וגם על הנקבות", פרעה רשע! היא אומרת לו: "גזרתו ספק מתקיימת, {יש אומרים שאף אחד לא טבע ביאור} אבל אתה צדיק וגזרתך מתקיימת". אז בשתי טענות אלה שהיא באה אליו, עמד והחזיר את אשתו, ובאמת מאז שהוא החזיר אותה לא היה אף אחד מאן דאמר שכן הטביעו ילדים, מאז לא הטביעו ילדים. 

עמד והחזיר את אשתו, עמדו כל ישראל והחזירו את נשותיהם. ושוב חוזר הדבר שיחיד יכול להשפיע, אפילו ילדה קטנה יכולה להשפיע כל כולם ואפילו על גדול הדור. וכל אלה שגירשו וכל אלה שהחזירו - לא שאלו אפילו שאלות. בלי שום קושיות, מעשה עמרם גדול הדור השפיע עליהם גם כאן. פעם ראשונה בגירושין ופעם שניה בהחזרת הנשים. 

גם בפרשה שלנו פרשת "פנחס" אנחנו צופים בפלא כזה! על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, המרגלים שבאו והוציאה דיבה על הארץ, הם גרמו שש מאות אלף (600,000) ימותו במדבר הזכרים. אבל על הנשים לא נגזרה הגזרה, כל הנשים נכנסו לארץ ישראל, למה? לפי שהיו מחבבות את הארץ. 

האנשים אמרו (במדבר יד, ד): "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" רוצים לחזור. 

והנשים אומרות (במדבר כז, ד): "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ" בנות צלופחד מבקשות אחוזה בארץ! לא מדברות לחזור למצרים, הראש שלהן קדימה לארץ ישראל ורוצות אחוזה להתנחל בארץ, וכמה הם היו? חמש, 5 נשים, כמו שפורט אותם הכתוב (במדבר כז, א): מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. אם כן אם היו נשים שאמרו "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה" אז למה שכל הנשים נשות המדבר, למה כולם זכו להיכנס? משמע מכאן שחמשת הנשים השפיעו על כל הנשים שהתחילו לחבב את הארץ, ואז זכו ולא נגזר עליהן הגזרה. 

השפעה של יחידים, השפיעה על כולם. ומי השפיע על בנות צלופחד לחבב את הארץ? הדבר הזה מפורש בפסוק: "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף". פשששש. עד איפה הלך הייחוס עד שהזכירו את יוֹסֵף. פרש רש"י: "למה נאמר "לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף" אנחנו לא יודעים שמנשה הוא בן של יוסף? הרי כבר נאמר שהוא בן מנשה? אלא לומר לך שיוסף חיבב את הארץ, מאיפה אנחנו יודעים שהוא חיבב את הארץ? 

שנאמר (שמות יג, יט): "וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם"! אפילו לאחר מותו הוא לא רוצה להישאר במצרים הוא רוצה להיקבר בארץ ישראל, הוא מחבב את הארץ והוא רוצה שיעלו את כל העצמות לארץ ישראל! אז הוא חיבב את הארץ. ובנותיו חיבבו את הארץ, שנאמר, אלה שיצאו מזרעו כן בנות צלופחד שנאמר: "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה" ההשפעה של יוסף על המשפחה היתה כל כך חזקה, עד שהנכדים והנינים ספגו ללבם את חיבת הארץ, 

והשאיר אחריו ברכה, והבנות האלה 5 במספר השפיעו על כל הנשים של ישראל לחבב את הארץ. לכן הם זכו להיכנס לארץ והגברים לא. 

עוד מעשה מה כוחו של יחיד, כבר דיברנו בדרשה הזאת אבל צריך לשנן. רבי פרידה היה לו ההוא תלמיד, שהיה שונה לו ארבע מאות (400) פעמים עד שהיה מבין מה שמלמד אותו, 

יצאה בת קול ואמרה לו: "נוח לך שנוסיף לך 400 שנה לחייך על 400 יתרים שאתה עשית? או במקום שאתה תקבל 400 שנים – אז תזכה אתה והדור שלך לעולם הבא?" 

אמר להם: "שאני אזכה עם הדור לעולם הבא". 

אמר הקב"ה: "תנו לו וזו!". גם 400 שנה וגם שהוא וכל דורו יזכו, {עירובין נד'} 

יש להבין: מילא מגיע לו, הוא שנה עם התלמיד 400 פעם, אבל למה שהדור שלו יזכה לעולם הבא? למה מציעים לו הצעה כזאת: או שתזכה ל-400 שנה זה אני מבין שמגיע לו, הבן אדם שונה 400 שנה ועוד 400 שנה לפי המעשה, בסדר אז מגיע לו אבל למה מגיע לכל הדור? אלא כיוון שרבי פרידה הראה דוגמא של מסירות נפש, המתבטאת בענווה ובסבלנות ללמד 400 פעמים, עם עמל ויגיעה ימים ולילות, וזה היה מורה דרך גם לכל העם להתנהג ככה, ולמדו ממנו וכן זכו כולם אתו, והם זכו כעת בשביל עצמם! כי גם הם נהפכו להיות כמו רבי פרידה, הוא השפיע על כולם. 

אמר הגאון החכם רבי ישראל סלנטר זכר צדיק לברכה וזכותו תגן עלינו אמן, אמן!!: "תנו לי תנו לי אדם אחד, תנו לי תנו לי אדם אחד שהוא בעצם ירא שמים ושלם במידות טובות, אז יש בידי סיכויים שאחזיר את כל העולם לטובה!". שהרי אנחנו רואים שאפילו בת אחת שהופקרה לזנות, כמו בתו של צור, גרמה לכל בנות מדין שמסרו לבזות את עצמן והשפילו את כבודן, בהפקרות של בת אחד שהשפיעה על כל העולם שהפקירו את עצמן. 

מצינו במגילה כז: "שאלו תלמידיו את רבי זכאי: "במה הארכת ימים?" 

אמר: "מימיי לא כיניתי שם לחבריי, ולא ביטלתי קידוש היום". לפעמים אין כסף אז אפשר לצאת בקידוש על הפת, אבל הוא לא וויתר גם כשלא היה כסף, "לא ביטלתי קידוש היום" זאת אומרת הוא עשה כל מה שרק שאפשר בשביל להשיג יין, הוא מספר איך זה התחיל: "אמא זקנה היתה לי, פעם אחת לא היה לי קידוש, אין, אין כסף, מכרה כיפה שעל ראשה והביאה לי קידוש היום. הן היו לובשות שתי מטפחות, אז את העליונה כיפה היא מכרה אותה כדי שיהיה כסף לקנות יין. כשמתה הניחה לי 300 גרבי יין. השאירה לי 300 חביות של יין!", 

זו עשירות גדולה, יין היה יקר מאוד, 300 חביות יה חביבי זה עושר גדול!. וכשהוא מת רבי זכאי, הניח הוא 3000 גרבי יין. מפרש הרמב"ן זכרונו לברכה בספר "האמונה והבטחון": "אפשר יש לומר מה שהיה מדקדק במצווה זו - שלמד מאימו להיות נזהר בקידוש היום - לכן הוא זכה לשלושת אלפים, שכן למד שעשתה אמו והוא עודנו קטן". זה השאיר עליו רושם לכל החיים, 

- "אמא שלי מכרה את הכיפה שלה שזה כל היופי של האישה שמכסה את ראשה בצניעות, וזה כתר שלה, והיא מכרה את זה בשביל שלא להפסיד קידוש היום, למרות שאפשר לצאת קידוש היום ידי חובה גם על הפת!". 

הציור הזה של מסירות נפש, וחביבות המצווה שהפגינה אמו כשמכרה את הכיפה שלה, שזהו הקישוט והתפארת לנשים, ומוכנה היתה לוותר על כתר יופייה כדי לחבב את המצווה - דבר זה השפיע על הבן שנהג כך במסירות במצווה זו. בשמים העריכו את המסירות שלהם ואת ההוקרה שלהם למצווה זו, ושילמו להם גם, גם, גם, בחייהם! שנתעשרו ומלאו מחסניהם באלפי גרבי יין. כזה הוא כוחו של המשפיע אפילו שהוא יחיד וזה גורל הצדיקים וזה זכותם. אז תראו מעשה אחד יכול לחקק לדורות עולם, יכול לפרנס דורות, מעשה אחד. כמה השפעה יש למעשה. 

"אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן, אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן: "כל המלמד את בן חברו תורה - זוכה ויושב בישיבה של מעלה!", מי שמלמד את בן חברו תורה - הוא יזכה לשבת בישיבה של מעלה. "וכל המלמד בן עם הארץ תורה - אפילו הקב"ה גוזר גזרה - מבטלה בשבילו". מפרש המהרש"א: "שכל המלמד תורה עם בן חברו, שגם חברו הוא בן תורה ומביא אותו לישב בישיבה - אז הוא זוכה לישב בישיבה של מעלה. 

אבל המלמד בן של עם הארץ תורה - אז על פי גזרתו שהוא נולד במשפחה של אבא עם הארץ - הוא לא יהיה בעל תורה, כי אם אבא שלו נגר – יהיה נגר, אם הוא יהלומן –יהיה יהלומן, אם הוא יהיה ככה - הוא יהיה ככה, כי כל המוליד בדומה לו מוליד. אבל הלומד עמו ומבטל טבעו וגזרתו, אם אתה לוקח בן של עם הארץ ואתה מלמד אותו אתה מבטל לו את הטבע, כי את הטבע שלו הוא לומד מאבא שלו, ואתה מבטל את גזרתו שהוא יהיה עם הארץ, זה זוכה שגם הקב"ה מבטל גזרתו בשבילו!". כמו שביטלת גזרתו של בן עם הארץ - גם אני מבטל גזרות שגזרתי מפני מה שאתה קובע. 

"אני גוזר גזרה" אומר הקב"ה: "ואתה מבטלה!", יש לך כח לבטל, כיוון שבטלת טבעם של אנשים אתה יש לך כח לבטל גזרות. "מידה כנגד מידה". 

אז רואים מה זה כוחו של יחיד. 

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יב, כא) זהו שאמר הכתוב (איוב יב, יב): "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה". למה זכו הזקנים שיגאלו ישראל על ידם? אלא שבזמן שנגלה הקב"ה על משה בסנה, 

אמר לו (שמות ג, טז): "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל", 

מיד (שמות ד, כט) "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ובזכות שמשה ואהרן והזקנים באו לפני העם "וַיַּאֲמֵן הָעָם" (שמות ד, לא). היה להם גיבוי מהזקנים. 

אמר הקב"ה: "הריני פורע לזקנים - על שעשו את ישראל להאמין בשמי "וַיַּאֲמֵן הָעָם" אז בזכות זה שהם גרמו שהעם יאמין בשמי - אני פורע להם. בשעה שאמר משה (שמות ג, יג): "אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" אילו לא קיבלו הזקנים את דבריו של משה - אף כל ישראל לא היו מקבלים. אלא הזקנים קיבלו תחילה, עם ישראל שכל הזקנים מסכימים ומאמינים למשה רבינו, ועל ידי זה משכו את ישראל אחריהם, ועשו שכולם יאמינו לשמו של הקב"ה. 

מה אמר הקב"ה? "אני עושה להם כבוד, ויהי גאולת ישראל על ידיהן של הזקנים, שנאמר: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" 

לפיכך הכתוב משבח אותם "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה". אז רואים מעשה יחידים - משפיע על עם שלם. ומי שגורם לאמונה ליהודים - תראו מה שכרו. ו"מי שמלמד בן חברו תורה - זוכה ויושב בישיבה של מעלה. ומי שלמלמד בן עם הארץ תורה - הקב"ה מבטל גזרות בשבילו". איזה כח יש לכל יהודי. אבל צריך לפעול פעולות, צריך כל הזמן לפעול פעולות, לחטוף! ולחטוף ולחטוף. אמרנו: "העולם הזה דומה לבי הילולא חטוף ואכול חטוף ושתי!", לחטוף כמה שיותר מצוות, ואל תזלזל במעשה יחיד, אפילו שלא התכוונת להראות למישהו, אם מישהו קלט את המעשה שעשית הוא מעשה טוב - מי יודע מה ההשפעה. יש אדם הולך ברחוב עם טלית ותפילין לבית הכנסת ומישהו עבר במונית וראה אותו והדמות הזאת נחקקה בו, 

ואמר: "פשששששש! "אני חייב לעשות תשובה!!" 

הוא לא יודע אפילו שהוא השקיע עליו, ועשה תשובה. 

ויש אחד טמבלולו שעשה איזה שטות ואמר (הרב זמיר כהן - הידברות) לדוגמא: "נר נשמה" 

ומאז כולם קונים נרות נשמה לשבת, נרות לשבת לא למתים לעשן, שיוכלו לעשן בשבת, מעשה אחד של טמבלולו - יכול לקלקל דור שלם. אז זאת אומרת כל מעשה ומעשה של יחיד, יש לו כח עצום להשפיע על הרבים על עם שלם ועל העולם כולו. היה אחד באלג'יריה ששרף את עצמו בגלל שלא היה לו כסף - ונהיה אביב ערבי עד עכשיו, עד עכשיו כבר הרגו מיליון בגלל שהוא שרף את עצמו, וככה זה אחד משפיע. וכל דבר יכול להדליק להצית את כולם, או לכבות, או, או, או הכל תלוי. 

ויכול אפילו "ביבי דיקי" (ביבי נתניהו) להשפיע על כל הליכודניקים שיהיו עדר כבשים שאומרים אחריו הכול: "יס! יס כן כן כן כן!", ומשמשים אותו בדרך לרודנות על עם ישראל. אבל (תהלים ב, ד) "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק השם יִלְעַג לָמוֹ". ולא יאנה בידו, ולא יאונה לנו מאומה מכל מזימתו. והשם ישלם גמולו בראשו - אמן. אמן!!