פרשת וארא: אין חכמה לנגד ה'

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. 

בתקופה האחרונה עלו שאלות בלב הרבה אנשים, על מה שהתרחש במזרח הרחוק בגלי הצונאמי האדירים! לפני שנגע בנושא... 

נקדים ונאמר כמה דברים מ'פרשת השבוע' ונוכל לראות מזה: עד כמה אנחנו מבינים או לא מבינים... 

כתוב בפרשה: "וַיְדַבֵּר אֱ-לֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵ-ל שַׁ-דָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו ב).

 הקב"ה אומר למשה רבנו: 'שלאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, הוא נגלה בשם שנקרא "אֵ-ל שַׁ-דָּי" שם שמורה על גילוי השכינה לאבות הקדושים, אבל בשם ה-ו-י-ה שמו של הקב"ה לא נגלה אליהם; הקב"ה הבטיח הבטחות לאבות הקדושים, ובימיהם עדין לא נתקיימו, והם לא הרהרו אחר מידותיו של הקב"ה. 

לאברהם הוא הבטיח: 'שכל הארץ תהיה שלו!' ואעפ"כ הוא היה צריך לקנות קבר לשרה אשתו, והוא לא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה. 

יצחק נעקד - ואע"פ שהיתה הבטחה: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא יב) - לא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה. חופר בארות בארץ המובטחת ויוצאים כנגדו - ולא מהרהר אחרי הקב"ה. 

יעקב אבינו עוזב את הארץ מפני הרעב - לא מהרהר אחר הקב"ה. 

משה רבנו אומר לקב"ה: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה... וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ (שמות ה כב-כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה" אתה שלחת אותי בשליחות לדבר אל פרעה: 'שישלח את העם!' ומהרגע שאני הגעתי אליו - הוא הגדיל את השעבוד בעם ישראל! 

והוא שואל שאלה: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה?" זה מין טרוניה. 

אז הקב"ה מדבר אליו קשות: "וַיְדַבֵּר אֱ-לֹקִים" "דיבור" זה לשון קשה! "אֱ-לֹקִים" זה מידת הדין, "וַיְדַבֵּר אֱ-לֹקִים אֶל משֶׁה" מידת הדין רוצה לפגוע במשה רבנו על הדרך שבה הוא מדבר אל הקב"ה. 

ובסוף כתוב: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'"; "וַיֹּאמֶר" זה אמירה רכה, "אֲנִי ה'" זה מידת הרחמים. בתחילת הפסוק – בקשוּת! ובסוף - ברכּוּת. מה קרה פה? 

ע"ז מביא המדרש את דברי "קהלת" שאומר: "וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ" (קהלת ב יב) 

אומר שלמה המלך ע"ה: "וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה" חשבתי: שאני בוחן את הדברים בחכמה, אבל התברר לי: שזה הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת, מדוע? כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, אחרי שהקב"ה גוזר גזרה, הוא ובית דינו, מי זה שיכול לבוא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ 'מלכו של עולם!' ולהרהר אחר מידותיו?! "אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ"; הפסוק הזה נאמר על שנים: על שלמה ועל משה. מתי נאמר על שלמה, על שלמה כיצד? כשנתן הקב"ה תורה לישראל נתן בה 'מצוות עשה' ו'מצוות לא תעשה' ונתן למלך מקצת מצוות; שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים וְכֶסֶף וְזָהָב וגו' וְלֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ" (דברים יז טז) שלוש מצוות נצטווה לו המלך, מיוחדות למלך בלבד! "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים" פֶּן ישוב מִצְרָיְמָה 

והקב"ה אסר עלינו לשוב למצרים בשלושה איסורים בתורה: "לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (דברים יז טז) וכיון שהמסחר הגדול בזמנם היה במצרים של סוסים, ו'כבוד מלכות' זה היה סוסים לא היה אז 'לימוזינות' והכבוד היה כשיוצאים לפניו סוסים ופרשים, אז כבוד המלכות היה דורש: שיהיה סוסים. למלך חוסיין מלך ירדן, היתה סוסה ששוֹוְיה היה מיליון וחצי דולר (1,500,000$)! פעם אחת היא ברחה, נכנסה לים והגיעה לאילת, והישראלים החזירו אותה. מיליון וחצי דולר - סוסה. אז בזמן שלמה המלך שהכסף והזהב היה כאבנים מתגולל ברחובות, להביא סוסים ממצרים זה היה קצת שווה יותר... בכל מקרה זה איסור, איסור על המלך: "לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים" אלא מה שצריך. 

"וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ... וְכֶסֶף וְזָהָב" (דברים יז יז) שלא ירום "לְבָבוֹ מֵאֶחָיו" (דברים יז כ) רק מה שצריך למלכות, צורכי המלכות, ומה שצריך לפרנס את המלכות. 

"וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ" התורה אומרת: שאם יַרְבֶּה נָשִׁים - יָסוּר לְבָבוֹ. כידוע שלמה המלך היו לו אלף (1,000) נשים, שבע מאות (700) שרות ושלוש מאות (300) פילגשים, ולשלמה המלך היתה כוונה טובה! כוונה גאונית הוא התכוון: להחזיר את כל העולם בתשובה, לעשות 'סמינר' לכל העולם דרך הבנות, איך? בנות מלכים הן היו, ואם הוא ישפיע על בנות המלכים, הן ישפיעו על אביהן, אז לא היה 'דמוקרטיה' ואם המלך מחליט: 'שזו החכמה האמיתית!' כמו שהיה בתקופת מלך כוזר, שהוא השתכנע שתורת ישראל אמת וגייר שש מיליון (6,000,000) מתושביו! אז אותו דבר חשב שלמה המלך: להביא את העולם לתיקונו שכל העולם יכירו את השי"ת: "ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד ט) אבל התורה אמרה: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ". 

באמת רבי יהודה אומר בגמרא: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים" זה לא איסור מוחלט, אלא, לא יַרְבֶּה נָשִׁים תלוי איזה נָשִׁים, נשים שלא יסירו את לְבָבוֹ, אבל אם נשים שהם בסדר כאילו - אין איסור. ושלמה המלך הבין: "וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ" זה תלוי במלך ולא בנשים. שלמה המלך לקח גויות וגייר אותן, אבל הן הביאו עבודה זרה איתן מבית אביהן, ועם כל החכמה הוא לא הצליח שכולן יגיעו להכרה שהוא רצה, והן עשו במות לאליליהן, והוא לא מחה בהן - וזה נחשב כעוון שלו. 

אבל מה אמר שלמה המלך? "עָמַד שְׁלֹמֹה וְהֶחְכִּים עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הקב"ה וְאָמַר: 'לָמָּה אָמַר הקב"ה: לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁלֹא יָסוּר לְבָבוֹ אֲנִי אַרְבֶּה וְלִבִּי לֹא יָסוּר" 

אני חכם! 'חכם מכל האדם' אני יודע מה כוחי ואני לא אסור. 

'אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: 'בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלְתָה יו"ד (האות י' שבמילת ירבה) שֶׁבְּיַרְבֶּה (לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים) וְנִשְׁתַּטְחָה לִפְנֵי הקב"ה וְאָמְרָה: 'רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! לֹא כָךְ אָמַרְתָּ אֵין אוֹת בְּטֵלָה מִן הַתּוֹרָה לְעוֹלָם, הֲרֵי שְׁלֹמֹה עוֹמֵד וּמְבַטֵּל אוֹתִי, וְשֶׁמָּא הַיּוֹם יְבַטֵּל אַחַת וּלְמָחָר אַחֶרֶת עַד שֶׁתִּתְבַּטֵּל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ!' 

מה הטענה של היו"ד? אתה רבש"ע! הבטחת: 'שלא תתבטל אות אחת מן התורה' והנה הוא עומד ומבטל אותי, זה לא כמו שאר המצוות שאם אדם מבטל אחת מן המצוות - יש אחרים שעושים את המצוות המצווה לא בטלה, אבל מצוות שמיוחדות למלך עצמו אם הוא מבטל אין עוד מלך הוא המלך היחידי, מתבטלת מצווה מן התורה, והכל תלוי ביו"ד של: "לֹא יַרְבֶּה" ואתה אמרת: 'שלעולם לא' למשך זמן מסוים - יתכן, כמו שיש רשות לנביא לבטל מצוות עשה מן התורה לשעה, לצורך שעה. כמו אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמות חוץ לבית המקדש, לצורך שעה ע"פ נביא מותר. אבל לעולם - לא. 

אז היא אומרת: 'היום הוא יבטל אחת, ומחר הוא יגיד עוד אחת, כולם יראו שהמלך מבטל, גם הם יבטלו - תתבטל כל התורה!' 

אחד מההסברים שחכמים אומרים: למה התורה לא פרטה את השכר והטעם של כל מצווה ומצווה בתורה? משום שיבואו אנשים כמו שלמה המלך ויתחילו להגיד: 'רגע, אם זה הטעם של המצווה - אז אין לי בעיה! אני לא אכשל' ונמצאת התורה נעשית לשיעורים... ואם החכם מכל האדם שלמה המלך בשלושתם נכשל, והוא גם נענש! שהסירו אותו מכסאו לשלוש שנים, על כל עברה שנה הוא ירד מכסאו, במקומו ישב מלך השדים אשמדאי והיה נראה כאילו זה שלמה, 

ושלמה היה מהלך ברחובות ואומר: 'אני שלמה!' 

והיו צוחקים מלגלגים עליו: "שלמה יושב על כסאו ואתה אומר שאתה שלמה?!" 

'ומכל עמלו' - מה שהיה מאכיל על שולחנו ביום, שלושים קור קמח, ושישים כור סולת, כמות אדירה של אוכל על שולחנו של שלמה שאוכלים! חוץ מאבוסים למיניהם, כל זה היה מאכלו של שלמה ליום אחד!! כיוון שהיו באים לשמוע את חכמתו מכל העולם, ובסוף מה היה מאכיל אותו אשמדאי מלכא דשדי? קטניות... 

אמר: "וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי" (קהלת ב י). שלוש שנים הוא נענש! אתם יודעים מה זה אדם שנמצא 'בכיפה' במלכות העולם כולו! מולך על כל העולם, שלום בימיו, יושב על כסא ה', ומורידים אותו לשפל המדרגה - כאחד מן העניים?! שלוש שנים. 

פרעה מלך מצרים כשהורידו אותו שלושה חודשים מכסאו – אמר: 'מה שתגידו לי - אני אעשה!' "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א ח) – 'אותו מֶלֶךְ רק נתחדשו גזרותיו' בהתחלה הוא לא רצה להרע לעם ישראל, כיוון שהכיר טובה ליוסף על שכלכל את המצרים והעולם כולו! 

אמרו לו חכמיו ויועציו: 'אם לא - אנחנו מסירים אותך מן המלכות!' הורידו אותו מן הכיסא, 

שלושה חודשים הוא הצליח להחזיק מעמד - זה גבורה עילאית! אבל בסוף הוא אמר: 'מה שאתם תגזרו עלי אני עושה!' ויצא רע ומרושע לאין שיעור. 

שלמה המלך - שלוש שנים!!! מי שהיה פעם עשיר גדול וירד מנכסיו יודע מזה יום אחד במצב כזה, שלוש שנים ממלך ששולט בכיפת העולם - זה עונש קשה ביותר. אבל זה כלום עדין לעומת מה שתשמעו...

אז האות יו"ד עומדת לפני הקב"ה ומתלוננת, מה עונה לה הקב"ה? 

"אָמַר לָהּ הקב"ה: 'שְׁלֹמֹה וְאֶלֶף כַּיּוֹצֵא בּוֹ יִהְיוּ בְּטֵלִין - וְקוֹצָה מִמֵּךְ אֵינִי מְבַטֵּל!". שלמה המלך, החכם מכל אדם ועוד אלף כַּיּוֹצֵא בּוֹ, בְּטֵלִין אבל קוץ של יו"ד לא מתבטל. התורה נצחית, בני אדם בני חלוף, חכמתם הכי גדולה שיכולה כמו שלמה ועוד אלף כמוהו - בטלים ומבוטלים אצל קוץ של יו"ד אחת בתורה. 

'וּמִנַּיִן שֶׁבִּטֵּל אוֹתָה מִן הַתּוֹרָה וְחָזַר לַתּוֹרָה?' 

המדרש אומר: 'כתוב ב'בראשית': שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ" (בראשית יז טו) הקב"ה מחליף את שמה של שָׂרַי אשת אברם ל:שָׂרָה. בהתחלה היא היתה שָׂרַי רק של אברהם, ואח"כ היא נהיתה שָׂרָה על כל האומות. כמו שאברם היה בהתחלה 'אב לארם' ואח"כ "אַבְרָהָם... אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז ה). אז משרי נתחלף לשרה, וה:יו"ד של שָׂרַי מה אתה? היו"ד הזו המתינה, מתי חזרה? וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" (במדבר יג טז) הטיל את היו"ד בתחילת שמו של הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן - יְהוֹשֻׁעַ, בהתחלה היתה בסוף שָׂרַי - נהיתה בראש אצל יְהוֹשֻׁעַ. 

'וּשְׁלֹמֹה שֶׁהִרְהֵר לְבַטֵּל אוֹת מִן הַתּוֹרָה מַה כתוב בּוֹ?' הוא בעצמו כותב במשלי: "דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה" (משלי ל א) 'שבעה שמות היו לשלמה: אחד מהם אָגוּר בִּן יָקֶה; אָגוּר - על שאגר את כל התורה. בִּן - מלשון בינה, שהיתה לו בינה יתרה על בני אדם. יָקֶה - שהקיא את התורה שלמד, למד את התורה ואת המצוות האלה והקיאן בזה שלא עשאן. 

הוא חשב: שהקב"ה מתכוון אליו שהוא יוכל לעמוד בזה, אבל בסופו של דבר הוא ראה: שזה לא כך. "נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל" ככה הוא חשב, בהתחלה הוא חשב ש:אִיתִי אֵל ולכן אני אֻכָל, אבל נתברר לו: שהוא נכשל וטעה. 

מה אמר בסוף: "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ" (מלכים-א יא ד) מעיד עליו הכתוב, שבסוף הִטּוּ נָשָׁיו אֶת לְבָבוֹ, במה? שלא הוכיחן והבמות נשארו. 

'אָמַר רשב"י: 'נוֹחַ לוֹ לִשְׁלֹמֹה שֶׁיְהֵא גוֹרֵף בִּיבִין - שֶׁלֹא נִכְתַּב עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה!" היה עדיף לו להיות גוֹרֵף בִּיבִין, בִּיבִין אתם יודעים מה זה... מקום מאוס איפה שכל הלכלוך מהבית בלי לתאר... מגיע לשם, ולגרוף מהביוב את הכל! היה עדיף לו להיות אדם פשוט גוֹרֵף בִּיבִין ולא יהיה מלך, ולא יכתב עליו הכתוב הזה: "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ".

'וּלְכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה עַל עַצְמוֹ: "וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת" אָמַר שְׁלֹמֹה: 'מַה שֶּׁהָיִיתִי מַחְכִּים עַל דִּבְרֵי תוֹרָה וְהָיִיתִי מַרְאֶה לְעַצְמִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ דַּעַת הַתּוֹרָה, וְאוֹתוֹ הַבִּינָה וְאוֹתוֹ הַדַּעַת, שֶׁל הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת הָיוּ!' 'נכשלתי' הוא אומר, חשבתי: שאני יודע דעת התורה וזה היה בסוף הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת, לָמָּה? "כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ" מִי הוּא שֶׁיִּהְיֶה רַשַּׁאי לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָיו וּגְזֵרוֹתָיו שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הקב"ה?! דְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם חֲצוּבִים מִלְּפָנָיו, שֶׁכָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁיּוֹצֵא מִלְּפָנָיו טֶרֶם הוּא נִמְלַךְ בַּפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּמוֹדִיעַ לָהֶם הַדָּבָר כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ וְיָעִידוּ כֻּלָּן: כִּי דִּינוֹ דִּין אֱמֶת וּגְזֵרוֹתָיו אֱמֶת וְכָל דְּבָרָיו בְּהַשְׂכֵּל, 

וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כָּל אִמְרַת אֱ-לוֹקַּ צְרוּפָה" (משלי ל ה) וְאוֹמֵר בדניאל: "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמָא" (דניאל ד יד) דבר המלך יוצא בגזרתן של המלאכים שנקראים "עִירִין" על שם שהם ערים ואינם ישנים כלל. זאת אומרת הכל נעשה ע"י הקב"ה 'ובית דינו' (צריך להבין: מה זה 'ובית דינו' אבל זה לא לעכשיו). 

אבל בסך הכללי: "שֶׁלְּפִי שֶׁהִרְהַרְתִּי אַחַר מַעֲשָׂיו נִכְשַׁלְתִּי" מודה שלמה המלך, זה הסיפור עם שלמה. 

וכֵּיצַד נֶאֱמַר עַל משֶׁה? 

"לְפִי שֶׁכְּבָר הוֹדִיעַ הקב"ה לְמשֶׁה: 'שֶׁלֹא יַנִּיחַ אוֹתָם פַּרְעֹה לֵילֵךְ!'" לפני שמשה נשלח הקב"ה מסביר למשה רבנו: 'דע לך! פרעה לא יניח לכם ללכת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ" (שמות ג יט) וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ' 

וּמשֶׁה לֹא שָׁמַר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶלָּא בָּא לְהִתְחַכֵּם עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הקב"ה, וְהִתְחִיל אוֹמֵר: 'ה' לָמָּה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה?' הִתְחִיל לָדוּן לְפָנָיו, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: שֶׁאוֹתָהּ חָכְמָה וָדַעַת שֶׁל משֶׁה שֶׁל הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת הָיוּ. כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, וְכִי מָה הָיָה לוֹ לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הקב"ה אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, מַה שֶּׁכְּבָר גִּלָּה לוֹ: שֶׁהוּא עָתִיד לְחַזֵּק אֶת לִבּוֹ בַּעֲבוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ דִּין תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱבִידָם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה! 

וְעַל דָּבָר זֶה בִּקְּשָׁה מִדַּת הַדִּין לִפְגֹּעַ בְּמשֶׁה, זה הוּא שכתִיב: "וַיְדַבֵּר אֱ-לֹקִים אֶל משֶׁה" דיבור קשה, "אֱ-לֹקִים" זה מידת הדין, אבל: "לְפִי שֶׁנִּסְתַּכֵּל הקב"ה שֶׁבִּשְׁבִיל צַעַר יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר כֵּן" כשהקב"ה בחן את הדברים וראה: שכל מה שדבר משה רבנו בצורה הזאת "לָמָּה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה" התכוון לא לכבודו, אלא לכבודם של העם! להצילם מן השעבוד, כאב לו עליהם, כיון שהוא דיבר בגלל הצער של ישראל 'חָזַר וְנָהַג עִמּוֹ הקב"ה בְּמִדַּת רַחֲמִים, זהו שכתוב: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'" "וַיֹּאמֶר" - אמירה רכה, "אֲנִי ה'" מידת הרחמים. 

רואים מכאן: שלא החכם מכל אדם, ולא משה רבנו שהיה גדול מן האבות, יכולים לשאול שאלות, להרהר או להקשות קושיות על הקב"ה. אין אצל הקב"ה דבר שהוא דבר של 'טעות' חלילה! או שיצא מפיו משהו והוא מתכוון למשהו אחר. הקב"ה אמר - אתה לא יכול להרהר אחרי חשבונו של הקב"ה! כי כל גזרותיו צרופות, והקב"ה בוחן ומזקק כל דבר ודבר. וכל חשבון; של כל אדם, של כל פרט, של כל כלל, של כל אומה, של כל לשון, הכל זה במכלול החשבונות של כל פרט ופרט דק ומדוקדק עד אין נבדק! כל ההשלכות וכל החשבונות.

לדוגמא; אם אדם פלוני חייב כלפי הקב"ה משהו, הקב"ה לא יוציא עליו גזר דין כל שהוא לפני שהוא יתחשב בכל ההשלכות מהמקרה הזה כלפי כל סביבותיו; הוריו, אחיו דודיו משפחתו, ומכריו רעיו שותפיו, הכל בכל מכל כל, לא רק זה, ההשלכות של הדברים, נגיד אדם חלילה צריך להפטר מן העולם, ויש צ'יקים פתוחים שהוא השאיר אצל אנשים, מה יהיה עם הצ'יקים? אין עם מי לדבר עכשיו, אין דבר כזה שהתשלום לא יפרע להוא בגלל שפלוני מת: "מה אני אעשה?!" פלוני מת - אין כסף, אין, גם ההוא בחשבון: 'שהצ'יק צריך להיפרע או לא צריך?' אם לא צריך - אז יכול למות הבן אדם. זאת אומרת: החשבון הוא עד כדי כך שאין פרט שלא נלקח בחשבון. 

צאו וחשבו עכשיו: קח עכשיו, הרי אין אדם שלא מקושר לאלפי אנשים מסביבו בקשרים כאלה או אחרים שרק אפשר לדמיין, כשקורה לו משהו, כשהוא נתקע בדרך, כשהוא נופל עכשיו חולה בשפעת וזה גורם 'פקק' בעבודה כמו שאומרים, וזה מסבך אחרים, ופגישות נדחות, וכל מיני דברים אחרים מתחילים להתערבל... אין דבר כזה שזה הולך 'בלי חשבון של כולם' אין דבר כזה! אחרת זה לא צדק, מענישים אחד 'ועל הדרך' עוד כמה?! והקב"ה לא יעשה עוול.

 זאת אומרת: הכל הולך בחשבון מדהים, מדהים! רק נִתן דוגמא אחת: אחרי שלוש עשרה (13) יום עכשיו בצונאמי מצאו בן אדם שכוב מתחת לבנין בלי אוכל בלי שתיה שלוש עשרה יום - חי! חצי הכרה חצי בלי, אבל חי! שלוש עשרה יום?! ועוד מקרה של שמונה (8) ימים, בן אדם שמונה ימים במים עדין עם קרשים שמחזיקים אותו בלי מים בלי שתיה - שמונה ימים!! שייך דבר כזה? זה שני מקרים מהצונאמי. מה הבעיה להטביע עוד שנים? למה להחזיק אותם כל כך הרבה זמן? לא! יש חשבון, יש חשבון לכל אחד. 

מי שצריך לחיות - נגד הטבע, אין דבר כזה שלוש עשרה יום, זה שעל המים - הוא ישן או לא ישן שמונה ימים? ישן? אפשר לישון להחזיק קרשים בתוך המים האלה ולחיות?! אם הוא נרדם - הוא לא עוזב את הקרשים?! אז מה? אז מוכרח שהוא לא ישן, ואם הוא לא ישן - זה נגד הטבע, מי שלא ישן שלושה (3) ימים רצוף – מת! איך זה? בלי שתיה! בלי אכילה, לשתות מים מלוחים - יותר גרוע! מתים יותר מוקדם, איך זה? אז איך זה מאה חמישים ושש אלף (156,000) נכון להרגע מתים! ועוד אלפים נעדרים!! איך זה? 

אתם יודעים: שכדור הארץ זז קצת, אתם יודעים, שיש עוד תנודות של כדור הארץ מרעידת את האדמה תשע (9) בסולם ריכטר? תקראו מחר "שופר ניוז" (עיתון 'ארבע כנפו'ת) תראו. כדור הארץ מרעידה עדין כמו פעמון ממשיך, בלי רעש, אבל ממשיך ובעוד שבועות זה יקח עד שירגע מהרעידה הזו שלא היתה כמותה! והוא זז, שהתקצר עכשיו המסלול של השנה בשניה...!