פרשת תולדות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח,

ואלה תולדות יצחק בן אברהם,

אברהם הוליד את יצחק.

רבי שמואל אומר,

אברהם לא ניצל מכבשן האש,

אלא בזכותו של יעקב.

יעקב עוד לא נולד,

ואברהם ניצל מכבשן האש בזכותו של יעקב.

לפי זה לא ברור אם היה ניצל אברהם בזכות עצמו,

אלא בזכותו של יעקב.

הדבר צריך ביאור, אברהם אבינו עולם השלום.

איך לא עמדה לו זכות עצמו להינצל מכבשן האש,

אלא שהיה נצלך לזכותו של יעקב אבינו, עליו השלום.

חכמים, זיכרונם לברכה, הורונו

לא כאברהם שקראו הר,

ולא כי יצחק שקראו שדה,

אלא כי יעקב שקראו בית,

שנאמר

ויקרא את שם המקום ההוא בית אל.

יעקב קרא למקום ההוא בית אל,

אברהם הר,

ויצחק שדה,

וזה מקומות ארחיים לעומת בית

שהוא מקום קבוע.

הבאור הוא,

פעולת אברהם אבינו הייתה להמליך את הבורא יתברך על עולמו בפי כל הבריות.

עד שבא אברהם לא היה מי שקרא לקדוש ברוך הוא אדון.

עד שבא אברהם וקרא לקדוש ברוך הוא אדון.

אף שהיה אברהם אבינו עולם השלום,

ראש האמונה,

והוא אשר הביא את המין האנושי להכרה שלמה במציאות השם

והעלה אותם להר השם,

כמו שכתוב, מי יעלה בהר השם

ומי יקום במקום קדשו.

ויצחק אבינו, עולם השלום, העמיד במהות חייו

את היסוד של מסירות נפש לשמו יתברך,

שלא יעקב שום דבר שבעולם,

במקום שנוגע לרצון השם וכבוד השם.

אם יש את רצון השם וכבודו,

שום מחיצה לא תחצוץ עד כדי מסירות נפש.

זה חינך

במהות חייו, יצחק,

את עם ישראל.

ושיהיה מצד עצמו כלו וכעינו.

זה מה שאמרו, זיכרונם לברכה, גדולה השתחוויה שבזכותה זכו אבותינו לכל הגדולות

ולכל הגדולות.

זאת אומרת,

כמו שכתוב,

ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם.

מה זה ונשתחווה?

ואני והנער, אברהם ויצחק, הולכים לעקדה,

ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם,

אל הנערים.

באור גדר ההשתחוויה הוא ביטול עצמי לגמרי נגד כבוד מלכותו יתברך.

השתחוויה זה הכנעה וביטול גמור

נגד כבוד השם יתברך.

ואחר כל זה,

שזכו אברהם ויצחק להגיע לשלמות העבודה לשם,

בתיקון נפשתם לאלוקים יתברך

במידה שאין למעלה ממנה,

בכל זאת

לא זכו להעמיד בית לשם בעולם אחריהם,

כי אם יעקב אבינו עליו השלום.

וחכמים, זיכרונם לברכה, ביארו את זה במדרש

רבה דברים.

אברהם,

שלא הוכיח את ישמעאל,

על כן יצא לתרבות רעה.

יצחק,

שלא הוכיח את עשו,

על כן יצא לתרבות רעה.

יעקב,

שהוכיח את בניו,

יצאו כולם צדיקים.

אז הוא הקים את בית ישראל.

אברהם אהב את ישמעאל, יצחק אהב את עשיו.

והם לא רידו אותם.

דרך העבודה שלהם הייתה

שלא לרדות אותם.

בכלל זה הייתה להם יד חופשית, והם עשו מה שהם רוצים.

להיכנס לזה זה בפעם אחרת, אבל זה המוטיב שבעצם חכמים אומרים

שעל כן הם יצאו לתרבות רעה.

זאת אומרת, היה צריך לרדות אותם.

ויעקב, שהוכיח את בניו,

כמו את שמעון ולוי, אחרי שכם,

כמו את ראובן,

שבלבל את יצועי אביו,

וכמו שיעקב, לפני שהוא מברך את כולם, מוכיח אותם,

וכמו טרם פטירתו,

שהוא אומר, שמא יש בכם חס ושלום שמץ של מינות,

כי הוא רצה לגלות להם את הקץ, ופתאום נסתלק ממנו.

אז הם אמרו לו, לא,

שמע ישראל אבינו, השם אלוקינו, השם אחד.

כשם שבלבך אחד,

כך בלבנו אחד.

אבל הוא חשש כל הזמן, והיה מוכיח אותם,

והעמיד 12 שבטיה.

אז בית ישראל,

בית ישראל, קם מיעקב אבינו.

אז חכמים זכרוננו לך לימדו אותנו.

אברהם שלא הורידה את ישמעאל, יצא לתרבות רעה,

יצחק שלא הורידה את עשו, יצא לתרבות רעה,

יעקב שוכיח את בניו,

יצאו כולם צדיקים, 12 שבטיה.

ואפילו שאברהם אבינו עליו השלום גירש מביתו את ישמעאל,

כדי לחנכו בזה שירחיקו מביתו, שיעשה תשובה,

ולא נתן לו יותר מלחם ומים.

ואחר כל זה אמרו חכמים זכרוננו לך, שלא הוכיחו עדיין ישמעאל כראוי לו,

ועל כן יצא לתרבות רעה.

הרי לנו מזה עד כמה גדולה מעלת התוכחה והחינוך,

ועד כמה רבה היא עבודת חינוך האדם ונערותו למען יעמוד גם ימים יבואו.

זאת אומרת,

אברהם מצד עצמו לא נתעורר

לסלק את ישמעאל מביתו.

שרה אמנו, שראתה אותו, מצחק,

עובד עבודה זרה, שופך דמים,

עריות, כל הדברים האלה,

מצחק, חכמים דורשים את זה על-פי פסוקים,

מצחק זה גם גימטרייה הסכמי אוסלו,

כבר מאז הוא צוחק.

הוא היה יורה חצים באחיו, ביצחק, היה יורה בו חצים,

כבר אז היה יורה קסאמים,

זורק אבנים.

מאז ישמעאל.

בכל מקום

אברהם

גירש אותו.

למה היא אמרה לו? גרש את בן העם הזה.

גרש מצוות גירוש, והשם אמר לו, שמע בקולה.

אז הוא שמע בקולה בדיוק כמו שהיא אמרה, גרש.

ישמעאל היה מוכה בחום,

הוא שלח אותו עם מים,

בלחם,

שבמצב כזה ללכת למדבר זה למות,

ואכן הגר שמה אותו בשביל שלא תראה איך הוא מת.

זאת אומרת, הוא שילח אותו בדרך של גירושין,

בלי ללוותו, בלי כלום, בלי לתת לו מעות לדרך, בלי כלום.

מצוות גירוש.

בשביל לחנכו,

כדי שיוכל לחזור בתשובה.

בסוף ימיו ישמעאל חזר בתשובה.

עשיו לא.

אבל זה היה הכיוון.

כשלא הייתה ברירה כבר,

אז הוא גירש אותו. אבל עם כל זה אמרו חכמים, זיכרונו לברכה,

שלא הוכיחו עדיין לשמעאל כראוי לו,

ועל כן יצא לתרבות רעה.

מכאן אנחנו למדים כמה גדולה מעלת התוכחה והחינוך, ועד כמה רבה היא עבודת חינוך האדם מנערותו למען יעמוד גם, לימים יבואו.

זאת אומרת,

כמו שאמרו החכמים, חנוך לנער על-פי דרכו,

גם כי יזקין לא יסור ממנה.

חנוך לנער על-פי דרכו, בתחילת דרכו,

כן?

על-פי הבאר,

בקצה הבאר, בהתחלה, בשפה,

איך שמתחילים,

בשביל שגם אם יזקין לא יסור ממנה.

ויש מפרשים, חנוך

לנער

על-פי דרכו של הקדוש-ברוך-הוא, שגם כי יזקין לא יסור ממנה.

ולא כמו שאומרים,

חנוך לנער על-פי דרכו, איך שהוא רוצה,

גם כי יזקין לא יסור ממנה.

בספר

טעמי ומנהגים מביא שחנוך,

שהשם לקחו ואיננו,

והוא עלה למעלה והפך להיות שר הפנים,

אז חנוך,

שנקרא המלאך מ״ט,

חנוך

היה צדיק גדול.

בטרם שיחטא,

הקדוש-ברוך-הוא לקחו אליו.

מה היו מעשיו של חנוך?

חנוך

כתוב שם בספר

היה הולך בדרכים ומסכל את האבנים שלא ייכשלו בהם בני אדם.

לא היו דרכים סלולות,

והיו אבנים,

ואדם שהיה הולך בלילה,

או אדם לא רואה טוב,

לא היה מבחין, היה יכול להתקל באבנים בדרכים,

ואז

היה יכול ליפול.

מה הוא היה עושה?

עושה חסד.

היה דואג

והולך בדרכים ומסכל אותם.

וכך עשה גם כשהזקין.

כל הזמן.

חנוך,

לנער על-פי דרכו, מהיותו נער, חנוך,

על-פי דרכו היה הולך לסכל את האבנים,

וגם כי הזקין לא יסור ממנה.

אביעל,

סבו של שאול המלך, כתוב בזכות מה זכה שאול למלוכה?

בזכות סבו,

בזכות זקנו.

מה הוא זכה?

שזקנו, אביעל, היה הולך

ומדליק נרות

בדרך שילכו לבית-המדרש.

אז בגלל שהוא היה מדליק נרות, שמן, בדרך,

זכה נכדו לשמן שנמשך למלוכה.

זאת אומרת, רואים, מי שדואג לחסד לרבים

זוכה לדברים גדולים.

כך הם הדברים.

אז חנוך לנער, על-פי דרכו,

גם כי הזקין לא יסור ממנה,

וזאת מעלת החינוך

שיחנך האדם את עצמו,

שיעמוד תחת קבלת עול מלכות שמים שלמה בכל לבבו ונפשו תמיד,

בלי הפסק כלל, ולהגיע לחינוך פנימי כזה.

זה היה העמל והחינוך של יעקב אבינו, עליו השלום, ובניו,

שזכו לקבל עול מלכות שמים בלי הפסק כל ימיהם.

ולפי שהשלים יעקב אבינו, עליו השלום,

את מעלת התוכחה והחינוך לבניו,

הוא-הוא שזכה והקים את בית ה' בעולם

במציאות החיים והטבע,

והוא המשלים את עבודתם של אברהם ויצחק אבותינו בעולם.

ובגללו נפדה אברהם אבינו עליו השלום מכבשן האש.

זאת אומרת, אלמלא היה קם בית ישראל,

הרי כל תכלית הבריאה זה ישראל,

בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ,

וראשית זה ישראל.

קודש ישראל לשם ראשית תבואתו,

אז בשביל ישראל, שהם נקראים ראשית,

ברא אלוקים את השמים ואת הארץ.

ומי העמיד את בית ישראל שבשבילו נברא העולם?

יעקב אבינו, שממנו קם בית ישראל.

אז בזכות זה ניצל אברהם מכבשן האש.

אבל אם לא היה יעקב אבינו שיקים את בית ישראל,

אז לא היה צריך

להינצל למעשה אברהם אבינו.

אברהם אבינו היה בעל המעלה הגדולה ביותר,

והיה מסתלק מן העולם, וזוכה לגן עדן בשיעור שם כדוגמתו,

אבל אם לא יוצא ממנו בית ישראל, אין סיבה לקיים את העולם.

אז בזכות מי הוא ניצל?

בשביל להביא את יצחק?

בשביל שיביא את יעקב?

בזכות יעקב,

שמקים את בית ישראל.

זאת אומרת,

צריך לדעת שהנטעים שיבואו באים גם בחשבון אצל האדם עצמו שהוא חי היום.

דרח לא היה מתקיים אם לא היה אברהם אבינו יוצא ממנו.

עם כל העבודה הזרה שהוא עשה,

לא הייתה סיבה שיהיה אדם כזה בעולם.

אבל כיוון שההנהגה הנסתרת של הקדוש ברוך הוא מביאה את כל אלה שצריכים להביא למשיח,

בדרך נסתרת,

שהוא לא ידע את צרר הרעם מאיפה הם באים,

אז תמיד זה בא ממקום שהוא לא יכול לצפות מטרח שיצא אברהם.

שממעשה לא תובנותיו

יצא מזה עמון ומואב, שמזה תצא רות המואבייה, שמזה יצא משיח בן דוד.

ממעשה יהודה ותמר,

שיצא מזה פרץ, שממנו יצא משיח.

וכן על זה הדרך.

בכל מיני דרכים שמשם אני לא יכול לחשוב את צרר הרע,

שיבוא משם המשיח.

בדרך זאת מסתיר

הקדוש ברוך הוא בהנהגה נסתרת

את הגאולה השלמה.

ויש מעשה שאם אחת שלקחה את

ביתה קטנטונת

בידיה והייתה הולכת על גשר צר שעשוי מלוחות עץ מעל נהר

ונכשלה באחד מהעצים האלה,

נפלה והעפילה את בתה התינוקת לנהר.

והתינוקת טבעה,

אנשים רצו להצילה ונעלמה.

אין תינוקת.

חיפושים.

אחרי מאות מטרים מוצאים אותה בשפת הנהר, את התינוקת,

מגיעים אליה, היא חיה.

עם כל הנפילה,

עם כל החבטה במים, עם כל המים ששטפו אותה,

עם הכול, אחרי מאות מטרים התינוקת על שפת הנהר חיה.

מי זאת הייתה התינוקת?

אמא שלה, גאון מווילנה.

הגאון מווילנה הציל אותה.

איך יבוא הגאון מווילנה אם התינוקת תמות?

לא תהיה אמא לגאון מווילנה.

אז זכותו של הגאון מווילנה להציל את אמא שלו.

זאת אומרת, ההנהגה דואגת גם לדורות הבאים.

ואנחנו רואים שיעקב אבינו, עליו השלום,

מציל את צבו מכבשן האש עוד לפני שנולד.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים להתבונן בחינוך הילדים,

איך לחנך

ואיך לרדות כראוי,

ואיך להסביר

ואיך להביא למצב

שהילדים ילכו בדרכי תורה.

משימה לא קלה בדור הזה,

אבל אפשרית,

כיוון שאם הקב'-ברוך-הוא הפקיד ילדים בידיהם

של אבות ואמהות

ויש מצוות חינוך, אז צריכים לחנך.

אומנם התורה לא אמרה לנו הלקות חינוך,

איך מחנכים,

וזה אינדיבידואלי, כל אבא לפי ילדים, ואין ילד דומה למשנהו,

אבל הקב'-ברוך-הוא מצפה מאתנו שאנחנו נשכיל ונבין לעשות כראוי

בשביל שלא חלילה ניכשל בחינוך.

לכן מובא כאן

שאפילו אברהם אבינו, שחינך את כל העולם כולו,

יצא ממנו ישמעאל כיוון שלא רדהו.

חזקיה המלך,

אפילו שהחזיר בתשובה את כולם,

את בנו מנשה לא יכול היה להחזיר בתשובה.

אבל פסוק אחד שהוא אמר לו, בילדות בינקות גרסד ינקותא,

שאמר לו, בצר לך ומצאוך כל הצרות האלף,

אז הוא נזכר בפסוק הזה בסוף ימיו,

כששמו אותו בדוד,

שמו אותו בדוד של נחושת לשרוף אותו,

אז הוא קרא לכל עבודה זרה והיא לא הושיעה אותו,

ובסוף הוא נזכר בפסוק של אבא שלו,

אז הוא אמר, אם יש אלוקים כזה,

כמו שאבא שלי אמר,

והוא יציל אותי, אני אחבוד אותו.

עוד עושה תנאים לקדוש-ברוך-הוא,

והקדוש-ברוך-הוא הציל אותו.

הוא חזר בתשובה בסוף ימיו, עוד 22 שנה עד שמת.

מכל מקום,

נטעים אפילו קטנטנים נשארים, גרסד ינקותא.

השאלה היא באיזו סיטואציה מצליחים להחדיר את זה.

רוב הילדים לא קולטים את מה שאומרים,

כי בחיצוניות הם קולטים,

אבל

פנימיות אין, כמו עיסר.

עיסר,

ציד בפיו.

כל מה שהוא ידע הוא היה ראש ענק, ראש גדול, הראש שלו נקבר במערת המכפלה,

אבל הוא לא הפנים שום דבר פנימה.

בפה?

כיצד מעסרים את התבן?

איזה שאלות? כיצד מעסרים את המלח? אף אחד לא שואל שאלות.

כל כך מתעניין.

רוצה לדעת?

שואל כל אחד סוגיה, באיזה סוגיה אתה אוחז?

לדבר עם כולם?

משהו, ג'נטלמן, ככה.

אנשים חושבים שעיסר נראה משהו כזה מאפריקה.

לא, לפי תיאורי החכמים זכרונם לך הוא היה משהו-משהו.

אף אחד לא היה מבחין בו.

אפילו יצחק לא הבחין בו.

למה?

רק בפנימיות.

רק בפנימיות שלא היה רקוב.

בחוץ?

מדבר גבוהה-גבוהה.

מריח את העדים של העדשים,

רואה עננים של דמיון.

איזה ריח.

אל עיתני נא מן האדום, האדום הזה.

ברגע אחד

כל מה שיש בחיצוניות מתמוסס

מול העדשים.

זהו.

אחר כך, כשהוא חוזר לעצמו ומבין את הטעות,

ויצעק צעקה גדולה ומרה, וואי וואי, הוא הפסיד לו

בזרעו אחריו, עד סוף כל הדורות, את הבכורה ואת העולם הבא.

בשביל עדשים.

חמש שקל מנה.

הוא אכל סיר, לא מנה.

עשרים וחמש שקל.

אבל בכל אופן הוא הפסיד את הכל בשביל נזיד עדשים,

לא יאומן כי יסופר.

לוקחים לו את הברכה, אז הוא אומר הברכה אחת לך אבי,

בוכה, בוכה, בוכה, בוכה.

למעלה מגיל 60 הוא היה כשהוא בכר.

לא פשוט.

חינוך צריך להפנים,

להפנים,

והעיקר העיקרים זה הדוגמה האישית.

כמו שבאו זוג אצל החפץ חיים,

עם תינוק, ואמרו לו, ממתי אנחנו חיים במצוות חינוך?

אמר להם, אתם באיחור 20 שנה.

קודם ההורים צריכים להיות מחונכים, כי זו הדוגמה המחנכת ביותר.

זו הבעיה,

שלפעמים דורשים חינוך מהילדים וההורים בעצמם לא מחונכים.

אומרים לילד, אל תצעק בצעקות.

זאת אומרת,

זו עבודה.

לא פשוט.

ולומדים תוך כדי.

אבל צריך,

בתשומת לב,

לגדל אותם, להתבונן,

בסביבה בעיקר. הסביבה היא הבעיה הכי חמורה.

הסביבה היא הורסת הכול.

כמה שמשקיעים בבית,

הרחוב נותן גיבוי, נותן כוח,

החברים,

זה מה שקורה.

כתוב במדרש

שעשיו

קם

אחרי שאכל וייבז את הבכורה.

אז כתוב שהוא הביא כנופיה,

כנופיה של חבר'ה,

להסתלבט, לצחוק על יעקב אבינו שמכר את הבכורה.

הביא כנופיה בשביל שיהיה לו חיזוק.

כשהוא לא עשה טעות,

אז הוא בא.

עם כנופיה הוא בא.

זאת אומרת,

באמת כשהם עומדים בפני עצמם הרשעים,

אז הם מבינים שהכול דמיון ושהם אפס אפסים והם כמו סמרטוטים.

מתי הם מקבלים חיזוק? כשהם בחבורה.

כשיש חבורה של עצים כאלה,

מתאספים יחד, אז אחד מגבה את השני,

ואז הם מרגישים שהם הכי חכמים בעולם.

אבל אין זה אלא טיפשים. כשמפוררים אותם, כל אחד חוזר למקומו,

הוא יודע כמה הוא אפס.

זה לא שווה שום דבר.

לומדים מפה

להקים את בית ישראל.

צריך לרדות ולחנך כמו שצריך, לא לוותר,

אבל בדרך של חוכמה, עם כל ילד וילד,

כמו שצריך.

על כן,

המשימה שלנו בדור הזה היא איך להביא את כולם להכרה שיש אלוקים חיים. זאת המשימה.

והנוער, אם הוא חוזר בתשובה,

הוא מביא אחריו גם את ההורים בדרך כלל.

זאת אומרת, אפילו אם ההורים רחוקים,

דרך ילדים קטנים, נערים ואחרים,

יכולים לשנות את הבית.

וזה העובדות שבכל יום אנחנו רואים.

אם יש את הדור הצעיר,

משיגים את הדור המבוגר. אבל אם המבוגרים חוזרים, לא תמיד הצעירים הולכים אחריהם,

כיוון שהראש שלהם בעננים.

יצחק אבינו, עליו השלום,

קרא בשם השם

רק באחרית ימיו,

ובשביל זה הוא גם סבל.

כמו שלמדנו בשבת,

בי יקרא בשם השם.

בי יכרו שם

ואבימלך הלך.

זאת אומרת,

יצחק אבינו עשה בארות,

חפר בארות.

באר אחת נקרא עסק,

משום שערערו עליה הרועים של אבימלך

עם הרועים של יצחק.

אחר כך חפר עוד באר,

וקראו לה שטנה,

ואחר כך עוד אחת וקראו לה רחובות,

כי הרחיב השם לנו ופרינו בארץ.

למה זה קרה ככה שבתחילה

היה עושה חופר בארות והיו לו התנכלויות

מצד הרועים?

אומר אספורנו,

אחרי שהתעורר לקרוא בשם השם,

קראו שם עבדי יצחק באר מוצלחת בלי מריבה,

ואבימלך הלך אליו לכרות ברית ולא הזיכוהו עוד.

זאת אומרת,

כל זמן שיצחק אבינו

לא קרא בשם השם

ופרסם את אלוקותו יתברך כאביו אברהם,

היה לו כל מיני בעיות

וכל מיני הסתבכויות.

אבל מרגע שהוא קרא בשם השם והתחיל לפרסם את שמו יתברך כאביו,

אז הוא זכה שרווח לו והשם הרחיב לו והייתה לו ברכה בכל מעשי ידיו, בלי מסטינים,

וגם האויבים השלימו איתו.

למה זה?

כי כל תכלית האדם בעולם

וכל תעודתו

הלא היא זאת ולא אחרת,

להכיר את האלוקות,

לדע ולהבין את האמונה האמיתית

ולהרגיש בציורי לבו את יסודותיה.

זאת אומרת,

צריך האדם

להכיר את השם יתברך.

דבר נוסף, להבין את האמונה האמיתית.

אז הוא מכיר את השם, הוא מבין את האמונה האמיתית, זה לא מספיק,

וצריך להרגיש את זה בציורי לבו.

זאת אומרת, אדם צריך לצייר את הדברים האלה בלב שלו.

הוא יודע שאם הוא עושה מצווה, מה זכרה?

כשהוא עושה עבירה, הוא יודע מה עונשה בדרך של ציור.

כשאדם רואה ציור מול העיניים,

אז זה יכול לעצור אותו, זה יכול לעודד אותו, לרומם אותו.

אדם שראה תאונת דרכים קטלנית,

וראה את התוצאות של נהיגה

לא ראויה,

זה עוצר אותו.

אדם שלא ראה, רק שמע על זה משהו אחר. אדם שהסתובב בבתי-חולים וראה חולים במחלות מסוימות

בגין עישון, שתייה וכו',

זה יכול לבלום אותו.

הציורים שהם באים מול העיניים יכולים לחזור לאדם. לכן, אדם צריך לא רק להכיר ולהבין,

צריך גם לצייר את זה בלבו.

ומה אחרי זה?

ולהפיץ בעולם את ההכרות וההרגשות האלה.

החוב של כל אדם והתעודה שלו,

הייעוד שלו בעולם,

זה להפיץ בעולם את ההכרות וההרגשות האלה, ולנטוע בלבות בני-האדם את האמונה בשם,

לקרבם לעניינים רוחניים

שירגישו שיש עניינים יותר גבוהים ורמים ונעלים מענייני העולם החומרי שבהם הם חיים.

ושיכירו וידעו הכול,

כי רק השם הוא בורא הכול ומבלעדו אין קול.

זה החוב המוטל על כל יהודי,

שיפיץ

ויפרסם

את אלוקותו יתברך בעולם

לכל אדם ואדם, בעולם, לא בשכונה,

בעולם.

כל בן-אדם

זה הייעוד והתעודה שלו.

ואיך זה יצחק אבינו, עליו השלום,

שנתגדל על ברכי אברהם אבינו ראש ואבי המאמינים,

שהיה הראשון שהכיר את האלוקות,

שהקדוש ברוך הוא כוח הכוחות המהווה את הכול וממציא הכול,

ועל ידו נתפרסמה האלוקות בעולם.

בוודאי הוא לימד את יצחק אבינו והשריש

בלבו את האמונה כפי שהבין והרגיש הוא.

איך אפשר שאחרי כל זאת עוד תחסר ליצחק אמונה, חלילה?

ההכרה בחובתו ותעודתו לקרוא בשם השם.

ולא עוד, אלא שאחרי היותו בן 37 שנה פשט את צווארו על המזבח לקורבן לשם,

ובשביל זה התקדש כמו יתברך בעולם.

והרושם החזק שפעלה אז על נפשו, החלטתו למסור את נפשו לקורבן קדושת השם,

פעלה עליו שיישאר רושם זה כל ימי חייו,

ונשאר תמים בקדושתו ותמים בטהרתו,

ירד מעל המזבח ונשאר עולה תמימה,

ובכל זאת לא הגיע למדרגה לקרוא בשם השם.

איך זה?

אז לפי מה שמוסבר כאן, ואני לא אפרק את כל הסוגיה,

יש

באדם הרבה דברים שמעורבים בו,

שמושכים אותו לכל מיני כיוונים,

חשבונות שונים שונים, וגם של קדושה.

וכמו שאומרים המפרשים,

יצחק הבין שהוא עולה תמימה והוא צריך להיות לומד ומסוגר במקומו,

ולא צריך לפעול יותר, כיוון שאביו אברהם פרסם בעולם והכול,

ולא יש תפקיד

אחר בעולם.

ויש גם דברים שהוא מבין,

שאצלו, בתוך נימי נפשו, בלי שאנחנו נבין בדרגות כאלה מה קורה שם,

אבל עצם זה שהיה לו עסק,

באר שנקרא עסק על שם הערעור שערערו עליו,

אז הוא הבין שהערעור שמערערים עליו בחוץ

זה בגלל איזה ערעור פנימי שיש לו משהו בפנים

שעוד לא מסודר.

ואחרי זה הוא חופר באר,

והיא נקראת שטנה, עוד יותר גרועה מהערעור,

כי כשאדם מתמודד נגד הערעור בפנימיות שלו,

יצר הרע מגביר את תחילותיו,

ואז נהיה שטנה עוד יותר מקשה עליו, שלא יוכל

לשנות את מצבו.

ויצחק אבינו התגבר גם על זה, והצליח ליישב את כל הדברים

עד שהאור הפנימי זרח,

ואז נהיה באר שקוראים לרחובות, והרחיב השם,

והשווה את כל המידות, והכול הסתדר,

ומאותו רגע הוא ידע שכשהקדוש ברוך הוא בירך אותו ותלה לו

בזכות אברהם אבינו,

אם תביאו לי רגע את הפסוק,

אז תלה לו בזכות אברהם אבינו,

אז הוא התחיל לקרוא בשם השם, פרק כה, פסוק כו.

אז הוא תלה לו בזכות זה.

פרק כו, אולי, פסוק כה.

כו כו, כן, הנה פה.

אז הוא אומר לו,

הקדוש ברוך הוא, וירה אליו השם בלילה ההוא ויאמר אנוכי אלוהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנוכי וברכתיך והרבאתי את זרעך בעבור אברהם עבדי.

למה בעבור אברהם עבדי?

ויבן שם מזבח ויקרא בשם השם.

אז הוא קרא בשם השם.

זאת אומרת, יצחק אבינו מבין

שהברכה שלו היא בזכות אברהם,

משמע שהדרך של אברהם צריכה להיעשות על ידו, הוא קורא בשם השם,

והוא אומר, אספורנו, אחרי שהתעורר לקרוא בשם השם,

קראו שם עבדי יצחק בן מוצלחת בלתי מריבה,

ואבימלך עליו אליו לכרות ברית ולא להזיקו.

זאת אומרת,

עיקר העיקרים זה פרסום שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם.

זה מה שאדם צריך לעשות בלחפש כל הזמן עצות

איך הוא מרחיב את גבולי הקדושה בכל העולם כולו.

לכן יצא השופר ניוז טל,

בשביל שכל אדם בכל מצב,

אפילו בנסיעה ובפקקים,

יוכל בן רגע לשמוע אמרה יומית,

הרצאה,

שיעור, ואפילו חדשות.

חדשות. אני עשיתי, אומר הקדוש ברוך הוא.

עושה חדשות.

עושה חדשות.

חדשות עם הקדוש ברוך הוא.

מזכירים את הקדוש ברוך הוא בחדשות,

שהוא עשה ככה,

הוא עשה ככה, הוא עשה ככה.

חדשות להפליא.

וגם יש שיעור,

שיעור,

חדר לימוד

שבו אני לומד,

עוד עשרה מטלפנים איתי ביחד מכל מקום בעולם,

ואנחנו לומדים כמו שלומדים פה עכשיו,

וכל מי שרוצה להאזין לשיעור יכול להאזין מבחוץ.

זאת אומרת,

0, 5, 4, 4,

יש לך דיבורית?

0, 5, 4, 4,

0, 0, 7, 7, 7, 9. זה,

מי שירצה לענות תשובה לאדם שלא יודע אם יש חיים לאחר המוות,

כן?

תקיש 1. לא חשוב.

בקיצור,

מה עושים?

תרצה לענות לבן-אדם, אתה נוסע באוטובוס, אחד אומר לך, חילונית, תשמע, אני לא מאמין שיש חיים לאחר המוות. זאת אומרת, מה הבעיה? קי 2. מה קי 2? שומע את התשובה?

תגיד, היה יציאת מצרים? בטח, קי 3.

כל שאלות ששואלים בדרך החילונים יהיו מוכנות על מזומן,

דהיינו, בן-אדם רק מקיש

ושומע את התשובה מסודרת.

זאת אומרת, לא יהיה בן-אדם שיוכל להגיד, לא ידעתי, לא הגיע אלי, לא שמעתי.

אין דבר כזה.

זאת אומרת,

הנה עוד דרך, עוד מדיה שהקדוש-ברוך-הוא נתן בשביל להרחיב את גבולי הקדושה.

ועכשיו אנחנו עושים גם אנציקלופדיה מזמרת.

עכשיו, בעזרת השם,

יהיה דרש זמר.

יש מחה זמר,

ויהיה דרש זמר.

זאת אומרת,

יהיה דרשה עם זמר.

מדברים על אברהם אבינו ושרים על אברהם אבינו.

מדברים על נוח ושרים על נוח.

לומדים על משה ושרים על משה.

זאת אומרת, אחרי שהבנת את הדברים,

אם היינו מסיימים עכשיו בשיר על מה שלמדנו שהיה מוכן,

הייתם לומדים אותו,

המילים היו נחקקות והשיעור לא היה יוצא מכם לעולם.

אז הייתם יודעים בדיוק את הקור בשנייה מהבתים, מהפזמון, אתם זוכרים את כל הלימוד.

מדהים, לא?

אז עשינו כבר שיר על אברהם, על נח, ועכשיו עובדים על משה רבנו.

דברים מדהימים, מדהימים.

זה נקרא דרש זמר,

וזו תהיה אנציקלופדיה מזמרת על כל האישים בתורה,

על כל חכמי ישראל.

חבל לכם על הזמן.

זה לחלק דיסקים כאלה בבתי ספר בכל מיני מקומות,

גם מי שלא מכיר את הדמויות ידע אותן בלי סמינר,

בלי דרשה,

בלי כלום.

לוקח שיר מבסוט, רוקט, ויודע את כל האמת.

למה?

חובה לפרסם אלוקותו יתברך בעולם,

בעולם.

מה זה, אנשים משהנים?

הולכים בבית כנסת, פעמים שלהם, ספלות,

אוכלים, הולכים לישון.

הלו, צריך לעבוד.

זה מה שצריך בעזרת השם יתברך.

אני לא אגלה לכם את המילים עכשיו בהקלטה,

אבל אחרי הקלטה אני אומר לכם בשקט.

תודה רבה.